ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לב - יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים
יש צדיקים גנוזים, והם יודעים פנים בתורה אך הם צריכים להעלים תורתם וכמו שמספרין מעשה מהבעל שם טוב עם הדרשן וגם אצלו יש לפעמים, שיודע תורה שיש לה פנים, דהינו פנים בתורה והוא צריך להעלימה, ואינו אומרה ולפעמים אינו כותבה כלל ולפעמים כותבה ואחר כך שורפה ובאמת אם היתה נכתבת, היה מזה ספר והיה בא בתוך העולם וגם יש בהם שמות בחינת שמי שנכתב בקדשה אך העולם מקלקלין זאת, וצריכין להעלימה ולשורפה אבל הוא טובה להעולם, מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו כי גם יש כמה ספרים, שכבר נעשו ספרים ונמחו ונאבדו מן העולם כי בודאי הצדיקים הגדולים הקדמונים תנאים ואמוראים וכיוצא בהם, עשו ספרים הרבה אך נאבדו אך הוא טובה להעולם כי אם לא היה זאת, לא היה אפשר לנו כלל להתקרב להשם יתברך כי יש הרבה ספרי מינין שאם היו, חס ושלום, מתפשטין בעולם, לא היה אפשר כלל להתקרב להשם יתברך כי ירבעם בן נבט, שעשה שני עגלי זהב ואמר: "הנה אלקיך ישראל" וכו' (מלכים א י"ב) והטעה כל ישראל אחריהם היעלה על הדעת, שהטעה עם רב בשטות כזה לעבד עגלים אך בודאי היה בזה חכמות גדולות מאד מאד של אפיקורסות ואם היה, חס ושלום חס ושלום, רחמנא לצלן, נמצא עתה דף אחד מספרים הללו, חס ושלום היו מתרחקים מאד מהשם יתברך ולא היה אפשר להתקרב אליו יתברך כלל ובשביל זה הוא טובה מה שנתעלמין ונשרפין הספרים הקדושים הנ"ל כי הספר הוא בחינת שם ה' בבחינת: "מגדל עז שם ה', בו ירוץ צדיק ונשגב" (משלי י"ח בראשית דף לז:) שם ה' דא ספר כי ספר במספר שם, כמובא כי הספר הוא בחינת שמי שנכתב בקדשה ונתפשט בעולם ועושה שם ודע, שכל אחד ואחד צריך לשמר את בחינת משיח שיש לו כי כל אחד כפי קדשתו וטהרתו, כן יש לו בחינת משיח וצריך לשמר מאד, שלא יתקלקל בחינת משיח שלו ועקר הדבר שבו תלוי בחינות משיח הוא שמירה מניאוף כי משיח הוא בחינות חטם, בבחינות (איכה ד) : "רוח אפינו משיח ה'" וניאוף תלוי בחטם, כמו שכתוב (שמות כ) : "לא תנאף" ואיתא במדרש (רבה פרשת נשא פרשה י) : 'לא תהנה אף' וצריך לשמר עצמו מאד אפילו מריח ניאוף כי הוא פוגם בחינת משיח שלו שהוא בחינת חטם כנ"ל ובחינת משיח הוא שורה על אנפי אוריתא דהינו הספרים הקדושים שמגלין הפנים של תורה ושם מרחף רוחו של משיח, בבחינת (בראשית א) : "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" 'רוח אלהים דא רוחו של משיח' (זהר ויחי דף רמ) 'שמרחף על פני המים' ומים הוא התורה, כמובא (תענית ד', ב"ק י"ז) ודע, שבחינת "רוח אפינו משיח ה'" נעשה רוח קנאה שהולך ומקנא בכל מקום שמוצא שם ניאוף, הוא נעשה רוח קנאה ומקנא על זה לגדל קדשתו וטהרתו ופעמים "מקנא והיא נטמאה, או עבר עליו רוח קנאה וכו' והיא לא נטמאה", (במדבר ה) כי לגדל עצם קדשתו וטהרתו אף על פי שלא נטמאה, הוא מקנא על הסתירה לבד כי נחשב פגם