ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ז - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא) אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: השוו אשה לאיש (קדושין לה בבא קמא טו) ואיתא במכילתא: 'יכול יהיו התלמידים לומדין ואינם מבינים תלמוד לומר: "אשר תשים לפניהם" ערכם לפניהם כשלחן ערוך' א. דע, כי עקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה כמו שכתוב (שיר השירים ד) : "תבואי, תשורי מראש אמנה" (עיין תנחומא פ' בשלח [פ"י] ) ואמונה הוא בחינת תפילה כמו שכתוב (שמות י"ז) : "ויהי ידיו אמונה", ותרגומו: 'פרישן בצלו' וזה בחינת נסים למעלה מהטבע כי התפילה למעלה מטבע כי הטבע מחיב כן והתפילה משנה הטבע וזה דבר נס ולזה צריך אמונה שיאמין שיש מחדש ובידו לחדש דבר כרצונו ועקר אמונה בחינת תפילה בחינת נסים אינו אלא בארץ ישראל כמו שכתוב (תהלים ל"ז) : "שכן ארץ ורעה אמונה" ושם עקר עליות התפילות כמו שכתוב (בראשית כ"ח) : "וזה שער השמים" (שם ט"ו) ובשביל זה כשפגם אברהם "במה אדע" ובזה פגם בירשת ארץ שהיא בחינת אמונה, בחינת תפילה היה גלות מצרים ודוקא יעקב ובניו ירדו מצרים כי הם בחינת שנים עשר נסחאות התפילה והוריד אותם בגלות ומצרים הוא הפוך הנסים כמו שכתוב (שמות י"ד) : "ומצרים נסים לקראתו" שאין שם מקום הנסים ואין שם מקום התפילה כמו שכתוב (שם ט) : "והיה כצאתי את העיר אפרש את כפי" (ב"ר ט"ז) וכל הגלויות מכונים בשם מצרים על שם שהם מצרים לישראל וכשפוגמין באמונה, בתפילה, בארץ ישראל הוא יורד לגלות וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין צז:) 'אין משיח בן דוד בא, אלא עד שתכלה פרוטה מן הכיס' הינו, שיכלו האפיקורסים שאין להם אמונה בנסים ומכסים כל הנסים בדרך הטבע כי עקר הנסים בארץ ישראל כי (תענית י) 'ארץ ישראל שותה תחלה' ושתיתה מהתהומות שהם לשון: "ותהם כל העיר" (רות א) שעל דבר נסי תמהין העולם וזהו (תהלים מ"ב) : "תהום אל תהום קורא" כי יש נסים עלאין, שהוא בחינת תהום עלאה ויש נסים תתאין, שהם בחינת תהומא תתאה ומלאך שכלול מכל הנסים משני התהומות דמיא לעגלא (תענית כה:) שהוא בחינת עגולים בחינת אמונה כמו שכתוב (תהלים פ"ט) : "ואמונתך סביבותיך" ופריטא שפותה שהוא בחינת תפילה כמו שכתוב (שם נ"א) : "אדני שפתי תפתח" והוא כללות הנסים וזה פרוש: 'עד שתכלה פרוטה מן הכיס' כי יש בני אדם המכסים כלליות הנסים הכלולים במלאך דפריטא שפותה מכסים בדרך הטבע וכשתכלה זאת ותתרבה אמונה בעולם אז יבוא משיח כי עקר הגאלה תלוי בזה כמו שכתוב: "תבואי, תשורי מראש אמנה" ב. אבל אי אפשר לבוא לאמונה אלא על ידי אמת כמובא בזוהר (בלק קצח:) : "והיה צדק אזור מתניו ואמונה" וכו' (ישעיהו י"א) הינו צדק, הינו אמונה ואמרו שם: 'אמונה אתקריאת, כד אתחבר בה אמת' ג. ואי אפשר לבוא לאמת אלא על ידי התקרבות לצדיקים וילך בדרך עצתם ועל ידי שמקבל מהם עצתם נחקק בו אמת כמו שכתוב (תהלים נ"א) : "הן אמת חפצת" כשאתה חפץ אמת "בטחות ובסתם חכמה תודיעני" כי העצות שמקבל מהם הוא בחינת נשואין וזווג וכשמקבלין עצות מרשעים הוא בחינת נשואין בקלפה וזהו "הנחש השיאני" (בראשית ג) לשון נשואין עצות הנחש שקבלה הוא בחינת נשואין ועל ידי נשואין הטיל בה זהמא ובמעמד הר סיני פסקה זוהמתן (שבת קמו) כי שם קבלו תרי"ג עטין דקדשה (זהר יתרו פ"ב:) והיתה להם נשואין בקדשה ולמה נקרא עצה בבחינת נשואין ? כי (ברכות סא) 'הכליות יועצות' וכליות הם כלי ההולדה, כלי הזרע נמצא, כשמקבלין עצה מאדם כאלו מקבלין ממנו זרע והכל לפי אדם אם רשע או צדיק ובשביל זה התורה מתיש כח (סנהדרין כו:) ונקראת 'תושיה' כי הם תרי"ג עטין כמו שכתוב (משלי ח) : "לי עצה ותושיה" ועצות הם במקום נשואין בחינת זווג המתיש כח ועצת הצדיק הוא כלו זרע אמת וזה פרוש (ירמיה ב) : "ואנכי נטעתיך שורק" בחינת הגאלה כמו שכתוב (זכריה י) : "אשרקה להם ואקבצם" ועל ידי מה ? על ידי: "כלו זרע אמת" (שם בירמיה) [סיום הפסוק "ואנכי נטעתיך" הנ"ל] על ידי עצת הצדיקים תבוא לאמת ועל ידי זה נקראת אמונה, כד אתחבר בה אמת ועל ידי זה תבוא הגאלה כנ"ל כי הוא מקבל טפי השכל של הצדיק על ידי עצה שמקבל ממנו וזה: "הן אמת חפצת בטחות" בכליות "חכמה תודיעני" שאזכה לקבל טפי המח, טפי השכל על ידי עצה שאקבל מהם ואז אזכה לאמת כי הטפי השכל נקרא "כלו זרע אמת" ד. ודע, שעל ידי מצות ציצית האדם נצול מעצת הנחש מנשואין של רשע מבחינת ניאוף כי ציצית שמירה לניאוף כמובא בתקונים (תקון יח) : "ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם" (בראשית ט) זה בחינת ציצית "וערות אביהם לא ראו" כי ציצית מכסה על עריין אבל חם, דהוא יצר הרע דמחמם גופה דבר נש בעברה הוא ארור, כמו שכתוב (שם) : "ארור כנען" כמו שכתוב (שם ג) : "ארור אתה מכל הבהמה" והשמלה הינו ציצית הוא שמירה מעצת הנחש מזהמת הנחש וזה בחינת (שם מ"ט) : "בן פרת עלי עין" בשביל ציצית לשון (שיר השירים ב) : "מציץ מן החרכים" על ידי זה זכה לבן פרת שנשמר מנשואין של נחש מזווג של הסטרא אחרא וזכה לזווגא דקדשה וזה: "פרת", לשון זווג לשון: "פרו ורבו" ועקר הניאוף תלוי בעינים כמו שאמרו (סוטה ט:) : 'שמשון הלך אחר עיניו' וכמו שכתוב (במדבר ט"ו) : "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ושמירת ציצית, שהוא בחינת עינים הוא שמירה מעצת הנחש ויכול לקבל העצות מצדיק שהוא כלה זרע אמת ה. וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנה: אמר לי ההוא טיעא, תא אחוי לך טורא דסיני. אזלי וחזאי דהדרן לה עקרבי, וקימין כי חמרי חורתא. ושמעתי בת קול שאומרת: אוי לי שנשבעתי, ועכשו שנשבעתי, מי מפר לי רשב"ם: "שנשבעתי" = מן הגלות, כדכתיב קראי טובי בנביאים תא ואחוי לך טורא דסיני שהוא בחינת עצות כי שם קבלו תרי"ג עטין חזאי דהדרן לה עקרבא הינו שיש עצת נחש עצת רשעים שעל ידיהם אין יכולים לקבל עצת צדיקים, זרע אמת וקימו כי חמרי חורתא זה בחינת ציצית שהוא שמירה מעצת הנחש, מניאוף כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מנחות מג:). 