ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קיד - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
אות קיד ויהי היום בשנת תק"ס ראה רבנו זכרונו לברכה במקום שראה והשיג במקום שהשיג שהוא צריך לקבע דירתו בקהלת זלטיפליע. ובאותו השנה בסופו בראש חדש אלול עשה נשואין לבתו אדיל הנ"ל, והחתנה היתה בחמלניק, והיה שם על החתנה עם כל בני ביתו כנהוג. ועל החתנה היתה אמו הצדקת מרת פיגא זכרונה לברכה. וראתה בעת החפה את הבעל שם טוב זכרונו לברכה כי היא היתה צדקת בעלת רוח הקדש וכל הצדיקים היו מחזיקים אותה לבעלת רוח הקדש ולבעלת השגה גדולה ובפרט אחיה הצדיקים המפרסמים הינו הרב הקדוש מסדלקיב והרב הקדוש מורנו רבי ברוך זכרונו לברכה כלם החזיקו אותה כאחת מן הנביאות. ואז באותה העת תכף אחר החתנה הנ"ל נשתדך רבנו זכרונו לברכה עם בתו מרת מרים זכרונה לברכה, עם הרב החסיד המפרסם מורנו ליבוש זכרונו לברכה אב בית דין דקהלת קדש וואלטשיסק. ובחזירתו מהחתנה הנ"ל עם כל בני ביתו הלך ונסע עמהם תכף לזלאטיפאליע ונכנס להעיר בלי שום ידיעה מאנשי הקהלה כי לא שאל את פיהם מקדם כלל רק שכר לו דירה שם וקבע דירתו שם פתאום. אבל אף על פי כן קבלו אותו אנשי הקהלה בכבוד גדול. ובראש השנה נתקבצו שם אצלו אנשים רבים בערך מאה אנשים ויותר והוא זכרונו לברכה, לא הכין בשבילם כלל כי היה בעצמו כאורח שם כי נכנס שם סמוך לראש השנה מאד. וקבלו אנשי הקהלה את כל האורחים אצלם בכבוד גדול והפצירו לרבנו זכרונו לברכה שיכנס לבית הכנסת הגדול דשם עם כל אנשיו להתפלל כי הוא מקום רחב וטוב לפניו להתפלל שם עם כל אנשיו והתפלל שם עמהם בראש השנה ויום כפור ומסרו לו שהוא יצוה הכל שיתנהג כרצונו הן בעניני בעלי תפילות ותוקעים וכיוצא וישב שם בשלוה בימים הנוראים. ויהי היום, התפלל אחד נעילה לפני העמוד ביום כפור שלא ברצון רבנו זכרונו לברכה ונשתקל מלולו באמצע התפילה ולא היה יכול לפתח פיו בשום אפן, עד שהכרח להסתלק בחרפה גדולה ועמד אחר תחתיו. ואחר כך במוצאי יום הכפורים אמר רבנו זכרונו לברכה דברי צחות נאה כדרכו על ענין הבעלי תפילה של אותו יום כפור ואמר שהוא מטבע של אברהם אבינו זקן וזקנה מצד אחד, בחור ובתולה מצד אחד. כי בתחלה התפלל חותנו של הבעל נעילה הנ"ל ואחר כך חתנו הנ"ל ושניהם התפללו בשביל נשותיהם כדי להתכבד בעיניהם וכו'. ואמר אז שהוא היה רוצה לעסק אז בתפילתו אודות [הינו מה שהאדונים לקחו המזיגה מיד המוכסנים] ואם אתם יודעים איך הסמך מם עומד כנגד דבר שבקדשה