ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קמז - נסיעתו לארץ ישראל
אות קמז קדם שנסע לארץ ישראל בסמוך שאל לו אחד מפני מה אינו מקרבם ואינו מדבר עמם אמר לו שאין לו עתה דבורים. ואמר שנודע לי עתה על פסוק כי תעבר במים אתך אני איך יכולין לראות מתי שרוצין את האבות אברהם יצחק ויעקב. וגם היה חדוש אצלי מפני מה על פסוק זה דיקא. אך אני חושב מחמת שאני צריך לעבר על הים אך למה לכם זאת מה צרך לכם בזה. ואם אפילו הייתי יכול להלביש זאת במוסר שיהיה בו צרך לכל אך אין לי עתה דבורים. אחר כך היה הולך ושב בבית וענה ואמר אני עני ואביון יותר מכל הגדולים זה יש לו ממון וזה יש לו כסף, וזה יש לו עירות ואני אין לי כלום. אך זאת כל נחמתי כשאני מזכיר שבעלמא דקשוט יהיו כלם צריכים לי וישתוקקו כלם לשמע החדושים שאני מחדש בכל עת ובכל רגע. מהו אני ?! רק, מה שהנשמה שלי מחדש אות קמח [גם זה [אמר] קדם ארץ ישראל] אותי צריכים כל העולם לא מבעיא אתם וכמותכם אתם יודעים בעצמכם אלא אפילו אותן הצדיקים שיכולין כבר להתפלל אני יכול להראות להם שאינם יודעים כלל מהו תפילה ולהראות להם דרך בתפילה. וגם אפילו צדיקים גדולים מאד שהולכים כבר רק ביחודים אני יכול להראות להם שאינם יודעים כלל הדרך ביחודים ולהראות להם דרך ביחודים וכמדמה שחשב עוד כמה דברים. אות קמט המגיד מטירהאוויצע הלך חצי פרסה ברגליו במהירות גדול אצלו לקבל פניו כשבא מארץ ישראל והיה סמוך לקאניבלאד כי רבנו זכרונו לברכה נסע דרך שם לביתו וראהו שם איש אחד מאנשי המגיד אצל הגשר סמוך לעיר ונתבהל מאד ואמר לו רבנו זכרונו לברכה שילך ויודיע בלחש להמגיד שיסע אצלו לכפר הסמוך חצי פרסה. כי רבנו זכרונו לברכה לא רצה לעמד ולכנס בעיר ורץ האיש הנ"ל ובא בבהלה גדולה והודיע להמגיד. והמגיד היה אז בחוץ ודבר עם אנשים בלי כובע ובלי חגורה. ותכף ומיד כששמע המגיד שהוא זכרונו לברכה נמצא שם צעק בחרדה מגדל השמחה ואמר להאיש הנ"ל מהרה חושה אסר המרכבה שלי ורוץ אחרי לכפר הנ"ל ואני אלך רגלי עד שתשיגני והמגיד רץ תכף בבהלה בלי כובע ובלי חגורה עד שיצא מהעיר וכן רץ יותר עד שבא להכפר ברגליו כי הקדים את המרכבה שלו שבא אחריו אף על פי שהאיש הנ"ל קשר את הסוסים בזריזות גדול מאד ורץ תכף אחרי המגיד אבל המגיד הלך כל כך בזריזות עד שבא להכפר רגלי והאיש עם המרכבה לא השיגו עד שעה שנכנס לרבנו ז"ל רשמתי זאת למען דעת גדל ההתלהבות