'איזה ענשו גדול, של לבן או של תכלת ? ואמרו: משל לאחד, שצוה להביא לו חותם של זהב, הינו תכלת, וחותם של טיט, הינו לבן' וזה: "חמרי" לשון חמר וטיט "חורא" הינו לבן כי עכשו זה עקר הציצית ושמעתי בת קול שאומרת, אוי לי שנשבעתי פרש רבנו שמואל: על הגלות הינו, על ידי ציצית יכולין לבוא לעצת צדיקים לבחינת אמת ועל ידי אמת באים לאמונה כנ"ל ועל ידי אמונה בא הגאלה כנ"ל וזה ששמע חרטת השם יתברך על הגלות כי הציצית שהם 'חמרי חורא' גרם כל זה וזה פרוש: "ואלה" כל מקום שנאמר 'ואלה' מוסיף זה בחינת יוסף בחינת שמירת הברית בחינת ציצית המשפטים, זה בחינת 'כלה זרע אמת' כמו שכתוב (תהלים י"ט) : "משפטי ה' אמת" שזוכה לעצת צדיקים, לבחינת אמת אשר תשים לפניהם זה בחינות 'כד אתחבר בה אמת' וזה בחינת 'השוו אשה לאיש' כי זה איש ואשה הם בחינת התחברות אמת ואמונה ובזה תלוי הגאלה כנ"ל וזה: 'יכול שיהיו התלמידים לומדים ואין מבינים תלמוד לומר וכו', ערכם לפניהם כשלחן ערוך' זה בחינת הגאלה שלעתיד יתגלו כל החכמות כשלחן ערוך כמו שכתוב (ישעיהו י"א) : "ומלאה הארץ דעה" [עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה] [השמטות השיכים להתורה הזאת]. התפילה הוא בחינת אמונה, והוא בחינת הנסים, כי נס למעלה מטבע, ולזה צריך אמונה כנ"ל, עין שם ובשביל זה, התפילה מסגל לזכרון כי תפילה הוא בחינת אמונה כנ"ל ושכחה הוא ענין שהיה לפנינו דבר מה ונשכח ועבר מאתנו והיא דרך ההנהגה על פי מערכת המזלות שמתנהג כסדר יום אחר יום והוא הפוך האמונה מה שאין כן אם מאמין שיש מחדש הכל ברצונו בכל יום תמיד והוא מחיה ומקים הכל תמיד והוא למעלה מהזמן אין כאן שכחה, ודו"ק ומעתה תראה נפלאות בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קד:) 'מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין' כי מס הוא בחינת השכחה ועל זה אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה ט:) 'אין דומה השונה פרקו מאה פעמים למאה פעמים ואחד' מס בגימטריא מאה ועד מאה שולט השר של שכחה וזה שהמתיקו חז"ל: מ"ם וסמ"ך הינו מ"ס שהוא בחינת השכחה בנס היו עומדין כי נס הוא הפך השכחה כי נסים הם בחינת התפילה בחינת אמונה שהיא הפך השכחה, כנ"ל ודע וכו' כי ציצית שמירה לניאוף וכו' על שכם שניהם, זה בחינת ציצית וכו' וזה (בראשית ל"ז) : "הלא אחיך רעים בשכם" הינו בחינת ציצית כנ"ל שהיא שמירה לניאוף והוא בחינת שמירת הברית שהיא בחינת יוסף על כן אמר יעקב ליוסף "הלוא אחיך רעים בשכם" שהוא בחינה שלך "לכה ואשלחך אליהם" וזה פרוש: "ואנכי נטעתיך שורק" וכו' כי הוא מקבל טפי השכל של הצדיק על ידי עצה שמקבל ממנו וזה שורק הוא בחינת שורק שהוא תלת טפין, כמו שכתוב בזוהר (ובתקונים, תקון נ"ו) והוא תלת מחין כי הוא ענין אחד כי הטפה באה מהמח ומגיעה להכליות שהן כלי ההולדה, שמבשלין הזרע כן השכל נולד גם כן במח ומגיע עד הכליות היועצות ותלת מוחין הוא בחינת (ישעיהו ו). "השמן לב וכו' ואזניו וכו' ועיניו וכו', פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב וכו'" כלומר, שאינו רוצה לדבק עצמו לצדיקים 'פן יראה וכו'' אבל כשמדבק עצמו לצדיקים ומקבל מהם עצה אזי הוא בחינת כליות יועצות שהם כלי ההולדה שמקבל הטפה מח המתחלקת לתלת טפין תלת מחין כנ"ל ואז יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין וכו' שהם בחינת השלשה מחין ושב ורפא לו וזהו : "ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת", והבן וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנה וכו' וזה רמז גם כן בפתח דבריו אמר לי ההוא טיעא ופרש רבנו שמואל: בכל מקום סוחר ישמעאל כי ישמעאל הוא בחינת התפילה כמו שכתוב (בראשית ט"ז) : "כי שמע ה' אל עניך" ותרגומו: 'ארי קביל ה' ית צלותיך' והוא בחינת אמונה כנ"ל וזהו סוחר, מלשון סחור סחור [בחינת מקיפים] שהוא בחינת אמונה כנ"ל, "ואמונתך סביבותיך" (תהלים פ"ט) וזהו (רות ג) : "ופרשת כנפך על אמתך" כי ציצית דקדשה, שהם כנפי מצוה הוא שמירת הברית והוא בחינת זווג דקדשה וזהו ששאל חגי הנביא (חגי ב) "הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם" כי פגם הברית העדר הלחם כמו שכתוב (משלי ו) : "בעד אשה זונה עד ככר לחם", והבן "ותשב באיתן קשתו וכו', משם רועה אבן ישראל" (בראשית מ"ט) אבהן ובנין בחינת התפילה יעקב ובניו סגלה לחולה להסתכל על הציצית והסוד בפסוק (שם מ"ח) : "הנה בנך יוסף בא אליך" כי כל אלו התבות מרמזין על הציצית דהינו מנין החוטין והחליות והקשרים כמבאר ב"פרי עץ חיים" (בשער הציצית, פרק ד', בהג"ה, עין שם) [ז"ל הפע"ח: ט"ל כריכות הם קנ"ו כמנין יוסף. וסמ"ך גודלין יש בכל הכנפות עם הציצית כמנין הנה וכמנין בנך. חוליות וקשרים והחוטין הם ל"ב והם שזורין הרי ס"ד כמנין בא אליך ע"כ]. וזהו : "הנה בנך יוסף בא אליך" דהינו בחינת ציצית כנ"ל על ידי זה "ויתחזק ישראל"
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם

אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הֻשְׁווּ אִשָּׁה לְאִישׁ

וְאִיתָא בִּמְכִילְתָּא: 'יָכוֹל יִהְיוּ הַתַּלְמִידִים לוֹמְדִין וְאֵינָם מְבִינִים תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" עָרְכֵם לִפְנֵיהֶם כְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ'

א. דַּע, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֶסְרוֹן אֱמוּנָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תָּבוֹאִי, תָּשׁוּרִי מֵראשׁ אֲמָנָה"

וֶאֱמוּנָה הוּא בְּחִינַת תְּפִילָּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה", וְתַרְגּוּמוֹ: 'פְּרִישָׂן בִּצְלוֹ'

וְזֶה בְּחִינַת נִסִּים לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע

כִּי הַתְּפִילָּה לְמַעְלָה מֵטֶבַע

כִּי הַטֶּבַע מְחַיֵּב כֵּן

וְהַתְּפִילָּה מְשַׁנָּה הַטֶּבַע

וְזֶה דְּבַר נֵס

וְלָזֶה צָרִיךְ אֱמוּנָה

שֶׁיַּאֲמִין שֶׁיֵּשׁ מְחַדֵּשׁ וּבְיָדוֹ לְחַדֵּשׁ דָּבָר כִּרְצוֹנוֹ

וְעִקַּר אֱמוּנָה

בְּחִינַת תְּפִילָּה

בְּחִינַת נִסִּים

אֵינוֹ אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה"

וְשָׁם עִקַּר עֲלִיּוֹת הַתְּפִילּוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם"

ובשביל זה כשפגם אברהם "במה אדע"

וּבָזֶה פָּגַם בִּירֻשַּׁת אֶרֶץ

שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, בְּחִינַת תְּפִילָּה

הָיָה גָּלוּת מִצְרַיִם

וְדַוְקָא יַעֲקב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרַיִם

כִּי הֵם בְּחִינַת שְׁנֵים עָשָׂר נֻסְחָאוֹת הַתְּפִילָּה

וְהוֹרִיד אוֹתָם בְּגָלוּת

וּמִצְרַיִם הוּא הִפּוּךְ הַנִּסִּים

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ"

שֶׁאֵין שָׁם מְקוֹם הַנִּסִּים

וְאֵין שָׁם מְקוֹם הַתְּפִילָּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָיָה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרשׂ אֶת כַּפַּי"

