ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨סיפורי מעשיות - מעשה ה - מעשה מבן מלך שהיה מאבנים טובות / מעשה בן מלך שעשוי מאבנים טובות
מעשה במלך אחד שלא היו לו בנים והלך ועסק בדאקטורים [רופאים], כדי שלא תהיה מלכותו נהפכת לזרים ולא הועילו לו וגזר על היהודים שיתפללו בעבורו שיהיו לו בנים והיו היהודים מבקשים ומחפשים צדיק, כדי שיתפלל ויפעל שיהיו לו בנים ובקשו ומצאו צדיק גנוז ואמרו לו שיתפלל שיהיו להמלך בנים וענה שאינו יודע כלל והודיעו להמלך ושלח המלך פקדתו אחריו והביאו אותו להמלך והתחיל המלך לדבר עמו בטוב. הלא אתה יודע, שהיהודים הם בידי לעשות בהם כרצוני על כן אני מבקש ממך בטוב שתתפלל שיהיו לי בנים והבטיח לו שיהיה לו באותה שנה ולד והלך למקומו וילדה המלכה בת והיתה אותה הבת מלכה יפת תאר מאד וכשהיתה בת ארבע שנים היתה יכולה כל החכמות ולזמר בכלי שיר, והיתה יודעת כל הלשונות והיו נוסעים מלכים מכל המדינות לראותה והיה שמחה גדולה על המלך אחר כך נכסף המלך מאד שיהיה לו בן כדי שלא תהיה מסבת מלכותו לאיש זר וגזר שוב על היהודים שיתפללו שיהיה לו בן והיו מבקשים ומחפשים את הצדיק הנ"ל ולא מצאו אותו, כי כבר נפטר ובקשו עוד ומצאו עוד צדיק גנוז ואמרו לו שיתן להמלך בן ואמר שאינו יודע כלל והודיעו להמלך, ואמר לו המלך גם כן כנ"ל: הלא היהודים בידי וכו' כנ"ל אמר לו החכם [הינו זה הצדיק הנ"ל] : תוכל לעשות מה שאצוה? אמר המלך: הן אמר לו החכם: אני צריך שתביא כל המיני אבנים טובות כי כל אבן טוב, יש לו סגלה אחרת כי יש אצל המלכים ספר שכתוב בו כל מיני האבנים טובות אמר המלך: אני אוציא חצי מלכותי כדי שיהיה לי בן והלך והביא לו כל מיני האבנים טובות ולקחם החכם והדקם [פורר אותם] ולקח כוס יין ונתנם לתוכו ונתן חצי הכוס להמלך לשתות וחציה להמלכה ואמר להם שיהיה להם בן שיהיה כלו מאבנים טובות ויהיו בו כל הסגלות של כל האבנים טובות והלך למקומו וילדה בן ונעשה שמחה גדולה על המלך והבן הנולד לא היה מאבנים טובות כשהיה הבן בן ארבע שנים היה יפה תאר מאד וחכם גדול בכל החכמות, והיה יודע כל הלשונות והיו נוסעים מלכים לראותו והבת מלכה ראתה שאינה חשובה כל כך ונתקנאה בו רק זאת היה נחמתה באשר שאותו הצדיק אמר שיהיה כלו מאבנים טובות טוב שאינו מאבנים טובות פעם אחת היה הבן מלך מחתך עצים ונקף באצבעו ורצתה הבת מלכה לכרך את אצבעו וראתה שם אבן טוב ונתקנאה בו מאד ועשתה עצמה חולה ובאו כמה דאקטורים, ולא היו יכולים לעשות לה רפואה וקראו למכשפים והיה שם מכשף וגלתה לו האמת, שהיא עשתה עצמה חולה כנ"ל ושאלה אותו אם יוכל לעשות כשוף לאדם שיהיה מצרע אמר: הן אמרה לו: אולי יבקש מכשף שיבטל הכשוף ויתרפא אמר המכשף: אם ישליכו הכשוף אל המים, לא יוכלו לבטלו עוד ועשתה כן, והשליכה הכשוף אל המים ונעשה הבן מלך מצרע מאד [והיה לו] על חטמו צרעת ועל פניו ועל שאר גופו ועסק המלך בדקטורים ובמכשפים ולא הועילו וגזר על היהודים שיתפללו, ובקשו הצדיק הנ"ל והביאו אותו למלך והצדיק הנ"ל היה מתפלל תמיד להשם יתברך באשר שהוא היה מבטיח שיהיה הבן מלך כלו מאבנים טובות, ולא היה כן והיה טוען להשם יתברך: האם עשיתי זאת בשביל כבודי? לא עשיתי כי אם בשביל כבודך ועכשו לא נתקים כמו שאמרתי ובא הצדיק להמלך והיה מתפלל ולא הועיל והודיעו לו שהוא כשוף והצדיק הנ"ל היה גבוה למעלה מן כל הכשפים ובא הצדיק והודיע להמלך שהוא כשוף ושהשליכו הכשוף למים ואין תקנה להבן מלך כי אם שישליכו המכשף שעשה הכשוף למים אמר המלך: אני נותן לך כל המכשפים להשליכם למים כדי שיתרפא בני ונתיראה הבת מלכה ורצתה אל המים להוציא הכשוף מן המים כי היתה יודעת היכן מנח הכשוף ונפלה אל המים ונעשה רעש גדול שהבת מלך נפלה אל המים ובא הצדיק הנ"ל ואמר להם שהבן מלך יתרפא ונתרפא, ונתיבש הצרעת ונפל ונקלף כל העור ממנו ונעשה מאבנים טובות כלו והיה לו כל הסגלות של כל האבנים טובות [הינו כי אחר שנקלף העור אז נתגלה ונראה שהבן מלך הוא כלו מאבנים טובות, כאשר אמר הצדיק הנ"ל]
מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ אֶחָד שֶׁלּא הָיוּ לוֹ בָּנִים

