ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תרז - עבודת השם
אות תרז שיך למאמר שמי שנכתב בקדשה. זה המאמר נאמר על פי שאלה [לקוטי תנינא סימן ל"ב] ששאל המגיד מטיראוויצע את רבנו זכרונו לברכה באשר שהאבות ושאר הצדיקים הקדמונים בודאי חברו ספרים הרבה והיכן הם אלו הספרים ? והשיב לו רבנו זכרונו לברכה ענין הנאמר במאמר הנ"ל ששם מתרץ הדבר היטב עין שם. אחר כך בא המגיד זכרונו לברכה לאיזה מקום אשר גר שם חתנו רבי יצחק זכרונו לברכה כי היה שם מלמד ושאל אותו חתנו הנ"ל על שלום אשתו ובניו והשיב לו חותנו המגיד עד שאתה שואלני על שלומם שאל אותי מהיכן אני בא כי אני בא מברסלב והייתי שם אצל רבנו רבי נחמן זכרונו לברכה ושאלתי אותו מה שכבר שאלתי לכמה צדיקים ולא השיבו לי תשובה נכונה והוא השיב לי תשובה נכונה וברורה כי שאלתי אותו באשר שהאבות ושאר הצדיקים הקדמונים בודאי חברו ספרים הרבה, והיכן הם אלו הספרים. ודבר זה כבר שאלתי לכמה צדיקים ולא מצאתי מענה בפיהם והוא גלה לי על זה תורה נפלאה. ובשעה שאמר לפני התורה הזאת ראיתי להבות אש יוצאין מפיו הקדוש ונדמה לי שאי אפשר בשום אפן להעלות זאת על הכתב ולמחר בבקר בא האברך רבי נתן והביא המאמר הזה כתוב על הניר ובדיו אות תרח מעשה בימי הבעל שם טוב הקדוש זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא שהיה איש אחד רך בשנים והיה מפלג מאד וחריף גדול והיה מתנגד מאד על הבעל שם טוב הקדוש זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא וצוה הבעל שם טוב הקדוש זכרונו לברכה לאנשיו, שישתדלו לקרב אותו אליו וכן עשו והשתדלו והביאו אותו להבעל שם טוב זכרונו לברכה. ובתחלה רחק אותו הבעל שם טוב זכרונו לברכה מאד ולא דבר אתו מאומה, ולא קבל ממנו שלום. וכשראה האיש הנ"ל שהוא מרחקו הצטער מאד ודחק עצמו ונכנס אליו כמה פעמים. והבעל שם טוב זכרונו לברכה היה מרחקו בכל פעם. פעם אחת נתעורר מאד ובא לפני הבעל שם טוב זכרונו לברכה בהכנעה גדולה ובבכיה רבה, והתחיל לקרבו. ואמר לו, שיעמדו עליו מחלקת הרבה מתחלה מבני ביתו ואחר כך משכניו, אחר כך מכל העיר וכל העולם, ואפילו עופות יחלקו עליו. וחזר לביתו. וכן הוה שבתחלה התחילו בני ביתו להתגרות בו ולחל ק עמו אשר מקדם היה חשוב בעיניהם ונחמד בעיני כל מחמת שהיה איש טוב וכשר ועתה התחילו לחל ק עמו בתחלה בני ביתו ואחר כך חלקו עמו השכנים, ואחר כך כל העיר. וכן גם הסביבות כלם חלקו עליו. פעם אחת היה עומד ומתפלל, והיה מתפלל כראוי בהתלהבות ובתוך תפילתו והתלהבותו פרח עליו עוף אחד שקורין אינדיק [תרנגול הדו] ובלבל אותו באמצע התלהבותו וחרה לו מאד והיה מפריח אותו וחזר לתפילתו והתלהבותו כבתחלה ופרח עוד הפעם העוף הנ"ל ובלבל אותו שנית באמצע התלהבותו וחרה לו ביותר והפריח אותו פעם שנית