ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפ - מִי שֶׁצָּרִיך לָדוּן לִפְנֵי דַּיָּנִים בְּדִין תּוֹרָה
דע מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה זה לו ענש ונקמה שהתורה נוקמת בו כי באמת כל המשא ומתן הוא תורה כי למשל הדין המחליף פרה בחמור הוא תורה ומכל שכן כשעושין הדבר בעצמו הוא בודאי תורה [וכמו שמספרין כל זה בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה] ועל כן כשעושין משא ומתן צריך שיקשר מחשבתו רק בהתורה והדינים המלבשים שם ומי שעוקר המשא ומתן מן התורה, ונופל אל המשא ומתן בעצמו ואינו מקשר מחשבתו אל התורה המלבש שם אזי ענשו, שאחר כך הוא צריך לדון בדין תורה ואזי צריך לחזר ולהביא כל הדברים וכל המחשבות וכל העסקים שהיה לו בשעת המשא ומתן מתחלתו ועד סופו צריך להביא הכל אל התורה דהינו שצריך לחזר ולספר הכל לפני הדינים והם פוסקים על זה דין תורה נמצא שחזר ונעשה מכל דברי המשא ומתן תורה והוא לו נקמה שהתורה נוקמת בו על אשר עקר הדינים המלבשים בהמשא ומתן מן התורה ונפל אל המשא ומתן בעצמו כאלו אין שום תורה בהמשא ומתן על כן ענשו שצריך לבוא לפני דין תורה ואזי צריך להביא כל דברי המשא ומתן ולעשות מהם תורה ואזי מראים לו שכל המשא ומתן הוא תורה כי עכשו נעשה מהכל דין תורה כנ"ל כי בודאי הוא צריך להביא כל הדברים אפילו כל המחשבות לפני הדינים כי אם חסר איזה דבור או איזה מחשבה יתקלקל הדין תורה וצריך דוקא להביא הכל כל מה שעבר בשעת המשא ומתן לפני הדינים והם עושין מזה דין תורה נמצא שחזר ונעשה מהמשא ומתן תורה ומראין לו שאין הדבר כמו שהוא סבר מתחלה שאין בהמשא ומתן תורה כי הלא ראה בעיניך שכל דברי המשא ומתן כלם הם תורה כי עכשו נעשה מהכל דין תורה כנ"ל והכל לפי הפגם כי יש אחד שאין ענשו רק שצריך לדון, אבל זוכה בדין רק שמראין לו שפגם כנ"ל אבל יש אחד שעקר יותר המשא ומתן מן התורה אזי ענשו יותר, שגם אינו זוכה בדין כי באמת כשעושין משא ומתן צריך שיהיה רק חיצונית המחשבה בתוך המשא ומתן אבל פנימיות מחשבתו צריך לקשר אל התורה כנ"ל גם צריך אמונה בהמשא ומתן דהינו שישא ויתן באמונה, ויהיה הדבור דבור אמת כמה שאמרו (שבת לא) : 'נשאת ונתת באמונה' כי משא ומתן הוא בחינות שמנשאין ומרימין הדבר ונותנין ומשיבין אותו למקומו כי יש קדשות נפולות הינו בחינות ניצוצות שנפלו ועל ידי משא ומתן מנשאין ומרימין אותן, ונותנין אותן למקומן וזה בחינות משא ומתן כנ"ל ועקר ברור הניצוצות מן הקליפות הוא על ידי אמונה כי דרך האמונה לשכן תמיד אצל אלו הקדשות הנפולות בבחינות (יחזקאל ה') : "זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות" ירושלים