ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨סיפורי מעשיות - מעשה ה - מעשה מבן מלך שהיה מאבנים טובות / מעשה בן מלך שעשוי מאבנים טובות
מעשה במלך אחד שלא היו לו בנים והלך ועסק בדאקטורים [רופאים], כדי שלא תהיה מלכותו נהפכת לזרים ולא הועילו לו וגזר על היהודים שיתפללו בעבורו שיהיו לו בנים והיו היהודים מבקשים ומחפשים צדיק, כדי שיתפלל ויפעל שיהיו לו בנים ובקשו ומצאו צדיק גנוז ואמרו לו שיתפלל שיהיו להמלך בנים וענה שאינו יודע כלל והודיעו להמלך ושלח המלך פקדתו אחריו והביאו אותו להמלך והתחיל המלך לדבר עמו בטוב. הלא אתה יודע, שהיהודים הם בידי לעשות בהם כרצוני על כן אני מבקש ממך בטוב שתתפלל שיהיו לי בנים והבטיח לו שיהיה לו באותה שנה ולד והלך למקומו וילדה המלכה בת והיתה אותה הבת מלכה יפת תאר מאד וכשהיתה בת ארבע שנים היתה יכולה כל החכמות ולזמר בכלי שיר, והיתה יודעת כל הלשונות והיו נוסעים מלכים מכל המדינות לראותה והיה שמחה גדולה על המלך אחר כך נכסף המלך מאד שיהיה לו בן כדי שלא תהיה מסבת מלכותו לאיש זר וגזר שוב על היהודים שיתפללו שיהיה לו בן והיו מבקשים ומחפשים את הצדיק הנ"ל ולא מצאו אותו, כי כבר נפטר ובקשו עוד ומצאו עוד צדיק גנוז ואמרו לו שיתן להמלך בן ואמר שאינו יודע כלל והודיעו להמלך, ואמר לו המלך גם כן כנ"ל: הלא היהודים בידי וכו' כנ"ל אמר לו החכם [הינו זה הצדיק הנ"ל] : תוכל לעשות מה שאצוה? אמר המלך: הן אמר לו החכם: אני צריך שתביא כל המיני אבנים טובות כי כל אבן טוב, יש לו סגלה אחרת כי יש אצל המלכים ספר שכתוב בו כל מיני האבנים טובות אמר המלך: אני אוציא חצי מלכותי כדי שיהיה לי בן והלך והביא לו כל מיני האבנים טובות ולקחם החכם והדקם [פורר אותם] ולקח כוס יין ונתנם לתוכו ונתן חצי הכוס להמלך לשתות וחציה להמלכה ואמר להם שיהיה להם בן שיהיה כלו מאבנים טובות ויהיו בו כל הסגלות של כל האבנים טובות והלך למקומו וילדה בן ונעשה שמחה גדולה על המלך והבן הנולד לא היה מאבנים טובות כשהיה הבן בן ארבע שנים היה יפה תאר מאד וחכם גדול בכל החכמות, והיה יודע כל הלשונות והיו נוסעים מלכים לראותו והבת מלכה ראתה שאינה חשובה כל כך ונתקנאה בו רק זאת היה נחמתה באשר שאותו הצדיק אמר שיהיה כלו מאבנים טובות טוב שאינו מאבנים טובות פעם אחת היה הבן מלך מחתך עצים ונקף באצבעו ורצתה הבת מלכה לכרך את אצבעו וראתה שם אבן טוב ונתקנאה בו מאד ועשתה עצמה חולה ובאו כמה דאקטורים, ולא היו יכולים לעשות לה רפואה וקראו למכשפים והיה שם מכשף וגלתה לו האמת, שהיא עשתה עצמה חולה כנ"ל ושאלה אותו אם יוכל לעשות כשוף לאדם שיהיה מצרע אמר: הן אמרה לו: אולי יבקש מכשף שיבטל הכשוף ויתרפא אמר המכשף: אם ישליכו הכשוף אל המים, לא יוכלו לבטלו עוד ועשתה כן, והשליכה הכשוף אל המים ונעשה הבן מלך מצרע מאד [והיה לו] על חטמו צרעת ועל פניו ועל שאר גופו ועסק המלך בדקטורים ובמכשפים ולא הועילו וגזר על היהודים שיתפללו, ובקשו הצדיק הנ"ל והביאו אותו למלך והצדיק הנ"ל היה מתפלל תמיד להשם יתברך באשר שהוא היה מבטיח שיהיה הבן מלך כלו מאבנים טובות, ולא היה כן והיה טוען להשם יתברך: האם עשיתי זאת בשביל כבודי? לא עשיתי כי אם בשביל כבודך ועכשו לא נתקים כמו שאמרתי ובא הצדיק להמלך והיה מתפלל ולא הועיל והודיעו לו שהוא כשוף והצדיק הנ"ל היה גבוה למעלה מן כל הכשפים ובא הצדיק והודיע להמלך שהוא כשוף ושהשליכו הכשוף למים ואין תקנה להבן מלך כי אם שישליכו המכשף שעשה הכשוף למים אמר המלך: אני נותן לך כל המכשפים להשליכם למים כדי שיתרפא בני ונתיראה הבת מלכה ורצתה אל המים להוציא הכשוף מן המים כי היתה יודעת היכן מנח הכשוף ונפלה אל המים ונעשה רעש גדול שהבת מלך נפלה אל המים ובא הצדיק הנ"ל ואמר להם שהבן מלך יתרפא ונתרפא, ונתיבש הצרעת ונפל ונקלף כל העור ממנו ונעשה מאבנים טובות כלו והיה לו כל הסגלות של כל האבנים טובות [הינו כי אחר שנקלף העור אז נתגלה ונראה שהבן מלך הוא כלו מאבנים טובות, כאשר אמר הצדיק הנ"ל]
מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ אֶחָד שֶׁלּא הָיוּ לוֹ בָּנִים

