ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - שעח - מעלת תורתו וספריו הקדושים
אות שעח לענין כתיבת ספריו הקדושים שהרבה תורות כתב בעצמו זכרונו לברכה וקצת כתבוהו החברים והשאר כתבתי, אמר שהלשון שלי הוא סמוך להמכון. והוטב בעיניו הלשון שלי, ואמר שאחריו אנכי. הינו לענין צחות הלשון של התורות הלשון שלי היא מעלה מכלם הרבה. אפס הלשון שלו בעצמו טוב ומעלה ביותר בודאי אבל אחר הלשון שלו הוא הלשון שלי שתכף במדרגה שאחריו נגד הלשון של שאר החברים כי לא הוטב בעיניו לשונם כלל בכמה אפנים כי על פי רב לא עמדו על המכון כלל. וגם המעט שהבינו לא היו יכולים לכתב על הספר כל אשר הבינו בלבבם וה' אלהים נתן לי לשון למודים והוטב בעיניו הלשון שלי בעזרת השם יתברך אות שעט פעם אחת היה ספר האלף בית בכתב אצל חברנו רבי נפתלי ורבי נפתלי ישב עמו על העגלה כי היה מלוה אותו כשנסע לנאווריטש. ענה ואמר על ספר האלף בית שראהו ביד רבי נפתלי הנ"ל. [אהובי ורעי המסור, זה עשה אותי ליהודי] הינו שעל ידי אלו הדברים הנאמרים בספר האלף בית על כל מדה ומדה על ידי זה התגבר לשבר כל מדה ומדה עד שזכה למה שזכה אות שפ אמר שהיה לו בהאלף בית אות ר' על רפואה שהיה כתוב שם כל הרפואות ולא היה חולאת בעולם שלא היה כתוב שם רפואתו אך לא רצה להעתיקו ושרפו אות שפא אמר אם היה הבעל שם טוב שומע תורתו היה אצלו גם כן חדוש אם היה רבי שמעון בר יוחאי שומע תורתו היה גם כן חדוש גם אז אות שפב כשרציתי להיות בארץ ישראל אמרתי תורה אחרת אחר כך כשהתחלתי לנסע נשתנה גם כן התורה. למעלה כשהייתי בארץ ישראל אמרתי גם כן תורה אחרת כשחזרתי אמרתי גם כן תורה אחרת. ועקר השגתו התורה הנפלאה והנוראה מאד מאד התחיל אחר שהיה בארץ ישראל עד שהוא מתביש עתה בהתורה שאמר קדם ארץ ישראל. וכל הספר רבו ככלו הוא מתורה שאחר ארץ ישראל רק מעט דמעט מהקדם שלשה או ארבעה דפין או פחות והם באמצע הספר אות שפג שמעתי מפיו הקדוש שפעם אחת דבר מהספר שלו שנדפס ענה ואמר והיה שוחק קצת אז ואמר שידפיסו ספריו ויכתבו על כל ספר וספר שלו בעל המחבר ספר פלוני ופלוני וכו' כדרך שכותבין על המחברים שחברו ספרים הרבה. ורמז לנו בזה שישארו ממנו ספרים הרבה וכן נתקים קצת בעזרת השם אות שפד אמר לא מבעיא דבור שאינו יוצא מפי בלי התחדשות אלא אפילו הבל אינו יוצא מפי בלא התחדשות אות שפה פעם אחת דברתי עמו זכרונו לברכה ואמרתי לפניו ששיחתו הוא תורה ממש, והודה לדברי. ואמר שכמו שלמדן אי אפשר לו לדבר בלי שיבוא בתוך דבריו דברי תורה, איזה דבור של גמרא וכיוצא כדרך הלומדים כמו כן בכל דבריו מכרח שיבוא בתוכם עניני תורה כדרכו. כאשר ראינו בעינינו כמה פעמים שנעשו כמה תורות משיחתו שמאותו השיחה ממש נעשה אחר כך תורה נפלאה וזה מה שראינו בעינינו מלבד הנסתרות רבות שיש בזה שאי אפשר לידע לאנשים כערכנו אות שפז ספר שדרכו היה שהיה מדבר תחנות ובקשות הרבה מאד לפני השם יתברך בישיבתו על השלחן בסעדה שלישית בחדרו בינו לבין עצמו. והיה מרבה לדבר מאד לפני השם יתברך עד שהתחיל לדבר מאליו תורה בלי כונה כלל. והטה אזנו לדברי תורתו שיצאו מפיו אז, וראה שהם דברים יפים וראויים לאמרם. והן הן הדברים שאמרתי לפרקים במוצאי שבת אחר הבדלה הינו שאלו הדברים הם מהתורה שאמר בסעדה שלישית מאליו כנ"ל אות שפז שיך לענין מה שאמר שבמאמר בקרב שם יש כונת קדוש [לעיל אות כ"ב] אחר כך שמעתי שכונות של קדוש הם באמת במאמר בקרב עלי השני בסימן ק"א אות שפח אמר שגם בני אדם השומעים התורה של הצדיק האמת ואינם מבינים אותה, לעתיד בעולם הבא יבינו. כי העקר תורה שלו היא להנשמות שלנו. שכשנבוא לעולם הבא יהיו הנשמות שלנו בקיאים באותן התורות הגבוהים מאד. גם בעולם הזה צריך לקימם בפשיטות על כל פנים לילך בהם כאשר שמענו מפיו הקדוש כמה פעמים שצריכין לילך עם אותם התורות דהינו לילך איזה זמן עם זאת התורה. וכל העבודות שלו מבקר עד ערב יהיו עם הלוך של אותה התורה שהוא הולך בה בעת ההיא. ואחר כך ילך איזה זמן עם תורה ממאמר אחר וכן יתנהג תמיד, עד אשר יעבר וילך עם כל התורות שאמר והשם יתברך יעזר לזה. והעקר לבל יהיה מבהל ומבלבל שלא ירצה לחטף הכל בבת אחת ורק צריך להתנהג בנחת בהדרגה מעט מעט וכו' ועל ידי זה יוכל לזכות למה שיזכה עד שיזכה לקים הכל
אות שעח

