ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנט - דַּע שֶׁיֵּשׁ אֶמְצָעִי וְהִיא הַשְּׁכִינָה
דע שיש אמצעי והיא השכינה שהוא אמצעי בין בני אדם ובין השם יתברך כביכול וידוע שיש חלוק בין למוד התורות שלא כל אדם ואדם לומד בבחינה אחת ומי שזוכה ללמד להשכינה, שלמודו עולה להשכינה אזי השכינה, מקבלת הלמוד התורה ומעלה להשם יתברך ונמשך מזה שפע הינו שפע רוחניות ושפע גשמיות כי בהתורה יש אש ומים וכשהשכינה שהיא בחינת אמצעי מקבלת התורה אזי עולה כח האש למעלה ונמשך ממנו שפע למעלה, לכל העולמות ולכל המלאכים ושרפים וכו' וזה הוא שפע רוחניות וכח המים נעשה מזה שפע גשמיות, ויורד לזה העולם וזה הוא בחינת ימין ושמאל שיש בהתורה, הינו "ארך ימים בימינה ובשמאלה עשר וכבוד" (משלי ג) כי ארך ימים הוא לעולם שכלו ארך כמו שאמרו רבותינו, זכרונו לברכה (קדושין ל"ט:) והוא בחינת שפע רוחניות שהיא בחינת ימין שזאת השפע היא לעולם שכלו ארך, שהם עולמות העליונים ועשר וכבוד שהוא שפע גשמיות היא בחינת שמאל אך לא כל אדם זוכה לזה שיהיה למודו עולה להשכינה כי לזה צריך שיהיה אדם יקר ושיהיה למודו רק להשכינה, הינו לאוקמא שכינתא מעפרא ולא כל אדם זוכה ללמוד זה ואף אם לומד ביראת שמים וגם אם אומר שלמודו לאוקמא שכינתא מעפרא עם כל זה מי יודע אם ראוי לכך שיהיה למודו להשכינה וכשאין למודו עולה להשכינה אזי כשהתורה יוצאת ואי אפשר לה לעלות אל מקום מכונה וטבעה הוא להגביה את עצמה ולעלות ובתוך כך נעשה לילה ואזי יוצאין כל גרדיני נימוסין וכו' המבארים בזוהר הקדוש (מקץ דף ר"ג:) והם מכים עליה, ונופלת למטה, ומתפזרת למטה לכל העולם וכל בני עולם שואבים מהאויר וכלם שואבים מזאת התורה שנתפזרה למטה באויר, בהקיץ או בשנה ולפי מהות האדם שמגיע לו מהתורה הזאת כן נעשה ממנה כי אדם כשר וירא שמים אפילו מקטני הערך או אדם גדול וצדיק כשמקבלין מהתורות אלו שנתפזרו אזי נעשה אצלו מזה ט"ל תורה (הקדמת התקונים ובתקונים מז"ח ובילקוט ישעיה כ"ו) ומגיע להם מזה התעוררות חדש וחשק להתורה והכל לפי מדרגת המקבל לקצת נעשים מאלו התורות חדושין דאוריתא כי כשמקבל מכמה תורות של כמה בני אדם נעשה אצלו צרופין חדשים, ויוכל להשיג השגות מזה וחדושין דאוריתא ולקטנים שאינם יכולים להשיג ולחדש, מגיע להם מזה התעוררות חדש וחשק נמרץ להתורה שהוא גם