ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨סיפורי מעשיות - מעשה ו - מעשה ממלך עניו
מעשה במלך אחד והיה לו חכם אמר המלך להחכם. באשר שיש מלך שחותם עצמו שהוא גבור גדול ואיש אמת וענו והנה גבור אני יודע שהוא גבור מחמת שסביב מדינתו הולך הים ועל הים עומדים חיל על ספינות עם תותחים, ואינם מניחים להתקרב ולפנים מן הים יש מקום שטובעין בו שקורין ביצה טובענית, גדול סביב המדינה שאין שם כי אם שביל קטן שאינו יכול לילך שם כי אם אדם אחד וגם שם עומדים תותחים וכשיבוא אחד להלחם מורים עם התותחים ואי אפשר להתקרב לשם אך מה שחותם עצמו איש אמת וענו זה איני יודע ואני רוצה שתביא אלי התמונת דיוקן של אותו המלך כי יש להמלך כל התמונות דיוקן של כל המלכים והתמונת דיוקן שלו לא נמצא אצל שום מלך כי הוא נסתר מבני אדם כי הוא יושב תחת כלה [וילון], והוא רחוק מבני מדינתו הלך החכם אל המדינה אמר החכם בדעתו, שצריך לו לידע מהות המדינה ועל ידי מה ידע המהות של המדינה? על ידי העניני צחוק של המדינה כי כשצריכים לידע דבר, צריכים לידע העניני צחוק של אותו הדבר כי יש כמה מיני עניני צחוק. יש אחד שמכון באמת להזיק לחברו בדבריו וכשחברו מקפיד עליו, אומר לו: אני מצחק כמו שכתוב: (משלי כו) "כמתלהלה" וכו' ואמר: הלא מצחק אני! וכן, יש אחד שמתכון בדרך צחוק, ואף על פי כן חברו נזוק על ידי דבריו וכן יש כמה מיני עניני צחוק ויש בכל המדינות מדינה שכוללת כל המדינות ובאותה המדינה יש עיר אחת שכוללת כל העירות של כל המדינה שכוללת כל המדינות ובאותה העיר יש בית אחד שכוללת כל הבתים של כל העיר שכוללת כל העירות של המדינה שכוללת כל המדינות ושם יש אדם שכלול מכל הבית וכו' ושם יש אחד שעושה כל הליצנות והעניני צחוק של המדינה ולקח החכם עמו ממון רב, והלך לשם וראה שעושים כמה מיני ליצנות וצחוק והבין בהעניני צחוק שהמדינה כלה מלאה שקרים מתחלה ועד סוף כי ראה שעושין צחוק איך מאנים ומטעים בני אדם במשא ומתן ואיך הוא בא לדון בהמאניסטראט [ערכאה נמוכה] ושם כלו שקר ומקבלין שחד והולך להסאנד [ערכאה גבוהה יותר] הגבוה יותר, וגם שם כלו שקר והיו עושים בדרך צחוק אן שטעלין [כעין הצגה] מכל הדברים הללו והבין החכם באותו הצחוק שהמדינה כלה מלאה שקרים ורמאות, ואין בה שום אמת והלך ונשא ונתן בהמדינה והניח עצמו להונות אותו בהמשא ומתן והלך לדון לפני הערכאות והם כלם מלאים שקר ושחדים וביום זה נתן להם שחד, למחר לא הכירוהו והלך לערכאות גבוה יותר, וגם שם כלו שקר עד שבא לפני הסאנאט [ערכאה עליונה יותר] וגם הם מלאים שקר ושחדים, עד שבא אל המלך בעצמו וכשבא אל המלך ענה ואמר: על מי אתה מלך? שהמדינה מלאה שקרים כלה, מתחלה ועד סוף, ואין בה שום אמת והתחיל לספר כל השקרים של המדינה וכשהמלך שמע דבריו הרכין אזניו אצל הוילון לשמע דבריו כי היה תמוה להמלך שימצא איש שיודע מכל השקרים של המדינה והשרי מלוכה ששמעו דבריו היו כועסים עליו מאד והוא היה מספר והולך השקרים של המדינה ענה ואמר [החכם הנ"ל] והיה ראוי לומר שגם המלך כמותם, שהוא אוהב שקר כמו המדינה אך מזה אני רואה איך אתה איש אמת ובשביל זה אתה רחוק מהם מחמת שאין אתה יכול לסבל השקר של המדינה והתחיל לשבח המלך מאד מאד והמלך, מחמת שהיה ענו מאד, ובמקום גדלתו שם ענותנותו כי כן דרך הענו, שבכל מה שמשבחין ומגדלין אותו יותר נעשה קטן וענו יותר ומחמת גדל השבח של החכם, ששבח וגדל את המלך בא המלך בעניוות וקטנות מאד, עד שנעשה אין ממש ולא היה יכול להתאפק והשליך את הוילון לראות את אותו החכם מי הוא זה שהוא יודע ומבין כל זאת ונתגלה פניו וראה אותו החכם והביא התמונת דיוקן שלו אל המלך דרכי ציון אבלות (איכה א) ציון היא בחינת הציונים של כל המדינות, שכלם נתועדים לשם כמו שכתוב (יחזקאל לט) : וראה אדם ובנה אצלו ציון וזהו (ישעיה לג) : "חזה" ציון "קרית" מועדינו ראשי תבות מ"צ"ח"ק, ששם היו נתועדים כל הציונים, ומי שהיה צריך לידע אם לעשות הדבר או המשא ומתן, היה יודע שם יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן ראה והבן והבט אתה, המעין, עד היכן הדברים מגיעים אשרי המחכה ויגיע לידע ולהשיג מעט מסודות המעשיות הללו, אשר לא נשמעו כאלה מימים קדמונים ודע שכל אלו הפסוקים והרמזים המובאים אחר קצת המעשיות הם רק רמזים וגלוי מלתא בעלמא, למען ידעו כי לא דבר ריק הוא, חס ושלום וכאשר נשמע מפיו הקדוש בפרוש שאמר שהוא מגלה איזה רמזים בעלמא באיזה פסוקים המרמזים לסוד המעשיות, למען דעת שאינו מדבר חס ושלום דברים בטלים, אבל סוד המעשיות בעצם רחוק מדעתנו ועמק עמק, מי ימצאנו
מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ אֶחָד

