ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - ז - שיחות השיכים להתורות
אות ז כשאמר התורה ויהי הם מריקים שקיהם בסימן י"ז בשבת חנוכה תקס"ו. באותה השנה נתגירו גרים הרבה מחמת שמצאו בספריהם הפך אמונתם וזה הענין מבאר היטב שם באותה התורה הנ"ל מהיכן בא זאת שימצאו עכו"ם בספריהם הפך אמונתם וכו' עין שם. ובאור הענין כפשוטו כי כבר נשמעו דברים כאלו מפי כמה גרים ובפרט באותה השנה שאמר רבנו זכרונו לברכה המאמר הזה אז היו בעולם מעשיות הרבה כאלו שפתאם אחר שבת חנוכה שאמר רבנו זכרונו לברכה אז המאמר הנ"ל, אז נתגיר פתאם כמר אחד מכפר. והוא היה אחר כך אצלו זכרונו לברכה וספר לפניו שמצא בדבריהם הפך אמונתם. וכן אשה אחת עם בניה נתגירו אז וספרה שבני משפחתה נתגירו גם כן מחמת שמצאו מבאר בספריהם הפך אמונתם וכן היה כמה פעמים. גם מהגר צדק [פאטאצקי] שהיה בדורות הקודמים הסמוכים שהוא מפרסם מאד מספרים ממנו גם כן שנתגיר מחמת שמצא בספריהם הפך אמונתם. גם אנכי דברתי עם גר אחד וספר לי מעין הנ"ל שמצא בספריהם הפך אמונתם. ועל פי המאמר הנ"ל מבאר סוד הענין היטב והבן מאד ובימים ההם שאמר רבנו זכרונו לברכה התורה הנ"ל אז נתגירו גרים הרבה מאד בעולם אות ח "רבי יונתן משתעי קרטליתא", בסימן י"ח. איזה זמן קדם שאמר התורה הזאת נכנסנו פעם אחת אליו אני וחברי ובאנו לחדרו, והיה שוכב על מטתו והתחיל לדבר עמנו. ענה ואמר אני חייתי היום חיים שלא חייתי עדין מעולם כי יש כמה מיני חיים, והכל נקרא חיים אבל היום חייתי חיים טובים שלא חייתי מעולם חיים כאלה. ואחר כך התחיל לדבר ולזרק מפיו הקדוש דבורים וגלה קצת ראשי פרקים מהתורה קרטליתא ולא גלה לנו כל התורה אז בפרוש, רק ראשי פרקים בשמחה גדולה גם אחר כך דבר עמנו עוד בזמנים אחרים כמה פעמים מענין החיים הנ"ל שהכל נקרא חיים. וגם בענין חיי צער יש חלוקים הרבה ומובן כונתו שעקר החיים כשזוכין לידע ממנו יתברך ולהשיג השגת התורה השגה אמתיות כי הם עקר החיים באמת כמו שכתוב (דברים ל) : "כי הוא חייך" אבל אין כל החיים שוין וגם אצלו בעצמו זכרונו לברכה היה חלוק בין החיים של הזמן הקדם לחיים של עכשו עד שהתפאר שחי היום חיים שמעולם לא חי חיים כאלה. ראה והבט והבן עמקות הלשון הקדוש הזה אשרינו שזכינו לראות איש חי כזה אות ט תשעה תקונין יקירין סימן כ', זאת התורה נאמרה בראש השנה תקס"ה שחל ביום חמישי וששי. ובקיץ הקודם בין פסח לעצרת היינו אצלו בעת שהיה פה מחתנו הרב מחמעלניק ואז ספר לנו המראה הנוראה המתחלת אחד היה שוכב על הארץ. ואמר שזאת התורה תשעה תקונין הוא פרוש על המראה הנ"ל. ואמר שבכל התורות שאומר יש בהם רמזים מהמראה הזאת