כן בחינת חדושין שנתחדש החשק וההתעוררות אצלו וזה כשמגיע לבני אדם כשרים והגונים אך כשמגיע לבני אדם שאינם כשרים אזי נעשה הפך מזה, שנעשה אצלו מאלו התורות ל"ט מלאכות שמגיע לו אדרבא חשק נמרץ והתעוררות חדש ליגיעות וטרחות ועבודת העולם הזה שהוא ההפך ממש מט"ל תורה הינו ל"ט מלאכות שהוא בחינת (בראשית ג) : "בזעת אפך תאכל לחם" וזה הוא בחינת ימין ושמאל שיש בהתורה כנ"ל הינו כשמגיע לאדם כשר נעשה מזה טל תורה כנ"ל, הינו בחינת ימין ולהפך נעשה ל"ט מלאכות זה הוא בחינת שמאל כי בלמוד התורה העולה להשכינה נעשה מהימין ושמאל מאש ומים שפע רוחניות ושפע גשמיות ובזה הלמוד שאינו יכול לעלות אל השכינה כנ"ל ונתפזר באויר כנ"ל נעשה מהימין ושמאל מהאש וממים טל, או ל"ט מלאכות לפי מהות המקבלים, כנ"ל. ודבר זה הוא מבאר בגשמיות ממש כי כשהאדם לומד יוצאים הבלים ואדים מפיו ואפילו אם לפעמים אינו מוציא דבור מפיו על כל זה בשעה שיושב על הספר ומעין יוצאים הבלים ואדים ממנו ויש בהם חמימות ולחות כידוע בטבע ואלו ההבלים והאדים שיוצאים הם בחינת אש ומים וכשאינם יכולים לעלות אל המקום הצריך להם ואזי בלילה מכה עליהם הנ"ל, הינו בחינת הגרדיני נימוסין וכו' שיוצאין בלילה כנ"ל ונתפזרים באויר, ובני אדם שואבין מהאויר ואזי שואב כל אחד מכחות התורות האלו שנתפזרו באויר וכן באמת טל בגשמיות יש בו גם כן שני כחות טוב ורע להמית ולהחיות ונעשה גם כן מהאדים העולים מן הארץ ובלילה יש קרירות ומכה עליהם הרוח קר מלמעלה ונופלים למטה, ונעשה מהם טל והוא חיות כל העשבים ובהמות האוכלות ממנו, נעשים שמנים ויש מינים שמזיק להם מאד הטל וגם לבני אדם האוכלים מהטל מזיק להם ומגיע מזה דבר ומיני חלאים, חס ושלום נמצא שיש בהטל שני כחות, להמית ולהחיות כנ"ל כן נעשה מהתורות הנ"ל על ידי בחינות הנ"ל, שהם ממש בבחינת הטל הגשמי, נעשה מזה ט"ל [אחר שאמר תורה הזאת, ענה ואמר אבל לא מצאתי מקרא או איזהו מאמר רבותינו, זכרונם לברכה למצא בו דברים אלה אפשר ימצא אחד שיוכל למצא דברים אלה באיזה מקרא או מאמר רבותינו, זכרונם לברכה והזכיר אז מה שאמר רבי יהושע (סוטה כ"ז) : 'מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית אומר עתיד דור אחד וכו' שאין לו מקרא מן התורה, והלא רבי עקיבא תלמידך מוצא לו מקרא מן התורה']
דַּע שֶׁיֵּשׁ אֶמְצָעִי