וְהָיָה לוֹ חָכָם

אָמַר הַמֶּלֶךְ לְהֶחָכָם.

בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ מֶלֶךְ שֶׁחוֹתֵם עַצְמוֹ שֶׁהוּא גִּבּוֹר גָּדוֹל וְאִישׁ אֱמֶת וְעָנָו

וְהִנֵּה גִּבּוֹר אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא גִּבּוֹר

מֵחֲמַת שֶׁסְּבִיב מְדִינָתוֹ הוֹלֵךְ הַיָּם

וְעַל הַיָּם עוֹמְדִים חַיִל עַל סְפִינוֹת עִם תותחים, וְאֵינָם מַנִּיחִים לְהִתְקָרֵב

וְלִפְנִים מִן הַיָּם

יֵשׁ מָקוֹם שֶׁטּוֹבְעִין בּוֹ שֶׁקּוֹרִין ביצה טובענית, גָּדוֹל סְבִיב הַמְּדִינָה

שֶׁאֵין שָׁם כִּי אִם שְׁבִיל קָטָן

שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ שָׁם כִּי אִם אָדָם אֶחָד

וְגַם שָׁם עוֹמְדִים תותחים

וּכְשֶׁיָּבוֹא אֶחָד לְהִלָּחֵם

מוֹרִים עִם הַתותחים

וְאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לְשָׁם

אַךְ מַה שֶּׁחוֹתֵם עַצְמוֹ אִישׁ אֱמֶת וְעָנָו זֶה אֵינִי יוֹדֵעַ

וַאֲנִי רוֹצֶה שֶׁתָּבִיא אֵלַי הַתמונת דיוקן שֶׁל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ

כִּי יֵשׁ לְהַמֶּלֶךְ כָּל הַתמונות דיוקן שֶׁל כָּל הַמְּלָכִים

וְהַתמונת דיוקן שֶׁלּוֹ לא נִמְצָא אֵצֶל שׁוּם מֶלֶךְ

כִּי הוּא נִסְתָּר מִבְּנֵי אָדָם

כִּי הוּא יוֹשֵׁב תַּחַת כִּלָּה [וילון], וְהוּא רָחוֹק מִבְּנֵי מְדִינָתוֹ

הָלַךְ הֶחָכָם אֶל הַמְּדִינָה

אָמַר הֶחָכָם בְּדַעְתּוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לֵידַע מַהוּת הַמְּדִינָה

וְעַל יְדֵי מַה יֵּדַע הַמַּהוּת שֶׁל הַמְּדִינָה?