וכל הגלויות מכונים בשם מצרים

עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל

וּכְשֶׁפּוֹגְמִין בֶּאֱמוּנָה, בִּתְפִילָּה, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הוּא יוֹרֵד לְגָלוּת

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'אֵין מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בָּא, אֶלָּא עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס'

הַיְנוּ, שֶׁיִּכְלוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בְּנִסִּים

וּמְכַסִּים כָּל הַנִּסִּים בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע

כִּי עִקַּר הַנִּסִּים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי 'אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה תְּחִלָּה'

וּשְׁתִיָּתָהּ מֵהַתְּהוֹמוֹת

שֶׁהֵם לְשׁוֹן: "וַתֵּהם כָּל הָעִיר"

שֶׁעַל דָּבָר נִסִּי תְּמֵהִין הָעוֹלָם

וזהו: "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא"

כִּי יֵשׁ נִסִּים עִלָּאִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּהוֹם עִלָּאָה

וְיֵשׁ נִסִּים תַּתָּאִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּהוֹמָא תַתָּאָה

וּמַלְאָךְ שֶׁכָּלוּל מִכָּל הַנִּסִּים

מִשְּׁנֵי הַתְּהוֹמוֹת

דָּמְיָא לְעֶגְלָא

שֶׁהוּא בְּחִינַת עִגּוּלִים

בְּחִינַת אֱמוּנָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ"

וּפְרִיטָא שִׂפְוָתֵהּ

שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִילָּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח"

וְהוּא כְּלָלוּת הַנִּסִּים

וְזֶה פֵּרוּשׁ: 'עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס'

כִּי יֵשׁ בְּנֵי אָדָם הַמְכַסִּים כְּלָלִיּוּת הַנִּסִּים

הַכְּלוּלִים בַּמַּלְאָךְ דִּפְרִיטָא שִׂפְוָתֵהּ

מְכַסִּים בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע

וּכְשֶׁתִּכְלֶה זאת וְתִתְרַבֶּה אֱמוּנָה בָּעוֹלָם

אָז יָבוֹא מָשִׁיחַ

כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה תָּלוּי בָּזֶה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תָּבוֹאִי, תָּשׁוּרִי מֵראשׁ אֲמָנָה"

ב. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמוּנָה

אֶלָּא עַל יְדֵי אֱמֶת

כַּמּוּבָא בַּזוהַר: "וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וֶאֱמוּנָה" וְכוּ' הַיְנוּ צֶדֶק, הַיְנוּ אֱמוּנָה

וְאָמְרוּ שָׁם: 'אֱמוּנָה אִתְקְרִיאַת, כַּד אִתְחַבַּר בַּהּ אֱמֶת'

ג. וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לֶאֱמֶת

אֶלָּא עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים

וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ עֲצָתָם

וְעַל יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל מֵהֶם עֲצָתָם

נֶחְקָק בּוֹ אֱמֶת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ"

כְּשֶׁאַתָּה חָפֵץ אֱמֶת

"בַטֻּחוֹת וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי"

כִּי הָעֵצוֹת שֶׁמְּקַבֵּל מֵהֶם הוּא בְּחִינַת נִשּׂוּאִין וְזִוּוּג

וּכְשֶׁמְּקַבְּלִין עֵצוֹת מֵרְשָׁעִים

הוּא בְּחִינַת נִשּׂוּאִין בַּקְּלִפָּה

וזהו "הנחש השיאני"

לְשׁוֹן נִשּׂוּאִין

עֲצוֹת הַנָּחָשׁ שֶׁקִּבְּלָה הוּא בְּחִינַת נִשּׂוּאִין

וְעַל יְדֵי נִשּׂוּאִין הֵטִיל בָּהּ זֻהֲמָא

ובמעמד הר סיני פסקה זוהמתן

כִּי שָׁם קִבְּלוּ תַּרְיַ"ג עֵטִין דִּקְדֻשָּׁה

וְהָיְתָה לָהֶם נִשּׂוּאִין בִּקְדֻשָּׁה

וְלָמָּה נִקְרָא עֵצָה בִּבְחִינַת נִשּׂוּאִין ?

כִּי 'הַכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת'

וּכְלָיוֹת הֵם כְּלֵי הַהוֹלָדָה, כְּלֵי הַזֶּרַע

נִמְצָא, כְּשֶׁמְּקַבְּלִין עֵצָה מֵאָדָם

כְּאִלּוּ מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ זֶרַע

וְהַכּל לְפִי אָדָם

אִם רָשָׁע אוֹ צַדִּיק

וּבִשְׁבִיל זֶה הַתּוֹרָה מַתִּישׁ כּחַ

וְנִקְרֵאת 'תּוּשִׁיָּה'

כִּי הֵם תַּרְיַ"ג עֵטִין

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה"

וְעֵצוֹת הֵם בִּמְקוֹם נִשּׂוּאִין

בְּחִינַת זִוּוּג הַמַּתִּישׁ כּחַ

וַעֲצַת הַצַּדִּיק הוּא כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "וְאָנכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק"

בְּחִינַת הַגְּאֻלָּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם"

וְעַל יְדֵי מָה ?