והתשוקה של החרדים לדבר ה' לראות פני הצדיקים האמתיים הגדולים מהם אות קנ העתקה אות באות מאגרת של קדוש עליון המפרסם הגאון מורנו הרב אברהם זכר צדיק וקדוש לברכה הנקרא בפי כל רבי אברהם קאליסקיר אשר שלח מארץ הקדש לרבנו ז"ל וזהו שלום וישע רב לדבתונא דלבאי יתב הרב המפרסם קדוש יאמר לו, אתו חכמה ודעת אלהים השכל, כבוד קדשת שמו מורנו הרב רבי נחמן נרו יאיר, מגזע הקדש נכד הבעל שם טוב זכרונו לברכה זכותו יגן עלינו לנצח, יאיר אור השם עליו יזרח, ולכל בני ביתו והנלוים אליו שלום רב אמן כן יהי רצון. חדשות מארץ להודיע מביאת שלוחינו דהאי שתא בחדש שבט העבר ושמחנו מאד אשר שמענו משפעת שלומו. כי בא לביתו בשלום וראינו שקשר עבותות האהבה לא זזה, בכל לבבו דורש טובותינו ושם לדרך פעמיו ונהג נסיעתו בעצמו למדינת רייסין יהי כן ד' עמו. ומעין המארע בקדש בכל פרשת העבר עלינו אחרי נסיעת כבוד תורתו מאתנו כבר נתודע לו בודאי על ידי אהובנו השד"ר [השלוחא דרבנן] דאשתקד המפלא מורנו הרב רבי אליעזר, ועל הפשר שנתפשרנו עם אנשי מדינת וואלין עדין לא גבינו פעם אחת מהם, ואין אנו יודעים מה יהיה סוף דבר מזה. והנה אנחנו נבוכים בארץ מרב צער ודאגה, מצפה לישועת ה' בכל עת, כי עדין לא נושענו משום מקום, וגם ממדינת רייסין לא יש לנו שום ידיעה מה נעשה שם בנדון זה אחרי נסיעת כבוד תורתו לשם, ויתראה פנים ויספר להם מכל התלאה אשר מצאתנו. מצפים אנו שיודיע לנו רום מעלתו כבוד תורתו בפרטיות מכל אשר עשה שם. וזאת ידע מה שנשארנו חיבים להשר הכל מכרחים אנחנו לשלם וקשה כח הסבל מזה שנוגשים אותנו בכל עת בפחדים ובמוראים. ובנסים ונפלאות עד שאנו מוצאים לראות בכל עת ההכרחיות השם יתברך מזמין מקום, וחכיתי לה' המסתיר פניו, וקויתי לו לישועתו, ובו שברתי ישוב ירחמנו כימות עניתנו כן ישמחנו [מכאן ואילך נכתב בכתב ידו הקדוש בעצמו של הגאון הנ"ל] אני בעז אהבתי אהבת תמיד, תהלתו בפי בעטור ועטוף נפשי לה' יאיר ה' פניו אתו מאתר בית שכינתה ונהיר עלוהי הולך ואור בהלו נרו עלי ראשו אור עולם, ויחזק במעזו עז מה' סוף מעשה במחשבה תחלה, ונפשי יודעת מאד ברחימו לנצח ודורש שלום תורתו ומעתיר בעדו כמו כן יעשה גם הוא להעתיר עבורי בכל עת. נאום הקטן אברהם בן אדוני אבי מורנו הרב אלכסנדר כ"ץ זכרונו לברכה לחיי העולם הבא. נכדי האברך מורנו הרב ישראל אליעזר שיחיה דורש שלומו מלב ונפש ומתאוה לתפילתו
אות קמז