ואיך הוא מתגבר למנע ולבלבל ובא זה ועמד להתפלל ודחיתי אותו. ומחמת זה התרעם על רבנו זכרונו לברכה האיש הזה הנ"ל והלך ונסע לקהלת קדש שפליע והלשין על רבנו זכרונו לברכה בפני הזקן הידוע דשם עד שעשה מחלקת גדול על רבנו זכרונו לברכה. ומאז והלאה נתעורר המחלקת הגדול מאד עד שכמעט כל העיר כלה חלקו על רבנו זכרונו לברכה. וגדל עצם המחלקת שהיה עליו שם, וגדל היסורים שהיו לו שם, אי אפשר לשער ולספר כי ישב שם כמו על קוצים ממש. ואחר סוכות נסע לשם הזקן הנ"ל ופער פיו לבלי חק עד שעשה שם מחלקת גדול עליו. ובתחלה היה לו אהבה עם רבנו זכרונו לברכה והיה הזקן כפוף ונכנע מאד לפניו אך מעת הנ"ל שנכנס רבנו זכרונו לברכה לזלאטיפאליע סמוך לגבולו שתי פרסאות, וגם על ידי רבוי המלשינות כנ"ל על ידי זה נתעורר המחלקת הגדולה עד שבדו עליו כזבים אשר לא עלתה על דעתו. ורבנו זכרונו לברכה אמר שהוא מכרח לישב שם מן השמים כי הוא מתקן שם חטא של ירבעם בן נבט. והרב החסיד המפרסם מגיד מישרים מטיראוויצע שהיה מאנשי רבנו זכרונו לברכה, שאל את פיו הקדוש מדוע לא שלחתם אותי מקדם לתוך העיר זלאטיפאליע והייתי מדבר עם הנגידים דשם והיו מקבלים אתכם לתוך העיר בכבוד גדול כראוי. השיב לו רבנו זכרונו לברכה אם הייתי רוצה להמתין הייתי נכנס לתוך העיר זלאטיפאליע עם עגלת צב בכבוד גדול מאד אך איני יכול להמתין כי אני מכרח מן השמים לכנס לשם. ובכל הענינים האלו יש הרבה לספר, יקצרו המון יריעות. גם אמר אז כשם שיש ערים למטה כך יש ערים למעלה ואמר אז התורה של אלה מסעי בני ישראל המובא בלקוטי תנינא סימן ס"ב שמדבר שם מתקון חטא עבודה זרה לכפר על אלה אל היך ישראל, על ידי מסעי בני ישראל. ושם הוא רק רמז בעלמא מענין זה של ירבעם בן נבט הנ"ל. וישב שם שתי שנים רצופים וקרב שם הרבה אנשים להשם יתברך. וגם הצדיק מורנו הרב יצחק אייזיק זכרונו לברכה נתקרב שם. ואמר שם תורות הרבה גבוהות ונוראות מאד [אמר המעתיק יסכר פי דוברי שקר האומרים שתכף אחר שבא רבנו זכרונו לברכה מארץ ישראל התחיל הזקן הנ"ל לחל ק עליו ואמר מה שאמר וכו' תאלמנה שפתי שקר הרוצים להכחיש את הידוע. כי אדרבה כשחזר רבנו זכרונו לברכה מארץ ישראל היה בבית הזקן הנ"ל, וקבלו בכבוד גדול וכמבאר לקמן בענין נסיעתו לארץ ישראל. וכידוע שגם אחר כך היתה אהבה גדולה ביניהם כמקדם, ונהג הזקן בו כבוד גדול ביותר עד שנכנס רבנו זכרונו לברכה לזלאטיפאליע וכמבאר כאן. וזה היה כמו שנה ומחצה אחר שחזר רבנו זכרונו לברכה מארץ ישראל לביתו]
אות קיד

