ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קצז - נסיעתו וישיבתו באומן
אות קצז יום שני כ"ד איר באומין היה מדבר עמי ואמר שבעתים הללו הוא חפץ מאד לסלק ולהשליך מאתו העולם הינו שהוא רוצה לבחר מקום לישב לבדו בעצמו ולא יהיה עליו על העולם. ואמר כי הוא חושב שאם לא היה מתחיל בתחלה בענין הנהגת המפרסם אפשר היה מגיע למה שהיה מגיע. ואמרתי לו הלא משה רבנו עליו השלום היה עוסק גם כן בזה בהנהגת העולם לקרב בני אדם לה' השיב הלא גם משה רבנו עליו השלום שגה בזה כי גם משה נענש על שקרב את הערב רב. ואמר כי העקר העבודה שיש בכל דבר מה שמניחין לאדם על הבחירה שלו הינו שנשאר הדבר על דעתו. ואין בזה מצוה הינו שאין מצוין אותו על אותו הדבר שום מצוה ואין אומרים לו כלל לעשות כן. רק שנשאר הדבר על דעתו שיעשה כפי מה שיבחר לו. וזה בחינת הוסיף יום אחד מדעתו הנאמר במשה שזאת הבחינה היא נמצאת בכל עבודה ועבודה. כי בכל עבודה מעבודת ה' יש דבר שמניחין ומשאירין לאדם בלי מצוה ואזהרה, ואין מצוין עליו שיעשה כן רק הדבר תלוי בדעתו ובחירתו כמו משה רבנו עליו השלום שהוסיף יום אחד מדעתו בלי מצוה [ועין בלקוטי א' סימן ק"צ מזה]. ובזאת הבחינה היא עקר העבודה והבחירה כי נשאר מספק תמיד איך הוא רצון השם יתברך מאחר שלא צוה עליו איך לעשות. ואמר כי כנגד רצון השם יתברך אינו נמצא אצלו שום כבדות ויגיעה בשום עבודה ובשום ענין שבעולם. ואפילו כל היסורים שבעולם רחמנא לצלן כפי מה שהוא יודע מיסורים שהוא אינו רוצה להוציאם בדבור רחמנא לצלן ואף על פי כן כל היסורים וכל הדברים שבעולם היה מקבל בנקל אם היה יודע שזה רצון הבורא יתברך בודאי. כי מאחר שהוא רצון הבורא יתברך הוא מרצה על הכל ואין שום דבר ולא שום יסורים כבד עליו כלל כלל לא. אבל עקר היגיעה והיסורים שלו היא בבחינה הנ"ל בבחינת הוסיף משה יום אחד מדעתו הינו הדבר שנשאר על דעתו לבחר לו לעשות כרצונו ואין בו שום מצוה כנ"ל בזה היא עקר היגיעה והכבדות, כי אינו יודע איך לעשות. ולפעמים רואה שיש לו כמה יסורים ואחר כך אינו יודע אם זהו רצון הבורא יתברך. גם זה ששבר את הלוחות היא גם כן בבחינה הנ"ל כי זה עשה גם כן מדעתו וכיוצא בזה, ועוד דבר בענינים הנ"ל והמובן מדבריו היה שיש לו יסורים גדולים ורודפין אותו מאד מאד [הינו ברוחניות] ואינו יודע לשות עצות בנפשו איך להתנהג אם להשליך הנהגת העולם לגמרי מאחר שרואה שאין בו תועלת כל כך כמו שהוא רוצה ואמר הלא כבר דברנו מזה שמה שצריכין לבלות זמן ויגיעה לעזר לצדיק גופני בעבודת ה' הינו שהוא עדין מלבש בתוך הגוף בזה העולם כשרוצין לעזר לו להעלותו ולהרימו למדרגתו הוא קשה יותר מלעזר ולהעלות אלף אלפים רשעים ברוחניות, דהינו לתקן נשמתם. כי בעל בחירה קשה מאד לפעל אצלו לנתקו מבחירתו להנטותו לדרך האמת כי אפילו הגדול שברשעים מאחר שהוא כבר נסתלק לעולמו יכולים לעשות עמו מה שרוצים וכל מה שיצוה עליו יעשה אפילו אם הוא רשע גדול מאד. ולהפך אפילו הצדיק הגדול שהוא עדין בתוך הגוף ויש לו בחירה קשה מאד לפעל עמו להנטותו אל האמת