ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קצז - נסיעתו וישיבתו באומן
אות קצז יום שני כ"ד איר באומין היה מדבר עמי ואמר שבעתים הללו הוא חפץ מאד לסלק ולהשליך מאתו העולם הינו שהוא רוצה לבחר מקום לישב לבדו בעצמו ולא יהיה עליו על העולם. ואמר כי הוא חושב שאם לא היה מתחיל בתחלה בענין הנהגת המפרסם אפשר היה מגיע למה שהיה מגיע. ואמרתי לו הלא משה רבנו עליו השלום היה עוסק גם כן בזה בהנהגת העולם לקרב בני אדם לה' השיב הלא גם משה רבנו עליו השלום שגה בזה כי גם משה נענש על שקרב את הערב רב. ואמר כי העקר העבודה שיש בכל דבר מה שמניחין לאדם על הבחירה שלו הינו שנשאר הדבר על דעתו. ואין בזה מצוה הינו שאין מצוין אותו על אותו הדבר שום מצוה ואין אומרים לו כלל לעשות כן. רק שנשאר הדבר על דעתו שיעשה כפי מה שיבחר לו. וזה בחינת הוסיף יום אחד מדעתו הנאמר במשה שזאת הבחינה היא נמצאת בכל עבודה ועבודה. כי בכל עבודה מעבודת ה' יש דבר שמניחין ומשאירין לאדם בלי מצוה ואזהרה, ואין מצוין עליו שיעשה כן רק הדבר תלוי בדעתו ובחירתו כמו משה רבנו עליו השלום שהוסיף יום אחד מדעתו בלי מצוה [ועין בלקוטי א' סימן ק"צ מזה]. ובזאת הבחינה היא עקר העבודה והבחירה כי נשאר מספק תמיד איך הוא רצון השם יתברך מאחר שלא צוה עליו איך לעשות. ואמר כי כנגד רצון השם יתברך אינו נמצא אצלו שום כבדות ויגיעה בשום עבודה ובשום ענין שבעולם. ואפילו כל היסורים שבעולם רחמנא לצלן כפי מה שהוא יודע מיסורים שהוא אינו רוצה להוציאם בדבור רחמנא לצלן ואף על פי כן כל היסורים וכל הדברים שבעולם היה מקבל בנקל אם היה יודע שזה רצון הבורא יתברך בודאי. כי מאחר שהוא רצון הבורא יתברך הוא מרצה על הכל ואין שום דבר ולא שום יסורים כבד עליו כלל כלל לא. אבל עקר היגיעה והיסורים שלו היא בבחינה הנ"ל בבחינת הוסיף משה יום אחד מדעתו הינו הדבר שנשאר על דעתו לבחר לו לעשות כרצונו ואין בו שום מצוה כנ"ל בזה היא עקר היגיעה והכבדות, כי אינו יודע איך לעשות. ולפעמים רואה שיש לו כמה יסורים ואחר כך אינו יודע אם זהו רצון הבורא יתברך. גם זה ששבר את הלוחות היא גם כן בבחינה הנ"ל כי זה עשה גם כן מדעתו וכיוצא בזה, ועוד דבר בענינים הנ"ל והמובן מדבריו היה שיש לו יסורים גדולים ורודפין אותו מאד מאד [הינו ברוחניות] ואינו יודע לשות עצות בנפשו איך להתנהג אם להשליך הנהגת העולם לגמרי מאחר שרואה שאין בו תועלת כל כך כמו שהוא רוצה ואמר הלא כבר דברנו מזה שמה שצריכין לבלות זמן ויגיעה לעזר לצדיק גופני בעבודת ה' הינו שהוא עדין מלבש בתוך הגוף בזה העולם כשרוצין לעזר לו להעלותו ולהרימו למדרגתו הוא קשה יותר מלעזר ולהעלות אלף אלפים רשעים ברוחניות, דהינו לתקן נשמתם. כי בעל בחירה קשה מאד לפעל אצלו לנתקו מבחירתו להנטותו לדרך האמת כי אפילו הגדול שברשעים מאחר שהוא כבר נסתלק לעולמו יכולים לעשות עמו מה שרוצים וכל מה שיצוה עליו יעשה אפילו אם הוא רשע גדול מאד. ולהפך אפילו הצדיק הגדול שהוא עדין בתוך הגוף ויש לו בחירה קשה מאד לפעל עמו להנטותו אל האמת