וַיְהִי הַיּוֹם בִּשְׁנַת תק"ס רָאָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם שֶׁרָאָה וְהִשִּׂיג בְּמָקוֹם שֶׁהִשִּׂיג שֶׁהוּא צָרִיךְ לִקְבּעַ דִּירָתוֹ בִּקְהִלַּת זְלַטִיפָּלְיֶע.

וּבְאוֹתוֹ הַשָּׁנָה בְּסוֹפוֹ בְּראשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עָשָׂה נִשּׂוּאִין לְבִתּוֹ אָדִיל הַנַּ"ל, וְהַחֲתֻנָּה הָיְתָה בַּחֲמֶלְנִיק, וְהָיָה שָׁם עַל הַחֲתֻנָּה עִם כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ כַּנָּהוּג.

וְעַל הַחֲתֻנָּה הָיְתָה אִמּוֹ הַצַּדֶּקֶת מָרַת פֵיְגָא זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה.

וְרָאֲתָה בְּעֵת הַחֻפָּה אֶת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

כִּי הִיא הָיְתָה צַדֶּקֶת בַּעֲלַת רוּחַ הַקּדֶשׁ

וְכָל הַצַּדִּיקִים הָיוּ מַחֲזִיקִים אוֹתָהּ לְבַעֲלַת רוּחַ הַקּדֶשׁ וּלְבַעֲלַת הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה

וּבִפְרָט אַחֶיהָ הַצַּדִּיקִים הַמְפֻרְסָמִים הַיְנוּ הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִסֶּדִלְקֶיב וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ רַבִּי בָּרוּךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כֻּלָּם הֶחֱזִיקוּ אוֹתָהּ כְּאַחַת מִן הַנְּבִיאוֹת.

וְאָז בְּאוֹתָהּ הָעֵת תֵּכֶף אַחַר הַחֲתֻנָּה הַנַּ"ל נִשְׁתַּדֵּךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִם בִּתּוֹ מָרַת מִרְיָם זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, עִם הָרַב הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ לֵיבּוּשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אַב בֵּית דִּין דִּקְהִלַּת קדֶשׁ וָואלְטְשִׁיסְק.

וּבַחֲזִירָתוֹ מֵהַחֲתֻנָּה הַנַּ"ל עִם כָּל בְּנֵי בֵיתוֹ הָלַךְ וְנָסַע עִמָּהֶם תֵּכֶף לִזְלַאטִיפָּאלְיֶע

וְנִכְנַס לְהָעִיר בְּלִי שׁוּם יְדִיעָה מֵאַנְשֵׁי הַקְּהִלָּה

כִּי לא שָׁאַל אֶת פִּיהֶם מִקּדֶם כְּלָל

רַק שָׂכַר לוֹ דִּירָה שָׁם וְקָבַע דִּירָתוֹ שָׁם פִּתְאוֹם.

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן קִבְּלוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי הַקְּהִלָּה בְּכָבוֹד גָּדוֹל.

וּבְראשׁ הַשָּׁנָה נִתְקַבְּצוּ שָׁם אֶצְלוֹ אֲנָשִׁים רַבִּים בְּעֵרֶךְ מֵאָה אֲנָשִׁים וְיוֹתֵר

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לא הֵכִין בִּשְׁבִילָם כְּלָל

כִּי הָיָה בְּעַצְמוֹ כְּאוֹרֵחַ שָׁם כִּי נִכְנַס שָׁם סָמוּךְ לְראשׁ הַשָּׁנָה מְאד.

וְקִבְּלוּ אַנְשֵׁי הַקְּהִלָּה אֶת כָּל הָאוֹרְחִים אֶצְלָם בְּכָבוֹד גָּדוֹל

וְהִפְצִירוּ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיִּכְנס לְבֵית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל דְּשָׁם עִם כָּל אֲנָשָׁיו לְהִתְפַּלֵּל כִּי הוּא מָקוֹם רָחָב וְטוֹב לְפָנָיו לְהִתְפַּלֵּל שָׁם עִם כָּל אֲנָשָׁיו

וְהִתְפַּלֵּל שָׁם עִמָּהֶם בְּראשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר

וּמָסְרוּ לוֹ שֶׁהוּא יְצַוֶּה הַכּל שֶׁיִּתְנַהֵג כִּרְצוֹנוֹ הֵן בְּעִנְיְנֵי בַּעֲלֵי תְפִילּוֹת וְתוֹקְעִים וְכַיּוֹצֵא

וְיָשַׁב שָׁם בְּשַׁלְוָה בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים.