כנגד עצם טהרתו של הרוח קנאה ונעשה על ידי זה לפעמים גט ועל כן נקרא הגט "ספר כריתות" (דברים כ"ד) כי נעשה על ידי הספר, ששם שורה רוחו של משיח, שהוא הרוח קנאה כנ"ל או שמשקה אותה מים מאררים, ואזי נבדקת אם נטמאה וכו' ואם לאו, אזי אדרבא: "ונקתה ונזרעה זרע" וכו' ודע, שיש יחודא תתאה שבזה העולם שהוא בכשרות גדול בקדשה ובטהרה כל כך עד שבו תלוי יחודא עלאה שהזוג, דהינו האיש והאשה, כשרים כל כך שהיא כשרה מאד ואין בה שום שמץ פסול וגם הוא כשר מאד וזווגם בכשרות ובקדשה כל כך, שבו תלוי יחודא עלאה כי 'איש ואשה, זכו שכינה שרויה ביניהם' (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, סוטה יז) כי יש בו יו"ד ובה ה"א שזהו יחודא עלאה וזה הזווג והיחודא תתאה הוא יקר מאד מאד מאחר שבזה העולם נעשה יחודא תתאה בקדשה כזו, שבו תלוי יחודא עלאה והנה הרוח קנאה שהוא בחינת רוחו של משיח כנ"ל שהוא מקנא על ניאוף מה הוא עושה כאן, מאחר שהם קדושים וטהורים מאד אך דע, שכאן בא הרוח קנאה בשביל אהבה (ויחי דף רמה:) 'כל רחימותא דלא קשיר עמה קנאה, לאו רחימותא רחימא' הדא הוא דכתיב: "כי עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה" כי הקנאה מורה על אהבה כי מחמת גדל האהבה הוא מקנא בה: "אל תסתרי" כדי שלא יתקלקל האהבה, חס ושלום וזה פועל כאן הרוח קנאה הנ"ל בשביל אהבה כנ"ל אך מחמת שאף על פי כן זה היחודא תתאה הוא בזה העולם יוכל להתקלקל השלום שביניהם חס ושלום על ידי הרוח קנאה כי הקנאה, אף על פי שהיא בשביל אהבה יכולה להטיל מחלקת, חס ושלום, על ידי שמקנא לה וכו' ועל כן דע שבשביל זה צריכין הצדיקים הגדולים להעלים תורתם לשרפן ולהאבידן כנ"ל כדי שיהיה נסתלק הרוח קנאה שלא יקלקל, חס ושלום, שלום הזוג הקדוש הנ"ל כי יחודא תתאה שלהם יקר מאד וכשנתקלקל שלום שביניהם על ידי הרוח קנאה כנ"ל הוא הפסד גדול מאד ועל כן מכרחין שיהיו נאבדין התורות והספרים הנ"ל כדי לסלק הרוח קנאה כי הרוח קנאה הוא רוחו של משיח, שהוא שורה על אנפי אוריתא, דהינו הספרים כנ"ל נמצא כשנשרפין ונאבדין הספרים ממילא נסתלק הרוח קנאה, שהוא רוחו של משיח ששורה על הספרים כנ"ל וזהו סוד "שמי שנכתב בקדשה ימחה" כי הספר הוא בחינת שם ה', בחינת 'שמי שנכתב בקדשה' כנ"ל ואמרה תורה, שימחה ויאבד כדי להטיל שלום בין איש לאשתו, דהינו זוג הקדוש הנ"ל שבשביל השלום שביניהן נמחין ונאבדין הספרים שהם בחינת שמי שנכתב בקדשה כנ"ל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (שבת קטז). ומה שמי שנכתב בקדשה, שהוא הספרים הקדושים הנ"ל אמרה תורה ימחה בשביל להטיל שלום וכו' ספרי המינין שהם מטילין שנאה ותחרות בין ישראל וכו' על אחת כמה וכמה שימחו ויאבדו ויעקרו מן העולם, שימח ויעקר זכרם מן העולם נמצא שעל ידי אבדת הספרים הקדושים בא טובה שנאבדין ונעקרין ספרי המינין ואזי יכולים להתקרב אליו יתברך אמן
יֵשׁ צַדִּיקִים גְּנוּזִים, וְהֵם יוֹדְעִים פָּנִים בַּתּוֹרָה