מאיזה דרך וענין שצריכין להשיבו מזה. [והכלל כפי מה שנשמע מדבריו הוא שהוא עוסק לתקן נשמות שנפלו מימים קדמונים לאלפים ולרבבות וכמבאר במקום אחר מזה, וזה עקר עבודתו. על כן עולה בדעתו להשליך לגמרי הנהגת העולם אבל אף על פי כן הוא מספק כי בודאי אם יעזר למי שהוא בעל בחירה להשיבו לה' הוא בודאי דבר גדול מאד אשר אין לשער]. אחר כך דבר עמי מענין מקום ישיבתו ואמר שאומין טוב לפניו מאד אם ירצה לישב באיזה מקום יותר טוב לפניו פה ואמר שגם לענין הסתלקותו כשימלאו ימיו ושנותיו לארך ימים ושנים טוב גם כן פה. כי באומין היה קדשת השם גדול מאד כי נהרגו רבים מישראל לאלפים ולרבבות אשר מכל זה נתקדש שמו כידוע. גם רבים מתו ממש על קדוש השם כי העכו"ם רצו שימירו דתם והם מתו על קדוש השם. וגם הנפשות מישראל שנהרגו סתם היא גם כן קדשת השם כידוע וכמה מיתות משנות שהיו אז וכמה גמולי מחלב ויונקי שדים שנהרגו לאלפים ולרבבות אשר כל זה היא קדשת השם. והם [הינו אלו הרשעים המפרסמים הנמצאים פה הרבה] הם מן הסוספיתא [פסולת] על כן הם אפיקורסים כאלה ואף על פי כן גם ביניהם בודאי יש וכו' הינו כי גם בתוך הסוספיתא יש גם כן איזה ניצוצות יקרות שעדין לא נזדככו כידוע. ואחר כך ספר לי חלום מענין החתנה כמבאר במקום אחר [לעיל ספורים חדשים אות י"ג]. ואמרתי לו אז אבל הלא אם עוזרין לבעל בחירה כמה מעלות טובות וכו' פועלין בזה. השיב בודאי זה אין צריכין לומר [והפליג בתנועותיו הקדושים שבודאי כן הוא שפעלה זאת בודאי יקרה מאד בלי שעור כשזוכין לפעל עם הבעל בחירה לנתקו ממקומו]. אך אמר זה: שכחת מה שמבלין הזמן וכונתו הקדושה היתה שבודאי אם יפעלו עם הבעל בחירה בודאי יקר בלי שעור אבל צריכין לבלות זמן הרבה על זה לעסק עמו והדבר תלוי בספק אם יפעלו עמו כי לבעל בחירה קשה מאד לעזר וכו' ובזה הזמן היו יכולים להעלות אלפים ורבבות נשמות המתים וכנ"ל שנקל לעזר לאלפים וכו' על כן הוא מספק בזה הרבה ועקר בחירתו בזה שאינו יכול לתת עצות בנפשו שזהו בחינת הוסיף משה יום אחד מדעתו וכנ"ל. וכמדמה שדבר אז שעולה על דעתו להרחיק נדד מאתנו חס ושלום אבל צר לו שמתגעגע מאד אחר הראש השנה. כי בכל הקיץ הזה שהיה באומין היה מתגעגע ומשתוקק מאד שיהיה שם עם הקבוץ שלו בראש השנה. וברוך החומל דלים אשר נתגוללו רחמיו על מדותיו, ובאהבתו ובחמלתו חמל עלינו ועל כל ישראל ולא נתרחק מאתנו ונשאר עמנו בראש השנה וכל ימי הקיץ וגם שמענו תורה נפלאה ונוראה בראש השנה הזה שהוא ראש השנה האחרון. וגם נסתלק במדינתנו באומין ונשאר השארתו הקדושה עמנו לעולמי עד ולנצח נצחים מה נשיב לה' כל תגמולוהי עלינו. זה סמוך שמעתי מאחד מאנשי שלומנו מלדזין ששמע מפיו הקדוש בעת שדבר עם אנשי לדזין מענין החולאת שלו בתחלתו שמכרח להסתלק על ידי זה ודבר אז מענין קברו כמבאר קצת מזה לעיל אז אמר בזה הלשון אני רוצה לשאר ביניכם ואתם תבואו על קברי וכו' [וזה הדבור יקר בעיני מאד מה ששמעתי בשמו זה הלשון בפרוש שאמר אני רוצה לשאר ביניכם] כי כל העולמות תלויים בזה מה שנשאר בינינו
אות קצז

