ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קצז - נסיעתו וישיבתו באומן
אות קצז יום שני כ"ד איר באומין היה מדבר עמי ואמר שבעתים הללו הוא חפץ מאד לסלק ולהשליך מאתו העולם הינו שהוא רוצה לבחר מקום לישב לבדו בעצמו ולא יהיה עליו על העולם. ואמר כי הוא חושב שאם לא היה מתחיל בתחלה בענין הנהגת המפרסם אפשר היה מגיע למה שהיה מגיע. ואמרתי לו הלא משה רבנו עליו השלום היה עוסק גם כן בזה בהנהגת העולם לקרב בני אדם לה' השיב הלא גם משה רבנו עליו השלום שגה בזה כי גם משה נענש על שקרב את הערב רב. ואמר כי העקר העבודה שיש בכל דבר מה שמניחין לאדם על הבחירה שלו הינו שנשאר הדבר על דעתו. ואין בזה מצוה הינו שאין מצוין אותו על אותו הדבר שום מצוה ואין אומרים לו כלל לעשות כן. רק שנשאר הדבר על דעתו שיעשה כפי מה שיבחר לו. וזה בחינת הוסיף יום אחד מדעתו הנאמר במשה שזאת הבחינה היא נמצאת בכל עבודה ועבודה. כי בכל עבודה מעבודת ה' יש דבר שמניחין ומשאירין לאדם בלי מצוה ואזהרה, ואין מצוין עליו שיעשה כן רק הדבר תלוי בדעתו ובחירתו כמו משה רבנו עליו השלום שהוסיף יום אחד מדעתו בלי מצוה [ועין בלקוטי א' סימן ק"צ מזה]. ובזאת הבחינה היא עקר העבודה והבחירה כי נשאר מספק תמיד איך הוא רצון השם יתברך מאחר שלא צוה עליו איך לעשות. ואמר כי כנגד רצון השם יתברך אינו נמצא אצלו שום כבדות ויגיעה בשום עבודה ובשום ענין שבעולם. ואפילו כל היסורים שבעולם רחמנא לצלן כפי מה שהוא יודע מיסורים שהוא אינו רוצה להוציאם בדבור רחמנא לצלן ואף על פי כן כל היסורים וכל הדברים שבעולם היה מקבל בנקל אם היה יודע שזה רצון הבורא יתברך בודאי. כי מאחר שהוא רצון הבורא יתברך הוא מרצה על הכל ואין שום דבר ולא שום יסורים כבד עליו כלל כלל לא. אבל עקר היגיעה והיסורים שלו היא בבחינה הנ"ל בבחינת הוסיף משה יום אחד מדעתו הינו הדבר שנשאר על דעתו לבחר לו לעשות כרצונו ואין בו שום מצוה כנ"ל בזה היא עקר היגיעה והכבדות, כי אינו יודע איך לעשות. ולפעמים רואה שיש לו כמה יסורים ואחר כך אינו יודע אם זהו רצון הבורא יתברך. גם זה ששבר את הלוחות היא גם כן בבחינה הנ"ל כי זה עשה גם כן מדעתו וכיוצא בזה, ועוד דבר בענינים הנ"ל והמובן מדבריו היה שיש לו יסורים גדולים ורודפין אותו מאד מאד [הינו ברוחניות] ואינו יודע לשות עצות בנפשו איך להתנהג אם להשליך הנהגת העולם לגמרי מאחר שרואה שאין בו תועלת כל כך כמו שהוא רוצה ואמר הלא כבר דברנו מזה שמה שצריכין לבלות זמן ויגיעה לעזר לצדיק גופני בעבודת ה' הינו שהוא עדין מלבש בתוך הגוף בזה העולם כשרוצין לעזר לו להעלותו ולהרימו למדרגתו הוא קשה יותר מלעזר ולהעלות אלף אלפים רשעים ברוחניות, דהינו לתקן נשמתם. כי בעל בחירה קשה מאד לפעל אצלו לנתקו מבחירתו להנטותו לדרך האמת כי אפילו הגדול שברשעים מאחר שהוא כבר נסתלק לעולמו יכולים לעשות עמו מה שרוצים וכל מה שיצוה עליו יעשה אפילו אם הוא רשע גדול מאד. ולהפך אפילו הצדיק הגדול שהוא עדין בתוך הגוף ויש לו בחירה קשה מאד לפעל עמו להנטותו אל האמת