אַך הֵם צְרִיכִים לְהַעֲלִים תּוֹרָתָם

וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִין מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב עִם הַדַּרְשָׁן

וְגַם אֶצְלוֹ יֵשׁ לִפְעָמִים, שֶׁיּוֹדֵעַ תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פָּנִים, דְּהַיְנוּ פָּנִים בַּתּוֹרָה

וְהוּא צָרִיך לְהַעְלִימָהּ, וְאֵינוֹ אוֹמְרָהּ

וְלִפְעָמִים אֵינוֹ כּוֹתְבָהּ כְּלָל

וְלִפְעָמִים כּוֹתְבָהּ וְאַחַר כָּך שׂוֹרְפָהּ

וּבֶאֱמֶת אִם הָיְתָה נִכְתֶּבֶת, הָיָה מִזֶּה סֵפֶר

וְהָיָה בָּא בְּתוֹך הָעוֹלָם

וְגַם יֵשׁ בָּהֶם שֵׁמוֹת בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה

אַך הָעוֹלָם מְקַלְקְלִין זאת, וּצְרִיכִין לְהַעְלִימָהּ וּלְשׂוֹרְפָהּ

אֲבָל הוּא טוֹבָה לְהָעוֹלָם, מַה שֶּׁנֶּעְלָם וְנִשְׂרָף תּוֹרוֹת וּסְפָרִים הַלָּלוּ

כִּי גַּם יֵשׁ כַּמָּה סְפָרִים, שֶׁכְּבָר נַעֲשׂוּ סְפָרִים וְנִמְחוּ וְנֶאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם

כִּי בְּוַדַּאי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הַקַּדְמוֹנִים

תַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, עָשׂוּ סְפָרִים הַרְבֵּה

אַך נֶאֶבְדוּ

אַך הוּא טוֹבָה לְהָעוֹלָם

כִּי אִם לא הָיָה זאת, לא הָיָה אֶפְשָׁר לָנוּ כְּלָל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה סִפְרֵי מִינִין

שֶׁאִם הָיוּ, חַס וְשָׁלוֹם, מִתְפַּשְּׁטִין בָּעוֹלָם, לא הָיָה אֶפְשָׁר כְּלָל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, שֶׁעָשָׂה שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וְאָמַר: "הִנֵּה אֱלקֶיך יִשְׂרָאֵל" וְכוּ'

וְהִטְעָה כָּל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם

הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת, שֶׁהִטְעָה עַם רָב בִּשְׁטוּת כָּזֶה לַעֲבד עֲגָלִים

אַך בְּוַדַּאי הָיָה בָּזֶה חָכְמוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד מְאד שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסוּת

וְאִם הָיָה, חַס וְשָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן, נִמְצָא עַתָּה דַף אֶחָד מִסְּפָרִים הַלָּלוּ, חַס וְשָׁלוֹם

הָיוּ מִתְרַחֲקִים מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְלא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך כְּלָל

וּבִשְׁבִיל זֶה הוּא טוֹבָה מַה שֶּׁנִּתְעַלְּמִין וְנִשְׂרָפִין הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל

כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה'

בִּבְחִינַת: "מִגְדַּל עז שֵׁם ה', בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב"

שֵׁם ה' דָּא סֵפֶר

כִּי סֵפֶר בְּמִסְפַּר שֵׁם, כַּמּוּבָא

כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה

וְנִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם וְעוֹשֶׂה שֵׁם

וְדַע, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד צָרִיך לִשְׁמר אֶת בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ

כִּי כָל אֶחָד כְּפִי קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ, כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת מָשִׁיחַ

וְצָרִיך לִשְׁמר מְאד, שֶׁלּא יִתְקַלְקֵל בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁלּוֹ

וְעִקָּר הַדָּבָר שֶׁבּוֹ תָּלוּי בְּחִינוֹת מָשִׁיחַ הוּא שְׁמִירָה מִנִיאוּף

כִּי מָשִׁיחַ הוּא בְּחִינוֹת חֹטֶם, בִּבְחִינוֹת: "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'"