וחזר לתפילתו. בתוך תפילתו והתלהבותו חזר עוד העוף הנ"ל ובלבל אותו עוד וחרה לו מאד והיה רץ וחטף גרזן ורצה להתיז ראש העוף מחמת רגז שבלבל אותו כל כך. בתוך כך נזכר מה שאמר לו הבעל שם טוב שאפילו עופות יחלקו עליו ועל ידי זה נח רגזו והניח העוף ונמנע מלהתיז ראשו וכלל כונת מעשה זאת לידע כמה וכמה ענינים ונסיונות צריכין לעבר על כל מי שרוצה להתקרב להשם יתברך ולילך בדרכיו יתברך. כי זה האיש הנ"ל היה צריך לנסיון כזה שיתנסה על ידי הבעל שם טוב זכרונו לברכה בעצמו דיקא שהבעל שם טוב זכרונו לברכה בעצמו יהיה מדחה אותו וירחיק אותו ויבזה אותו כל כך. ויהיה צריך לעמד בנסיון זה לבלי להשגיח על התרחקות הבעל שם טוב זכרונו לברכה רק אדרבא יכתת עצמו תחת רגליו ויסע אחריו כל כך. וגם לסבל כל מה שסבל אחר כך מרבוי המחלקת שעליו כל כך. ועל ידי שעמד בכל זה זכה להיות צדיק גדול אשרי לו. גם הבנתי ממנו זכרונו לברכה שגם זה היה לו לישועה גדולה מה שנתאפק על כעסו ולא הרג את העוף על ידי שזכר שהבעל שם טוב זכרונו לברכה אמר לו שגם העופות יחלקו עמו. כי אם היה הורג את העוף היה מזיק לו הרבה לעבודתו אך הבעל שם טוב זכרונו לברכה הקדים לו רפואה שרמז לו תחלה זאת שגם עופות יחלקו עליו ואחר כך היה כן שכמעט הרג את העוף ובחמלת ה' עליו נזכר מה שאמר לו הבעל שם טוב זכרונו לברכה ועל ידי זה פסק כעסו ונצל וזכה אחר כך למה שזכה אות תרט שמעתי. רבנו זכרונו לברכה היה בחרף אצל המגיד מטירהאוויצע. ועמד אצל הכירה והמגיד לא היה בביתו ואנשיו עמדו אצלו. ואמר להם רבנו זכרונו לברכה תפרסו בשלום המגיד עבורי ותגידו לו "ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף" ויסב אלהים כשדינין חס ושלום מקיפין את האדם דרך המדבר מיוסף הינו צריכין לדבר מהצדיק הנקרא יוסף. וחמשים עלו פרש רש"י מחמשים הינו על ידי חמשה מוצאות הפה שהוא הדבור עלו בני ישראל ממצרים הינו מכל המצר אות תרי שמעתי פעם אחת אמר רבנו זכרונו לברכה להרב יודיל חתן הרב ליבל מטראסטינץ שהיה מקרב להרב הצדיק הרב פינחס מקריץ, הגידו לי דבר מהרב הצדיק הרב פינחס מקריץ זכרונו לברכה. אמר לו כך אמר הרב פינחס הנ"ל אנו אומרים אשמנו בגדנו גזלנו. לשון רבים כי צריכים לומר אשמתי וכו' רק אנו אומרים כביכול בלשון טענה להשם יתברך אשמנו. דאם שלא נתת לנו כח ורשות לא היינו יכולין לחטא. אמר רבנו זכרונו לברכה, אני גם כן מפרש כך ויגש אליו יהודה כאשר איש ישראל נגש להשם יתברך לבקש מחילה על עוונותיו ויאמר בי אדני. רצונו לומר כחך בי באם שנטלת את כח שלך ממני לא יכלתי לחטא. וידמה האדם בנפשו שהוא פוטר את עצמו בטענה זו על זה הוא אומר, ידבר נא עבדך דבר באזני אדני הנני מדבר דברי כדי שתבוא תפילתי באזנך אבל אל יחר אפך בעבדך כי ידעתי אשר אני החיב.
אות תרז