מאיזה דרך וענין שצריכין להשיבו מזה. [והכלל כפי מה שנשמע מדבריו הוא שהוא עוסק לתקן נשמות שנפלו מימים קדמונים לאלפים ולרבבות וכמבאר במקום אחר מזה, וזה עקר עבודתו. על כן עולה בדעתו להשליך לגמרי הנהגת העולם אבל אף על פי כן הוא מספק כי בודאי אם יעזר למי שהוא בעל בחירה להשיבו לה' הוא בודאי דבר גדול מאד אשר אין לשער]. אחר כך דבר עמי מענין מקום ישיבתו ואמר שאומין טוב לפניו מאד אם ירצה לישב באיזה מקום יותר טוב לפניו פה ואמר שגם לענין הסתלקותו כשימלאו ימיו ושנותיו לארך ימים ושנים טוב גם כן פה. כי באומין היה קדשת השם גדול מאד כי נהרגו רבים מישראל לאלפים ולרבבות אשר מכל זה נתקדש שמו כידוע. גם רבים מתו ממש על קדוש השם כי העכו"ם רצו שימירו דתם והם מתו על קדוש השם. וגם הנפשות מישראל שנהרגו סתם היא גם כן קדשת השם כידוע וכמה מיתות משנות שהיו אז וכמה גמולי מחלב ויונקי שדים שנהרגו לאלפים ולרבבות אשר כל זה היא קדשת השם. והם [הינו אלו הרשעים המפרסמים הנמצאים פה הרבה] הם מן הסוספיתא [פסולת] על כן הם אפיקורסים כאלה ואף על פי כן גם ביניהם בודאי יש וכו' הינו כי גם בתוך הסוספיתא יש גם כן איזה ניצוצות יקרות שעדין לא נזדככו כידוע. ואחר כך ספר לי חלום מענין החתנה כמבאר במקום אחר [לעיל ספורים חדשים אות י"ג]. ואמרתי לו אז אבל הלא אם עוזרין לבעל בחירה כמה מעלות טובות וכו' פועלין בזה. השיב בודאי זה אין צריכין לומר [והפליג בתנועותיו הקדושים שבודאי כן הוא שפעלה זאת בודאי יקרה מאד בלי שעור כשזוכין לפעל עם הבעל בחירה לנתקו ממקומו]. אך אמר זה: שכחת מה שמבלין הזמן וכונתו הקדושה היתה שבודאי אם יפעלו עם הבעל בחירה בודאי יקר בלי שעור אבל צריכין לבלות זמן הרבה על זה לעסק עמו והדבר תלוי בספק אם יפעלו עמו כי לבעל בחירה קשה מאד לעזר וכו' ובזה הזמן היו יכולים להעלות אלפים ורבבות נשמות המתים וכנ"ל שנקל לעזר לאלפים וכו' על כן הוא מספק בזה הרבה ועקר בחירתו בזה שאינו יכול לתת עצות בנפשו שזהו בחינת הוסיף משה יום אחד מדעתו וכנ"ל. וכמדמה שדבר אז שעולה על דעתו להרחיק נדד מאתנו חס ושלום אבל צר לו שמתגעגע מאד אחר הראש השנה. כי בכל הקיץ הזה שהיה באומין היה מתגעגע ומשתוקק מאד שיהיה שם עם הקבוץ שלו בראש השנה. וברוך החומל דלים אשר נתגוללו רחמיו על מדותיו, ובאהבתו ובחמלתו חמל עלינו ועל כל ישראל ולא נתרחק מאתנו ונשאר עמנו בראש השנה וכל ימי הקיץ וגם שמענו תורה נפלאה ונוראה בראש השנה הזה שהוא ראש השנה האחרון. וגם נסתלק במדינתנו באומין ונשאר השארתו הקדושה עמנו לעולמי עד ולנצח נצחים מה נשיב לה' כל תגמולוהי עלינו. זה סמוך שמעתי מאחד מאנשי שלומנו מלדזין ששמע מפיו הקדוש בעת שדבר עם אנשי לדזין מענין החולאת שלו בתחלתו שמכרח להסתלק על ידי זה ודבר אז מענין קברו כמבאר קצת מזה לעיל אז אמר בזה הלשון אני רוצה לשאר ביניכם ואתם תבואו על קברי וכו' [וזה הדבור יקר בעיני מאד מה ששמעתי בשמו זה הלשון בפרוש שאמר אני רוצה לשאר ביניכם] כי כל העולמות תלויים בזה מה שנשאר בינינו
אות קצז

