... יבואו אנשים על קברו ולא יהיה להם עסק ועבדא עם קברו אבל כשישכב במדינתנו בודאי נבוא על קברו ללמד ולהתפלל שם ויהיה לו שעשועים ותענוג גדול מזה. ומאותו הזמן והלאה דבר הרבה מענין הסתלקותו ודבר הרבה מענין קברו. וגלה דעתו כמה פעמים בכמה מיני לשונות שיבואו על קברו תמיד לומר תהלים על קברו וללמד שם ולהרבות שם בתפילה ותחנונים, ודבר עם כמה אנשים מענין זה. גם כשבא מלמברג אמר ששם היה טוב לפניו להסתלק ולשכב שם מחמת ...

... אחרא, ושם מקומו, חס ושלום והם מסבבין אותו מכל צד וכאשר יעורר רוחו לשוב אל ה' קשה לו מאד להתפלל ולדבר דבורים לפני ה' כי הן מסבבין אותו מכל צד, לכל אחד לפי ענינו כנ"ל ומחמת שאי אפשר לו להוציא דבור לפני אלהים בדחילו ורחימו וחיות כראוי לכן כל הדבורים והתפילות שהוא מדבר לא יוכלו לבקע המחצות והמסכים המבדילים לעלות למעלה ונשארים למטה תחת המסכים עד אשר יזכה וישוב באמת ... צאו לאשר בחשך הגלו" אך צריך שיהיה האמת אמת גמור ברור וצלול בלי שום דפי והמשכיל המבין יש לו להתפלל כל ימיו שיזכה פעם אחד כל ימי חייו לדבר דבור אחד של אמת לפני ה' כראוי ויש בזה כמה ... אין שום חשך שיחשיך אותו ובודאי יזכה לראות הפתחים לצאת מהחשך בבחינות "פתח דבריך יאיר מבין פתיים" כנ"ל והעקר, שבתפילתו ותחנתו ובקשתו אף על פי שאי אפשר לו לדבר שום דבור בתפילה ותחנונים מגדל החשך והבלבול המסבב אותו מאד מאד מכל צד אף על פי כן, על כל פנים יראה לדבר ... כפי מה שהוא ועל ידי הדבור האמת יזכה לראות הפתחים שבתוך החשך ועל ידי זה יזכה לצאת מחשך לאור, ולהתפלל כראוי, וכנ"ל [ועין לעיל כל זה בהתורה תהמת יכסימו בסימן ט'] גם בזה שיזכה לבקע פתח לצאת יזכה גם ... שניים ושלישים הינו השלשה עולמות כנ"ל תעשה כי אתה תקימם באמת כנ"ל ויש בכלל דברים הנ"ל ענינים גבוהים בענין התפילה לכל אחד לפי מדרגתו ובענין זה נכלל ענין כוכבים ומזלות איך נעשים בבחינת התפילה והוא נותן שפע לכל דבר וענין מה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'אין לך כל עשב שאין לו כוכב' וכו' כי הוא משפיע לכל בדבוריו האמתיים וענין נוסחאות התפילה כי יש י"ב שערים כידוע וצריך להעלות תפילתו לשער השבט שלו כי אם יגיע לשער שבט אחר לא יוכל לעלות . "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" 'וקם', 'אין עמידה אלא תפילה' והינו שבט מישראל שצריך להעלות תפילתו לשער שבטו והינו 'דרך כוכב מיעקב' כנ"ל ובזה נעשה זווג למעלה ודרך הוא בחינות זווג, מלשון: "כי השחית כל בשר את דרכו" והינו שנצטער אבא בנימין כל ימיו על תפילתו שתהא סמוכה למטתו כי "איש למטה אבותיו תשלחו" שצריך לשלח התפילה למטה אבותיו, הינו לשבט שלו כנ"ל והינו 'שתהא סמוכה למטתי', למטה שלו 'ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום' ... הממצע כידוע כי 'טוב תורה עם דרך ארץ' [הינו חכמה ועשירות] והינו בין צפון לדרום, שתהא ממצע בין שניהם, התפילה שהוא בחינת מטתו כנ"ל [הינו בין חכמה ועשר, שהן בחינת צפון ודרום כנ"ל 'הרוצה להחכים ידרים ולהעשיר יצפין'] ופתח התבה בצדה תשים שתתפלל דבורי אמת, שיעלו למקומם לשער שבט שלו בצדה תשים שתשים הפתח התבה, הינו דבורי אמת של התפילה בצדה, בצד שלה, בשער שבטו המגיע לו, והענין עמק [עין כל זה בסימן ט' הנ"ל] שיך לעיל, למה שכתוב ... לזכות לראות הפתחים שיש שם, ולעלות משם על ידם כי אם על ידי האמת על ידי שירגיל עצמו לדבר בתפילתו הדבור באמת כפי מה שהוא אף על פי שהחשך והמניעות והבלבולים מסבבין ומקיפין אותו מכל צד ומצדי צדדים ומבלבלין אותו מאד מאד עד שאינו יכול להתפלל כלל אף על פי כן על כל פנים יראה לדבר הדבור באמת באיזה מדרגה שהוא כנ"ל וכן יראה להמשיך ...