יוֹם שֵׁנִי כ"ד אִיָּר בְּאוּמֶין הָיָה מְדַבֵּר עִמִּי

וְאָמַר שֶׁבָּעִתִּים הַלָּלוּ הוּא חָפֵץ מְאד לְסַלֵּק וּלְהַשְׁלִיךְ מֵאִתּוֹ הָעוֹלָם

הַיְנוּ שֶׁהוּא רוֹצֶה לִבְחֹר מָקוֹם לֵישֵׁב לְבַדּוֹ בְּעַצְמוֹ

וְלא יִהְיֶה עָלָיו על הָעוֹלָם.

וְאָמַר כִּי הוּא חוֹשֵׁב

שֶׁאִם לא הָיָה מַתְחִיל בִּתְחִלָּה בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַמְפֻרְסָם

אֶפְשָׁר הָיָה מַגִּיעַ לְמַה שֶּׁהָיָה מַגִּיעַ.

וְאָמַרְתִּי לוֹ הֲלא משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה עוֹסֵק גַּם כֵּן בָּזֶה בְּהַנְהָגַת הָעוֹלָם לְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַה'

הֵשִׁיב הֲלא גַּם משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שָׁגָה בָּזֶה

כִּי גַּם משֶׁה נֶעֱנַשׁ עַל שֶׁקֵּרַב אֶת הָעֵרֶב רַב.

וְאָמַר כִּי הָעִקָּר הָעֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר

מַה שֶּׁמַּנִּיחִין לָאָדָם עַל הַבְּחִירָה שֶׁלּוֹ

הַיְנוּ שֶׁנִּשְׁאַר הַדָּבָר עַל דַּעְתּוֹ.

וְאֵין בָּזֶה מִצְוָה

הַיְנוּ שֶׁאֵין מְצַוִּין אוֹתוֹ עַל אוֹתוֹ הַדָּבָר שׁוּם מִצְוָה

וְאֵין אוֹמְרִים לוֹ כְּלָל לַעֲשׂוֹת כֵּן.

רַק שֶׁנִּשְׁאַר הַדָּבָר עַל דַּעְתּוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּפִי מַה שֶּׁיִּבְחַר לוֹ.

וְזֶה בְּחִינַת הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ הַנֶּאֱמַר בְּמשֶׁה

שֶׁזּאת הַבְּחִינָה הִיא נִמְצֵאת בְּכָל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה.

כִּי בְּכָל עֲבוֹדָה מֵעֲבוֹדַת ה' יֵשׁ דָּבָר שֶׁמַּנִּיחִין וּמַשְׁאִירִין לָאָדָם בְּלִי מִצְוָה וְאַזְהָרָה, וְאֵין מְצַוִּין עָלָיו שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵּן

רַק הַדָּבָר תָּלוּי בְּדַעְתּוֹ וּבְחִירָתוֹ

כְּמוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁהוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ בְּלִי מִצְוָה

[וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ק"צ מִזֶּה].

וּבְזאת הַבְּחִינָה הִיא עִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַבְּחִירָה

כִּי נִשְׁאָר מְסֻפָּק תָּמִיד אֵיךְ הוּא רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

מֵאַחַר שֶׁלּא צִוָּה עָלָיו אֵיךְ לַעֲשׂוֹת.

