ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קכט - נסיעתו לארץ ישראל
אות קכט בתחלה קדם שנסע לארץ ישראל נסע לקאמיניץ כמבאר כבר בספר הנדפס. ובנסיעתו לקאמיניץ אמר לרבי שמעון יש לפני נסיעה ואיני יודע להיכן ושחק רבי שמעון איך נוסעים אם אין יודעים להיכן נוסעים והשיב לו באמת איני יודע. והלך רבי שמעון והכין עגלה וסוסים וכל צרכי הנסיעה ונסע עמו. ובנסיעתו עמו בקש מרבנו זכרונו לברכה. שיסע דרך כפר וואלחיוויץ. וקבל שם עוד איש אחד ונסע איש אחד משם גם כן עמהם, עד שבאו למעזבוז. ועדין לא ידעו להיכן נוסעים. ובבואו למעזבוז לבית אביו ואמו הצדיקים זכרונו לברכה שמחו על ביאתו מאד ענתה אמו זכרונה לברכה ואמרה לו בני מתי תלך לזקנך הבעל שם טוב זכרונו לברכה הינו על קברו הקדוש השיב רבנו זכרונו לברכה אם זקני רוצה לראות עמי יבוא לכאן. אחר כך בלילה שכב לישן ובבקר עמדה אמו ובאתה אליו ואמרה לו הלא זקנך כבר היה אצלך ומתי תלך אליו הינו על קברו השיב רבנו זכרונו לברכה עכשו לא אהיה על קברו בחזירתי אם ירצה השם אהיה על קברו. וכן היה. וקדם שבא למעזבוז נפל רבי שמעון על ערש דוי ובא למעזבוז בחולאת חזק מאד והכרח רבנו זכרונו לברכה להשאיר אותו שם במזבוז ולא נסע עמו לקאמיניץ. וכשהלך רבנו זכרונו לברכה אל רבי שמעון לפטר ממנו ולנסע לקאמיניץ לא רצה רבי שמעון להניחו עד שהבטיחו על דבורו הקדוש שבודאי בחזירתו ימצאנו בחיים ושלום. וכן הוה. וגם קדם שנסע מביתו אמר לרבי שמעון התוכל לסע עמי ואמר לו שנסיעתו יתמהמה או שבוע או שתים או חדש או רבע שנה או חצי שנה או שנה תמימה ובתחלה שתק רבי שמעון זכרונו לברכה אך כשראה שרוצה לנסע באמת אמר רבי שמעון שיפקיר הכל ויסע עמו אפילו אם יתמהמה כמה. ונסע עמו כנ"ל. ובמזבוז כשנפטר רבנו זכרונו לברכה ממנו קדם נסיעתו בשעה שרבי שמעון היה מטל על ערש דוי וענה רבי שמעון ואמר לרבנו זכרונו לברכה מתי אתראה פנים עמכם כי הלא תוכלו להתמהמה בדרך כמה כמו שאמר בביתו שאינו יודע כמה יתמהמה אמר לו שלא יתמהמה. כי אם שמונה ימים או עשרה ימים לא יותר. שאל לו הלא אמרתם בביתכם שאינכם יודעים כמה תתמהמהו בדרך. השיב לו: באמת בביתי לא ידעתי אבל עכשו אני יודע שאני צריך לנסע לקאמיניץ ולא אתמהמה הרבה כי אם כנ"ל כי באותו הלילה היה אצלי הבעל שם טוב זכרונו לברכה ואז הודיע לי להיכן לנסע, הינו לקאמיניץ. ונסע מיד לקאמיניץ ומה שעשה שם נעלם מעין כל חי ועדין לא נודע לשום אדם בעולם עד ביאת הגואל במהרה בימינו אמן אות קל כשבא מקאמיניץ אמר תורה בשבת על פסוק (תהלים ס"ג) : "דבקה נפשי אחריך" תורה נפלאה מאד והתפאר בעצמו מאד ואמר ומה כשבאתי רק מקאמיניץ אני אומר תורה