היא קריה נאמנה, בחינות אמונה היא שוכנת בתוך הגויים וסביבותיה וכו' כי היא ביניהם תמיד כנ"ל ועל כן אלו הניצוצות שנפלו הם נדבקים ונתאחזין סביבות האמונה והיא מעלה אותם משם ועל כן צריך לעשות משא ומתן באמונה שעל ידי האמונה מעלין הניצוצות כנ"ל שזה עקר בחינות משא ומתן, להעלות הניצוצות כנ"ל וזה בחינות פנימיות חב"ד [חכמה בינה דעת] דעשיה שעולה אל היצירה ומלכות דעשיה עולה מן הקליפות יצירה היא בחינת וא"ו, שהיא בחינת התורה (כמובא בזוהר הקדוש) ועל ידי שמקשר פנימיות מחשבתו בשעת עשית המשא ומתן אל התורה כנ"ל זהו בחינת פנימיות המחין דעשיה הינו של המשא ומתן, שהוא בחינות עשיה שעולה אל היצירה, דהינו התורה כנ"ל ומלכות דעשיה, הינו בחינות האמונה שבמשא ומתן כנ"ל עולה מן הקליפות, כי היא מבררת הניצוצות מהם ועולה מהם. ועל ידי שעלה חב"ד דעשיה ליצירה על ידי זה יש מקום למלכות לעלות לעשיה גם על ידי זה שעולה חב"ד ליצירה דהינו על ידי שמקשר מחשבתו אל התורה על ידי זה מקבלת האמונה כח לברר הניצוצות מן הקליפות ולעלות מהם כי בלא זה הכח, היה אפשר שיתאחזו גם הם בעצמן בהאמונה, חס ושלום אך על ידי שמקשרין פנימיות המחשבה אל התורה מקבלת כח לעלות כנ"ל ואזי נעשית מלחמה כי צריך ללחם עמהם להוציא הניצוצות מהם וזה פרוש (דברים כ"א) : "כי תצא למלחמה" וכו' כי תצא, זה בחינות משא ומתן, בחינת (דברים ל"ג) : "שמח זבולון בצאתך" וכו' כי משא ומתן נקרא בחינת צאתך כי אף על פי שזבולון ויששכר שוים מחמת שזבולון היה מספיק ליששכר, ונאמר עליו 'שמח זבולון' על כל זה נקרא צאתך 'ויששכר אהליך' כי אף על פי כן, עבודת התורה היא פנימיות יותר והיא למעלה מעבודת המשא ומתן אף על פי שגם המשא ומתן היא עבודה גדולה כי הוא מספיק את התלמידי חכמים, ונאמר עליו 'שמח זבולון' על כל זה נקרא צאתך נגד עבודת התורה שהיא בחינות 'יששכר באהליך' כי אף על פי כן עבודת התורה למעלה יותר וכן כל מדרגה ומדרגה נגד המדרגה שלמעלה ממנה נקראת המדרגה שלמטה צאתך נגד המדרגה שלמעלה, שהיא נקראת אהליך ואפילו מי שעובד השם יתברך בדבקות עם כל זה נגד המדרגה שלמעלה ממנה עוד נקרא אפילו דבקות בחינת צאתך וזהו 'כי תצא' הינו בחינת משא ומתן כנ"ל וזהו 'למלחמה על איביך' כי אז הוא שעת מלחמה עם האויבים כנ"ל כי צריך לברר ולהעלות הניצוצות מהם כנ"ל וזהו ונתנו ה' אלהיך בידיך, זה בחינת אמונה (שמות י"ז). "ויהי ידיו אמונה" כי על ידי אמונה מעלין הניצוצות כנ"ל ושבית שביו זה בחינות התורה כמו שכתוב (תהלים ס"ח) : "עלית למרום שבית שבי" כנ"ל
דַּע מִי שֶׁצָּרִיך לָדוּן לִפְנֵי דַּיָּנִים בְּדִין תּוֹרָה