מאיזה דרך וענין שצריכין להשיבו מזה. [והכלל כפי מה שנשמע מדבריו הוא שהוא עוסק לתקן נשמות שנפלו מימים קדמונים לאלפים ולרבבות וכמבאר במקום אחר מזה, וזה עקר עבודתו. על כן עולה בדעתו להשליך לגמרי הנהגת העולם אבל אף על פי כן הוא מספק כי בודאי אם יעזר למי שהוא בעל בחירה להשיבו לה' הוא בודאי דבר גדול מאד אשר אין לשער]. אחר כך דבר עמי מענין מקום ישיבתו ואמר שאומין טוב לפניו מאד אם ירצה לישב באיזה מקום יותר טוב לפניו פה ואמר שגם לענין הסתלקותו כשימלאו ימיו ושנותיו לארך ימים ושנים טוב גם כן פה. כי באומין היה קדשת השם גדול מאד כי נהרגו רבים מישראל לאלפים ולרבבות אשר מכל זה נתקדש שמו כידוע. גם רבים מתו ממש על קדוש השם כי העכו"ם רצו שימירו דתם והם מתו על קדוש השם. וגם הנפשות מישראל שנהרגו סתם היא גם כן קדשת השם כידוע וכמה מיתות משנות שהיו אז וכמה גמולי מחלב ויונקי שדים שנהרגו לאלפים ולרבבות אשר כל זה היא קדשת השם. והם [הינו אלו הרשעים המפרסמים הנמצאים פה הרבה] הם מן הסוספיתא [פסולת] על כן הם אפיקורסים כאלה ואף על פי כן גם ביניהם בודאי יש וכו' הינו כי גם בתוך הסוספיתא יש גם כן איזה ניצוצות יקרות שעדין לא נזדככו כידוע. ואחר כך ספר לי חלום מענין החתנה כמבאר במקום אחר [לעיל ספורים חדשים אות י"ג]. ואמרתי לו אז אבל הלא אם עוזרין לבעל בחירה כמה מעלות טובות וכו' פועלין בזה. השיב בודאי זה אין צריכין לומר [והפליג בתנועותיו הקדושים שבודאי כן הוא שפעלה זאת בודאי יקרה מאד בלי שעור כשזוכין לפעל עם הבעל בחירה לנתקו ממקומו]. אך אמר זה: שכחת מה שמבלין הזמן וכונתו הקדושה היתה שבודאי אם יפעלו עם הבעל בחירה בודאי יקר בלי שעור אבל צריכין לבלות זמן הרבה על זה לעסק עמו והדבר תלוי בספק אם יפעלו עמו כי לבעל בחירה קשה מאד לעזר וכו' ובזה הזמן היו יכולים להעלות אלפים ורבבות נשמות המתים וכנ"ל שנקל לעזר לאלפים וכו' על כן הוא מספק בזה הרבה ועקר בחירתו בזה שאינו יכול לתת עצות בנפשו שזהו בחינת הוסיף משה יום אחד מדעתו וכנ"ל. וכמדמה שדבר אז שעולה על דעתו להרחיק נדד מאתנו חס ושלום אבל צר לו שמתגעגע מאד אחר הראש השנה. כי בכל הקיץ הזה שהיה באומין היה מתגעגע ומשתוקק מאד שיהיה שם עם הקבוץ שלו בראש השנה. וברוך החומל דלים אשר נתגוללו רחמיו על מדותיו, ובאהבתו ובחמלתו חמל עלינו ועל כל ישראל ולא נתרחק מאתנו ונשאר עמנו בראש השנה וכל ימי הקיץ וגם שמענו תורה נפלאה ונוראה בראש השנה הזה שהוא ראש השנה האחרון. וגם נסתלק במדינתנו באומין ונשאר השארתו הקדושה עמנו לעולמי עד ולנצח נצחים מה נשיב לה' כל תגמולוהי עלינו. זה סמוך שמעתי מאחד מאנשי שלומנו מלדזין ששמע מפיו הקדוש בעת שדבר עם אנשי לדזין מענין החולאת שלו בתחלתו שמכרח להסתלק על ידי זה ודבר אז מענין קברו כמבאר קצת מזה לעיל אז אמר בזה הלשון אני רוצה לשאר ביניכם ואתם תבואו על קברי וכו' [וזה הדבור יקר בעיני מאד מה ששמעתי בשמו זה הלשון בפרוש שאמר אני רוצה לשאר ביניכם] כי כל העולמות תלויים בזה מה שנשאר בינינו
אות קצז