לְעִנְיַן כְּתִיבַת סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים

שֶׁהַרְבֵּה תּוֹרוֹת כָּתַב בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וּקְצָת כְּתָבוּהוּ הַחֲבֵרִים

וְהַשְּׁאָר כָּתַבְתִּי, אָמַר שֶׁהַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי הוּא סָמוּךְ לְהַמְכֻוָּן.

וְהוּטַב בְּעֵינָיו הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי, וְאָמַר שֶׁאַחֲרָיו אָנכִי.

הַיְנוּ לְעִנְיַן צַחוּת הַלָּשׁוֹן שֶׁל הַתּוֹרוֹת הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי הִיא מְעֻלָּה מִכֻּלָּם הַרְבֵּה.

אֶפֶס הַלָּשׁוֹן שֶׁלּוֹ בְּעַצְמוֹ טוֹב וּמְעֻלֶּה בְּיוֹתֵר בְּוַדַּאי

אֲבָל אַחַר הַלָּשׁוֹן שֶׁלּוֹ הוּא הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי

שֶׁתֵּכֶף בַּמַּדְרֵגָה שֶׁאַחֲרָיו נֶגֶד הַלָּשׁוֹן שֶׁל שְׁאָר הַחֲבֵרִים

כִּי לא הוּטַב בְּעֵינָיו לְשׁוֹנָם כְּלָל בְּכַמָּה אֳפָנִים

כִּי עַל פִּי רב לא עָמְדוּ עַל הַמְכֻוָּן כְּלָל.

וְגַם הַמְעַט שֶׁהֵבִינוּ

לא הָיוּ יְכוֹלִים לִכְתּב עַל הַסֵּפֶר כָּל אֲשֶׁר הֵבִינוּ בִּלְבָבָם

וַה' אֱלהִים נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים

וְהוּטַב בְּעֵינָיו הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

אות שעט

פַּעַם אַחַת הָיָה סֵפֶר הָאָלֶף בֵּית בִּכְתָב אֵצֶל חֲבֵרֵנוּ רַבִּי נַפְתָּלִי

וְרַבִּי נַפְתָּלִי יָשַׁב עִמּוֹ עַל הָעֲגָלָה

כִּי הָיָה מְלַוֶּה אוֹתוֹ כְּשֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ.