זֶה לוֹ ענֶשׁ וּנְקָמָה שֶׁהַתּוֹרָה נוֹקֶמֶת בּוֹ

כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא תּוֹרָה

כִּי לְמָשָׁל הַדִּין הַמַּחֲלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר הוּא תּוֹרָה

וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁעוֹשִׂין הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ הוּא בְּוַדַּאי תּוֹרָה

[וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִין כָּל זֶה בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

וְעַל כֵּן כְּשֶׁעוֹשִׂין מַשָּׂא וּמַתָּן

צָרִיך שֶׁיְּקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ רַק בְּהַתּוֹרָה וְהַדִּינִים הַמְלֻבָּשִׁים שָׁם

וּמִי שֶׁעוֹקֵר הַמַּשָּׂא וּמַתָּן מִן הַתּוֹרָה, וְנוֹפֵל אֶל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן בְּעַצְמוֹ

וְאֵינוֹ מְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה הַמְּלֻבָּשׁ שָׁם

אֲזַי עָנְשׁוֹ, שֶׁאַחַר כָּך הוּא צָרִיך לָדוּן בְּדִין תּוֹרָה

וַאֲזַי צָרִיך לַחֲזר וּלְהָבִיא כָּל הַדְּבָרִים וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְכָל הָעֲסָקִים שֶׁהָיָה לוֹ בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ

צָרִיך לְהָבִיא הַכּל אֶל הַתּוֹרָה

דְּהַיְנוּ שֶׁצָּרִיך לַחֲזר וּלְסַפֵּר הַכּל לִפְנֵי הַדַּיָּנִים

וְהֵם פּוֹסְקִים עַל זֶה דִּין תּוֹרָה

נִמְצָא שֶׁחָזַר וְנַעֲשֶׂה מִכָּל דִּבְרֵי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן תּוֹרָה

וְהוּא לוֹ נְקָמָה

שֶׁהַתּוֹרָה נוֹקֶמֶת בּוֹ

עַל אֲשֶׁר עָקַר הַדִּינִים הַמְלֻבָּשִׁים בְּהַמַּשָּׂא וּמַתָּן מִן הַתּוֹרָה

וְנָפַל אֶל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן בְּעַצְמוֹ

כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם תּוֹרָה בְּהַמַּשָּׂא וּמַתָּן

עַל כֵּן עָנְשׁוֹ שֶׁצָּרִיך לָבוֹא לִפְנֵי דִּין תּוֹרָה

וַאֲזַי צָרִיך לְהָבִיא כָּל דִּבְרֵי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וְלַעֲשׂוֹת מֵהֶם תּוֹרָה

וַאֲזַי מַרְאִים לוֹ שֶׁכָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא תּוֹרָה

כִּי עַכְשָׁו נַעֲשֶׂה מֵהַכּל דִּין תּוֹרָה כַּנַּ"ל

כִּי בְּוַדַּאי הוּא צָרִיך לְהָבִיא כָּל הַדְּבָרִים אֲפִילּוּ כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת לִפְנֵי הַדַּיָּנִים

כִּי אִם חָסֵר אֵיזֶה דִּבּוּר אוֹ אֵיזֶה מַחֲשָׁבָה יִתְקַלְקֵל הַדִּין תּוֹרָה

וְצָרִיך דַּוְקָא לְהָבִיא הַכּל כָּל מַה שֶּׁעָבַר בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן

לִפְנֵי הַדַּיָּנִים

וְהֵם עוֹשִׂין מִזֶּה דִּין תּוֹרָה

נִמְצָא שֶׁחָזַר וְנַעֲשָׂה מֵהַמַּשָּׂא וּמַתָּן תּוֹרָה

וּמַרְאִין לוֹ שֶׁאֵין הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁהוּא סָבַר מִתְּחִלָּה שֶׁאֵין בְּהַמַּשָּׂא וּמַתָּן תּוֹרָה

כִּי הֲלא רְאֵה בְּעֵינֶיך שֶׁכָּל דִּבְרֵי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן כֻּלָּם הֵם תּוֹרָה

