ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קכט - נסיעתו לארץ ישראל
אות קכט בתחלה קדם שנסע לארץ ישראל נסע לקאמיניץ כמבאר כבר בספר הנדפס. ובנסיעתו לקאמיניץ אמר לרבי שמעון יש לפני נסיעה ואיני יודע להיכן ושחק רבי שמעון איך נוסעים אם אין יודעים להיכן נוסעים והשיב לו באמת איני יודע. והלך רבי שמעון והכין עגלה וסוסים וכל צרכי הנסיעה ונסע עמו. ובנסיעתו עמו בקש מרבנו זכרונו לברכה. שיסע דרך כפר וואלחיוויץ. וקבל שם עוד איש אחד ונסע איש אחד משם גם כן עמהם, עד שבאו למעזבוז. ועדין לא ידעו להיכן נוסעים. ובבואו למעזבוז לבית אביו ואמו הצדיקים זכרונו לברכה שמחו על ביאתו מאד ענתה אמו זכרונה לברכה ואמרה לו בני מתי תלך לזקנך הבעל שם טוב זכרונו לברכה הינו על קברו הקדוש השיב רבנו זכרונו לברכה אם זקני רוצה לראות עמי יבוא לכאן. אחר כך בלילה שכב לישן ובבקר עמדה אמו ובאתה אליו ואמרה לו הלא זקנך כבר היה אצלך ומתי תלך אליו הינו על קברו השיב רבנו זכרונו לברכה עכשו לא אהיה על קברו בחזירתי אם ירצה השם אהיה על קברו. וכן היה. וקדם שבא למעזבוז נפל רבי שמעון על ערש דוי ובא למעזבוז בחולאת חזק מאד והכרח רבנו זכרונו לברכה להשאיר אותו שם במזבוז ולא נסע עמו לקאמיניץ. וכשהלך רבנו זכרונו לברכה אל רבי שמעון לפטר ממנו ולנסע לקאמיניץ לא רצה רבי שמעון להניחו עד שהבטיחו על דבורו הקדוש שבודאי בחזירתו ימצאנו בחיים ושלום. וכן הוה. וגם קדם שנסע מביתו אמר לרבי שמעון התוכל לסע עמי ואמר לו שנסיעתו יתמהמה או שבוע או שתים או חדש או רבע שנה או חצי שנה או שנה תמימה ובתחלה שתק רבי שמעון זכרונו לברכה אך כשראה שרוצה לנסע באמת אמר רבי שמעון שיפקיר הכל ויסע עמו אפילו אם יתמהמה כמה. ונסע עמו כנ"ל. ובמזבוז כשנפטר רבנו זכרונו לברכה ממנו קדם נסיעתו בשעה שרבי שמעון היה מטל על ערש דוי וענה רבי שמעון ואמר לרבנו זכרונו לברכה מתי אתראה פנים עמכם כי הלא תוכלו להתמהמה בדרך כמה כמו שאמר בביתו שאינו יודע כמה יתמהמה אמר לו שלא יתמהמה. כי אם שמונה ימים או עשרה ימים לא יותר. שאל לו הלא אמרתם בביתכם שאינכם יודעים כמה תתמהמהו בדרך. השיב לו: באמת בביתי לא ידעתי אבל עכשו אני יודע שאני צריך לנסע לקאמיניץ ולא אתמהמה הרבה כי אם כנ"ל כי באותו הלילה היה אצלי הבעל שם טוב זכרונו לברכה ואז הודיע לי להיכן לנסע, הינו לקאמיניץ. ונסע מיד לקאמיניץ ומה שעשה שם נעלם מעין כל חי ועדין לא נודע לשום אדם בעולם עד ביאת הגואל במהרה בימינו אמן אות קל כשבא מקאמיניץ אמר תורה בשבת על פסוק (תהלים ס"ג) : "דבקה נפשי אחריך" תורה נפלאה מאד והתפאר בעצמו מאד ואמר ומה כשבאתי רק מקאמיניץ אני אומר תורה