ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תרז - עבודת השם
אות תרז שיך למאמר שמי שנכתב בקדשה. זה המאמר נאמר על פי שאלה [לקוטי תנינא סימן ל"ב] ששאל המגיד מטיראוויצע את רבנו זכרונו לברכה באשר שהאבות ושאר הצדיקים הקדמונים בודאי חברו ספרים הרבה והיכן הם אלו הספרים ? והשיב לו רבנו זכרונו לברכה ענין הנאמר במאמר הנ"ל ששם מתרץ הדבר היטב עין שם. אחר כך בא המגיד זכרונו לברכה לאיזה מקום אשר גר שם חתנו רבי יצחק זכרונו לברכה כי היה שם מלמד ושאל אותו חתנו הנ"ל על שלום אשתו ובניו והשיב לו חותנו המגיד עד שאתה שואלני על שלומם שאל אותי מהיכן אני בא כי אני בא מברסלב והייתי שם אצל רבנו רבי נחמן זכרונו לברכה ושאלתי אותו מה שכבר שאלתי לכמה צדיקים ולא השיבו לי תשובה נכונה והוא השיב לי תשובה נכונה וברורה כי שאלתי אותו באשר שהאבות ושאר הצדיקים הקדמונים בודאי חברו ספרים הרבה, והיכן הם אלו הספרים. ודבר זה כבר שאלתי לכמה צדיקים ולא מצאתי מענה בפיהם והוא גלה לי על זה תורה נפלאה. ובשעה שאמר לפני התורה הזאת ראיתי להבות אש יוצאין מפיו הקדוש ונדמה לי שאי אפשר בשום אפן להעלות זאת על הכתב ולמחר בבקר בא האברך רבי נתן והביא המאמר הזה כתוב על הניר ובדיו אות תרח מעשה בימי הבעל שם טוב הקדוש זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא שהיה איש אחד רך בשנים והיה מפלג מאד וחריף גדול והיה מתנגד מאד על הבעל שם טוב הקדוש זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא וצוה הבעל שם טוב הקדוש זכרונו לברכה לאנשיו, שישתדלו לקרב אותו אליו וכן עשו והשתדלו והביאו אותו להבעל שם טוב זכרונו לברכה. ובתחלה רחק אותו הבעל שם טוב זכרונו לברכה מאד ולא דבר אתו מאומה, ולא קבל ממנו שלום. וכשראה האיש הנ"ל שהוא מרחקו הצטער מאד ודחק עצמו ונכנס אליו כמה פעמים. והבעל שם טוב זכרונו לברכה היה מרחקו בכל פעם. פעם אחת נתעורר מאד ובא לפני הבעל שם טוב זכרונו לברכה בהכנעה גדולה ובבכיה רבה, והתחיל לקרבו. ואמר לו, שיעמדו עליו מחלקת הרבה מתחלה מבני ביתו ואחר כך משכניו, אחר כך מכל העיר וכל העולם, ואפילו עופות יחלקו עליו. וחזר לביתו. וכן הוה שבתחלה התחילו בני ביתו להתגרות בו ולחל ק עמו אשר מקדם היה חשוב בעיניהם ונחמד בעיני כל מחמת שהיה איש טוב וכשר ועתה התחילו לחל ק עמו בתחלה בני ביתו ואחר כך חלקו עמו השכנים, ואחר כך כל העיר. וכן גם הסביבות כלם חלקו עליו. פעם אחת היה עומד ומתפלל, והיה מתפלל כראוי בהתלהבות ובתוך תפילתו והתלהבותו פרח עליו עוף אחד שקורין אינדיק [תרנגול הדו] ובלבל אותו באמצע התלהבותו וחרה לו מאד והיה מפריח אותו וחזר לתפילתו והתלהבותו כבתחלה ופרח עוד הפעם העוף הנ"ל ובלבל אותו שנית באמצע התלהבותו וחרה לו ביותר והפריח אותו פעם שנית