וְהִיא הַשְּׁכִינָה שֶׁהוּא אֶמְצָעִי בֵּין בְּנֵי אָדָם וּבֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל

וְיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין לִמּוּד הַתּוֹרוֹת

שֶׁלּא כָּל אָדָם וְאָדָם לוֹמֵד בִּבְחִינָה אַחַת

וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִלְמד לְהַשְּׁכִינָה, שֶׁלִּמּוּדוֹ עוֹלֶה לְהַשְּׁכִינָה

אֲזַי הַשְּׁכִינָה, מְקַבֶּלֶת הַלִּמּוּד הַתּוֹרָה וּמַעֲלָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְנִמְשָׁך מִזֶּה שֶׁפַע

הַיְנוּ שֶׁפַע רוּחָנִיּוּת וְשֶׁפַע גַּשְׁמִיּוּת

כִּי בְּהַתּוֹרָה יֵשׁ אֵשׁ וּמַיִם

וּכְשֶׁהַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא בְּחִינַת אֶמְצָעִי מְקַבֶּלֶת הַתּוֹרָה

אֲזַי עוֹלֶה כּחַ הָאֵשׁ לְמַעְלָה

וְנִמְשָׁך מִמֶּנּוּ שֶׁפַע לְמַעְלָה, לְכָל הָעוֹלָמוֹת וּלְכָל הַמַּלְאָכִים וּשְׂרָפִים וְכוּ'

וְזֶה הוּא שֶׁפַע רוּחָנִיּוּת

וְכחַ הַמַּיִם נַעֲשֶׂה מִזֶּה שֶׁפַע גַּשְׁמִיּוּת, וְיּוֹרֵד לְזֶה הָעוֹלָם

וְזֶה הוּא בְּחִינַת יָמִין וּשְׂמאל שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה, הַיְנוּ "ארֶך יָמִים בִּימִינָהּ וּבִשְׂמאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד"

כִּי ארֶך יָמִים הוּא לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרך

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהוּא בְּחִינַת שֶׁפַע רוּחָנִיּוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת יָמִין

שֶׁזּאת הַשֶּׁפַע הִיא לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרך, שֶׁהֵם עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים

וְעשֶׁר וְכָבוֹד שֶׁהוּא שֶׁפַע גַּשְׁמִיּוּת הִיא בְּחִינַת שְׂמאל

אַך לא כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ עוֹלֶה לְהַשְּׁכִינָה

כִּי לָזֶה צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה אָדָם יָקָר וְשֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ רַק לְהַשְּׁכִינָה, הַיְנוּ לְאוֹקְמָא שְׁכִינְתָּא מֵעַפְרָא

וְלא כָּל אָדָם זוֹכֶה לְלִמּוּד זֶה

וְאַף אִם לוֹמֵד בְּיִרְאַת שָׁמַיִם

וְגַם אִם אוֹמֵר שֶׁלִּמּוּדוֹ לְאוֹקְמָא שְׁכִינְתָּא מֵעַפְרָא

עִם כָּל זֶה מִי יוֹדֵעַ אִם רָאוּי לְכָך שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדוֹ לְהַשְּׁכִינָה

וּכְשֶׁאֵין לִמּוּדוֹ עוֹלֶה לְהַשְּׁכִינָה

אֲזַי כְּשֶׁהַתּוֹרָה יוֹצֵאת וְאִי אֶפְשָׁר לָהּ לַעֲלוֹת אֶל מְקוֹם מְכוֹנָהּ

וְטִבְעָהּ הוּא לְהַגְבִּיהַּ אֶת עַצְמָהּ וְלַעֲלוֹת

וּבְתוֹך כָּך נַעֲשֶׂה לַיְלָה

וַאֲזַי יוֹצְאִין כָּל גַּרְדִּינֵי נִימוּסִין וְכוּ' הַמְבאָרִים בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ

וְהֵם מַכִּים עָלֶיהָ, וְנוֹפֶלֶת לְמַטָּה, וּמִתְפַּזֶּרֶת לְמַטָּה לְכָל הָעוֹלָם

וְכָל בְּנֵי עוֹלָם שׁוֹאֲבִים מֵהָאֲוִיר

וְכֻלָּם שׁוֹאֲבִים מִזּאת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְפַּזְּרָה לְמַטָּה בָּאֲוִיר, בְּהָקִיץ אוֹ בְּשֵׁנָה

וּלְפִי מַהוּת הָאָדָם שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ מֵהַתּוֹרָה הַזּאת כֵּן נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה

כִּי אָדָם כָּשֵׁר וִירֵא שָׁמַיִם אֲפִילּוּ מִקְּטַנֵּי הָעֵרֶך

אוֹ אָדָם גָּדוֹל וְצַדִּיק כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵהַתּוֹרוֹת אֵלּוּ שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ

אֲזַי נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ מִזֶּה טַ"ל תּוֹרָה (הַקְדָּמַת הַתִּקּוּנִים וּבַתִּקּוּנִים מז"ח וּבְיַלְקוּט יְשַׁעְיָה כ"ו)

