ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רד - נסיעתו וישיבתו באומן
אות רד ליל שבת פרשת חקת ובלק י"ב תמוז תק"ע ספר על השלחן מעניניו ותמה על עצמו על שעושה תמיד דברים משנים ונפלאים מדעת בני אדם על אשר הוא תמיד נע ונד ממקום למקום ומה היה חסר לו במעדוועדיווקע היה ראוי לו לישב שם תמיד כי שם היה יושב בשלוה והשקט. והוא לא רצה לישב בשלוה, ונסע משם וקבע דירתו בזלאטיפאליע והיה לו שם מחלקת גדול ויסורים גדולים מאד ונסע משם וקבע דירתו בברסלב. אחר כך בזה הקיץ נסע מברסלב וקבע דירתו באומין. ועל כל פנים מאחר שבא לאומין היה ראוי לו לבחר דירתו אצל איש הגון, והוא בחר לו אכסניא שם וכו'. והיה קורא תמה על עצמו על שעושה דברים משנים ונפלאים כאלה וכו'. עניתי ואמרתי לו הלא מפני מה נשא משה אשה מבנות יתרו דיקא. [וכונתי היה פשוט כי כך הוא מנהגי השם יתברך לחבר שני הפכים כמו משה רבנו עליו השלום הצרך להתחבר ולהתחתן עם יתרו דיקא שהיה וכו' כמו כן הוא מכרח להתחבר עם אנשים כאלה וכו' והבן]. אחר כך ענה ואמר להעולם שישבו על השלחן השמעתם מה שהקשה הלא הקשה קשיא גדולה. ענה ואמר אין אתם ראויים כלל לעדות. ולא הבננו מה ענין העדות. ואמר שיהיה לזכרון כי יאמר על זה תרוץ אך לעת עתה היה צריך לקח אתכם לעדות אך וכו' ואמר הלא בלא זה אי אפשר לכתב עכשו אך מסתמא תזכרו זאת. גם בשבת בבקר ספר עוד מזה מענין הקשיא הנ"ל וחזר ואמר שהקשיתי קשיא גדולה מאד. ואמר הידעת תרוץ. ואמרתי שאצלי אינו קשה כלל על משה רבנו עליו השלום ואמר אם כן אתה מתרץ קשיא בקשיא אחרת ואמר שכונתי ענין מחשבתו. כי הוא הולך עם ענין זה כמה זמן שהוא מבקש ומתפלל לידע תרוץ על ענין זה ועכשו הקשה הוא קשיא זו. [כך אמר בפני העולם עלי] ואתם אינכם יודעים כלל הענין רק בענין המחשבה זו אני הולך זמן רב וכבר התפללתי הרבה על זה ולא בלבד התפילות שהכל מתפללים הינו שחרית מנחה וערבית רק חוץ מזה כמה וכמה תפילות התפללתי על זה כי הייתי רוצה שיודיעו לי ענין זה מן השמים דהינו שאשמע קול ודבור מן השמים להשיבני על ענין זה. אבל על ידי בני אדם אינו רוצה שישיבו לו. אחר כך הניח והקל בקשתו ובקש על כל פנים שיודיעו לו על ידי שליח. אחר כך בקש שעל כל פנים יודיעו לו על ידי חיות ועופות אבל על ידי בני אדם אינו רוצה ועדין לא הודיעו לו. ואמר לנו אתם אנשים קטנים במעלה מאד ואין לי עם מי לדבר. אך אף על פי כן, אף על פי דאיהו לא חזי מזלה חזי. אחר כך אמר אני מקבל לעדים את וכו' [ולא סים]. ונראה הכונה שלו היתה עם הנשמות שלנו וכיוצא בדברים אלו דבר עוד מזה הרבה על השלחן בליל שבת וביום שבת והפליג מאד בענין הקשיא הנ"ל והדברים סתומים וחתומים
אות רד

לֵיל שַׁבָּת פָּרָשַׁת חֻקַּת וּבָלָק י"ב תַּמּוּז תק"ע סִפֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן מֵעִנְיָנָיו

וְתָמַהּ עַל עַצְמוֹ עַל שֶׁעוֹשֶׂה תָּמִיד דְּבָרִים מְשֻׁנִּים וְנִפְלָאִים מִדַּעַת בְּנֵי אָדָם

עַל אֲשֶׁר הוּא תָּמִיד נָע וָנָד מִמָּקוֹם לְמָקוֹם

וּמֶה הָיָה חָסֵר לוֹ בְּמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע

הָיָה רָאוּי לוֹ לֵישֵׁב שָׁם תָּמִיד

כִּי שָׁם הָיָה יוֹשֵׁב בְּשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט.

