ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - ז - שיחות השיכים להתורות
אות ז כשאמר התורה ויהי הם מריקים שקיהם בסימן י"ז בשבת חנוכה תקס"ו. באותה השנה נתגירו גרים הרבה מחמת שמצאו בספריהם הפך אמונתם וזה הענין מבאר היטב שם באותה התורה הנ"ל מהיכן בא זאת שימצאו עכו"ם בספריהם הפך אמונתם וכו' עין שם. ובאור הענין כפשוטו כי כבר נשמעו דברים כאלו מפי כמה גרים ובפרט באותה השנה שאמר רבנו זכרונו לברכה המאמר הזה אז היו בעולם מעשיות הרבה כאלו שפתאם אחר שבת חנוכה שאמר רבנו זכרונו לברכה אז המאמר הנ"ל, אז נתגיר פתאם כמר אחד מכפר. והוא היה אחר כך אצלו זכרונו לברכה וספר לפניו שמצא בדבריהם הפך אמונתם. וכן אשה אחת עם בניה נתגירו אז וספרה שבני משפחתה נתגירו גם כן מחמת שמצאו מבאר בספריהם הפך אמונתם וכן היה כמה פעמים. גם מהגר צדק [פאטאצקי] שהיה בדורות הקודמים הסמוכים שהוא מפרסם מאד מספרים ממנו גם כן שנתגיר מחמת שמצא בספריהם הפך אמונתם. גם אנכי דברתי עם גר אחד וספר לי מעין הנ"ל שמצא בספריהם הפך אמונתם. ועל פי המאמר הנ"ל מבאר סוד הענין היטב והבן מאד ובימים ההם שאמר רבנו זכרונו לברכה התורה הנ"ל אז נתגירו גרים הרבה מאד בעולם אות ח "רבי יונתן משתעי קרטליתא", בסימן י"ח. איזה זמן קדם שאמר התורה הזאת נכנסנו פעם אחת אליו אני וחברי ובאנו לחדרו, והיה שוכב על מטתו והתחיל לדבר עמנו. ענה ואמר אני חייתי היום חיים שלא חייתי עדין מעולם כי יש כמה מיני חיים, והכל נקרא חיים אבל היום חייתי חיים טובים שלא חייתי מעולם חיים כאלה. ואחר כך התחיל לדבר ולזרק מפיו הקדוש דבורים וגלה קצת ראשי פרקים מהתורה קרטליתא ולא גלה לנו כל התורה אז בפרוש, רק ראשי פרקים בשמחה גדולה גם אחר כך דבר עמנו עוד בזמנים אחרים כמה פעמים מענין החיים הנ"ל שהכל נקרא חיים. וגם בענין חיי צער יש חלוקים הרבה ומובן כונתו שעקר החיים כשזוכין לידע ממנו יתברך ולהשיג השגת התורה השגה אמתיות כי הם עקר החיים באמת כמו שכתוב (דברים ל) : "כי הוא חייך" אבל אין כל החיים שוין וגם אצלו בעצמו זכרונו לברכה היה חלוק בין החיים של הזמן הקדם לחיים של עכשו עד שהתפאר שחי היום חיים שמעולם לא חי חיים כאלה. ראה והבט והבן עמקות הלשון הקדוש הזה אשרינו שזכינו לראות איש חי כזה אות ט תשעה תקונין יקירין סימן כ', זאת התורה נאמרה בראש השנה תקס"ה שחל ביום חמישי וששי. ובקיץ הקודם בין פסח לעצרת היינו אצלו בעת שהיה פה מחתנו הרב מחמעלניק ואז ספר לנו המראה הנוראה המתחלת אחד היה שוכב על הארץ. ואמר שזאת התורה תשעה תקונין הוא פרוש על המראה הנ"ל. ואמר שבכל התורות שאומר יש בהם רמזים מהמראה הזאת