וְהָלַךְ וְעָסַק בְּדָאקְטוֹרִים [רופאים], כְּדֵי שֶׁלּא תִּהְיֶה מַלְכוּתוֹ נֶהְפֶּכֶת לְזָרִים

וְלא הוֹעִילוּ לוֹ

וְגָזַר עַל הַיְּהוּדִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ בַּעֲבוּרוֹ שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים

וְהָיוּ הַיְּהוּדִים מְבַקְּשִׁים וּמְחַפְּשִׂים צַדִּיק, כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל וְיִפְעַל שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים

וּבִקְּשׁוּ וּמָצְאוּ צַדִּיק גָּנוּז

וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיוּ לְהַמֶּלֶךְ בָּנִים

וְעָנָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל

וְהוֹדִיעוּ לְהַמֶּלֶךְ

וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ פְּקֻדָּתוֹ אַחֲרָיו

וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְהַמֶּלֶךְ

וְהִתְחִיל הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּטוֹב.

הֲלא אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁהַיְּהוּדִים הֵם בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנִי

עַל כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ בְּטוֹב שֶׁתִּתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיוּ לִי בָּנִים

וְהִבְטִיחַ לוֹ שֶׁיִהְיֶה לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁנָה וָלָד וְהָלַךְ לִמְקוֹמוֹ

וְיָלְדָה הַמַּלְכָּה בַּת

וְהָיְתָה אוֹתָהּ הַבַּת מַלְכָּה יְפַת תּאַר מְאד

וּכְשֶׁהָיְתָה בַּת אַרְבַּע שָׁנִים

הָיְתָה יְכוֹלָה כָּל הַחָכְמוֹת וּלְזַמֵּר בִּכְלֵי שִׁיר, וְהָיְתָה יוֹדַעַת כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת

וְהָיוּ נוֹסְעִים מְלָכִים מִכָּל הַמְּדִינוֹת לִרְאוֹתָהּ

וְהָיָה שִׂמְחָה גְדוֹלָה עַל הַמֶּלֶךְ

אַחַר כָּךְ נִכְסַף הַמֶּלֶךְ מְאד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן

כְּדֵי שֶׁלּא תִּהְיֶה מֻסֶּבֶת מַלְכוּתוֹ לְאִישׁ זָר

וְגָזַר שׁוּב עַל הַיְּהוּדִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן

וְהָיוּ מְבַקְּשִׁים וּמְחַפְּשִׂים אֶת הַצַּדִּיק הַנַּ"ל

וְלא מָצְאוּ אוֹתוֹ, כִּי כְּבָר נִפְטַר

וּבִקְּשׁוּ עוֹד וּמָצְאוּ עוֹד צַדִּיק גָּנוּז

וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיִּתֵּן לְהַמֶּלֶךְ בֵּן

וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל

וְהוֹדִיעוּ לְהַמֶּלֶךְ, וְאָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ גַּם כֵּן כַּנַּ"ל: הֲלא הַיְּהוּדִים בְּיָדִי וְכוּ' כַּנַּ"ל

אָמַר לוֹ הֶחָכָם [הַיְנוּ זֶה הַצַּדִּיק הַנַּ"ל]: תּוּכַל לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁאֲצַוֶּה?

אָמַר הַמֶּלֶךְ: הֵן

אָמַר לוֹ הֶחָכָם: אֲנִי צָרִיךְ שֶׁתָּבִיא כָּל הַמִּינֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת

כִּי כָּל אֶבֶן טוֹב, יֵשׁ לוֹ סְגֻלָּה אַחֶרֶת

כִּי יֵשׁ אֵצֶל הַמְּלָכִים סֵפֶר שֶׁכָּתוּב בּוֹ כָּל מִינֵי הָאֲבָנִים טוֹבוֹת

אָמַר הַמֶּלֶךְ: אֲנִי אוֹצִיא חֲצִי מַלְכוּתִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי בֵּן

וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ כָּל מִינֵי הָאֲבָנִים טוֹבוֹת

וּלְקָחָם הֶחָכָם וֶהֱדִקָּם [פורר אותם]

וְלָקַח כּוֹס יַיִן וּנְתָנָם לְתוֹכוֹ

וְנָתַן חֲצִי הַכּוֹס לְהַמֶּלֶךְ לִשְׁתּוֹת וְחֶצְיָהּ לְהַמַּלְכָּה

וְאָמַר לָהֶם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בֵּן

שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת

וְיִהְיוּ בּוֹ כָּל הַסְּגֻלּוֹת שֶׁל כָּל הָאֲבָנִים טוֹבוֹת

וְהָלַךְ לִמְקוֹמוֹ וְיָלְדָה בֵּן

וְנַעֲשָׂה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל הַמֶּלֶךְ

וְהַבֵּן הַנּוֹלַד לא הָיָה מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת

כְּשֶׁהָיָה הַבֵּן בֶּן אַרְבַּע שָׁנִים הָיָה יְפֵה תּאַר מְאד וְחָכָם גָּדוֹל בְּכָל הַחָכְמוֹת, וְהָיָה יוֹדֵעַ כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת

וְהָיוּ נוֹסְעִים מְלָכִים לִרְאוֹתוֹ

וְהַבַּת מַלְכָּה רָאֲתָה שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה כָּל כָּךְ

וְנִתְקַנְּאָה בּוֹ

רַק זאת הָיָה נֶחָמָתָהּ

בַּאֲשֶׁר שֶׁאוֹתוֹ הַצַּדִּיק אָמַר שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת

טוֹב שֶׁאֵינוֹ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת

פַּעַם אַחַת הָיָה הַבֶּן מֶלֶךְ מְחַתֵּךְ עֵצִים וְנִקַּף בְּאֶצְבָּעוֹ

וְרָצְתָה הַבַּת מַלְכָּה לִכְרךְ אֶת אֶצְבָּעוֹ

וְרָאֲתָה שָׁם אֶבֶן טוֹב

וְנִתְקַנְּאָה בּוֹ מְאד

וְעָשְׂתָה עַצְמָהּ חוֹלָה

וּבָאוּ כַּמָּה דָּאקְטוֹרִים, וְלא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לָהּ רְפוּאָה

וְקָרְאוּ לַמְכַשְּׁפִים

וְהָיָה שָׁם מְכַשֵּׁף

וְגִלְּתָה לוֹ הָאֱמֶת, שֶׁהִיא עָשְׂתָה עַצְמָהּ חוֹלָה כַּנַּ"ל

וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִם יוּכַל לַעֲשׂוֹת כִּשּׁוּף לְאָדָם שֶׁיִּהְיֶה מְצרָע