יוֹם שֵׁנִי כ"ד אִיָּר בְּאוּמֶין הָיָה מְדַבֵּר עִמִּי

וְאָמַר שֶׁבָּעִתִּים הַלָּלוּ הוּא חָפֵץ מְאד לְסַלֵּק וּלְהַשְׁלִיךְ מֵאִתּוֹ הָעוֹלָם

הַיְנוּ שֶׁהוּא רוֹצֶה לִבְחֹר מָקוֹם לֵישֵׁב לְבַדּוֹ בְּעַצְמוֹ

וְלא יִהְיֶה עָלָיו על הָעוֹלָם.

וְאָמַר כִּי הוּא חוֹשֵׁב

שֶׁאִם לא הָיָה מַתְחִיל בִּתְחִלָּה בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַמְפֻרְסָם

אֶפְשָׁר הָיָה מַגִּיעַ לְמַה שֶּׁהָיָה מַגִּיעַ.

וְאָמַרְתִּי לוֹ הֲלא משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה עוֹסֵק גַּם כֵּן בָּזֶה בְּהַנְהָגַת הָעוֹלָם לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַה'

הֵשִׁיב הֲלא גַּם משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שָׁגָה בָּזֶה

כִּי גַּם משֶׁה נֶעֱנַשׁ עַל שֶׁקֵּרַב אֶת הָעֵרֶב רַב.

וְאָמַר כִּי הָעִקָּר הָעֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר

מַה שֶּׁמַּנִּיחִין לָאָדָם עַל הַבְּחִירָה שֶׁלּוֹ

הַיְנוּ שֶׁנִּשְׁאַר הַדָּבָר עַל דַּעְתּוֹ.

וְאֵין בָּזֶה מִצְוָה

הַיְנוּ שֶׁאֵין מְצַוִּין אוֹתוֹ עַל אוֹתוֹ הַדָּבָר שׁוּם מִצְוָה

וְאֵין אוֹמְרִים לוֹ כְּלָל לַעֲשׂוֹת כֵּן.

רַק שֶׁנִּשְׁאַר הַדָּבָר עַל דַּעְתּוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּפִי מַה שֶּׁיִּבְחַר לוֹ.

וְזֶה בְּחִינַת הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ הַנֶּאֱמַר בְּמשֶׁה

שֶׁזּאת הַבְּחִינָה הִיא נִמְצֵאת בְּכָל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה.

כִּי בְּכָל עֲבוֹדָה מֵעֲבוֹדַת ה' יֵשׁ דָּבָר שֶׁמַּנִּיחִין וּמַשְׁאִירִין לָאָדָם בְּלִי מִצְוָה וְאַזְהָרָה, וְאֵין מְצַוִּין עָלָיו שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵּן

רַק הַדָּבָר תָּלוּי בְּדַעְתּוֹ וּבְחִירָתוֹ

כְּמוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁהוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ בְּלִי מִצְוָה

[וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ק"צ מִזֶּה].

וּבְזאת הַבְּחִינָה הִיא עִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַבְּחִירָה

כִּי נִשְׁאָר מְסֻפָּק תָּמִיד אֵיךְ הוּא רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

מֵאַחַר שֶׁלּא צִוָּה עָלָיו אֵיךְ לַעֲשׂוֹת.

וְאָמַר כִּי כְּנֶגֶד רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ נִמְצָא אֶצְלוֹ שׁוּם כְּבֵדוּת וִיגִיעָה בְּשׁוּם עֲבוֹדָה וּבְשׁוּם עִנְיָן שֶׁבָּעוֹלָם.