אך התורה הזאת תשעה תקונין היא כלה פרוש על המראה הנ"ל וקצת מזה מבאר במקומו עין שם אות י אחר כך בשבועות שחל אז ביום רביעי וחמישי אמר התורה תפילה לחבקוק סימן י"ט. ואחר כך באותו הקיץ התחיל לומר התורה עתיקא טמיר וסתים סימן כ"א, ובתחלה שמעתי ממנו זכרונו לברכה איזה ענינים מהתורה הנ"ל פסקא פסקא ואחר כך אמרה בשלמות בדרך בשבת נחמו. ומקדם לזה עמדתי לפניו בערב ראש חדש מנחם אב ביום ראשון בשבת לעת ערב בעת שפוסקין לאכל בשר והיה אז מאים מאד ושכב על מטתו ושתק הרבה וחשב מה שחשב ואני עמדתי לפניו מרעיד ומשתומם ועמדתי אז לפניו כמה שעות. ואז ספר לי ענין זה ענה ואמר, בזה השבת בכיתי מאד לפני השם יתברך מדוע כל דבר שאני רוצה לעשות אני מכרח לעשותו במסירת נפש [הינו שכל דבר שצריך לעשות בעבודת השם קשה וכבד עליו מאד ואינו יכול לעשות כי אם במסירת נפש ממש]. וספר שבכל יום כשעומד בבקר ורוצה להתפלל אינו יכול לפתח פיו כלל ואין לו במה להחיות את עצמו ואזי הוא רוצה לזכר לעצמו על כל פנים איזו נגון כדי להחיות את עצמו באיזו נגון וגם זה נמנע ממנו כי אינו יכול להזכיר את עצמו שום נגון עד שאינו יודע כלל איך לעמד ולהתפלל. ואף על פי כן הוא עומד להתפלל אחר כך כשבא בתוך התפילה אז מזכיר את עצמו איזו נגון שבא על דעתו ממילא. הכלל שכל דבר שרוצה לעשות קשה עליו מאד ומכרח לעשות במסירת נפש. ומזה נתעורר לבי והבנתי מוסר גדול לעצמנו ללמד קל וחמר ממנו כמה אנחנו צריכין להתחזק ולהכריח עצמנו בכל הכחות בכל הדברים הנוגעים לה' בפרט על התפילה. הלא אם צדיק קדוש ונורא כמותו היה צריך למסר נפשו כל כך על התפילה ועל כל דבר שבקדשה והיה לו מניעות וכבדות כל כך קדם שעשה איזה דבר כנ"ל, קל וחמר ובנו של קל וחמר כמה וכמה אנו צריכים לטרח ולהתיגע ולמסר נפשנו בכל יום בפרט בשעת התפילה שהיא בתחלה כבדה מאד על האדם, וצריכים יגיעות הרבה ולהכריח עצמו בכמה אפנים ועצות אולי יזכה לדבר איזה דבור בתפילה. כי בשביל דבור אחד של התפילה כדאי למסר נפשו כי תפילה היא דברים העומדים ברומו של עולם אות יא ואז ספר לפני ואמר בזה השבת הקשו קשיא למעלה ואני אמרתי עליה תרוץ. והקשיא היא כי יש מקיפים אצל השכל, ויש מקיפים להתורה ומה לעשות שיכנסו המקיפים לפנים וכו' כנדפס כל זה בהתורה עתיקא הנ"ל. אחר כך עמדתי עוד לפניו עד אחר שקיעת החמה בתוך כך נכנס אליו המשרת שלו ואמר בזו הלשון: רבי [תנו מעות על נרות] ענה ואמר אלי השמעת מה שהוא אומר גם את זה תזכר כי גם הוא תרוץ על הקשיא, הינו על הקשיא הנ"ל בענין המקיפין שהקשו למעלה אם תהיה איש כשר תזכה להבין זאת. ותהלה לאל יתברך כבר הבנתי מעט קט בזה
אות ז