וְהָלַךְ וְעָסַק בְּדָאקְטוֹרִים [רופאים], כְּדֵי שֶׁלּא תִּהְיֶה מַלְכוּתוֹ נֶהְפֶּכֶת לְזָרִים

וְלא הוֹעִילוּ לוֹ

וְגָזַר עַל הַיְּהוּדִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ בַּעֲבוּרוֹ שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים

וְהָיוּ הַיְּהוּדִים מְבַקְּשִׁים וּמְחַפְּשִׂים צַדִּיק, כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל וְיִפְעַל שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים

וּבִקְּשׁוּ וּמָצְאוּ צַדִּיק גָּנוּז

וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיוּ לְהַמֶּלֶךְ בָּנִים

וְעָנָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל

וְהוֹדִיעוּ לְהַמֶּלֶךְ

וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ פְּקֻדָּתוֹ אַחֲרָיו

וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְהַמֶּלֶךְ

וְהִתְחִיל הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּטוֹב.

הֲלא אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁהַיְּהוּדִים הֵם בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנִי

עַל כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ בְּטוֹב שֶׁתִּתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיוּ לִי בָּנִים

וְהִבְטִיחַ לוֹ שֶׁיִהְיֶה לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁנָה וָלָד וְהָלַךְ לִמְקוֹמוֹ

וְיָלְדָה הַמַּלְכָּה בַּת

וְהָיְתָה אוֹתָהּ הַבַּת מַלְכָּה יְפַת תּאַר מְאד

וּכְשֶׁהָיְתָה בַּת אַרְבַּע שָׁנִים

הָיְתָה יְכוֹלָה כָּל הַחָכְמוֹת וּלְזַמֵּר בִּכְלֵי שִׁיר, וְהָיְתָה יוֹדַעַת כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת

וְהָיוּ נוֹסְעִים מְלָכִים מִכָּל הַמְּדִינוֹת לִרְאוֹתָהּ

וְהָיָה שִׂמְחָה גְדוֹלָה עַל הַמֶּלֶךְ

אַחַר כָּךְ נִכְסַף הַמֶּלֶךְ מְאד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן

כְּדֵי שֶׁלּא תִּהְיֶה מֻסֶּבֶת מַלְכוּתוֹ לְאִישׁ זָר

וְגָזַר שׁוּב עַל הַיְּהוּדִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן

וְהָיוּ מְבַקְּשִׁים וּמְחַפְּשִׂים אֶת הַצַּדִּיק הַנַּ"ל

וְלא מָצְאוּ אוֹתוֹ, כִּי כְּבָר נִפְטַר

וּבִקְּשׁוּ עוֹד וּמָצְאוּ עוֹד צַדִּיק גָּנוּז

וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיִּתֵּן לְהַמֶּלֶךְ בֵּן

וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל

וְהוֹדִיעוּ לְהַמֶּלֶךְ, וְאָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ גַּם כֵּן כַּנַּ"ל: הֲלא הַיְּהוּדִים בְּיָדִי וְכוּ' כַּנַּ"ל

אָמַר לוֹ הֶחָכָם [הַיְנוּ זֶה הַצַּדִּיק הַנַּ"ל]: תּוּכַל לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁאֲצַוֶּה?

אָמַר הַמֶּלֶךְ: הֵן

אָמַר לוֹ הֶחָכָם: אֲנִי צָרִיךְ שֶׁתָּבִיא כָּל הַמִּינֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת

כִּי כָּל אֶבֶן טוֹב, יֵשׁ לוֹ סְגֻלָּה אַחֶרֶת

כִּי יֵשׁ אֵצֶל הַמְּלָכִים סֵפֶר שֶׁכָּתוּב בּוֹ כָּל מִינֵי הָאֲבָנִים טוֹבוֹת

אָמַר הַמֶּלֶךְ: אֲנִי אוֹצִיא חֲצִי מַלְכוּתִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי בֵּן

וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ כָּל מִינֵי הָאֲבָנִים טוֹבוֹת

וּלְקָחָם הֶחָכָם וֶהֱדִקָּם [פורר אותם]

וְלָקַח כּוֹס יַיִן וּנְתָנָם לְתוֹכוֹ

וְנָתַן חֲצִי הַכּוֹס לְהַמֶּלֶךְ לִשְׁתּוֹת וְחֶצְיָהּ לְהַמַּלְכָּה

וְאָמַר לָהֶם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בֵּן

שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת

וְיִהְיוּ בּוֹ כָּל הַסְּגֻלּוֹת שֶׁל כָּל הָאֲבָנִים טוֹבוֹת

וְהָלַךְ לִמְקוֹמוֹ וְיָלְדָה בֵּן

וְנַעֲשָׂה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל הַמֶּלֶךְ

וְהַבֵּן הַנּוֹלַד לא הָיָה מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת

כְּשֶׁהָיָה הַבֵּן בֶּן אַרְבַּע שָׁנִים הָיָה יְפֵה תּאַר מְאד וְחָכָם גָּדוֹל בְּכָל הַחָכְמוֹת, וְהָיָה יוֹדֵעַ כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת

וְהָיוּ נוֹסְעִים מְלָכִים לִרְאוֹתוֹ

וְהַבַּת מַלְכָּה רָאֲתָה שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה כָּל כָּךְ

וְנִתְקַנְּאָה בּוֹ

רַק זאת הָיָה נֶחָמָתָהּ

בַּאֲשֶׁר שֶׁאוֹתוֹ הַצַּדִּיק אָמַר שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת

טוֹב שֶׁאֵינוֹ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת

פַּעַם אַחַת הָיָה הַבֶּן מֶלֶךְ מְחַתֵּךְ עֵצִים וְנִקַּף בְּאֶצְבָּעוֹ

וְרָצְתָה הַבַּת מַלְכָּה לִכְרךְ אֶת אֶצְבָּעוֹ

וְרָאֲתָה שָׁם אֶבֶן טוֹב

וְנִתְקַנְּאָה בּוֹ מְאד

וְעָשְׂתָה עַצְמָהּ חוֹלָה

וּבָאוּ כַּמָּה דָּאקְטוֹרִים, וְלא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לָהּ רְפוּאָה