וַאֲפִילּוּ כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם רַחֲמָנָא לִצְלַן כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ מִיִּסּוּרִים שֶׁהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְהוֹצִיאָם בְּדִבּוּר רַחֲמָנָא לִצְלַן

וְאַף עַל פִּי כֵן כָּל הַיִּסּוּרִים וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הָיָה מְקַבֵּל בְּנָקֵל אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה רָצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי.

כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא מְרֻצֶּה עַל הַכּל

וְאֵין שׁוּם דָּבָר וְלא שׁוּם יִסּוּרִים כָּבֵד עָלָיו כְּלָל כְּלָל לא.

אֲבָל עִקַּר הַיְגִיעָה וְהַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ הִיא בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל

בִּבְחִינַת הוֹסִיף משֶׁה יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ

הַיְנוּ הַדָּבָר שֶׁנִּשְׁאַר עַל דַּעְתּוֹ לִבְחֹר לוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין בּוֹ שׁוּם מִצְוָה כַּנַּ"ל

בָּזֶה הִיא עִקַּר הַיְגִיעָה וְהַכְּבֵדוּת, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לַעֲשׂוֹת.

וְלִפְעָמִים רוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּמָּה יִסּוּרִים

וְאַחַר כָּךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם זֶהוּ רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

גַּם זֶה שֶׁשִּׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת הִיא גַּם כֵּן בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל

כִּי זֶה עָשָׂה גַּם כֵּן מִדַּעְתּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְעוֹד דִּבֵּר בָּעִנְיָנִים הַנַּ"ל

וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים

וְרוֹדְפִין אוֹתוֹ מְאד מְאד [הַיְנוּ בְּרוּחָנִיּוּת]

וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָשׁוּת עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג

אִם לְהַשְׁלִיךְ הַנְהָגַת הָעוֹלָם לְגַמְרֵי

מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת כָּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה

וְאָמַר הֲלא כְּבָר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה

שֶׁמַּה שֶּׁצְּרִיכִין לְבַלּוֹת זְמַן וִיגִיעָה לַעֲזר לְצַדִּיק גּוּפָנִי בַּעֲבוֹדַת ה'

הַיְנוּ שֶׁהוּא עֲדַיִן מְלֻבָּשׁ בְּתוֹךְ הַגּוּף בְּזֶה הָעוֹלָם

כְּשֶׁרוֹצִין לַעֲזר לוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ וְלַהֲרִימוֹ לְמַדְרֵגָתוֹ

הוּא קָשֶׁה יוֹתֵר מִלַּעֲזר וּלְהַעֲלוֹת אֶלֶף אֲלָפִים רְשָׁעִים בְּרוּחָנִיּוּת, דְּהַיְנוּ לְתַקֵּן נִשְׁמָתָם.

כִּי בַּעַל בְּחִירָה קָשֶׁה מְאד לִפְעל אֶצְלוֹ לְנַתְּקוֹ מִבְּחִירָתוֹ לְהַנְטוֹתוֹ לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת

כִּי אֲפִילּוּ הַגָּדוֹל שֶׁבָּרְשָׁעִים מֵאַחַר שֶׁהוּא כְּבָר נִסְתַּלֵּק לְעוֹלָמוֹ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מַה שֶּׁרוֹצִים

וְכָל מַה שֶּׁיְּצַוֶּה עָלָיו יַעֲשֶׂה

אֲפִילּוּ אִם הוּא רָשָׁע גָּדוֹל מְאד.

וּלְהֶפֶךְ אֲפִילּוּ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁהוּא עֲדַיִן בְּתוֹךְ הַגּוּף וְיֵשׁ לוֹ בְּחִירָה

קָשֶׁה מְאד לִפְעל עִמּוֹ לְהַנְטוֹתוֹ אֶל הָאֱמֶת מֵאֵיזֶה דֶּרֶךְ וְעִנְיָן שֶׁצְּרִיכִין לַהֲשִׁיבוֹ מִזֶּה.