וְנִיאוּף תָּלוּי בַּחֹטֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לא תִנְאָף"

וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: 'לא תֵהָנֶה אַף'

וְצָרִיך לִשְׁמר עַצְמוֹ מְאד אֲפִילּוּ מֵרֵיחַ נִיאוּף

כִּי הוּא פּוֹגֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת חֹטֶם כַּנַּ"ל

וּבְחִינַת מָשִׁיחַ הוּא שׁוֹרֶה עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא

דְּהַיְנוּ הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמְּגַלִּין הַפָּנִים שֶׁל תּוֹרָה

וְשָׁם מְרָחֵף רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, בִּבְחִינַת: "וְרוּחַ אֱלהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם"

'רוּחַ אֱלהִים דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ'

'שֶׁמְּרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם'

וּמַיִם הוּא הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא

וְדַע, שֶׁבְּחִינַת "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'"

נַעֲשֶׂה רוּחַ קִנְאָה

שֶׁהוֹלֵך וּמְקַנֵּא

בְּכָל מָקוֹם שֶׁמּוֹצֵא שָׁם נִיאוּף, הוּא נַעֲשֶׂה רוּחַ קִנְאָה

וּמְקַנֵּא עַל זֶה לְגדֶל קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ

וּפְעָמִים "מְקַנֵּא וְהִיא נִטְמָאָה, אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְכוּ' וְהִיא לא נִטְמָאָה"

כִּי לְגדֶל עצֶם קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ

אַף עַל פִּי שֶׁלּא נִטְמְאָה, הוּא מְקַנֵּא עַל הַסְּתִירָה לְבַד

כִּי נֶחֱשָׁב פְּגָם כְּנֶגֶד עצֶם טָהֳרָתוֹ שֶׁל הָרוּחַ קִנְאָה

וְנַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה לִפְעָמִים גֵּט

וְעַל כֵּן נִקְרָא הַגֵּט "סֵפֶר כְּרִיתוּת"

כִּי נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַסֵּפֶר, שֶׁשָּׁם שׁוֹרָה רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא הָרוּחַ קִנְאָה כַּנַּ"ל

אוֹ שֶׁמַּשְׁקֶה אוֹתָהּ מַיִם מְאָרְרִים, וַאֲזַי נִבְדֶּקֶת אִם נִטְמְאָה וְכוּ'

וְאִם לָאו, אֲזַי אַדְּרַבָּא: "וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע" וְכוּ'

וְדַע, שֶׁיֵּשׁ יִחוּדָא תַּתָּאָה שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם

שֶׁהוּא בְּכַשְׁרוּת גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כָּל כָּך

עַד שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה

שֶׁהַזּוּג, דְּהַיְנוּ הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה, כְּשֵׁרִים כָּל כָּך

שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה מְאד וְאֵין בָּהּ שׁוּם שֶׁמֶץ פְּסוּל

וְגַם הוּא כָּשֵׁר מְאד

וְזִוּוּגָם בְּכַשְׁרוּת וּבִקְדֻשָּׁה כָּל כָּך, שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה

כִּי 'אִישׁ וְאִשָּׁה, זָכוּ שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם'

כִּי יֵשׁ בּוֹ יוּ"ד וּבָהּ הֵ"א שֶׁזֶּהוּ יִחוּדָא עִלָּאָה

וְזֶה הַזִּוּוּג וְהַיִּחוּדָא תַּתָּאָה הוּא יָקָר מְאד מְאד

מֵאַחַר שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם נַעֲשֶׂה יִחוּדָא תַּתָּאָה בִּקְדֻשָּׁה כָּזוֹ, שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה

וְהִנֵּה הָרוּחַ קִנְאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל

שֶׁהוּא מְקַנֵּא עַל נִיאוּף

מַה הוּא עוֹשֶׂה כָּאן, מֵאַחַר שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים מְאד