אָמַר: הֵן

אָמְרָה לוֹ: אוּלַי יְבַקֵּשׁ מְכַשֵּׁף שֶׁיְּבַטֵּל הַכִּשּׁוּף וְיִתְרַפֵּא

אָמַר הַמְכַשֵּׁף: אִם יַשְׁלִיכוּ הַכִּשּׁוּף אֶל הַמַּיִם, לא יוּכְלוּ לְבַטְּלוֹ עוֹד

וְעָשְׂתָה כֵּן, וְהִשְׁלִיכָה הַכִּשּׁוּף אֶל הַמַּיִם

וְנַעֲשָׂה הַבֶּן מֶלֶךְ מְצרָע מְאד

[וְהָיָה לוֹ] עַל חָטְמוֹ צָרַעַת וְעַל פָּנָיו וְעַל שְׁאָר גוּפוֹ

וְעָסַק הַמֶּלֶךְ בְּדָקְטוֹרִים וּבִמְכַשְּׁפִים וְלא הוֹעִילוּ

וְגָזַר עַל הַיְּהוּדִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ, וּבִקְּשׁוּ הַצַּדִּיק הַנַּ"ל

וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לַמֶּלֶךְ

וְהַצַּדִּיק הַנַּ"ל הָיָה מִתְפַּלֵּל תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

בַּאֲשֶׁר שֶׁהוּא הָיָה מַבְטִיחַ שֶׁיִּהְיֶה הַבֶּן מֶלֶךְ כֻּלּוֹ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת, וְלא הָיָה כֵּן

וְהָיָה טוֹעֵן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: הַאִם עָשִׂיתִי זאת בִּשְׁבִיל כְּבוֹדִי?

לא עָשִׂיתִי כִּי אִם בִּשְׁבִיל כְּבוֹדְךָ

וְעַכְשָׁו לא נִתְקַיֵּם כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי

וּבָא הַצַּדִּיק לְהַמֶּלֶךְ

וְהָיָה מִתְפַּלֵּל וְלא הוֹעִיל

וְהוֹדִיעוּ לוֹ שֶׁהוּא כִּשּׁוּף

וְהַצַּדִּיק הַנַּ"ל הָיָה גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה מִן כָּל הַכְּשָׁפִים

וּבָא הַצַּדִּיק וְהוֹדִיעַ לְהַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא כִּשּׁוּף

וְשֶׁהִשְׁלִיכוּ הַכִּשּׁוּף לַמַּיִם

וְאֵין תַּקָּנָה לְהַבֶּן מֶלֶךְ כִּי אִם שֶׁיַּשְׁלִיכוּ הַמְכַשֵּׁף שֶׁעָשָׂה הַכִּשּׁוּף לַמַּיִם

אָמַר הַמֶּלֶךְ: אֲנִי נוֹתֵן לְךָ כָּל הַמְכַשְּׁפִים לְהַשְׁלִיכָם לַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיִּתְרַפֵּא בְּנִי

וְנִתְיָרְאָה הַבַּת מַלְכָּה

וְרָצְתָה אֶל הַמַּיִם לְהוֹצִיא הַכִּשּׁוּף מִן הַמַּיִם

כִּי הָיְתָה יוֹדַעַת הֵיכָן מֻנָּח הַכִּשּׁוּף

וְנָפְלָה אֶל הַמַּיִם

וְנַעֲשָׂה רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁהַבַּת מֶלֶךְ נָפְלָה אֶל הַמַּיִם

וּבָא הַצַּדִּיק הַנַּ"ל וְאָמַר לָהֶם שֶׁהַבֶּן מֶלֶךְ יִתְרַפֵּא

וְנִתְרַפֵּא, וְנִתְיַבֵּשׁ הַצָּרַעַת

וְנָפַל וְנִקְלַף כָּל הָעוֹר מִמֶּנּוּ וְנַעֲשָׂה מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת כֻּלּוֹ