[וְהַכְּלָל כְּפִי מַה שֶּׁנִּשְׁמָע מִדְּבָרָיו הוּא

שֶׁהוּא עוֹסֵק לְתַקֵּן נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ מִיָּמִים קַדְמוֹנִים לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת וְכַמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה, וְזֶה עִקַּר עֲבוֹדָתוֹ.

עַל כֵּן עוֹלֶה בְּדַעְתּוֹ לְהַשְׁלִיךְ לְגַמְרֵי הַנְהָגַת הָעוֹלָם

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הוּא מְסֻפָּק

כִּי בְּוַדַּאי אִם יַעֲזר לְמִי שֶׁהוּא בַּעַל בְּחִירָה לַהֲשִׁיבוֹ לַה' הוּא בְּוַדַּאי דָּבָר גָּדוֹל מְאד אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר].

אַחַר כָּךְ דִּבֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ

וְאָמַר שֶׁאוּמֶין טוֹב לְפָנָיו מְאד

אִם יִרְצֶה לֵישֵׁב בְּאֵיזֶה מָקוֹם יוֹתֵר טוֹב לְפָנָיו פּה

וְאָמַר שֶׁגַּם לְעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּתוֹ כְּשֶׁיִּמָּלְאוּ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו לְארֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹב גַּם כֵּן פּה.

כִּי בְּאוּמֶין הָיָה קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם גָּדוֹל מְאד

כִּי נֶהֶרְגוּ רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת אֲשֶׁר מִכָּל זֶה נִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ כַּיָּדוּעַ.

גַּם רַבִּים מֵתוּ מַמָּשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם

כִּי הָעַכּוּ"ם רָצוּ שֶׁיָּמִירוּ דָּתָם וְהֵם מֵתוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.

וְגַם הַנְּפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּהֶרְגוּ סְתָם הִיא גַּם כֵּן קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם כַּיָּדוּעַ

וְכַמָּה מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁהָיוּ אָז

וְכַמָּה גְּמוּלֵי מֵחָלָב וְיוֹנְקֵי שָׁדַיִם שֶׁנֶּהֶרְגוּ לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת אֲשֶׁר כָּל זֶה הִיא קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם.

וְהֵם [הַיְנוּ אֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַמְפֻרְסָמִים הַנִּמְצָאִים פּה הַרְבֵּה]

הֵם מִן הַסּוּסְפִיתָא [פְּסוֹלֶת] עַל כֵּן הֵם אֶפִּיקוֹרְסִים כָּאֵלֶּה

וְאַף עַל פִּי כֵן גַּם בֵּינֵיהֶם בְּוַדַּאי יֵשׁ וְכוּ'

הַיְנוּ כִּי גַּם בְּתוֹךְ הַסּוּסְפִיתָא יֵשׁ גַּם כֵּן אֵיזֶה נִיצוֹצוֹת יְקָרוֹת שֶׁעֲדַיִן לא נִזְדַּכְּכוּ כַּיָּדוּעַ.

וְאַחַר כָּךְ סִפֵּר לִי חֲלוֹם מֵעִנְיַן הַחֲתֻנָּה

כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר

[לְעֵיל סִפּוּרִים חֲדָשִׁים אוֹת י"ג].

וְאָמַרְתִּי לוֹ אָז אֲבָל הֲלא אִם עוֹזְרִין לְבַעַל בְּחִירָה כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת וְכוּ' פּוֹעֲלִין בָּזֶה.

הֵשִׁיב בְּוַדַּאי זֶה אֵין צְרִיכִין לוֹמַר

[וְהִפְלִיג בִּתְנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים

שֶׁבְּוַדַּאי כֵּן הוּא

שֶׁפְּעֻלָּה זאת בְּוַדַּאי יְקָרָה מְאד בְּלִי שִׁעוּר כְּשֶׁזּוֹכִין לִפְעל עִם הַבַּעַל בְּחִירָה לְנַתְּקוֹ מִמְּקוֹמוֹ].

