ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קיד - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
אות קיד ויהי היום בשנת תק"ס ראה רבנו זכרונו לברכה במקום שראה והשיג במקום שהשיג שהוא צריך לקבע דירתו בקהלת זלטיפליע. ובאותו השנה בסופו בראש חדש אלול עשה נשואין לבתו אדיל הנ"ל, והחתנה היתה בחמלניק, והיה שם על החתנה עם כל בני ביתו כנהוג. ועל החתנה היתה אמו הצדקת מרת פיגא זכרונה לברכה. וראתה בעת החפה את הבעל שם טוב זכרונו לברכה כי היא היתה צדקת בעלת רוח הקדש וכל הצדיקים היו מחזיקים אותה לבעלת רוח הקדש ולבעלת השגה גדולה ובפרט אחיה הצדיקים המפרסמים הינו הרב הקדוש מסדלקיב והרב הקדוש מורנו רבי ברוך זכרונו לברכה כלם החזיקו אותה כאחת מן הנביאות. ואז באותה העת תכף אחר החתנה הנ"ל נשתדך רבנו זכרונו לברכה עם בתו מרת מרים זכרונה לברכה, עם הרב החסיד המפרסם מורנו ליבוש זכרונו לברכה אב בית דין דקהלת קדש וואלטשיסק. ובחזירתו מהחתנה הנ"ל עם כל בני ביתו הלך ונסע עמהם תכף לזלאטיפאליע ונכנס להעיר בלי שום ידיעה מאנשי הקהלה כי לא שאל את פיהם מקדם כלל רק שכר לו דירה שם וקבע דירתו שם פתאום. אבל אף על פי כן קבלו אותו אנשי הקהלה בכבוד גדול. ובראש השנה נתקבצו שם אצלו אנשים רבים בערך מאה אנשים ויותר והוא זכרונו לברכה, לא הכין בשבילם כלל כי היה בעצמו כאורח שם כי נכנס שם סמוך לראש השנה מאד. וקבלו אנשי הקהלה את כל האורחים אצלם בכבוד גדול והפצירו לרבנו זכרונו לברכה שיכנס לבית הכנסת הגדול דשם עם כל אנשיו להתפלל כי הוא מקום רחב וטוב לפניו להתפלל שם עם כל אנשיו והתפלל שם עמהם בראש השנה ויום כפור ומסרו לו שהוא יצוה הכל שיתנהג כרצונו הן בעניני בעלי תפילות ותוקעים וכיוצא וישב שם בשלוה בימים הנוראים. ויהי היום, התפלל אחד נעילה לפני העמוד ביום כפור שלא ברצון רבנו זכרונו לברכה ונשתקל מלולו באמצע התפילה ולא היה יכול לפתח פיו בשום אפן, עד שהכרח להסתלק בחרפה גדולה ועמד אחר תחתיו. ואחר כך במוצאי יום הכפורים אמר רבנו זכרונו לברכה דברי צחות נאה כדרכו על ענין הבעלי תפילה של אותו יום כפור ואמר שהוא מטבע של אברהם אבינו זקן וזקנה מצד אחד, בחור ובתולה מצד אחד. כי בתחלה התפלל חותנו של הבעל נעילה הנ"ל ואחר כך חתנו הנ"ל ושניהם התפללו בשביל נשותיהם כדי להתכבד בעיניהם וכו'. ואמר אז שהוא היה רוצה לעסק אז בתפילתו אודות [הינו מה שהאדונים לקחו המזיגה מיד המוכסנים] ואם אתם יודעים איך הסמך מם עומד כנגד דבר שבקדשה