כזו כשאבוא מארץ ישראל על אחת כמה וכמה שאזכה לגלות תורה נוראה יותר ויותר וכו' וכו' אות קלא כשבא מקאמיניץ נפטרה אצלו ילדה אחת עליה השלום. ענה ואמר כהנה וכהנה חס ושלום ימות אצלי בשביל תנועה אחת שיש חלוק ביני בין קדם היותי בקאמיניץ ובין לאחר היותי שם ה' יצילנו אות קלב בעת נסיעתו לארץ ישראל נסע דרך ניקולאייב וחורסן לאדעס ושבת בחג שבועות בחורסאן ואמר שם תורות נפלאות על פסוק (תהלים ק"ז). "יקם סערה לדממה", ועוד כמה תורות. והיו שם אנשי הרב מלאדי. והביאו לפניו תורות הרב וסתר דבריו לפני אנשיו והראה להם שאינו כן כמו שאמר. ובליל שבועות אחר שהיה נעור כנהוג הלך למקוה עם איש אחד מאנשיו וספר לי זה האיש שהלך עמו אז למקוה בשבועות שאמר לו רבנו זכרונו לברכה בדרך הלוכו למקוה ושאל אותו בכל פעם אם שומע קולות והשיב שאינו שומע כלל. ונתפלא מאד על שאינו שומע ואמר איך אפשר לבלי לשמע קולות כעת. אחר כך אמר אפשר הוא קול הקאפליע [מקהלה] שאני שומע. והשיב לו האיש הנ"ל שהוא אינו שומע שום קול קאפעליע ולא שום קול כלל ותמה מאד. והבין האיש הנ"ל שהוא שומע קולות וברקים של קבלת התורה. אחר כך כשיצא מהמקוה אמר שנודע לי עכשו בעת קבלת התורה בענין הנאמר בזוהר הקדוש אית יראה ואית יראה וכו' ועכשו נודע לי שיש עוד יראה שהיא גם כן עוד יותר ויותר אפילו מיראה עלאה הנזכר שם. כי נודע לי עכשו יראת אל קות שהיא יראה ופחד גבוה ועצום ומרומם ומנשא מאד מאד אות קלג ונשמע מפיו הקדוש קדם נסיעתו ממעדוועדיווקע לארץ ישראל בימי חג הפסח שאמר שהוא רוצה לסע לארץ ישראל כדי לקים שם כל התרי"ג מצוות לכל ל יחד כל המצוות התלויות בארץ עם כל המצוות של חוץ לארץ ולכללם יחד ולקימם ברוחניות. ואחר כך יוכל לקימם כראוי בגשמיות. ובכל אלו הדברים יש שיחות וספורים הרבה כמובן מהאנשים שספרו זאת לפני. אך אנכי לא הייתי בכל זה על כן נחסר רבו ככלו ולא יכלתי ללקט באמרים כי אם מעט דמעט. ואמר שגם מטעם זה הוא נוסע לארץ ישראל כי מקדם כשהיה צריך דבר מזקנו רבי נחמן זכרונו לברכה השוכב בארץ ישראל היה שולח את הצדיק רבי ישעיה זכרונו לברכה השוכב בסמילע ועכשיו וכו' ואינו יכול לשלחו. על כן הוא נוסע לארץ ישראל כדי לדבר עם זקנו זכרונו לברכה ולהעמיד עמו אפן איך יוכל לידע ממנו תמיד מה שהוא צריך לידע על ידו. וכפי הנשמע שהיו לו כמה וכמה טעמים בענין נסיעתו לארץ ישראל מלבד הנסתרות שלא גלה כלל. כי כל דבר ודבר שעשה, לעולם לא עשה דבר בשביל טעם אחד לבדו רק בכל דבר שעשה היה בו כמה וכמה אלפים ורבבות טעמים עליונים עמקים וגבוהים מאד מאד ובפרט הנסיעה לארץ ישראל שמסר נפשו על זה מאד מאד בלי שעור וערך כמבאר כבר.
אות קכט