וְהָיָה לוֹ כָּל הַסְּגֻלּוֹת שֶׁל כָּל הָאֲבָנִים טוֹבוֹת

[הַיְנוּ כִּי אַחַר שֶׁנִּקְלַף הָעוֹר אָז נִתְגַּלָּה וְנִרְאָה שֶׁהַבֶּן מֶלֶךְ הוּא כֻּלּוֹ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת, כַּאֲשֶׁר אָמַר הַצַּדִּיק הַנַּ"ל]
שיחות הר"ן - אות קמה
...עמי וגלה לי הדרך לעשות מהתורות תפילות כנדפס [ב"לקוטי תנינא" סימן כ"ה] אמר לי שטוב לכתב לעצמו התפילות ואז ראיתי והבנתי בתנועותיו הקדושים שהוא דבר נפלא ונורא מאד מאד לעשות מהתורות תפילות וכמו שאמר שנעשין מזה שעשועים גדולים למעלה וכו' גם פעם אחת היה מדבר עם אחד והיה מתגעגע מאד שיעשו מהתורות תפילות ואמר: אני חפץ מאד שיעשו מהתורות תפילות אך איני יודע למי מוסרים זאת ופעם אחד הראה לי בספר אחד שהיה אצלו שנתחבר בסמוך הנקרא "יד הקטנה" ובסוף מבאר שם כמה ענינים בלשון תפילה שמדבר להשם יתברך ומתחיל כל ענין אלקי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כד - אֶמְצָעוּתָא דְּעָלְמָא הֵיכָא
...[לשון רבנו זכרונו לברכה] אמרו לה אמצעותא דעלמא היכא? זקפא לאצבעתה, אמר להו הכא. אמרו לה, מי יימר אמר, איתו אשלו ומושחו. א. דע, שיש אור שהוא למעלה מנפשין ורוחין ונשמתין והוא אור אין סוף ואף על פי שאין השכל משיג אותו אף על פי כן רדיפה דמחשבה למרדף אבתרה ועל ידי הרדיפה אז השכל משיג אותו בבחינת מטי ולא מטי כי באמת אי אפשר להשיג אותו כי הוא למעלה מנפש רוח נשמה ב. ודע שאי אפשר להשיג אותו אפילו בבחינת מטי ולא מטי אלא על ידי עשית המצוות בשמחה כי על ידי שמחת המצוה נשלם הקדשה ומעלה החיות והקדשה שבקליפות ב...
חיי מוהר"ן - קצא - נסיעתו וישיבתו באומן
...נסיעתו וישיבתו באומן אות קצא יום ג' ח"י תשרי שני דחל המועד סוכות לעת ערב שנת תקע"א נלקח ארון אלהים ונסתלק אור ישראל כבוד אדוננו מורנו ורבנו בוצינא עלאה בוצינא קדישא יקירא אור הגנוז והצפון מורנו רבי נחמן זכר צדיק וקדוש לברכה ונקבר למחרתו ביום רביעי באומין במקום אשר בחר לו בו בחיים חיותו כמבאר בזה הספר ספורי דבריו אשר מבאר בהם בפרוש שהוטב בעיניו לשכב באומין מחמת שהיה שם קדוש השם הרבה מאד כמפרסם. גם עקר הסתלקותו מחמת הקדושים שנהרגו שם כאשר הבננו מדבריו שספר באומין שיש שם רבבות נשמות שהוא צריך להעלותן...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג והנסיעה לקאמיניץ היתה פליאה גדולה מאד וכל העולם אמרו פרושים על זה קצת דורשין לשבח וקצת וכו' אבל כלם טעו אפילו אותן שאמרו לשבח לא כונו כונתו כלל ואפילו אותן שידעו קצת מחמת שהוא בעצמו גלה להם איזה רמז אף על פי כן לא ידעו כונתו בשלמות וכבר אמר דבר נאה על זה על מה שהעולם טועין עצמן בו תמיד בכל מה שהוא עושה וכו'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רד - הַמָּעוֹת שֶׁנּוֹתְנִין לְתַלְמִיד חָכָם הוּא בְּחִינַת תּוֹרָה
...מוהר"ן ח"א - תורה רד - המעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תורה מעלת הצדקה ידוע בפרט כשנותנין לתלמיד חכם כמובא שהמעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תמכי אוריתא אבל באמת זה המעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תורה ממש ואין עברה יכול לכבות זה המעות שנותנין לתלמיד חכם כי 'אין עברה מכבה תורה' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . וזה המעות הוא בחינת תורה ממש כנ"ל וזה מעות ראשי תבות ואין עבירה מכבה תורה. ועוד יש בענין זה דברים הרבה כי בעת שגלה זאת ספר איזה מעשה בענין זה אך לא זכינו לכתב כי אם דברים אלה.