ואיך הוא מתגבר למנע ולבלבל ובא זה ועמד להתפלל ודחיתי אותו. ומחמת זה התרעם על רבנו זכרונו לברכה האיש הזה הנ"ל והלך ונסע לקהלת קדש שפליע והלשין על רבנו זכרונו לברכה בפני הזקן הידוע דשם עד שעשה מחלקת גדול על רבנו זכרונו לברכה. ומאז והלאה נתעורר המחלקת הגדול מאד עד שכמעט כל העיר כלה חלקו על רבנו זכרונו לברכה. וגדל עצם המחלקת שהיה עליו שם, וגדל היסורים שהיו לו שם, אי אפשר לשער ולספר כי ישב שם כמו על קוצים ממש. ואחר סוכות נסע לשם הזקן הנ"ל ופער פיו לבלי חק עד שעשה שם מחלקת גדול עליו. ובתחלה היה לו אהבה עם רבנו זכרונו לברכה והיה הזקן כפוף ונכנע מאד לפניו אך מעת הנ"ל שנכנס רבנו זכרונו לברכה לזלאטיפאליע סמוך לגבולו שתי פרסאות, וגם על ידי רבוי המלשינות כנ"ל על ידי זה נתעורר המחלקת הגדולה עד שבדו עליו כזבים אשר לא עלתה על דעתו. ורבנו זכרונו לברכה אמר שהוא מכרח לישב שם מן השמים כי הוא מתקן שם חטא של ירבעם בן נבט. והרב החסיד המפרסם מגיד מישרים מטיראוויצע שהיה מאנשי רבנו זכרונו לברכה, שאל את פיו הקדוש מדוע לא שלחתם אותי מקדם לתוך העיר זלאטיפאליע והייתי מדבר עם הנגידים דשם והיו מקבלים אתכם לתוך העיר בכבוד גדול כראוי. השיב לו רבנו זכרונו לברכה אם הייתי רוצה להמתין הייתי נכנס לתוך העיר זלאטיפאליע עם עגלת צב בכבוד גדול מאד אך איני יכול להמתין כי אני מכרח מן השמים לכנס לשם. ובכל הענינים האלו יש הרבה לספר, יקצרו המון יריעות. גם אמר אז כשם שיש ערים למטה כך יש ערים למעלה ואמר אז התורה של אלה מסעי בני ישראל המובא בלקוטי תנינא סימן ס"ב שמדבר שם מתקון חטא עבודה זרה לכפר על אלה אל היך ישראל, על ידי מסעי בני ישראל. ושם הוא רק רמז בעלמא מענין זה של ירבעם בן נבט הנ"ל. וישב שם שתי שנים רצופים וקרב שם הרבה אנשים להשם יתברך. וגם הצדיק מורנו הרב יצחק אייזיק זכרונו לברכה נתקרב שם. ואמר שם תורות הרבה גבוהות ונוראות מאד [אמר המעתיק יסכר פי דוברי שקר האומרים שתכף אחר שבא רבנו זכרונו לברכה מארץ ישראל התחיל הזקן הנ"ל לחל ק עליו ואמר מה שאמר וכו' תאלמנה שפתי שקר הרוצים להכחיש את הידוע. כי אדרבה כשחזר רבנו זכרונו לברכה מארץ ישראל היה בבית הזקן הנ"ל, וקבלו בכבוד גדול וכמבאר לקמן בענין נסיעתו לארץ ישראל. וכידוע שגם אחר כך היתה אהבה גדולה ביניהם כמקדם, ונהג הזקן בו כבוד גדול ביותר עד שנכנס רבנו זכרונו לברכה לזלאטיפאליע וכמבאר כאן. וזה היה כמו שנה ומחצה אחר שחזר רבנו זכרונו לברכה מארץ ישראל לביתו]
אות קיד