וְאָמַר כִּי כְּנֶגֶד רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ נִמְצָא אֶצְלוֹ שׁוּם כְּבֵדוּת וִיגִיעָה בְּשׁוּם עֲבוֹדָה וּבְשׁוּם עִנְיָן שֶׁבָּעוֹלָם.

וַאֲפִילּוּ כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם רַחֲמָנָא לִצְלַן כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ מִיִּסּוּרִים שֶׁהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְהוֹצִיאָם בְּדִבּוּר רַחֲמָנָא לִצְלַן

וְאַף עַל פִּי כֵן כָּל הַיִּסּוּרִים וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הָיָה מְקַבֵּל בְּנָקֵל אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה רָצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי.

כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא מְרֻצֶּה עַל הַכּל

וְאֵין שׁוּם דָּבָר וְלא שׁוּם יִסּוּרִים כָּבֵד עָלָיו כְּלָל כְּלָל לא.

אֲבָל עִקַּר הַיְגִיעָה וְהַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ הִיא בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל

בִּבְחִינַת הוֹסִיף משֶׁה יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ

הַיְנוּ הַדָּבָר שֶׁנִּשְׁאַר עַל דַּעְתּוֹ לִבְחֹר לוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין בּוֹ שׁוּם מִצְוָה כַּנַּ"ל

בָּזֶה הִיא עִקַּר הַיְגִיעָה וְהַכְּבֵדוּת, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לַעֲשׂוֹת.

וְלִפְעָמִים רוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּמָּה יִסּוּרִים

וְאַחַר כָּךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם זֶהוּ רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

גַּם זֶה שֶׁשִּׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת הִיא גַּם כֵּן בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל

כִּי זֶה עָשָׂה גַּם כֵּן מִדַּעְתּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְעוֹד דִּבֵּר בָּעִנְיָנִים הַנַּ"ל

וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים

וְרוֹדְפִין אוֹתוֹ מְאד מְאד [הַיְנוּ בְּרוּחָנִיּוּת]

וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָשׁוּת עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג

אִם לְהַשְׁלִיךְ הַנְהָגַת הָעוֹלָם לְגַמְרֵי

מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת כָּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה

וְאָמַר הֲלא כְּבָר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה

שֶׁמַּה שֶּׁצְּרִיכִין לְבַלּוֹת זְמַן וִיגִיעָה לַעֲזר לְצַדִּיק גּוּפָנִי בַּעֲבוֹדַת ה'

הַיְנוּ שֶׁהוּא עֲדַיִן מְלֻבָּשׁ בְּתוֹךְ הַגּוּף בְּזֶה הָעוֹלָם

כְּשֶׁרוֹצִין לַעֲזר לוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ וְלַהֲרִימוֹ לְמַדְרֵגָתוֹ

הוּא קָשֶׁה יוֹתֵר מִלַּעֲזר וּלְהַעֲלוֹת אֶלֶף אֲלָפִים רְשָׁעִים בְּרוּחָנִיּוּת, דְּהַיְנוּ לְתַקֵּן נִשְׁמָתָם.

כִּי בַּעַל בְּחִירָה קָשֶׁה מְאד לִפְעל אֶצְלוֹ לְנַתְּקוֹ מִבְּחִירָתוֹ לְהַנְטוֹתוֹ לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת

כִּי אֲפִילּוּ הַגָּדוֹל שֶׁבָּרְשָׁעִים מֵאַחַר שֶׁהוּא כְּבָר נִסְתַּלֵּק לְעוֹלָמוֹ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מַה שֶּׁרוֹצִים

וְכָל מַה שֶּׁיְּצַוֶּה עָלָיו יַעֲשֶׂה

אֲפִילּוּ אִם הוּא רָשָׁע גָּדוֹל מְאד.