כְּשֶׁאָמַר הַתּוֹרָה וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם בְּסִימָן י"ז בְּשַׁבַּת חֲנוּכָּה תקס"ו.

בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה נִתְגַּיְּרוּ גֵּרִים הַרְבֵּה מֵחֲמַת שֶׁמָּצְאוּ בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם

וְזֶה הָעִנְיָן מְבאָר הֵיטֵב שָׁם בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה הַנַּ"ל

מֵהֵיכָן בָּא זאת שֶׁיִּמְצְאוּ עַכּוּ"ם בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם וְכוּ' עַיֵּן שָׁם.

וּבֵאוּר הָעִנְיָן כִּפְשׁוּטוֹ

כִּי כְּבָר נִשְׁמְעוּ דְּבָרִים כָּאֵלּוּ מִפִּי כַּמָּה גֵּרִים

וּבִפְרָט בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַמַּאֲמָר הַזֶּה

אָז הָיוּ בָּעוֹלָם מַעֲשִׂיּוֹת הַרְבֵּה כָּאֵלּוּ

שֶׁפִּתְאם אַחַר שַׁבַּת חֲנוּכָּה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָז הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל, אָז נִתְגַּיֵּר פִּתְאם כּמֶר אֶחָד מִכְּפָר.

וְהוּא הָיָה אַחַר כָּךְ אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְסִפֵּר לְפָנָיו שֶׁמָּצָא בְּדִבְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם.

וְכֵן אִשָּׁה אַחַת עִם בָּנֶיהָ נִתְגַּיְּרוּ אָז

וְסִפְּרָה שֶׁבְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ נִתְגַּיְּרוּ גַּם כֵּן מֵחֲמַת שֶׁמָּצְאוּ מְבאָר בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים.

גַּם מֵהַגֵּר צֶדֶק [פָּאטָאצְקִי] שֶׁהָיָה בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים הַסְּמוּכִים שֶׁהוּא מְפֻרְסָם מְאד

מְסַפְּרִים מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן שֶׁנִּתְגַּיֵּר מֵחֲמַת שֶׁמָּצָא בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם.

גַּם אָנכִי דִּבַּרְתִּי עִם גֵּר אֶחָד וְסִפֵּר לִי מֵעֵין הַנַּ"ל שֶׁמָּצָא בְּסִפְרֵיהֶם הֶפֶךְ אֱמוּנָתָם.

וְעַל פִּי הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל מְבאָר סוֹד הָעִנְיָן הֵיטֵב וְהָבֵן מְאד

וּבַיָּמִים הָהֵם שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַתּוֹרָה הַנַּ"ל אָז נִתְגַּיְּרוּ גֵּרִים הַרְבֵּה מְאד בָּעוֹלָם

אות ח

"רַבִּי יוֹנָתָן מִשְׁתָּעֵי קַרְטָלִיתָא", בְּסִימָן י"ח.

אֵיזֶה זְמַן קדֶם שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה הַזּאת נִכְנַסְנוּ פַּעַם אַחַת אֵלָיו אֲנִי וַחֲבֵרִי וּבָאנוּ לְחַדְרוֹ, וְהָיָה שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּנוּ.

עָנָה וְאָמַר

אֲנִי חָיִיתִי הַיּוֹם חַיִּים שֶׁלּא חָיִיתִי עֲדַיִן מֵעוֹלָם

כִּי יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי חַיִּים, וְהַכּל נִקְרָא חַיִּים

אֲבָל הַיּוֹם חָיִיתִי חַיִּים טוֹבִים שֶׁלּא חָיִיתִי מֵעוֹלָם חַיִּים כָּאֵלֶּה.

וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לְדַבֵּר וְלִזְרק מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ דִּבּוּרִים

וְגִלָּה קְצָת רָאשֵׁי פְּרָקִים מֵהַתּוֹרָה קַרְטָלִיתָא וְלא גִּלָּה לָנוּ כָּל הַתּוֹרָה אָז בְּפֵרוּשׁ, רַק רָאשֵׁי פְרָקִים בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

גַּם אַחַר כָּךְ דִּבֵּר עִמָּנוּ עוֹד בִּזְמַנִּים אֲחֵרִים כַּמָּה פְּעָמִים מֵעִנְיַן הַחַיִּים הַנַּ"ל שֶׁהַכּל נִקְרָא חַיִּים.

וְגַם בְּעִנְיַן חַיֵּי צַעַר יֵשׁ חִלּוּקִים הַרְבֵּה

וּמוּבָן כַּוָּנָתוֹ שֶׁעִקַּר הַחַיִּים כְּשֶׁזּוֹכִין לֵידַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ וּלְהַשִּׂיג הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה הַשָּׂגָה אֲמִתִּיוּת

כִּי הֵם עִקַּר הַחַיִּים בֶּאֱמֶת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הוּא חַיֶּיךָ"

אֲבָל אֵין כָּל הַחַיִּים שָׁוִין

וְגַם אֶצְלוֹ בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה חִלּוּק בֵּין הַחַיִּים שֶׁל הַזְּמַן הַקּדֶם לַחַיִּים שֶׁל עַכְשָׁו

עַד שֶׁהִתְפָּאֵר שֶׁחַי הַיּוֹם חַיִּים שֶׁמֵּעוֹלָם לא חַי חַיִּים כָּאֵלֶּה.