וחזר לתפילתו. בתוך תפילתו והתלהבותו חזר עוד העוף הנ"ל ובלבל אותו עוד וחרה לו מאד והיה רץ וחטף גרזן ורצה להתיז ראש העוף מחמת רגז שבלבל אותו כל כך. בתוך כך נזכר מה שאמר לו הבעל שם טוב שאפילו עופות יחלקו עליו ועל ידי זה נח רגזו והניח העוף ונמנע מלהתיז ראשו וכלל כונת מעשה זאת לידע כמה וכמה ענינים ונסיונות צריכין לעבר על כל מי שרוצה להתקרב להשם יתברך ולילך בדרכיו יתברך. כי זה האיש הנ"ל היה צריך לנסיון כזה שיתנסה על ידי הבעל שם טוב זכרונו לברכה בעצמו דיקא שהבעל שם טוב זכרונו לברכה בעצמו יהיה מדחה אותו וירחיק אותו ויבזה אותו כל כך. ויהיה צריך לעמד בנסיון זה לבלי להשגיח על התרחקות הבעל שם טוב זכרונו לברכה רק אדרבא יכתת עצמו תחת רגליו ויסע אחריו כל כך. וגם לסבל כל מה שסבל אחר כך מרבוי המחלקת שעליו כל כך. ועל ידי שעמד בכל זה זכה להיות צדיק גדול אשרי לו. גם הבנתי ממנו זכרונו לברכה שגם זה היה לו לישועה גדולה מה שנתאפק על כעסו ולא הרג את העוף על ידי שזכר שהבעל שם טוב זכרונו לברכה אמר לו שגם העופות יחלקו עמו. כי אם היה הורג את העוף היה מזיק לו הרבה לעבודתו אך הבעל שם טוב זכרונו לברכה הקדים לו רפואה שרמז לו תחלה זאת שגם עופות יחלקו עליו ואחר כך היה כן שכמעט הרג את העוף ובחמלת ה' עליו נזכר מה שאמר לו הבעל שם טוב זכרונו לברכה ועל ידי זה פסק כעסו ונצל וזכה אחר כך למה שזכה אות תרט שמעתי. רבנו זכרונו לברכה היה בחרף אצל המגיד מטירהאוויצע. ועמד אצל הכירה והמגיד לא היה בביתו ואנשיו עמדו אצלו. ואמר להם רבנו זכרונו לברכה תפרסו בשלום המגיד עבורי ותגידו לו "ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף" ויסב אלהים כשדינין חס ושלום מקיפין את האדם דרך המדבר מיוסף הינו צריכין לדבר מהצדיק הנקרא יוסף. וחמשים עלו פרש רש"י מחמשים הינו על ידי חמשה מוצאות הפה שהוא הדבור עלו בני ישראל ממצרים הינו מכל המצר אות תרי שמעתי פעם אחת אמר רבנו זכרונו לברכה להרב יודיל חתן הרב ליבל מטראסטינץ שהיה מקרב להרב הצדיק הרב פינחס מקריץ, הגידו לי דבר מהרב הצדיק הרב פינחס מקריץ זכרונו לברכה. אמר לו כך אמר הרב פינחס הנ"ל אנו אומרים אשמנו בגדנו גזלנו. לשון רבים כי צריכים לומר אשמתי וכו' רק אנו אומרים כביכול בלשון טענה להשם יתברך אשמנו. דאם שלא נתת לנו כח ורשות לא היינו יכולין לחטא. אמר רבנו זכרונו לברכה, אני גם כן מפרש כך ויגש אליו יהודה כאשר איש ישראל נגש להשם יתברך לבקש מחילה על עוונותיו ויאמר בי אדני. רצונו לומר כחך בי באם שנטלת את כח שלך ממני לא יכלתי לחטא. וידמה האדם בנפשו שהוא פוטר את עצמו בטענה זו על זה הוא אומר, ידבר נא עבדך דבר באזני אדני הנני מדבר דברי כדי שתבוא תפילתי באזנך אבל אל יחר אפך בעבדך כי ידעתי אשר אני החיב.
אות תרז