וְהוּא לא רָצָה לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, וְנָסַע מִשָּׁם וְקָבַע דִּירָתוֹ בִּזְלַאטִיפָּאלְיֶע

וְהָיָה לוֹ שָׁם מַחֲלקֶת גָּדוֹל וְיִסּוּרִים גְּדוֹלִים מְאד

וְנָסַע מִשָּׁם וְקָבַע דִּירָתוֹ בִּבְּרֶסְלֶב.

אַחַר כָּךְ בָּזֶה הַקַּיִץ נָסַע מִבְּרֶסְלֶב וְקָבַע דִּירָתוֹ בְּאוּמֶין.

וְעַל כָּל פָּנִים מֵאַחַר שֶׁבָּא לְאוּמֶין הָיָה רָאוּי לוֹ לִבְחֹר דִּירָתוֹ אֵצֶל אִישׁ הָגוּן, וְהוּא בָּחַר לוֹ אַכְסַנְיָא שָׁם וְכוּ'.

וְהָיָה קוֹרֵא תֵּמַהּ עַל עַצְמוֹ עַל שֶׁעוֹשֶׂה דְּבָרִים מְשֻׁנִּים וְנִפְלָאִים כָּאֵלֶּה וְכוּ'.

עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי לוֹ הֲלא מִפְּנֵי מָה נָשָׂא משֶׁה אִשָּׁה מִבְּנוֹת יִתְרוֹ דַּיְקָא.

[וְכַוָּנָתִי הָיָה פָּשׁוּט

כִּי כָּךְ הוּא מִנְהֲגֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְחַבֵּר שְׁנֵי הֲפָכִים

כְּמוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הֻצְרַךְ לְהִתְחַבֵּר וּלְהִתְחַתֵּן עִם יִתְרוֹ דַּיְקָא

שֶׁהָיָה וְכוּ'

כְּמוֹ כֵן הוּא מֻכְרָח לְהִתְחַבֵּר עִם אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה וְכוּ'

וְהָבֵן].

אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר לְהָעוֹלָם שֶׁיָּשְׁבוּ עַל הַשֻּׁלְחָן

הַשְׁמַעְתֶּם מַה שֶּׁהִקְשָׁה

הֲלא הִקְשָׁה קֻשְׁיָא גְּדוֹלָה.

עָנָה וְאָמַר אֵין אַתֶּם רְאוּיִים כְּלָל לְעֵדוּת.

וְלא הֵבַנְנּוּ מָה עִנְיָן הָעֵדוּת.

וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה לְזִכָּרוֹן

כִּי יאמַר עַל זֶה תֵּרוּץ

אַךְ לְעֵת עַתָּה הָיָה צָרִיךְ לִקַּח אֶתְכֶם לְעֵדוּת אַךְ וְכוּ'

וְאָמַר הֲלא בְּלא זֶה אִי אֶפְשָׁר לִכְתּב עַכְשָׁו

אַךְ מִסְּתָמָא תִּזְכְּרוּ זאת.

גַּם בְּשַׁבָּת בַּבּקֶר סִפֵּר עוֹד מִזֶּה מֵעִנְיַן הַקֻּשְׁיָא הַנַּ"ל

וְחָזַר וְאָמַר שֶׁהִקְשֵׁיתִי קֻשְׁיָא גְּדוֹלָה מְאד.

וְאָמַר הֲיָדַעְתָּ תֵּרוּץ.

וְאָמַרְתִּי שֶׁאֶצְלִי אֵינוֹ קָשֶׁה כְּלָל עַל משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם

וְאָמַר אִם כֵּן אַתָּה מְתָרֵץ קֻשְׁיָא בְּקֻשְׁיָא אַחֶרֶת

וְאָמַר שֶׁכִּוַּנְתִּי עִנְיַן מַחֲשַׁבְתּוֹ.

כִּי הוּא הוֹלֵךְ עִם עִנְיָן זֶה כַּמָּה זְמַן שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ וּמִתְפַּלֵּל לֵידַע תֵּרוּץ עַל עִנְיָן זֶה

וְעַכְשָׁו הִקְשָׁה הוּא קֻשְׁיָא זוֹ.

[כָּךְ אָמַר בִּפְנֵי הָעוֹלָם עָלַי]

וְאַתֶּם אֵינְכֶם יוֹדְעִים כְּלָל הָעִנְיָן

רַק בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבָה זוֹ אֲנִי הוֹלֵךְ זְמַן רַב

וּכְבָר הִתְפַּלַּלְתִּי הַרְבֵּה עַל זֶה

וְלא בִּלְבַד הַתְּפִילּוֹת שֶׁהַכּל מִתְפַּלְּלִים הַיְנוּ שַׁחֲרִית מִנְחָה וְעַרְבִית

רַק חוּץ מִזֶּה כַּמָּה וְכַמָּה תְּפִילּוֹת הִתְפַּלַּלְתִּי עַל זֶה

כִּי הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיּוֹדִיעוּ לִי עִנְיָן זֶה מִן הַשָּׁמַיִם

דְּהַיְנוּ שֶׁאֶשְׁמַע קוֹל וְדִבּוּר מִן הַשָּׁמַיִם לַהֲשִׁיבֵנִי עַל עִנְיָן זֶה.