אך התורה הזאת תשעה תקונין היא כלה פרוש על המראה הנ"ל וקצת מזה מבאר במקומו עין שם אות י אחר כך בשבועות שחל אז ביום רביעי וחמישי אמר התורה תפילה לחבקוק סימן י"ט. ואחר כך באותו הקיץ התחיל לומר התורה עתיקא טמיר וסתים סימן כ"א, ובתחלה שמעתי ממנו זכרונו לברכה איזה ענינים מהתורה הנ"ל פסקא פסקא ואחר כך אמרה בשלמות בדרך בשבת נחמו. ומקדם לזה עמדתי לפניו בערב ראש חדש מנחם אב ביום ראשון בשבת לעת ערב בעת שפוסקין לאכל בשר והיה אז מאים מאד ושכב על מטתו ושתק הרבה וחשב מה שחשב ואני עמדתי לפניו מרעיד ומשתומם ועמדתי אז לפניו כמה שעות. ואז ספר לי ענין זה ענה ואמר, בזה השבת בכיתי מאד לפני השם יתברך מדוע כל דבר שאני רוצה לעשות אני מכרח לעשותו במסירת נפש [הינו שכל דבר שצריך לעשות בעבודת השם קשה וכבד עליו מאד ואינו יכול לעשות כי אם במסירת נפש ממש]. וספר שבכל יום כשעומד בבקר ורוצה להתפלל אינו יכול לפתח פיו כלל ואין לו במה להחיות את עצמו ואזי הוא רוצה לזכר לעצמו על כל פנים איזו נגון כדי להחיות את עצמו באיזו נגון וגם זה נמנע ממנו כי אינו יכול להזכיר את עצמו שום נגון עד שאינו יודע כלל איך לעמד ולהתפלל. ואף על פי כן הוא עומד להתפלל אחר כך כשבא בתוך התפילה אז מזכיר את עצמו איזו נגון שבא על דעתו ממילא. הכלל שכל דבר שרוצה לעשות קשה עליו מאד ומכרח לעשות במסירת נפש. ומזה נתעורר לבי והבנתי מוסר גדול לעצמנו ללמד קל וחמר ממנו כמה אנחנו צריכין להתחזק ולהכריח עצמנו בכל הכחות בכל הדברים הנוגעים לה' בפרט על התפילה. הלא אם צדיק קדוש ונורא כמותו היה צריך למסר נפשו כל כך על התפילה ועל כל דבר שבקדשה והיה לו מניעות וכבדות כל כך קדם שעשה איזה דבר כנ"ל, קל וחמר ובנו של קל וחמר כמה וכמה אנו צריכים לטרח ולהתיגע ולמסר נפשנו בכל יום בפרט בשעת התפילה שהיא בתחלה כבדה מאד על האדם, וצריכים יגיעות הרבה ולהכריח עצמו בכמה אפנים ועצות אולי יזכה לדבר איזה דבור בתפילה. כי בשביל דבור אחד של התפילה כדאי למסר נפשו כי תפילה היא דברים העומדים ברומו של עולם אות יא ואז ספר לפני ואמר בזה השבת הקשו קשיא למעלה ואני אמרתי עליה תרוץ. והקשיא היא כי יש מקיפים אצל השכל, ויש מקיפים להתורה ומה לעשות שיכנסו המקיפים לפנים וכו' כנדפס כל זה בהתורה עתיקא הנ"ל. אחר כך עמדתי עוד לפניו עד אחר שקיעת החמה בתוך כך נכנס אליו המשרת שלו ואמר בזו הלשון: רבי [תנו מעות על נרות] ענה ואמר אלי השמעת מה שהוא אומר גם את זה תזכר כי גם הוא תרוץ על הקשיא, הינו על הקשיא הנ"ל בענין המקיפין שהקשו למעלה אם תהיה איש כשר תזכה להבין זאת. ותהלה לאל יתברך כבר הבנתי מעט קט בזה
אות ז