כזו כשאבוא מארץ ישראל על אחת כמה וכמה שאזכה לגלות תורה נוראה יותר ויותר וכו' וכו' אות קלא כשבא מקאמיניץ נפטרה אצלו ילדה אחת עליה השלום. ענה ואמר כהנה וכהנה חס ושלום ימות אצלי בשביל תנועה אחת שיש חלוק ביני בין קדם היותי בקאמיניץ ובין לאחר היותי שם ה' יצילנו אות קלב בעת נסיעתו לארץ ישראל נסע דרך ניקולאייב וחורסן לאדעס ושבת בחג שבועות בחורסאן ואמר שם תורות נפלאות על פסוק (תהלים ק"ז). "יקם סערה לדממה", ועוד כמה תורות. והיו שם אנשי הרב מלאדי. והביאו לפניו תורות הרב וסתר דבריו לפני אנשיו והראה להם שאינו כן כמו שאמר. ובליל שבועות אחר שהיה נעור כנהוג הלך למקוה עם איש אחד מאנשיו וספר לי זה האיש שהלך עמו אז למקוה בשבועות שאמר לו רבנו זכרונו לברכה בדרך הלוכו למקוה ושאל אותו בכל פעם אם שומע קולות והשיב שאינו שומע כלל. ונתפלא מאד על שאינו שומע ואמר איך אפשר לבלי לשמע קולות כעת. אחר כך אמר אפשר הוא קול הקאפליע [מקהלה] שאני שומע. והשיב לו האיש הנ"ל שהוא אינו שומע שום קול קאפעליע ולא שום קול כלל ותמה מאד. והבין האיש הנ"ל שהוא שומע קולות וברקים של קבלת התורה. אחר כך כשיצא מהמקוה אמר שנודע לי עכשו בעת קבלת התורה בענין הנאמר בזוהר הקדוש אית יראה ואית יראה וכו' ועכשו נודע לי שיש עוד יראה שהיא גם כן עוד יותר ויותר אפילו מיראה עלאה הנזכר שם. כי נודע לי עכשו יראת אל קות שהיא יראה ופחד גבוה ועצום ומרומם ומנשא מאד מאד אות קלג ונשמע מפיו הקדוש קדם נסיעתו ממעדוועדיווקע לארץ ישראל בימי חג הפסח שאמר שהוא רוצה לסע לארץ ישראל כדי לקים שם כל התרי"ג מצוות לכל ל יחד כל המצוות התלויות בארץ עם כל המצוות של חוץ לארץ ולכללם יחד ולקימם ברוחניות. ואחר כך יוכל לקימם כראוי בגשמיות. ובכל אלו הדברים יש שיחות וספורים הרבה כמובן מהאנשים שספרו זאת לפני. אך אנכי לא הייתי בכל זה על כן נחסר רבו ככלו ולא יכלתי ללקט באמרים כי אם מעט דמעט. ואמר שגם מטעם זה הוא נוסע לארץ ישראל כי מקדם כשהיה צריך דבר מזקנו רבי נחמן זכרונו לברכה השוכב בארץ ישראל היה שולח את הצדיק רבי ישעיה זכרונו לברכה השוכב בסמילע ועכשיו וכו' ואינו יכול לשלחו. על כן הוא נוסע לארץ ישראל כדי לדבר עם זקנו זכרונו לברכה ולהעמיד עמו אפן איך יוכל לידע ממנו תמיד מה שהוא צריך לידע על ידו. וכפי הנשמע שהיו לו כמה וכמה טעמים בענין נסיעתו לארץ ישראל מלבד הנסתרות שלא גלה כלל. כי כל דבר ודבר שעשה, לעולם לא עשה דבר בשביל טעם אחד לבדו רק בכל דבר שעשה היה בו כמה וכמה אלפים ורבבות טעמים עליונים עמקים וגבוהים מאד מאד ובפרט הנסיעה לארץ ישראל שמסר נפשו על זה מאד מאד בלי שעור וערך כמבאר כבר.
אות קכט