יוֹם שֵׁנִי כ"ד אִיָּר בְּאוּמֶין הָיָה מְדַבֵּר עִמִּי

וְאָמַר שֶׁבָּעִתִּים הַלָּלוּ הוּא חָפֵץ מְאד לְסַלֵּק וּלְהַשְׁלִיךְ מֵאִתּוֹ הָעוֹלָם

הַיְנוּ שֶׁהוּא רוֹצֶה לִבְחֹר מָקוֹם לֵישֵׁב לְבַדּוֹ בְּעַצְמוֹ

וְלא יִהְיֶה עָלָיו על הָעוֹלָם.

וְאָמַר כִּי הוּא חוֹשֵׁב

שֶׁאִם לא הָיָה מַתְחִיל בִּתְחִלָּה בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַמְפֻרְסָם

אֶפְשָׁר הָיָה מַגִּיעַ לְמַה שֶּׁהָיָה מַגִּיעַ.

וְאָמַרְתִּי לוֹ הֲלא משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה עוֹסֵק גַּם כֵּן בָּזֶה בְּהַנְהָגַת הָעוֹלָם לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַה'

הֵשִׁיב הֲלא גַּם משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שָׁגָה בָּזֶה

כִּי גַּם משֶׁה נֶעֱנַשׁ עַל שֶׁקֵּרַב אֶת הָעֵרֶב רַב.

וְאָמַר כִּי הָעִקָּר הָעֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר

מַה שֶּׁמַּנִּיחִין לָאָדָם עַל הַבְּחִירָה שֶׁלּוֹ

הַיְנוּ שֶׁנִּשְׁאַר הַדָּבָר עַל דַּעְתּוֹ.

וְאֵין בָּזֶה מִצְוָה

הַיְנוּ שֶׁאֵין מְצַוִּין אוֹתוֹ עַל אוֹתוֹ הַדָּבָר שׁוּם מִצְוָה

וְאֵין אוֹמְרִים לוֹ כְּלָל לַעֲשׂוֹת כֵּן.

רַק שֶׁנִּשְׁאַר הַדָּבָר עַל דַּעְתּוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּפִי מַה שֶּׁיִּבְחַר לוֹ.

וְזֶה בְּחִינַת הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ הַנֶּאֱמַר בְּמשֶׁה

שֶׁזּאת הַבְּחִינָה הִיא נִמְצֵאת בְּכָל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה.

כִּי בְּכָל עֲבוֹדָה מֵעֲבוֹדַת ה' יֵשׁ דָּבָר שֶׁמַּנִּיחִין וּמַשְׁאִירִין לָאָדָם בְּלִי מִצְוָה וְאַזְהָרָה, וְאֵין מְצַוִּין עָלָיו שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵּן

רַק הַדָּבָר תָּלוּי בְּדַעְתּוֹ וּבְחִירָתוֹ

כְּמוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁהוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ בְּלִי מִצְוָה

[וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ק"צ מִזֶּה].

וּבְזאת הַבְּחִינָה הִיא עִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַבְּחִירָה

כִּי נִשְׁאָר מְסֻפָּק תָּמִיד אֵיךְ הוּא רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

מֵאַחַר שֶׁלּא צִוָּה עָלָיו אֵיךְ לַעֲשׂוֹת.

וְאָמַר כִּי כְּנֶגֶד רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ נִמְצָא אֶצְלוֹ שׁוּם כְּבֵדוּת וִיגִיעָה בְּשׁוּם עֲבוֹדָה וּבְשׁוּם עִנְיָן שֶׁבָּעוֹלָם.