עַל יְדֵי: "כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת"

[סִיּוּם הַפָּסוּק "וְאָנכִי נְטַעְתִּיךָ" הַנַּ"ל]

עַל יְדֵי עֲצַת הַצַּדִּיקִים תָּבוֹא לֶאֱמֶת

וְעַל יְדֵי זֶה נִקְרֵאת אֱמוּנָה, כַּד אִתְחַבַּר בַּהּ אֱמֶת

וְעַל יְדֵי זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה כַּנַּ"ל

כִּי הוּא מְקַבֵּל טִפֵּי הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַצַּדִּיק

עַל יְדֵי עֵצָה שֶׁמְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ

וְזֶה: "הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת" בַּכְּלָיוֹת

"חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי"

שֶׁאֶזְכֶּה לְקַבֵּל טִפֵּי הַמּחַ, טִפֵּי הַשֵּׂכֶל

עַל יְדֵי עֵצָה שֶׁאֲקַבֵּל מֵהֶם

וְאָז אֶזְכֶּה לֶאֱמֶת

כִּי הַטִּפֵּי הַשֵׂכֶל נִקְרָא "כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת"

ד. וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת צִיצִית

הָאָדָם נִצּוֹל מֵעֲצַת הַנָּחָשׁ

מִנִּשּׂוּאִין שֶׁל רָשָׁע

מִבְּחִינַת נִיאוּף

כִּי צִיצִית שְׁמִירָה לְנִיאוּף

כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים: "וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם"

זֶה בְּחִינַת צִיצִית

"וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לא רָאוּ"

כִּי צִיצִית מְכַסָּה עַל עֲרָיִין

אֲבָל חָם, דְּהוּא יֵצֶר הָרָע

דִּמְחַמֵּם גּוּפֵהּ דְּבַר נָשׁ בַּעֲבֵרָה

הוּא אָרוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָרוּר כְּנָעַן"

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה"

וְהַשִּׂמְלָה

הַיְנוּ צִיצִית

הוּא שְׁמִירָה מֵעֲצַת הַנָּחָשׁ

מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ

וְזֶה בְּחִינַת: "בֵּן פּרָת עֲלֵי עָיִן"

בִּשְׁבִיל צִיצִית

לְשׁוֹן: "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים"

עַל יְדֵי זֶה זָכָה לְבֵן פּרָת

שֶׁנִּשְׁמַר מִנִּשּׂוּאִין שֶׁל נָחָשׁ

מִזִּוּוּג שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא

וְזָכָה לְזִוּוּגָא דִקְדֻשָּׁה

וְזֶה: "פּרָת", לְשׁוֹן זִוּוּג

לְשׁוֹן: "פְּרוּ וּרְבוּ"

וְעִקַּר הַנִיאוּף תָּלוּי בָּעֵינַיִם

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו'

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְלא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם"

וּשְׁמִירַת צִיצִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינַיִם

הוּא שְׁמִירָה מֵעֲצַת הַנָּחָשׁ

וְיָכוֹל לְקַבֵּל הָעֵצוֹת מִצַּדִּיק

שֶׁהוּא כֻּלּה זֶרַע אֱמֶת

ה. וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: אֲמַר לִי הַהוּא טַיְעָא, תָּא אַחֲוֵי לָךְ טוּרָא דְּסִינַי. אַזְלִי וַחֲזָאִי דְּהַדְרָן לֵהּ עַקְרַבֵּי, וְקָיְמִין כִּי חַמָרֵי חִוַּרְתָא. וְשָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל שֶׁאוֹמֶרֶת: אוֹי לִי שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי, וְעַכְשָׁו שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי, מִי מֵפֵר לִי

רַשְׁבַּ"ם: "שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי" = מִן הַגָּלוּת, כְּדִכְתִיב קְרָאֵי טוּבֵי בִּנְבִיאִים

תָּא וְאַחֲוֵי לָךְ טוּרָא דְּסִינַי

שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵצוֹת

כִּי שָׁם קִבְּלוּ תַּרְיַ"ג עֵטִין

חֲזַאי דְּהָדְרָן לֵהּ עַקְרַבָּא

הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ עֲצַת נָחָשׁ

עֲצַת רְשָׁעִים

שֶׁעַל יְדֵיהֶם אֵין יְכוֹלִים לְקַבֵּל עֲצַת צַדִּיקִים, זֶרַע אֱמֶת

וְקָיְמוּ כִּי חַמְרֵי חִוַּרְתָּא

זֶה בְּחִינַת צִיצִית

שֶׁהוּא שְׁמִירָה מֵעֲצַת הַנָּחָשׁ, מִנִיאוּף

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'אֵיזֶה עָנְשׁוֹ גָּדוֹל, שֶׁל לָבָן אוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת ?

וְאָמְרוּ: מָשָׁל לְאֶחָד, שֶׁצִּוָּה לְהָבִיא לוֹ חוֹתָם שֶׁל זָהָב, הַיְנוּ תְּכֵלֶת, וְחוֹתָם שֶׁל טִיט, הַיְנוּ לָבָן'

וְזֶה: "חַמְרֵי" לְשׁוֹן חֹמֶר וָטִיט

"חִוָּרָא" הַיְנוּ לָבָן

כִּי עַכְשָׁו זֶה עִקַּר הַצִּיצִית

וְשָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל שֶׁאוֹמֶרֶת, אוֹי לִי שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי

פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ שְׁמוּאֵל: עַל הַגָּלוּת

הַיְנוּ, עַל יְדֵי צִיצִית

יְכוֹלִין לָבוֹא לַעֲצַת צַדִּיקִים

לִבְחִינַת אֱמֶת

וְעַל יְדֵי אֱמֶת בָּאִים לֶאֱמוּנָה כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי אֱמוּנָה בָּא הַגְּאֻלָּה כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁשָּׁמַע חֲרָטַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הַגָּלוּת

כִּי הַצִּיצִית שֶׁהֵם 'חֲמָרֵי חִוָּרָא'

גָּרַם כָּל זֶה

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "וְאֵלֶּה"

כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'וְאֵלֶּה' מוֹסִיף

זֶה בְּחִינַת יוֹסֵף

בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית

בְּחִינַת צִיצִית

הַמִּשְׁפָּטִים, זֶה בְּחִינַת 'כֻּלּה זֶרַע אֱמֶת'

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת"