אַך דַּע, שֶׁכָּאן בָּא הָרוּחַ קִנְאָה בִּשְׁבִיל אַהֲבָה

'כָּל רְחִימוּתָא דְּלָא קְשִׁיר עִמָּהּ קִנְאָה, לַאו רְחִימוּתָא רְחִימָא'

הַדָּא הוּא דִּכְתִיב: "כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִּשְׁאוֹל קִנְאָה"

כִּי הַקִּנְאָה מוֹרָה עַל אַהֲבָה

כִּי מֵחֲמַת גּדֶל הָאַהֲבָה הוּא מְקַנֵּא בָּהּ: "אַל תִּסָּתְרִי"

כְּדֵי שֶׁלּא יִתְקַלְקֵל הָאַהֲבָה, חַס וְשָׁלוֹם

וְזֶה פּוֹעֵל כָּאן הָרוּחַ קִנְאָה הַנַּ"ל בִּשְׁבִיל אַהֲבָה כַּנַּ"ל

אַך מֵחֲמַת שֶׁאַף עַל פִּי כֵן זֶה הַיִּחוּדָא תַתָּאָה הוּא בְּזֶה הָעוֹלָם

יוּכַל לְהִתְקַלְקֵל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם

עַל יְדֵי הָרוּחַ קִנְאָה

כִּי הַקִּנְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בִּשְׁבִיל אַהֲבָה

יְכוֹלָה לְהַטִּיל מַחֲלקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי שֶׁמְּקַנֵּא לָהּ וְכוּ'

וְעַל כֵּן דַּע

שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים לְהַעֲלִים תּוֹרָתָם לְשָׂרְפָן וּלְהַאֲבִידָן כַּנַּ"ל

כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִסְתַּלֵּק הָרוּחַ קִנְאָה

שֶׁלּא יְקַלְקֵל, חַס וְשָׁלוֹם, שְׁלוֹם הַזּוּג הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל

כִּי יִחוּדָא תַּתָּאָה שֶׁלָּהֶם יָקָר מְאד

וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל שָׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶם עַל יְדֵי הָרוּחַ קִנְאָה כַּנַּ"ל

הוּא הֶפְסֵד גָּדוֹל מְאד

וְעַל כֵּן מֻכְרָחִין שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱבָדִין הַתּוֹרוֹת וְהַסְּפָרִים הַנַּ"ל

כְּדֵי לְסַלֵּק הָרוּחַ קִנְאָה

כִּי הָרוּחַ קִנְאָה הוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא שׁוֹרֶה עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא, דְּהַיְנוּ הַסְּפָרִים כַּנַּ"ל

נִמְצָא כְּשֶׁנִּשְׂרָפִין וְנֶאֱבָדִין הַסְּפָרִים

מִמֵילָא נִסְתַּלֵּק הָרוּחַ קִנְאָה, שֶׁהוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ

שֶׁשּׁוֹרֶה עַל הַסְּפָרִים כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ סוֹד "שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה יִמָּחֶה"

כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', בְּחִינַת 'שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה' כַּנַּ"ל

וְאָמְרָה תּוֹרָה, שֶׁיִּמָּחֶה וְיֵאָבֵד

כְּדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, דְּהַיְנוּ זוּג הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל

שֶׁבִּשְׁבִיל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶן נִמְחִין וְנֶאֱבָדִין הַסְּפָרִים

שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

וּמָה שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל

אָמְרָה תּוֹרָה יִמָּחֶה בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם וְכוּ'

סִפְרֵי הַמִּינִין שֶׁהֵם מַטִּילִין שִׂנְאָה וְתַחֲרוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל וְכוּ'

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּמָּחוּ וְיֵאָבְדוּ וְיֵעָקְרוּ מִן הָעוֹלָם, שֶׁיִּמַח וְיֵעָקֵר זִכְרָם מִן הָעוֹלָם

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי אֲבֵדַת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים בָּא טוֹבָה