וַיְהִי הַיּוֹם בִּשְׁנַת תק"ס רָאָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם שֶׁרָאָה וְהִשִּׂיג בְּמָקוֹם שֶׁהִשִּׂיג שֶׁהוּא צָרִיךְ לִקְבּעַ דִּירָתוֹ בִּקְהִלַּת זְלַטִיפָּלְיֶע.

וּבְאוֹתוֹ הַשָּׁנָה בְּסוֹפוֹ בְּראשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עָשָׂה נִשּׂוּאִין לְבִתּוֹ אָדִיל הַנַּ"ל, וְהַחֲתֻנָּה הָיְתָה בַּחֲמֶלְנִיק, וְהָיָה שָׁם עַל הַחֲתֻנָּה עִם כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ כַּנָּהוּג.

וְעַל הַחֲתֻנָּה הָיְתָה אִמּוֹ הַצַּדֶּקֶת מָרַת פֵיְגָא זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה.

וְרָאֲתָה בְּעֵת הַחֻפָּה אֶת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

כִּי הִיא הָיְתָה צַדֶּקֶת בַּעֲלַת רוּחַ הַקּדֶשׁ

וְכָל הַצַּדִּיקִים הָיוּ מַחֲזִיקִים אוֹתָהּ לְבַעֲלַת רוּחַ הַקּדֶשׁ וּלְבַעֲלַת הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה

וּבִפְרָט אַחֶיהָ הַצַּדִּיקִים הַמְפֻרְסָמִים הַיְנוּ הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִסֶּדִלְקֶיב וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ רַבִּי בָּרוּךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כֻּלָּם הֶחֱזִיקוּ אוֹתָהּ כְּאַחַת מִן הַנְּבִיאוֹת.

וְאָז בְּאוֹתָהּ הָעֵת תֵּכֶף אַחַר הַחֲתֻנָּה הַנַּ"ל נִשְׁתַּדֵּךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִם בִּתּוֹ מָרַת מִרְיָם זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, עִם הָרַב הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ לֵיבּוּשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אַב בֵּית דִּין דִּקְהִלַּת קדֶשׁ וָואלְטְשִׁיסְק.

וּבַחֲזִירָתוֹ מֵהַחֲתֻנָּה הַנַּ"ל עִם כָּל בְּנֵי בֵיתוֹ הָלַךְ וְנָסַע עִמָּהֶם תֵּכֶף לִזְלַאטִיפָּאלְיֶע

וְנִכְנַס לְהָעִיר בְּלִי שׁוּם יְדִיעָה מֵאַנְשֵׁי הַקְּהִלָּה

כִּי לא שָׁאַל אֶת פִּיהֶם מִקּדֶם כְּלָל

רַק שָׂכַר לוֹ דִּירָה שָׁם וְקָבַע דִּירָתוֹ שָׁם פִּתְאוֹם.

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן קִבְּלוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי הַקְּהִלָּה בְּכָבוֹד גָּדוֹל.

וּבְראשׁ הַשָּׁנָה נִתְקַבְּצוּ שָׁם אֶצְלוֹ אֲנָשִׁים רַבִּים בְּעֵרֶךְ מֵאָה אֲנָשִׁים וְיוֹתֵר

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לא הֵכִין בִּשְׁבִילָם כְּלָל

כִּי הָיָה בְּעַצְמוֹ כְּאוֹרֵחַ שָׁם כִּי נִכְנַס שָׁם סָמוּךְ לְראשׁ הַשָּׁנָה מְאד.

וְקִבְּלוּ אַנְשֵׁי הַקְּהִלָּה אֶת כָּל הָאוֹרְחִים אֶצְלָם בְּכָבוֹד גָּדוֹל

וְהִפְצִירוּ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיִּכְנס לְבֵית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל דְּשָׁם עִם כָּל אֲנָשָׁיו לְהִתְפַּלֵּל כִּי הוּא מָקוֹם רָחָב וְטוֹב לְפָנָיו לְהִתְפַּלֵּל שָׁם עִם כָּל אֲנָשָׁיו

וְהִתְפַּלֵּל שָׁם עִמָּהֶם בְּראשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר

וּמָסְרוּ לוֹ שֶׁהוּא יְצַוֶּה הַכּל שֶׁיִּתְנַהֵג כִּרְצוֹנוֹ הֵן בְּעִנְיְנֵי בַּעֲלֵי תְפִילּוֹת וְתוֹקְעִים וְכַיּוֹצֵא

וְיָשַׁב שָׁם בְּשַׁלְוָה בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים.

וַיְהִי הַיּוֹם, הִתְפַּלֵּל אֶחָד נְעִילָה לִפְנֵי הָעַמּוּד בְּיוֹם כִּפּוּר שֶׁלּא בִּרְצוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְנִשְׁתַּקַּל מִלּוּלוֹ בְּאֶמְצַע הַתְּפִילָּה וְלא הָיָה יָכוֹל לִפְתּחַ פִּיו בְּשׁוּם אפֶן, עַד שֶׁהֻכְרַח לְהִסְתַּלֵּק בְּחֶרְפָּה גְּדוֹלָה וְעָמַד אַחֵר תַּחְתָּיו.