אַךְ אָמַר זֶה: שָׁכַחְתָּ מַה שֶּׁמְּבַלִּין הַזְּמַן

וְכַוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָיְתָה שֶׁבְּוַדַּאי אִם יִפְעֲלוּ עִם הַבַּעַל בְּחִירָה בְּוַדַּאי יָקָר בְּלִי שִׁעוּר

אֲבָל צְרִיכִין לְבַלּוֹת זְמַן הַרְבֵּה עַל זֶה לַעֲסֹק עִמּוֹ

וְהַדָּבָר תָּלוּי בְּסָפֵק אִם יִפְעֲלוּ עִמּוֹ

כִּי לְבַעַל בְּחִירָה קָשֶׁה מְאד לַעֲזר וְכוּ'

וּבְזֶה הַזְּמַן הָיוּ יְכוֹלִים לְהַעֲלוֹת אֲלָפִים וְרִבְבוֹת נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים

וְכַנַּ"ל שֶׁנָּקֵל לַעֲזר לַאֲלָפִים וְכוּ'

עַל כֵּן הוּא מְסֻפָּק בָּזֶה הַרְבֵּה

וְעִקַּר בְּחִירָתוֹ בָּזֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָתֵת עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הוֹסִיף משֶׁה יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ וְכַנַּ"ל.

וְכִמְדֻמֶּה שֶׁדִּבֵּר אָז שֶׁעוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ לְהַרְחִיק נְדד מֵאִתָּנוּ חַס וְשָׁלוֹם

אֲבָל צַר לוֹ שֶׁמִּתְגַּעְגֵּעַ מְאד אַחַר הָראשׁ הַשָּׁנָה.

כִּי בְּכָל הַקַּיִץ הַזֶּה שֶׁהָיָה בְּאוּמֶין הָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ וּמִשְׁתּוֹקֵק מְאד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם עִם הַקִּבּוּץ שֶׁלּוֹ בְּראשׁ הַשָּׁנָה.

וּבָרוּךְ הַחוֹמֵל דַּלִּים אֲשֶׁר נִתְגּוֹלְלוּ רַחֲמָיו עַל מִדּוֹתָיו, וּבְאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ חָמַל עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְלא נִתְרַחֵק מֵאִתָּנוּ וְנִשְׁאַר עִמָּנוּ בְּראשׁ הַשָּׁנָה וְכָל יְמֵי הַקַּיִץ

וְגַם שָׁמַעְנוּ תּוֹרָה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה הַזֶּה שֶׁהוּא ראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן.

וְגַם נִסְתַּלֵּק בִּמְדִינָתֵנוּ בְּאוּמֶין

וְנִשְׁאַר הַשְׁאָרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה עִמָּנוּ לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים מַה נָּשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלֵינוּ.

זֶה סָמוּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מִלָּדִזִין שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעֵת שֶׁדִּבֵּר עִם אַנְשֵׁי לָדִזִין מֵעִנְיַן הַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ בִּתְחִלָּתוֹ

שֶׁמֻּכְרָח לְהִסְתַּלֵּק עַל יְדֵי זֶה

וְדִבֵּר אָז מֵעִנְיַן קִבְרוֹ כַּמְבאָר קְצָת מִזֶּה לְעֵיל

אָז אָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן אֲנִי רוֹצֶה לִשָּׁאֵר בֵּינֵיכֶם

וְאַתֶּם תָּבוֹאוּ עַל קִבְרִי וְכוּ'

[וְזֶה הַדִּבּוּר יָקָר בְּעֵינַי מְאד

מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ זֶה הַלָּשׁוֹן בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָמַר אֲנִי רוֹצֶה לִשָּׁאֵר בֵּינֵיכֶם]