אֲבָל עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיָּשִׁיבוּ לוֹ.

אַחַר כָּךְ הִנִּיחַ וְהֵקֵל בַּקָּשָׁתוֹ

וּבִקֵּשׁ עַל כָּל פָּנִים שֶׁיּוֹדִיעוּ לוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ.

אַחַר כָּךְ בִּקֵּשׁ שֶׁעַל כָּל פָּנִים יוֹדִיעוּ לוֹ עַל יְדֵי חַיּוֹת וְעוֹפוֹת

אֲבָל עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם אֵינוֹ רוֹצֶה

וַעֲדַיִן לא הוֹדִיעוּ לוֹ.

וְאָמַר לָנוּ אַתֶּם אֲנָשִׁים קְטַנִּים בְּמַעֲלָה מְאד וְאֵין לִי עִם מִי לְדַבֵּר.

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן, אַף עַל פִּי דְּאִיהוּ לָא חָזֵי מַזְלֵהּ חָזֵי.

אַחַר כָּךְ אָמַר אֲנִי מְקַבֵּל לְעֵדִים אֶת וְכוּ' [וְלא סִיֵּם].

וְנִרְאֶה הַכַּוָּנָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה עִם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּנוּ

וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ דִּבֵּר עוֹד מִזֶּה הַרְבֵּה עַל הַשֻּׁלְחָן בְּלֵיל שַׁבָּת

