ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכט - אֶרֶץ אכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכט - ארץ אכלת יושביה ארץ אכלת יושביה כשמקרב להצדיק, אף שאינו מקבל ממנו כלל, הוא גם כן טוב מאד והאמונה לבדה שמאמין בהצדיק, מועיל לעבודת השם יתברך כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לנזון כגון כשהחי אוכלת צומח כגון עשבים, נתהפכין העשבים לחי, ... "שכן ארץ ורעה אמונה" אכלת יושביה, כי כשנכנס לארץ, שהיא בחינת אמונה, נאכל אצלה, הינו שנתהפך למהותה הינו כשדבוק להצדיק ומאמין בו, שהוא בחינת ארץ, נאכל להצדיק ונתהפך למהות הצדיק ממש וכן ארץ ישראל בעצמה, יש לה גם כן הכח הזה ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'כל היושב ... רצונו חזק מאד להתקרב להשם יתברך ולעבד אותו, רק שקשה לו לשבר תאוות גופו אזי על ידי התקרבות ואמונת הצדיקים, הוא בחינת אכילה, ונאכל להצדיק, הינו שנתהפך למהותו כנ"ל אך אם אין רצונו כלל לעבד את השם, לא יועיל לו שום התקרבות לצדיקים והוא בחינת מזון שאינו נתהפך לנזון כגון אם אוכל אכילה שאין הטבע סובלת אותו אזי אינו מתעכל ואינו מתהפך לנזון, רק הגוף מקיא אותו כן הוא בחינה זו ממש כי אינו נאכל כלל להצדיק, אף שמקרב אצלו כי הצדיק אינו יכול לסבלו, ומקיא אותו והוא בחינת הכתוב בארץ ישראל: "כאשר קאה את הגוי" דהינו שאינה יכולה לסבלו להיות ...