וְקָרְאוּ לַמְכַשְּׁפִים

וְהָיָה שָׁם מְכַשֵּׁף

וְגִלְּתָה לוֹ הָאֱמֶת, שֶׁהִיא עָשְׂתָה עַצְמָהּ חוֹלָה כַּנַּ"ל

וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִם יוּכַל לַעֲשׂוֹת כִּשּׁוּף לְאָדָם שֶׁיִּהְיֶה מְצרָע

אָמַר: הֵן

אָמְרָה לוֹ: אוּלַי יְבַקֵּשׁ מְכַשֵּׁף שֶׁיְּבַטֵּל הַכִּשּׁוּף וְיִתְרַפֵּא

אָמַר הַמְכַשֵּׁף: אִם יַשְׁלִיכוּ הַכִּשּׁוּף אֶל הַמַּיִם, לא יוּכְלוּ לְבַטְּלוֹ עוֹד

וְעָשְׂתָה כֵּן, וְהִשְׁלִיכָה הַכִּשּׁוּף אֶל הַמַּיִם

וְנַעֲשָׂה הַבֶּן מֶלֶךְ מְצרָע מְאד

[וְהָיָה לוֹ] עַל חָטְמוֹ צָרַעַת וְעַל פָּנָיו וְעַל שְׁאָר גוּפוֹ

וְעָסַק הַמֶּלֶךְ בְּדָקְטוֹרִים וּבִמְכַשְּׁפִים וְלא הוֹעִילוּ

וְגָזַר עַל הַיְּהוּדִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ, וּבִקְּשׁוּ הַצַּדִּיק הַנַּ"ל

וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לַמֶּלֶךְ

וְהַצַּדִּיק הַנַּ"ל הָיָה מִתְפַּלֵּל תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

בַּאֲשֶׁר שֶׁהוּא הָיָה מַבְטִיחַ שֶׁיִּהְיֶה הַבֶּן מֶלֶךְ כֻּלּוֹ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת, וְלא הָיָה כֵּן

וְהָיָה טוֹעֵן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: הַאִם עָשִׂיתִי זאת בִּשְׁבִיל כְּבוֹדִי?

לא עָשִׂיתִי כִּי אִם בִּשְׁבִיל כְּבוֹדְךָ

וְעַכְשָׁו לא נִתְקַיֵּם כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי

וּבָא הַצַּדִּיק לְהַמֶּלֶךְ

וְהָיָה מִתְפַּלֵּל וְלא הוֹעִיל

וְהוֹדִיעוּ לוֹ שֶׁהוּא כִּשּׁוּף

וְהַצַּדִּיק הַנַּ"ל הָיָה גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה מִן כָּל הַכְּשָׁפִים

וּבָא הַצַּדִּיק וְהוֹדִיעַ לְהַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא כִּשּׁוּף

וְשֶׁהִשְׁלִיכוּ הַכִּשּׁוּף לַמַּיִם

וְאֵין תַּקָּנָה לְהַבֶּן מֶלֶךְ כִּי אִם שֶׁיַּשְׁלִיכוּ הַמְכַשֵּׁף שֶׁעָשָׂה הַכִּשּׁוּף לַמַּיִם

אָמַר הַמֶּלֶךְ: אֲנִי נוֹתֵן לְךָ כָּל הַמְכַשְּׁפִים לְהַשְׁלִיכָם לַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיִּתְרַפֵּא בְּנִי

וְנִתְיָרְאָה הַבַּת מַלְכָּה

וְרָצְתָה אֶל הַמַּיִם לְהוֹצִיא הַכִּשּׁוּף מִן הַמַּיִם

כִּי הָיְתָה יוֹדַעַת הֵיכָן מֻנָּח הַכִּשּׁוּף

וְנָפְלָה אֶל הַמַּיִם

וְנַעֲשָׂה רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁהַבַּת מֶלֶךְ נָפְלָה אֶל הַמַּיִם

וּבָא הַצַּדִּיק הַנַּ"ל וְאָמַר לָהֶם שֶׁהַבֶּן מֶלֶךְ יִתְרַפֵּא

וְנִתְרַפֵּא, וְנִתְיַבֵּשׁ הַצָּרַעַת

וְנָפַל וְנִקְלַף כָּל הָעוֹר מִמֶּנּוּ וְנַעֲשָׂה מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת כֻּלּוֹ