וַיְהִי הַיּוֹם, הִתְפַּלֵּל אֶחָד נְעִילָה לִפְנֵי הָעַמּוּד בְּיוֹם כִּפּוּר שֶׁלּא בִּרְצוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְנִשְׁתַּקַּל מִלּוּלוֹ בְּאֶמְצַע הַתְּפִילָּה וְלא הָיָה יָכוֹל לִפְתּחַ פִּיו בְּשׁוּם אפֶן, עַד שֶׁהֻכְרַח לְהִסְתַּלֵּק בְּחֶרְפָּה גְּדוֹלָה וְעָמַד אַחֵר תַּחְתָּיו.

וְאַחַר כָּךְ בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה דִּבְרֵי צַחוּת נָאֶה כְּדַרְכּוֹ עַל עִנְיַן הַבַּעֲלֵי תְּפִילָּה שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם כִּפּוּר

וְאָמַר שֶׁהוּא מַטְבֵּעַ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ זָקֵן וּזְקֵנָה מִצַּד אֶחָד, בָּחוּר וּבְתוּלָה מִצַּד אֶחָד.

כִּי בִּתְחִלָּה הִתְפַּלֵּל חוֹתְנוֹ שֶׁל הַבַּעַל נְעִילָה הַנַּ"ל

וְאַחַר כָּךְ חֲתָנוֹ הַנַּ"ל

וּשְׁנֵיהֶם הִתְפַּלְּלוּ בִּשְׁבִיל נְשׁוֹתֵיהֶם כְּדֵי לְהִתְכַּבֵּד בְּעֵינֵיהֶם וְכוּ'.

וְאָמַר אָז שֶׁהוּא הָיָה רוֹצֶה לַעֲסֹק אָז בִּתְפִילָּתוֹ אוֹדוֹת [הַיְנוּ מַה שֶּׁהָאֲדוֹנִים לָקְחוּ הַמְּזִיגָה מִיַּד הַמּוֹכְסָנִים]

וְאִם אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיךְ הַסָּמֶךְ מֵם עוֹמֵד כְּנֶגֶד דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה

וְאֵיךְ הוּא מִתְגַּבֵּר לִמְנעַ וּלְבַלְבֵּל

וּבָא זֶה וְעָמַד לְהִתְפַּלֵּל וְדָחִיתִי אוֹתוֹ.

וּמֵחֲמַת זֶה הִתְרַעֵם עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָאִישׁ הַזֶּה הַנַּ"ל

וְהָלַךְ וְנָסַע לִקְהִלַּת קדֶשׁ שְׁפָּלְיֵע

וְהִלְשִׁין עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּפְנֵי הַזָּקֵן הַיָּדוּעַ דְּשָׁם

עַד שֶׁעָשָׂה מַחֲלקֶת גָּדוֹל עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וּמֵאָז וָהָלְאָה נִתְעוֹרֵר הַמַּחֲלקֶת הַגָּדוֹל מְאד

עַד שֶׁכִּמְעַט כָּל הָעִיר כֻּלָּהּ חָלְקוּ עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְגדֶל עצֶם הַמַּחֲלקֶת שֶׁהָיָה עָלָיו שָׁם, וְגדֶל הַיִּסּוּרִים שֶׁהָיוּ לוֹ שָׁם, אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר וּלְסַפֵּר כִּי יָשַׁב שָׁם כְּמוֹ עַל קוֹצִים מַמָּשׁ.

וְאַחַר סוכּוֹת נָסַע לְשָׁם הַזָּקֵן הַנַּ"ל

וּפָעַר פִּיו לִבְלִי חֹק עַד שֶׁעָשָׂה שָׁם מַחֲלקֶת גָּדוֹל עָלָיו.

