ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפ - מִי שֶׁצָּרִיך לָדוּן לִפְנֵי דַּיָּנִים בְּדִין תּוֹרָה
דע מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה זה לו ענש ונקמה שהתורה נוקמת בו כי באמת כל המשא ומתן הוא תורה כי למשל הדין המחליף פרה בחמור הוא תורה ומכל שכן כשעושין הדבר בעצמו הוא בודאי תורה [וכמו שמספרין כל זה בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה] ועל כן כשעושין משא ומתן צריך שיקשר מחשבתו רק בהתורה והדינים המלבשים שם ומי שעוקר המשא ומתן מן התורה, ונופל אל המשא ומתן בעצמו ואינו מקשר מחשבתו אל התורה המלבש שם אזי ענשו, שאחר כך הוא צריך לדון בדין תורה ואזי צריך לחזר ולהביא כל הדברים וכל המחשבות וכל העסקים שהיה לו בשעת המשא ומתן מתחלתו ועד סופו צריך להביא הכל אל התורה דהינו שצריך לחזר ולספר הכל לפני הדינים והם פוסקים על זה דין תורה נמצא שחזר ונעשה מכל דברי המשא ומתן תורה והוא לו נקמה שהתורה נוקמת בו על אשר עקר הדינים המלבשים בהמשא ומתן מן התורה ונפל אל המשא ומתן בעצמו כאלו אין שום תורה בהמשא ומתן על כן ענשו שצריך לבוא לפני דין תורה ואזי צריך להביא כל דברי המשא ומתן ולעשות מהם תורה ואזי מראים לו שכל המשא ומתן הוא תורה כי עכשו נעשה מהכל דין תורה כנ"ל כי בודאי הוא צריך להביא כל הדברים אפילו כל המחשבות לפני הדינים כי אם חסר איזה דבור או איזה מחשבה יתקלקל הדין תורה וצריך דוקא להביא הכל כל מה שעבר בשעת המשא ומתן לפני הדינים והם עושין מזה דין תורה נמצא שחזר ונעשה מהמשא ומתן תורה ומראין לו שאין הדבר כמו שהוא סבר מתחלה שאין בהמשא ומתן תורה כי הלא ראה בעיניך שכל דברי המשא ומתן כלם הם תורה כי עכשו נעשה מהכל דין תורה כנ"ל והכל לפי הפגם כי יש אחד שאין ענשו רק שצריך לדון, אבל זוכה בדין רק שמראין לו שפגם כנ"ל אבל יש אחד שעקר יותר המשא ומתן מן התורה אזי ענשו יותר, שגם אינו זוכה בדין כי באמת כשעושין משא ומתן צריך שיהיה רק חיצונית המחשבה בתוך המשא ומתן אבל פנימיות מחשבתו צריך לקשר אל התורה כנ"ל גם צריך אמונה בהמשא ומתן דהינו שישא ויתן באמונה, ויהיה הדבור דבור אמת כמה שאמרו (שבת לא) : 'נשאת ונתת באמונה' כי משא ומתן הוא בחינות שמנשאין ומרימין הדבר ונותנין ומשיבין אותו למקומו כי יש קדשות נפולות הינו בחינות ניצוצות שנפלו ועל ידי משא ומתן מנשאין ומרימין אותן, ונותנין אותן למקומן וזה בחינות משא ומתן כנ"ל ועקר ברור הניצוצות מן הקליפות הוא על ידי אמונה כי דרך האמונה לשכן תמיד אצל אלו הקדשות הנפולות בבחינות (יחזקאל ה') : "זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות" ירושלים