וְהָיָה לוֹ כָּל הַסְּגֻלּוֹת שֶׁל כָּל הָאֲבָנִים טוֹבוֹת

[הַיְנוּ כִּי אַחַר שֶׁנִּקְלַף הָעוֹר אָז נִתְגַּלָּה וְנִרְאָה שֶׁהַבֶּן מֶלֶךְ הוּא כֻּלּוֹ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת, כַּאֲשֶׁר אָמַר הַצַּדִּיק הַנַּ"ל]
תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך ועוד...
חיי מוהר"ן - תל - שלא להתעקש על שום דבר. ואין לדחק את השעה
...אות תל אין דרכו ליעץ את האדם ולגזר עליו בדוקא שיעשה דוקא כמו שהוא מצוה רק הוא מיעצו בדרך עצה טובה אם יעשה יעשה ואם לאו לאו. אף על פי שרצונו שיעשה כך אף על פי כן אין דרכו לדחק על שום דבר שיהיה דוקא כך אלא אם יהיה יהיה ואם לאו לאו. ויש לי כמה טעמים על זה. גם אני יודע, שכל טובות עולם הזה אין טובתו שלמה וכל טובה מטובות עולם הזה מכרח שיתגלגל ממנה איזה דבר שאינו טוב. כי אי אפשר שיהיו טובות עולם הזה שלמות לגמרי על כן אינו רוצה לגזר ולדחק את האדם שיעשה דוקא...
מעשה משבעה קבצנים - בן המלך
...co.il/?key=60 - סיפורי מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים מעשה פעם אחת היה מלך = זה השי"ת והיה לו בן יחיד = זה אדם הראשון לפני שחטא. ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו = כי לפני שאדם הראשון חטא, מאחר שהוא כולו היה כלול בא"ס, ממילא הוא מלך כמו השי"ת ממש. שזו בחינת אדם קדמון שהוא מעל האצילות ולפני הבריאה. ולכן מסר את המלוכה בחייו דייקא, כי אצל השי"ת שני מלכים יכולים למלוך בבת אחת. ועשה משתה גדול ובודאי בכל פעם שהמלך עושה משתה גדול הוא שמחה גדולה מאד בפרט...
שיחות הר"ן - אות קנז
שיחות הר"ן - אות קנז שמעתי בשמו שאמר שכבר אמר כמה תורות על חולאת שלו כי אחר שבא מלמברג הזכיר כמעט בכל תורה מענין הראה שזה היה החולאת שלו כי היה לו חלי ההוסט [שעול, שחפת] רחמנא לצלן שהוא חלי הראה ואמר שכפי רבוי התורות שאמר על זה כבר היה ראוי להתרפא אך החסרון הוא מחמת חסרון אמונה של השומעים שאין אמונתם חזקה כל כך
שיחות הר"ן - אות קפח - גדולות נוראות השגתו
...- אות קפח - גדולות נוראות השגתו אמר: שפליאה בעיני אם מביאין פדיון לאחד ומספרין לו צערו, כגון: מחולה וכיוצא, כשאינו מרגיש הצער והיסורים כמו החולה בעצמו וכו' והיוצא מדבריו הוא שהוא מרגיש הצער והיסורים כשבאין לפניו שיתפלל על החולה וכיוצא כמו החולה בעצמו ממש וכן נשמע מפיו כמה פעמים ואמר: בתחלה הייתי מבקש מאתו יתברך שאהיה מרגיש צער ויסורים של ישראל כי לפעמים היה אחד בא וספר לי צערו ולא הייתי מרגיש הצער והייתי מתפלל שארגיש צערו של ישראל עכשו כשאחד מספר...
החלל הפנוי - האם באמת אין שם שכל?
