breslev.eip.co.il/?key=30 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה א - אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ

אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'.

דַּע, כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה

= התורה היינו השכל של השי"ת. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, היינו בתורה דעתיקא סתימאה שתתגלה לעתיד לבוא, שהיא קדמה לעולם שבה הוא הסתכל וכולי. והתורה הזאת היא השכל של השי"ת. היינו השכל של השי"ת מדוע הוא ברא את העולם, ומדוע דווקא בצורה הזאת ומדוע דווקא כך ולא אחרת, זה השכל של השי"ת שהוא התורה של השי"ת.

נִתְקַבְּלִים כָּל הַתְּפִילּוֹת וְכָל הַבַּקָּשׁוֹת, שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים וּמִתְפַּלְּלִים

= התפילות היינו הרצונות / התאוות / החסרונות וכולי. כי על ידי זה שאדם מבין את השכל של השי"ת בכל דבר, ממילא הוא רואה את הטוב שיש בכל דבר, וממילא כל החסרונות שלו נעלמים, כי מאחר שהכל טוב הוא אינו חסר דבר.

וְהַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִתְעַלֶּה וְנִתְרוֹמֵם בִּפְנֵי כָּל מִי שֶׁצְּרִיכִין

הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי.

= היינו כי בעולם הזה החן והכבוד של בחינת ישראל שהיא האמונה, הוא ירד ונסתר. היינו כי בעולם הזה עיקר החשיבות הוא דווקא לכבוד של העולם הזה, במקום שיהיה לאמונה של העולם הבא.

ועל ידי התגלות השכל של השי"ת, על ידי זה יתהפך החשיבות הנ"ל, ויגלו שעיקר הגדולה היא שיפלות וכולי.

כִּי עַכְשָׁו בָּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חֵן וַחֲשִׁיבוּת הָאֲמִיתִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל נָפַל

כִּי עַכְשָׁו עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת וְהַחֵן הוּא אֶצְלָם.

= בעולם הזה המלכות של השי"ת היא בגלות. היינו שהאדם לא רואה את המלכות של השי"ת בכל דבר.

אֲבָל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, נִתְעַלֶּה הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

= על ידי התגלות השכל של השי"ת בעולם, על ידי זה מתגלה החשיבות של הענווה שהיא בחינת אין שממנה שורש ה"יש" וכולי.

כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת: "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן"

שֶׁמַּעֲלָה חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ.

= התורה מאפשרת לאדם לחיות טוב יותר כדלהלן.

כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל, שֶׁל כָּל דָּבָר

וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר

= השכל של כל דבר, היינו התורה שמלובשת בבריאה בכל דבר.

כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר

לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר.

= על ידי זה שאדם מבין איזו תורה מלובשת בכל דבר, על ידי זה הוא זוכה לעבוד את השי"ת בכל דבר, ומתקרב להשי"ת ועולה מדרגה לדרגה מכל דבר.

ואיש ישראלי, היינו מי שזכה להגיע לבחינת א"י, שהיא כולה בחינת שכל בלבד. ושם באמת עולים כל הזמן מדרגה לדרגה.

כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא אוֹר גָּדוֹל וּמֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו".

= כאן רבי נחמן מברסלב מדבר על השכל של השי"ת שמלובש בכל דבר. ומי שזוכה לדעת אותו, השכל הזה מאיר לו בכל דרכיו.

וְזֶה בְּחִינַת יַעֲקב

כִּי יַעֲקב זָכָה לַבְּכוֹרָה שֶׁהוּא רֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רֵאשִׁית חָכְמָה".

= כאן רבי נחמן מברסלב מדבר על השכל שהוא בחינת ראשית, היינו השכל שקדם לעולם, היינו השכל של השי"ת שכרגע הוא מלובש בכל דבר בעולם.

וזה בחינת "וַיַּעַקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם", וְתַרְגּוּם אוּנְקְלוֹס: וְחַכְּמַנִי.

וְזֶה בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ. כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא מֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ.

וְזֶה בְּחִינַת: "וְארַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם".

וְזֶה בְּחִינַת חֵית לְשׁוֹן חִיּוּת

כִּי הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְחַיֶּה" וְכוּ'.

= כי השכל של השי"ת הוא זה שמחייה את כל הבריאה. היינו סודות התורה שמחיים גם את המקומות הנמוכים...

אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאוֹר הַשֵּׂכֶל גָּדוֹל מְאד

אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת אֵלָיו כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינַת נוּן שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'לְשׁוֹן מַלְכוּת'.

= היינו כי מחמת שהשכל של השי"ת הוא מאוד גדול, לשם כך צריך את בריאת העולם, דהיינו את המלכות, שבה הקב"ה מצמצם את עצמו עבור האדם.

בחינת מלכות היינו השכינה בייחס לקב"ה. וכן זו בחינת העולם הזה עולם העשייה שבו מלובשים כל שאר העולמות. וכן זו בחינת הנשמה של האדם, שהיא בחינת מלכות, ושהיא צמצום של השי"ת.

בכל מקרה הרעיון הוא, כי אי אפשר להשיג את האין סוף כפי מה שהוא, ולכן יש צורך בבחינת מלכות, דהיינו בבריאת העולם כדי לזכות לאור הזה.

וכן ע"ז הדרך, אור השכל גדול מאוד, ולכן אי אפשר לזכות אליו כאשר המוחין מתבטלים. ולכן צריך צמצום דהיינו בחינת ושוב של הצדיק, שאז הוא חוזר לישותו היינו למלכותו, ועל ידי זה הוא יכול להשיג את הא"ס עם הרשימו שנשאר אצלו מהביטול. כי בשעת ביטול לא"ס, המוחין מתבטלים לגמרי, ואז הישות של האדם מתבטלת לגמרי, ואז אין חיות לבחינת המלכות. אך בחינת המלכות חייבת להתקיים וכולי...

וְזֶה בְּחִינַת לְבָנָה

כִּי הַלְּבָנָה אֵין לָהּ אוֹר מֵעַצְמָהּ

כִּי אִם מַה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מֵהַשֶּׁמֶשׁ.

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת, דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם

אֶלָּא מַה שֶּׁמְקַבֶּלֶת מִן הַחֵית, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ כַּנַּ"ל

= היינו כי כל בחינת ה"יש" אין לה חיות אלא באמצעות בחינת ה"אין" שמחייה אותה. כי המלכות דהיינו הישות, אין לה שום חיות מבלעדי מה שהשי"ת מחייה אותה.

וְנַעֲשֶׂה: "אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה"

= היינו שעל ידי התגלות השכל של השי"ת שיש בכל דבר בעולם, על ידי זה נכללת הבריאה בלפני הבריאה, היינו שהמלכות שהיא הלבנה נכללת בבחינת החמה...

אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה וְהַחִיּוּת, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר

זֶה בְּחִינַת עֵשָׂו שֶׁבִּזָּה אֶת הַבְּכוֹרָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכוֹרָה"

דְּהַיְנוּ הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל

בְּחִינַת: "לא יַחְפּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ"

= התגלות ליבו, היינו שהולך אחרי הלבוש החיצוני והגלוי של העולם הזה, ולא אחרי הפנימיות והשכל שמחייה כל דבר.

וְזֶה בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה

בְּחִינַת לְבָנָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא

שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר: "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה" וְכוּ'

וְזֶה בְּחִינַת יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע.

כִּי הַיֵּצֶר טוֹב נִקְרָא "מִסְכֵּן וְחָכָם", בְּחִינַת מַלְכוּת

שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲנִיָּה וְדַלָּה דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם

כִּי אִם מַה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מֵחָכְמָה.

= היינו כי הצדיק האמת מחזיק את עצמו לכלום, כי אין לו שום חיות מלבד מה שהשי"ת מחייה אותו. וכן השכינה אין לה מעצמה כלום, מלבד מה שהקב"ה משפיע בה.

וְיֵצֶר הָרָע נִקְרָא "מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל"

בְּחִינַת מַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא

שֶׁאֵינָהּ חֲפֵצָה בְּחָכְמָה וָשֵׂכֶל, בְּחִינַת "לא יַחְפּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה" וְכוּ', כַּנַּ"ל

= היינו שאינו רואה את השכל של השי"ת בכל דבר, היינו שאינו יודע את התורה שמלובשת בכל דבר בעולם, דהיינו אינו יודע את סודות התורה שיש בכל דבר בעולם וכולי.

וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לִתֵּן כּחַ לִבְחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה לְהִתְגַּבֵּר עַל מַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע'.

= היינו צריך האדם לקשר את הבריאה שהיא המלכות, אל המלך דהיינו הבורא.

* אשרי תמימי דרך - ליקוטי מוהר"ן ח"א - חלק 2.