בִּתְחִלָּה קדֶם שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָסַע

לְקַאמֶינִיץ כַּמְבאָר כְּבָר בַּסֵּפֶר הַנִּדְפַּס.

וּבִנְסִיעָתוֹ לְקַאמֶינִיץ אָמַר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן

יֵשׁ לְפָנַי נְסִיעָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְהֵיכָן

וְשָׂחַק רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵיךְ נוֹסְעִים אִם אֵין יוֹדְעִים לְהֵיכָן נוֹסְעִים

וְהֵשִׁיב לוֹ בֶּאֱמֶת אֵינִי יוֹדֵעַ.

וְהָלַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהֵכִין עֲגָלָה וְסוּסִים וְכָל צָרְכֵי הַנְּסִיעָה וְנָסַע עִמּוֹ.

וּבִנְסִיעָתוֹ עִמּוֹ בִּקֵּשׁ מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

שֶׁיִּסַּע דֶּרֶךְ כְּפַר וָואלְחָיוִויץ.

וְקִבֵּל שָׁם עוֹד אִישׁ אֶחָד

וְנָסַע אִישׁ אֶחָד מִשָּׁם גַּם כֵּן עִמָּהֶם, עַד שֶׁבָּאוּ לְמֶעזִבּוּזּ.

וַעֲדַיִן לא יָדְעוּ לְהֵיכָן נוֹסְעִים.

וּבְבוֹאוֹ לְמֶעזִבּוּזּ לְבֵית אָבִיו וְאִמּוֹ הַצַּדִּיקִים זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שָׂמְחוּ עַל בִּיאָתוֹ מְאד

עָנְתָה אִמּוֹ זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה

וְאָמְרָה לוֹ בְּנִי מָתַי תֵּלֵךְ לִזְקֵנְךָ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

הַיְנוּ עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ

הֵשִׁיב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אִם זְקֵנִי רוֹצֶה לֵרָאוֹת עִמִּי יָבוֹא לְכָאן.

אַחַר כָּךְ בַּלַּיְלָה שָׁכַב לִישׁן

וּבַבּקֶר עָמְדָה אִמּוֹ וּבָאַתָה אֵלָיו וְאָמְרָה לוֹ

הֲלא זְקֵנְךָ כְּבָר הָיָה אֶצְלְךָ

וּמָתַי תֵּלֵךְ אֵלָיו הַיְנוּ עַל קִבְרוֹ

הֵשִׁיב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַכְשָׁו לא אֶהְיֶה עַל קִבְרוֹ

בַּחֲזִירָתִי אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם אֶהְיֶה עַל קִבְרוֹ.

וְכֵן הָיָה.

וְקדֶם שֶׁבָּא לְמֶעזִבּוּזּ

נָפַל רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל עֶרֶשׂ דְּוַי

וּבָא לְמֶעזִבּוּזּ בְּחוֹלַאַת חָזָק מְאד

וְהֻכְרַח רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ שָׁם בְּמֶזְבּוּז

וְלא נָסַע עִמּוֹ לְקַאמֶינִיץ.

וּכְשֶׁהָלַךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן

לִפְטר מִמֶּנּוּ וְלִנְסֹעַ לְקַאמֶינִיץ

לא רָצָה רַבִּי שִׁמְעוֹן לְהַנִּיחוֹ

עַד שֶׁהִבְטִיחוֹ עַל דִּבּוּרוֹ הַקָּדוֹשׁ

שֶׁבְּוַדַּאי בַּחֲזִירָתוֹ יִמְצָאֶנּוּ בְּחַיִּים וְשָׁלוֹם.

וְכֵן הֲוָה.

וְגַם קדֶם שֶׁנָּסַע מִבֵּיתוֹ

אָמַר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הֲתוּכַל לִסַּע עִמִּי

וְאָמַר לוֹ שֶׁנְּסִיעָתוֹ יִתְמַהְמַהּ

אוֹ שָׁבוּעַ אוֹ שְׁתַּיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ רֶבַע שָׁנָה אוֹ חֲצִי שָׁנָה אוֹ שָׁנָה תְּמִימָה

וּבִתְחִלָּה שָׁתַק רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אַךְ כְּשֶׁרָאָה שֶׁרוֹצֶה לִנְסֹעַ בֶּאֱמֶת

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁיַּפְקִיר הַכּל וְיִּסַּע עִמּוֹ

אֲפִילּוּ אִם יִתְמַהֲמַהּ כַּמָּה.