...il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה שאלה: מצד אחד מסביר רבי נחמן מברסלב בכל התורה הנ"ל כי בחלל הפנוי אין שום שכל לתרץ את הקושיות שבאות משם. מצד שני הוא כותב שם: אבל יש עוד מין אפיקורסית והם החכמות שאינם חכמות אלא מחמת שהם עמקים ואינם משיגים אותם ומחמת זה נראים כחכמות כמו למשל כשאחד אומר סברא שקר בגמפ"ת [גמרא, פרוש רש"י, תוספות] ומחמת שאין למדן לישב הקשיא שבא על ידי סברא זו על ידי זה נדמה שאמר סברא וחכמה גדולה אף...
שבחי הר"ן - אות ו
שבחי הר"ן - אות ו והיה רגיל להתחיל בכל פעם מחדש דהינו כשנפל ממדרגתו לפעמים לא היה מיאש עצמו בשביל זה רק אמר שיתחיל מחדש כאלו לא התחיל עדין כלל לכנס בעבודתו יתברך רק עתה הוא מתחיל מחדש וכן בכל פעם ופעם תמיד היה רגיל להתחיל מחדש והיה לו כמה התחלות ביום אחד שגם ביום אחד לפעמים נפל מעבודתו והיה מתחיל מחדש וכן כמה פעמים ביום אחד
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צו - לְעִנְיַן הִתְבּוֹדְדוּת
...מאד בזה להיות רגיל מאד בהתבודדות לפרש שיחתו לפני השם יתברך בכל יום ויום ואמר: שאפילו כשאין יכולין לדבר כלל אפילו כשמדברין רק דבור אחד, גם כן טוב מאד ואמר: שאפילו אם אינו יכול לדבר רק דבור אחד יהיה חזק בדעתו, וידבר אותו הדבור כמה וכמה פעמים בלי שעור וערך ואפילו אם יבלה כמה וכמה ימים בדבור זה לבד גם זה טוב ויהיה חזק ואמיץ וירבה לדבר אותו הדבור פעמים אין מספר עד שירחם עליו השם יתברך, ויפתח פיו, ויוכל לפרש שיחתו ואמר: שהדבור יש לו כח גדול מאד כי הלא...
מאיזה עולם לוקח רבי נחמן את התורות שלו?
...נחמן את התורות שלו? שאלה: הבנתי שבכל מקום שרבי נחמן מברסלב אומר "דע ש", הרי שהוא לוקח את התורה שלו מעולם האצילות. האם הדבר נכון? מה המקור לדבר הזה? ומהו השימוש הזה במילה "דע"? תודה. תשובה: רבי נחמן מברסלב לא לוקח את התורות שלו מעולם האצילות, אלא מהאין סוף עצמו שהוא מעל לעולם האצילות. ששם ורק שם באין סוף היא תורת ה ממש, דהיינו התורה שהשי"ת עצמו לומד אותה. התורה הזאת היא התורה של עתיקא סתימאה, שהיא התורה שהיא באחדות עם השי"ת, שהיא השכל של השי"ת והיא...
חיי מוהר"ן - תנט - עבודת השם
...חס ושלום בעולם ואזי הולכת ומתפשטת מאחד לחברו שקורין אונטר גאנג. ויש חלוק בענין זה כי יש אחד שמגיע לו החולאת מן השמים אליו בעצמו ויש אחד שאין מגיע לו החולאת בעצמו רק שהוא מקבל חס ושלום החולאת מחברו. ויש חלוק ביניהם כי זה ששולחין לו בעצמו החולאת יש לו זאת החולאת עם כל הסימנים והדקדוקים של החולאת הזאת כי יש כמה סימנים לכל מין חולאת רחמנא לצלן כגון החולאת שקורין [נזלת] העקר החולאת הוא כאב הראש אבל יש עוד סימנים דהינו חכוך החטם ועטישות ועוד כמה סימנים...
שיחות הר"ן - אות לז
שיחות הר"ן - אות לז אפיקורסות נקראת משא כמו שכתב רש"י על "משאכם" מלמד שהיו בהם אפיקורסים על כן כשנוסע להצדיק הוא משליך מעליו משוי גדולה כי מאחר שנוסע כבר יש לו אמונה שהוא הפך האפיקורסות
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2344 שניות - עכשיו 24_07_2025 השעה 13:27:19 - wesi2