בִּתְחִלָּה קדֶם שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָסַע

לְקַאמֶינִיץ כַּמְבאָר כְּבָר בַּסֵּפֶר הַנִּדְפַּס.

וּבִנְסִיעָתוֹ לְקַאמֶינִיץ אָמַר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן

יֵשׁ לְפָנַי נְסִיעָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְהֵיכָן

וְשָׂחַק רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵיךְ נוֹסְעִים אִם אֵין יוֹדְעִים לְהֵיכָן נוֹסְעִים

וְהֵשִׁיב לוֹ בֶּאֱמֶת אֵינִי יוֹדֵעַ.

וְהָלַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהֵכִין עֲגָלָה וְסוּסִים וְכָל צָרְכֵי הַנְּסִיעָה וְנָסַע עִמּוֹ.

וּבִנְסִיעָתוֹ עִמּוֹ בִּקֵּשׁ מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

שֶׁיִּסַּע דֶּרֶךְ כְּפַר וָואלְחָיוִויץ.

וְקִבֵּל שָׁם עוֹד אִישׁ אֶחָד

וְנָסַע אִישׁ אֶחָד מִשָּׁם גַּם כֵּן עִמָּהֶם, עַד שֶׁבָּאוּ לְמֶעזִבּוּזּ.

וַעֲדַיִן לא יָדְעוּ לְהֵיכָן נוֹסְעִים.

וּבְבוֹאוֹ לְמֶעזִבּוּזּ לְבֵית אָבִיו וְאִמּוֹ הַצַּדִּיקִים זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שָׂמְחוּ עַל בִּיאָתוֹ מְאד

עָנְתָה אִמּוֹ זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה

וְאָמְרָה לוֹ בְּנִי מָתַי תֵּלֵךְ לִזְקֵנְךָ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

הַיְנוּ עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ

הֵשִׁיב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אִם זְקֵנִי רוֹצֶה לֵרָאוֹת עִמִּי יָבוֹא לְכָאן.

אַחַר כָּךְ בַּלַּיְלָה שָׁכַב לִישׁן

וּבַבּקֶר עָמְדָה אִמּוֹ וּבָאַתָה אֵלָיו וְאָמְרָה לוֹ

הֲלא זְקֵנְךָ כְּבָר הָיָה אֶצְלְךָ

וּמָתַי תֵּלֵךְ אֵלָיו הַיְנוּ עַל קִבְרוֹ

הֵשִׁיב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַכְשָׁו לא אֶהְיֶה עַל קִבְרוֹ

בַּחֲזִירָתִי אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם אֶהְיֶה עַל קִבְרוֹ.

וְכֵן הָיָה.

וְקדֶם שֶׁבָּא לְמֶעזִבּוּזּ

נָפַל רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל עֶרֶשׂ דְּוַי

וּבָא לְמֶעזִבּוּזּ בְּחוֹלַאַת חָזָק מְאד

וְהֻכְרַח רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ שָׁם בְּמֶזְבּוּז

וְלא נָסַע עִמּוֹ לְקַאמֶינִיץ.

וּכְשֶׁהָלַךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן

לִפְטר מִמֶּנּוּ וְלִנְסֹעַ לְקַאמֶינִיץ

לא רָצָה רַבִּי שִׁמְעוֹן לְהַנִּיחוֹ

עַד שֶׁהִבְטִיחוֹ עַל דִּבּוּרוֹ הַקָּדוֹשׁ

שֶׁבְּוַדַּאי בַּחֲזִירָתוֹ יִמְצָאֶנּוּ בְּחַיִּים וְשָׁלוֹם.

וְכֵן הֲוָה.

וְגַם קדֶם שֶׁנָּסַע מִבֵּיתוֹ

אָמַר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הֲתוּכַל לִסַּע עִמִּי

וְאָמַר לוֹ שֶׁנְּסִיעָתוֹ יִתְמַהְמַהּ

אוֹ שָׁבוּעַ אוֹ שְׁתַּיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ רֶבַע שָׁנָה אוֹ חֲצִי שָׁנָה אוֹ שָׁנָה תְּמִימָה

וּבִתְחִלָּה שָׁתַק רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אַךְ כְּשֶׁרָאָה שֶׁרוֹצֶה לִנְסֹעַ בֶּאֱמֶת

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁיַּפְקִיר הַכּל וְיִּסַּע עִמּוֹ

אֲפִילּוּ אִם יִתְמַהֲמַהּ כַּמָּה.