כִּי עַכְשָׁו נַעֲשֶׂה מֵהַכּל דִּין תּוֹרָה כַּנַּ"ל

וְהַכּל לְפִי הַפְּגָם

כִּי יֵשׁ אֶחָד שֶׁאֵין עָנְשׁוֹ רַק שֶׁצָּרִיך לָדוּן, אֲבָל זוֹכֶה בַּדִּין

רַק שֶׁמַּרְאִין לוֹ שֶׁפָּגַם כַּנַּ"ל

אֲבָל יֵשׁ אֶחָד שֶׁעָקַר יוֹתֵר הַמַּשָּׂא וּמַתָּן מִן הַתּוֹרָה

אֲזַי עָנְשׁוֹ יוֹתֵר, שֶׁגַּם אֵינוֹ זוֹכֶה בַּדִּין

כִּי בֶּאֱמֶת כְּשֶׁעוֹשִׂין מַשָּׂא וּמַתָּן

צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה רַק חִיצוֹנִית הַמַּחֲשָׁבָה בְּתוֹך הַמַּשָּׂא וּמַתָּן

אֲבָל פְּנִימִיּוּת מַחֲשַׁבְתּוֹ צָרִיך לְקַשֵּׁר אֶל הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל

גַּם צָרִיך אֱמוּנָה בְּהַמַּשָּׂא וּמַתָּן

דְּהַיְנוּ שֶׁיִּשָּׂא וְיִתֵּן בֶּאֱמוּנָה, וְיִהְיֶה הַדִּבּוּר דִּבּוּר אֱמֶת

כְּמָה שֶׁאָמְרוּ: 'נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה'

כִּי מַשָּׂא וּמַתָּן הוּא בְּחִינוֹת שֶׁמְּנַשְּׂאִין וּמְרִימִין הַדָּבָר

וְנוֹתְנִין וּמְשִׁיבִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ

כִּי יֵשׁ קְדֻשּׁוֹת נְפוּלוֹת

הַיְנוּ בְּחִינוֹת נִיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ

וְעַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן מְנַשְּׂאִין וּמְרִימִין אוֹתָן, וְנוֹתְנִין אוֹתָן לִמְקוֹמָן

וְזֶה בְּחִינוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן כַּנַּ"ל

וְעִקַּר בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת מִן הַקְּלִיפּוֹת הוּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה

כִּי דֶּרֶך הָאֱמוּנָה לִשְׁכּן תָּמִיד אֵצֶל אֵלּוּ הַקְּדֻשּׁוֹת הַנְּפוּלוֹת

בִּבְחִינוֹת: "זאת יְרוּשָׁלַיִם בְּתוֹך הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ וּסְבִיבוֹתֶיהָ אֲרָצוֹת"

יְרוּשָׁלַיִם הִיא קִרְיָה נֶאֱמָנָה, בְּחִינוֹת אֱמוּנָה

הִיא שׁוֹכֶנֶת בְּתוֹך הַגּוֹיִים וּסְבִיבוֹתֶיהָ וְכוּ'

כִּי הִיא בֵּינֵיהֶם תָּמִיד כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ

הֵם נִדְבָּקִים וְנִתְאַחֲזִין סְבִיבוֹת הָאֱמוּנָה וְהִיא מַעֲלָה אוֹתָם מִשָּׁם

וְעַל כֵּן צָרִיך לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה

שֶׁעַל יְדֵי הָאֱמוּנָה מַעֲלִין הַנִּיצוֹצוֹת כַּנַּ"ל

שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן, לְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינוֹת פְּנִימִיּוּת חַבַּ"ד [חָכְמָה בִּינָה דַּעַת] דַּעֲשִׂיָּה

שֶׁעוֹלָה אֶל הַיְצִירָה

וּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה עוֹלָה מִן הַקְּלִיפּוֹת

יְצִירָה הִיא בְּחִינַת וָא"ו, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַתּוֹרָה

וְעַל יְדֵי שֶׁמְּקַשֵּׁר פְּנִימִיּוּת מַחֲשַׁבְתּוֹ

בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן אֶל הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל

זֶהוּ בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת הַמּחִין דַּעֲשִׂיָּה

הַיְנוּ שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עֲשִׂיָּה

שֶׁעוֹלָה אֶל הַיְצִירָה, דְּהַיְנוּ הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל

וּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה, הַיְנוּ בְּחִינוֹת הָאֱמוּנָה שֶׁבַּמַּשָּׂא וּמַתָּן כַּנַּ"ל

עוֹלָה מִן הַקְּלִיפּוֹת, כִּי הִיא מְבָרֶרֶת הַנִּיצוֹצוֹת מֵהֶם וְעוֹלָה מֵהֶם.