וַאֲפִילּוּ כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם רַחֲמָנָא לִצְלַן כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ מִיִּסּוּרִים שֶׁהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְהוֹצִיאָם בְּדִבּוּר רַחֲמָנָא לִצְלַן

וְאַף עַל פִּי כֵן כָּל הַיִּסּוּרִים וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הָיָה מְקַבֵּל בְּנָקֵל אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה רָצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי.

כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא מְרֻצֶּה עַל הַכּל

וְאֵין שׁוּם דָּבָר וְלא שׁוּם יִסּוּרִים כָּבֵד עָלָיו כְּלָל כְּלָל לא.

אֲבָל עִקַּר הַיְגִיעָה וְהַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ הִיא בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל

בִּבְחִינַת הוֹסִיף משֶׁה יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ

הַיְנוּ הַדָּבָר שֶׁנִּשְׁאַר עַל דַּעְתּוֹ לִבְחֹר לוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין בּוֹ שׁוּם מִצְוָה כַּנַּ"ל

בָּזֶה הִיא עִקַּר הַיְגִיעָה וְהַכְּבֵדוּת, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לַעֲשׂוֹת.

וְלִפְעָמִים רוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּמָּה יִסּוּרִים

וְאַחַר כָּךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם זֶהוּ רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

גַּם זֶה שֶׁשִּׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת הִיא גַּם כֵּן בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל

כִּי זֶה עָשָׂה גַּם כֵּן מִדַּעְתּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְעוֹד דִּבֵּר בָּעִנְיָנִים הַנַּ"ל

וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים

וְרוֹדְפִין אוֹתוֹ מְאד מְאד [הַיְנוּ בְּרוּחָנִיּוּת]

וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָשׁוּת עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג

אִם לְהַשְׁלִיךְ הַנְהָגַת הָעוֹלָם לְגַמְרֵי

מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת כָּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה

וְאָמַר הֲלא כְּבָר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה

שֶׁמַּה שֶּׁצְּרִיכִין לְבַלּוֹת זְמַן וִיגִיעָה לַעֲזר לְצַדִּיק גּוּפָנִי בַּעֲבוֹדַת ה'

הַיְנוּ שֶׁהוּא עֲדַיִן מְלֻבָּשׁ בְּתוֹךְ הַגּוּף בְּזֶה הָעוֹלָם

כְּשֶׁרוֹצִין לַעֲזר לוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ וְלַהֲרִימוֹ לְמַדְרֵגָתוֹ

הוּא קָשֶׁה יוֹתֵר מִלַּעֲזר וּלְהַעֲלוֹת אֶלֶף אֲלָפִים רְשָׁעִים בְּרוּחָנִיּוּת, דְּהַיְנוּ לְתַקֵּן נִשְׁמָתָם.

כִּי בַּעַל בְּחִירָה קָשֶׁה מְאד לִפְעל אֶצְלוֹ לְנַתְּקוֹ מִבְּחִירָתוֹ לְהַנְטוֹתוֹ לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת

כִּי אֲפִילּוּ הַגָּדוֹל שֶׁבָּרְשָׁעִים מֵאַחַר שֶׁהוּא כְּבָר נִסְתַּלֵּק לְעוֹלָמוֹ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מַה שֶּׁרוֹצִים

וְכָל מַה שֶּׁיְּצַוֶּה עָלָיו יַעֲשֶׂה

אֲפִילּוּ אִם הוּא רָשָׁע גָּדוֹל מְאד.

וּלְהֶפֶךְ אֲפִילּוּ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁהוּא עֲדַיִן בְּתוֹךְ הַגּוּף וְיֵשׁ לוֹ בְּחִירָה

קָשֶׁה מְאד לִפְעל עִמּוֹ לְהַנְטוֹתוֹ אֶל הָאֱמֶת מֵאֵיזֶה דֶּרֶךְ וְעִנְיָן שֶׁצְּרִיכִין לַהֲשִׁיבוֹ מִזֶּה.