וּלְהֶפֶךְ אֲפִילּוּ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁהוּא עֲדַיִן בְּתוֹךְ הַגּוּף וְיֵשׁ לוֹ בְּחִירָה

קָשֶׁה מְאד לִפְעל עִמּוֹ לְהַנְטוֹתוֹ אֶל הָאֱמֶת מֵאֵיזֶה דֶּרֶךְ וְעִנְיָן שֶׁצְּרִיכִין לַהֲשִׁיבוֹ מִזֶּה.

[וְהַכְּלָל כְּפִי מַה שֶּׁנִּשְׁמָע מִדְּבָרָיו הוּא

שֶׁהוּא עוֹסֵק לְתַקֵּן נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ מִיָּמִים קַדְמוֹנִים לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת וְכַמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה, וְזֶה עִקַּר עֲבוֹדָתוֹ.

עַל כֵּן עוֹלֶה בְּדַעְתּוֹ לְהַשְׁלִיךְ לְגַמְרֵי הַנְהָגַת הָעוֹלָם

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הוּא מְסֻפָּק

כִּי בְּוַדַּאי אִם יַעֲזר לְמִי שֶׁהוּא בַּעַל בְּחִירָה לַהֲשִׁיבוֹ לַה' הוּא בְּוַדַּאי דָּבָר גָּדוֹל מְאד אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר].

אַחַר כָּךְ דִּבֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ

וְאָמַר שֶׁאוּמֶין טוֹב לְפָנָיו מְאד

אִם יִרְצֶה לֵישֵׁב בְּאֵיזֶה מָקוֹם יוֹתֵר טוֹב לְפָנָיו פּה

וְאָמַר שֶׁגַּם לְעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּתוֹ כְּשֶׁיִּמָּלְאוּ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו לְארֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹב גַּם כֵּן פּה.

כִּי בְּאוּמֶין הָיָה קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם גָּדוֹל מְאד

כִּי נֶהֶרְגוּ רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת אֲשֶׁר מִכָּל זֶה נִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ כַּיָּדוּעַ.

גַּם רַבִּים מֵתוּ מַמָּשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם

כִּי הָעַכּוּ"ם רָצוּ שֶׁיָּמִירוּ דָּתָם וְהֵם מֵתוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.

וְגַם הַנְּפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּהֶרְגוּ סְתָם הִיא גַּם כֵּן קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם כַּיָּדוּעַ

וְכַמָּה מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁהָיוּ אָז

וְכַמָּה גְּמוּלֵי מֵחָלָב וְיוֹנְקֵי שָׁדַיִם שֶׁנֶּהֶרְגוּ לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת אֲשֶׁר כָּל זֶה הִיא קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם.

וְהֵם [הַיְנוּ אֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַמְפֻרְסָמִים הַנִּמְצָאִים פּה הַרְבֵּה]

הֵם מִן הַסּוּסְפִיתָא [פְּסוֹלֶת] עַל כֵּן הֵם אֶפִּיקוֹרְסִים כָּאֵלֶּה

וְאַף עַל פִּי כֵן גַּם בֵּינֵיהֶם בְּוַדַּאי יֵשׁ וְכוּ'

הַיְנוּ כִּי גַּם בְּתוֹךְ הַסּוּסְפִיתָא יֵשׁ גַּם כֵּן אֵיזֶה נִיצוֹצוֹת יְקָרוֹת שֶׁעֲדַיִן לא נִזְדַּכְּכוּ כַּיָּדוּעַ.

וְאַחַר כָּךְ סִפֵּר לִי חֲלוֹם מֵעִנְיַן הַחֲתֻנָּה

כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר

[לְעֵיל סִפּוּרִים חֲדָשִׁים אוֹת י"ג].

וְאָמַרְתִּי לוֹ אָז אֲבָל הֲלא אִם עוֹזְרִין לְבַעַל בְּחִירָה כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת וְכוּ' פּוֹעֲלִין בָּזֶה.

הֵשִׁיב בְּוַדַּאי זֶה אֵין צְרִיכִין לוֹמַר

[וְהִפְלִיג בִּתְנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים

שֶׁבְּוַדַּאי כֵּן הוּא

שֶׁפְּעֻלָּה זאת בְּוַדַּאי יְקָרָה מְאד בְּלִי שִׁעוּר כְּשֶׁזּוֹכִין לִפְעל עִם הַבַּעַל בְּחִירָה לְנַתְּקוֹ מִמְּקוֹמוֹ].