היא קריה נאמנה, בחינות אמונה היא שוכנת בתוך הגויים וסביבותיה וכו' כי היא ביניהם תמיד כנ"ל ועל כן אלו הניצוצות שנפלו הם נדבקים ונתאחזין סביבות האמונה והיא מעלה אותם משם ועל כן צריך לעשות משא ומתן באמונה שעל ידי האמונה מעלין הניצוצות כנ"ל שזה עקר בחינות משא ומתן, להעלות הניצוצות כנ"ל וזה בחינות פנימיות חב"ד [חכמה בינה דעת] דעשיה שעולה אל היצירה ומלכות דעשיה עולה מן הקליפות יצירה היא בחינת וא"ו, שהיא בחינת התורה (כמובא בזוהר הקדוש) ועל ידי שמקשר פנימיות מחשבתו בשעת עשית המשא ומתן אל התורה כנ"ל זהו בחינת פנימיות המחין דעשיה הינו של המשא ומתן, שהוא בחינות עשיה שעולה אל היצירה, דהינו התורה כנ"ל ומלכות דעשיה, הינו בחינות האמונה שבמשא ומתן כנ"ל עולה מן הקליפות, כי היא מבררת הניצוצות מהם ועולה מהם. ועל ידי שעלה חב"ד דעשיה ליצירה על ידי זה יש מקום למלכות לעלות לעשיה גם על ידי זה שעולה חב"ד ליצירה דהינו על ידי שמקשר מחשבתו אל התורה על ידי זה מקבלת האמונה כח לברר הניצוצות מן הקליפות ולעלות מהם כי בלא זה הכח, היה אפשר שיתאחזו גם הם בעצמן בהאמונה, חס ושלום אך על ידי שמקשרין פנימיות המחשבה אל התורה מקבלת כח לעלות כנ"ל ואזי נעשית מלחמה כי צריך ללחם עמהם להוציא הניצוצות מהם וזה פרוש (דברים כ"א) : "כי תצא למלחמה" וכו' כי תצא, זה בחינות משא ומתן, בחינת (דברים ל"ג) : "שמח זבולון בצאתך" וכו' כי משא ומתן נקרא בחינת צאתך כי אף על פי שזבולון ויששכר שוים מחמת שזבולון היה מספיק ליששכר, ונאמר עליו 'שמח זבולון' על כל זה נקרא צאתך 'ויששכר אהליך' כי אף על פי כן, עבודת התורה היא פנימיות יותר והיא למעלה מעבודת המשא ומתן אף על פי שגם המשא ומתן היא עבודה גדולה כי הוא מספיק את התלמידי חכמים, ונאמר עליו 'שמח זבולון' על כל זה נקרא צאתך נגד עבודת התורה שהיא בחינות 'יששכר באהליך' כי אף על פי כן עבודת התורה למעלה יותר וכן כל מדרגה ומדרגה נגד המדרגה שלמעלה ממנה נקראת המדרגה שלמטה צאתך נגד המדרגה שלמעלה, שהיא נקראת אהליך ואפילו מי שעובד השם יתברך בדבקות עם כל זה נגד המדרגה שלמעלה ממנה עוד נקרא אפילו דבקות בחינת צאתך וזהו 'כי תצא' הינו בחינת משא ומתן כנ"ל וזהו 'למלחמה על איביך' כי אז הוא שעת מלחמה עם האויבים כנ"ל כי צריך לברר ולהעלות הניצוצות מהם כנ"ל וזהו ונתנו ה' אלהיך בידיך, זה בחינת אמונה (שמות י"ז). "ויהי ידיו אמונה" כי על ידי אמונה מעלין הניצוצות כנ"ל ושבית שביו זה בחינות התורה כמו שכתוב (תהלים ס"ח) : "עלית למרום שבית שבי" כנ"ל
דַּע מִי שֶׁצָּרִיך לָדוּן לִפְנֵי דַּיָּנִים בְּדִין תּוֹרָה