רְאֵה וְהַבֵּט וְהָבֵן עַמְקוּת הַלָּשׁוֹן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה

אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ לִרְאוֹת אִישׁ חַי כָּזֶה

אות ט

תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין סִימָן כ', זאת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה תקס"ה שֶׁחָל בְּיוֹם חֲמִישִׁי וְשִׁשִּׁי. וּבַקַּיִץ הַקּוֹדֶם בֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת הָיִינוּ אֶצְלוֹ בָּעֵת שֶׁהָיָה פּה מְחֻתָּנוֹ הָרַב מֵחַמֶעלְנִיק

וְאָז סִפֵּר לָנוּ הַמַּרְאָה הַנּוֹרָאָה הַמַּתְחֶלֶת אֶחָד הָיָה שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ.

וְאָמַר שֶׁזּאת הַתּוֹרָה תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין הוּא פֵּרוּשׁ עַל הַמַּרְאָה הַנַּ"ל.

וְאָמַר שֶׁבְּכָל הַתּוֹרוֹת שֶׁאוֹמֵר יֵשׁ בָּהֶם רְמָזִים מֵהַמַּרְאָה הַזּאת

אַךְ הַתּוֹרָה הַזּאת תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין הִיא כֻּלָּהּ פֵּרוּשׁ עַל הַמַּרְאָה הַנַּ"ל וּקְצָת מִזֶּה מְבאָר בִּמְקוֹמוֹ עַיֵּן שָׁם

אות י

אַחַר כָּךְ בְּשָׁבוּעוֹת שֶׁחָל אָז בְּיוֹם רְבִיעִי וַחֲמִישִׁי אָמַר הַתּוֹרָה תְּפִילָּה לַחֲבַקּוּק סִימָן י"ט.

וְאַחַר כָּךְ בְּאוֹתוֹ הַקַּיִץ הִתְחִיל לוֹמַר הַתּוֹרָה עַתִּיקָא טָמִיר וְסָתִים סִימָן כ"א, וּבִתְחִלָּה שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיזֶה עִנְיָנִים מֵהַתּוֹרָה הַנַּ"ל פִּסְקָא פִּסְקָא וְאַחַר כָּךְ אֲמָרָהּ בִּשְׁלֵמוּת בַּדֶּרֶךְ בְּשַׁבַּת נַחֲמוּ.

וּמִקּדֶם לָזֶה עָמַדְתִּי לְפָנָיו בְּעֶרֶב ראשׁ חֹדֶשׁ מְנַחֵם אָב בְּיוֹם רִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת לְעֵת עֶרֶב בָּעֵת שֶׁפּוֹסְקִין לֶאֱכל בָּשָׂר

וְהָיָה אָז מְאֻיָּם מְאד וְשָׁכַב עַל מִטָּתוֹ וְשָׁתַק הַרְבֵּה וְחָשַׁב מַה שֶּׁחָשַׁב

וַאֲנִי עָמַדְתִּי לְפָנָיו מַרְעִיד וּמִשְׁתּוֹמֵם

וְעָמַדְתִּי אָז לְפָנָיו כַּמָּה שָׁעוֹת.

וְאָז סִפֵּר לִי עִנְיָן זֶה

עָנָה וְאָמַר, בְּזֶה הַשַּׁבָּת בָּכִיתִי מְאד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

מַדּוּעַ כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֲנִי מֻכְרָח לַעֲשׂוֹתוֹ בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ

[הַיְנוּ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם קָשֶׁה וְכָבֵד עָלָיו מְאד

וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כִּי אִם בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ].