אַךְ אָמַר זֶה: שָׁכַחְתָּ מַה שֶּׁמְּבַלִּין הַזְּמַן

וְכַוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָיְתָה שֶׁבְּוַדַּאי אִם יִפְעֲלוּ עִם הַבַּעַל בְּחִירָה בְּוַדַּאי יָקָר בְּלִי שִׁעוּר

אֲבָל צְרִיכִין לְבַלּוֹת זְמַן הַרְבֵּה עַל זֶה לַעֲסֹק עִמּוֹ

וְהַדָּבָר תָּלוּי בְּסָפֵק אִם יִפְעֲלוּ עִמּוֹ

כִּי לְבַעַל בְּחִירָה קָשֶׁה מְאד לַעֲזר וְכוּ'

וּבְזֶה הַזְּמַן הָיוּ יְכוֹלִים לְהַעֲלוֹת אֲלָפִים וְרִבְבוֹת נִשְׁמוֹת הַמֵּתִים

וְכַנַּ"ל שֶׁנָּקֵל לַעֲזר לַאֲלָפִים וְכוּ'

עַל כֵּן הוּא מְסֻפָּק בָּזֶה הַרְבֵּה

וְעִקַּר בְּחִירָתוֹ בָּזֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָתֵת עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הוֹסִיף משֶׁה יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ וְכַנַּ"ל.

וְכִמְדֻמֶּה שֶׁדִּבֵּר אָז שֶׁעוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ לְהַרְחִיק נְדד מֵאִתָּנוּ חַס וְשָׁלוֹם

אֲבָל צַר לוֹ שֶׁמִּתְגַּעְגֵּעַ מְאד אַחַר הָראשׁ הַשָּׁנָה.

כִּי בְּכָל הַקַּיִץ הַזֶּה שֶׁהָיָה בְּאוּמֶין הָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ וּמִשְׁתּוֹקֵק מְאד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם עִם הַקִּבּוּץ שֶׁלּוֹ בְּראשׁ הַשָּׁנָה.

וּבָרוּךְ הַחוֹמֵל דַּלִּים אֲשֶׁר נִתְגּוֹלְלוּ רַחֲמָיו עַל מִדּוֹתָיו, וּבְאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ חָמַל עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְלא נִתְרַחֵק מֵאִתָּנוּ וְנִשְׁאַר עִמָּנוּ בְּראשׁ הַשָּׁנָה וְכָל יְמֵי הַקַּיִץ

וְגַם שָׁמַעְנוּ תּוֹרָה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה הַזֶּה שֶׁהוּא ראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן.

וְגַם נִסְתַּלֵּק בִּמְדִינָתֵנוּ בְּאוּמֶין

וְנִשְׁאַר הַשְׁאָרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה עִמָּנוּ לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים מַה נָּשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלֵינוּ.

זֶה סָמוּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מִלָּדִזִין שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעֵת שֶׁדִּבֵּר עִם אַנְשֵׁי לָדִזִין מֵעִנְיַן הַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ בִּתְחִלָּתוֹ

שֶׁמֻּכְרָח לְהִסְתַּלֵּק עַל יְדֵי זֶה

וְדִבֵּר אָז מֵעִנְיַן קִבְרוֹ כַּמְבאָר קְצָת מִזֶּה לְעֵיל

אָז אָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן אֲנִי רוֹצֶה לִשָּׁאֵר בֵּינֵיכֶם

וְאַתֶּם תָּבוֹאוּ עַל קִבְרִי וְכוּ'

[וְזֶה הַדִּבּוּר יָקָר בְּעֵינַי מְאד

מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ זֶה הַלָּשׁוֹן בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָמַר אֲנִי רוֹצֶה לִשָּׁאֵר בֵּינֵיכֶם]