קדֶם שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּסָמוּךְ

שָׁאַל לוֹ אֶחָד

מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְקָרְבָם וְאֵינוֹ מְדַבֵּר עִמָּם

אָמַר לוֹ שֶׁאֵין לוֹ עַתָּה דִּבּוּרִים.

וְאָמַר שֶׁנּוֹדַע לִי עַתָּה עַל פָּסוּק כִּי תַעֲבר בַּמַּיִם אִתְּךָ אֲנִי

אֵיךְ יְכוֹלִין לִרְאוֹת מָתַי שֶׁרוֹצִין אֶת הָאָבוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב.

וְגַם הָיָה חִדּוּשׁ אֶצְלִי

מִפְּנֵי מָה עַל פָּסוּק זֶה דַּיְקָא.

אַךְ אֲנִי חוֹשֵׁב מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲבר עַל הַיָּם

אַךְ לָמָּה לָכֶם זאת מַה צּרֶךְ לָכֶם בָּזֶה.

וְאִם אֲפִילּוּ הָיִיתִי יָכוֹל לְהַלְבִּישׁ זאת בְּמוּסָר שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ צרֶךְ לַכּל

אַךְ אֵין לִי עַתָּה דִּבּוּרִים.

אַחַר כָּךְ הָיָה הוֹלֵךְ וָשָׁב בַּבַּיִת

וְעָנָה וְאָמַר אֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן יוֹתֵר מִכָּל הַגְּדוֹלִים

זֶה יֵשׁ לוֹ מָמוֹן וְזֶה יֵשׁ לוֹ כֶּסֶף, וְזֶה יֵשׁ לוֹ עֲיָרוֹת

וַאֲנִי אֵין לִי כְּלוּם.

אַךְ זאת כָּל נֶחָמָתִי

כְּשֶׁאֲנִי מַזְכִּיר שֶׁבְּעָלְמָא דִקְשׁוֹט יִהְיוּ כֻּלָּם צְרִיכִים לִי

וִישְׁתּוֹקְקוּ כֻּלָּם לִשְׁמעַ הַחִדּוּשִׁים שֶׁאֲנִי מְחַדֵּשׁ בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע.

מַהוּ אֲנִי ?!

רַק, מַה שֶּׁהַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי מְחַדֵּשׁ

אות קמח

[גַּם זֶה [אָמַר] קדֶם אֶרֶץ יִשְׁרָאֵל]

אוֹתִי צְרִיכִים כָּל הָעוֹלָם

לא מִבָּעֲיָא אַתֶּם וּכְמוֹתְכֶם אַתֶּם יוֹדְעִים בְּעַצְמְכֶם

אֶלָּא אַפִילּוּ אוֹתָן הַצַּדִּיקִים שֶׁיְּכוֹלִין כְּבָר לְהִתְפַּלֵּל

אֲנִי יָכוֹל לְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מַהוּ תְּפִילָּה

וּלְהַרְאוֹת לָהֶם דֶּרֶךְ בִּתְפִילָּה.

וְגַם אֲפִילּוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים מְאד שֶׁהוֹלְכִים כְּבָר רַק בְּיִחוּדִים

אֲנִי יָכוֹל לְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל הַדֶּרֶךְ בְּיִחוּדִים

וּלְהַרְאוֹת לָהֶם דֶּרֶךְ בְּיִחוּדִים

וְכִמְדֻמֶּה שֶׁחִשֵּׁב עוֹד כַּמָּה דְּבָרִים.

אות קמט

הַמַּגִּיד מִטִּירָהאוִויצֶע הָלַךְ חֲצִי פַּרְסָה בְּרַגְלָיו בִּמְהִירוּת גָּדוֹל אֶצְלוֹ

לְקַבֵּל פָּנָיו כְּשֶׁבָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְהָיָה סָמוּךְ לְקַאנִיבְלַאד

כִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נָסַע דֶּרֶךְ שָׁם לְבֵיתוֹ

וְרָאָהוּ שָׁם אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמַּגִּיד אֵצֶל הַגֶּשֶׁר סָמוּךְ לָעִיר

וְנִתְבַּהֵל מְאד

וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיֵּלֵךְ וְיוֹדִיעַ בְּלַחַשׁ לְהַמַּגִּיד

שֶׁיִּסַּע אֶצְלוֹ לַכְּפָר הַסָּמוּךְ חֲצִי פַּרְסָה.

כִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא רָצָה לַעֲמד וְלִכְנס בָּעִיר

וְרָץ הָאִישׁ הַנַּ"ל

וּבָא בְּבֶהָלָה גְּדוֹלָה וְהוֹדִיעַ לְהַמַּגִּיד.

וְהַמַּגִּיד הָיָה אָז בַּחוּץ וְדִבֵּר עִם אֲנָשִׁים בְּלִי כּוֹבַע וּבְלִי חֲגוֹרָה.

וְתֵכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁשָּׁמַע הַמַּגִּיד שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִמְצָא שָׁם

צָעַק בַּחֲרָדָה מִגּדֶל הַשִּׂמְחָה וְאָמַר לְהָאִישׁ הַנַּ"ל

מְהֵרָה חוּשָׁה אֱסֹר הַמֶּרְכָּבָה שֶׁלִּי וְרוּץ אַחֲרַי לַכְּפָר הַנַּ"ל

וַאֲנִי אֵלֵךְ רַגְלִי עַד שֶׁתַּשִּׂיגֵנִי

וְהַמַּגִּיד רָץ תֵּכֶף בְּבֶהָלָה בְּלִי כּוֹבַע וּבְלִי חֲגוֹרָה

עַד שֶׁיָּצָא מֵהָעִיר

וְכֵן רָץ יוֹתֵר עַד שֶׁבָּא לְהַכְּפָר בְּרַגְלָיו

כִּי הִקְדִּים אֶת הַמֶּרְכָּבָה שֶׁלּוֹ שֶׁבָּא אַחֲרָיו

אַף עַל פִּי שֶׁהָאִישׁ הַנַּ"ל קָשַׁר אֶת הַסּוּסִים בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל מְאד

וְרָץ תֵּכֶף אַחֲרֵי הַמַּגִּיד

אֲבָל הַמַּגִּיד הָלַךְ כָּל כָּךְ בִּזְרִיזוּת

עַד שֶׁבָּא לְהַכְּפָר רַגְלִי

וְהָאִישׁ עִם הַמֶּרְכָּבָה לא הִשִּׂיגוֹ

עַד שָׁעָה שֶׁנִּכְנַס לְרַבֵּנוּ זַ"ל

רָשַׁמְתִּי זאת

לְמַעַן דַּעַת גּדֶל הַהִתְלַהֲבוּת וְהַתְּשׁוּקָה שֶׁל הַחֲרֵדִים לִדְבַר ה'

לִרְאוֹת פְּנֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַגְּדוֹלִים מֵהֶם

אות קנ

הַעְתָּקָה אוֹת בְּאוֹת מֵאִגֶּרֶת שֶׁל קְדוֹשׁ עֶלְיוֹן הַמְפֻרְסָם הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה הַנִּקְרָא בְּפִי כל רַבִּי אַבְרָהָם קַאלִיסְקֶיר אֲשֶׁר שָׁלַח מֵאֶרֶץ הַקּדֶשׁ לְרַבֵּנוּ זַ"ל וְזֶהוּ

שָׁלוֹם וְיֵשַׁע רַב לְדִבְתַוְנָא דְלִבָּאִי יָתֵב הָרַב הַמְפֻרְסָם קָדוֹשׁ יאמַר לוֹ, אִתּוֹ חָכְמָה וְדַעַת אֱלהִים הַשְׂכֵּל, כְּבוֹד קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נַחְמָן נֵרוֹ יָאִיר, מִגֶּזַע הַקּדֶשׁ נֶכֶד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ לָנֶצַח, יָאִיר אוֹר הַשֵּׁם עָלָיו יִזְרַח, וּלְכָל בְּנֵי בֵיתוֹ וְהַנִּלְוִים אֵלָיו שָׁלוֹם רָב אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

חֲדָשׁוֹת מֵאֶרֶץ לְהוֹדִיעַ מִבִּיאַת שְׁלוּחֵינוּ דְּהַאי שַׁתָּא בְּחֹדֶשׁ שְׁבָט הֶעָבָר וְשָׂמַחְנוּ מְאד אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִשִּׁפְעַת שְׁלוֹמוֹ. כִּי בָא לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם וְרָאִינוּ שֶׁקֶּשֶׁר עֲבוֹתוֹת הָאַהֲבָה לא זָזָה, בְּכָל לְבָבוֹ דּוֹרֵשׁ טוֹבוֹתֵינוּ וְשָׂם לַדֶּרֶךְ פְּעָמָיו וְנָהַג נְסִיעָתוֹ בְּעַצְמוֹ לִמְדִינַת רַיְיסִין יְהִי כֵן ד' עִמּוֹ.