וְנָסַע עִמּוֹ כַּנַּ"ל.

וּבְמֶזְבּוּז כְּשֶׁנִּפְטַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִמֶּנּוּ קדֶם נְסִיעָתוֹ

בְּשָׁעָה שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה מֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְוַי

וְעָנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

מָתַי אֶתְרָאֶה פָּנִים עִמָּכֶם

כִּי הֲלא תּוּכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהּ בַּדֶּרֶךְ כַּמָּה

כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּבֵיתוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּמָּה יִתְמַהֲמַהּ

אָמַר לוֹ שֶׁלּא יִתְמַהֲמַהּ. כִּי אִם שְׁמוֹנָה יָמִים אוֹ עֲשָׂרָה יָמִים לא יוֹתֵר.

שָׁאַל לוֹ הֲלא אֲמַרְתֶּם בְּבֵיתְכֶם שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים כַּמָּה תִּתְמַהְמְהוּ בַּדֶּרֶךְ.

הֵשִׁיב לוֹ: בֶּאֱמֶת בְּבֵיתִי לא יָדַעְתִּי

אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְקַאמֶינִיץ

וְלא אֶתְמַהְמַהּ הַרְבֵּה כִּי אִם כַּנּ"ל

כִּי בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה אֶצְלִי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאָז הוֹדִיעַ לִי לְהֵיכָן לִנְסֹעַ, הַיְנוּ לְקַאמֶינִיץ.

וְנָסַע מִיָּד לְקַאמֶינִיץ

וּמַה שֶּׁעָשָׂה שָׁם נֶעְלָם מֵעֵין כָּל חַי

וַעֲדַיִן לא נוֹדַע לְשׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם

עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן

אות קל

כְּשֶׁבָּא מִקַּאמִינִיץ

אָמַר תּוֹרָה בְּשַׁבָּת עַל פָּסוּק: "דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ"

תּוֹרָה נִפְלָאָה מְאד

וְהִתְפָּאֵר בְּעַצְמוֹ מְאד וְאָמַר

וּמָה כְּשֶׁבָּאתִי רַק מִקַּאמִינִיץ אֲנִי אוֹמֵר תּוֹרָה כָּזוֹ

כְּשֶׁאָבוֹא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֶזְכֶּה לְגַלּוֹת תּוֹרָה נוֹרָאָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכוּ' וְכוּ'

אות קלא

כְּשֶׁבָּא מִקַּאמִינִיץ נִפְטְרָה אֶצְלוֹ יַלְדָּה אַחַת עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם.

עָנָה וְאָמַר כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה חַס וְשָׁלוֹם יָמוּת אֶצְלִי

בִּשְׁבִיל תְּנוּעָה אַחַת שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּינִי

בֵּין קדֶם הֱיוֹתִי בְּקַאמֶינִיץ וּבֵין לְאַחַר הֱיוֹתִי שָׁם

ה' יַצִּילֵנוּ

אות קלב

בְּעֵת נְסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

נָסַע דֶּרֶךְ נִיקוֹלַאיֶיב וְחוּרְסַן לְאָדֶעס וְשָׁבַת בְּחַג שָׁבוּעוֹת בְּחוּרְסַאן

וְאָמַר שָׁם תּוֹרוֹת נִפְלָאוֹת עַל פָּסוּק .

"יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה", וְעוֹד כַּמָּה תּוֹרוֹת.

וְהָיוּ שָׁם אַנְשֵׁי הָרַב מִלָּאדִי.

וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו תּוֹרוֹת הָרַב

וְסָתַר דְּבָרָיו לִפְנֵי אֲנָשָׁיו

וְהֶרְאָה לָהֶם שֶׁאֵינוֹ כֵן כְּמוֹ שֶׁאָמַר.