[וְהַכְּלָל כְּפִי מַה שֶּׁנִּשְׁמָע מִדְּבָרָיו הוּא

שֶׁהוּא עוֹסֵק לְתַקֵּן נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ מִיָּמִים קַדְמוֹנִים לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת וְכַמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה, וְזֶה עִקַּר עֲבוֹדָתוֹ.

עַל כֵּן עוֹלֶה בְּדַעְתּוֹ לְהַשְׁלִיךְ לְגַמְרֵי הַנְהָגַת הָעוֹלָם

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הוּא מְסֻפָּק

כִּי בְּוַדַּאי אִם יַעֲזר לְמִי שֶׁהוּא בַּעַל בְּחִירָה לַהֲשִׁיבוֹ לַה' הוּא בְּוַדַּאי דָּבָר גָּדוֹל מְאד אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר].

אַחַר כָּךְ דִּבֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ

וְאָמַר שֶׁאוּמֶין טוֹב לְפָנָיו מְאד

אִם יִרְצֶה לֵישֵׁב בְּאֵיזֶה מָקוֹם יוֹתֵר טוֹב לְפָנָיו פּה

וְאָמַר שֶׁגַּם לְעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּתוֹ כְּשֶׁיִּמָּלְאוּ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו לְארֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹב גַּם כֵּן פּה.

כִּי בְּאוּמֶין הָיָה קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם גָּדוֹל מְאד

כִּי נֶהֶרְגוּ רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת אֲשֶׁר מִכָּל זֶה נִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ כַּיָּדוּעַ.

גַּם רַבִּים מֵתוּ מַמָּשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם

כִּי הָעַכּוּ"ם רָצוּ שֶׁיָּמִירוּ דָּתָם וְהֵם מֵתוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.

וְגַם הַנְּפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּהֶרְגוּ סְתָם הִיא גַּם כֵּן קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם כַּיָּדוּעַ

וְכַמָּה מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁהָיוּ אָז

וְכַמָּה גְּמוּלֵי מֵחָלָב וְיוֹנְקֵי שָׁדַיִם שֶׁנֶּהֶרְגוּ לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת אֲשֶׁר כָּל זֶה הִיא קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם.

וְהֵם [הַיְנוּ אֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַמְפֻרְסָמִים הַנִּמְצָאִים פּה הַרְבֵּה]

הֵם מִן הַסּוּסְפִיתָא [פְּסוֹלֶת] עַל כֵּן הֵם אֶפִּיקוֹרְסִים כָּאֵלֶּה

וְאַף עַל פִּי כֵן גַּם בֵּינֵיהֶם בְּוַדַּאי יֵשׁ וְכוּ'

הַיְנוּ כִּי גַּם בְּתוֹךְ הַסּוּסְפִיתָא יֵשׁ גַּם כֵּן אֵיזֶה נִיצוֹצוֹת יְקָרוֹת שֶׁעֲדַיִן לא נִזְדַּכְּכוּ כַּיָּדוּעַ.

וְאַחַר כָּךְ סִפֵּר לִי חֲלוֹם מֵעִנְיַן הַחֲתֻנָּה

כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר

[לְעֵיל סִפּוּרִים חֲדָשִׁים אוֹת י"ג].

וְאָמַרְתִּי לוֹ אָז אֲבָל הֲלא אִם עוֹזְרִין לְבַעַל בְּחִירָה כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת וְכוּ' פּוֹעֲלִין בָּזֶה.

הֵשִׁיב בְּוַדַּאי זֶה אֵין צְרִיכִין לוֹמַר

[וְהִפְלִיג בִּתְנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים

שֶׁבְּוַדַּאי כֵּן הוּא

שֶׁפְּעֻלָּה זאת בְּוַדַּאי יְקָרָה מְאד בְּלִי שִׁעוּר כְּשֶׁזּוֹכִין לִפְעל עִם הַבַּעַל בְּחִירָה לְנַתְּקוֹ מִמְּקוֹמוֹ].