שַׁיָּךְ לַמַּאֲמָר שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה.

זֶה הַמַּאֲמָר נֶאֱמַר עַל פִּי שְׁאֵלָה [לִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ל"ב] שֶׁשָּׁאַל הַמַּגִּיד מִטִּירָאוִויצֶע אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

בַּאֲשֶׁר שֶׁהָאָבוֹת וּשְׁאָר הַצַּדִּיקִים הַקַּדְמוֹנִים בְּוַדַּאי חִבְּרוּ סְפָרִים הַרְבֵּה

וְהֵיכָן הֵם אֵלּוּ הַסְּפָרִים ?

וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִנְיָן הַנֶּאֱמָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל

שֶׁשָּׁם מְתֹרָץ הַדָּבָר הֵיטֵב עַיֵּן שָׁם.

אַחַר כָּךְ בָּא הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֵיזֶה מָקוֹם אֲשֶׁר גָּר שָׁם חֲתָנוֹ רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כִּי הָיָה שָׁם מְלַמֵּד

וְשָׁאַל אוֹתוֹ חֲתָנוֹ הַנַּ"ל עַל שְׁלוֹם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו

וְהֵשִׁיב לוֹ חוֹתְנוֹ הַמַּגִּיד עַד שֶׁאַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי עַל שְׁלוֹמָם

שְׁאַל אוֹתִי מֵהֵיכָן אֲנִי בָּא

כִּי אֲנִי בָּא מִבְּרַסְלֶב וְהָיִיתִי שָׁם אֵצֶל רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה שֶּׁכְּבָר שָׁאַלְתִּי לְכַמָּה צַדִּיקִים

וְלא הֵשִׁיבוּ לִי תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה

וְהוּא הֵשִׁיב לִי תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה וּבְרוּרָה

כִּי שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁהָאָבוֹת וּשְׁאָר הַצַּדִּיקִים הַקַּדְמוֹנִים בְּוַדַּאי חִבְּרוּ סְפָרִים הַרְבֵּה, וְהֵיכָן הֵם אֵלּוּ הַסְּפָרִים.

וְדָבָר זֶה כְּבָר שָׁאַלְתִּי לְכַמָּה צַדִּיקִים וְלא מָצָאתִי מַעֲנֶה בְּפִיהֶם

וְהוּא גִּלָּה לִי עַל זֶה תּוֹרָה נִפְלָאָה.

וּבַשָּׁעָה שֶׁאָמַר לְפָנַי הַתּוֹרָה הַזּאת

רָאִיתִי לַהֲבוֹת אֵשׁ יוֹצְאִין מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

וְנִדְמָה לִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן לְהַעֲלוֹת זאת עַל הַכְּתָב

וּלְמָחָר בַּבּקֶר בָּא הָאַבְרֵךְ רַבִּי נָתָן וְהֵבִיא הַמַּאֲמָר הַזֶּה כָּתוּב עַל הַנְּיָר וּבִדְיוֹ

אות תרח

מַעֲשֶׂה בִּימֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא

שֶׁהָיָה אִישׁ אֶחָד רַךְ בַּשָּׁנִים וְהָיָה מֻפְלָג מְאד וְחָרִיף גָּדוֹל וְהָיָה מִתְנַגֵּד מְאד עַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא

וְצִוָּה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לַאֲנָשָׁיו, שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ לְקָרֵב אוֹתוֹ אֵלָיו

וְכֵן עָשׂוּ

וְהִשְׁתַּדְּלוּ וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וּבִתְחִלָּה רִחַק אוֹתוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאד

וְלא דִּבֵּר אִתּוֹ מְאוּמָה, וְלא קִבֵּל מִמֶּנּוּ שָׁלוֹם.

וּכְשֶׁרָאָה הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁהוּא מְרַחֲקוֹ

הִצְטַעֵר מְאד וְדָחַק עַצְמוֹ וְנִכְנַס אֵלָיו כַּמָּה פְּעָמִים.

וְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה מְרַחֲקוֹ בְּכָל פַּעַם.

פַּעַם אַחַת נִתְעוֹרֵר מְאד וּבָא לִפְנֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַכְנָעָה גְּדוֹלָה וּבִבְכִיָּה רַבָּה, וְהִתְחִיל לְקָרְבוֹ.

וְאָמַר לוֹ, שֶׁיַּעַמְדוּ עָלָיו מַחֲלקֶת הַרְבֵּה

מִתְּחִלָּה מִבְּנֵי בֵיתוֹ וְאַחַר כָּךְ מִשְּׁכֵנָיו, אַחַר כָּךְ מִכָּל הָעִיר וְכָל הָעוֹלָם, וַאֲפִילּוּ עוֹפוֹת יַחְלְקוּ עָלָיו.