זֶה לוֹ ענֶשׁ וּנְקָמָה שֶׁהַתּוֹרָה נוֹקֶמֶת בּוֹ

כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא תּוֹרָה

כִּי לְמָשָׁל הַדִּין הַמַּחֲלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר הוּא תּוֹרָה

וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁעוֹשִׂין הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ הוּא בְּוַדַּאי תּוֹרָה

[וּכְמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִין כָּל זֶה בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

וְעַל כֵּן כְּשֶׁעוֹשִׂין מַשָּׂא וּמַתָּן

צָרִיך שֶׁיְּקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ רַק בְּהַתּוֹרָה וְהַדִּינִים הַמְלֻבָּשִׁים שָׁם

וּמִי שֶׁעוֹקֵר הַמַּשָּׂא וּמַתָּן מִן הַתּוֹרָה, וְנוֹפֵל אֶל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן בְּעַצְמוֹ

וְאֵינוֹ מְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה הַמְּלֻבָּשׁ שָׁם

אֲזַי עָנְשׁוֹ, שֶׁאַחַר כָּך הוּא צָרִיך לָדוּן בְּדִין תּוֹרָה

וַאֲזַי צָרִיך לַחֲזר וּלְהָבִיא כָּל הַדְּבָרִים וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְכָל הָעֲסָקִים שֶׁהָיָה לוֹ בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ

צָרִיך לְהָבִיא הַכּל אֶל הַתּוֹרָה

דְּהַיְנוּ שֶׁצָּרִיך לַחֲזר וּלְסַפֵּר הַכּל לִפְנֵי הַדַּיָּנִים

וְהֵם פּוֹסְקִים עַל זֶה דִּין תּוֹרָה

נִמְצָא שֶׁחָזַר וְנַעֲשֶׂה מִכָּל דִּבְרֵי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן תּוֹרָה

וְהוּא לוֹ נְקָמָה

שֶׁהַתּוֹרָה נוֹקֶמֶת בּוֹ

עַל אֲשֶׁר עָקַר הַדִּינִים הַמְלֻבָּשִׁים בְּהַמַּשָּׂא וּמַתָּן מִן הַתּוֹרָה

וְנָפַל אֶל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן בְּעַצְמוֹ

כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם תּוֹרָה בְּהַמַּשָּׂא וּמַתָּן

עַל כֵּן עָנְשׁוֹ שֶׁצָּרִיך לָבוֹא לִפְנֵי דִּין תּוֹרָה

וַאֲזַי צָרִיך לְהָבִיא כָּל דִּבְרֵי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וְלַעֲשׂוֹת מֵהֶם תּוֹרָה

וַאֲזַי מַרְאִים לוֹ שֶׁכָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא תּוֹרָה

כִּי עַכְשָׁו נַעֲשֶׂה מֵהַכּל דִּין תּוֹרָה כַּנַּ"ל

כִּי בְּוַדַּאי הוּא צָרִיך לְהָבִיא כָּל הַדְּבָרִים אֲפִילּוּ כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת לִפְנֵי הַדַּיָּנִים

כִּי אִם חָסֵר אֵיזֶה דִּבּוּר אוֹ אֵיזֶה מַחֲשָׁבָה יִתְקַלְקֵל הַדִּין תּוֹרָה

וְצָרִיך דַּוְקָא לְהָבִיא הַכּל כָּל מַה שֶּׁעָבַר בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן

לִפְנֵי הַדַּיָּנִים

וְהֵם עוֹשִׂין מִזֶּה דִּין תּוֹרָה

נִמְצָא שֶׁחָזַר וְנַעֲשָׂה מֵהַמַּשָּׂא וּמַתָּן תּוֹרָה

וּמַרְאִין לוֹ שֶׁאֵין הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁהוּא סָבַר מִתְּחִלָּה שֶׁאֵין בְּהַמַּשָּׂא וּמַתָּן תּוֹרָה

כִּי הֲלא רְאֵה בְּעֵינֶיך שֶׁכָּל דִּבְרֵי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן כֻּלָּם הֵם תּוֹרָה

כִּי עַכְשָׁו נַעֲשֶׂה מֵהַכּל דִּין תּוֹרָה כַּנַּ"ל

וְהַכּל לְפִי הַפְּגָם

כִּי יֵשׁ אֶחָד שֶׁאֵין עָנְשׁוֹ רַק שֶׁצָּרִיך לָדוּן, אֲבָל זוֹכֶה בַּדִּין

רַק שֶׁמַּרְאִין לוֹ שֶׁפָּגַם כַּנַּ"ל

אֲבָל יֵשׁ אֶחָד שֶׁעָקַר יוֹתֵר הַמַּשָּׂא וּמַתָּן מִן הַתּוֹרָה

אֲזַי עָנְשׁוֹ יוֹתֵר, שֶׁגַּם אֵינוֹ זוֹכֶה בַּדִּין

כִּי בֶּאֱמֶת כְּשֶׁעוֹשִׂין מַשָּׂא וּמַתָּן

צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה רַק חִיצוֹנִית הַמַּחֲשָׁבָה בְּתוֹך הַמַּשָּׂא וּמַתָּן