אַךְ אָמַר זֶה: שָׁכַחְתָּ מַה שֶּׁמְּבַלִּין הַזְּמַן

וְכַוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָיְתָה שֶׁבְּוַדַּאי אִם יִפְעֲלוּ עִם הַבַּעַל בְּחִירָה בְּוַדַּאי יָקָר בְּלִי שִׁעוּר

אֲבָל צְרִיכִין לְבַלּוֹת זְמַן הַרְבֵּה עַל זֶה לַעֲסֹק עִמּוֹ

וְהַדָּבָר תָּלוּי בְּסָפֵק אִם יִפְעֲלוּ עִמּוֹ

כִּי לְבַעַל בְּחִירָה קָשֶׁה מְאד לַעֲזר וְכוּ'

וּבְזֶה הַזְּמַן הָיוּ יְכוֹלִים לְהַעֲלוֹת אֲלָפִים וְרִבְבוֹת נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים

וְכַנַּ"ל שֶׁנָּקֵל לַעֲזר לַאֲלָפִים וְכוּ'

עַל כֵּן הוּא מְסֻפָּק בָּזֶה הַרְבֵּה

וְעִקַּר בְּחִירָתוֹ בָּזֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָתֵת עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הוֹסִיף משֶׁה יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ וְכַנַּ"ל.

וְכִמְדֻמֶּה שֶׁדִּבֵּר אָז שֶׁעוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ לְהַרְחִיק נְדד מֵאִתָּנוּ חַס וְשָׁלוֹם

אֲבָל צַר לוֹ שֶׁמִּתְגַּעְגֵּעַ מְאד אַחַר הָראשׁ הַשָּׁנָה.

כִּי בְּכָל הַקַּיִץ הַזֶּה שֶׁהָיָה בְּאוּמֶין הָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ וּמִשְׁתּוֹקֵק מְאד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם עִם הַקִּבּוּץ שֶׁלּוֹ בְּראשׁ הַשָּׁנָה.

וּבָרוּךְ הַחוֹמֵל דַּלִּים אֲשֶׁר נִתְגּוֹלְלוּ רַחֲמָיו עַל מִדּוֹתָיו, וּבְאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ חָמַל עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְלא נִתְרַחֵק מֵאִתָּנוּ וְנִשְׁאַר עִמָּנוּ בְּראשׁ הַשָּׁנָה וְכָל יְמֵי הַקַּיִץ

וְגַם שָׁמַעְנוּ תּוֹרָה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה הַזֶּה שֶׁהוּא ראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן.

וְגַם נִסְתַּלֵּק בִּמְדִינָתֵנוּ בְּאוּמֶין

וְנִשְׁאַר הַשְׁאָרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה עִמָּנוּ לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים מַה נָּשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלֵינוּ.

זֶה סָמוּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מִלָּדִזִין שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעֵת שֶׁדִּבֵּר עִם אַנְשֵׁי לָדִזִין מֵעִנְיַן הַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ בִּתְחִלָּתוֹ

שֶׁמֻּכְרָח לְהִסְתַּלֵּק עַל יְדֵי זֶה

וְדִבֵּר אָז מֵעִנְיַן קִבְרוֹ כַּמְבאָר קְצָת מִזֶּה לְעֵיל

אָז אָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן אֲנִי רוֹצֶה לִשָּׁאֵר בֵּינֵיכֶם

וְאַתֶּם תָּבוֹאוּ עַל קִבְרִי וְכוּ'

[וְזֶה הַדִּבּוּר יָקָר בְּעֵינַי מְאד

מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ זֶה הַלָּשׁוֹן בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָמַר אֲנִי רוֹצֶה לִשָּׁאֵר בֵּינֵיכֶם]