... אני עושה באומין. אלו היו יודעים גדל יקר תפארת החדושין והצרופים והשעשועים הנעשים בכל עת ובכל שעה ובכל רגע והתפילות העולים בכל פעם ופעם ובכל פעם נעשים צרופים וחדושים יקרים ונפלאים ביותר והאריך מאד והפליג בצחות לשונו דברים נוראים ... אבנים בונות ששה בתים, ארבע בונות עשרים וארבעה בתים וכו' כדאיתא בספר יצירה והבתים הם בחינת כי ביתי בית תפילה נמצא בכל פעם שנתוסף אבן אחת הינו נפש אחד מישראל נעשה צרוף אחר לגמרי ונתחדש הצרוף לגמרי ונעשים בתים ... ויותר מזה עד שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב. ועל פי זה ראה והבן והבט גדל השעשועים והצרופים והחדושים והתפילות היקרים ונפלאים ונוראים הנעשים בכל עת ובכל שעה על ידי נפשות ישראל [על ידי הצדיק הגדול האמתי העוסק לקבץ ... בהתורה תקעו תוכחה בלקוטי תנינא סימן ח' מענין הבתים עין שם]. ענה ואמר זה זמן רב שיש לי חלק בתפילות ישראל כי הלא ראוי להם להצדיקים להסתכל בעצמן מי הוא זה שמתפלל ועם מי מתפללין הלא גם כל התנועות שעושה מי שעושה איזה תנועה בעלמא בתפילה, ואפילו פושעי ישראל הכל על ידי [ואמר שענין זה הוא סוד מסודות נסתרים שלו]. אמנם לא באר רבנו זכרונו ...