כִּי כָּל הָעוֹלָמוֹת תְּלוּיִים בָּזֶה מַה שֶּׁנִּשְׁאַר בֵּינֵינוּ
חיי מוהר"ן - תלד - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה
...שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה אות תלד כשכתבתי לפניו ספר האלף בית הראשון ומפיו יקרא אלי מתוך כתביו ואני כותב על הספר בדיו ונמשך הדבר זמן רב כי בתחלה כתבתי לפניו קצת בערך חצי בוגן [גליון] ואחר כך לא נזדמן פנאי לכתב לפניו ונמשך בערך שלשה או ארבעה חדשים, ואז כתבתי לפניו עוד מעט. אחר כך נתבטל הדבר לערך שתי שנים. ופעם אחת קדם חנוכה נתעכבתי בברסלב בערך שלשה שבועות אצלו ואז כתבתי לפניו כל האלף בית. ואז כתבתי לפניו בכל יום ויום כמה שעות רצופים עד שנגמר בשלמות תהלה לאל. והיה כבד הדבר עליו מאד אך...
שיחות הר"ן - אות רנא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן בימי אלול ועשרת ימי תשובה וימים נוראים עד הושענא רבא צוה לכמה אנשים לומר אז כל ספרי תנ"ך מתחלתם ועד סופם וגם הוא בעצמו נהג כך כמה פעמים גם היה גומר כמה ספרים בימים הללו ואיני זוכר לבארם היטב
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ט
...- סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ט וצוה להאיש שהיה עמו לקנות ניר הרבה ודיו ומיד בבואם על הספינה התחיל לכתב תורה והזהיר את האיש הנ"ל לבל יעין כלל במכתבו והכרח האיש להבטיח לו בהן שלו ואז האמין לו ונתן לו המפתח מהתבה וביציאתם מאדס שם לוו אותו הרבה אנשים מאד בכבוד גדול ונסעו אחריו כמה עגלות ולוו אותו בשיר במשתה ושמחה גדולה מאד ובבואם לספינה והתחילו לילך על הים השחור תכף במעת לעת הראשון היה פרטינע גדולה דהינו רוח סערה עד שהגלים קפצו על הספינה והכרחו להיות בחדר סגור ומסגר מחמת המים שלא יבואו עליהם והיו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צט - וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמר
...ח"א - תורה צט - ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר [לשון החברים] ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר דהנה האדם צריך להתפלל בדבקות גדול להשם יתברך אך אם לפעמים יש עת, שאינו יכול להתפלל בדבקות אל יאמר איני מתפלל כלל מאחר שאינו יכול לכון כראוי ולהתפלל בדבקות, והתפילה אינה מקבלת וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל וכו' אמרו לו וכו' אמר להם אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקבל ואם לאו יודע וכו' וזהו על דרך שאמרנו אם בדבקות שאזי התפילה שגורה ומרצה בפיו, מקבלת ואם לאו, חס ושלום, להפך אף...
ספר המידות - ממון
...ב. לשון חכמים מביא עשר. ג. אין העשר מתקים, מפני שאין מרחמים על הבריות. ד. העומד בנסיון של ניאוף, יזכה לעשר גדול בין השונאים שלו. ה. גדולה מלאכה שהזהיר עליה הקדוש ברוך הוא, שיעשה איזה מלאכה. ו. כגון: אנו לווין ואוכלין. ז. הרוצה שיתעשר, יעסק בבהמה דקה ובחורשין. ח. אכילה ושתיה יהיה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה כמה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו. ט. קשה עניות בביתו של אדם יותר מחמשים מכות. י. אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו. יא. הכח שיש לאמות לגזל את ישראל, על י
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ב - אֱמר אֶל הַכּהֲנִים