וּמֵעֵין הַמְּארָע בַּקּדֶשׁ בְּכָל פָּרָשַׁת הֶעָבָר עָלֵינוּ אַחֲרֵי נְסִיעַת כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ מֵאִתָּנוּ כְּבָר נִתְוַדַּע לוֹ בְּוַדַּאי עַל יְדֵי אֲהוּבֵנוּ הַשַּׁדָּ"ר [הַשְּׁלוּחָא דְרַבָּנָן] דְּאֶשְׁתָּקַד הַמֻּפְלָא מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְעַל הַפֶּשֶׁר שֶׁנִּתְפַּשַּׁרְנוּ עִם אַנְשֵׁי מְדִינַת וָואלִין עֲדַיִן לא גָּבִינוּ פַּעַם אַחַת מֵהֶם, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה יִּהְיֶה סוֹף דָּבָר מִזֶּה. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ נְבוּכִים בָּאָרֶץ מֵרב צַעַר וּדְאָגָה, מְצַפֶּה לִישׁוּעַת ה' בְּכָל עֵת, כִּי עֲדַיִן לא נוֹשַׁעְנוּ מִשּׁוּם מָקוֹם, וְגַם מִמְּדִינַת רַיִיסִין לא יֵשׁ לָנוּ שׁוּם יְדִיעָה מַה נַּעֲשָׂה שָׁם בְּנִדּוֹן זֶה אַחֲרֵי נְסִיעַת כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ לְשָׁם, וְיִתְרָאֶה פָּנִים וִיסַפֵּר לָהֶם מִכָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ.

מְצַפִּים אָנוּ שֶׁיּוֹדִיעַ לָנוּ רוּם מַעֲלָתוֹ כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ בִּפְרָטִיּוּת מִכָּל אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם. וְזאת יֵדַע מַה שֶּׁנִּשְׁאַרְנוּ חַיָּבִים לְהַשַּׂר הַכּל מֻכְרָחִים אֲנַחְנוּ לְשַׁלֵּם וְקָשֶׁה כּחַ הַסַּבָּל מִזֶּה שֶׁנּוֹגְשִׁים אוֹתָנוּ בְּכָל עֵת בִּפְחָדִים וּבְמוֹרָאִים. וּבְנִסִּים וְנִפְלָאוֹת עַד שֶׁאָנוּ מוֹצְאִים לִרְאוֹת בְּכָל עֵת הַהֶכְרֵחִיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין מָקוֹם, וְחִכִּיתִי לַה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו, וְקִוִּיתִי לוֹ לִישׁוּעָתוֹ, וּבוֹ שִׂבְרָתִי יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ כֵּן יְשַׂמְּחֵנוּ

[מִכָּאן וְאֵילָךְ נִכְתַּב בִּכְתַב יָדוֹ הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הַנַּ"ל]

אֲנִי בְּעז אַהֲבָתִי אַהֲבַת תָּמִיד, תְּהִלָּתוֹ בְּפִי בְּעִטּוּר וְעִטּוּף נַפְשִׁי לַה' יָאִיר ה' פָּנָיו אִתּוֹ מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ וְנָהִיר עֲלוֹהִי הוֹלֵךְ וָאוֹר בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי ראשׁוֹ אוֹר עוֹלָם, וִיחַזֵּק בְּמָעֻזּוֹ עז מֵה' סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, וְנַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאד בִּרְחִימוּ לָנֶצַח וְדוֹרֵשׁ שְׁלוֹם תּוֹרָתוֹ וּמַעְתִּיר בַּעֲדוֹ כְּמוֹ כֵן יַעֲשֶׂה גַּם הוּא לְהַעְתִּיר עֲבוּרִי בְּכָל עֵת.