כִּי כָּל הָעוֹלָמוֹת תְּלוּיִים בָּזֶה מַה שֶּׁנִּשְׁאַר בֵּינֵינוּ
שיחות הר"ן - אות עד
...הר"ן - אות עד בענין התפילה לפעמים אין להאדם שום התלהבות בהתפילה וצריכין לעשות לעצמו התלהבות וחמימות ולב בוער להתפילה כמו למשל שנמצא לפעמים שהאדם עושה לעצמו רגז עד שבא בכעס ונתרגז כמו כן ממש בקדשה בענין התפילה צריכים לפעמים לעשות לעצמו רגז ויעשה לו חמימות ותבערת הלב בדבורי התפילה ועל ידי זה יבוא אחר כך באמת להתלהבות וחמימות הלב בהתפילה ויזכה שיבער לבו להשם יתברך, ויתפלל בהתלהבות גדול וכן בענין השמחה בפרט בשעת התפילה שצריכין שתהיה התפילה בשמחה גדולה וצריכין להכריח עצמו לשמח עצמו בכל מה שיכול כדי לזכות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב
...מנורת זהב ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה וכו' (זכריה ד', הפטרת שבת חנוכה) א. הנה יקר גנוחי ונה [שקורין קרעכץ] מאיש ישראלי כי הוא שלמות החסרונות כי על ידי בחינת הנשימה שהוא הרוח חיים נברא העולם כמו שכתוב: "וברוח פיו כל צבאם" וחדוש העולם יהיה גם כן בבחינת הרוח כמו שכתוב: "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה" והוא גם כן חיות האדם כי חיות האדם הוא הנשימה כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים" וכתיב: "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" וכמו שאמרו חכמים: 'אם תחסר הנשימה תחסר החיים' נמצא, כי עקר חיות כל הדברים...
סיפורי מעשיות - מעשה ד - מעשה ממלך שגזר שמד
...- ממלך שגזר שמד פעם אחת היה מלך וגזר על המדינה גרוש בגזרות שמד שמי שירצה לשאר במדינה ימיר דתו ואם לאו יהיה נתגרש מהמדינה והיו קצת מהם שהפקירו כל רכושם ועשירות שלהם ויצאו משם בדלות כדי לשאר באמונה שיהיו ישראלים וקצת מהם חסו על רכושם ועשירותם ונשארו שם והיו אנוסים בצנעא היו נוהגים דת יהודית ובפרהסיא לא היו רשאים [לנהג כמו יהודים] ומת המלך, ונעשה בנו מלך והתחיל לנהג המדינה ביד רמה וכבש כמה מדינות והיה חכם גדול ומחמת שהיה מחזיק בתקף ידו את השרי מלוכה, יעצו עליו ונתקשרו לפל עליו ולהכרית אותו ואת זרעו...
אמת אחת וגם בחירה וידיעה וכיו"ב - כיצד?
...וכיו"ב - כיצד? שאלה: רציתי לשאול שאלה פשוטה בספרי רבי נחמן מובא בהמון מקומות העניין הזה שהאמת היא אחת, ושאין שני אמת ואין הרבה אמת ואין ממוצע, אלא שהאמת היא אחת בלבד וכולי. ומצד שני מובא גם העניין הזה של הבחירה והידיעה או השאלות של החלל הפנוי, שיש בהן סתירות של 2 הפכים, ואף על פי כן שניהם אמת. והשאלה שלי היא כיצד יכול להיות ששני הדברים האלו אמת למרות שהם סותרים זה את זה, אם מצד שני אנחנו אומרים שהאמת היא אחת? תודה מראש. ** כיצד אוכל לדעת בוודאות כי הדברים האלו אינם סותרים? ז"א איך הגעת למסקנה שהעיניים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פא - כְּשֶׁאָדָם מְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה
...ח"ב - תורה פא - כשאדם משמח עצמו בשמחה של מצוה כשאדם משמח עצמו בשמחה של מצוה והשמחה גדולה כל כך עד שנוגעת עד רגליו הינו שמרקד מחמת שמחה זה הבחינה נקרא: "ונביא לבב חכמה" הרגלים הם נצח והוד בחינת נביאים נתעלים לבחינת לב על ידי השמחה שבלב כי השמחה מעלה אותם וזהו הרקוד שמעלה רגליו בכל פעם וכשלומד תורה או שעושה מצוה בכל כך שמחה שהשמחה נוגעת עד רגליו, ומעלה את רגליו למעלה בזה נתעלים כל תומכי דאוריתא, שהם נקראים סמכי קשוט . "צדק יקראהו לרגלו", כי התורה והמצוה נקראים צדק כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'צדק...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סג - יַעֲקב אָבִינוּ, כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו
...- תורה סג - יעקב אבינו, כששלח את בניו דע, כי יעקב אבינו, כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף שלח עמהם נגון של ארץ ישראל וזה סוד "קחו מזמרת הארץ בכליכם" וכו' בחינת זמר ונגון ששלח על ידם ליוסף וכמו שפרש רש"י: "מזמרת" 'לשון זמר' וכו' כי דע, כי כל רועה ורועה יש לו נגון מיחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיחד, שהיא צריכה לאכלו גם אינו רועה תמיד במקום אחד ולפי העשבים והמקום שרועה שם, כן יש לו נגון בחינת פרק שירה ומשירת העשבים נעשה נגון של הרועה וזה סוד מה שכתוב: "ותלד עדה את...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מג - הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע מוֹלִידִים נִאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ
...הרשע מולידים נאוף בהשומע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת, מולידים ניאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמו שכתוב: "והאדם ידע את חוה אשתו" וכתיב "כל אשה ידעת איש" אך יש שני מיני זווגים הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים, ואל התורה, ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה וזווגים של עברה, נמשכים מדעת דקלפה והדבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת, אלא על ידי הדבור כמו שכתוב "ולילה ללילה יחוה דעת" 'יחוה' מלשון דבור שהדבור מדבר מה שבדעת וכשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד...
חיי מוהר"ן - רסח - גדולת נוראות השגתו
...אני יכול לקבל ממון הרבה בלי שעור ולא יהיה אצלי שום שנוי. כי דרך האדם כשיגיע לידו ממון, בפרט ממון הרבה נשתנה פניו ונעשין אצלו שנויים. אבל אצלי אפילו אם אקבל סך עצום בפעם אחד אין אצלי שום שנוי כלל. ושמעתי בשמו שאמר שקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שיש לו יתברך כי יש אצל השם יתברך כמה חדושים וקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שלו אות רסט יום ד' דאלול תקס"ט ברסלב. אמר אני ענו מכל המפרסמים כי כל אחד יש לו עבודתו ואני ענו הינו כי אינם נחשבים אצלי כלל כי מדת ענווה היא לב
גם לגן עדן צריך להתרגל
...רבי נחמן מברסלב כותב כי גם לגן עדן צריך להתרגל? פירוש: כאשר האדם עובר מגהנום לגן עדן, לא כ"כ קל לו להתרגל לגן עדן ויש קשיי הסתגלות גם לגן עדן. איפה רבי נחמן מברסלב כותב משהו כזה? תשובה: כאן breslev.eip.co.il/?key=316 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מד - מה שמכין כף אל כף בשעת התפלה כמו שאנו רואין בחוש, שבני אדם הבאים למדינה שאינם מרגלים באוירה על ידי זה הם נחלשים ומתים אפילו מנוה הרעה לנוה היפה כן הדבר בתפילה אפילו כשעומד להתפלל במקום שהתפלל צדיק אף על פי כן קשה לו מאד להתפלל שם כי אינו מרגל באוירא של...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לה
...ישראל - אות לה ובענין תכלית הידיעה אשר לא נדע ספר גם כן קצת עמנו איזה פעמים איך בכל ידיעה יש זה התכלית ועל כן אף על פי שזוכים לבוא לזה התכלית אשר לא נדע אף על פי כן עדין אין זה התכלית האחרון כי עדין אין זה תכלית הידיעה כי אם בידיעה זו וצריכים אחר כך לטרח לזכות לתכלית גבוה יותר לזכות למדרגת התכלית אשר לא נדע בידיעה הגבוה יותר וכן לעולם נמצא שלעולם אין יודעין כלל ואף על פי כן לא התחיל עדין להשיג התכלית [וכבר מבאר מזה קצת בדברינו במקום אחר] וענין זה עמק ונסתר מאד מאד ועוד יש בענין זה מה ששמענו פעם...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 25_03_2026 השעה 15:12:21 - wesi2