כְּשֶׁאָמַר הַתּוֹרָה וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם בְּסִימָן י"ז בְּשַׁבַּת חֲנוּכָּה תקס"ו.

בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה נִתְגַּיְּרוּ גֵּרִים הַרְבֵּה מֵחֲמַת שֶׁמָּצְאוּ בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם

וְזֶה הָעִנְיָן מְבאָר הֵיטֵב שָׁם בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה הַנַּ"ל

מֵהֵיכָן בָּא זאת שֶׁיִּמְצְאוּ עַכּוּ"ם בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם וְכוּ' עַיֵּן שָׁם.

וּבֵאוּר הָעִנְיָן כִּפְשׁוּטוֹ

כִּי כְּבָר נִשְׁמְעוּ דְּבָרִים כָּאֵלּוּ מִפִּי כַּמָּה גֵּרִים

וּבִפְרָט בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַמַּאֲמָר הַזֶּה

אָז הָיוּ בָּעוֹלָם מַעֲשִׂיּוֹת הַרְבֵּה כָּאֵלּוּ

שֶׁפִּתְאם אַחַר שַׁבַּת חֲנוּכָּה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָז הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל, אָז נִתְגַּיֵּר פִּתְאם כּמֶר אֶחָד מִכְּפָר.

וְהוּא הָיָה אַחַר כָּךְ אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְסִפֵּר לְפָנָיו שֶׁמָּצָא בְּדִבְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם.

וְכֵן אִשָּׁה אַחַת עִם בָּנֶיהָ נִתְגַּיְּרוּ אָז

וְסִפְּרָה שֶׁבְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ נִתְגַּיְּרוּ גַּם כֵּן מֵחֲמַת שֶׁמָּצְאוּ מְבאָר בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים.

גַּם מֵהַגֵּר צֶדֶק [פָּאטָאצְקִי] שֶׁהָיָה בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים הַסְּמוּכִים שֶׁהוּא מְפֻרְסָם מְאד

מְסַפְּרִים מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן שֶׁנִּתְגַּיֵּר מֵחֲמַת שֶׁמָּצָא בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם.

גַּם אָנכִי דִּבַּרְתִּי עִם גֵּר אֶחָד וְסִפֵּר לִי מֵעֵין הַנַּ"ל שֶׁמָּצָא בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם.

וְעַל פִּי הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל מְבאָר סוֹד הָעִנְיָן הֵיטֵב וְהָבֵן מְאד

וּבַיָּמִים הָהֵם שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַתּוֹרָה הַנַּ"ל אָז נִתְגַּיְּרוּ גֵּרִים הַרְבֵּה מְאד בָּעוֹלָם

אות ח

"רַבִּי יוֹנָתָן מִשְׁתָּעֵי קַרְטָלִיתָא", בְּסִימָן י"ח.

אֵיזֶה זְמַן קדֶם שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַזּאת נִכְנַסְנוּ פַּעַם אַחַת אֵלָיו אֲנִי וַחֲבֵרִי וּבָאנוּ לְחַדְרוֹ, וְהָיָה שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּנוּ.

עָנָה וְאָמַר

אֲנִי חָיִיתִי הַיּוֹם חַיִּים שֶׁלּא חָיִיתִי עֲדַיִן מֵעוֹלָם

כִּי יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חַיִּים, וְהַכּל נִקְרָא חַיִּים

אֲבָל הַיּוֹם חָיִיתִי חַיִּים טוֹבִים שֶׁלּא חָיִיתִי מֵעוֹלָם חַיִּים כָּאֵלֶּה.

וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לְדַבֵּר וְלִזְרק מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ דִּבּוּרִים

וְגִלָּה קְצָת רָאשֵׁי פְּרָקִים מֵהַתּוֹרָה קַרְטָלִיתָא וְלא גִּלָּה לָנוּ כָּל הַתּוֹרָה אָז בְּפֵרוּשׁ, רַק רָאשֵׁי פְרָקִים בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

גַּם אַחַר כָּךְ דִּבֵּר עִמָּנוּ עוֹד בִּזְמַנִּים אֲחֵרִים כַּמָּה פְּעָמִים מֵעִנְיַן הַחַיִּים הַנַּ"ל שֶׁהַכּל נִקְרָא חַיִּים.