אֲבָל פְּנִימִיּוּת מַחֲשַׁבְתּוֹ צָרִיך לְקַשֵּׁר אֶל הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל

גַּם צָרִיך אֱמוּנָה בְּהַמַּשָּׂא וּמַתָּן

דְּהַיְנוּ שֶׁיִּשָּׂא וְיִתֵּן בֶּאֱמוּנָה, וְיִהְיֶה הַדִּבּוּר דִּבּוּר אֱמֶת

כְּמָה שֶׁאָמְרוּ: 'נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה'

כִּי מַשָּׂא וּמַתָּן הוּא בְּחִינוֹת שֶׁמְּנַשְּׂאִין וּמְרִימִין הַדָּבָר

וְנוֹתְנִין וּמְשִׁיבִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ

כִּי יֵשׁ קְדֻשּׁוֹת נְפוּלוֹת

הַיְנוּ בְּחִינוֹת נִיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ

וְעַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן מְנַשְּׂאִין וּמְרִימִין אוֹתָן, וְנוֹתְנִין אוֹתָן לִמְקוֹמָן

וְזֶה בְּחִינוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן כַּנַּ"ל

וְעִקַּר בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת מִן הַקְּלִיפּוֹת הוּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה

כִּי דֶּרֶך הָאֱמוּנָה לִשְׁכּן תָּמִיד אֵצֶל אֵלּוּ הַקְּדֻשּׁוֹת הַנְּפוּלוֹת

בִּבְחִינוֹת: "זאת יְרוּשָׁלַיִם בְּתוֹך הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ וּסְבִיבוֹתֶיהָ אֲרָצוֹת"

יְרוּשָׁלַיִם הִיא קִרְיָה נֶאֱמָנָה, בְּחִינוֹת אֱמוּנָה

הִיא שׁוֹכֶנֶת בְּתוֹך הַגּוֹיִים וּסְבִיבוֹתֶיהָ וְכוּ'

כִּי הִיא בֵּינֵיהֶם תָּמִיד כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ

הֵם נִדְבָּקִים וְנִתְאַחֲזִין סְבִיבוֹת הָאֱמוּנָה וְהִיא מַעֲלָה אוֹתָם מִשָּׁם

וְעַל כֵּן צָרִיך לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה

שֶׁעַל יְדֵי הָאֱמוּנָה מַעֲלִין הַנִּיצוֹצוֹת כַּנַּ"ל

שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן, לְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינוֹת פְּנִימִיּוּת חַבַּ"ד [חָכְמָה בִּינָה דַּעַת] דַּעֲשִׂיָּה

שֶׁעוֹלָה אֶל הַיְצִירָה

וּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה עוֹלָה מִן הַקְּלִיפּוֹת

יְצִירָה הִיא בְּחִינַת וָא"ו, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַתּוֹרָה

וְעַל יְדֵי שֶׁמְּקַשֵּׁר פְּנִימִיּוּת מַחֲשַׁבְתּוֹ

בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן אֶל הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל

זֶהוּ בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת הַמּחִין דַּעֲשִׂיָּה

הַיְנוּ שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עֲשִׂיָּה

שֶׁעוֹלָה אֶל הַיְצִירָה, דְּהַיְנוּ הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל

וּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה, הַיְנוּ בְּחִינוֹת הָאֱמוּנָה שֶׁבַּמַּשָּׂא וּמַתָּן כַּנַּ"ל

עוֹלָה מִן הַקְּלִיפּוֹת, כִּי הִיא מְבָרֶרֶת הַנִּיצוֹצוֹת מֵהֶם וְעוֹלָה מֵהֶם.