וְסִפֵּר שֶׁבְּכָל יוֹם כְּשֶׁעוֹמֵד בַּבּקֶר וְרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל

אֵינוֹ יָכוֹל לִפְתּחַ פִּיו כְּלָל

וְאֵין לוֹ בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ

וַאֲזַי הוּא רוֹצֶה לִזְכּר לְעַצְמוֹ עַל כָּל פָּנִים אֵיזוֹ נִגּוּן כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּאֵיזוֹ נִגּוּן

וְגַם זֶה נִמְנָע מִמֶּנּוּ כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שׁוּם נִגּוּן

עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל אֵיךְ לַעֲמד וּלְהִתְפַּלֵּל.

וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא בְּתוֹךְ הַתְּפִילָּה אָז מַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ אֵיזוֹ נִגּוּן שֶׁבָּא עַל דַּעְתּוֹ מִמֵּילָא.

הַכְּלָל שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת קָשֶׁה עָלָיו מְאד וּמֻכְרָח לַעֲשׂוֹת בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ.

וּמִזֶּה נִתְעוֹרֵר לִבִּי וְהֵבַנְתִּי מוּסָר גָּדוֹל לְעַצְמֵנוּ לִלְמד קַל וָחֹמֶר מִמֶּנּוּ כַּמָּה אֲנַחְנוּ צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק וּלְהַכְרִיחַ עַצְמֵנוּ בְּכָל הַכּחוֹת בְּכָל הַדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לַה' בִּפְרָט עַל הַתְּפִילָּה.

הֲלא אִם צַדִּיק קָדוֹשׁ וְנוֹרָא כְּמוֹתוֹ הָיָה צָרִיךְ לִמְסֹר נַפְשׁוֹ כָּל כָּךְ עַל הַתְּפִילָּה וְעַל כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וְהָיָה לוֹ מְנִיעוֹת וּכְבֵדוּת כָּל כָּךְ קדֶם שֶׁעָשָׂה אֵיזֶה דָּבָר כַּנַּ"ל, קַל וָחֹמֶר וּבְנוֹ שֶׁל קַל וָחֹמֶר כַּמָּה וְכַמָּה אָנוּ צְרִיכִים לִטְרחַ וּלְהִתְיַגֵּעַ וְלִמְסֹר נַפְשֵׁנוּ בְּכָל יוֹם

בִּפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

שֶׁהִיא בִּתְחִלָּה כְּבֵדָה מְאד עַל הָאָדָם, וּצְרִיכִים יְגִיעוֹת הַרְבֵּה וּלְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכַמָּה אֳפָנִים וְעֵצוֹת אוּלַי יִזְכֶּה לְדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר בִּתְפִילָּה.

כִּי בִּשְׁבִיל דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל הַתְּפִילָּה כְּדַאי לִמְסֹר נַפְשׁוֹ

כִּי תְּפִילָּה הִיא דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם

אות יא

וְאָז סִפֵּר לְפָנַי וְאָמַר

בְּזֶה הַשַּׁבָּת הִקְשׁוּ קֻשְׁיָא לְמַעֲלָה וַאֲנִי אָמַרְתִּי עָלֶיהָ תֵּרוּץ.

וְהַקֻּשְׁיָא הִיא כִּי יֵשׁ מַקִּיפִים אֵצֶל הַשֵּׂכֶל, וְיֵשׁ מַקִּיפִים לְהַתּוֹרָה

וּמַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁיִּכָּנְסוּ הַמַּקִּיפִים לִפְנִים וְכוּ' כַּנִּדְפָּס כָּל זֶה בְּהַתּוֹרָה עַתִּיקָא הַנַּ"ל.

אַחַר כָּךְ עָמַדְתִּי עוֹד לְפָנָיו עַד אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה

בְּתוֹךְ כָּךְ נִכְנַס אֵלָיו הַמְשָׁרֵת שֶׁלּוֹ וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: רֶבִּי [תְּנוּ מָעוֹת עַל נֵרוֹת]

עָנָה וְאָמַר אֵלַי הֲשָׁמַעְתָּ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר

גַּם אֶת זֶה תִּזְכּר

כִּי גַּם הוּא תֵּרוּץ עַל הַקֻּשְׁיָא, הַיְנוּ עַל הַקֻּשְׁיָא הַנַּ"ל בְּעִנְיַן הַמַּקִיפִין שֶׁהִקְשׁוּ לְמַעְלָה

אִם תִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר תִּזְכֶּה לְהָבִין זאת.