עַל יְדֵי הַעִנְיְנֵי צְחוֹק שֶׁל הַמְּדִינָה

כִּי כְּשֶׁצְּרִיכִים לֵידַע דָּבָר, צְרִיכִים לֵידַע הַעִנְיְנֵי צְחוֹק שֶׁל אוֹתוֹ הַדָּבָר

כִּי יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי עִנְיְנֵי צְחוֹק.

יֵשׁ אֶחָד שֶׁמְּכַוֵּן בֶּאֱמֶת לְהַזִּיק לַחֲבֵרוֹ בִּדְבָרָיו

וּכְשֶׁחֲבֵרוֹ מַקְפִּיד עָלָיו, אוֹמֵר לוֹ: אֲנִי מְצַחֵק

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כְּמִתְלַהְלֵהַּ" וְכוּ' וְאָמַר: הֲלא מְצַחֵק אָנִי!

וְכֵן, יֵשׁ אֶחָד שֶׁמִּתְכַּוֵּן בְּדֶרֶךְ צְחוֹק, וְאַף עַל פִּי כֵן חֲבֵרוֹ נִזּוֹק עַל יְדֵי דְּבָרָיו

וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי עִנְיְנֵי צְחוֹק

וְיֵשׁ בְּכָל הַמְּדִינוֹת מְדִינָה שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הַמְּדִינוֹת

וּבְאוֹתָהּ הַמְּדִינָה יֵשׁ עִיר אַחַת שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁל כָּל הַמְּדִינָה שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הַמְּדִינוֹת

וּבְאוֹתָהּ הָעִיר יֵשׁ בַּיִת אֶחָד שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הַבָּתִּים שֶׁל כָּל הָעִיר

שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁל הַמְּדִינָה שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הַמְּדִינוֹת

וְשָׁם יֵשׁ אָדָם שֶׁכָּלוּל מִכָּל הַבַּיִת וְכוּ'

וְשָׁם יֵשׁ אֶחָד שֶׁעוֹשֶׂה כָּל הַלֵּיצָנוּת וְהַעִנְיְנֵי צְחוֹק שֶׁל הַמְּדִינָה

וְלָקַח הֶחָכָם עִמּוֹ מָמוֹן רַב, וְהָלַךְ לְשָׁם

וְרָאָה שֶׁעוֹשִׂים כַּמָּה מִינֵי לֵיצָנוּת וּצְחוֹק

וְהֵבִין בְּהַעִנְיְנֵי צְחוֹק שֶׁהַמְּדִינָה כֻּלָּהּ מְלֵאָה שְׁקָרִים מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף

כִּי רָאָה שֶׁעוֹשִׂין צְחוֹק

אֵיךְ מְאַנִּים וּמַטְעִים בְּנֵי אָדָם בְּמַשָּׂא וּמַתָּן

וְאֵיךְ הוּא בָּא לָדוּן בְּהַמַּאנִיסְטְרַאט [ערכאה נמוכה] וְשָׁם כֻּלּוֹ שֶׁקֶר וּמְקַבְּלִין שׁחַד

וְהוֹלֵךְ לְהַסָּאנְד [ערכאה גבוהה יותר] הַגָּבוֹהַּ יוֹתֵר, וְגַם שָׁם כֻּלּוֹ שֶׁקֶר

וְהָיוּ עוֹשִׂים בְּדֶרֶךְ צְחוֹק אָן שְׁטֶעלִין [כעין הצגה] מִכָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ

וְהֵבִין הֶחָכָם בְּאוֹתוֹ הַצְּחוֹק

שֶׁהַמְּדִינָה כֻּלָּהּ מְלֵאָה שְׁקָרִים וְרַמָּאוּת, וְאֵין בָּהּ שׁוּם אֱמֶת

וְהָלַךְ וְנָשָׂא וְנָתַן בְּהַמְּדִינָה

וְהִנִּיחַ עַצְמוֹ לְהוֹנוֹת אוֹתוֹ בְּהַמַּשָּׂא וּמַתָּן

וְהָלַךְ לָדוּן לִפְנֵי הָעַרְכָּאוֹת

וְהֵם כֻּלָּם מְלֵאִים שֶׁקֶר וּשְׁחָדִים

וּבְיוֹם זֶה נָתַן לָהֶם שׁחַד, לְמָחָר לא הִכִּירוּהוּ

וְהָלַךְ לְעַרְכָּאוֹת גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, וְגַם שָׁם כֻּלּוֹ שֶׁקֶר