וְעַל יְדֵי שֶׁעָלָה חַבַּ"ד דַּעֲשִׂיָּה לַיְצִירָה

עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ מָקוֹם לַמַּלְכוּת לַעֲלוֹת לַעֲשִׂיָּה

גַּם עַל יְדֵי זֶה שֶׁעוֹלֶה חַבַּ"ד לַיְצִירָה

דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמְּקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה

עַל יְדֵי זֶה מְקַבֶּלֶת הָאֱמוּנָה כּחַ לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת מִן הַקְּלִיפּוֹת וְלַעֲלוֹת מֵהֶם

כִּי בְּלא זֶה הַכּחַ, הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְאַחֲזוּ גַּם הֵם בְּעַצְמָן בְּהָאֱמוּנָה, חַס וְשָׁלוֹם

אַך עַל יְדֵי שֶׁמְּקַשְּׁרִין פְּנִימִיּוּת הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַתּוֹרָה

מְקַבֶּלֶת כּחַ לַעֲלוֹת כַּנַּ"ל

וַאֲזַי נַעֲשֵׂית מִלְחָמָה

כִּי צָרִיך לִלְחֹם עִמָּהֶם לְהוֹצִיא הַנִּיצוֹצוֹת מֵהֶם

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה" וְכוּ'

כִּי תֵצֵא, זֶה בְּחִינוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן, בְּחִינַת: "שְׂמַח זְבוּלוּן בְּצֵאתֶך" וְכוּ'

כִּי מַשָּׂא וּמַתָּן נִקְרָא בְּחִינַת צֵאתְך

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁזְּבוּלוּן וְיִשָּׂשׂכָר שָׁוִים

מֵחֲמַת שֶׁזְּבוּלוּן הָיָה מַסְפִּיק לְיִשָּׂשׂכָר, וְנֶאֱמַר עָלָיו 'שְׂמַח זְבוּלוּן'

עַל כָּל זֶה נִקְרָא צֵאתְך 'וְיִשָּׂשׂכָר אהֳלֶיך'

כִּי אַף עַל פִּי כֵן, עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה הִיא פְּנִימִיּוּת יוֹתֵר

וְהִיא לְמַעְלָה מֵעֲבוֹדַת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן

אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הִיא עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה

כִּי הוּא מַסְפִּיק אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְנֶאֱמַר עָלָיו 'שְׂמַח זְבוּלוּן'

עַל כָּל זֶה נִקְרָא צֵאתְך

נֶגֶד עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינוֹת 'יִשָּׂשׂכָר בְּאהֳלֶיך'

כִּי אַף עַל פִּי כֵן עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה לְמַעְלָה יוֹתֵר

וְכֵן כָּל מַדְרֵגָה וּמַדְרֵגָה נֶגֶד הַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה

נִקְרֵאת הַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַטָּה צֵאתְך

נֶגֶד הַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁהִיא נִקְרֵאת אהֳלֶיך

וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁעוֹבֵד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בִּדְבֵקוּת

עִם כָּל זֶה נֶגֶד הַמַּדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה עוֹד

נִקְרָא אֲפִילּוּ דְּבֵקוּת בְּחִינַת צֵאתְך

וְזֶהוּ 'כִּי תֵצֵא' הַיְנוּ בְּחִינַת מַשָּׂא וּמַתָּן כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ 'לַמִּלְחָמָה עַל איְבֶיך' כִּי אָז הוּא שְׁעַת מִלְחָמָה עִם הָאוֹיְבִים כַּנַּ"ל

כִּי צָרִיך לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת מֵהֶם כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ וּנְתָנוֹ ה' אֱלהֶיך בְּיָדֶיך, זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה .

"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה"

כִּי עַל יְדֵי אֱמוּנָה מַעֲלִין הַנִּיצוֹצוֹת כַּנַּ"ל

וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ זֶה בְּחִינוֹת הַתּוֹרָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי" כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעט - כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת
...מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות דע שכנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות שאינו יכול להתפלל או לעשות מה שצריך בעבודת השם הכל בכלל מחלקת שעומדים וחולקים עליו ורוצים לבטל דעתו ורצונו מה שרוצה לעשות וכדי לבטל המחלקת מאיזה בחינה שתהיה ולעשות שלום על זה צריך תענית וזה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "מרבה צדקה מרבה שלום" צדקה הוא בחינת תענית כי עקר התענית הוא צדקה כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה . 'אגרא דתעניתא צדקתא' כי בחינת המחלקת, הוא רצון אחר, שעומדים עליו לבטל רצונו וסגלת התענית איתא בזוהר "בעצם היום...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פט - וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלקִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ
...וכבוד והדר תעטרהו [לשון החברים] ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו הנה ידוע כי כל מה שחסר לאדם הן ברוחני הן בגשמי החסרון הוא בהשכינה, שהוא בחינת אלהים וזהו ותחסרהו בודאי מעט מאלהים הינו החסרון בודאי מאלהים, הינו בהשכינה אך כשידע זאת, שהחסרון הוא למעלה ולמטה בודאי יהיה לו צער גדול ועצבות, ולא יוכל לעבד השם יתברך בשמחה לכך צריך להשיב לעצמו, מה אני ומה חיי כי המלך בעצמו מספר לי החסרון שלו וכי יש כבוד גדול מזה מתוך כך בא לשמחה גדולה, ונתחדשו המחין שלו וכבוד והדר תעטרהו הינו על ידי כבוד והדר שיש לו...
שיחות הר"ן - אות רפד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הר"ן - אות רפד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר לענין בני הנעורים הכשרים והמתפללים בכונה ובהתלהבות ויש בני אדם המבלבלים אותם ועושים להם יסורים וכשאלו המתפללים מתחילים להקפיד ולהתקוטט עמהם עם אלו המצערים אותם ומבלבלים אותם אזי אומרים המבלבלים אם אתם מתפללים בכונה גדולה באמת לאמתו ואתם טרודים וקשורים בתפילתכם בכונה באמת מדוע אתם שומעים הבלבולים ? כי מחמת גדל כונת התפילה ראוי לכם לבלי לשמע שום בלבול כלל אמר רבנו זכרונו לברכה, שהאמת אינו כן כי באמת אפילו צדיק גדול אמתי מגדולי המפרסמים באמת המתפללים בכח...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - רב לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה
...מכת"י - רב לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] רב לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה הנה הגדלות מפיל את האדם ומשפילו הן בגשמיות והן ברוחניות כי איש ישראל אם הוא דבוק בהשי"ת ובאמונתו הקדושה אזי אינו יכול לשלוט עליו שום דין ולא יהי' לו שום נפילה כי מי יוכל ליגע בו באשר הוא קרוב אל המלך ובאיזה מקום אשר הוא חונה שם הר אלהים וממשלת הקב"ה עליו אבל אם הוא נופל מאמונה היינו שנפל בגדלות ואזי הוא מובדל מהקב"ה ואז אין אני והוא יכולין לדור במקום אחד ואז כל הדינין שורין עליו ומאין בא לו הגדלות...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ח - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר
...שופר בכסא ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב א. אף על פי שתוכחה הוא דבר גדול ומטל על כל אחד מישראל להוכיח את חברו כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה, כמו שכתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך" אף על פי כן לאו כל אדם ראוי להוכיח כמו שאמר רבי עקיבא 'תמה אני, אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח' ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשו כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו כי על ידי תוכחתו הוא מעורר הריח רע של המעשים רעים ומדות רעו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטו - דַּע שֶׁיֵּשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי פִּדְיוֹנוֹת
...ח"א - תורה רטו - דע שיש עשרים וארבעה מיני פדיונות דע שיש עשרים וארבעה מיני פדיונות כי יש עשרים וארבעה בתי דינים וכנגד כל בית דין ובית דין יש פדיון מיחד להמתיק הדין שיש שם על כן לפעמים אינו מועיל הפדיון שעושין כי לא כל אחד ואחד יודע כל העשרים וארבעה פדיונות ואפילו אם יודע אותם אינו עושה כלם ועל כן כשאינו עושה הפדיון המיחד לאותו הדין על ידי זה אינו מועיל אך דע, שיש פדיון אחד שכולל את כל העשרים וארבעה בתי דינין ויכול להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים ולזה הפדיון צריך עת רצון בחינת התגלות מצח הרצון...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפה - טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ
...מוהר"ן ח"א - תורה רפה - טעמה כי טוב סחרה "טעמה כי טוב סחרה" הינו תכף כשטועמין טעם התורה של הצדיק האמת שוב "לא יכבה בלילה נרה" הינו אף על פי שאחר כך ימנע ולא יתקרב אליו ויהיה רחוק ממנו שזהו בחינת לילה וחשך אף על פי כן לעולם יאיר לו אור התורה שטעם קצת ממנה בהיותו אצלו וזהו: "טעמה כי טוב סחרה" תכף כשטועמין "כי טוב סחרה", שהוא התורה של הצדיק שהסחורה שלו, הינו התורה שלו טעמה טוב אזי שוב לעולם "לא יכבה בלילה נרה" כי תמיד תאיר לו אור התורה שטעם אצלו אפילו בלילה, הינו בעת ההתרחקות, שהיא בחינת לילה כי לא...
שיחות הר"ן - אות סח
...השיחה בינו לבין קונו שכל אדם ידבר וישיח בינו לבין קונו ויישב עצמו היטב מה הוא עושה בעולם הזה וירחם על עצמו ויפרש כפיו בתחנונים ופיוסים לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך שיזכהו ברחמיו המרבים להתקרב לעבודתו יתברך וישתדל להמציא לו טענות ובקשות על זה וענין שיחה זו יהיה בלשון אשכנז שמדברים בו וכבר מבאר זאת בספרים הנדפסים אבל יותר מזה הרבה לדבר עמנו הרבה מאד בענין זה כי מי שירגיל עצמו לנהג הנהגה זו בכל יום על כל פנים שעה אחת בודאי יזכה להתקרב אליו יתברך באמת ואף אם לפעמים הוא רואה שמקים הנהגה זו ימים ושנים וא...
בגדים - חשוב או לא חשוב?
...בסיפור על הבעל תפילה מובא breslev.eip.co.il/?key=59 "ועל בגדים לא היה מקפיד כלל" מצד שני כאן: breslev.eip.co.il/?key=171 רבי נחמן מברסלב מדבר הרבה על פגם הבגדים, ושהבגדים נוקמים באדם. אז בגדים זה חשוב או לא? מהו סוד העניין? וכמובן, בגדים זה הרי עניין חיצוני לגמרי, אז מדוע בכלל שהם יהיו חשובים? טיפ ורמז: כאן breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%91%D7%92%D7%93%D7%99%D7%9D&cid=150 אפשר לראות את כל המקומות בליקוטי מוהרן שרבי נחמן מברסלב מדבר על בגדים רמז נוסף לתשובה עצמה: התשובה נמצאת כאן: breslev.eip.co.il/...
מדוע העולם הזה קיים? הרי התכלית היא העולם הבא!
...היא העולם הבא! שאלה כידוע התכלית היא העולם הבא. אז מדוע בעצם הקב"ה ברא את העולם הזה. הרי הוא היה יכול ישר לברוא את העולם הבא. הלא כן? ז"א מאחר שהעולם הבא הוא התכלית הסופית, שבו הכל יהיה טוב וכולי, אז מדוע בכלל העולם הזה קיים? למה לא לברוא ישר את העולם הבא? מה התכלית בכלל של קיומו של העולם הזה. הרי אפשר לברוא ישר את העולם הבא. הלא כן? אשמח לתשובה בעניין. תודה תשובה: השאלה הזאת נכונה, והתשובה עליה יותר פשוטה ממה שנדמה. מצד האמת העולם הזה הוא העולם הבא. מצד האמת כאן ממש זה גן עדן ממש, במציאות הזאת...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3164 שניות - עכשיו 17_11_2025 השעה 12:07:10 - wesi2