וְנָסַע עִמּוֹ כַּנַּ"ל.

וּבְמֶזְבּוּז כְּשֶׁנִּפְטַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִמֶּנּוּ קדֶם נְסִיעָתוֹ

בְּשָׁעָה שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה מֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְוַי

וְעָנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

מָתַי אֶתְרָאֶה פָּנִים עִמָּכֶם

כִּי הֲלא תּוּכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהּ בַּדֶּרֶךְ כַּמָּה

כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּבֵיתוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּמָּה יִתְמַהֲמַהּ

אָמַר לוֹ שֶׁלּא יִתְמַהֲמַהּ. כִּי אִם שְׁמוֹנָה יָמִים אוֹ עֲשָׂרָה יָמִים לא יוֹתֵר.

שָׁאַל לוֹ הֲלא אֲמַרְתֶּם בְּבֵיתְכֶם שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים כַּמָּה תִּתְמַהְמְהוּ בַּדֶּרֶךְ.

הֵשִׁיב לוֹ: בֶּאֱמֶת בְּבֵיתִי לא יָדַעְתִּי

אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְקַאמֶינִיץ

וְלא אֶתְמַהְמַהּ הַרְבֵּה כִּי אִם כַּנּ"ל

כִּי בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה אֶצְלִי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאָז הוֹדִיעַ לִי לְהֵיכָן לִנְסֹעַ, הַיְנוּ לְקַאמֶינִיץ.

וְנָסַע מִיָּד לְקַאמֶינִיץ

וּמַה שֶּׁעָשָׂה שָׁם נֶעְלָם מֵעֵין כָּל חַי

וַעֲדַיִן לא נוֹדַע לְשׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם

עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן

אות קל

כְּשֶׁבָּא מִקַּאמִינִיץ

אָמַר תּוֹרָה בְּשַׁבָּת עַל פָּסוּק: "דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ"

תּוֹרָה נִפְלָאָה מְאד

וְהִתְפָּאֵר בְּעַצְמוֹ מְאד וְאָמַר

וּמָה כְּשֶׁבָּאתִי רַק מִקַּאמִינִיץ אֲנִי אוֹמֵר תּוֹרָה כָּזוֹ

כְּשֶׁאָבוֹא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֶזְכֶּה לְגַלּוֹת תּוֹרָה נוֹרָאָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכוּ' וְכוּ'

אות קלא

כְּשֶׁבָּא מִקַּאמִינִיץ נִפְטְרָה אֶצְלוֹ יַלְדָּה אַחַת עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם.

עָנָה וְאָמַר כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה חַס וְשָׁלוֹם יָמוּת אֶצְלִי

בִּשְׁבִיל תְּנוּעָה אַחַת שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּינִי

בֵּין קדֶם הֱיוֹתִי בְּקַאמֶינִיץ וּבֵין לְאַחַר הֱיוֹתִי שָׁם

ה' יַצִּילֵנוּ

אות קלב

בְּעֵת נְסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

נָסַע דֶּרֶךְ נִיקוֹלַאיֶיב וְחוּרְסַן לְאָדֶעס וְשָׁבַת בְּחַג שָׁבוּעוֹת בְּחוּרְסַאן

וְאָמַר שָׁם תּוֹרוֹת נִפְלָאוֹת עַל פָּסוּק .

"יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה", וְעוֹד כַּמָּה תּוֹרוֹת.

וְהָיוּ שָׁם אַנְשֵׁי הָרַב מִלָּאדִי.

וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו תּוֹרוֹת הָרַב

וְסָתַר דְּבָרָיו לִפְנֵי אֲנָשָׁיו

וְהֶרְאָה לָהֶם שֶׁאֵינוֹ כֵן כְּמוֹ שֶׁאָמַר.