וְחָזַר לְבֵיתוֹ. וְכֵן הֲוָה

שֶׁבִּתְחִלָּה הִתְחִילוּ בְּנֵי בֵיתוֹ לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ וְלַחֲל ק עִמּוֹ

אֲשֶׁר מִקּדֶם הָיָה חָשׁוּב בְּעֵינֵיהֶם וְנֶחְמָד בְּעֵינֵי כּל מֵחֲמַת שֶׁהָיָה אִישׁ טוֹב וְכָשֵׁר

וְעַתָּה הִתְחִילוּ לַחֲל ק עִמּוֹ בִּתְחִלָּה בְּנֵי בֵיתוֹ

וְאַחַר כָּךְ חָלְקוּ עִמּוֹ הַשְּׁכֵנִים, וְאַחַר כָּךְ כָּל הָעִיר.

וְכֵן גַּם הַסְּבִיבוֹת כֻּלָּם חָלְקוּ עָלָיו.

פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּהִתְלַהֲבוּת

וּבְתוֹךְ תְּפִילָּתוֹ וְהִתְלַהֲבוּתוֹ

פָּרַח עָלָיו עוֹף אֶחָד שֶׁקּוֹרִין אִינְדִיק [תַּרְנְגוֹל הדּוּ] וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ בְּאֶמְצַע הִתְלַהֲבוּתוֹ

וְחָרָה לוֹ מְאד וְהָיָה מַפְרִיחַ אוֹתוֹ

וְחָזַר לִתְפִילָּתוֹ וְהִתְלַהֲבוּתוֹ כְּבַתְּחִלָּה

וּפָרַח עוֹד הַפַּעַם הָעוֹף הַנַּ"ל וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ שֵׁנִית בְּאֶמְצַע הִתְלַהֲבוּתוֹ

וְחָרָה לוֹ בְּיוֹתֵר וְהִפְרִיחַ אוֹתוֹ פַּעַם שֵׁנִית וְחָזַר לִתְפִילָּתוֹ.

בְּתוֹךְ תְּפִילָּתוֹ וְהִתְלַהֲבוּתוֹ חָזַר עוֹד הָעוֹף הַנַּ"ל וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ עוֹד

וְחָרָה לוֹ מְאד

וְהָיָה רָץ וְחָטַף גַּרְזֶן וְרָצָה לְהַתִּיז ראשׁ הָעוֹף מֵחֲמַת רגֶז שֶׁבִּלְבֵּל אוֹתוֹ כָּל כָּךְ.

בְּתוֹךְ כָּךְ נִזְכַּר מַה שֶּׁאָמַר לוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב שֶׁאֲפִילּוּ עוֹפוֹת יַחְלְקוּ עָלָיו

וְעַל יְדֵי זֶה נָח רָגְזוֹ

וְהִנִּיחַ הָעוֹף וְנִמְנַע מִלְּהַתִּיז ראשׁוֹ

וּכְלַל כַּוָּנַת מַעֲשֶׂה זאת לֵידַע כַּמָּה וְכַמָּה עִנְיָנִים וְנִסְיוֹנוֹת צְרִיכִין לַעֲבר עַל כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֵילֵךְ בִּדְרָכָיו יִתְבָּרַךְ.

כִּי זֶה הָאִישׁ הַנַּ"ל הָיָה צָרִיךְ לְנִסָּיוֹן כָּזֶה שֶׁיִּתְנַסֶּה עַל יְדֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ דַּיְקָא

שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה מַדְחֶה אוֹתוֹ וְיַרְחִיק אוֹתוֹ וִיבַזֶּה אוֹתוֹ כָּל כָּךְ.

וְיִהְיֶה צָרִיךְ לַעֲמד בְּנִסָּיוֹן זֶה לִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עַל הִתְרַחֲקוּת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

רַק אַדְּרַבָּא יְכַתֵּת עַצְמוֹ תַּחַת רַגְלָיו וְיִסַּע אַחֲרָיו כָּל כָּךְ.

וְגַם לִסְבּל כָּל מַה שֶּׁסָּבַל אַחַר כָּךְ מֵרִבּוּי הַמַּחֲלקֶת שֶׁעָלָיו כָּל כָּךְ.