וּבְלֵיל שָׁבוּעוֹת אַחַר שֶׁהָיָה נֵעוֹר כַּנָּהוּג

הָלַךְ לַמִּקְוֶה עִם אִישׁ אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו

וְסִפֵּר לִי זֶה הָאִישׁ שֶׁהָלַךְ עִמּוֹ אָז לַמִּקְוֶה בְּשָׁבוּעוֹת

שֶׁאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ לַמִּקְוֶה

וְשָׁאַל אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם אִם שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת

וְהֵשִׁיב שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלָל.

וְנִתְפַּלֵּא מְאד עַל שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ

וְאָמַר אֵיךְ אֶפְשָׁר לִבְלִי לִשְׁמעַ קוֹלוֹת כָּעֵת.

אַחַר כָּךְ אָמַר אֶפְשָׁר הוּא קוֹל הַקַּאפֶּלְיֶע [מַקְהֵלָה] שֶּׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ.

וְהֵשִׁיב לוֹ הָאִישׁ הַנַּ"ל

שֶׁהוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ שׁוּם קוֹל קַאפֶּעלְיֶע וְלא שׁוּם קוֹל כְּלָל

וְתָמַהּ מְאד.

וְהֵבִין הָאִישׁ הַנַּ"ל

שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת וּבְרָקִים שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה.

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיָּצָא מֵהַמִּקְוֶה אָמַר

שֶׁנּוֹדַע לִי עַכְשָׁו בְּעֵת קַבָּלַת הַתּוֹרָה

בָּעִנְיָן הַנֶּאֱמָר בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ אִית יִרְאָה וְאִית יִרְאָה וְכוּ'

וְעַכְשָׁו נוֹדַע לִי שֶׁיֵּשׁ עוֹד יִרְאָה

שֶׁהִיא גַּם כֵּן עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֲפִילּוּ מִיִּרְאָה עִלָּאָה הַנִּזְכָּר שָׁם.

כִּי נוֹדַע לִי עַכְשָׁו יִרְאַת אֱל קוּת

שֶׁהִיא יִרְאָה וָפַחַד גָּבוֹהַּ וְעָצוּם וּמְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא מְאד מְאד

אות קלג

וְנִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

קדֶם נְסִיעָתוֹ מִמֶּעדְוֶועדִיוְוקֶע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי חַג הַפֶּסַח

שֶׁאָמַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לִסַּע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּדֵי לְקַיֵּם שָׁם כָּל הַתַּרְיָ"ג מִצְווֹת

לִכְל ל יַחַד כָּל הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ

עִם כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ

וּלְכָלְלָם יַחַד וּלְקַיְּמָם בְּרוּחָנִיּוּת.

וְאַחַר כָּךְ יוּכַל לְקַיְּמָם כָּרָאוּי בְּגַשְׁמִיּוּת.

וּבְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים יֵשׁ שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים הַרְבֵּה

כַּמּוּבָן מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁסִּפְּרוּ זאת לְפָנַי.

אַךְ אָנכִי לא הָיִיתִי בְּכָל זֶה

עַל כֵּן נֶחְסָר רֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ

וְלא יָכלְתִּי לְלַקֵּט בַּאֲמָרִים כִּי אִם מְעַט דִּמְעַט.

וְאָמַר שֶׁגַּם מִטַּעַם זֶה הוּא נוֹסֵעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי מִקּדֶם כְּשֶׁהָיָה צָרִיךְ דָּבָר מִזְּקֵנוֹ רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַשּׁוֹכֵב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הָיָה שׁוֹלֵחַ אֶת הַצַּדִּיק רַבִּי יְשַׁעְיָה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַשּׁוֹכֵב בְּסַמִילֶע וְעַכְשָׁיו וְכוּ'

וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשָׁלְחוֹ.

עַל כֵּן הוּא נוֹסֵעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לְדַבֵּר עִם זְקֵנוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וּלְהַעֲמִיד עִמּוֹ אפֶן

אֵיךְ יוּכַל לֵידַע מִמֶּנּוּ תָּמִיד מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לֵידַע עַל יָדוֹ.

וּכְפִי הַנִּשְׁמַע שֶׁהָיוּ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה טְעָמִים בְּעִנְיַן נְסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת שֶׁלּא גִּלָּה כְּלָל.