עָנָה וְאָמַר עַל סֵפֶר הָאָלֶף בֵּית שֶׁרָאָהוּ בְּיַד רַבִּי נַפְתָּלִי הַנַּ"ל.

[אֲהוּבִי וְרֵעִי הַמָּסוּר, זֶה עָשָׂה אוֹתִי לִיהוּדִי]

הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי אֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּסֵפֶר הָאָלֶף בֵּית עַל כָּל מִדָּה וּמִדָּה

עַל יְדֵי זֶה הִתְגַבֵּר לְשַׁבֵּר כָּל מִדָּה וּמִדָּה עַד שֶׁזָּכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה

אות שפ

אָמַר שֶׁהָיָה לוֹ בְּהָאָלֶף בֵּית אוֹת ר' עַל רְפוּאָה

שֶׁהָיָה כָּתוּב שָׁם כָּל הָרְפוּאוֹת

וְלא הָיָה חוֹלַאַת בָּעוֹלָם שֶׁלּא הָיָה כָּתוּב שָׁם רְפוּאָתוֹ

אַךְ לא רָצָה לְהַעְתִּיקוֹ וּשְׂרָפוֹ

אות שפא

אָמַר אִם הָיָה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב שׁוֹמֵעַ תּוֹרָתוֹ

הָיָה אֶצְלוֹ גַּם כֵּן חִדּוּשׁ

אִם הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שׁוֹמֵעַ תּוֹרָתוֹ

הָיָה גַּם כֵּן חִדּוּשׁ גַּם אָז

אות שפב

כְּשֶׁרָצִיתִי לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמַרְתִּי תּוֹרָה אַחֶרֶת

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לִנְסֹעַ נִשְׁתַּנָּה גַּם כֵּן הַתּוֹרָה.

לְמַעְלָה כְּשֶׁהָיִיתִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמַרְתִּי גַּם כֵּן תּוֹרָה אַחֶרֶת

כְּשֶׁחָזַרְתִּי אָמַרְתִּי גַּם כֵּן תּוֹרָה אַחֶרֶת.

וְעִקַּר הַשָּׂגָתוֹ הַתּוֹרָה הַנִּפְלָאָה וְהַנּוֹרָאָה מְאד מְאד

הִתְחִיל אַחַר שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַד שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ עַתָּה בְּהַתּוֹרָה שֶׁאָמַר קדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְכָל הַסֵּפֶר רֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ הוּא מִתּוֹרָה שֶׁאַחַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

רַק מְעַט דִּמְעַט מֵהַקּדֶם

שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה דַּפִּין אוֹ פָּחוֹת

וְהֵם בְּאֶמְצַע הַסֵּפֶר

אות שפג

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁפַּעַם אַחַת דִּבֵּר מֵהַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ שֶׁנִּדְפַּס

עָנָה וְאָמַר וְהָיָה שׂוֹחֵק קְצָת אָז

וְאָמַר שֶׁיַּדְפִּיסוּ סְפָרָיו וְיִכְתְּבוּ עַל כָּל סֵפֶר וְסֵפֶר שֶׁלּוֹ בַּעַל הַמְחַבֵּר סֵפֶר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְכוּ' כְּדֶרֶךְ שֶׁכּוֹתְבִין עַל הַמְחַבְּרִים שֶׁחִבְּרוּ סְפָרִים הַרְבֵּה.

וְרִמֵּז לָנוּ בָּזֶה שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ מִמֶּנּוּ סְפָרִים הַרְבֵּה

וְכֵן נִתְקַיֵּם קְצָת בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם

אות שפד

אָמַר לָא מִבָּעֲיָא דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִפִּי בְּלִי הִתְחַדְּשׁוּת

אֶלָּא אֲפִילּוּ הֶבֶל אֵינוֹ יוֹצֵא מִפִּי בְּלא הִתְחַדְּשׁוּת

אות שפה

פַּעַם אַחַת דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו שֶׁשִּׂיחָתוֹ הוּא תּוֹרָה מַמָּשׁ, וְהוֹדָה לִדְבָרַי.