וְעַל יְדֵי שֶׁעָמַד בְּכָל זֶה זָכָה לִהְיוֹת צַדִּיק גָּדוֹל אַשְׁרֵי לוֹ.

גַּם הֵבַנְתִּי מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁגַּם זֶה הָיָה לוֹ לִישׁוּעָה גְּדוֹלָה מַה שֶּׁנִּתְאַפֵּק עַל כַּעֲסוֹ וְלא הָרַג אֶת הָעוֹף

עַל יְדֵי שֶׁזָּכַר שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר לוֹ שֶׁגַּם הָעוֹפוֹת יַחְלְקוּ עִמּוֹ.

כִּי אִם הָיָה הוֹרֵג אֶת הָעוֹף הָיָה מַזִּיק לוֹ הַרְבֵּה לַעֲבוֹדָתוֹ

אַךְ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִקְדִּים לוֹ רְפוּאָה

שֶׁרָמַז לוֹ תְּחִלָּה זאת שֶׁגַּם עוֹפוֹת יַחְלְקוּ עָלָיו

וְאַחַר כָּךְ הָיָה כֵּן שֶׁכִּמְעַט הָרַג אֶת הָעוֹף

וּבְחֶמְלַת ה' עָלָיו נִזְכַּר מַה שֶּׁאָמַר לוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְעַל יְדֵי זֶה פָּסַק כַּעֲסוֹ וְנִצַּל וְזָכָה אַחַר כָּךְ לְמַה שֶּׁזָּכָה

אות תרט

שָׁמַעְתִּי.

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה בַּחֹרֶף אֵצֶל הַמַּגִּיד מִטִּירָהאוִויצֶע.

וְעָמַד אֵצֶל הַכִּירָה

וְהַמַּגִּיד לא הָיָה בְּבֵיתוֹ וַאֲנָשָׁיו עָמְדוּ אֶצְלוֹ.

וְאָמַר לָהֶם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה תִּפְרְסוּ בִּשְׁלוֹם הַמַּגִּיד עֲבוּרִי

וְתַגִּידוּ לוֹ "וַיַּסֵּב אֱלהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף"

וַיַּסֵּב אֱלהִים

כְּשֶׁדִּינִין חַס וְשָׁלוֹם מַקִּיפִין אֶת הָאָדָם

דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר מִיּוֹסֵף

הַיְנוּ צְרִיכִין לְדַבֵּר מֵהַצַּדִּיק הַנִּקְרָא יוֹסֵף.

וַחֲמֻשִׁים עָלוּ פֵּרַשׁ רַשִּׁ"י מֵחֲמִשִּׁים

הַיְנוּ עַל יְדֵי חֲמִשָּׁה מוֹצָאוֹת הַפֶּה שֶׁהוּא הַדִּבּוּר

עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם

הַיְנוּ מִכָּל הַמֵּצַר

אות תרי

שָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהָרַב יוּדִיל חֲתַן הָרַב לֵיבְּל מִטְּרָאסְטִינֶץ שֶׁהָיָה מְקרָב לְהָרַב הַצַּדִּיק הָרַב פִּינְחָס מִקָּרִיץ, הַגִּידוּ לִי דָּבָר מֵהָרַב הַצַּדִּיק הָרַב פִּינְחָס מִקָּרִיץ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

אָמַר לוֹ כָּךְ אָמַר הָרַב פִּינְחָס הַנַּ"ל

אָנוּ אוֹמְרִים אָשַׁמְנוּ בָּגַדְנוּ גָּזַלְנוּ. לְשׁוֹן רַבִּים

כִּי צְרִיכִים לוֹמַר אָשַׁמְתִּי וְכוּ'

רַק אָנוּ אוֹמְרִים כִּבְיָכוֹל בִּלְשׁוֹן טְעָנָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָשַׁמְנוּ.

דְּאִם שֶׁלּא נָתַתָּ לָנוּ כּחַ וּרְשׁוּת לא הָיִינוּ יְכוֹלִין לַחֲטא.

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֲנִי גַּם כֵּן מְפָרֵשׁ כָּךְ וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה

כַּאֲשֶׁר אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגַּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה עַל עֲווֹנוֹתָיו

וַיּאמֶר בִּי אֲדנִי.