וְגַם בְּעִנְיַן חַיֵּי צַעַר יֵשׁ חִלּוּקִים הַרְבֵּה

וּמוּבָן כַּוָּנָתוֹ שֶׁעִקַּר הַחַיִּים כְּשֶׁזּוֹכִין לֵידַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ וּלְהַשִּׂיג הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה הַשָּׂגָה אֲמִתִּיוּת

כִּי הֵם עִקַּר הַחַיִּים בֶּאֱמֶת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הוּא חַיֶּיךָ"

אֲבָל אֵין כָּל הַחַיִּים שָׁוִין

וְגַם אֶצְלוֹ בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה חִלּוּק בֵּין הַחַיִּים שֶׁל הַזְּמַן הַקּדֶם לַחַיִּים שֶׁל עַכְשָׁו

עַד שֶׁהִתְפָּאֵר שֶׁחַי הַיּוֹם חַיִּים שֶׁמֵּעוֹלָם לא חַי חַיִּים כָּאֵלֶּה.

רְאֵה וְהַבֵּט וְהָבֵן עַמְקוּת הַלָּשׁוֹן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה

אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ לִרְאוֹת אִישׁ חַי כָּזֶה

אות ט

תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין סִימָן כ', זאת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה תקס"ה שֶׁחָל בְּיוֹם חֲמִישִׁי וְשִׁשִּׁי. וּבַקַּיִץ הַקּוֹדֶם בֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת הָיִינוּ אֶצְלוֹ בָּעֵת שֶׁהָיָה פּה מְחֻתָּנוֹ הָרַב מֵחַמֶעלְנִיק

וְאָז סִפֵּר לָנוּ הַמַּרְאָה הַנּוֹרָאָה הַמַּתְחֶלֶת אֶחָד הָיָה שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ.

וְאָמַר שֶׁזּאת הַתּוֹרָה תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין הוּא פֵּרוּשׁ עַל הַמַּרְאָה הַנַּ"ל.

וְאָמַר שֶׁבְּכָל הַתּוֹרוֹת שֶׁאוֹמֵר יֵשׁ בָּהֶם רְמָזִים מֵהַמַּרְאָה הַזּאת

אַךְ הַתּוֹרָה הַזּאת תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין הִיא כֻּלָּהּ פֵּרוּשׁ עַל הַמַּרְאָה הַנַּ"ל וּקְצָת מִזֶּה מְבאָר בִּמְקוֹמוֹ עַיֵּן שָׁם

אות י

אַחַר כָּךְ בְּשָׁבוּעוֹת שֶׁחָל אָז בְּיוֹם רְבִיעִי וַחֲמִישִׁי אָמַר הַתּוֹרָה תְּפִילָּה לַחֲבַקּוּק סִימָן י"ט.

וְאַחַר כָּךְ בְּאוֹתוֹ הַקַּיִץ הִתְחִיל לוֹמַר הַתּוֹרָה עַתִּיקָא טָמִיר וְסָתִים סִימָן כ"א, וּבִתְחִלָּה שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיזֶה עִנְיָנִים מֵהַתּוֹרָה הַנַּ"ל פִּסְקָא פִּסְקָא וְאַחַר כָּךְ אֲמָרָהּ בִּשְׁלֵמוּת בַּדֶּרֶךְ בְּשַׁבַּת נַחֲמוּ.

וּמִקּדֶם לָזֶה עָמַדְתִּי לְפָנָיו בְּעֶרֶב ראשׁ חֹדֶשׁ מְנַחֵם אָב בְּיוֹם רִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת לְעֵת עֶרֶב בָּעֵת שֶׁפּוֹסְקִין לֶאֱכל בָּשָׂר

וְהָיָה אָז מְאֻיָּם מְאד וְשָׁכַב עַל מִטָּתוֹ וְשָׁתַק הַרְבֵּה וְחָשַׁב מַה שֶּׁחָשַׁב

וַאֲנִי עָמַדְתִּי לְפָנָיו מַרְעִיד וּמִשְׁתּוֹמֵם

וְעָמַדְתִּי אָז לְפָנָיו כַּמָּה שָׁעוֹת.

וְאָז סִפֵּר לִי עִנְיָן זֶה

עָנָה וְאָמַר, בְּזֶה הַשַּׁבָּת בָּכִיתִי מְאד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

מַדּוּעַ כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֲנִי מֻכְרָח לַעֲשׂוֹתוֹ בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ

[הַיְנוּ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם קָשֶׁה וְכָבֵד עָלָיו מְאד

וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כִּי אִם בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ].