וְאַחַר כָּךְ בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה דִּבְרֵי צַחוּת נָאֶה כְּדַרְכּוֹ עַל עִנְיַן הַבַּעֲלֵי תְּפִילָּה שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם כִּפּוּר

וְאָמַר שֶׁהוּא מַטְבֵּעַ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ זָקֵן וּזְקֵנָה מִצַּד אֶחָד, בָּחוּר וּבְתוּלָה מִצַּד אֶחָד.

כִּי בִּתְחִלָּה הִתְפַּלֵּל חוֹתְנוֹ שֶׁל הַבַּעַל נְעִילָה הַנַּ"ל

וְאַחַר כָּךְ חֲתָנוֹ הַנַּ"ל

וּשְׁנֵיהֶם הִתְפַּלְּלוּ בִּשְׁבִיל נְשׁוֹתֵיהֶם כְּדֵי לְהִתְכַּבֵּד בְּעֵינֵיהֶם וְכוּ'.

וְאָמַר אָז שֶׁהוּא הָיָה רוֹצֶה לַעֲסֹק אָז בִּתְפִילָּתוֹ אוֹדוֹת [הַיְנוּ מַה שֶּׁהָאֲדוֹנִים לָקְחוּ הַמְּזִיגָה מִיַּד הַמּוֹכְסָנִים]

וְאִם אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיךְ הַסָּמֶךְ מֵם עוֹמֵד כְּנֶגֶד דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה

וְאֵיךְ הוּא מִתְגַּבֵּר לִמְנעַ וּלְבַלְבֵּל

וּבָא זֶה וְעָמַד לְהִתְפַּלֵּל וְדָחִיתִי אוֹתוֹ.

וּמֵחֲמַת זֶה הִתְרַעֵם עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָאִישׁ הַזֶּה הַנַּ"ל

וְהָלַךְ וְנָסַע לִקְהִלַּת קדֶשׁ שְׁפָּלְיֵע

וְהִלְשִׁין עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּפְנֵי הַזָּקֵן הַיָּדוּעַ דְּשָׁם

עַד שֶׁעָשָׂה מַחֲלקֶת גָּדוֹל עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וּמֵאָז וָהָלְאָה נִתְעוֹרֵר הַמַּחֲלקֶת הַגָּדוֹל מְאד

עַד שֶׁכִּמְעַט כָּל הָעִיר כֻּלָּהּ חָלְקוּ עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְגדֶל עצֶם הַמַּחֲלקֶת שֶׁהָיָה עָלָיו שָׁם, וְגדֶל הַיִּסּוּרִים שֶׁהָיוּ לוֹ שָׁם, אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר וּלְסַפֵּר כִּי יָשַׁב שָׁם כְּמוֹ עַל קוֹצִים מַמָּשׁ.

וְאַחַר סוכּוֹת נָסַע לְשָׁם הַזָּקֵן הַנַּ"ל

וּפָעַר פִּיו לִבְלִי חֹק עַד שֶׁעָשָׂה שָׁם מַחֲלקֶת גָּדוֹל עָלָיו.

וּבִתְחִלָּה הָיָה לוֹ אַהֲבָה עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְהָיָה הַזָּקֵן כָּפוּף וְנִכְנָע מְאד לְפָנָיו

אַךְ מֵעֵת הַנַּ"ל שֶׁנִּכְנַס רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִזְלַאטִיפָּאלְיֶע סָמוּךְ לִגְבוּלוֹ שְׁתֵּי פַּרְסָאוֹת, וְגַם עַל יְדֵי רִבּוּי הַמַּלְשִׁינוּת כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה נִתְעוֹרֵר הַמַּחֲלקֶת הַגְּדוֹלָה

עַד שֶׁבָּדוּ עָלָיו כְּזָבִים אֲשֶׁר לא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר שֶׁהוּא מֻכְרָח לֵישֵׁב שָׁם מִן הַשָּׁמַיִם

כִּי הוּא מְתַקֵּן שָׁם חֵטְא שֶׁל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט.

