כאן breslev.eip.co.il/?key=570 - חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו רבי נחמן מברסלב מביא, שאם לתלמידי החכמים לא הייתה תאוות ממון, לא היו ביניהם מחלוקות.

מדוע דווקא תאוות ממון? מה הקשר שבין שורש הממון לבין המחלוקות?

רמז: ממון הוא בחינת הקדמות / חוכמות חיצוניות - איפה מובא בליקוטי מוהר"ן?

כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בּא אֶל פַּרְעה

מוסבר שהכרחי שיהיו מחלוקות בין חכמים, בשביל בריאת העולם.

מה הקשר שבין הדברים, וכיצד הם מסתדרים?

*

כי ממון זה כוח

כמה שיש לך יותר ממון יש לך יותר כוח

כמובן אני מתכוון רוחנית בלי קשר לגשמית

לכן אם יש מושג אלף אז יש שאיפה לאלף

המספר הזה עושה תחרות

בחינת קינאת סופרים

אני כמובן לא מתכוון גשמית כי גשמית

זה קינאה ולכן יש את הבחינה שאדם צריך לשמוח במה שיש לו

אבל רוחנית זה קינאת סופרים

*

רבי נחמן מברסלב הזכיר את העניין הזה לגנאי!

כמ"ש

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁחָלַם לוֹ דִּבְרֵי צַחוּת וְהֵם אֵלּוּ

'זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לא כָּל שֶׁכֵּן'.

הַיְנוּ שֶׁמַּקְשֶׁה: זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לא

הַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁזּוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ מִפְּנֵי מָה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לא יְכַבְּדוּ זֶה אֶת זֶה.

וְהַתֵּרוּץ הוּא כָּל שֶׁכֵּן

הַיְנוּ בִּשְׁבִיל כָּל שֶׁכֵּן בִּשְׁבִיל הַמָּמוֹן הַנִּקְרָא כָּל שֶׁכֵּן

כִּי כָּל שֶׁכֵּן עשֶׁר וְכָבוֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: "ארֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ", וְכָל שֶׁכֵּן עשֶׁר וְכָבוֹד.

...

עוֹד בְּאפֶן שְׁלִישִׁי 'זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים'

הַיְנוּ מָתַי יִהְיוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְפַרְכְּסִין זֶה אֶת זֶה

לא כָּל שֶׁכֵּן

כְּשֶׁלּא יִהְיֶה לָהֶם תַּאֲוָות מָמוֹן כְּלָל

דהיינו שרבי נחמן מברסלב בעצם מסביר ששורש המחלוקות שיש בין החכמים, הוא תאוות הממון שלהם.

דהיינו שאם לא הייתה תאוות ממון לחכמים, הם היו מסכימים על הכל ולא היתה ביניהם מחלוקת.

ואני שואל מה הקשר? וגם:

כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בּא אֶל פַּרְעה

מוסבר שהכרחי שיהיו מחלוקות בין חכמים, בשביל בריאת העולם.

כיצד הם מסתדרים?

*

ע"פ מ"ש כאן breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם

כי בעצם יש 2 תורות. יש בחינת תורתו ויש בחינת תורת ה.

ורק מי שנכלל בא"ס לגמרי, דהיינו מתקן את חטא אדם הראשון בשלמות, רק הוא משיג את תורת ה ממש.

וכל זמן שאדם לא זוכה להשיג את תורת ה ממש, הרי שהוא לומד רק את ההקדמות ואת הקליפות של תורת ה ממש.

והנה, כל המחלוקות בעולם בכלל, כולן נמשכות מבחינת אחרי הבריאה.

כי לפני הבריאה היה כולו טוב וכולו אחד ללא שום מחלוקת כלל.

ומי שזוכה לתורת ה ממש, ממילא כל המחלוקות בעולם מתבטלות אצלו, והוא ורק הוא זוכה להבין את הסוד של אלו ואלו דברי אלוהים חיים.