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כט
...ישראל - אות כט וזה האיש שבזה אותו מאד בסטנבול נפטר מיד בביאתו לביתו ושאל האיש הנ"ל שהיה עמו את רבנו זכרונו לברכה הלא כתיב גם ענוש לצדיק לא טוב ? והשיב לו משל על זה. שהיה מלך אחד, ואהב אחד מבני השררות וחבב אותו וקרבו בכל מיני אהבה וחבוב ואחר כך כשהגדיל, העז נגד המלך ואמר המלך. תדע, שאף על פי שאני אוהב אותך מאד אף על פי כן אי אפשר לי לעבר על דת ומשפט המלכות ומשפטך חרוץ למיתה ותכף צוה המלך לסגרו בכבלי ברזל ונתנו בבית הסהר והתחיל זה הבן שררה לציר בדעתו היסורים שלו שיהיה לו מן המיתה וראה שצערו לא ימשך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסו - כְּשֶׁהָעוֹלָם אֵצֶל הַצַּדִּיק אָז יֵשׁ לוֹ מֶמְשָׁלָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסו - כשהעולם אצל הצדיק אז יש לו ממשלה כשהעולם אצל הצדיק אז יש לו ממשלה כי אלישע פעם נכתב עליו איש האלהים ופעם אלישע סתם ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'כשהיו בני הנביאים אצלו היה נקרא איש האלהים וכשהיה לבדו נקרא אלישע סתם'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קע - ה' מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים וְכוּ'
...ח"א - תורה קע - ה' מה רבו צרי רבים וכו' ה' מה רבו צרי רבים וכו' כי כל אחד לפי נשמתו ולפי עבודתו כך יש לו יסורים יש שיש לו יסורים מבניו ומאביו ומשכן ויש שהוא במדרגה גדולה ממנו ויש לו יסורים משכנים רחוקים ויש גדול ממנו ויש לו יסורים מכל העיר ויש גדול מאד ויש לו יסורים מכל העולם וכל אחד על ידי היסורים, נושא עליו האנשים שיש לו יסורים מהם כי כשיש לו יסורים מהם, הוא נושא אותם עליו אך איך אפשר לחמר לשא עליו כל כך אנשים אך על ידי היסורים נכנע גופו כי כל היסורים נקראים צרות על שם שהם מצרין ומעיקין להגוף...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צד - עִנְיַן שֶׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְצַדִּיקִים עַל ראשׁ הַשָּׁנָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צד - ענין שצריכין לנסע לצדיקים על ראש השנה שמעתי מפיו הקדוש שהיה כתוב אצלו תורה על ענין ראש השנה שצריכין לנסע לצדיקים על ראש השנה והיה מבאר שם מענין שלשה ראשים שמתקבצין בראש השנה כשזוכין אז להיות אצל הצדיק כי הצדיק הוא בחינת ראש, כי הוא ראש בני ישראל וראש השנה הוא גם כן בחינת ראש, כי הוא ראש השנה וכל אחד בא עם מחו ודעתו להצדיק ומקשר דעתו ומחו שבראשו שזהו גם כן בחינת ראש להצדיק שהוא ראש בני ישראל בראש השנה נמצא שנתקבצו שלשה ראשים יחד והיה לו בזה תורה שלמה, ולא זכיתי לקבלה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רי - עַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה הוּא מְקַיֵּם "וְאָהַבְתָּ"
...תורה רי - על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "ואהבת" 'שיהא שם שמים מתאהב על ידיך' וכו' וכשמקים "ואהבת" על ידי זה יהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטרח כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף' וקריעת ים סוף היה על ידי זכות אברהם בחינת "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: "וישב הים לפנות בקר" 'דא בקר דאברהם' נמצא כשהגיע עת הבקר בחינת אברהם אזי יצא מקשוי לקל כי עד הבקר היה קשה לפניו קריעת...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 13_12_2025 השעה 17:48:32 - wesi2