שֶׁזּוֹכֶה לַעֲצַת צַדִּיקִים, לִבְחִינַת אֱמֶת

אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם

זֶה בְּחִינוֹת 'כַּד אִתְחַבַּר בַּהּ אֱמֶת'

וְזֶה בְּחִינַת 'הֻשְׁווּ אִשָּׁה לְאִישׁ'

כִּי זֶה אִישׁ וְאִשָּׁה

הֵם בְּחִינַת הִתְחַבְּרוּת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה

וּבָזֶה תָּלוּי הַגְּאֻלָּה כַּנַּ"ל

וְזֶה: 'יָכוֹל שֶׁיִּהְיוּ הַתַּלְמִידִים לוֹמְדִים וְאֵין מְבִינִים תַּלְמוּד לוֹמַר וְכוּ', עָרְכֵם לִפְנֵיהֶם כְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ'

זֶה בְּחִינַת הַגְּאֻלָּה

שֶׁלֶּעָתִיד יִתְגַּלּוּ כָּל הַחָכְמוֹת כְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה"

[עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

[הַשְׁמָטוֹת הַשַּׁיָּכִים לְהַתּוֹרָה הַזּאת].

הַתְּפִילָּה הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, וְהוּא בְּחִינַת הַנִּסִּים, כִּי נֵס לְמַעְלָה מִטֶּבַע, וְלָזֶה צָרִיךְ אֱמוּנָה כַּנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם

וּבִשְׁבִיל זֶה, הַתְּפִילָּה מְסֻגָּל לְזִכָּרוֹן

כִּי תְּפִילָּה הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ"ל

וְשִׁכְחָה הוּא עִנְיָן

שֶׁהָיָה לְפָנֵינוּ דְּבַר מָה וְנִשְׁכַּח וְעָבַר מֵאִתָּנוּ

וְהִיא דֶּרֶךְ הַהַנְהָגָה עַל פִּי מַעֲרֶכֶת הַמַּזָּלוֹת

שֶׁמִּתְנַהֵג כְּסֵדֶר יוֹם אַחַר יוֹם

וְהוּא הִפּוּךְ הָאֱמוּנָה

מַה שֶּׁאֵין כֵּן

אִם מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ מְחַדֵּשׁ הַכּל בִּרְצוֹנוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד

וְהוּא מְחַיֶּה וּמְקַיֵּם הַכּל תָּמִיד

וְהוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן

אֵין כָּאן שִׁכְחָה, וְדוּ"ק

וּמֵעַתָּה תִּרְאֶה נִפְלָאוֹת בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'מֵ"ם וְסָמֶ"ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין'

כִּי מַס הוּא בְּחִינַת הַשִּׁכְחָה

וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'אֵין דּוֹמֶה הַשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים לְמֵאָה פְּעָמִים וְאֶחָד'

מַס בְּגִימַטְרִיָּא מֵאָה

וְעַד מֵאָה שׁוֹלֵט הַשַּׂר שֶׁל שִׁכְחָה

וזה שֶׁהִמְתִּיקוּ חֲזַ"ל: מֵ"ם וְסָמֶ"ךְ

הַיְנוּ מַ"ס שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשִּׁכְחָה

בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין

כִּי נֵס הוּא הֶפֶךְ הַשִּׁכְחָה

כִּי נִסִּים הֵם בְּחִינַת הַתְּפִילָּה

בְּחִינַת אֱמוּנָה

שֶׁהִיא הֵפֶךְ הַשִּׁכְחָה, כַּנַּ"ל

וְדַע וכוּ' כִּי צִיצִית שְׁמִירָה לְנִיאוּף וכוּ' עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, זֶה בְּחִינַת צִיצִית וְכוּ'

וזה: "הֲלא אַחֶיךָ רעִים בִּשְׁכֶם"

הַיְנוּ בְּחִינַת צִיצִית כַּנַּ"ל

שֶׁהִיא שְׁמִירָה לְנִיאוּף

וְהוּא בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית

שֶׁהִיא בְּחִינַת יוֹסֵף

עַל כֵּן אָמַר יַעֲקב לְיוֹסֵף

"הֲלוֹא אַחֶיךָ רעִים בִּשְׁכֶם"

שֶׁהוּא בְּחִינָה שֶׁלְּךָ

"לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם"

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "וְאָנכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק" וכוּ'

כִּי הוּא מְקַבֵּל טִפֵּי הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַצַּדִּיק

עַל יְדֵי עֵצָה שֶׁמְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ

וְזֶה שׂוֹרֵק הוּא בְּחִינַת שׁוּרֻק

שֶׁהוּא תְּלָת טִפִּין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר

וְהוּא תְּלָת מחִין

כִּי הוּא עִנְיָן אֶחָד

כִּי הַטִּפָּה בָּאָה מֵהַמּחַ

וּמַגִּיעָה לְהַכְּלָיוֹת

שֶׁהֵן כְּלֵי הַהוֹלָדָה, שֶׁמְּבַשְּׁלִין הַזֶּרַע

כֵּן הַשֵּׂכֶל נוֹלָד גַּם כֵּן בַּמּחַ

וּמַגִּיעַ עַד הַכְּלָיוֹת הַיּוֹעֲצוֹת

ותלת מוחין הוא בחינת .