ראה בעניין אלו ואלו דברי אלוהים חיים כאן: breslev.eip.co.il/?key=327 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נו - וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים

וראה גם כאן בעניין זה breslev.eip.co.il/?key=554 - חיי מוהר"ן - א - שיחות השיכים להתורות

מ"ש :

אַחַר כָּךְ אָמַר בְּפֵרוּשׁ עַל עַצְמוֹ

לָכֶם נִדְמֶה שֶׁאֵין לִי מֶמְשָׁלָה כִּי אִם עֲלֵיכֶם

בֶּאֱמֶת אֲנִי מוֹשֵׁל אֲפִילּוּ עַל כָּל צַדִּיקֵי הַדּוֹר רַק שֶׁהוּא בְּאִתְכַּסְיָא

אַחַר שֶׁאָמַר הָעִנְיָן הַמְבאָר בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל הַמְדַבֵּר מִדַּרְכֵי ה' שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם שֶׁהֵם בְּחִינַת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלקִים חַיִּים

שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הַצַּדִּיק הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ וְזֶה אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ

אַף עַל פִּי כֵן אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלקִים חַיִּים.

וְזֶה הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל כִּי הֵם בְּחִינַת רְעָמִים וְכוּ'.

אַחַר כָּךְ בַּלַּיְלָה דִּבֵּר מִזֶּה קְצָת בְּשִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה עִם הָעוֹלָם

וְאָמַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא בְּסִפְרֵי מְקֻבָּלִים תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיָא הַזּאת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

כִּי הֵם רוֹצִים לְתָרֵץ מַה שֶּׁזֶּה מֵקֵל וְזֶה מַחְמִיר שֶׁזֶּה מֵחֶסֶד וְזֶה מִגְּבוּרָה וְכוּ'

עַל כֵּן בֶּאֱמֶת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלקִים חַיִּים, עַיֵּן בְּדִבְרֵיהֶם

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אַף עַל פִּי כֵן בֶּאֱמֶת אֵלּוּ הַתֵּרוּצִים אֵינָם כְּלוּם לַמֵּבִין קְצָת.

וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: יַחְגּר אֶחָד מָתְנָיו לוֹמַר תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיָא זאת בְּפָנַי.

כִּי בֶּאֱמֶת אֵינוֹ תֵּרוּץ כְּלָל

כִּי זֶה אוֹמֵר שֶׁהַדָּבָר כָּשֵׁר וּמֻתָּר לֶאֱכל

וְזֶה אוֹמֵר לְהֶפֶךְ שֶׁאָסוּר לְאָכְלוֹ

וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּשֵּׂכֶל שֶׁדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם אֱמֶת

מֵאַחַר שֶׁכָּל אֶחָד אוֹמֵר הַדִּין בְּהֶפֶךְ מֵחֲבֵרוֹ וְכוּ'.

וְכַוָּנָתוֹ הָיְתָה שֶׁהַתֵּרוּצִים עַל קֻשְׁיוֹת כָּאֵלּוּ אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ.

והעניין הוא, כי רבי נחמן מברסלב שזכה לתורת ה ממש, הוא בעצם זכה להשיג את בחינת "שורשי התורה", דהיינו את התורה דעתיקא סתימאה, שהיא התורה האמיתית שקדמה לעולם, שבה נברא העולם, שבה התקיים העולם עד מתן תורה על ידי משה, ושהיא זו שתתגלה לעתיד לבוא.

ובבחינת תורת ה ממש, בבחינה הזו אין שום מחלוקות בין שום חכמים. כי שם בשורש הכל אחד ממש.

יחד עם זאת, התורה של החכמים שחולקים ביניהם, דהיינו כל תורה שאינה התורה של עתיקא סתימא, כל תורה כזאת שורשה הוא מבחינת המחלוקת של הבריאה.

כי התפילה היא בחינת לפני הבריאה והתורה היא בחינת אחרי הבריאה. ושורש התורה הוא התפילה. כי שורש הבריאה הוא לפני הבריאה.