וּבְלֵיל שָׁבוּעוֹת אַחַר שֶׁהָיָה נֵעוֹר כַּנָּהוּג

הָלַךְ לַמִּקְוֶה עִם אִישׁ אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו

וְסִפֵּר לִי זֶה הָאִישׁ שֶׁהָלַךְ עִמּוֹ אָז לַמִּקְוֶה בְּשָׁבוּעוֹת

שֶׁאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ לַמִּקְוֶה

וְשָׁאַל אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם אִם שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת

וְהֵשִׁיב שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלָל.

וְנִתְפַּלֵּא מְאד עַל שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ

וְאָמַר אֵיךְ אֶפְשָׁר לִבְלִי לִשְׁמעַ קוֹלוֹת כָּעֵת.

אַחַר כָּךְ אָמַר אֶפְשָׁר הוּא קוֹל הַקַּאפֶּלְיֶע [מַקְהֵלָה] שֶּׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ.

וְהֵשִׁיב לוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל

שֶׁהוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ שׁוּם קוֹל קַאפֶּעלְיֶע וְלא שׁוּם קוֹל כְּלָל

וְתָמַהּ מְאד.

וְהֵבִין הָאִישׁ הַנַּ"ל

שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת וּבְרָקִים שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה.

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיָּצָא מֵהַמִּקְוֶה אָמַר

שֶׁנּוֹדַע לִי עַכְשָׁו בְּעֵת קַבָּלַת הַתּוֹרָה

בָּעִנְיָן הַנֶּאֱמָר בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ אִית יִרְאָה וְאִית יִרְאָה וְכוּ'

וְעַכְשָׁו נוֹדַע לִי שֶׁיֵּשׁ עוֹד יִרְאָה

שֶׁהִיא גַּם כֵּן עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֲפִילּוּ מִיִּרְאָה עִלָּאָה הַנִּזְכָּר שָׁם.

כִּי נוֹדַע לִי עַכְשָׁו יִרְאַת אֱל קוּת

שֶׁהִיא יִרְאָה וָפַחַד גָּבוֹהַּ וְעָצוּם וּמְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא מְאד מְאד

אות קלג

וְנִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

קדֶם נְסִיעָתוֹ מִמֶּעדְוֶועדִיוְוקֶע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי חַג הַפֶּסַח

שֶׁאָמַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לִסַּע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּדֵי לְקַיֵּם שָׁם כָּל הַתַּרְיָ"ג מִצְווֹת

לִכְל ל יַחַד כָּל הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ

עִם כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ

וּלְכָלְלָם יַחַד וּלְקַיְּמָם בְּרוּחָנִיּוּת.

וְאַחַר כָּךְ יוּכַל לְקַיְּמָם כָּרָאוּי בְּגַשְׁמִיּוּת.

וּבְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים יֵשׁ שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים הַרְבֵּה

כַּמּוּבָן מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁסִּפְּרוּ זאת לְפָנַי.

אַךְ אָנכִי לא הָיִיתִי בְּכָל זֶה

עַל כֵּן נֶחְסָר רֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ

וְלא יָכלְתִּי לְלַקֵּט בַּאֲמָרִים כִּי אִם מְעַט דִּמְעַט.

וְאָמַר שֶׁגַּם מִטַּעַם זֶה הוּא נוֹסֵעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי מִקּדֶם כְּשֶׁהָיָה צָרִיךְ דָּבָר מִזְּקֵנוֹ רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַשּׁוֹכֵב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הָיָה שׁוֹלֵחַ אֶת הַצַּדִּיק רַבִּי יְשַׁעְיָה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַשּׁוֹכֵב בְּסַמִילֶע וְעַכְשָׁיו וְכוּ'

וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשָׁלְחוֹ.

עַל כֵּן הוּא נוֹסֵעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לְדַבֵּר עִם זְקֵנוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וּלְהַעֲמִיד עִמּוֹ אפֶן

אֵיךְ יוּכַל לֵידַע מִמֶּנּוּ תָּמִיד מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לֵידַע עַל יָדוֹ.

וּכְפִי הַנִּשְׁמַע שֶׁהָיוּ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה טְעָמִים בְּעִנְיַן נְסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת שֶׁלּא גִּלָּה כְּלָל.