וְאָמַר שֶׁכְּמוֹ שֶׁלַּמְדָן אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְדַבֵּר בְּלִי שֶׁיָּבוֹא בְּתוֹךְ דְּבָרָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁל גְּמָרָא וְכַיּוֹצֵא כְּדֶרֶךְ הַלּוֹמְדִים

כְּמוֹ כֵן בְּכָל דְּבָרָיו מֻכְרָח שֶׁיָּבוֹא בְּתוֹכָם עִנְיְנֵי תּוֹרָה כְּדַרְכּוֹ.

כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁנַּעֲשׂוּ כַּמָּה תּוֹרוֹת מִשִּׂיחָתוֹ

שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַשִּׂיחָה מַמָּשׁ נַעֲשָׂה אַחַר כָּךְ תּוֹרָה נִפְלָאָה

וְזֶה מַה שֶּׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ

מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת רַבּוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֵידַע לַאֲנָשִׁים כְּעֶרְכֵּנוּ

אות שפז

סִפֵּר שֶׁדַּרְכּוֹ הָיָה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה מְאד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּישִׁיבָתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן בִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית בְּחַדְרוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ.

וְהָיָה מַרְבֶּה לְדַבֵּר מְאד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

עַד שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר מֵאֵלָיו תּוֹרָה בְּלִי כַּוָּנָה כְּלָל.

וְהִטָּה אָזְנוֹ לְדִבְרֵי תוֹרָתוֹ שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו אָז, וְרָאָה שֶׁהֵם דְּבָרִים יָפִים וּרְאוּיִים לְאָמְרָם.

וְהֵן הֵן הַדְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי לִפְרָקִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחַר הַבְדָּלָה

הַיְנוּ שֶׁאֵלּוּ הַדְּבָרִים הֵם מֵהַתּוֹרָה שֶׁאָמַר בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית מֵאֵלָיו כַּנַּ"ל

אות שפז

שַׁיָּךְ לְעִנְיַן מַה שֶּׁאָמַר שֶׁבַּמַּאֲמָר בִּקְרב שָׁם יֵשׁ כַּוָּנַת קִדּוּשׁ [לְעֵיל אוֹת כ"ב]

אַחַר כָּךְ שָׁמַעְתִּי שֶׁכַּוָּנוֹת שֶׁל קִדּוּשׁ הֵם בֶּאֱמֶת בַּמַּאֲמָר בִּקְרב עָלַי הַשֵּׁנִי בְּסִימָן ק"א

אות שפח

אָמַר שֶׁגַּם בְּנֵי אָדָם הַשּׁוֹמְעִים הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְאֵינָם מְבִינִים אוֹתָהּ, לֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא יָבִינוּ.

כִּי הָעִקָּר תּוֹרָה שֶׁלּוֹ הִיא לְהַנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּנוּ.

שֶׁכְּשֶׁנָּבוֹא לָעוֹלָם הַבָּא יִהְיוּ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּנוּ בְּקִיאִים בְּאוֹתָן הַתּוֹרוֹת הַגְּבוֹהִים מְאד.

גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה צָרִיךְ לְקַיְּמָם בִּפְשִׁיטוּת עַל כָּל פָּנִים לֵילֵךְ בָּהֶם

כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה פְּעָמִים

שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ עִם אוֹתָם הַתּוֹרוֹת

דְּהַיְנוּ לֵילֵךְ אֵיזֶה זְמַן עִם זאת הַתּוֹרָה.

וְכָל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁלּוֹ מִבּקֶר עַד עֶרֶב יִהְיוּ עִם הִלוּךְ שֶׁל אוֹתָהּ הַתּוֹרָה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בָּהּ בָּעֵת הַהִיא.

וְאַחַר כָּךְ יֵלֵךְ אֵיזֶה זְמַן עִם תּוֹרָה מִמַּאֲמָר אַחֵר

וְכֵן יִתְנַהֵג תָּמִיד, עַד אֲשֶׁר יַעֲבר וְיֵלֵךְ עִם כָּל הַתּוֹרוֹת שֶׁאָמַר

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעְזר לָזֶה.