וְהָרַב הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם מַגִּיד מֵישָׁרִים מִטִּירָאוִויצֶע שֶׁהָיָה מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שָׁאַל אֶת פִּיו הַקָּדוֹשׁ

מַדּוּעַ לא שְׁלַחְתֶּם אוֹתִי מִקּדֶם לְתוֹךְ הָעִיר זְלַאטִיפָּאלְיֶע

וְהָיִיתִי מְדַבֵּר עִם הַנְּגִידִים דְּשָׁם וְהָיוּ מְקַבְּלִים אֶתְכֶם לְתוֹךְ הָעִיר בְּכָבוֹד גָּדוֹל כָּרָאוּי.

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אִם הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַמְתִּין

הָיִיתִי נִכְנָס לְתוֹךְ הָעִיר זְלַאטִיפָּאלְיֶע עִם עֶגְלַת צָב בְּכָבוֹד גָּדוֹל מְאד

אַךְ אֵינִי יָכוֹל לְהַמְתִּין כִּי אֲנִי מֻכְרָח מִן הַשָּׁמַיִם לִכְנס לְשָׁם.

וּבְכָל הָעִנְיָנִים הָאֵלוּ יֵשׁ הַרְבֵּה לְסַפֵּר, יִקְצְרוּ הֲמוֹן יְרִיעוֹת.

גַּם אָמַר אָז כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ עָרִים לְמַטָּה כָּךְ יֵשׁ עָרִים לְמַעְלָה

וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה שֶׁל אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ס"ב שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם מִתִּקּוּן חֵטְא עֲבוֹדָה זָרָה לְכַפֵּר עַל אֵלֶּה אֱל הֶיךָ יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל.

וְשָׁם הוּא רַק רֶמֶז בְּעָלְמָא מֵעִנְיָן זֶה שֶׁל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט הַנַּ"ל.

וְיָשַׁב שָׁם שְׁתֵּי שָׁנִים רְצוּפִים וְקֵרַב שָׁם הַרְבֵּה אֲנָשִׁים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְגַם הַצַּדִּיק מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק אַייזִיק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִתְקָרֵב שָׁם.

וְאָמַר שָׁם תּוֹרוֹת הַרְבֵּה גְּבוֹהוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאד

[אָמַר הַמַּעְתִּיק יִסָּכֵר פִּי דּוֹבְרֵי שָׁקֶר הָאוֹמְרִים שֶׁתֵּכֶף אַחַר שֶׁבָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְחִיל הַזָּקֵן הַנַּ"ל לַחֲל ק עָלָיו וְאָמַר מַה שֶּׁאָמַר וְכוּ'

תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הָרוֹצִים לְהַכְחִישׁ אֶת הַיָּדוּעַ.

כִּי אַדְּרַבָּה כְּשֶׁחָזַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה בְּבֵית הַזָּקֵן הַנַּ"ל, וְקִבְּלוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל

וְכַמְבאָר לְקַמָּן בְּעִנְיַן נְסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְכַיָּדוּעַ שֶׁגַּם אַחַר כָּךְ הָיְתָה אַהֲבָה גְּדוֹלָה בֵּינֵיהֶם כְּמִקֶּדֶם, וְנָהַג הַזָּקֵן בּוֹ כָּבוֹד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר עַד שֶׁנִּכְנַס רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִזְלַאטִיפָּאלְיֶע וְכַמְבאָר כָּאן.