וְסִפֵּר שֶׁבְּכָל יוֹם כְּשֶׁעוֹמֵד בַּבּקֶר וְרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל

אֵינוֹ יָכוֹל לִפְתּחַ פִּיו כְּלָל

וְאֵין לוֹ בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ

וַאֲזַי הוּא רוֹצֶה לִזְכּר לְעַצְמוֹ עַל כָּל פָּנִים אֵיזוֹ נִגּוּן כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּאֵיזוֹ נִגּוּן

וְגַם זֶה נִמְנָע מִמֶּנּוּ כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שׁוּם נִגּוּן

עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל אֵיךְ לַעֲמד וּלְהִתְפַּלֵּל.

וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא בְּתוֹךְ הַתְּפִילָּה אָז מַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ אֵיזוֹ נִגּוּן שֶׁבָּא עַל דַּעְתּוֹ מִמֵּילָא.

הַכְּלָל שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת קָשֶׁה עָלָיו מְאד וּמֻכְרָח לַעֲשׂוֹת בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ.

וּמִזֶּה נִתְעוֹרֵר לִבִּי וְהֵבַנְתִּי מוּסָר גָּדוֹל לְעַצְמֵנוּ לִלְמד קַל וָחֹמֶר מִמֶּנּוּ כַּמָּה אֲנַחְנוּ צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק וּלְהַכְרִיחַ עַצְמֵנוּ בְּכָל הַכּחוֹת בְּכָל הַדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לַה' בִּפְרָט עַל הַתְּפִילָּה.

הֲלא אִם צַדִּיק קָדוֹשׁ וְנוֹרָא כְּמוֹתוֹ הָיָה צָרִיךְ לִמְסֹר נַפְשׁוֹ כָּל כָּךְ עַל הַתְּפִילָּה וְעַל כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וְהָיָה לוֹ מְנִיעוֹת וּכְבֵדוּת כָּל כָּךְ קדֶם שֶׁעָשָׂה אֵיזֶה דָּבָר כַּנַּ"ל, קַל וָחֹמֶר וּבְנוֹ שֶׁל קַל וָחֹמֶר כַּמָּה וְכַמָּה אָנוּ צְרִיכִים לִטְרחַ וּלְהִתְיַגֵּעַ וְלִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ בְּכָל יוֹם

בִּפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

שֶׁהִיא בִּתְחִלָּה כְּבֵדָה מְאד עַל הָאָדָם, וּצְרִיכִים יְגִיעוֹת הַרְבֵּה וּלְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכַמָּה אֳפָנִים וְעֵצוֹת אוּלַי יִזְכֶּה לְדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר בִּתְפִילָּה.

כִּי בִּשְׁבִיל דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל הַתְּפִילָּה כְּדַאי לִמְסֹר נַפְשׁוֹ

כִּי תְּפִילָּה הִיא דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם

אות יא

וְאָז סִפֵּר לְפָנַי וְאָמַר

בְּזֶה הַשַּׁבָּת הִקְשׁוּ קֻשְׁיָא לְמַעֲלָה וַאֲנִי אָמַרְתִּי עָלֶיהָ תֵּרוּץ.

וְהַקֻּשְׁיָא הִיא כִּי יֵשׁ מַקִּיפִים אֵצֶל הַשֵּׂכֶל, וְיֵשׁ מַקִּיפִים לְהַתּוֹרָה

וּמַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁיִּכָּנְסוּ הַמַּקִּיפִים לִפְנִים וְכוּ' כַּנִּדְפָּס כָּל זֶה בְּהַתּוֹרָה עַתִּיקָא הַנַּ"ל.

אַחַר כָּךְ עָמַדְתִּי עוֹד לְפָנָיו עַד אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה

בְּתוֹךְ כָּךְ נִכְנַס אֵלָיו הַמְשָׁרֵת שֶׁלּוֹ וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: רֶבִּי [תְּנוּ מָעוֹת עַל נֵרוֹת]

עָנָה וְאָמַר אֵלַי הֲשָׁמַעְתָּ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר

גַּם אֶת זֶה תִּזְכּר

כִּי גַּם הוּא תֵּרוּץ עַל הַקֻּשְׁיָא, הַיְנוּ עַל הַקֻּשְׁיָא הַנַּ"ל בְּעִנְיַן הַמַּקִיפִין שֶׁהִקְשׁוּ לְמַעְלָה

אִם תִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר תִּזְכֶּה לְהָבִין זאת.