וְהָעִקָּר לְבַל יִהְיֶה מְבהָל וּמְבֻלְבָּל

שֶׁלּא יִרְצֶה לַחְטף הַכּל בְּבַת אַחַת

וְרַק צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג בְּנַחַת בְּהַדְרָגָה מְעַט מְעַט וְכוּ'

וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לִזְכּוֹת לְמַה שֶּׁיִּזְכֶּה

עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם הַכּל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עא - קָּשֶׁה מְאד לִהְיוֹת מְפֻרְסָם
...תורה עא - קשה מאד להיות מפרסם דע, שקשה מאד להיות מפרסם כי מה שהוא מפרסם, הוא מזיק לו מאד כי לפעמים צריך לסבל יסורים בשביל רבים, כמה שכתוב: "ובחברתו נרפא לנו" כי מאחר שהוא מפרסם, על כן הוא בבחינות: "לכן אחלק לו ברבים" על כן צריך לסבל יסורים בשביל רבים כי עליו נאמר: "ובחברתו נרפא לנו" רק שיש כמה בני אדם שצריכים להיות מפרסמים ועושים אותם דוקא מפרסמים אבל יש צדיקים שמקבלים מעצמם יסורים עליהם בשביל ישראל ובזה מחליפין השפע כמבאר למעלה בסימן ס"ג על פסוק...
ספר המידות - נגינה
...המידות - נגינה חלק שני א. כשהצדיקים נתפרסמים בעולם, על ידי זה נתחדשים נגונים בעולם. ב. הלויים היה להם לכל יום נגון מיחד, ועכשו בגלות נשתכחו הנגונים. וכשבאה איזהו שבר על איזהו אמה, אזי מתנוצץ הנגון של הלויים שהוא כנגד השבר הזה. ג. על ידי הנגונים שיש בהם קול בכיה, יכולים להוציא השבויים, בחינת מוציא אסירים בכושרות. ד. על ידי הנגינה אדם נכר, אם קבל עליו על תורה. ה. מה כשאדם שותה, מתחיל לזמר ולנגן ולא כן באכילתו, מחמת שאמרו שירה על הבאר, ולא אמרו שירה...
שיחות הר"ן - אות קכט
שיחות הר"ן - אות קכט עקר התגברות התאוה הידוע דהינו תאוות המשגל הוא רק מחמת עצבות ומרה שחורה וצריכין להתגבר בכל עז להיות אך שמח תמיד ואמר: אפילו כשנופלין לפעמים לתוך רפש וטיט שקשה לו מאד לצאת משם צועקין וצועקין וצועקין והגביה ידיו קצת ולא אמר יותר ואמר שלענין המחשבות והבלבולים שמבלבלין לאדם בענין זה שדיה לצרה בשעתה ולא יבלבל עצמו כלל כלל בענין זה לא קדם ולא אחר כך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - כי אם אין טומאה אין צריך טהרה
...מכת"י - כי אם אין טומאה אין צריך טהרה [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] [זה מצאתי מכתיבת ידו הקדושה מהתורה אר"ע כשתגיעו לאבני שיש טהור הנדפס בסי' נ"א אך לא מצאתי ההתחלה ומה שמצאתי העתקתי וזהו] כי אם אין טומאה אין צריך טהרה כי אל טומאה שייך טהרה כ"ש וטהרתם מכל טומאותיכם ודרך הטהרה יכולה לתקן את עצמה והטומאה שהיא השקר היא מחמת הריחוק מאחד כי עיקר הרע הוא מחמת הריחוק מאחד כי הרע הוא נגדיות הוא נגד רצונו של אדם ונגדיות אין שייך באחד אלא בשנים שאחד מתנגד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יד - לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם
...שלום בעולם [לשון רבנו, זכרונו לברכה] תקעו בחדש שופר בכסא וכו' א. להמשיך שלום בעולם צריך להעלות כבוד הקדוש ברוך הוא לשרשו הינו ליראה כמו שכתוב: "ליראה את השם הנכבד" ב. ואי אפשר להעלות את הכבוד אלא על ידי תורת חסד "ותורת חסד" אמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'זהו הלומד תורה על מנת ללמדה' כי זה עקר כבודו כמובא בזוהר 'בשעתא דשאר עכו"ם אתין ואודן לקדשא בריך הוא, כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא, כמו גבי יתרו: בשעתא דאמר יתרו: "עתה ידעתי כי גדול...