וְזֶה הָיָה כְּמוֹ שָׁנָה וּמֶחֱצָה אַחַר שֶׁחָזַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבֵיתוֹ]
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יד - לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם
...מוהר"ן ח"א - תורה יד - להמשיך שלום בעולם [לשון רבנו, זכרונו לברכה] תקעו בחדש שופר בכסא וכו' א. להמשיך שלום בעולם צריך להעלות כבוד הקדוש ברוך הוא לשרשו הינו ליראה כמו שכתוב: "ליראה את השם הנכבד" ב. ואי אפשר להעלות את הכבוד אלא על ידי תורת חסד "ותורת חסד" אמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'זהו הלומד תורה על מנת ללמדה' כי זה עקר כבודו כמובא בזוהר 'בשעתא דשאר עכו"ם אתין ואודן לקדשא בריך הוא, כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא, כמו גבי יתרו: בשעתא דאמר יתרו: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים", כדין...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לד
...- סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לד וכבר נשמע מפיו הקדוש שאמר כי יש צדיקים שעבדו וטרחו עד שזכו לאיזה מדרגה ומעלה כל אחד כפי מעלתו כמו למשל אצל מלך ששריו זוכין על ידי עבודתם כל אחד לאיזה מעלה לאיזה התמנות גבה כפי עבודתו אבל על עצמו אמר שאם היה יודע שהוא עכשו באותה המעלה ומדרגה של אשתקד אינו רוצה את עצמו כלל [ואמר בלשון גנאי על עצמו על ענין הנ"ל אם היה נשאר במדרגה של אשתקד] רק בכל פעם הוא עולה ממדרגה למדרגה ויש הרבה מאד בענין זה לספר אך אי אפשר לספר כל זה בכתב כלל כי אם מי שזכה לראות בעיניו ולשמע...
שיחות הר"ן - אות ריא - גדולות נוראות השגתו
...נוראות השגתו היה מתלוצץ מאד מהחולקים עליו ואומרים שתורתו קבל מזקנו רבי נחמן הארידענקיר זכרונו לברכה ואמר בדרך צחות: כמה היטיב עמי זקני שהשאיר לי תורות כאלו מכון ממש לכל ענין וענין שיהיה מענינא דיומא וכפי מה שצריכין האנשים השומעים, כגון על שבת חנוכה מחנוכה, ועל שבת נחמו כיוצא בו וכו' וכל האנשים עם כל הצטרכותם בגשמיות וברוחניות יהיו נכללים בזאת התורה באותו העת, וכל מה שעבר בעולם אז וכו' כלומר הלא בתורתו היה כלול כל מה שהיה צריך כל אחד ואחד מהשומעים כאשר ראינו בעינינו בפשיטות כמה וכמה מעשיות נוראות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קט - יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ
...- תורה קט - יש הבל אשר נעשה על הארץ יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה וכו' פרוש, 'הבל', הינו הבל פה היוצא מהגרון מגנוחי דקגנח, כל אחד לפי ערכו "צדיקים ילכו ופושעים יכשלו" יש רשע כל ימיו, ומתאנח ונה על העבר ויש, חס ושלום, צדיק מעקרו ותוהא על הראשונות, ונה ומתאנח גם כן והנה יש שני חבלים, חבל דקדשה, וכנגדו דטמאה והבחירה חפשית מי שמקדש עצמו מקשר עצמו בחבל דקדשה ולהפך, חס ושלום, מי שמטמא עצמו מקשר עצמו בחבל דטמאה והנה, הנה והאנחה הוא בחינת מיתה בגוף ונפש בגוף, כמו שאמרו רבותינו...
חיי מוהר"ן - נט - שיחות השיכים להתורות
...הזמנים של אמירת המאמרים הנודעים לנו מאמר אקרקתא סימן ג, שמעתי שנאמר בשבת הראשון שנכנס רבנו זכרונו לברכה לברסלב, סוף שנת תקס"ב. מאמר "אנכי", סימן ד, נאמר בזלאטיפליע בשבועות. מאמר "בחצוצרות", סימן ה, נאמר בראש השנה תקס"ג. מאמר "קרא את יהושע", סימן ו, נאמר בשבת תשובה שאחר זה. מאמר "משפטים", סימן ז, נאמר בחרף תקס"ג. מאמר "ראיתי מנורת זהב", סימן ח, נאמר בשבת חנוכה תקס"ג. מאמר תהמת יכסימו", סימן ט, נאמר בשבת שירה תקס"ג. מאמר "משפטים", סימן י, נאמר גם כן בחרף זה בטיראויצע קדם פורים. מאמר "אני ה' הוא שמ