כִּי כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁעָשָׂה, לְעוֹלָם לא עָשָׂה דָּבָר בִּשְׁבִיל טַעַם אֶחָד לְבַדּוֹ

רַק בְּכָל דָּבָר שֶׁעָשָׂה הָיָה בּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת טְעָמִים עֶלְיוֹנִים עֲמֻקִּים וּגְבוֹהִים מְאד מְאד

וּבִפְרָט הַנְּסִיעָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עַל זֶה מְאד מְאד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ

כַּמְבאָר כְּבָר.
שיחות הר"ן - אות קצה - גדולות נוראות השגתו
...נח נכנסנו אליו בלילה כדרכנו תמיד ענה ואמר: מה שאני עושה עמכם הוא דבר קטן לפני זה אתם צריכים לעשות [כונתו: הינו מה שהוא עוסק עמנו להכניסנו ולקרבנו לעבודתו יתברך אפילו זאת הוא דבר קטן לפניו וזה הדבר אנחנו צריכים לעשות לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך אבל הוא בעצמו יש לו עבודה גבוהה מזה] והייתי עומד ומשתומם כמתמיה כי כפי הנראה לדעתנו אין עבודה גבוהה מזו לקרב בני אדם להשם יתברך ענה ואמר יש נשמות ערטלאין שאין יכולין לכנס בגוף כלל וגדל הרחמנות שעליהם גדול...
שבחי הר"ן - אות ה
...עבודתו היה בהצנע גדול מאד מאד עד שלא ידע שום אדם ממנו כלל כי היה סתום וגנוז מאד וכל עבודתו היה בסתר ובהצנע גדול ועקר עבודתו בתחלה היה בפשיטות גדול בלי שום חכמות כלל רק בפשיטות גמור וכל דבר ודבר שעשה הכל היה ביגיעה גדולה ובכח גדול ובמסירות נפש ולא היה לו שום דבר עבודה שבא לו בנקל רק כל דבר ודבר בא לו ביגיעה גדולה מאד שהיה מיגע עצמו כמה זמנים בשביל כל דבר ודבר מעבודת השם והיה לו כמה וכמה עליות וירידות אלפים ורבבות עד אין שעור וערך והיה קשה וכבד עליו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קג - כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד כְּאִלּוּ גּוֹזְלוֹ מִנַּחֲלַת אָבוֹת
...החברים] איתא בגמרא: 'כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבות שנאמר: "תורה צוה לנו משה מורשה" וכו' וכיון שראה משה שבני ראובן ובני גד מניאין [לב] בני ישראל מנחלת אבותם בשביל זה קרא להם "תרבות אנשים חטאים" ותרגם אונקלוס: 'תלמידי גבריא חיביא' הדבר הזה קבלתם מרבניכם שרבכם גזל מכם הלכות והלכות הם נחלת אבות כנ"ל ועתה גם אתם הולכים בדרכי אבותיכם ורצונכם לגזל מישראל נחלת אבותם ובפרק קמא דבבא בתרא: "ומצדיקי הרבים ככוכבים" 'אלו מלמדי תינוקות' ועכשו שראה...
שבחי הר"ן - אות כ
שבחי הר"ן - אות כ ובעת שהיה יושב בבית חותנו כשהיה חפץ לדבר עם הבעל שם טוב, זכרונו לברכה דהינו לילך על קברו ולבקש מאתו איזה דבר בקשה היה רגיל לנסע לקהלת סמילא שהיה סמוך לבית חותנו והלך על קבר הצדיק המפרסם מורנו הרב ישעיה מיאנוב, זכרונו לברכה, שהוא מנח שם ועשה את הצדיק הנ"ל לשליח שילך ויודיע להבעל שם טוב זכרונו לברכה, את בקשתו מה שהיה צריך אז
חיי מוהר"ן - תל - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה
...אין דרכו ליעץ את האדם ולגזר עליו בדוקא שיעשה דוקא כמו שהוא מצוה רק הוא מיעצו בדרך עצה טובה אם יעשה יעשה ואם לאו לאו. אף על פי שרצונו שיעשה כך אף על פי כן אין דרכו לדחק על שום דבר שיהיה דוקא כך אלא אם יהיה יהיה ואם לאו לאו. ויש לי כמה טעמים על זה. גם אני יודע, שכל טובות עולם הזה אין טובתו שלמה וכל טובה מטובות עולם הזה מכרח שיתגלגל ממנה איזה דבר שאינו טוב. כי אי אפשר שיהיו טובות עולם הזה שלמות לגמרי על כן אינו רוצה לגזר ולדחק את האדם שיעשה דוקא כרצונו...
מעשה משבעה קבצנים - בן המלך
...מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים מעשה פעם אחת היה מלך = זה השי"ת והיה לו בן יחיד = זה אדם הראשון לפני שחטא. ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו = כי לפני שאדם הראשון חטא, מאחר שהוא כולו היה כלול בא"ס, ממילא הוא מלך כמו השי"ת ממש. שזו בחינת אדם קדמון שהוא מעל האצילות ולפני הבריאה. ולכן מסר את המלוכה בחייו דייקא, כי אצל השי"ת שני מלכים יכולים למלוך בבת אחת. ועשה משתה גדול ובודאי בכל פעם שהמלך עושה משתה גדול הוא שמחה גדולה מאד בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו...
שיחות הר"ן - אות קנז
שיחות הר"ן - אות קנז שמעתי בשמו שאמר שכבר אמר כמה תורות על חולאת שלו כי אחר שבא מלמברג הזכיר כמעט בכל תורה מענין הראה שזה היה החולאת שלו כי היה לו חלי ההוסט [שעול, שחפת] רחמנא לצלן שהוא חלי הראה ואמר שכפי רבוי התורות שאמר על זה כבר היה ראוי להתרפא אך החסרון הוא מחמת חסרון אמונה של השומעים שאין אמונתם חזקה כל כך
שיחות הר"ן - אות קפח - גדולות נוראות השגתו
...בעיני אם מביאין פדיון לאחד ומספרין לו צערו, כגון: מחולה וכיוצא, כשאינו מרגיש הצער והיסורים כמו החולה בעצמו וכו' והיוצא מדבריו הוא שהוא מרגיש הצער והיסורים כשבאין לפניו שיתפלל על החולה וכיוצא כמו החולה בעצמו ממש וכן נשמע מפיו כמה פעמים ואמר: בתחלה הייתי מבקש מאתו יתברך שאהיה מרגיש צער ויסורים של ישראל כי לפעמים היה אחד בא וספר לי צערו ולא הייתי מרגיש הצער והייתי מתפלל שארגיש צערו של ישראל עכשו כשאחד מספר לי צערו אני מרגיש בעצמי הצער יותר ממנו וממש...
החלל הפנוי - האם באמת אין שם שכל?
...סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה שאלה: מצד אחד מסביר רבי נחמן מברסלב בכל התורה הנ"ל כי בחלל הפנוי אין שום שכל לתרץ את הקושיות שבאות משם. מצד שני הוא כותב שם: אבל יש עוד מין אפיקורסית והם החכמות שאינם חכמות אלא מחמת שהם עמקים ואינם משיגים אותם ומחמת זה נראים כחכמות כמו למשל כשאחד אומר סברא שקר בגמפ"ת [גמרא, פרוש רש"י, תוספות] ומחמת שאין למדן לישב הקשיא שבא על ידי סברא זו על ידי זה נדמה שאמר סברא וחכמה גדולה אף שבאמת אינו סברא כלל כן יש כמה מבוכות וקשיות...
שבחי הר"ן - אות ו
שבחי הר"ן - אות ו והיה רגיל להתחיל בכל פעם מחדש דהינו כשנפל ממדרגתו לפעמים לא היה מיאש עצמו בשביל זה רק אמר שיתחיל מחדש כאלו לא התחיל עדין כלל לכנס בעבודתו יתברך רק עתה הוא מתחיל מחדש וכן בכל פעם ופעם תמיד היה רגיל להתחיל מחדש והיה לו כמה התחלות ביום אחד שגם ביום אחד לפעמים נפל מעבודתו והיה מתחיל מחדש וכן כמה פעמים ביום אחד
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3438 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 18:43:06 - wesi2