... זה הוא משפיל רשעים עדי ארץ, כנ"ל ו. ולבוא לזה להפריש ולהבדיל ולבטל הרע מהטוב הוא על ידי תורה ותפילה ולמוד התורה יהיה ללון לעמקה של הלכה הינו ללמד פוסקים כי יש בהתורה אחיזת הטוב והרע שנאחזין מבחינת אסור ... ידי למוד פוסקים אזי מפריש הטוב מהרע אך לזכות לזה השכל שיוכל ללון לעמקה של הלכה הוא על ידי תפילה כי משם נמשך השכל ז. והענין כמו שכתוב בתקוני זוהר: 'גן דא אוריתא' כי התורה נקראת גן ונשמות ישראל ... גדלים ? הוא ממעין, דא חכמה כמו שכתוב: "מעין גנים" ומהיכן מקבלין החכמה והשכל שהוא בחינת המעין ? הוא מהתפילה כמו שכתוב: "ומעין מבית ה' יצא" הוא התפילה כמו שכתוב: "כי ביתי בית תפילה" והוא בחינת מביא מכח אל הפעל כי תפילה הוא בחינת חדוש העולם כי תפילה הוא שמאמין שיש מחדש אשר בידו לעשות כרצונו לשנות הטבע והוא בחינות בריאה בכח כמו שכתוב: "כלם בחכמה עשית" שהוא בחינת התפילה שמשם יוצא מעין החכמה כנ"ל והתורה היא בחינת בריאה בפעל כמו שכתוב: "ואהיה אצלו אמון" אמן לשון פועל כי בהתורה נברא העולם וכשמתפלל על איזה דבר הוא בחינת חדוש העולם והוא בחינת בריאה בכח והוא בחינת התעוררות החכמה שהוא בתפילה כנזכר לעיל: "ומעין מבית ה' יצא" זה התפילה כי שם נתעורר החכמה כנ"ל ומשם נמשך המעין הוא החכמה אל התורה ושם יוצא אל הפעל כמו שכתוב: "מפיו ... נעשה מעין גנים שהמעין משקה הגן ועל ידי זה אתרביאו עשבין ודשאין כנ"ל וזהו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'המעין בתפילתו בא לידי כאב לב' וכו', שנאמר: "תוחלת ממשכה מחלה לב". מאי תקנתה ? יעסק בתורה, שנאמר: "ועץ חיים תאוה באה" זהו שאמרנו, כי בהתפילה עדין הוא בכח ואינו יוצא אל הפעל עד שבא אל התורה שהיא בחינת בריאה בפעל ואזי נעשה בקשתו על ... שיוצא מכח אל הפעל והינו דכתיב: "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים" הוא בחינת התפילה כי עדן "עין לא ראתה" כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה שזהו בחינת תפילה שהוא למעלה מן הטבע כי על ידי תפילה משנה הטבע כנ"ל [שזהו בחינת עדן "עין לא ראתה" כי למעלה מהטבע אין לנו שום תפיסא] והינו: ונהר יצא מעדן הינו מהתפילה, כנ"ל "ומעין מבית ה' יצא" להשקות את הגן הוא התורה כנ"ל, "מעין גנים" וכאשר נמשך מעין החכמה מהתפילה אל הגן שהוא התורה אזי אתרביאו עשבין ודשאין נשמות ישראל כלומר שגדלים בהגן ומבינים ומשכילים בהתורה ואזי זוכה ללון ... והנה מנורת זהב היא התורה הנחמדים מזהב וגלה על ראשה פרש רש"י: 'מעין' הוא המעין היוצא מבית ה' הוא התפילה ושבעה נרתיה הם הנשמות דאתרביאו בגן הנחלקים לשבע כתות שבעה ושבעה מוצקות הם מ"ט אורות שהוא אור הגנוז לעתיד בחינת עדן עין לא ראתה שהוא בחינת התפילה כנ"ל ושנים זיתים עליה פרש רש"י: 'שני אילנות' הינו אילנא דחיי ואילנא דמותא הינו טוב ורע כנ"ל וזהו: אחד ... הינו בחינת הרוח חיים הנ"ל בחינת "כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח" וכו' כנ"ל כי על ידי תורה ותפילה שעל ידי זה מבררין הטוב מן הרע כנ"ל שזה בחינת כל מראה המנורה כנ"ל על ידי זה זוכה לרוח ...

... זה השכל להעמיק בכל זה, להבין הרמזים כנ"ל נעשה אצלם כל זה ממילא על ידי שנה, וציצית, ותפילין ותורה, ותפילה, ומשא ומתן כי השנה, היא בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי בכלליות כנ"ל, בחינת ה' אלקי הנ"ל כי בשעת שנה, ... הנ"ל ואפילו ההמון שאינם יכולים ללמד הם מקימין עסק התורה במה שקורין קריאת שמע כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה ותפילה, הוא בחינת: "הוד והדר" הנ"ל הינו בחינת: "הארץ הדם רגלי" הנ"ל הינו בחינת רגלי הקדשה המלבשין בזה העולם כנ"ל. ...

... כמה אבל זה הוא יודע שהיה זמן גדול אפשר שנה שהלך בזה ובקש תמיד על זה ולא היתה שיחה ותפילה שלא בקש על זה שיסתלק על קדוש השם ומגדל פחדו ויראתו אז מהמיתה כנ"ל היה זה בעצמו אצלו מסירת נפש על קדוש השם ממש מה שהיה מתפלל על זה כי היה פחדו גדול מאד אז מזה ומהנ"ל הבנתי שאותו הדבר שמתגבר על האדם והוא משקע בו ...

