מעשה מחוזה בכוכבים הנקרא "וירוש ביט" שבא פעם לעיר אחת והלכו אליו כל תושבי העיר כל אחד לשאלו עצה על מצוקתו ומכאוביו. באותה עיר דר עני מרוד וירא שמים, שישב כל ימיו רק על התורה והעבודה, ואחר שהתפרסם שמו של זה החוזה בכוכבים וישועותיו ועצותיו, הפצירה בו זוגתו שילך גם הוא לזה החוזה, ואולי ייעץ לו איזה עצה טובה שיוכלו להגאל מעניותם הקשה והמרה, ומחמת שהיה ירא שמים ובעל אמונה לא שמע לקולה כלל וכלל, אולם אחר שהציקה לו עד מאד לא עמד כנגדה "רצה לא רצה ובכל זאת הלך", בלשון זה אמר רבנו ז"ל בספורו מעשה זה: "יא גיוואלט נישט גיוואלט און פארט גיגאנגען", אמר לו החוזה: "מזלך יאיר לך כשתתעסק בגנבה", וברח ממנו והלך לבית המדרש ללמוד כסדרו, כשבא לביתו שאלה אותו זוגתו, מה אמר לך החוזה, ענה לה "לאו כלום", באמצע אכלו פרץ לפתע בצחוק רם, אמרה לו זוגתו: בודאי אמר לך החוזה איזה דבר אולם אינך רוצה לגלות לי הדבר, והציקה לו מאד "רצה לא רצה ובכל זאת אמר לה", יא גיוואלט וכו', וגלה לה מה שיעץ לו החוזה, והזדעזעה מזה שיעץ החוזה לבעלה החסיד דבר משונה כזה, והלך כהרגלו וכמנהגו שוב לבית המדרש ללמוד ולעסק בעבודת ה', אחר זמן מה, כשהציק להם הרעב מאד, פנתה אליו זוגתו ואמרה לו: הייתי מוכנה כבר שתעסוק אף בגנבה ולא נחיה ברעב מציק כזה, וכך מיום ליום הציקה לו יותר ויותר שילך לגנב, אך פעם אחת לכדי חיותם ממש "רצה לא רצה ובכל זאת הלך", והתיישב בדעתו שהיות שאין לו בררה ובני ביתו מוטלים ברעב, ילך ויגנוב מהעשיר הגדול שבעיר אך סך מעט כדי חיותו ממש, והלך לבית מסחרו ומצא את השומרים ישנים ולא שאל אותו שום אדם למעשיו כלום, ונכנס מחדר לחדר עד שהגיע לקופת הכסף ולקח סך מעט מאד והביאו ונתנו לזוגתו, ואמר לה: ראי שמלאתי הפעם רצונך, כי לא אשוב ואעשה מעשה גנבה כזו, עברו שוב כמה ימים וחזר הרעב להציק להם, הפצירה בו זוגתו שוב ושוב שיחזר רק עוד פעם אחת על מעשהו "רצה לא רצה ובכל זאת הלך", והצליח שוב במעשה גנבתו, וכך חזר על עצמו הדבר כמה וכמה פעמים. ונעשה רעש בעיר, שנמצא גנב מופלא שגונב ולוקח לעצמו כי אם סך מעט בלבד, ומצליח לגנב כרצונו ואינו נתפס, והיה הדבר מפלא גם בין הגנבים, שאין חבורת הגנבים מכירים את זה הגנב, כי חפצו הגנבים להכניסו לחבורתם, והחליטו לעקב אחריו עד שיתפשוהו, ומחמת שגם לגנבים היה מזל טוב של גנבה, תפסוהו, ונפלא בעיניהם בראותם אותו, והתיידדו והתחברו עמו. יום אחד באו אליו הגנבים ואמרו לו היות שנמצא בבית המלך בגדים יקרים מאד שקבועים בו אבנים טובות ומרגליות, ואם יגנבוהו יתעשרו מאד, וכבר זמן רב מתכוננים המה לגנבם אולם אין ביכולתם לרב השמירה הגדולה ששומרים עליהם בבית המלך, ומחמת שכחו גדול ורב בגנבה, על כן ילך הוא ויכנס לגנבם "רצה לא רצה ובכל זאת הלך", ונכנס לבית המלך וכפי מזלו הטוב