וכדי לזכות לתורת ה ממש, לשם כך על האדם להיות בבחינת שונא בצע, דהיינו ביטול תאוות ממון לגמרי בשלמות

כמובא כאן breslev.eip.co.il/?key=172 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא

" ולבוא להשכל התחתון הזה אי אפשר כי אם על ידי שונא בצע שישנא הממון בתכלית השנאה "

כי כל זמן שאדם לא תיקן את תאוות ממון בשלמות שאין שלמות אחריה, הרי שכל לימוד התורה שלו, הוא בבחינת הקליפות / התמורות וההקדמות של תורת ה ממש, שחייבים לעבור בהן לפני שזוכים להגיע אל הפרי וכולי.

ורק מי שמבטל את תאוות ממון בשלמות, רק הוא יכול לזכות לתורת ה ממש.

כי ההפך של תאוות ממון הוא ביטחון ואמונה בשלמות.

וכל זמן שאין לאדם אמונה בשלמות שאין שלמות אחריה, הרי שהוא עדיין לא ביטל את תאוות הממון לגמרי.

וכאשר האדם זוכה לאמונה שלמה, על ידי זה הוא נכלל בבחינת לפני הבריאה, כמובא בתורה נא.

וכאשר האדם נכלל בבחינת לפני הבריאה, רק אז הוא זוכה להשיג את שורשי התורה, ורק אצלו אין בחינת מחלוקות כלל.

וזו בחינת משה רבנו, שאצלו לא היו מחלוקות כלל.

כי כל המחלוקות הן בחינת תורת שבעל פה.

ומשה הוא בחינת התורה שבכתב.

ומשה הוא בחינת השורש של התורה שבעל פה.

ואצל משה לא היו מחלוקות כלל.

וכל המחלוקות הן רק מבחינת הסתלקות משה, שהיא הסתלקות הדעת.

בכל מקרה, נסכם את העניין :

כל המחלוקות שיש בין חכמים, דהיינו כל המחלוקות שיש בעולם בין כל סוגי החכמים שיש בעולם.

וגם המחלוקות שיש בתורה שבעל פה.

כל המחלוקות האלו נובעות רק מכך שלא היה תיקון תאוות ממון בשלמות.

כי רק מי שמתקן את תאוות הממון בשלמות, רק הוא זוכה לאמונה בשלמות, ונכלל בא"ס, ששם אין מחלוקות כלל.

*

ויש להוסיף גם את מ"ש breslev.eip.co.il/?key=172 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא

אֲבָל עַל יְדֵי אַהֲבַת מָמוֹן

הוּא נוֹפֵל לְאֻכָּמָא דְּסִטְרָא אָחֳרָא

בְּחִינוֹת: 'שַׁבְּתַאי פָּתְיָא אֻכָּמָא'

מָרָה שְׁחוֹרָה

בְּחִינוֹת "בְּעִצָּבוֹן תּאכֲלֶנָּה"

וְנוֹפֵל לְעִגּוּלָא וְסִיבּוּבִים מִסִּטְרָא אָחֳרָא

בְּחִינוֹת: "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן"

שֶׁהוּא מִתְאַוֶּה וּמִשְׁתּוֹקֵק אַחַר הַמָּמוֹן

בְּחִינוֹת: "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" 'בִּשְׁטוּתָא', הֶפֶךְ הַחָכְמָה

וכל המחלוקות הן בחינת רוח שטות.

וזה גם ביאור מ"ש רבי נחמן מברסלב על עצמו שרצה לכתוב ספר שיבאר כדברי מי ההלכה בכל מקום בתורה שבעל פה.

כמובא כאן breslev.eip.co.il/?key=566 - חיי מוהר"ן - שמ - מעלת תורתו וספריו הקדושים

כי רבי נחמן מברסלב רמז בזה שהוא זכה להשגת שורש התורה, וממילא כל המחלוקות התבטלו אצלו לגמרי.