וּמַגִּיעַ לָהֶם מִזֶּה הִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ וְחֵשֶׁק לְהַתּוֹרָה

וְהַכּל לְפִי מַדְרֵגַת הַמְקַבֵּל

לִקְצָת נַעֲשִׂים מֵאֵלּוּ הַתּוֹרוֹת חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא

כִּי כְּשֶׁמְּקַבֵּל מִכַּמָּה תּוֹרוֹת שֶׁל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם

נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ צֵרוּפִין חֲדָשִׁים, וְיוּכַל לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת מִזֶּה וְחִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא

וְלִקְטַנִּים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהַשִּׂיג וּלְחַדֵּשׁ, מַגִּיעַ לָהֶם מִזֶּה הִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ וְחֵשֶׁק נִמְרָץ לְהַתּוֹרָה

שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת חִדּוּשִׁין

שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ הַחֵשֶׁק וְהַהִתְעוֹרְרוּת אֶצְלוֹ

וְזֶה כְּשֶׁמַּגִּיעַ לִבְנֵי אָדָם כְּשֵׁרִים וַהֲגוּנִים

אַך כְּשֶׁמַּגִּיעַ לִבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים

אֲזַי נַעֲשֶׂה הֶפֶך מִזֶּה, שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶצְלוֹ מֵאֵלּוּ הַתּוֹרוֹת ל"ט מְלָאכוֹת

שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ אַדְּרַבָּא חֵשֶׁק נִמְרָץ וְהִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ לִיגִיעוֹת וּטְרָחוֹת וַעֲבוֹדַת הָעוֹלָם הַזֶּה

שֶׁהוּא הַהֶפֶך מַמָּשׁ מִטַּ"ל תּוֹרָה

הַיְנוּ ל"ט מְלָאכוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת: "בְּזֵעַת אַפֶּך תּאכַל לֶחֶם"

וְזֶה הוּא בְּחִינַת יָמִין וּשְׂמאל שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל

הַיְנוּ כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְאָדָם כָּשֵׁר נַעֲשֶׂה מִזֶּה טַל תּוֹרָה כַּנַּ"ל, הַיְנוּ בְּחִינַת יָמִין

וּלְהֵפֶך נַעֲשֶׂה ל"ט מְלָאכוֹת זֶה הוּא בְּחִינַת שְׂמאל

כִּי בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הָעוֹלָה לְהַשְּׁכִינָה נַעֲשֶׂה מֵהַיָּמִין וּשְׂמאל מֵאֵשׁ וּמַיִם

שֶׁפַע רוּחָנִיּוּת וְשֶׁפַע גַּשְׁמִיּוּת

וּבְזֶה הַלִּמּוּד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת אֶל הַשְּׁכִינָה כַּנַּ"ל וְנִתְפַּזֵּר בָּאֲוִיר כַּנַּ"ל

נַעֲשֶׂה מֵהַיָּמִין וּשְׂמאל מֵהָאֵשׁ וּמִמַּיִם טַל, אוֹ ל"ט מְלָאכוֹת

לְפִי מַהוּת הַמְקַבְּלִים, כַּנַּ"ל.

וְדָבָר זֶה הוּא מְבאָר בְּגַשְׁמִיּוּת מַמָּשׁ

כִּי כְּשֶׁהָאָדָם לוֹמֵד יוֹצְאִים הֲבָלִים וְאֵדִים מִפִּיו

וַאֲפִילּוּ אִם לִפְעָמִים אֵינוֹ מוֹצִיא דִּבּוּר מִפִּיו

עַל כָּל זֶה בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֵׁב עַל הַסֵּפֶר וּמְעַיֵּן

יוֹצְאִים הֲבָלִים וְאֵדִים מִמֶּנּוּ

וְיֵשׁ בָּהֶם חֲמִימוּת וְלַחוּת כַּיָּדוּעַ בַּטֶּבַע

וְאֵלּוּ הַהֲבָלִים וְהָאֵדִים שֶׁיּוֹצְאִים הֵם בְּחִינַת אֵשׁ וּמַיִם

וּכְשֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לַעֲלוֹת אֶל הַמָּקוֹם הַצָּרִיך לָהֶם