נְאוּם הַקָּטָן אַבְרָהָם בֶּן אֲדוֹנִי אָבִי מוֹרֵנוּ הָרַב אֲלֶכְּסַנְדֶּר כַּ"ץ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. נֶכְדִּי הָאַבְרֵךְ מוֹרֵנוּ הָרַב יִשְׂרָאֵל אֱלִיעֶזֶר שֶׁיִּחְיֶה דּוֹרֵשׁ שְׁלוֹמוֹ מִלֵּב וָנֶפֶשׁ וּמִתְאַוֶּה לִתְפִילָּתוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ס - דַּע שֶׁיֵּשׁ שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל
...ס - דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול האדרא רבא קדישא פתח רבי שמעון ואמר, עת לעשות לה'. אמאי עת לעשות לה', משום דהפרו תורתך. מאי הפרו תורתך, תורה דלעלא דאיהי מתבטלא, אי לא יתעבד בתקוני דא. ולעתיק יומין אתמר כתיב: "אשריך ישראל מי כמוך", וכתיב "מי כמוך באלים ה'". קרא לרבי אלעזר ברה אותבה קמה, ולרבי אבא מסטרא אחרא, ואמר: אנן כללא דכלא. עד כאן אתתקנו קימין אשתיקו, שמעו קלא, וארכבתן דא לדא נקשן א. דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול מאד שאי אפשר לבוא להתבוננות הזאת, כי אם על ידי עשירות...
דמותו של ר' נחמן מברסלב
...נסובה סביב העניין של השמחה והביחד. הוא גם אמר שאדם ללא חברים טוב לו שימות וכולי. מצד שני הוא בעצמו היה די בודד. הוא העיד זאת על עצמו, ופניו אף פעם לא היו שוחקות, איך כל זה מסתדר מבחינת אישיותו? תשובה: לשואל, תרשה לי לתקן אותך ולתת נקודה למחשבה, כאשר אומרים משהו בשם רבי נחמן, זה קריטי ביותר לברר את הציטוט המקורי ואת הלשון המקורית ואת ההקשר המקורי שבו נאמרו הדברים. דהיינו אכן רבי נחמן דיבר על השמחה, אך על עניין הביחד הוא לא דיבר אלא על ההפך שהוא ההתבודדות שהוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. כמו כן האמירה...
שיחות הר"ן - אות רט - גדולות נוראות השגתו
...רט - גדולות נוראות השגתו אמר: שכל התורות והשיחות שלו אינם בשבילנו לחוד כי אם "את אשר ישנו פה ואשר איננו פה" [ועין ברש"י שפרש ואשר איננו פה, ואף עם דורות העתידים לבוא, והבן] וכמה פעמים דברנו עמו מענין זה ורמז לנו בדבריו להודיע לדורות הבאים את כל מעשי ה' הגדול שעשה עמנו ופעם אחת אמר בפרוש: גם לבניכם תודיעו את כל התורות והשיחות הנפלאות והנוראות והמעשיות וכיוצא בהם אשר גלה לנו ואמר אז זה הפסוק בהתלהבות גדול כגחלי אש "והודעתם לבניך ולבני בניך" ואמר ברתת וזיע בהתלהבות נורא: "והודעתם לבניך ולבני בניך"...
חיי מוהר"ן - רד - נסיעתו וישיבתו באומן
...באומן אות רד ליל שבת פרשת חקת ובלק י"ב תמוז תק"ע ספר על השלחן מעניניו ותמה על עצמו על שעושה תמיד דברים משנים ונפלאים מדעת בני אדם על אשר הוא תמיד נע ונד ממקום למקום ומה היה חסר לו במעדוועדיווקע היה ראוי לו לישב שם תמיד כי שם היה יושב בשלוה והשקט. והוא לא רצה לישב בשלוה, ונסע משם וקבע דירתו בזלאטיפאליע והיה לו שם מחלקת גדול ויסורים גדולים מאד ונסע משם וקבע דירתו בברסלב. אחר כך בזה הקיץ נסע מברסלב וקבע דירתו באומין. ועל כל פנים מאחר שבא לאומין היה ראוי לו לבחר דירתו אצל איש הגון, והוא בחר לו אכסניא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכט - אֶרֶץ אכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ
...- ארץ אכלת יושביה ארץ אכלת יושביה כשמקרב להצדיק, אף שאינו מקבל ממנו כלל, הוא גם כן טוב מאד והאמונה לבדה שמאמין בהצדיק, מועיל לעבודת השם יתברך כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לנזון כגון כשהחי אוכלת צומח כגון עשבים, נתהפכין העשבים לחי, כשנכנסין בתוך מעיה וכן מחי למדבר כשהמדבר אוכל החי, נתהפך החי למדבר ולכל מקום שנכנס לשם המזון שנתחלק להאיברים, נתהפך למהות האיבר ממש שנכנס לשם כגון החלק מהמזון הנכנס להמח נתהפך למח והנכנס ללב נתהפך ללב, וכן לשאר האיברים וזהו ארץ אכלת יושביה כי ארץ הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב:...
ספר המידות - סוד
ספר המידות - סוד חלק שני א. על ידי עיון עמק בסודות התורה יוכל לפקד עקרות ולרפאות חולאת חזק.
שיחות הר"ן - אות עב
...מבאר שאין להשגיח כלל על פניות ומחשבות זרות ובלבולים שבתפילה רק לעשות את שלו לילך בתפילתו כסדר ולא ישגיח על שום בלבול ומחשבה זרה כלל רק הוא יעשה את שלו ולא יחזיר פניו להביט על אלו המחשבות כלל גם אמר שזה טובה גדולה מה שבאים עליו מחשבות זרות ופניות כי בלא זה אם היה האדם מתפלל התפילה כראוי לא היה אפשר לסבל כלל את גדל עצם הקטרוגים שיש על התפילה שהיא כראוי אבל על ידי שהתפילה מלבשת במחשבות זרות על ידי זה אין החיצונים מסתכלין עליה כל כך ואין הקטרוג גדול כל כך ועל ידי זה יכול התפילה לעלות ובוחן לבבות הוא...
מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף?
...תכף? breslev.eip.co.il/?key=188 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טז - מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה הקשו מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף מן השמים כי אם על ידי סיבות, לכל אחד לפי סיבתו שזה צריך לזרע תבואה ולחרש ולקצר וכו' וזה צריך לנסע ולמצא צרך פרנסתו שם, וכיוצא בזה ולמה לא נותנין לו תכף, בשעה שמבקש פרנסתו, מזמן? והתרוץ: דע, שכל הפרנסה של ישראל צריכין לקבל על ידי המלך ... והכלל שצריכין לראות את המלך בבחינת: "מלך ביפיו תחזינה עינך" דהינו כשהוא ביפיו וגדלתו, ולא בשעת קטנות ואם היו נותנין לו פרנסתו...
ספר המידות - פידיון שבויים
...הלב נופל לתפיסה. ב. דמודה לנכרים נופל בידיהון, אלא כל דבריהם תסתר. ג. האומר דבר בשם אומרו, מביא גאלה לעולם. ד. על ידי פדיון שבויים נתקבץ נדחיו של הפודה. ה. מי שאינו יוצא מביתו חשוב, כתפיסה. ו. בעוון משכב זכר נתפס בתפיסה. ז. מי שמרחם על השבויים, הקדוש ברוך הוא מצילו ממיתה. ח. מי שהוא בתפיסה, בידוע שגם נשמתו למעלה בתפיסה. ט. מי שבא לצדיק ושואל את הצדיק עצה ומפר עצתו אחר כך, על ידי זה נתפס בתפיסה. י. מי שמאכיל לחם לרעבים, הקדוש ברוך הוא מציל אותו מבית האסורים. יא. מי שלא תקן חטאות נעורים, על ידי זה...
חיי מוהר"ן - קצז - נסיעתו וישיבתו באומן
...שני כ"ד איר באומין היה מדבר עמי ואמר שבעתים הללו הוא חפץ מאד לסלק ולהשליך מאתו העולם הינו שהוא רוצה לבחר מקום לישב לבדו בעצמו ולא יהיה עליו על העולם. ואמר כי הוא חושב שאם לא היה מתחיל בתחלה בענין הנהגת המפרסם אפשר היה מגיע למה שהיה מגיע. ואמרתי לו הלא משה רבנו עליו השלום היה עוסק גם כן בזה בהנהגת העולם לקרב בני אדם לה' השיב הלא גם משה רבנו עליו השלום שגה בזה כי גם משה נענש על שקרב את הערב רב. ואמר כי העקר העבודה שיש בכל דבר מה שמניחין לאדם על הבחירה שלו הינו שנשאר הדבר על דעתו. ואין בזה מצוה ה
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:14:42 - wesi2