ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צא - וַיְדַבֵּר אֱלקִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמר... כד מתחברן כחדא כדין כל אנפין נהירין וכל חובין אתעברו וכו', עין שם כי דע כי יש שני בחינות חכמה: חכמה עלאה וחכמה תתאה וחכמה תתאה נמשך מחכמה עלאה, ויונק ומקבל משם והוא כמו הרב והתלמיד כי מה שהרב מלמד עם תלמידו והתלמיד מקבל ממנו הוא בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה וחכמה עלאה, דהינו מה שהרב מלמד להתלמיד זה בחינת יוד ומה שהתלמיד מקבל ממנו, שזה בחינת חכמה תתאה הוא בחינת למד שהוא בחינת מגדל הפורח באויר כי הלב פורח באויר ושומע מה שהרב אומר ועל ידי ... הוא על ידי הלב כי הרב צריך לומר דברים המתישבין על הלב ולהתבונן, במה שאמר הרב, וכמו שכתוב: "לקנות חכמה ולב אין" ועל כן מה שהתלמיד מקבל הוא בחינת למד בחינת מגדל הפורח כנ"ל וזה בחינת למד, לשון תלמיד הלמד מהרב נמצא שהרב והתלמיד, שהם בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה הם בחינת למד יוד ודע, כי כלל התורה הקדושה הוא בחינת חכמה עלאה וכלל החכמות שבעולם נמשכין מבחינת חכמה תתאה וכשהחכמות שבעולם שיונקים מחכמה תתאה הם נפרדים מהתורה ומהשם יתברך, מבחינת חכמה עלאה כמו התלמיד שאינו רוצה להבין מה שהרב אומר זה בחינת מעוט הלבנה, בחינת גלות השכינה כי כל אדם באשר הוא שם הוא צריך לקשר שכלו ממקום שהוא להתורה ולהשם יתברך שהוא בחינת חכמה עלאה אבל אם מפריד שכלו וחכמתו, חס ושלום מהשם יתברך זה בחינת: "ונרגן מפריד אלוף" שמפריד אלופו של עולם וגורם, חס ושלום, פגימת הלבנה על ידי שאינו מקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה דהינו שאינו מקשר החכמות של כל העולם להשם יתברך ולהתורה שהוא בחינת חכמה עלאה כנ"ל אבל הצדיקים אמתיים הם מקשרים חכמה תתאה בחכמה עלאה כי שיחתן של הצדיקים אמתיים שהם משיחין ומספרים שיחת חלין, היא יקרה מאד מאד וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'שיחתן של תלמידי חכמים צריכין למוד' כי הצדיק האמת בונה עולמות החרבין ומגביה חכמה תתאה ומקשרה לחכמה עלאה על ידי שיחתו וספורי דבריו, שמדבר עם המון עם כי השכל של המון עם שאינם מקשרים אותו להשם יתברך הוא נפרד מחכמה עלאה אבל הצדיק האמת מקשר השכל של ההמון אפילו השכל והחכמה של הרשע להשם יתברך וזה ענין מה שהצדיקים מדברים עם אנשים שאינם הגונים או אפילו עם עכו"ם [אך כשמדבר ... שכלו ומקשרו להשם יתברך אזי מעלה ומקשר שכלם ממקום שהם להשם יתברך כי הצדיק האמת מצמצם שכלו ומדבר עמם בחכמה נפלאה ובמלאכה גדולה ומקשר כל הדבורים להשם יתברך ועל ידי זה מביאם לידי תשובה וזה בחינת "והם תכו לרגלך ... כל אחד לפי מקומו במקום שהוא והוא נושא אותן הדבורים ונותן אותם להשם יתברך כי הוא מקשרם לשרשם, לבחינת חכמה עלאה נמצא שהצדיק האמת מקשר חכמה תתאה עם חכמה עלאה ובשביל זה כשהצדיק נפטר מן העולם, חס ושלום אזי יש צער גדול להשם יתברך כי השם יתברך אינו ... אם בטובתן, שיזכו לשוב בתשובה והצדיק היה מקשרם ומעלה אותן להשם יתברך והיה משיבן בתשובה וכנ"ל כי הוא מקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה וכנ"ל 'כד מית משה רבנו, צוח קדשא בריך הוא: וי מי יקום לי עם מרעים' לי דיקא, בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה שהם בחינת למד יוד, בחינת לי הינו מי יקום ויעלה ויקשר בחינות לי הינו חכמה תתאה עם חכמה עלאה עם מרעים הינו שהוא מעלה החכמה תתאה מכל הרעים שבעולם ומקשרם להשם יתברך ומעלה אותה לחכמה עלאה שזה בחינת לי בחינת התקשרות חכמה תתאה עם חכמה עלאה כנ"ל כי משה רבנו, עליו השלום, בודאי היה יכול זאת מאד להעלות בחינת החכמה תתאה מכל הרעים ורשעים שבעולם וכנ"ל ועל כן העקר לקשר עצמו לצדיקים אמתיים כי הצדיק מגביה ומקשר חכמה תתאה ...