"הַשְׁמֵן לֵב וְכוּ' וְאָזְנָיו וְכוּ' וְעֵינָיו וְכוּ', פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְכוּ'"

כְּלוֹמַר, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְדַבֵּק עַצְמוֹ לַצַּדִּיקִים 'פֶּן יִרְאֶה וְכוּ''

אֲבָל כְּשֶׁמְּדַבֵּק עַצְמוֹ לְצַדִּיקִים

וּמְקַבֵּל מֵהֶם עֵצָה

אֲזַי הוּא בְּחִינַת כְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת

שֶׁהֵם כְּלֵי הַהוֹלָדָה

שֶׁמְּקַבֵּל הַטִּפָּה מחַ

הַמִּתְחַלֶּקֶת לִתְלָת טִפִּין

תְּלָת מחִין כַּנַּ"ל

וְאָז יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וְכוּ'

שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשְּׁלשָׁה מחִין

וָשָׁב וְרָפָא לוֹ

וְזֶהוּ: "וְאָנכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלּה זֶרַע אֱמֶת", וְהָבֵן

וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה וְכוּ'

וְזֶה רָמַז גַּם כֵּן בְּפֶתַח דְּבָרָיו

אָמַר לִי הַהוּא טַיְעָא

וּפֵרֵשׁ רַבֵּנוּ שְׁמוּאֵל: בְּכָל מָקוֹם סוֹחֵר יִשְׁמָעֵאל

כִּי יִשְׁמָעֵאל הוּא בְּחִינַת הַתְּפִילָּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ"

וְתַרְגּוּמוֹ: 'אֲרֵי קַבִּיל ה' יָת צְלוֹתִיךְ'

וְהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ סוֹחֵר, מִלְּשׁוֹן סְחוֹר סְחוֹר [בְּחִינַת מַקִּיפִים]

שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ"ל, "וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ"

וְזֶהוּ: "וּפָרַשְׂתָּ כְּנָפֶךָ עַל אֲמָתֶךָ"

כִּי צִיצִית דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהֵם כַּנְפֵי מִצְוָה

הוּא שְׁמִירַת הַבְּרִית

וְהוּא בְּחִינַת זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה

וזהו ששאל חגי הנביא

"הֵן יִשָּׂא אִישׁ בְּשַׂר קדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדּוֹ וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל הַלֶּחֶם"

כִּי פְּגַם הַבְּרִית הֶעְדֵּר הַלֶּחֶם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם", וְהָבֵן

"וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וְכוּ', מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל"

אֲבָהָן וּבְנִין

בְּחִינַת הַתְּפִילָּה

יַעֲקב וּבָנָיו

סְגֻלָּה לְחוֹלֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַצִּיצִית

והסוד בפסוק: "הִנֵּה בִנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ"

כִּי כָּל אֵלּוּ הַתֵּבוֹת מְרַמְּזִין עַל הַצִּיצִית

דְּהַיְנוּ מִנְיַן הַחוּטִין וְהַחֻלְיוֹת וְהַקְּשָׁרִים

כַּמְבאָר בִּ"פְרִי עֵץ חַיִּים"

[ז"ל הפע"ח: ט"ל כריכות הם קנ"ו כמנין יוסף. וסמ"ך גודלין יש בכל הכנפות עם הציצית כמנין הנה וכמנין בנך. חוליות וקשרים והחוטין הם ל"ב והם שזורין הרי ס"ד כמנין בא אליך ע"כ].

וְזֶהוּ: "הִנֵּה בִנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ"