כִּי כָּל הָעוֹלָמוֹת תְּלוּיִים בָּזֶה מַה שֶּׁנִּשְׁאַר בֵּינֵינוּ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סח - כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים וּמִתְאַוִּים לְמָמוֹן
...מוהר"ן ח"א - תורה סח - כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון ולא לממון בלבד מתאוים ואוהבים אותו אלא אפילו להאדם שיש לו הממון דרך בני אדם למשך אליו ולאהב אותו מחמת שיש לו ממון כמו שאנו רואין בחוש, וכמו שכתוב: "ואוהבי עשיר רבים" וזה מחמת שהנפש באה ממקום עליון שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם כי בודאי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון הוא בודאי בחינת קדשה ושפע קדש ואחר כך נתגשם למטה, כדרך ההשתלשלות, ונתהוה ממון ועל כן הנפש תאבה לממון מחמת שהנפש באה ממקום שהממון בא משם אך צריך לבלי להתאוות...
שיחות הר"ן - אות סח
...הר"ן - אות סח הזהיר מאד כמה פעמים על ענין השיחה בינו לבין קונו שכל אדם ידבר וישיח בינו לבין קונו ויישב עצמו היטב מה הוא עושה בעולם הזה וירחם על עצמו ויפרש כפיו בתחנונים ופיוסים לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך שיזכהו ברחמיו המרבים להתקרב לעבודתו יתברך וישתדל להמציא לו טענות ובקשות על זה וענין שיחה זו יהיה בלשון אשכנז שמדברים בו וכבר מבאר זאת בספרים הנדפסים אבל יותר מזה הרבה לדבר עמנו הרבה מאד בענין זה כי מי שירגיל עצמו לנהג הנהגה זו בכל יום על כל פנים שעה אחת בודאי יזכה להתקרב אליו יתברך באמת ואף אם לפעמים...
להתקרב לצדיק / לקרוא מהספר ועוד - חלק 1
...לקרוא מהספר ועוד - חלק 1 breslev.eip.co.il/?key=63 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תפלה לחבקוק כי קשה להעולם על מה צריך לנסע להצדיק לשמע מפיו הלא אפשר לעין בספרים דברי מוסר? אך באמת הוא תועלת גדול כי יש חלוק גדול בין השומע מפי הצדיק האמת בעצמו ובין השומע מפי אחר האומר בשמו מכל שכן כששומע מפי ששמע מפי השומע כי יורד בכל פעם מדרגא לדרגא רחוק מפי הצדיק וכן בין השומע מפי הצדיק למעין בספר הוא חלוק גדול ביותר ******** פירוש 1: היינו כי קשה לעולם, מפני מה צריך כל אחד ואחד להגיע לדרגה של משה רבנו עצמו שקיבל...
איך להיות מקושר לצדיק לגמרי? מדוע לזרוק את השכל?
...אמר רבי נחמן מברסלב : breslev.eip.co.il/?key=565 - חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו אמר כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה. והעקר להשליך שכל עצמו לגמרי רק כאשר יאמר הוא יקים הכל כמאמרו. ואמר אז ענין עם נבל ולא חכם, כמבאר בספר לקוטי א' בסימן קכ"ג מן הסתם מי שיכול ללמד ביותר מסגל ביותר. וכאן breslev.eip.co.il/?key=395 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכג - לקשר עצמו להצדיק שבדור העקר והיסוד שהכל תלוי בו לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא...
רוצה כבוד? תחזור בתשובה. רוצה גדולה? תתקרב לצדיק.
...כבוד? תחזור בתשובה. רוצה גדולה? תתקרב לצדיק. איפה רבי נחמן מברסלב אומר שמי שרוצה כבוד, צריך לחזור בתשובה כדי לקבל כבוד. (דהיינו שכבוד זה טוב) ? ואיפה רבי נחמן מברסלב אומר שמי שרוצה להרגיש שהוא "משהו", אז הוא צריך להתקרב לצדיק, כדי לקבל "גדולה" (דהיינו שגדולה זה טוב) ? ואיך זה מסתדר עם זה שגאווה זה רע? רמז: כאן - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עתיקא טמיר וסתים רבי נחמן מברסלב מביא שלעתיד לבוא יתהפך הכבוד. כי כרגע הכבוד הוא אצל העכו"ם ולעתיד לבוא הוא יהיה אצל ישראל. כיצד הדברים קשורים? תשובה: כאן -...