... שגם דבריהם הקדושים כלול גם כן בדברי תורתו אות שסו שאל ואמר בחל המועד סוכות תקס"ט והיכן אנו עומדין בתפילה. ובאר אחר כך שכל סדר התורות הם על סדר התפילה. וזאת התורה שיכה למקום זה של התפילה וכן כל התורות. ועדין אנו עומדים קדם ברוך שאמר ואחר הודו שהוא קדם לברוך שאמר כנסח ספרד ואמר שיהיה מסתמא אחד שיוכל להתפלל כך שיהיה תפילתו עם כל התורות כנ"ל. וצריך שיאריך ימים ושנים הרבה שיוכל לגמר כל התפילה הינו לומר תורה על פי סדר התפילה עד גמר התפילה אות שסז ספרו לי שכשנתקרבתי אליו, אמר בפני אנשים אחרים שלא בפני ברוך השם שהזמין לי רך בשנים אחד ...

... צריך מתחלה להמשיך לעצמו דבורים חמים כגחלי אש כנ"ל והדבור נמשך מלב העליון בחינת "צור לבבי" וצריך לשפך שיחו בתפילה לפני השם יתברך ועל ידי תפילתו נכמרו רחמי השם יתברך עליו ונפתח לב העליון כי עקר הרחמים הוא בלב ונשפע מלב העליון דבורים ועל ידי ... כתובים כל באורי התורה בבחינת: "כתבם על לוח לבך" ומי שרוצה ליקח איזה באור צריך לו לקח מהלב הנ"ל בתפילה, בבקשה כנ"ל ובשביל זה צריך כל אחד ממפרשי התורה קדם שמתחיל לבאר איזה באור צריך לו מתחלה לשפך תפילתו לפני השם יתברך כדי לעורר לב העליון להשפיע עליו דבורים כגחלי אש ואחר כך יתחיל לבאר כי אחר כך ... עצמו לבין באור שאדם מבאר לרבים כי כשדורש ברבים וקדם הבאור הוא מקשר את עצמו עם נשמותיהם ושופך שיחו ותפילתו לפני השם יתברך בודאי 'הן אל כביר לא ימאס' אבל תפילת יחיד אפשר שמואסין בתפילתו וזה בחינת "ודברת אל הסלע לעיניהם" שתפילתך תהיה בשעה שהצבור מקבצים וזה "הקהל את העם" ד. וזהו החלוק בין הלומד מתוך הספר ובין השומע מפי החכם עצמו כי השומע מפי החכם עצמו בודאי נתקשר נשמתו עם נשמת החכם בשעת תפילתו כנ"ל ויש לזה האדם חלק בבאור הזה כי על ידי התפילה נתוסף קדשה למעלה וכל תפילה היוצאת מהרבה נשמות היא מוספת קדשה למעלה ומעוררת ביותר לב העליון כנ"ל ולב העליון שופך מימי הבאור ביותר הכל ... 'זקן' זה הדרת פנים והם שלש עשרה תקוני דקנא והם שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן שצריך לשפך שיחו ותפילתו קדם שממשיך באורי התורה כנ"ל וזהו: "ויפלו על פניהם" כששמעו המריבה הבינו, שעל ידי באורי התורה שהם בחינת פנים כנ"ל מחמת הנפילה הנ"ל מחמת זה התחיל המריבה ה. וכשמתפלל קדם הדרוש צריך להתפלל בתחנונים ויבקש מאת הקדוש ברוך הוא מתנת חנם ולא יתלה בזכות עצמו אף על פי שעכשו נתעורר מטה עזו ... צריך מטה עז כדי להכניע רשעתם כנ"ל ואחר כך "ודברת אל הסלע לעיניהם" 'אין דבור אלא נחת' שישפך שיחו ותפילתו בתחנונים כדל וכרש אל הסלע הינו לב העליון כנ"ל לעיניהם דיקא שיהיה הקהל בשעת מעשה כדי שיקשר את עצמו עם נשמתם כנ"ל והוא לא כן עשה שזכר טובו וצדקתו בשעת תפילתו שלא השתמש עם המטה בשביל הקהל אלא השתמש עם המטה בשעת תפילתו וזה בחינת: "וירם משה את ידו" ידו זה תפילתו כמו שכתוב: "ויהי ידיו אמונה" תרגומו: פרישן בצלו שהרים את תפילתו ולא קשר את עצמו עם הקהל "ויך את הסלע במטהו פעמים" כביכול "הכה צור ויזובו מים" שהכה לב העליון ... דבר אלא יבקש בתחנונים אם יתן לו השם יתברך יתן ואם לאו לאו וזהו: "יען לא האמנתם בי" הינו התפילה כנ"ל שהרים תפילתו מתפילת הקהל שלא קשר את עצמו עם הקהל והתפילה היא אמונה כמו "ויהי ידיו אמונה" "להקדישני לעיני בני ישראל" להקדישני דיקא כי על ידי התפילה של רבים נתקדש השם יתברך כנ"ל "לכן לא תביאו וכו' אל הארץ" רמז על הסתלקותו כי הקדשה גם כן ... רגלין כמו: "וכל העם אשר ברגליך" "ויאמר לא תעבר" וכל זה הוא מחמת מעוט הקדשה כנ"ל כי צריך לשפך תפילתו קדם התורה ולקשר את עצמו עם הנפשות השומעים ועל ידי זה נתוסף קדשה יתרה למעלה בבחינת "ברב עם הדרת ... 'ודברתם אל הסלע' כנ"ל בחינת: "ותהלתי אחטם לך" ארחא מליא "כי אין מחסור ליראיו" וזה 'מליא' ויראה היא בחינת תפילה בחינת "יראת ה' היא תתהלל" בחינת חטם בחינת "והריחו ביראת ה'" דלא אתחזיא כי צריך להקטין את עצמו ולא ...