וְעַל יְדֵי שֶׁעָלָה חַבַּ"ד דַּעֲשִׂיָּה לַיְצִירָה

עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ מָקוֹם לַמַּלְכוּת לַעֲלוֹת לַעֲשִׂיָּה

גַּם עַל יְדֵי זֶה שֶׁעוֹלֶה חַבַּ"ד לַיְצִירָה

דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמְּקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה

עַל יְדֵי זֶה מְקַבֶּלֶת הָאֱמוּנָה כּחַ לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת מִן הַקְּלִיפּוֹת וְלַעֲלוֹת מֵהֶם

כִּי בְּלא זֶה הַכּחַ, הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְאַחֲזוּ גַּם הֵם בְּעַצְמָן בְּהָאֱמוּנָה, חַס וְשָׁלוֹם

אַך עַל יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרִין פְּנִימִיּוּת הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַתּוֹרָה

מְקַבֶּלֶת כּחַ לַעֲלוֹת כַּנַּ"ל

וַאֲזַי נַעֲשֵׂית מִלְחָמָה

כִּי צָרִיך לִלְחֹם עִמָּהֶם לְהוֹצִיא הַנִּיצוֹצוֹת מֵהֶם

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה" וְכוּ'

כִּי תֵצֵא, זֶה בְּחִינוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן, בְּחִינַת: "שְׂמַח זְבוּלוּן בְּצֵאתֶך" וְכוּ'

כִּי מַשָּׂא וּמַתָּן נִקְרָא בְּחִינַת צֵאתְך

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁזְּבוּלוּן וְיִשָּׂשׂכָר שָׁוִים

מֵחֲמַת שֶׁזְּבוּלוּן הָיָה מַסְפִּיק לְיִשָּׂשׂכָר, וְנֶאֱמַר עָלָיו 'שְׂמַח זְבוּלוּן'

עַל כָּל זֶה נִקְרָא צֵאתְך 'וְיִשָּׂשׂכָר אהֳלֶיך'

כִּי אַף עַל פִּי כֵן, עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה הִיא פְּנִימִיּוּת יוֹתֵר

וְהִיא לְמַעְלָה מֵעֲבוֹדַת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן

אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הִיא עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה

כִּי הוּא מַסְפִּיק אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְנֶאֱמַר עָלָיו 'שְׂמַח זְבוּלוּן'

עַל כָּל זֶה נִקְרָא צֵאתְך

נֶגֶד עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינוֹת 'יִשָּׂשׂכָר בְּאהֳלֶיך'

כִּי אַף עַל פִּי כֵן עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה לְמַעְלָה יוֹתֵר

וְכֵן כָּל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה נֶגֶד הַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה

נִקְרֵאת הַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַטָּה צֵאתְך

נֶגֶד הַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁהִיא נִקְרֵאת אהֳלֶיך

וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁעוֹבֵד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בִּדְבֵקוּת

עִם כָּל זֶה נֶגֶד הַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה עוֹד

נִקְרָא אֲפִילּוּ דְּבֵקוּת בְּחִינַת צֵאתְך

וְזֶהוּ 'כִּי תֵצֵא' הַיְנוּ בְּחִינַת מַשָּׂא וּמַתָּן כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ 'לַמִּלְחָמָה עַל איְבֶיך' כִּי אָז הוּא שְׁעַת מִלְחָמָה עִם הָאוֹיְבִים כַּנַּ"ל

כִּי צָרִיך לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת מֵהֶם כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ וּנְתָנוֹ ה' אֱלהֶיך בְּיָדֶיך, זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה .

"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה"

כִּי עַל יְדֵי אֱמוּנָה מַעֲלִין הַנִּיצוֹצוֹת כַּנַּ"ל

וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ זֶה בְּחִינוֹת הַתּוֹרָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי" כַּנַּ"ל
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כא
...שלו לארץ ישראל - אות כא ובבקר באו אל הספינה אנשי חיל שקורין ברנד ואך [כמו משמר הגבול] ורבנו זכרונו לברכה, עם האיש שלו הנ"ל רצו עוד לבוא להתנפל לפני רגלי הקפיטן ולהתחנן לו שיניח אותם לשוב אל הספר אך בתוך כך עקרו [עוגני הספינה] וברחו לצד שהרוח נשאם מחמת פחד כי המלחמה נתעוררה מיד ונשמע קולם מאד ושמעו שם על הספינה קול גדול מאד של [התותחים והפצצות] ושאר קולות כאלו מעניני מלחמה כי קולם נשמע למרחוק מאד וגדל הסכנה והאימה והפחד שהיה להם אז אין לשער ונפלו למשכב שניהם יחד ולא היה להם אפילו מים לשתות כי לא...
שיחות הר"ן - אות קצ - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קצ - גדולות נוראות השגתו אמר: שכמה פעמים ציר לעצמו עניני מיתה כאלו הוא מת ממש עד שהרגיש טעם מיתה ממש גם אני שמעתי שאמר שבימי נעוריו היה מציר לעצמו מיתתו ואיך יבכו עליו וכו' וציר לעצמו היטב כל עניני מיתה ואמר שהוא מלאכה לציר לעצמו זאת היטב
רבי נחמן מברסלב - חידוש
...- חידוש רבי נחמן מברסלב אומר שיש 2 תורות. תורת ה ותורת האדם. רבי נחמן מברסלב מבאר שהתורה שהאדם קורא לה תורת ה, היא רק על שם המושאל. דהיינו זה רק באופן יחסי. וככל שהאדם עולה יותר מדרגה לדרגה. כך הוא מתקרב יותר אל תורת ה ממש. בכל מקרה, הדבר נכון כמובן גם לגבי דברי רבי נחמן מברסלב עצמם, שגם בהם יש אין סוף בחינות ופירושים. לגבי התיקון הכללי. גם לתיקון הכללי, יש דרגות שונות. ברמה של עולם העשייה הגשמי, התקון הכללי, הוא הפרקי תהלים שרבי נחמן מברסלב נתן לקרוא. יחד עם זאת, רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהרן מבאר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סג - יַעֲקב אָבִינוּ, כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו
...- תורה סג - יעקב אבינו, כששלח את בניו דע, כי יעקב אבינו, כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף שלח עמהם נגון של ארץ ישראל וזה סוד "קחו מזמרת הארץ בכליכם" וכו' בחינת זמר ונגון ששלח על ידם ליוסף וכמו שפרש רש"י: "מזמרת" 'לשון זמר' וכו' כי דע, כי כל רועה ורועה יש לו נגון מיחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיחד, שהיא צריכה לאכלו גם אינו רועה תמיד במקום אחד ולפי העשבים והמקום שרועה שם, כן יש לו נגון בחינת פרק שירה ומשירת העשבים נעשה נגון של הרועה וזה סוד מה שכתוב: "ותלד עדה את...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רח - צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ
...רשע לצדיק ומבקש [לשון רבנו, זכרונו לברכה] "צופה רשע לצדיק ומבקש" וכו' פרוש: מה שרשעים עושים יסורים לצדיקים ורודפים את הצדיקים זה סבה מאת השם יתברך כדי שיתבונן הצדיק ויפשפש במעשיו נמצא שהרשע הוא כמו צופה כשומר העיר שנקרא צופה כן הרשע הוא שומר את הצדיק מלפל בגשמיות פרוש אחר, מעט המחלקת שיש על צדיקים היא טובה להם כי המחלקת היא כמו מכסה להם שלא יתגלו ויתפרסמו ביותר מכדי הצרך וזה פרוש "צופה רשע לצדיק" צופה לשון מכסה כמו שכתוב "וצפית אותו זהב" אבל אלו הרשעים מרבים במחלקת, מרבים במכסה עד שאין כח בצדיקים...