כִּי כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁעָשָׂה, לְעוֹלָם לא עָשָׂה דָּבָר בִּשְׁבִיל טַעַם אֶחָד לְבַדּוֹ

רַק בְּכָל דָּבָר שֶׁעָשָׂה הָיָה בּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת טְעָמִים עֶלְיוֹנִים עֲמֻקִּים וּגְבוֹהִים מְאד מְאד

וּבִפְרָט הַנְּסִיעָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עַל זֶה מְאד מְאד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ

כַּמְבאָר כְּבָר.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעט - כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת
...ח"א - תורה קעט - כנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות דע שכנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות שאינו יכול להתפלל או לעשות מה שצריך בעבודת השם הכל בכלל מחלקת שעומדים וחולקים עליו ורוצים לבטל דעתו ורצונו מה שרוצה לעשות וכדי לבטל המחלקת מאיזה בחינה שתהיה ולעשות שלום על זה צריך תענית וזה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "מרבה צדקה מרבה שלום" צדקה הוא בחינת תענית כי עקר התענית הוא צדקה כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה . 'אגרא דתעניתא צדקתא' כי בחינת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קח - זִבְחֵי אֱלקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה
...ח"א - תורה קח - זבחי אלקים רוח נשברה [לשון החברים] זבחי אלהים רוח נשברה הנה ידוע כי עולה באה על הרהור הלב, כמו שכתוב "העולה על רוחכם" הינו שעולה באה על הרהורי הלב, ששם משכן הרוח 'ואין השם יתברך מצרף מחשבה למעשה, בר מהרהורי עכו"ם' והרהור עכו"ם שיך אצל כל אדם הינו מה שמתחיל להתפלל בדבקות, או מתבודד את עצמו ובאמצע התפילה או ההתבודדות נופל ממדרגתו זהו בחינות הרהורי עכו"ם כי כל הנפילות באין מחמת קלקול האמונה וכשנתקלקל האמונה נמצא מחזיר פניו מהשם יתברך...
ספר המידות - כעס
...עליו. ב. גם ישכן בביתו, לא ידורו אחרים במקומו. ג. על ידי הכעס נתבזה. ד. לא תרתח ולא תחטא. ה. כל הכועס חכמתו ונבואתו מסתלקת, ואפילו פוסקין לו גדלה מן השמים, מורידין אותו מגדלתו. ו. הקדוש ברוך הוא אוהב למי שאינו כועס ולמי שאינו מעמיד על מדותיו. ז. הרתחן חייו אינם חיים. ח. גם כל מיני גיהנום שולטות בו. ט. ותחתוניות שולטת בו. י. שכינה אינה חשובה כנגדו. יא. ומשכח תלמודו. יב. ומוסיף טפשות. יג. ובידוע שעוונותיו מרבים מזכיותיו. יד. כעס אחר אכילה מזיק מאד...
לחשוב על התכלית
...co.il/?key=538 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסח - כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים וכאן breslev.eip.co.il/?key=189 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה י - העולם רחוקים מהשם יתברך, מחמת שאין להם ישוב הדעת מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת ואינם מישבין עצמן והעקר להשתדל לישב עצמו היטב מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה הן תאוות הנכנסות לגוף הן תאוות שחוץ לגוף...
האם העולם קיים בזכות התורה או התפילה?
...העולם קיים בזכות התורה או התפילה? שאלה: רבי נחמן מברסלב מדבר רבות בספריו על עניין התפילה, ואף הזכיר בזה את מ"ש "ולוואי ויהיה אדם מתפלל כל היום כולו" וכיו"ב. יחד עם זאת, כידוע אלמלא התורה אין קיום לעולם, כמו שמבוא על הפסוק "אלמלא בריתי יומם וליל חוקות שמים וארץ לא שמתי". אז האם העולם קיים בזכות התורה או בזכות התפילה? אשמח שתעשו לי סדר בעניין הזה. * תשובה. העניין הוא כדלקמן: אכן כל הקיום של כל העולם כולו, תלוי אך ורק בתורה ולא בתפילה! אלמלא התורה אין...