וּבְיוֹם שַׁבָּת וְהִפְלִיג מְאד בְּעִנְיַן הַקֻּשְׁיָא הַנַּ"ל

וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים וַחֲתוּמִים
חיי מוהר"ן - קפא - נסיעתו ללמברג
...מוהר"ן - קפא - נסיעתו ללמברג אות קפא היה לי גוף יפה שלא היה תובע ודוחק עצמו כלל. עכשו אני צריך לשמר את העת של האכילה וכו' והיסורים שהיו לי שם אין לבאר אין צריך לומר מח יסורים גם קבלתי רפואות והייתי שותה חינא [רפואה לקדחת מלריה] ושם במדינת חינא [סין] כופרים לגמרי ואומרים לית דין ולית דין וכיוצא שאר הרפואות ממקומות האחרים שיש שם שאר אפיקורסות וכשבא כל זה בתוך מעי נעשה מזה מה שנעשה. כי היה צריך שיבוא הסם הבא משם במעיו כדי להכניע כפירות הנ"ל, וכיוצא בזה בשאר סמים [מזה יוכל המבין להבין קצת עסקו ברפואות...
שיחות הר"ן - אות נח
שיחות הר"ן - אות נח כשחושבין תורה צריך להיות חושב הדבר תורה שרוצה לחדש בה לחשב ולחזר במחשבתו אותו הפסוק או אותו הענין כמה וכמה פעמים הרבה מאד ולהיות נוקש ודופק על הפתח עד שיפתחו לו. יש דבר שפורח במחשבה כמו זריקה ואחר כך פורח מהמחשבה וצריך שיהיה לזה בריה ואיש חיל כנזכר לעיל לרדף ולרוץ אחריה להשיגה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפד - כְּשֶׁאֶחָד מְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם
...עם חברו ביראת שמים כשאחד מדבר עם חברו ביראת שמים נעשה אור ישר ואור חוזר ולפעמים מקדים האור חוזר קדם האור ישר כשהמקבל יש לו מח קטן ואין יכול לקבל דברי חברו כי אז קדם שמקבל חברו ממנו שזהו בחינת אור ישר קדם לזה מקבל הוא מחברו ואזי האור חוזר קדם לאור ישר כי כשמדברין עם חברו ביראת שמים אף שאין חברו מקבל ממנו אף על פי כן הוא מקבל התעוררות מחברו כי על ידי ההכאה שיצאו הדבורים מפיו לחברו על ידי זה חוזר האור אליו [וזהו בחינת אור חוזר ממש המובא בכתבים עין שם]. כמו מי שמכה בכתל שחוזר הדבר אליו כמו כן כשמדבר...
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו פעם אחת אמר הלכה כרב נחמן בדיני הינו לענין המתנגדים שחלקו עליו בודאי הלכה כמותו כי הלכה כרב נחמן בדיני כי דיני הוא לשון מחלקת ששני בני אדם מחלקין לפני הבית דין על איזה דבר [זה שמעתי בשמו] ועין בגטין פרק השולח שאמרו שם שלש פעמים הלכה כרב נחמן והלכא כרב נחמן והלכא כנחמני
שיחות הר"ן - אות כא
שיחות הר"ן - אות כא בראש השנה צריכין להיות חכם שיחשב רק מחשבות טובות שייטיב השם יתברך עמנו וכו' וצריכין להיות שמח בראש השנה גם צריכין לבכות בראש השנה בראש השנה ביום הראשון צריכין למעט בדבור מאד מאד ואמר שאדם גדול צריך לדקדק בזה ביותר ועל כן הוא אינו אומר ביום הראשון אפילו הפיט רק מה שיסד רבי אלעזר הקליר אבל שאר הפיט אינו אמר מחמת שאדם גדול צריך לדקדק אז ביותר לבלי לדבר שום דבור שאינו מכרח
חיי מוהר"ן - קיז - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...- קיז - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו אות קיז בשנת תקס"ה עשה נשואין לבתו מרים זכרונה לברכה בקהלת קדש וואלטשיסק. ובשבת שלפני החתנה שקורין פארשפיל שהיה בפרשת נח בראש חדש חשון היה מרקד כל היום כלו. ורקודין כאלו לא נראה ממנו בשום פעם כמותם כי אז היה מרקד כמעט כל היום. ומה שהיה אז באותו השבת אי אפשר לבאר ולספר. והתפלל עמנו חגור בפאטשיילע [כעין מטפחת] לבד ואחר כך בסעדה שלישית ישב אז עמנו ואמר לזכר השלש סעדות זה. וספר אז שבאותו ראש השנה נתנו לו [הוצאות] אלף אדמים אחר כל ההצטרכות והיה במקום שהיה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מִי שֶׁרַק מִתְנוֹצֵץ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך כשעושה, חס ושלום, אפילו דבר אחד שלא כראוי בשלמות [כלומר, אף על פי שאין בזה הדבר שום נדנוד עברה, חס ושלום ולא שום תאוה גמורה בגשמיות רק שאינו עושה הדבר בתכלית שלמות הקדשה כראוי באמת] ראוי לו שתכלה נפשו לגמרי מעצם החרטה והבושה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה
...- תורה יג - להמשיך השגחה שלמה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אשרי העם ידעי תרועה וכו' [עיין בסוף הספר כל התורה הזאת מכת"י רבינו ז"ל בעצמו בנוסח אחר] א. להמשיך השגחה שלמה אי אפשר אלא עד שישבר תאוות ממון ושבירתה הוא על ידי צדקה כי איתא בזוהר 'רוחא נחת לשכך חמימא דלבא וכד נחת רוחא לבא מקבל לה בחדוה דנגונא דליואי' 'רוחא' זה בחינת צדקה שהוא רוח נדיבה על ידו מקררין חמימות תאוות ממון וזה בחינת: "יבצר רוח נגידים" שהרוח ממעט תאוות הנגידות והעשירות 'נגונא דליואי' זה בחינת משא ומתן באמונה ששמח בחלקו ואינו אץ להעשיר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפ - בְּעִנְיַן סְגֻלַּת הַפִּדְיוֹן
...בענין סגלת הפדיון מעות הם בחינת דינין כמו שכתוב "ואת כל היקום אשר ברגליהם" 'זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו' נמצא המעות הם בחינת רגלין וזה בחינת: "צדק יקראהו לרגלו", 'וצדק מלכותא קדישא' ומלכות הוא בחינת דינין, כי 'דינא דמלכותא דינא' ועל כן מעות הם בחינת דינין וצריך להמתיק הדינין בשרשן, ושרש הדינין בבינה כמו שכתוב: "אני בינה לי גבורה" ועל כן על ידי שמניחין הידים על המעות, נמתקין הדינין כי יש בבינה שלש ידים הינו שיש שם שתי ידים יד הגדולה ויד החזקה וכללות הידים הוא יד הרמה ועל כן על ידי שבא המעות...
שיחות הר"ן - אות מט
שיחות הר"ן - אות מט בענין קדוש השם שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה וכו' אמר שאינו חיוב כי אף על פי כן יכול להיות שימצא אחד שיקדש השם אפילו אם יעשו לו כל היסורים והכאות שבעולם וכמו שמספרים מהדורות הסמוכים לפנינו כמה מיני ענויים שסבלו הקדושים בשביל קדוש השם אשרי להם
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1328 שניות - עכשיו 11_02_2026 השעה 22:03:19 - wesi2