וּבִתְחִלָּה הָיָה לוֹ אַהֲבָה עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהָיָה הַזָּקֵן כָּפוּף וְנִכְנָע מְאד לְפָנָיו

אַךְ מֵעֵת הַנַּ"ל שֶׁנִּכְנַס רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִזְלַאטִיפָּאלְיֶע סָמוּךְ לִגְבוּלוֹ שְׁתֵּי פַּרְסָאוֹת, וְגַם עַל יְדֵי רִבּוּי הַמַּלְשִׁינוּת כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה נִתְעוֹרֵר הַמַּחֲלקֶת הַגְּדוֹלָה

עַד שֶׁבָּדוּ עָלָיו כְּזָבִים אֲשֶׁר לא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר שֶׁהוּא מֻכְרָח לֵישֵׁב שָׁם מִן הַשָּׁמַיִם

כִּי הוּא מְתַקֵּן שָׁם חֵטְא שֶׁל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט.

וְהָרַב הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם מַגִּיד מֵישָׁרִים מִטִּירָאוִויצֶע שֶׁהָיָה מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שָׁאַל אֶת פִּיו הַקָּדוֹשׁ

מַדּוּעַ לא שְׁלַחְתֶּם אוֹתִי מִקּדֶם לְתוֹךְ הָעִיר זְלַאטִיפָּאלְיֶע

וְהָיִיתִי מְדַבֵּר עִם הַנְּגִידִים דְּשָׁם וְהָיוּ מְקַבְּלִים אֶתְכֶם לְתוֹךְ הָעִיר בְּכָבוֹד גָּדוֹל כָּרָאוּי.

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אִם הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַמְתִּין

הָיִיתִי נִכְנָס לְתוֹךְ הָעִיר זְלַאטִיפָּאלְיֶע עִם עֶגְלַת צָב בְּכָבוֹד גָּדוֹל מְאד

אַךְ אֵינִי יָכוֹל לְהַמְתִּין כִּי אֲנִי מֻכְרָח מִן הַשָּׁמַיִם לִכְנס לְשָׁם.

וּבְכָל הָעִנְיָנִים הָאֵלוּ יֵשׁ הַרְבֵּה לְסַפֵּר, יִקְצְרוּ הֲמוֹן יְרִיעוֹת.

גַּם אָמַר אָז כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ עָרִים לְמַטָּה כָּךְ יֵשׁ עָרִים לְמַעְלָה

וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה שֶׁל אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ס"ב שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם מִתִּקּוּן חֵטְא עֲבוֹדָה זָרָה לְכַפֵּר עַל אֵלֶּה אֱל הֶיךָ יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל.

וְשָׁם הוּא רַק רֶמֶז בְּעָלְמָא מֵעִנְיָן זֶה שֶׁל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט הַנַּ"ל.

וְיָשַׁב שָׁם שְׁתֵּי שָׁנִים רְצוּפִים וְקֵרַב שָׁם הַרְבֵּה אֲנָשִׁים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְגַם הַצַּדִּיק מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק אַייזִיק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִתְקָרֵב שָׁם.

וְאָמַר שָׁם תּוֹרוֹת הַרְבֵּה גְּבוֹהוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאד

[אָמַר הַמַּעְתִּיק יִסָּכֵר פִּי דּוֹבְרֵי שָׁקֶר הָאוֹמְרִים שֶׁתֵּכֶף אַחַר שֶׁבָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְחִיל הַזָּקֵן הַנַּ"ל לַחֲל ק עָלָיו וְאָמַר מַה שֶּׁאָמַר וְכוּ'

תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הָרוֹצִים לְהַכְחִישׁ אֶת הַיָּדוּעַ.

כִּי אַדְּרַבָּה כְּשֶׁחָזַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה בְּבֵית הַזָּקֵן הַנַּ"ל, וְקִבְּלוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל

וְכַמְבאָר לְקַמָּן בְּעִנְיַן נְסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְכַיָּדוּעַ שֶׁגַּם אַחַר כָּךְ הָיְתָה אַהֲבָה גְּדוֹלָה בֵּינֵיהֶם כְּמִקֶּדֶם, וְנָהַג הַזָּקֵן בּוֹ כָּבוֹד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר עַד שֶׁנִּכְנַס רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִזְלַאטִיפָּאלְיֶע וְכַמְבאָר כָּאן.