וּתְהִלָּה לָאֵל יִתְבָּרַךְ כְּבָר הֵבַנְתִּי מְעַט קָט בָּזֶה
ספר המידות - פידיון שבויים
...ידי גבהות הלב נופל לתפיסה. ב. דמודה לנכרים נופל בידיהון, אלא כל דבריהם תסתר. ג. האומר דבר בשם אומרו, מביא גאלה לעולם. ד. על ידי פדיון שבויים נתקבץ נדחיו של הפודה. ה. מי שאינו יוצא מביתו חשוב, כתפיסה. ו. בעוון משכב זכר נתפס בתפיסה. ז. מי שמרחם על השבויים, הקדוש ברוך הוא מצילו ממיתה. ח. מי שהוא בתפיסה, בידוע שגם נשמתו למעלה בתפיסה. ט. מי שבא לצדיק ושואל את הצדיק עצה ומפר עצתו אחר כך, על ידי זה נתפס בתפיסה. י. מי שמאכיל לחם לרעבים, הקדוש ברוך הוא מציל אותו מבית האסורים. יא. מי שלא תקן חטאות נעורים...
שיחות הר"ן - אות רצג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו מאיש אחד שדבר עמו והזהירו להתפלל בכונה ואמר לו שכמו שהקול מעורר הכונה, כן להפך, הכונה מעורר הקול שכשמתפלל בכונה ונזהר להכניס כל לבו ומחשבתו בתוך דבורי התפילה אזי ממילא יתעורר קולו להתפלל בקול כראוי וכן נראה בחוש כמה פעמים
חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו
...דברי צחות שלו אות תכו אמר בקש שלום במקומך, ורדפהו ממקום אחר. כלומר שלפעמים צריך דיקא שיהיה לו שלום עם שונאי ה' ועל ידי זה דיקא ירדפהו ממקום אחר והבן אות תכז שמעתי בשמו שאמר שחלם לו דברי צחות והם אלו 'זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן'. הינו שמקשה: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא הינו מאחר שזונות מפרכסות זו את זו מפני מה תלמידי חכמים לא יכבדו זה את זה. והתרוץ הוא כל שכן הינו בשביל כל שכן בשביל הממון הנקרא כל שכן כי כל שכן עשר וכבוד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: "ארך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטז - הַפִילוֹסוֹפִים קוֹרִים לְהַטֶּבַע "אֵם כָּל חָי"
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטז - הפילוסופים קורים להטבע "אם כל חי" דע כי הפילוסופים קורים להטבע "אם כל חי" ואנחנו על ידי תפילותינו אנו מבטלים הטבע כי הטבע מחיב כך, ועל ידי התפילה נשתנה הטבע וזה בחינת ח"י ברכות התפילה חוץ ברכת המינים שעל ידי חי ברכאן, מבטלין הטבע אם כל חי
שיחות הר"ן - אות צא
...שיזכה להיות מתמיד בלמודו הוא להזהר לבלי לדבר על שום איש ישראלי כמו כשהכלה היא יפה אזי האהבה בשלמות אבל כשיש להכלה איזה חסרון ומום אזי בודאי אין האהבה בשלמות כמו כן התורה נקראת כלה כמו שכתוב: "תורה צוה לנו משה מורשה" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה: "אל תקרי מורשה אלא מאורסה" וכל אחד מישראל יש לו אות בתורה כי ששים רבוא אותיות התורה כנגד ששים רבוא נשמות ישראל וכשיש חסרון באחד מישראל נמצא שיש חסרון בתורה ששם שרש נשמות ישראל כנ"ל ועל כן בודאי אי אפשר לאהב את התורה בשלמות אבל כשיזהר מלדבר על שום ישראל ולבלי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפח - צָּרִיך לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק לַחֲזר עַל אֲבֵדָתוֹ