להוציא מכח אל הפועל. כן או לא?
...ח"א - תורה סו - ויהי נא פי שנים ברוחך אלי רבי נחמן מברסלב מדבר באורך על זה שצריכים להוציא דייקא מכוח אל הפועל, כמו שהבורא ברא את העולם, שהוציא אותו מכוח אל הפועל וכולי. וכן בעוד מקומות מובא שצריך דייקא להוציא מכוח אל הפועל את שכלו / רצונותיו וכולי breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%9E%D7%9B%D7%97+%D7%90%D7%9C+%D7%94%D7%A4%D7%A2%D7%9C&cid=0 אך לעומת זאת, כאן breslev.eip.co.il/?key=323 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור וגם בעוד מקומות...
שיחות הר"ן - אות ריג - לענין המחלוקת שעליו
...שדבר בענין מחלקת ואמר שלכאורה מאי אכפת שזה מדבר על זה אך באמת על ידי מחלקת שחולקים על אחד יכולין חס ושלום, להפיל אותו ממדרגתו חס ושלום וכעין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שרצו למנות גם את שלמה המלך עליו השלום וכו' עד שבא דוד ונשתטח לפניהם וכו' כי היה להם כח לדחותו חס ושלום, על ידי דבוריהם ואמר שזה שאמר דוד המלך, עליו השלום 'שרים רדפוני חנם' הינו שגדולים ושרים רדפוני, אני יודע שהוא בחנם שאינם פועלים כלל במחלקתם עלי והסימן, כי "ומדברך פחד לבי" שאני מפחד...
ספר המידות - הרחקת רשעים
...הרחק מרשעים, כדי שלא תתפס בענשם. ג. בשביל איבה מראין איזה קרבות לרשעים. ד. לפעמים כשעושין איזה טובה לרשע גמור, בזה עושין נחת רוח לקדוש ברוך הוא. ה. אסור לספר בשבחן, אבל מקום שיבוא משבחן שבח לצדיק מתר לספר קצת. ו. מי שמלמד זכות על רשע, גם הוא נקרא רשע. ז. אפילו עושה איזהו דבר כדת וכדין, אין אנו סומכין עליו. ח. מי שערב בעד רשע, נופל לידי תאוות ניאוף גם נופל לחלשה. ט. רשע ששכח את השם יתברך לגמרי, בידוע שלא יצא ממנו זרע כשר. י. כשנופל שונאו של הקדוש...
גשר צר מאוד - לא לפחד כלל - חלק 2
...2 * גשר צר מאוד - לא לפחד כלל - חלק 1. ויש גם את הבחינה של breslev.eip.co.il/?key=223 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מו - מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה ומזה יבין המשכיל הנמשל מאליו על כל המניעות וההסתות ופתויים שהם בחינת חומות, שיש על אוצר של יראת שמים שבאמת אינם כלום והעקר לב חזק ואמיץ ואז אין לו שום מניעה ובפרט המניעות בגשמיות, כגון מחמת ממון או שמונע אותו אשתו ובניו וחותנו או אביו ואמו וכו', וכיוצא הם כלם בטלים ומבטלים למי שלבו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יא - אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי
...שמי אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים א. כי יש יחודא עלאה ויחודא תתאה הינו: שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכל אחד מישראל צריך שיהיה נעשה זאת על ידו על ידי זה יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה כי מי שהוא במדרגה פחותה הוא עדין רחוק מתבונות התורה רק על ידי אמצעות הדבור יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה הינו על ידי שהוא מדבר בהתורה בדבורים כמו שכתוב: "כי חיים הם למוצאיהם" 'למוציאיהם בפה' מאיר לו הדבור בכל המקומות שצריך לעשות תשובה כמו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2813 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 15:48:42 - wesi2