שבחי הר"ן - אות טו
שבחי הר"ן - אות טו והיה רגיל בנדרים מאד מאד שכמה פעמים כשבא היום קבל עליו בנדר כל סדר העבודה שהיה רוצה לעשות באותו היום ואחר כך אף על פי שהיה קשה עליו מאד היה מכרח לעשות מחמת הנדר וכן עשה כמה וכמה פעמים וכן בכל מיני גדרים וסיגים של פרישות מאיזה תאוה ומאיזה מדה היה רגיל הרבה בנדרים כמה וכמה פעמים וכמה וכמה פעמים נשבע על איזה דברים בנקיטת חפץ כדי שיהיה חזק לפרש מאותו הדבר שהיה רוצה לפרש עצמו
שיחות הר"ן - אות רלו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רלו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר לאחד שהיה חולה גדול מאד ויסוריו היו קשים מאד מאד כי היה חולה מטל על ערש דוי והיה לו כאב השנים כמה וכמה זמנים בכאב מפלג ועצום מאד מאד בלי שעור עד שכל פניו נעשה נפוחות והכרחו בתחבולות גדולות של דאקטורים מפלגים להוציא שניו וגם באיברים הפנימיים היה חולה גדול עד למיתה ויסוריו היו בלי שעור ואמר רבנו זכרונו לברכה, אליו שכל היסורים הקשים והמרים שסבל כמה שנים כלם הם טובים יותר מכויה אחת בגיהנום כויה אחת בגיהנום גרוע מזה
סיפורי מעשיות - מעשה ו - מעשה ממלך עניו
...מעשיות - מעשה ו - ממלך עניו מעשה במלך אחד והיה לו חכם אמר המלך להחכם. באשר שיש מלך שחותם עצמו שהוא גבור גדול ואיש אמת וענו והנה גבור אני יודע שהוא גבור מחמת שסביב מדינתו הולך הים ועל הים עומדים חיל על ספינות עם תותחים, ואינם מניחים להתקרב ולפנים מן הים יש מקום שטובעין בו שקורין ביצה טובענית, גדול סביב המדינה שאין שם כי אם שביל קטן שאינו יכול לילך שם כי אם אדם אחד וגם שם עומדים תותחים וכשיבוא אחד להלחם מורים עם התותחים ואי אפשר להתקרב לשם אך מה שחותם עצמו איש אמת וענו זה איני יודע ואני רוצה שתביא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעא - צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה
...צריך שיהיה להאדם עזות דקדשה צריך שיהיה להאדם עזות דקדשה כמבאר בכמה מקומות: 'הוי עז כנמר', וכמובא לעיל ואפילו נגד הרב בעצמו צריך שיהיה לו עזות שיעז פניו לדבר עמו כל מה שצריך, ולא יתביש וזה שאחד מקרב יותר, הוא רק על ידי שיש לו עזות יותר ומחמת זה מדבר עמו יותר אך זה תלוי בזה שזה שיש לו עזות לדבר הוא מחמת עבודתו שהוא עושה ועובד הרבה את ה' ומחמת זה יש לו עזות לדבר עם הרב ומחמת זה שהוא מדבר עמו על ידי זה עושה ועובד הרבה על ידי שמתעורר ביותר על ידי שמדבר הרבה עמו נמצא שזה תלוי בזה וכן יש כמה דברים בעולם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפה - עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הִיא הַיִּרְאָה
...- עקר השלמות היא היראה איתא בזוהר: 'כד ישראל אשתלמו בעובדיהו כביכול שמא קדישא אשתלם' וכו' ועקר השלמות היא היראה כמו שכתוב: "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" ועל כן נקראת יראה סוף דבר כמו שכתוב: "סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא" כי היא שלמות כל הדברים ויש שני מיני יראות יש מי שהוא ירא מה' מגדלתו ורוממותו בגין דאיהו רב ושליט ויש יראה למטה ממנה, הינו שבא ליראה על ידי יראות תחתונות על ידי שירא מחיה או משר או מפחד אחר על ידי זה הוא נזכר ובא ליראת ה' בגדלתו ורוממותו היא בחינות א כי היראה היא בחינת מלכות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 08_05_2026 השעה 20:58:36 - wesi2