שֶׁנֶּאֱבָדִין וְנֶעֱקָרִין סִפְרֵי הַמִּינִין

וַאֲזַי יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך

אָמֵן
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כד - מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
...להיות בשמחה תמיד מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחרה בכל כחו וכל החולאת הבאין על האדם, כלם באין רק מקלקול השמחה כי יש עשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה כמו שכתוב: "עלי עשור וכו' כי שמחתני ה' בפעלך" וכו' ואלו יוד מיני נגינה באין בתוך עשרה מיני דפקין והם מחיין אותן ועל כן כשיש קלקול ופגם בהשמחה שהיא בחינת יוד מיני נגינה על ידי זה באין חולאת מן היוד מיני דפקין שנתקלקלין על ידי קלקול היוד מיני נגינה שהם השמחה כנ"ל כי כל מיני חולאת כלולים ביוד מיני דפקין וכן כל מיני נגונים כלולים...
שיחות הר"ן - אות לח
...- אות לח "שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ" כי עכשו נתפשט האפיקורסות שהתרה הרצועה לדבר סרה על כל הצדיקים ועל כל יראי ה' והוא כמו מי שפושט לשונו נגד כל העולם שאינו משגיח על כל העולם ובאמת זה האפיקורסות הוא נגד השם יתברך בעצמו אך שהם בושים לדבר בפיהם על השם יתברך על כן הם מהפכין אפיקורסות שלהם לדבר על העולם וזהו "שתו בשמים פיהם" שבאמת מה שמדברים בפיהם הוא באמת למעלה בשמים כי עקר דבריהם נגד השם יתברך כביכול כנזכר לעיל אך "לשונם תהלך בארץ" שמחמת שבושים לדבר בפיהם נגדו יתברך על כן לשונם תהלך בארץ שפושטין...
שיחות הר"ן - אות קצד - גדולות נוראות השגתו
...נוראות השגתו אמר. אחר כל היסורים, אף על פי כן השם יתברך מטיב עמנו רק שאין אנו רוצים להקטין את היסורים וגם באמת בודאי אינם יסורים קטנים אבל נגד דבקות אחד להשם יתברך מה שזוכין לאיזה בחינה של דבקות במחשבה או בבחינה אחרת כל היסורים אינם כלום נגד זה ועל ידם בעצמם מתקרבים ומתדבקים אליו יתברך כי נוטלין ממני הבריאות גופי מי נוטל ממני הבריאות ? השם יתברך ! אם כן אני נדבק בו יתברך וכן כשלוקח חס ושלום, איזה בן מי לוקח ? השם יתברך ! אם כן אדרבא עתה הוא סמוך יותר אליו יתברך כי בעולם הבא סמוכין יותר להשם יתבר...
שיחות הר"ן - אות קיד
...הר"ן - אות קיד עכשו בנקל יותר לעמד בנסיון כי הראשונים שעמדו בנסיון כבר שברו כל כך קלפה הזאת של תאוה זו עד שעכשו בקל יכולים לעמד בנסיון ואפילו איש פשוט לגמרי יכול עכשו לעמד בנסיון ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "תקפו של יוסף ענותנותו של בעז ותקפו של בעז ענותנותו של פלטי בן ליש" כי תקף הנסיון של יוסף הצדיק היה דבר קל ופשוט אצל בעז שהיה אחריו וכן תקף הנסיון של בעז היה קל ופשוט אצל פלטי כי כל מי שהיה אחרון יותר הנסיון קל אצלו יותר כנ"ל ועל כן עכשו בנקל לעמד בנסיון אפילו איש פשוט לגמרי כנזכר לעיל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסד - לְעִנְיַן סִפּוּרֵי דְּבָרִים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
...לענין ספורי דברים של הצדיק האמת לענין ספורי דברים של הצדיק האמת למשל:רופא שנחלה והכרח למסר את עצמו ליד הדאקטיר הגדול והרופא רוצה שיתן לו רפואות כפי מה שהוא יודע להוציא לו שן ולגלחו אבל הדאקטיר יודע רפואות יקרים וחשובים שצריך לתן לו כן יזדמן, שיבוא איש להתלמיד חכם וצדיק הדור, שהוא רופא חלי הנפשות ורוצה שיתן לו הצדיק רפואות, הינו הנהגות ודרכים, כפי מה שהוא יודע אבל באמת הצדיק יש לו רפואות ודרכים ישרים, שצריך להנהיגו לרפואתו והנה לפעמים ההכרח לתן להחולה איזה סם אשר אם יתנו לו הסם בעצמו כמו שהוא, ימות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פט - וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלקִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ
...וכבוד והדר תעטרהו [לשון החברים] ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו הנה ידוע כי כל מה שחסר לאדם הן ברוחני הן בגשמי החסרון הוא בהשכינה, שהוא בחינת אלהים וזהו ותחסרהו בודאי מעט מאלהים הינו החסרון בודאי מאלהים, הינו בהשכינה אך כשידע זאת, שהחסרון הוא למעלה ולמטה בודאי יהיה לו צער גדול ועצבות, ולא יוכל לעבד השם יתברך בשמחה לכך צריך להשיב לעצמו, מה אני ומה חיי כי המלך בעצמו מספר לי החסרון שלו וכי יש כבוד גדול מזה מתוך כך בא לשמחה גדולה, ונתחדשו המחין שלו וכבוד והדר תעטרהו הינו על ידי כבוד והדר שיש לו...
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו פעם אחת אמר הלכה כרב נחמן בדיני הינו לענין המתנגדים שחלקו עליו בודאי הלכה כמותו כי הלכה כרב נחמן בדיני כי דיני הוא לשון מחלקת ששני בני אדם מחלקין לפני הבית דין על איזה דבר [זה שמעתי בשמו] ועין בגטין פרק השולח שאמרו שם שלש פעמים הלכה כרב נחמן והלכא כרב נחמן והלכא כנחמני
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סה - כְּשֶׁמְּקַנְּאִין קִנְאַת ה' צְבָאוֹת, נֶחֱשָׁב כְּמוֹ צְדָקָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סה - כשמקנאין קנאת ה' צבאות, נחשב כמו צדקה כשמקנאין קנאת ה' צבאות, נחשב כמו צדקה כמו שכתבו התוספות בפרק השתפין על מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "צדקה תרומם גוי" 'אלו ישראל', "וחסד לאמים חטאת" 'אלו העכו"ם' שכל חסד שעושין וכו' והביאו ראיה מנבוזראדן, עין שם וכתבו התוספות שם: 'ונבוזראדן עשה אז צדקה, שקנא להקדוש ברוך הוא'
שיחות הר"ן - אות א
...הר"ן - אות א "כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל אלהים" דוד המלך, עליו השלום, אמר "כי אני ידעתי" אני ידעתי דיקא כי גדלת הבורא יתברך אי אפשר לומר לחברו ואפילו לעצמו אי אפשר לספר מיום ליום לפי מה שמזריח לו ומתנוצץ לו באותו היום, אינו יכול לספר לעצמו ליום שני הזריחה וההתנוצצות של גדלתו יתברך שהיה לו אתמול ועל כן אמר: "כי אני ידעתי", אני ידעתי דיקא כי אי אפשר לספר כלל ואמר: שמה שכתוב אחריו: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ" וכו' הוא ענין אחר לגמרי ורחוק לגמרי משבח "כי אני ידעתי" כי כונתו באלו הדברים...
מעשה משבעה קבצנים - בן המלך
...eip.co.il/?key=60 - סיפורי מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים מעשה פעם אחת היה מלך = זה השי"ת והיה לו בן יחיד = זה אדם הראשון לפני שחטא. ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו = כי לפני שאדם הראשון חטא, מאחר שהוא כולו היה כלול בא"ס, ממילא הוא מלך כמו השי"ת ממש. שזו בחינת אדם קדמון שהוא מעל האצילות ולפני הבריאה. ולכן מסר את המלוכה בחייו דייקא, כי אצל השי"ת שני מלכים יכולים למלוך בבת אחת. ועשה משתה גדול ובודאי בכל פעם שהמלך עושה משתה גדול הוא שמחה גדולה מאד בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו בודאי היה שמחה גדולה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1426 שניות - עכשיו 05_12_2025 השעה 05:21:13 - wesi2