... "חלק לבם" ובאמת אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם, 'שמלא כל הארץ כבודו' והקדוש ברוך הוא עומד בשעת התפילה, ושומע התפילה ודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול והיה מדקדק מאד לכון את דבריו ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם בשביל זה אינו ... העלות ואין צריך לשום סיבה ועסקנו באלו הסיבות, צריך להאמין בהשם יתברך לבד ולא לעשות מהסיבות עקר וכשהצדיק מבטל בתפילתו איזה חיוב של מערכת המזלות אזי נתידע מהגלוי על הסתום, שיש אלקי נמצא, שהוא שומע תפילת הצדיק ומשדד המערכות ומשנה הטבע וכל זה יהיה לעתיד כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'עתידים צדיקים להחיות את המתים', ...

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יא - כשאדם מתפלל בשדה דע, כשאדם מתפלל בשדה אזי כל העשבים כלם באין בתוך התפילה ומסיעין לו, ונותנין לו כח בתפילתו וזה בחינת שנקראת התפילה שיחה, בחינת: "שיח השדה" שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפילתו "ויצא יצחק לשוח בשדה" שתפילתו היתה עם סיוע וכח השדה שכל עשבי השדה נתנו כח וסיוע בתפילתו כנ"ל שבשביל זה נקראת התפילה שיחה כנ"ל ועל כן בקללה נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה" כי כל יבול הארץ צריכין לתן כח וסיוע בתוך התפילה וכשיש פגם ועכוב על זה, אזי נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה" כי אפילו כשאינו מתפלל בשדה, נותנים גם כן יבול הארץ סיוע בתפילתו דהינו כל מה שסמוך אל האדם, כגון אכילתו ושתיתו וכיוצא רק כשהוא בשדה, שאזי סמוך להם ביותר אזי כל העשבים וכל יבול האדמה נותן כח בתפילתו כנ"ל וזה יבול ראשי תבות: ויצא יצחק לשוח בשדה שכל יבול השדה התפללו עמו, כנ"ל [זה הענין מבאר היטב במאמר תקעו בחדש שופר המתחיל בדף א, עין שם]