דְּהַיְנוּ בְּחִינַת צִיצִית כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה "וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל"
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סט - מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים לִתֵּן בְּרָכָה
...לתן ברכה מה שנוהגים לתן ברכה להאיש, המביא המשקה לאורחים או על החתנה וכיוצא [הינו כשנושאין יין או דבש לאורחים או על חתנה אזי נוהגין לתן מן המשקה להשליח, הנושא את המשקה לעשות ברכה] הוא על פי מה שכתוב בזוהר שיש כמה דברים שהם נשאים ונושאים וחושב שם כמה דברים שהם נשאים דהינו שנושאים אותם ובאמת אלו הדברים הם נושאים כגון המרכבה, שהיא נשאת ונושאת וכן הארון, שהיו נושאים אותו "והוא נשא את נושאיו" וכו' וזה בחינת ברכה שנותנין כנ"ל כי ברכה ראשי תבות: "כי רוח החיה באופנים" בחינת נשאת ונושאת כי האופנים נושאים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מט - לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם וְהוּא כְּחָתָן יצֵא מֵחֻפָּתוֹ וְכוּ'
...- תורה מט - לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' [לשון רבנו, זכרונו לברכה] לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' . א. כי קדם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף ורצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו ואין מלך בלא עם והצרך לברא בני אדם, שיקבלו על מלכותו והתגלות מלכותו אי אפשר להשיג אלא על ידי המדות שעל ידי המדות משיגין אלקותו, ויודעין שיש אדון מושל ומנהיג וצמצם את האור אין סוף לצדדין ונשאר חלל פנוי ובתוך החלל הפנוי, ברא העולמות והן הן מדותיו והלב הוא הציר של המדות הינו החכמה שבלב כמו שכתוב: "ובלב...
שיחות הר"ן - אות קפ - גדולות נוראות השגתו
...קפ - גדולות נוראות השגתו פעם אחת אמר לי רבנו זכרונו לברכה שהיום נראה לו מלאך חדש ויודע שמו ויש תחתיו ממנים ויש להם שופרות בידם והם תוקעין תקיעה, ואחר כך תרועה, ואחר כך חוזרים ותוקעים תקיעה והם כלם חופרים ומבקשים אחר אבדות כי יש דברים אבודים הרבה וזה בחינת "תאוות רשעים תאבד" תר"ת "יחפרו ויאבדו" ולפעמים הצדיק בעצמו שמחפש אחר אבדות הוא בעצמו אבד לפעמים וזה בחינת "יש צדיק אובד בצדקו" ואז הצדיק עושה תשובה על אותו החטא שעל ידו באין אבדות ובודאי אין להצדיק אותו החטא ממש רק איזה פגם דק מן הדק מאותו החטא...
חיי מוהר"ן - קכו - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...ונסיעותיו וטלטוליו אות קכו דרכנו היה להיות אצלו על ראש השנה ועל שבת חנוכה ועל חג השבועות ובאלו השל שה זמנים היינו אצלו תמיד מיום שקבע דירתו פה ברסלב. והיה מצוה ומזהיר להיות אצלו באלו השל שה זמנים והיה תמיד אומר תורה נפלאה באריכות גדולה באלו הזמנים. הינו בראש השנה היה אומר התורה בין השמשות בין יום ראשון לשני, והתחיל בין השמשות ונכנס הרבה לתוך ליל שני של ראש השנה. ובשבת חנוכה אמר התורה בסעדה שלישית, ובשבועות היה אומרה גם כן כמו בראש השנה בין השמשות של יום שני דשבועות ונכנס הרבה לתוך ליל שני. אך ביותר...
שיחות הר"ן - אות רס - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן פעם אחת דבר עמי והפליג במעלת ההשתוקקות והכסופין והגעגועים לדברים שבקדשה אף על פי שאינו זוכה לעשותם אף על פי כן ההשתוקקות והגעגועים בעצמן טובים מאד וכו' וכמבאר בדברינו כמה פעמים ואז הביא ראיה לזה מהדין המבאר בשלחן ערוך ארח חיים סימן ס"ב שמי שהוא במקום שאינו נקי ואינו יכול לקרות קריאת שמע יהרהר בלבו ופרשו שם שהפרוש הוא שיהרהר בלבו שהוא צריך לקרות קריאת שמע ואינו יכול ויצטער על זה והוא מקבל שכר על זה עין שם נמצא שההשתוקקות והגעגועים שמצטערים לעשות המצוה אף על פי שאינם יכולים לגמרה הם גם...
שיחות הר"ן - אות קסה - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...וטרחתו בעבודת ה' בכל פעם שהיה מספר מעצם הפלגת מעלתו ומדרגתו הגבוה מאד מאד היה אומר בכל פעם אבל מאד יגעתי על זה ועקר ספורו בפנינו דברים כאלו היה בשביל קנאת סופרים כדי שנהיה מקנאים עצמנו במעלתו הגדולה כדי שגם אנחנו נעשה כמותו ונלך בדרכיו להתיגע ולטרח וכו' ולעבד ה' כמותו ופעם אחת ספר עם אחד מענינים אלו והתפאר לפניו מעצם גדלת מעלתו והשגתו הגבוהה העצומה וכו', כמו שמתפאר ומתגרה עם חברו בגדולות כדי שיתקנא בו חברו וזה האיש אמר לו: מי יוכל לבוא לזה לזכות למדרגתכם כי יש לכם נשמה גבוהה מאד בודאי ?! והקפיד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כט - הַאי גַּבְרָא דְּאָזֵל בָּעֵי אִתְּתָא וְלָא קָיָהֲבִי לֵהּ
...גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה, מאי חזי דאזל להיכא דמדלי מנה ? שקל סכתא דצה לתתא, לא עאל, דלי דצה לעלא, עאל. אמר: האי נמי מתרמיא לה בת מזלה. רש"י: דמדליה מנה, שמיחסת מראשונה. ושואל אותו הלא יש לו ללמד, הואיל ולא נתנו לו ראשונה כל שכן זו: סכתא, קבילא: דצה, השפיל ידו במקום שאין חור בכתל ולא על: דלי דצה, הגביה ידו ונעצה במקום נקב ועאל. האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה וכו' א. כי לא כל דבור נקרא דבור כי דבור שאינו נשמע ונתקבל אינו נקרא דבור בחינת: "אין אמר ואין...
ספר המידות - ממון
...א. המתלוצץ מזונותיו מתמעטין. ב. לשון חכמים מביא עשר. ג. אין העשר מתקים, מפני שאין מרחמים על הבריות. ד. העומד בנסיון של ניאוף, יזכה לעשר גדול בין השונאים שלו. ה. גדולה מלאכה שהזהיר עליה הקדוש ברוך הוא, שיעשה איזה מלאכה. ו. כגון: אנו לווין ואוכלין. ז. הרוצה שיתעשר, יעסק בבהמה דקה ובחורשין. ח. אכילה ושתיה יהיה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה כמה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו. ט. קשה עניות בביתו של אדם יותר מחמשים מכות. י. אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו. יא. הכח שיש...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסח - כְּשֶׁאֵין הָאָדָם מִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, לָמָּה לוֹ חַיִּים
...מוהר"ן ח"א - תורה רסח - כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים והנה הנפש מתגעגעת תמיד לעשות רצון יוצרה וכשרואה שאין האדם עושה רצונו יתברך, חס ושלום אזי היא מתגעגע מאד לחזר לשרשה ומתחלת להמשיך עצמה להסתלק מגוף האדם ומזה נחלה האדם על ידי שנחלש כח הנפש על ידי שממשכת עצמה ממנו מחמת שאין ממלא רצונה כי היא רוצה רק שיעשה רצון המקום ברוך הוא ומה שהאדם חוזר לבריאותו על ידי רפואות הוא מחמת שהנפש רואה שזה האדם יכול לכף עצמו לעשות הפך תאוותו ורגילותו כי הוא מרגל באכילת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכ - יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים יְקָרִים בָּעוֹלָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכ - יש כמה דברים יקרים בעולם דע כי יש כמה דברים יקרים בעולם החכם הוא יקר מאד וכן גבור וכן עשיר ומושל דהינו מי שיש לו איזה התנשאות. ודע שאצל כל אחד מהם יכולים לפעל ולהושע מצערו שאם יש לו איזה צער, חס ושלום וילך אצל אחד מהם ויספרו לפניו עד שיעורר רחמים אצלו עליו מזה יוכל להושע
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1094 שניות - עכשיו 27_03_2026 השעה 04:35:22 - wesi2