וּתְהִלָּה לָאֵל יִתְבָּרַךְ כְּבָר הֵבַנְתִּי מְעַט קָט בָּזֶה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ח - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר
...בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב א. אף על פי שתוכחה הוא דבר גדול ומטל על כל אחד מישראל להוכיח את חברו כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה, כמו שכתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך" אף על פי כן לאו כל אדם ראוי להוכיח כמו שאמר רבי עקיבא 'תמה אני, אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח' ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשו כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו כי על ידי תוכחתו הוא מעורר הריח רע של המעשים רעים ומדות רע...
חיי מוהר"ן - קמז - נסיעתו לארץ ישראל
...שנסע לארץ ישראל בסמוך שאל לו אחד מפני מה אינו מקרבם ואינו מדבר עמם אמר לו שאין לו עתה דבורים. ואמר שנודע לי עתה על פסוק כי תעבר במים אתך אני איך יכולין לראות מתי שרוצין את האבות אברהם יצחק ויעקב. וגם היה חדוש אצלי מפני מה על פסוק זה דיקא. אך אני חושב מחמת שאני צריך לעבר על הים אך למה לכם זאת מה צרך לכם בזה. ואם אפילו הייתי יכול להלביש זאת במוסר שיהיה בו צרך לכל אך אין לי עתה דבורים. אחר כך היה הולך ושב בבית וענה ואמר אני עני ואביון יותר מכל הגדולים זה יש לו ממון וזה יש לו כסף, וזה יש לו עירות וא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה - אחד היה אברהם
...אברהם 'אחד היה אברהם' . שאברהם עבד ה' רק על ידי שהיה אחד שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם, שסרים מאחרי ה' ומונעים אותו, ולא על אביו ושאר המונעים, רק כאילו הוא אחד בעולם וזהו: 'אחד היה אברהם'. וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת ה', אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינת שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון: אביו ואימו או חותנו ואישתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם, המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך. וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם...
חיי מוהר"ן - ג - שיחות השיכים להתורות
...- ג - שיחות השיכים להתורות אות ג קדם שאמר התורה משפטים אמונה בסימן ז', שמעתי ממנו זכרונו לברכה, התורה צהר תעשה לתבה בסימן קי"ב, וכתבתי מה ששמעתי כפי מה שנדפס בסימן הנ"ל. אך אחר כך אמר התורה תהמת יכסימו בסימן ט', ושם נכלל התורה צהר הנ"ל, והתורה תהמת יכסימו נאמרה בשבת שירה תקס"ג בדרך, ואחר כך התחיל לומר התורה משפטים הנ"ל, ואמרה פסקא פסקא. ובאותה העת ספר שהיה אצלו הבעל שם טוב זכרונו לברכה ואמר לו כשפוגמין בארץ ישראל נופלין בגלות, וסימן, משם רועה אבן ישראל. ושאל אותנו לומר לו פרוש על אותו המראה ולא...
שיחות הר"ן - אות קפז - גדולות נוראות השגתו
...הר"ן - אות קפז - גדולות נוראות השגתו פעם אחת בא לפניו איש אחד מאנשיו שהיה לו חלי וכאב גדול בידו עד שלא היה יכול להזיז בידו כלל והיתה ידו תלויה בצוארו כדרך החולים בידיהם ולא היה יכול בשום אפן להורידה כי היה חליו וכאבו גדול מאד והיו מדברים לפני רבנו זכרונו לברכה שהוא צריך לשתות [מי מלח] ולקבל רפואות והאיש ההוא היה עני גדול ולא היה לו דבר על הוצאות ורפואות ביום השבת בשעה שהיה יושב על השלחן בסעדת שחרית ענה רבנו זכרונו לברכה, ואמר לאותן היושבין סביבו שזה האיש בודאי יש לו אמונה והשיבו: הן וכפל הדברים...