עַד שֶׁבָּא לִפְנֵי הַסֶּאנַאט [ערכאה עליונה יותר]

וְגַם הֵם מְלֵאִים שֶׁקֶר וּשְׁחָדִים, עַד שֶׁבָּא אֶל הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ

וּכְשֶׁבָּא אֶל הַמֶּלֶךְ עָנָה וְאָמַר: עַל מִי אַתָּה מֶלֶךְ?

שֶׁהַמְּדִינָה מְלֵאָה שְׁקָרִים כֻּלָּהּ, מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וְאֵין בָּהּ שׁוּם אֱמֶת

וְהִתְחִיל לְסַפֵּר כָּל הַשְּׁקָרִים שֶׁל הַמְּדִינָה

וּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁמַע דְּבָרָיו

הִרְכִּין אָזְנָיו אֵצֶל הַוִּילוֹן לִשְׁמעַ דְּבָרָיו

כִּי הָיָה תָּמוּהַּ לְהַמֶּלֶךְ שֶׁיֻּמְצָא אִישׁ שֶׁיּוֹדֵעַ מִכָּל הַשְּׁקָרִים שֶׁל הַמְּדִינָה

וְהַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁשָּׁמְעוּ דְּבָרָיו הָיוּ כּוֹעֲסִים עָלָיו מְאד

וְהוּא הָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ הַשְּׁקָרִים שֶׁל הַמְּדִינָה

עָנָה וְאָמַר [הֶחָכָם הַנַּ"ל]

וְהָיָה רָאוּי לוֹמַר שֶׁגַּם הַמֶּלֶךְ כְּמוֹתָם, שֶׁהוּא אוֹהֵב שֶׁקֶר כְּמוֹ הַמְּדִינָה

אַךְ מִזֶּה אֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ אַתָּה אִישׁ אֱמֶת

וּבִשְׁבִיל זֶה אַתָּה רָחוֹק מֵהֶם

מֵחֲמַת שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לִסְבּל הַשֶּׁקֶר שֶׁל הַמְּדִינָה

וְהִתְחִיל לְשַׁבֵּחַ הַמֶּלֶךְ מְאד מְאד

וְהַמֶּלֶךְ, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה עָנָו מְאד, וּבִמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם עַנְוְתָנוּתוֹ

כֵּי כֵן דֶּרֶךְ הֶעָנָו, שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁמְּשַׁבְּחִין וּמְגַדְּלִין אוֹתוֹ יוֹתֵר

נַעֲשֶׂה קָטָן וְעָנָו יוֹתֵר

וּמֵחֲמַת גּדֶל הַשֶּׁבַח שֶׁל הֶחָכָם, שֶׁשִּׁבַּח וְגִדֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ

בָּא הַמֶּלֶךְ בַּעֲנִיווּת וְקַטְנוּת מְאד, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אַיִן מַמָּשׁ

וְלא הָיָה יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק

וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַוִּילוֹן לִרְאוֹת אֶת אוֹתוֹ הֶחָכָם

מִי הוּא זֶה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וּמֵבִין כָּל זאת

וְנִתְגַּלָּה פָּנָיו

וְרָאָה אוֹתוֹ הֶחָכָם

וְהֵבִיא הַתמונת דיוקן שֶׁלּוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ

דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת צִיּוֹן הִיא בְּחִינַת הַצִּיּוּנִים שֶׁל כָּל הַמְּדִינוֹת, שֶׁכֻּלָּם נִתְוַעֲדִים לְשָׁם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְרָאָה אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן

וְזֶהוּ: "חֲזֵה" צִיּוֹן "קִרְיַת" מוֹעֲדֵינוּ רָאשֵׁי תֵּבוֹת מְ"צַ"חֵ"ק, שֶׁשָּׁם הָיוּ נִתְוַעֲדִים כָּל הַצִּיּוּנִים, וּמִי שֶׁהָיָה צָרִיךְ לֵידַע אִם לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר אוֹ הַמַשָּׂא וּמַתָּן, הָיָה יוֹדֵעַ שָׁם