רְצוֹנוֹ לוֹמַר כּחֲךָ בִּי

בְּאִם שֶׁנָּטַלְתָּ אֶת כּחַ שֶׁלְּךָ מִמֶּנִּי לא יָכלְתִּי לַחֲטא.

וִידַמֶּה הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא פּוֹטֵר אֶת עַצְמוֹ בְּטַעֲנָה זוֹ

עַל זֶה הוּא אוֹמֵר, יְדַבֵּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדנִי

הִנְנִי מְדַבֵּר דְּבָרִי כְּדֵי שֶׁתָּבוֹא תְּפִילָּתִי בְּאָזְנְךָ

אֲבָל אַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ

כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר אֲנִי הַחַיָּב.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה
...לברכה] אשרי העם ידעי תרועה וכו' [עיין בסוף הספר כל התורה הזאת מכת"י רבינו ז"ל בעצמו בנוסח אחר] א. להמשיך השגחה שלמה אי אפשר אלא עד שישבר תאוות ממון ושבירתה הוא על ידי צדקה כי איתא בזוהר 'רוחא נחת לשכך חמימא דלבא וכד נחת רוחא לבא מקבל לה בחדוה דנגונא דליואי' 'רוחא' זה בחינת צדקה שהוא רוח נדיבה על ידו מקררין חמימות תאוות ממון וזה בחינת: "יבצר רוח נגידים" שהרוח ממעט תאוות הנגידות והעשירות 'נגונא דליואי' זה בחינת משא ומתן באמונה ששמח בחלקו ואינו אץ להעשיר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לג - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה
...על כל הטובה" וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, 'שנעשה בשרו חדודין חדודין' כי כל השמחות הם רק בשעתן כגון, למשל שמחה של חתנה או ברית השמחה הוא רק בשעתן ואם יסתכל על הסוף, אין שום שמחה בעולם, כי סוף אדם [למות] וכו' אבל אם יסתכל על הסוף של הסוף אז יש לו לשמח מאד כי סוף כל סוף, דהינו התכלית הוא טוב מאד והנה זהו רק מצד הנשמה, שמצדה המות טוב מאד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "והנה טוב מאד" זה [מלאך המוות] וכו' כי הוא טוב מאד, שעל ידו באין לתכלית הטוב...
שיחות הר"ן - אות רכה - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...שאל אותו אחד אם אפשר לידע חכמת הקבלה בלי תעניתים ומקואות כי אחד אמר שאי אפשר לידע הקבלה כי אם וכו' השיב: אפשר לידע החכמה בלא הנ"ל כי הוא חכמה וכו' ואמר אז שמה שקשה להבין ספר ה"עץ חיים וכו' הוא מחמת שלא נכתב כסדר ואמר שבמקום שחכמת הפילוסופיא מסתימת שם מתחיל [חכמת האמת שהוא] חכמת הקבלה [פרוש כי הפילוסופים לא חקרו כי אם עד הגלגלים ומשם ולמעלה אין יודעים מאומה וגם בהחכמות שמהגלגלים ולמטה גם כן הם נבוכים מאד ברבם ככלם כידוע להם בעצמם וחכמת הקבלה מתחלת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ
...שופר בכסא ליום חגנו א. כי איש הישראלי נברא, שיהיה לו ממשלה על המלאכים וזה התכלית והסוף של ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'עתידין צדיקים, שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת' שנאמר: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" שהמלאכים יצטרכו לשאל מישראל, כשירצו לידע מה פעל אל וצריך כל אחד לראות, שיבוא לזה התכלית, שיהיה לו ממשלה על מלאכים אך צריך לשמר עצמו מאד ולראות, שיהיה לו כח לעמד בממשלה זו שלא יקנאו בו מלאכי השרת ויפילו אותו, חס ושלום כי המלאכים מתקנאים...
שיחות הר"ן - אות פח