שיחות הר"ן - אות צה
...לו לאדם הוא לפי הפעלה שיש לו לאדם לעשות בעולם ויש אחד שעושה הפעלה שלו בחצי שנים שיש לו וצריך לקרא לו שם אחר דהינו שם חדש כי השם שנותנין לאדם הוא לאחר מותו לבושין שלו כי השם הוא בחינת לבושין, כמו שכתוב: "אני ה' הוא שמי וכבודי" וכו' 'כבודי' זה בחינת לבושין כי 'רבי יוחנן קרא למאנה מכבדותא' כי הקדוש ברוך הוא נקרא הוי"ה כי בשם הוי"ה נתהוה כל העולמות אבל למעלה מכל העולמות אין לו שם כי למעלה מכל העולמות אי אפשר להשיג אותו וזהו: "כי הגדלת על כל שמך אמרתך" 'אמרתך' זו הפעלה כי 'במאמר נברא העולם' דהינו הפעלה...
שיחות הר"ן - אות קסב - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...ה' בקהלת זלאטיפאלי התענה פעם אחת משבת לשבת וביום ששי הכרח לנסע להמרחץ כי לא היה יכול לילך ואמר שזה היה מחמת שנודע הדבר לרבים שהוא מתענה מחמת זה נחלש כל כך רבנו זכרונו לברכה אף על פי שהיה לו חדר מיחד בכפר שישב בו לבדו אף על פי כן היה הולך על פי הרב על פני השדה בתוך איזה יער וכיוצא והיה מתבודד שם הרבה ופעם אחת הלכתי עמו בקהלת מעדוועדווקע שהיה דר שם בתחלה כמבאר לעיל והלכתי עמו אנה ואנה אצל השדות וההרים ונטה ידו על פני השדות וההרים ואמר לי. על כל אלו השדות וההרים שאתה רואה סביב העיר ועל כל המקומות ה...
שיחות הר"ן - אות ד
...הללו קשה מאד מאד שיהיה מעות לאיש כשר כי צריך שיהיה לו ירידה גדולה מאד, חס ושלום, עד שישיג מעות ואפילו אחר הירידה חס ושלום, מעבודתו יתברך עדין לאו כל אחד משיג מעות כי גם הרשעים וקלי עולם לאו כל אחד משיג מעות אבל איש כשר באמת רחוק מאד שיהיה לו עשירות כי דע, שמיום שחרב בית המקדש נפל העשירות בעמקי הקליפות בבחינת: "ותרד פלאים", פלאים אותיות אלפים הינו שהאלפים של עשירות ירד פלאים, דהינו ירידה גדולה ונפלאה על כן בהכרח שיהיה לו חס ושלום, ירידה גדולה מאד קדם שבא לעשירות דהינו אלפים מזמנים ועדין הוא ספק כנ"ל...
שיחות הר"ן - אות רכה - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...- אות רכה - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה רבנו, זכרונו לברכה, כשהיה באומאן שאל אותו אחד אם אפשר לידע חכמת הקבלה בלי תעניתים ומקואות כי אחד אמר שאי אפשר לידע הקבלה כי אם וכו' השיב: אפשר לידע החכמה בלא הנ"ל כי הוא חכמה וכו' ואמר אז שמה שקשה להבין ספר ה"עץ חיים וכו' הוא מחמת שלא נכתב כסדר ואמר שבמקום שחכמת הפילוסופיא מסתימת שם מתחיל [חכמת האמת שהוא] חכמת הקבלה [פרוש כי הפילוסופים לא חקרו כי אם עד הגלגלים ומשם ולמעלה אין יודעים מאומה וגם בהחכמות שמהגלגלים ולמטה גם כן הם נבוכים מאד ברבם ככלם כידוע להם...
שיחות הר"ן - אות קמד
...והיה עדין החולאת שלו דהינו ההוסט [שעול, שחפת] מתגבר עליו ואז היה נוסע כמעט בכל יום לטיל סמוך לעיר לרפואה ושאר כונות נוראות שהיה לו בזה ושמענו מפיו הקדוש אז בדרך הטיול כמה תורות וכמה שיחות וספורים נפלאים ונוראים גם המאמר המתחיל: דע כשאחד מתפלל בשדה הנאמר על פסוק: "ויצא יצחק לשוח בשדה" וכו' [ב"לקוטי תנינא" סימן י"א] נאמר גם כן אז בעת שנסענו עמו לטיל ועמדנו בשדה אחד וירדנו מהעגלה והוא היה עדין יושב על העגלה ועמדנו סביבו בתוך כך הגיע שעת המנחה והיינו רוצים להתפלל שם אז אמר התורה הנ"ל והענין שם שכשמתפללין...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2188 שניות - עכשיו 01_09_2026 השעה 13:02:47 - wesi2