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסט - מִדִּירַת הַצַּדִּיק נִכָּר מַעֲשֵׂה הַדּוֹר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסט - מדירת הצדיק נכר מעשה הדור [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מדירת הצדיק נכר מעשה הדור וסימן לדבר, והיא יושבת תחת תמר ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'מה תמר אין לו אלא לב אחד אף ישראל כן'. [עד כאן לשונו, זכרונו לברכה]
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסב - בִּימֵי הַמַּגִּיד, הָיָה אִישׁ עָשִׁיר וּמְיֻחָס
...המגיד, היה איש עשיר ומיחס בימי המגיד, זכרונו לברכה, היה איש עשיר ומיחס, והיה מתנגד לאנשי המגיד וספרו לו אנשיו מזה האיש ואמר להם שיראו לקרב אותו אליו ולהשתדל בזה מאד ולהתפלל להשם יתברך שיעזר להם וכן עשו עד שעזרם ה' שהביאו אותו להמגיד, זכרונו לברכה ונעשה איש כשר ירא שמים אך התחיל לירד מנכסיו ואמר המגיד, זכרונו לברכה שאלו שניהם אי אפשר שיהיו במקום אחד, הינו תורה וגדלה כי 'הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין' נמצא כשרוצה להחכים עומד לדרום על כן אי אפשר לו להעשיר כי כשהוא בדרום אזי איננו בצפון ועשירות בצפון...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כט - כְּשֶׁאֵרַע שְׁאֵלָה בְּבֵית הָאָדָם עַל יְדֵי תַּעֲרבֶת אִסּוּר בְּהֶתֵּר
...ח"ב - תורה כט - כשארע שאלה בבית האדם על ידי תערבת אסור בהתר כשארע שאלה בבית האדם על ידי תערבת אסור בהתר ואין בהתר כדי לבטל את האסור בזה מראין לו, שפגם באיזהו יחוד של מעלה כי כל היחודים והזווגים הם בחינת ביטול אסור וזה בחינת 'ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות' נמצא שמאסור נעשה התר כי בתחלה היא ארוסה, ואז היא אסורה ואחר כך נעשית התר בנשואין ועל כן גם בזווג התחתון של זה העולם נאמר: "אלהים מושיב יחידים ביתה", הינו זווגים כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, זה הפסוק לענין זווגים אזי: "מוציא אסירים...
שיחות הר"ן - אות ל
...אות ל על המבלים זמן בשביל נקיות ומאריכין בבית הכסא הקפיד מאד מאד והתלוצץ מאותן האנשים מאד והאריך הרבה בענין זה והכלל 'כי לא נתנה תורה למלאכי השרת' ואין צריך להחמיר יותר מן הדין ועל פי הדין האסור הוא רק כשנצרך לנקביו ממש כמו שכתוב בגמרא: 'הנצרך לנקביו אל יתפלל' 'הנצרך' דיקא ואפילו כשהוא נצרך לנקביו ממש יש גם כן דינים בזה בדיעבד ובשעת הדחק כמובא ב"שלחן ערוך" סימן צ"ב עין שם במגן אברהם שהרי"ף מתיר לכתחלה ביכול לעמד עצמו עד פרסה וכו' נמצא שעל כל פנים כשאינו נצרך לנקביו ממש אין צריך להחמיר ולבטל עצמו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנא - עַל יְדֵי מִלְחָמוֹת הַיְנוּ מַחֲלקֶת
...מחלקת דע שעל ידי מלחמות הינו מחלקת על ידי זה נופלים מחשבות של רשעים על אנשים כשרים הינו מחשבות של כפירות, שנופלים עליהם על ידי זה והתקון לזה למסר המלחמה על ה' שה' ילחם המלחמה על ידי זה מבטל מחשבות רשעים הנ"ל אבל דע שעל ידי צדקה שלהם יש כח במחשבתם להתקים אפילו אם ימסר המלחמה לה' כי יש צדקות שרשעים נותנים כי מצינו שאפילו מלכי עכו"ם נותנים צדקה ועושים טובות כמו שכתוב: "לחונן דלים יקבצנו" ודע שאיש אמת, דהינו שעושה מצוות בשלמות ובכל הדקדוקים בינו לבין קונו כמו שמדקדק לעשות המצוה בפני בני אדם שזה בחינ
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 09_05_2026 השעה 18:25:34 - wesi2