...ח"א - תורה קפח - צריך לנסע להצדיק לחזר על אבדתו דע שצריך לנסע להצדיק לחזר על אבדתו כי קדם שיוצא האדם לאויר העולם מלמדין ומראין לו כל מה שצריך לעשות ולעבד ולהשיג בזה העולם וכיון שיצא לאויר העולם מיד נשכח מאתו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה והשכחה היא בחינת אבדה, כמו שקראו רבותינו, זכרונם לברכה, את השוכח אובד כמאמרם, זכרונם לברכה: 'מהיר לשמע ומהיר לאבד' וכו' וצריך לחזר ולבקש אבדתו והאבדה שלו היא אצל הצדיק כי הצדיק חוזר על אבדתו עד שמוצאה ואחר שמוצאה חוזר ומבקש אחר אבדות אחרים עד שמוצא גם אבדתם עד...
שיחות הר"ן - אות שז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן לענין מה שדרך העולם לומר בכל שנה ובכל עת שעכשו אינם עתים טובות ובשנים הקודמים היה טוב יותר וכו' כידוע שיחות כאלו בין רב העולם דברנו עמו מזה הרבה ורב השיחה היה שספרו לפניו הרבה שבימים הראשונים הטובים היה הכל בזול גדול הרבה יותר משל עכשו כי לא היה אז נגידים ועשירים גדולים כמו עכשו ומה שמוציא עכשו בעל הבית פשוט ואפילו מקבל חשוב הוא יותר מההוצאות של הנגידים, שבשנים הקודמים כידוע ומפרסם כל זה ענה ואמר הלא אדרבא, השם יתברך מנהיג עתה העולם יפה יותר מקדם !
החלל הפנוי - מהו?
...שאלה: מה הוא החלל הפנוי? תשובה: החלל הפנוי הוא ביטוי שמוזכר פעמים רבות כאן בפורום, ואכן הגיע הזמן לבאר אותו. העניין הוא כדלקמן: מקור הביטוי החלל הפנוי, הוא מגיע מהתיאור של תורת הקבלה את העניין של בריאת העולם. פירוש, ע"פ התאור הקבלי של בריאת העולם, לפני בריאת העולם כל מה שהיה היא אור אין סוף ולא היו מקום וזמן לבריאת העולם. וכדי לברוא את העולם, לשם כך הוצרך הבורא לצמצם את האור אין סוף שלו לצדדים וליצור מעין חלל פנוי שבו הוא לא יהיה. ובאותו החלל הפנוי בתוכו קיימים הזמן המקום וכל העולם וכולי... העניין...
סיפורי מעשיות - מעשה מעשה מאוצר תחת הגשר / מעשה האוצר מתחת לגשר
...תחת הגשר פעם אחת חלם לאיש אחד מעיר אחת שבעיר ווינה תחת הגשר נמצא שם אוצר ונסע לשם ונעמד אצל הגשר וחפש עצות איך לחפור שם כי ביום אינו יכול מחמת העוברים ושבים ועבר שם איש חיל ושאל אותו מה אתה עומד וחושב? וחשב בדעתו שטוב שיספר לו חלומו כדי שהוא יסייעו ויתחלקו וספר לו ענה ואמר לו אוי יהודי טפש מה אתה שם לב לחלומות [הלא גם אני בחלומי חלמתי שיש אוצר מתחת התנור בבית של יהודי אחד שגר כאן וכאן] [והזכיר העיר של האיש ושמו של האיש הזה] היעלה על דעתך שאסע עד לשם בשביל האוצר? השתומם היהודי ונסע לביתו וחפר בהמגיזאן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפב - מַה שֶּׁהָעוֹלָם מְדַבְּרִים בַּסְּפִירָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפב - מה שהעולם מדברים בספירה דע שכל מה שהעולם מדברים בספירה בכל ימי הספירה הם מדברים רק מהספירה של אותו היום ומי שהוא מבין יוכל לשמע ולידע זאת אם יטה אזנו היטב לספורי דבריהם ישמע שהם מדברים רק מהספירה של אותו יום
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1104 שניות - עכשיו 30_12_2025 השעה 03:30:34 - wesi2