יְהִי רָצוֹן שֶׁיִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן

רְאֵה וְהָבֵן וְהַבֵּט אַתָּה, הַמְעַיֵּן, עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לֵידַע וּלְהַשִּׂיג מְעַט מִסּוֹדוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַלָּלוּ, אֲשֶׁר לא נִשְׁמְעוּ כָּאֵלֶּה מִיָּמִים קַדְמוֹנִים

וְדַע שֶׁכָּל אֵלּוּ הַפְּסוּקִים וְהָרְמָזִים הַמּוּבָאִים אַחַר קְצָת הַמַּעֲשִׂיּוֹת הֵם רַק רְמָזִים וְגִלּוּי מִלְּתָא בְּעָלְמָא, לְמַעַן יֵדְעוּ כִּי לא דָּבָר רֵיק הוּא, חַס וְשָׁלוֹם

וְכַאֲשֶׁר נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָמַר שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֵיזֶה רְמָזִים בְּעָלְמָא בְּאֵיזֶה פְּסוּקִים הַמְרַמְּזִים לְסוֹד הַמַּעֲשִׂיוֹת, לְמַעַן דַּעַת שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר חַס וְשָׁלוֹם דְּבָרִים בְּטֵלִים, אֲבָל סוֹד הַמַּעֲשִׂיּוֹת בְּעֶצֶם רָחוֹק מִדַּעְתֵּנוּ וְעָמק עָמק, מִי יִמְצָאֶנּוּ
שבחי הר"ן - אות ב
שבחי הר"ן - אות ב גם בהיותו יושב לפני רבו ללמד בימי קטנותו היה רוצה תמיד לקים: "שויתי ה' לנגדי תמיד" והיה מתיגע לציר נגד עיניו שם הוי"ה ברוך הוא ומחמת שהיתה מחשבתו טרודה בזה לא היה יודע מה שלומד והיה רבו כועס עליו ואף על פי כן כל ימי ילדותו היה עושה עניני מעשה נערות הרבה מאד דהינו עניני שחוק וקפיצות וטיול והיה רגיל בזה מאד
שיחות הר"ן - אות רא - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות רא - גדולות נוראות השגתו אמר: כל תורה ומאמר שאומר יכולין לילך איתו ולעבר בו כל תורה נביאים וכתובים, ותורה שבעל פה
ספר המידות - הרהורים
...כשאתה מתפלל ונופל לך הרהורי עבודה זרה תכון בשם "אלקינו". ג. מחשבות טובות באים על ידי ודוי, שמתודים לפני התלמיד חכם. ד. מי שמספר מעשיות שארעו לצדיקים, על ידי זה נמשכין לו מחשבות טובות. ה. מי שיש לו מחשבות רעות, ידין את כל בני אדם לכף זכות תמיד. ו. על ידי דמעה נמאסים כל התאוות. ז. מי שאינו מאמין בצדיק, על ידי זה אין לבו נכון עם השם יתברך. ח. החגורה שחגור בה איזה צדיק כשתחגר בה הוא סגלה לבטל הרהורים. ט. על ידי שקר נתחלל הברית קדש. י. מי שמקדש את עצמו...
ספר המידות - אהבה
...זה הם הולכי רכיל, ועל ידי רכילות באים לליצנות, ועל ידי ליצנות הם דוברים שקר. ב. על ידי שנאה בא בהלות, ועל ידי שנאה בא שרפה. ג. על ידי אהבת השם יתברך נשמר הנפש מכל פגעים רעים. ד. כשתשוב בתחלה על עוונותיך, תוכל לבוא לאהבת השם יתברך. ה. מי שמתפלל על ישראל במסירת נפש, הכל אוהבין אותו. ו. על ידי אהבה בא התחזקות. ז. כשתחזק את האדם בעבודת השם יתברך, הוא יאהב אותך. ח. על ידי אמירת הלל בקול גדול, זוכים לאהבת השם יתברך. ט. כשתהא נזהר משנאת חנם, אזי כשיהיה...
שיחות הר"ן - אות י
...כלל מהו חרטה כי זהו בעצמו שהם מתגברים בענין רשעתם, זהו בעצמו חרטה כי מחמת שבא בדעתם חרטות, על כן הם מתגברים ביותר ברשעתם כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה שכשאחד רואה שחברו מתגבר נגדו, אזי הוא מתגבר ביותר כנגדו כמו כן ממש כשהרע רואה שמתחיל איזה טוב להתעורר אצלם אזי הוא מתגבר ביותר והבן וזהו כלל גדול בעבודת ה', אפילו לשאר בני אדם, לכל אחד לפי ערכו שכל מה שרוצה יותר לכנס בעבודת ה' מתגבר עליו הבעל דבר ביותר וכבר מבאר מזה במקום אחר וצריך להיות משכיל על...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנה - עַצְבוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאד
...מאד ומה שהאדם אינו נוסע להצדיק, הוא מחמת עצבות וכבדות וכן מה שאינו מתפלל כראוי, הוא מחמת עצבות ועצלות הינו מחמת חסרון אמונה כי בודאי אם היה לו אמונה שלמה והיה מאמין שהשם יתברך עומד עליו ושומע כל דבור ודבור שיוצא מפיו, ומאזין לקול תפילתו בודאי לא היה לו שום עצבות ועצלות וכבדות בתפילתו ובודאי היה מתפלל כראוי אך עקר בלבול התפילה, הוא בא מחמת חסרון אמונה ועל כן נופל עליו עצלות ועצבות, ומבלבל את תפילתו כי עקר העצבות והעצלות, הוא מחמת חסרון אמונה כמו למשל...
שיחות הר"ן - אות קכה
...מענין האתרוג שלפי בחינת הימים נוראים ראוי שיהיה לנו אתרוג נאה כמובא לעיל ובאותה השנה לא היו מצויים אתרוגים והיה העולם סבורים שלא יהיה להם אתרוגים כלל ולא היה שום אתרוג במדינה עד ערב סוכות שעשה השם יתברך נסים וסיבב סיבות בדרך נס שבאו אתרוגים לקצת עירות והיו נותנים אז ממון הרבה בעד אתרוג בקצת קהלות נתנו חמשים אדמים ויותר בעד אתרוג אחד וגם לקהלת בראסלב בא אתרוג מהדר מאד ליד רבנו, זכר צדיק לברכה והיה שמחה גדולה מאד לרבנו זכרונו לברכה ואמר להביא לו כלי...
שיחות הר"ן - אות קכב
...קכב שמעתי בשמו שאמר שאם לא היה ממתין בבטחון לישועת ה' כבר היה איש נוסע ומטלטל כמו כל הנוסעים ומטלטלים עצמם בשביל הפרנסה כנהוג עכשו והכונה כי אמר זאת לענין הנהגת הבית בפרנסה ומלבושים ושאר צרכי הבית שעל פי רב חסר לאדם הרבה כגון, לזה חסר מלבוש פשוט ויש שחסר להם מלבושים חשובים או דירה וכו' שצריכין להמתין לישועת ה' ולבלי לדחק את השעה למלאות החסרון תכף ומיד רק צריכין להמתין עד ירחם ה' ואמר על עצמו ענין הנ"ל שאם לא היה ממתין, כגון כשהיה חסר לו איזה דבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ערב - הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ
...גדול בעבודת השם שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום הן בעסק פרנסה והצטרכותו צריך שלא יחשב מיום לחברו כמובא בספרים וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה כי כשרוצין לכנס בעבודת ה' נדמה להאדם כאלו הוא משא כבד ואי אפשר לו לשא משא כבד כזו אבל כשיחשב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמר מחר אתחיל, מחר אתפלל בכונה ובכח כראוי וכיוצא בזה בשאר העבודות כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רס - הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ
...כמו שמבאר בהתורה היכל הקדש [בסימן נ"ט,: "נפש חיה הוא שמו" עין שם] ויש בבחינה זו מסירת נפש כי יש עשרה הרוגי מלכות שמסרו נפשם על קדוש ה' בשביל יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה כידוע שעקר היחוד על ידי מסירת נפש והם ראו באותן הדורות, שאי אפשר לתקן ולעשות יחודים למעלה כי אם על ידי נשמותיהם על כן מסרו נפשם על קדוש השם כי כשהנפשות עולות למעלה על ידי מסירת נפש אזי הם חוזרים להשכינה, כי משם יצאו כי ישראל הם חלק אלוה ממעל ממש שהם חלקי השכינה ממש בבחינת "העמסים מני...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1094 שניות - עכשיו 17_08_2025 השעה 22:57:50 - wesi2