שיחות הר"ן - אות נג
...תמיד כי כשהולך לו כראוי ויש לו טוב בודאי טוב לו ואפילו כשאינו כך [דהינו שאין מתנהג לו כסדר ויש לו יסורים חס ושלום] גם כן טוב כי הוא בטוח שאף על פי כן השם יתברך ירחם עליו להבא וייטיב אחריתו כי מאחר שהכל מאתו יתברך בודאי הכל לטובה אבל מי שאין לו אמונה חס ושלום חייו אינם חיים כלל כי תכף כשעובר עליו איזה רעה שוב אין לו שום חיות כי אין לו במה לנחם עצמו כלל מאחר שאין לו אמונה כלל ואין לו שום חיות ושום טוב מאחר שהולך בלי השם יתברך ובלי השגחה רחמנא לצלן...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סח - עִקָּר שְׁלֵמוּת הַצַּדִּיק שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה
...עקר שלמות הצדיק שיוכל להיות למעלה ולמטה עקר שלמות הצדיק שיוכל להיות למעלה ולמטה שיהיה יכול להראות למי שהוא למעלה ונדמה בדעתו שהוא במדרגה עליונה יהיה מראה לו שהוא ההפך וכן להפך, למי שהוא למטה מאד במדרגה התחתונה בתוך הארץ ממש יהיה מראה לו שאדרבא הוא סמוך להשם יתברך וזה השלמות מכרח שיהיה להצדיק ובלא זה אינו צדיק כלל כי צריך להראות למי שהוא למטה מאד בדיוטא התחתונה לגמרי שעדין הוא סמוך לה' ממש, כביכול ולעוררו ולגלות לו: ה' עמך, ואל תירא ואל תפחד ואל תחת...
חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו
...בקש שלום במקומך, ורדפהו ממקום אחר. כלומר שלפעמים צריך דיקא שיהיה לו שלום עם שונאי ה' ועל ידי זה דיקא ירדפהו ממקום אחר והבן אות תכז שמעתי בשמו שאמר שחלם לו דברי צחות והם אלו 'זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן'. הינו שמקשה: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא הינו מאחר שזונות מפרכסות זו את זו מפני מה תלמידי חכמים לא יכבדו זה את זה. והתרוץ הוא כל שכן הינו בשביל כל שכן בשביל הממון הנקרא כל שכן כי כל שכן עשר וכבוד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם...
שיחות הר"ן - אות קל
...בעלי מופת ספר מעשה שמלך אחד היו לו שני בנים אחד היה חכם ואחד שוטה ועשה את השוטה ממנה על האוצרות ולהחכם לא היה שום התמנות רק ישב אצל המלך תמיד והיה קשה להעולם מאד שזה שאינו חכם יש לו כל ההתמנות והכל באים ונכנסים אצלו להכניס או להוציא מן האוצרות וזה החכם אין לו שום התמנות כלל והשיב להם המלך. וכי זה הוא מעלה מה שהוא לוקח אוצרות מוכנים ומחלקם להעולם ?! כי זה החכם יושב אצלי וחושב מחשבות ובא על עצות חדשות שאיני יכול לבוא עליהם ועל ידי אלו העצות אני כובש...
הר של זהב ומבצר של מרגליות
...- סיפורי מעשיות - מעשה א - מאבידת בת מלך מובא שם: ושכעת איננה שם במבצר הנ"ל כי אם שיבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות, שם תמצאני מה פשר הדימוי הר של זהב ומבצר של מרגליות? מה מרמז הר? מה מרמז זהב? מה מרמז מבצר? ומה הן המרגליות? תשובה: הר של זהב ומבצר של מרגליות, משמעותו שכל מאוד גדול על אנושי, שהוא נראה כבלתי מושג כלל. כמובא שם אח"כ וישב עצמו, שבודאי בישוב לא נמצא הר של זהב ומבצר של מרגליות וגם: וספר לו כל המעשה הנ"ל ושהוא מבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 17_08_2025 השעה 04:56:46 - wesi2