וַאֲזַי בַּלַּיְלָה מַכֶּה עֲלֵיהֶם הַנַּ"ל, הַיְנוּ בְּחִינַת הַגַּרְדִּינֵי נִימוּסִין וְכוּ' שֶׁיּוֹצְאִין בַּלַּיְלָה כַּנַּ"ל

וְנִתְפַּזְּרִים בָּאֲוִיר, וּבְנֵי אָדָם שׁוֹאֲבִין מֵהָאֲוִיר

וַאֲזַי שׁוֹאֵב כָּל אֶחָד מִכּחוֹת הַתּוֹרוֹת הָאֵלּוּ שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ בָּאֲוִיר

וְכֵן בֶּאֱמֶת טַל בְּגַשְׁמִיּוּת יֵשׁ בּוֹ גַּם כֵּן שְׁנֵי כּחוֹת טוֹב וָרַע לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת

וְנַעֲשֶׂה גַּם כֵּן מֵהָאֵדִים הָעוֹלִים מִן הָאָרֶץ

וּבַלַּיְלָה יֵשׁ קְרִירוּת

וּמַכֶּה עֲלֵיהֶם הָרוּחַ קַר מִלְּמַעְלָה וְנוֹפְלִים לְמַטָּה, וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם טַל

וְהוּא חִיּוּת כָּל הָעֲשָׂבִים

וּבְהֵמוֹת הָאוֹכְלוֹת מִמֶּנּוּ, נַעֲשִׂים שְׁמֵנִים

וְיֵשׁ מִינִים שֶׁמַּזִּיק לָהֶם מְאד הַטַּל

וְגַם לִבְנֵי אָדָם הָאוֹכְלִים מֵהַטַּל מַזִּיק לָהֶם

וּמַגִּיעַ מִזֶּה דֶּבֶר וּמִינֵי חֳלָאִים, חַס וְשָׁלוֹם

נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ בְּהַטַּל שְׁנֵי כּחוֹת, לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת כַּנַּ"ל

כֵּן נַעֲשֶׂה מֵהַתּוֹרוֹת הַנַּ"ל עַל יְדֵי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם מַמָּשׁ בִּבְחִינַת הַטַּל הַגַּשְׁמִי, נַעֲשֶׂה מִזֶּה ט"ל

[אַחַר שֶׁאָמַר תּוֹרָה הַזּאת, עָנָה וְאָמַר

אֲבָל לא מָצָאתִי מִקְרָא אוֹ אֵיזֶהוּ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִמְצא בּוֹ דְּבָרִים אֵלֶּה

אֶפְשָׁר יִמָּצֵא אֶחָד שֶׁיּוּכַל לִמְצא דְּבָרִים אֵלֶּה בְּאֵיזֶה מִקְרָא אוֹ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