...שאז יצא הדבור מהגלות בחינת "פה סח" כידוע שזה עקר בחינת יציאת מצרים שיצא הדבור מהגלות והשלחן הוא בחינת הדבור בחינת: "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" 'וידבר אלי' דיקא כי עקר הפרנסה והאכילה שהוא בחינת שלחן הוא משם מבחינת דבור בחינת: "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" וכשאין הדבור בגלות אז השלחן שהוא בחינת דבור בבחינת פנים בבחינת: "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" דיקא בחינת פנים ועל כן בשבת הגדול שאז הוא קדם יציאת מצרים אזי הוא בחינת הפיכת השלחן שמרמזין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עה - יְבָרְכֵנוּ אֱלקִים וְיִירְאוּ אתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ
...וייראו אתו כל אפסי ארץ דהנה, יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה ומהיכן בא מדה זו ? מדמים שעדין לא עבד בהם השם יתברך כמו שכתוב: "ויז נצחם" ופרש רש"י: 'דמים' 'ולא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' וכו' ובמחלקת יש בחינת העושה שלום והוא בחינת העלאת מיין נוקבין למשל, כשנופל לאדם איזה קשיא, הוא בחינות מחלקת והתרוץ, הוא בחינת העושה שלום והוא העלאת מיין נוקבין ולפעמים, שלום עושה שלום במקום אחר והוא העלאת מיין נוקבין למקום אחר ותורה ותפילה, הוא...
חיי מוהר"ן - קיא - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...מחשבותיו שהיו לו אז בימי נעוריו בעת שעסק בעבודתו. שציר בדעתו שאינו רוצה להיות מפרסם בשום אפן ולא היה רוצה להיות מקבל כלל והיו לו כמה וכמה מחשבות בענין זה איך שיעלים עצמו מן העולם ומהיכן תהיה פרנסתו. ולפעמים היו לו מחשבות שיחזר על הפתחים ואיש לא ידע ממנו אות קיב אחר כך נכנס למעדוועדיווקע. ושם נתקבצו כמה אנשי כפרים, ועשו לו מעמד קבוע לתן לו אחד רענדל [סוג מטבע] בכל שבוע. וישב שם במעדוועדיווקע בהשקט ושלוה קצת ושם התחילו כמה אנשים להתקרב אליו ונלוו אליו...
ארץ ישראל ומשה רבנו
...לאדם לא למסור את נפשו. אך על האדם למסור את נפשו. לכאורה, אנוס רחמנא פתריה. אז מדוע למסור את נפשו? נא להשיב לפי התורה הזאת breslev.eip.co.il/?key=337 בעניין החשק חושק והנחשק. כיצד התורה הנ"ל קשורה לעניין המסירות נפש? ובעניין משה רבנו. כיצד ומדוע ארץ ישראל היא בחינת ראש השנה של רבי נחמן מברסלב. וכיצד משה היה צריך לפעול בעניין הכניסה לארץ מבחינת המסירות נפש. * באותו עניין: הציטוט המקורי breslev.eip.co.il/?key=568 וגם למדנו כמה צריכין לחזק לשבר המניע
שיחות הר"ן - אות קכא
...אותנו להתפלל בכונה ובכחות כמבאר בספריו הרבה שצריכין להכריח עצמו מאד לתפילה ולהתפלל בכל כחו ואמר: שתפילה שלכם בכח הוא כמו שמשכתי אני את החבל עם האנקיר כשהייתי על הספינה הינו בהיותו על הספינה היה פעם אחד בשעת הדחק שהיו מכריחים את כל אנשי הספינה שימשכו בכל כחם את החבל הנ"ל והייתי מושך בכל כחי החבל אבל באמת לא הכנסתי שום כח רק היה לפנים כי הכרחתי להראות לפניהם כאלו אני מושך בכל כחי כך הוא התפילה שלכם בכח ובכונה כלומר שעדין אין אנו מכניסין כל כחנו באמת...
שיחות הר"ן - אות רעו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הר"ן - אות רעו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן ספרו לי שפעם אחד היה מדבר עם אנשיו והיה מוכיח ומיסר אותם הרבה בדברים על שעדין אינם עובדים השם יתברך כרצונו, כדרכו הטוב תמיד לדבר רק מזה אחר כך אחר שהוכיח אותם הרבה אחר כך נתרצה להם קצת והתחיל לקרבם ולדבר עמהם רכות ואמר. מה אני רוצה מהם, הלא אף על פי כן הם אנשים כשרים והתחיל לדבר על לבם וכו' אחר כך ענה ואמר: בודאי אתם אנשים כשרים אך אלו השם יתברך קטן כמו אנכי בודאי היה די מאד העבודה שלכם אבל באמת השם יתברך...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2188 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 15:38:43 - wesi2