...רבנו, זכרונו לברכה] ויאמר ה' אל משה: אמר אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם: לנפש לא יטמא בעמיו . איתא בספרא דצניעותא 'מנוקבא דפרדשקא משך רוחא דחיי למשיחא' א. כי עקר כלי זינו של משיח הוא התפילה שהוא בחינת חטם, כמו שכתוב: "ותהלתי אחטם לך" ומשם עקר חיותו וכל מלחמתו שיעשה וכל הכבישות שיכבש הכל משם כמו שכתוב: "והריחו ביראת ה'" וכו' זה בחינת חטם וזה עקר כלי זינו כמו שכתוב: "בחרבי ובקשתי" ופרש רש"י: 'תפילה ובקשה' וכמו שכתוב: "כי לא בקשתי אבטח וכו' באלוהים הללנו" בחינת: "תהלתי אחטם לך" ב. וזה הכלי זין צרי...
חיי מוהר"ן - תיג - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...- להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה אות תיג פעם אחת ספר מבדחן אחד שהיה בלמברג שבתוך דברי בדיחתו בחרוזים ונגונים כדרך הבדחנים ענה ואמר דער אלטער אלטער אלטער גאט [השם יתברך העתיק עתיק דעתיקין]. וחזר רבנו זכרונו לברכה תבת אלטער כמה פעמים כמו הבדחן שהיה רגיל להזכיר תבת אלטער כמה וכמה פעמים. וכן ספר רבנו זכרונו לברכה משמו, והזכיר גם כן תבת אלטער כמה וכמה פעמים עד שסים אלטער גאט. וכונת רבנו זכרונו לברכה היתה מבארת שרצה להכניס בנו אמונה בפשיטות שצריכין להאמין בהשם יתברך שהוא קדמון לכל הקדמונים, עתיק דעתיקין...
שיחות הר"ן - אות רסד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רסד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן הזהיר לכבד וליקר את אשתו כי אמר הלא הנשים הם סובלים צער ויסורים גדולים מאד מאד מילדיהם צער העבור והלדה והגדול כאשר ידוע לכל עצם מכאובם וצערם ויסוריהם בכמה אפנים הקשים וכבדים מאד מאד על כן ראוי לרחם עליהם, וליקרם, ולכבדם וכן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אוקירו לנשיכו כי היכי דתתעתרו' וכן אמרו: 'דינו שמגדלות את בנינו' וכו'
מיהו מנהיג אמיתי? ומיהו מפורסם של שקר? - חלק 2
...2 * מיהו מנהיג אמיתי ? ומיהו מפורסם של שקר ? - חלק 1. בעניין "רב דקליפה" breslev.eip.co.il/?key=37 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - ראיתי מנורת זהב אך רשעים הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז מאין מקבלין הם הרוח להשלים החסרון? אך דע שיש רב דקלפה והוא בחינת עשו כמו שכתוב בעשו: "יש לי רב" והוא בחינת "אלופי עשו" וכמו שתרגם אונקלוס: "רברבי עשו" בחינת הרב דקלפה ומהם מקבלין הרשעים הרוח והוא בחינת רוח הטומאה בחינת רוח סערה **** בעניין שמי שאינו יכול להנהיג את עצמו, דהיינו שלא תיקן את עצמו, שאינו יכול לתקן אחרים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לח - לִפְעָמִים הַגָּדוֹל הוֹלֵך וְנוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, וְלִפְעָמִים לְהֵפֶך
...הגדול הולך ונוסע להקטן, ולפעמים להפך לפעמים הגדול הולך ונוסע להקטן, ולפעמים להפך דהינו שלפעמים הצדיק נוסע על המדינה ומאיר להתלמידים ולפעמים התלמידים באים אצלו ודע, שזאת הבחינה היא גדולה דהינו כשהגדול נוסע להקטן, זאת הבחינה היא גדולה ביותר כי זה פשוט שהקטן צריך לבוא להגדול כי הוא צריך לקבל ממנו אך לפעמים אורו של הגדול הוא גדול מאד מאד עד שאי אפשר להקטן לקבל מן הגדול במקומו מחמת רבוי האור הגדול מאד על כן מכרח הגדול להוריד ולהכניע עצמו אצל הקטן ולילך אחריו כדי שעל ידי זה יתמעט ויתגשם האור קצת כדי שיוכל...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 2.7656 שניות - עכשיו 15_10_2026 השעה 20:33:39 - wesi2