וְהִזְכִּיר אָז מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: 'מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיך רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר עָתִיד דּוֹר אֶחָד וְכוּ' שֶׁאֵין לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה, וַהֲלא רַבִּי עֲקִיבָא תַּלְמִידְך מוֹצֵא לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה']
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפו - מַה שֶּׁמְּסַפְּרִין מוֹפְתִים מֵהַצַּדִּיקִים
...מופתים מהצדיקים מה שמספרין מופתים מהצדיקים שבמדינות קיר"ה הוא מחמת שאנשיהם הם אנשים כשרים ומאמינים בהצדיקים כי על ידי אמונה שהם מאמינים בדברי הצדיק על ידי זה נתגלין מופתים כי באמת הצדיק בודאי מלא מופתים וכשהוא מאמין בהצדיק ונותן עיניו ולבו על דברי הצדיק על כל דבור ודבור, כי מאמין שכל דבריו אמת וצדק, ובכונה מכונת אזי אחר כך, כשבא לביתו, כל מה שיארע אותו הוא מסתכל היטב על כל דבר שיארע לו ומבין למפרע בדברי הצדיק שדבר עמו בהיותו אצלו שזה היתה כונת הצדיק שרמז לו בתוך דברים שדבר עמו וכן כל דבר ודבר שיזדמן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעח - צָרִיך דַּוְקָא וִדּוּי דְּבָרִים
...מוהר"ן ח"א - תורה קעח - צריך דוקא ודוי דברים דע כי צריך דוקא ודוי דברים, כי צריך לפרט את החטא וצריך להתודות בדבורים בכל פעם על כל מה שעשה ויש לזה מניעות רבות לפעמים נשכח מאתו החטא ויש שיכבד עליו מאד וקשה לו להוציא הדבור להתודות ועוד מניעות רבות וצריך לזה שמחה של מצוה, כגון חתנה של מצוה או שאר מצוה בשמחה כי שמחה הוא קומה שלמה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים ועל כן כשהוא שמח או מרקד צריך לראות שיעבר בכל השמחה מראש ועד עקב כי לפעמים השמחה רק ברגלין, ולפעמים בלב, או בהמחין, בחינת: "ושמחת עולם על ראשם" אך עקר...
לא ימוש ספר התורה הזה מפיך
...co.il/?key=384 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קי - לא ימוש ספר התורה הזה מפיך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כי התורה היא רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפס כל התורה כלה ולא ישכח דבר כי דבר רוחני אינו תופס מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכן בשכלו אך מי שהוא מגשם דברי התורה ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שעור וקצבה כמה הוא יכול לתפס בשכלו ולא יותר ואם ירצה להשיג יותר, אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו כדרך כל דבר גשמי אם הוא כבר מלא, אם ימלאנו יותר, ידחה מה שהיה בו כבר וזהו: "לא ימוש ספר התורה": "וימש חשך"...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמט - חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָך עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמט - חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך חצות הוא מסגל כמו פדיון, כי הוא המתקת הדינים וזהו, על משפטי צדקך הינו שצדק גובר על משפט התקון לזה, חצות לילה אקום. ועקר חצות הוא תמיד אחר ששה שעות מתחלת הלילה הן בקיץ והן בחרף ואז מתחיל זמן חצות ונמשך עד גמר אשמורה שניה דהינו שתי שעות ובבקר טוב להסתכל על השמים ועל ידי זה נמשך הדעת
שיחות הר"ן - אות קיט
...זוכר היטב לענין מה נדבר הענין אבל זה אני זוכר שבסוף אמר: כשאוחזין בזה וכו' והפליג בתנועתו למעלה גדולה מאד כשאוחזין בזה דהינו כשאוחזין בזה שהוא מרצה וחפץ ומשתוקק מאד שחברו יהיה איש כשר וצדיק אף על פי שהוא לא יהיה חס ושלום זהו מעלה גדולה מאד גם נזכרתי שאמר אז זה הלשון שהוא מרצה אף על פי שאני איני זוכה חס ושלום, לעבד את ה' על כל פנים יעבד ישראל השני את השם יתברך זהו דבר גדול מאד כשאוחזין בזה כך שמעתי מפיו הקדוש ולפי דעתי נדמה לי שזהו דבר פשוט מאד כי בודאי אני רוצה וחפץ מאד ומשתוקק ומתגעגע מאד שיהיו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עד - רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶך
...ח"א - תורה עד - רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך [לשון החברים] רומה על השמים אלוהים על כל הארץ כבודך הנה כל אדם צריך לרפאות נפשו דהינו להעלותה למקום שרשה ובמה ? דהנה יש שני מיני דינים א, דינא דמסאבא, בחינת 'נחש הטיל זהמא בחוה' ויש דינא קדישא כמו שכתוב "אשר יאהב ה' יוכיח" והתחלת התקרבות הוא התרחקות כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה כל המצדיק את עצמו מלמטה, מצדיקים עליו את הדין מלמעלה והוא בחינת מחין דקטנות, והוא בחינת: "אברהם הוליד את יצחק" כי אברהם הוא חסד, ויצחק הוא גבורה "פחד יצחק": "בגבורות...
חיי מוהר"ן - קא - סיפורים חדשים
...אות קא יום חמישי וילך בין כסה לעשור תק"ע לפ"ק פה ברסלב. ספר לנו שחלם לו ואינו יודע הפרוש. שאיש אחד שהיה מאנשינו נפטר לעולמו והוא מת באמת אך הוא לא ידע עד אותו היום ונדמה לו בחלומו שכל העולם עומדים סביבו ונוטלין רשות ממנו לנסע לדרכם כנהוג אחר ראש השנה. ואותו האיש הנפטר היה גם כן עומד שם ושאל אותו מדוע לא היית על ראש השנה השיב לו הלא כבר נפטרתי לעולמי. אמרתי לו בשביל כך ואם האדם נפטר אינו רשאי לבוא על ראש השנה, ושתק. ומחמת שכמה בני אדם דברו עמי מאמונה דברתי עמו גם כן מזה. [ונראין הדברים שרבנו זכרונו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צא - וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בּא הַשָּׁמֶשׁ
...מוהר"ן ח"א - תורה צא - ויהי ידיו אמונה עד בא השמש [לשון החברים] ויהי ידיו אמונה עד בא השמש כי יש כמה מיני אמונה, יש אמונה שהוא רק בלב והעקר שצריך להיות לאדם אמונה כל כך עד שיתפשט בכל האיברים כמו שמובא בכתבי האר"י שצריך להגביה ידיו בשעת נטילה נגד הראש, כדי לקבל הקדשה נמצא שצריך לזה אמונה בהידים להאמין שמחמת שמגביה ידיו כנגד הראש, מקבל הקדשה כי בלא אמונה אינו כלום, כמו שכתוב: "כל מצותיך אמונה" וכשיש לו אמונה כזו, בא מן האמונה אל השכל וכל מה שמחזיק את עצמו באמונה, בא אל שכל יותר כי הדבר שהיה צריך מתחלה...
שיחות הר"ן - אות קיב
...נכתבת כסדר היו יודעין כל ענש ושכר של כל לא תעשה ועשה הנה יש עברה שענשה של עברה ההיא שיהא בעל חוב תמיד ואפילו יעשה כל טצדקי דאפשר והתפעלות לא יועיל כלל ויהיה בעל חוב תמיד ולפעמים גורם העברה שמפיל גם אחרים להיותם בעלי חובות ולזה יש עת שנעשו כמה בעלי חובות בעולם זהו מחמת העברה הנ"ל שנתגברה בעולם חס ושלום ועצה לזה לשוב בתשובה בכלליות ולהתחנן לפני השם יתברך להצילו מעברה זו ולהתחרט בכלליות על עברה זו ועת לשוב על זה הוא כשהוא במחין דגדלות אזי טוב להתחרט ולבקש מאת הבורא יתברך על זה ולשוב בתשובה כי מחין...
לראות "מראות אלהים"
...אלהים" איך רבי נחמן מברסלב מפרש את המשמעות של לראות מראות אלוהים? איפה זה מרומז בתורה של החלל הפנוי (רמז, קשור לחגבים) ? כאן breslev.eip.co.il/?key=562 - חיי מוהר"ן - קפה - נסיעתו וישיבתו באומן רבי נחמן מברסלב מבאר כשזוכין שמתנוצץ לו הארה וזוכה לדעת מה הוא עושה אזי טוב לו ביותר שנפתחו לו כל השמים וכל החכמות. והשם יתברך מראה לו מה הוא עושה בבחינת "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים" שנפתחין לו כל השמים וכל החכמות והשכליים וזוכה לראות מראות אלהים הינו שאלהים מראה לו מה שהוא עושה בעולם. כי על ידי החכמה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2813 שניות - עכשיו 17_10_2026 השעה 12:59:28 - wesi2