מחלוקות שבין החכמים ותאוות ממון
...ותאוות ממון כאן breslev.eip.co.il/?key=570 - חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו רבי נחמן מברסלב מביא, שאם לתלמידי החכמים לא הייתה תאוות ממון, לא היו ביניהם מחלוקות. מדוע דווקא תאוות ממון? מה הקשר שבין שורש הממון לבין המחלוקות? רמז: ממון הוא בחינת הקדמות / חוכמות חיצוניות - איפה מובא בליקוטי מוהר"ן? כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה מוסבר שהכרחי שיהיו מחלוקות בין חכמים, בשביל בריאת העולם. מה הקשר שבין הדברים, וכיצד הם מסתדרים? * כי ממון זה כוח...
מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף?
...מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף? breslev.eip.co.il/?key=188 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טז - מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה הקשו מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף מן השמים כי אם על ידי סיבות, לכל אחד לפי סיבתו שזה צריך לזרע תבואה ולחרש ולקצר וכו' וזה צריך לנסע ולמצא צרך פרנסתו שם, וכיוצא בזה ולמה לא נותנין לו תכף, בשעה שמבקש פרנסתו, מזמן? והתרוץ: דע, שכל הפרנסה של ישראל צריכין לקבל על ידי המלך ... והכלל שצריכין לראות את המלך בבחינת: "מלך ביפיו תחזינה עינך" דהינו כשהוא ביפיו וגדלתו, ולא בשעת קטנות...
מעשה ממלך עניו - סיפורי מעשיות
...eip.co.il/?key=53 - סיפורי מעשיות - מעשה ו - ממלך עניו להלן מספר ביאורים במעשה הנ"ל. מעשה במלך אחד = המלך הוא האדם עצמו. היינו בחינת המלכות של האדם. דהיינו האגו / ה"אני" / הנשמה של האדם, שהיא בחינת מלכות, השכינה וכולי. והיה לו חכם = והיה לו חכם, היינו שיש לאדם שכל. שהוא החכם של המלך שהוא האדם. אמר המלך להחכם. = חשב האדם לעצמו. התייעצה בחינת המלכות של האדם עם השכל של האדם. באשר שיש מלך שחותם עצמו שהוא גבור גדול ואיש אמת וענו = זה הקב"ה. שהעולם נברא יש מאין. ולכן הוא מלך ענו, כי שורש ה"יש" הוא ה"אין"...
שיחות הר"ן - אות רז - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות רז - גדולות נוראות השגתו אמר. לפעמים אני מדבר איזה דבור לאיזה אדם ואין הדבור עושה פעלתו עד לזמן רחוק כמו שיש כשנותנין איזה סמים לרפואה לפעמים הסם עושה פעלתו ומועיל מיד ולפעמים צריך הסם לשהות בתוך האדם איזה זמן ואחר כך הוא עושה פעלתו כמו כן יש דברים שהוא מדבר שהם מנחים אצל האדם ואינם מעוררים אותו עד לזמן רחוק אבל סוף כל סוף יעשה הדבור פעלתו ויועיל בודאי
שיחות הר"ן - אות רמ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- אות רמ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי מר"א מטעפליק שאמר לו לענין מה שרצון רבנו זכרונו לברכה, לא היה שיהיה מלמד כנ"ל והוא הוכיח לו שטוב יותר להיות מלמד וספר לו בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה, שמספרים בשמו שטוב להיות מלמד ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה. איני יודע אם הבעל שם טוב זכרונו לברכה, אמר כך ואפילו אם אמר כך, כל צדיק הדור יש לו כח לעשות גדרים ולהנהיג את העולם כפי אותן הדורות ואני אומר עתה שטוב לעבודת הבורא יתברך שלא להיות מלמד וספר לי הנ"ל בשנוי לשון מזה, אך זהו היוצא מדבריו ופעם אחת דבר עם אחד...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3750 שניות - עכשיו 05_06_2026 השעה 21:34:16 - wesi2