וְזֶה הָיָה כְּמוֹ שָׁנָה וּמֶחֱצָה אַחַר שֶׁחָזַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבֵיתוֹ]
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מז - וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹע
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואכלתם אכול ושבוע והללתם וכו' מי שהוא משקע בתאוות אכילה בידוע שהוא רחוק מאמת ובידוע שדינים שורין עליו גם זה סימן על דלות גם יבוא לידי בזיונות ובושות "כרם זלת לבני אדם", 'כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו ככרום' . ודע מי שהוא משבר תאוות אכילה הקדוש ברוך הוא עושה על ידו מופתים כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה . כתיב "אשר לא ישא פנים" וכתיב: "ישא ה' פניו אליך" 'אמר הקדוש ברוך הוא: איך לא אשא להם פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת...
שבחי הר"ן - אות ה
...ממנו כלל כי היה סתום וגנוז מאד וכל עבודתו היה בסתר ובהצנע גדול ועקר עבודתו בתחלה היה בפשיטות גדול בלי שום חכמות כלל רק בפשיטות גמור וכל דבר ודבר שעשה הכל היה ביגיעה גדולה ובכח גדול ובמסירות נפש ולא היה לו שום דבר עבודה שבא לו בנקל רק כל דבר ודבר בא לו ביגיעה גדולה מאד שהיה מיגע עצמו כמה זמנים בשביל כל דבר ודבר מעבודת השם והיה לו כמה וכמה עליות וירידות אלפים ורבבות עד אין שעור וערך והיה קשה וכבד עליו מאד מאד להתחיל לכנס בעבודת השם לקבל עליו על עבודתו...
ספר המידות - בכיה
ספר המידות - בכיה חלק שני א. מי שאינו יכול לבכות, יסתכל על הרקיע, כי הוא גרם בכיה למים. ב. הבכיה מבטל הרהורי זנות. ג. סגלה לחולי הצואר, שיבכה על חרבן הבית המקדש.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כו - צָרִיך לְהַרְחִיק מִשִּׁכְרוּת
...צריך להרחיק משכרות ולדקדק שלא לשתות יותר מיכלתו כדי שלא יבוא לידי שכרות כי מעט השתיה לפי הצרך הוא טובה להרחיב דעתו ודע, כי הדעת מלבש בחסדים וכששותה במדה כראוי לפי ערכו אזי נתרחב דעתו ונתרומם מחו ואזי נגדלין החסדים ביותר על ידי השתיה כי כשנתרומם הדעת, נתרוממין ונגדלין החסדים כי הדעת מלבש בחסדים כנ"ל "כל המתפתה ביינו, יש בו מדעת קונו" 'מתפתה' דיקא, בחינת חסדים שעל ידי היין נגדלין החסדים וזהו 'מתפתה' שעל ידי הגדלת החסדים הוא מתפתה ומתפיס אף על פי שלא...
ספר המידות - התנשאות
...אימה יתרה על הצבור שלא לשם שמים, אינו רואה בן תלמיד חכם. ב. המתחיל בדבר מצוה ואינו גומרה, מורידין אותו מגדלתו. ג. כשהקדוש ברוך הוא נפרע משונאי ישראל, ממנה להם פרנסים שאינם טובים. ד. מנשאין את בן צדיק, כשאינו הולך בדרך ישר, כדי שילך בדרך ישר. ה. על ידי הצדקה מתנשא. ו. אין אדם עולה לגדלה אלא אם כן מוחלין לו כל עוונותיו. ז. כשמנשאין את אדם חשוב, אין מורידין אותו. ח. על ידי חכמה ושפלות ומערב בין הבריות, דבורו נתקים למעלה. ט. כשרוצים לנשא איזה צדיק ולפרסם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מג - הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע מוֹלִידִים נִאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ
...הדבורים של הרשע מולידים נאוף בהשומע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת, מולידים ניאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמו שכתוב: "והאדם ידע את חוה אשתו" וכתיב "כל אשה ידעת איש" אך יש שני מיני זווגים הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים, ואל התורה, ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה וזווגים של עברה, נמשכים מדעת דקלפה והדבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת, אלא על ידי הדבור כמו שכתוב "ולילה ללילה יחוה דעת" 'יחוה' מלשון...
שיחות הר"ן - אות פז
...כי אמרי אנשי: 'כל נער יש לו אשה נאה' והאתרוג הוא בחינת אשה כמו שכתוב בזוהר שהאתרוג הוא בחינת: "כלך יפה רעיתי ומום אין בך" ובימים נוראים ישראל הם בבחינת נער כי אזי הם בבחינת: "והנה נער בוכה" מיד: "ותחמל עליו" כמו שכתוב בתקונים ועל כן ראוי שיהיה לישראל אתרוג נאה כנ"ל ומי שבוכה ביותר ונכנס ביותר בבחינת "נער בוכה" ראוי שיהיה לו אתרוג נאה ביותר כנ"ל כי זה שאומרים העולם שכל נער יש לו אשה נאה זה יש להבין כי עקר השכל הוא מהמח והמח שואב ממח שבעצמות שהוא נשקה...
ספר המידות - קליפה
...המידות - קליפה חלק א' א. אותיות א'ת'ה' מכניעים את הקליפות. ב. שמירה ליולדת, שתכתב על קלף פסוק: "ה' רמה ידך בל יחזיון". ג. בחרבות קליפות שכיחים. ד. הנר מכניע שליטת הקליפות. ה. מזלו של אדם שומר את האדם מלהיות נזוק. ו. השבעה קולות שאמר דוד על המים, בדבורן מכניעין הרוח רעה. ז. מזיקין מצויים בבורות כמו שמצויין בשדות. ח. מקום שאין בני אדם מצויין, שכיחים שם שדים אפילו ביום, אבל בעיר אפילו בלילה לא חישינן. ט. לצד צפון השדים נגלים לבני אדם מאד. י. סגלה להבריח...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עו - יִשְׂרָאֵל הֵם נַעֲשִׂים אֲדוֹנִים לְבַעֲלֵיהֶם
...ישראל הם נעשים אדונים לבעליהם כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה,: 'כל מקום שהם הולכים, נעשים שרים לאדוניהם' כי בכל מקום שהם באין בגלות, בתחלה הם כבושים בגולה אבל אחר כך הם נעשים אדונים לבעליהם כי אחר כך הם כובשים את המקום ההוא, שהם באים בגולה שם כי ישראל הם מרימין ומעלין כל המקומות השפלים והנפולים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'עתידין בתי תרטיאות וקרקסיאות, שילמדו בהן תורה ברבים' שנאמר "ונשאר גם הוא לאלקינו" וכו' כי ישראל מעלין ומנשאין כל המקומות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעג - יֵשׁ בְּנֵי עֲלִיָּה גְּדוֹלִים מְאד שֶׁמּוֹלִידִים נְשָׁמוֹת
...אבל יש בני עליה גדולים מאד שמולידים נשמות שהם למעלה מהנשמות המתלבשים בבנים הנולדים בעולם כי כל הנשמות שהם בעולם הם ששים רבוא ואף שיש יותר, הם רק מהתחלקות הניצוצות אבל בכלל הם רק ששים רבוא אבל אלו הנשמות הנ"ל הם למעלה מששים רבוא נשמות שמתלבשים בזה העולם כי הם אינם ראויין כלל להתלבש בזה העולם ואפילו כשבאין בזה העולם, הם אינם נחשבים מזה העולם כלל וזה בחינות בני משה, שכתוב בהם "ובני רחביה רבו למעלה" ודרשו חכמינו, זכרונם לברכה: 'למעלה מששים רבוא' כי ה
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1914 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 15:38:42 - wesi2