הצליח לגנבם, כשיצא לחוץ עם הבגדים למסרם לחבורת הגנבים, החלו לריב ביניהם, כי בבואם להתחלק ברכוש, טען כל צד שמגיע לו חלק רב מחברו, הגנבים טענו שהם שגלו לו מהבגדים היקרים הנמצאים בית המלך, ועל כן מגיע להם חלק הגדול, והוא טען שאלולי הוא שמזלו שפר עליו, לא היו משיגים את הבגדים, והוא אשר סכן עצמו להיכנס ולגנבם מבית המלך, ועל כן מגיע לו חלק הגדול, לא ידעו לשית עצות עד שהחליט ואמר להם, היות והמלך הוא חכם גדול אכנס אליו שוב ואשאלו שאלה זו, התפלאו חבריו הגנבים באמרם לו וכי יתכן שאתה בעצמך תשאל שאלה זו את המלך? ענה ואמר להם: והרי למלך יש מספר ספורים קבוע, שבכל עת שתידד שנתו מטרדותיו הרבות, מספר הוא לו איזה ספור עד שיירדם, ועל ידו הצליח בדבר. ובכן למחרת הלך וזעזע את מטת המלך עד שנעור המלך, ופנה תכף המלך למספר שיספר לו מעשה, והמספר עצמו ישן, ולקח הוא את תפקיד המספר, וספר את סיפורו למלך באופן אחר, ובסיום המעשה שאלו מה דעתו בכגון זה, ענהו המלך בכעס, מה השאלה? בודאי מגיע חלק הגדול לזה הגנב הבר מזל, כי במזלו הטוב הצליח להוציאו מבית המלך, לאחר זמן נודע בבית המלך מגנבה זו, ונעשה רעש איך נכנס אחד לבית האוצר והצליח לגנב את הבגדים היקרים, והפליא הדבר את המלך ביותר, כי נזכר בשאלה זו שנשאל ומה שענה הוא עצמו על שאלה כזו, והשתומם בדבר עד שפרסם בחוצות העיר, שמבטיח לגנב זה שבאם יבוא הגנב ויתראה לפניו, לא יעשה לו המלך שום דבר, כי חפץ היה המלך לראות גנב מופלא כזה "רצה לא רצה ובכל זאת הלך" וספר למלך כל המעשה שלו מהחל ועד כלה. והנה שרי המלוכה והשופטים אמרו למלך אף על פי שאתה מותר ומוחל לו, אולם אנו תובעים את הדין ממנו, וישבו ודנו בענשו ופסקו שצריך להענישו בתליה. כשלקחו אותו לתליה ראה מרחוק את החוזה בכוכבים, שהולך ונושא על כתפו שק מלא נעלים קרועות הנקרא "שקראבעם". פנה אליו בצעקה "ראה להיכן מוליכים אותי, והלא אתה שיעצתני שמזלי הוא להיות גנב?" שחק ממנו החוזה ואמר לו: הבט נא בשקי שעל גבי המלא בנעלים קרועות, כי כל כך הרבה נעלים קרעתי בהליכתי עד שיכלתי לתפסך ברשתי" כי הוא היה הבעל דבר והיצר בעצמו שארב לו להכשילו בפיתוייו עד שתפסו והביאו למיתה ממש רחמנא לצלן. ואמרו אנ"ש לענין זה המעשה, שדייק רבנו כמה פעמים בתיבות "רצה לא רצה", "יא גיוואלט און נישט גיוואלט", כי זה היה חסרונו, שנכנס עם יצרו בטוען ונטען, אם לעשות הדבר הרע אם לאו, ובאם היה חזק בדעתו מהחל ועד כלה, היה נצל ממנו והיה נשאר חי ושלם עם רב טוב, וממשיך לעבוד את ה' כהרגלו, וזהו הנרמז בנסיון יוסף, שכתוב (בראשית לט) "וימאן" והטעם שעליו הוא "שלשלת" לרמז שלא רצה ולא רצה ולא רצה, ברצון אחד שלם, ומשום כך זכה להנצל מהנסיון עד שנעשה משנה למלך, נישט גיוואלט, און נישט גיוואלט, און נישט גיוואלט איין נישט וועלן"