שַׁיָּךְ לַמַּאֲמָר שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה.

זֶה הַמַּאֲמָר נֶאֱמַר עַל פִּי שְׁאֵלָה [לִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ל"ב] שֶׁשָּׁאַל הַמַּגִּיד מִטִּירָאוִויצֶע אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

בַּאֲשֶׁר שֶׁהָאָבוֹת וּשְׁאָר הַצַּדִּיקִים הַקַּדְמוֹנִים בְּוַדַּאי חִבְּרוּ סְפָרִים הַרְבֵּה

וְהֵיכָן הֵם אֵלּוּ הַסְּפָרִים ?

וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִנְיָן הַנֶּאֱמָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל

שֶׁשָּׁם מְתֹרָץ הַדָּבָר הֵיטֵב עַיֵּן שָׁם.

אַחַר כָּךְ בָּא הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֵיזֶה מָקוֹם אֲשֶׁר גָּר שָׁם חֲתָנוֹ רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כִּי הָיָה שָׁם מְלַמֵּד

וְשָׁאַל אוֹתוֹ חֲתָנוֹ הַנַּ"ל עַל שְׁלוֹם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו

וְהֵשִׁיב לוֹ חוֹתְנוֹ הַמַּגִּיד עַד שֶׁאַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי עַל שְׁלוֹמָם

שְׁאַל אוֹתִי מֵהֵיכָן אֲנִי בָּא

כִּי אֲנִי בָּא מִבְּרַסְלֶב וְהָיִיתִי שָׁם אֵצֶל רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה שֶּׁכְּבָר שָׁאַלְתִּי לְכַמָּה צַדִּיקִים

וְלא הֵשִׁיבוּ לִי תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה

וְהוּא הֵשִׁיב לִי תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה וּבְרוּרָה

כִּי שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁהָאָבוֹת וּשְׁאָר הַצַּדִּיקִים הַקַּדְמוֹנִים בְּוַדַּאי חִבְּרוּ סְפָרִים הַרְבֵּה, וְהֵיכָן הֵם אֵלּוּ הַסְּפָרִים.

וְדָבָר זֶה כְּבָר שָׁאַלְתִּי לְכַמָּה צַדִּיקִים וְלא מָצָאתִי מַעֲנֶה בְּפִיהֶם

וְהוּא גִּלָּה לִי עַל זֶה תּוֹרָה נִפְלָאָה.

וּבַשָּׁעָה שֶׁאָמַר לְפָנַי הַתּוֹרָה הַזּאת

רָאִיתִי לַהֲבוֹת אֵשׁ יוֹצְאִין מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

וְנִדְמָה לִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן לְהַעֲלוֹת זאת עַל הַכְּתָב

וּלְמָחָר בַּבּקֶר בָּא הָאַבְרֵךְ רַבִּי נָתָן וְהֵבִיא הַמַּאֲמָר הַזֶּה כָּתוּב עַל הַנְּיָר וּבִדְיוֹ

אות תרח

מַעֲשֶׂה בִּימֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא

שֶׁהָיָה אִישׁ אֶחָד רַךְ בַּשָּׁנִים וְהָיָה מֻפְלָג מְאד וְחָרִיף גָּדוֹל וְהָיָה מִתְנַגֵּד מְאד עַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא

וְצִוָּה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לַאֲנָשָׁיו, שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ לְקָרֵב אוֹתוֹ אֵלָיו

וְכֵן עָשׂוּ

וְהִשְׁתַּדְּלוּ וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וּבִתְחִלָּה רִחַק אוֹתוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאד

וְלא דִּבֵּר אִתּוֹ מְאוּמָה, וְלא קִבֵּל מִמֶּנּוּ שָׁלוֹם.

וּכְשֶׁרָאָה הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁהוּא מְרַחֲקוֹ

הִצְטַעֵר מְאד וְדָחַק עַצְמוֹ וְנִכְנַס אֵלָיו כַּמָּה פְּעָמִים.

וְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה מְרַחֲקוֹ בְּכָל פַּעַם.

פַּעַם אַחַת נִתְעוֹרֵר מְאד וּבָא לִפְנֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַכְנָעָה גְּדוֹלָה וּבִבְכִיָּה רַבָּה, וְהִתְחִיל לְקָרְבוֹ.

וְאָמַר לוֹ, שֶׁיַּעַמְדוּ עָלָיו מַחֲלקֶת הַרְבֵּה

מִתְּחִלָּה מִבְּנֵי בֵיתוֹ וְאַחַר כָּךְ מִשְּׁכֵנָיו, אַחַר כָּךְ מִכָּל הָעִיר וְכָל הָעוֹלָם, וַאֲפִילּוּ עוֹפוֹת יַחְלְקוּ עָלָיו.

וְחָזַר לְבֵיתוֹ. וְכֵן הֲוָה

שֶׁבִּתְחִלָּה הִתְחִילוּ בְּנֵי בֵיתוֹ לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ וְלַחֲל ק עִמּוֹ

אֲשֶׁר מִקּדֶם הָיָה חָשׁוּב בְּעֵינֵיהֶם וְנֶחְמָד בְּעֵינֵי כּל מֵחֲמַת שֶׁהָיָה אִישׁ טוֹב וְכָשֵׁר

וְעַתָּה הִתְחִילוּ לַחֲל ק עִמּוֹ בִּתְחִלָּה בְּנֵי בֵיתוֹ

וְאַחַר כָּךְ חָלְקוּ עִמּוֹ הַשְּׁכֵנִים, וְאַחַר כָּךְ כָּל הָעִיר.

וְכֵן גַּם הַסְּבִיבוֹת כֻּלָּם חָלְקוּ עָלָיו.

פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּהִתְלַהֲבוּת

וּבְתוֹךְ תְּפִילָּתוֹ וְהִתְלַהֲבוּתוֹ

פָּרַח עָלָיו עוֹף אֶחָד שֶׁקּוֹרִין אִינְדִיק [תַּרְנְגוֹל הדּוּ] וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ בְּאֶמְצַע הִתְלַהֲבוּתוֹ

וְחָרָה לוֹ מְאד וְהָיָה מַפְרִיחַ אוֹתוֹ

וְחָזַר לִתְפִילָּתוֹ וְהִתְלַהֲבוּתוֹ כְּבַתְּחִלָּה

וּפָרַח עוֹד הַפַּעַם הָעוֹף הַנַּ"ל וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ שֵׁנִית בְּאֶמְצַע הִתְלַהֲבוּתוֹ

וְחָרָה לוֹ בְּיוֹתֵר וְהִפְרִיחַ אוֹתוֹ פַּעַם שֵׁנִית וְחָזַר לִתְפִילָּתוֹ.

בְּתוֹךְ תְּפִילָּתוֹ וְהִתְלַהֲבוּתוֹ חָזַר עוֹד הָעוֹף הַנַּ"ל וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ עוֹד

וְחָרָה לוֹ מְאד

וְהָיָה רָץ וְחָטַף גַּרְזֶן וְרָצָה לְהַתִּיז ראשׁ הָעוֹף מֵחֲמַת רגֶז שֶׁבִּלְבֵּל אוֹתוֹ כָּל כָּךְ.

בְּתוֹךְ כָּךְ נִזְכַּר מַה שֶּׁאָמַר לוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב שֶׁאֲפִילּוּ עוֹפוֹת יַחְלְקוּ עָלָיו

וְעַל יְדֵי זֶה נָח רָגְזוֹ

וְהִנִּיחַ הָעוֹף וְנִמְנַע מִלְּהַתִּיז ראשׁוֹ

וּכְלַל כַּוָּנַת מַעֲשֶׂה זאת לֵידַע כַּמָּה וְכַמָּה עִנְיָנִים וְנִסְיוֹנוֹת צְרִיכִין לַעֲבר עַל כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֵילֵךְ בִּדְרָכָיו יִתְבָּרַךְ.

כִּי זֶה הָאִישׁ הַנַּ"ל הָיָה צָרִיךְ לְנִסָּיוֹן כָּזֶה שֶׁיִּתְנַסֶּה עַל יְדֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ דַּיְקָא

שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה מַדְחֶה אוֹתוֹ וְיַרְחִיק אוֹתוֹ וִיבַזֶּה אוֹתוֹ כָּל כָּךְ.

וְיִהְיֶה צָרִיךְ לַעֲמד בְּנִסָּיוֹן זֶה לִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עַל הִתְרַחֲקוּת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

רַק אַדְּרַבָּא יְכַתֵּת עַצְמוֹ תַּחַת רַגְלָיו וְיִסַּע אַחֲרָיו כָּל כָּךְ.

וְגַם לִסְבּל כָּל מַה שֶּׁסָּבַל אַחַר כָּךְ מֵרִבּוּי הַמַּחֲלקֶת שֶׁעָלָיו כָּל כָּךְ.

וְעַל יְדֵי שֶׁעָמַד בְּכָל זֶה זָכָה לִהְיוֹת צַדִּיק גָּדוֹל אַשְׁרֵי לוֹ.

גַּם הֵבַנְתִּי מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁגַּם זֶה הָיָה לוֹ לִישׁוּעָה גְּדוֹלָה מַה שֶּׁנִּתְאַפֵּק עַל כַּעֲסוֹ וְלא הָרַג אֶת הָעוֹף

עַל יְדֵי שֶׁזָּכַר שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר לוֹ שֶׁגַּם הָעוֹפוֹת יַחְלְקוּ עִמּוֹ.

כִּי אִם הָיָה הוֹרֵג אֶת הָעוֹף הָיָה מַזִּיק לוֹ הַרְבֵּה לַעֲבוֹדָתוֹ

אַךְ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִקְדִּים לוֹ רְפוּאָה

שֶׁרָמַז לוֹ תְּחִלָּה זאת שֶׁגַּם עוֹפוֹת יַחְלְקוּ עָלָיו

וְאַחַר כָּךְ הָיָה כֵּן שֶׁכִּמְעַט הָרַג אֶת הָעוֹף

וּבְחֶמְלַת ה' עָלָיו נִזְכַּר מַה שֶּׁאָמַר לוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְעַל יְדֵי זֶה פָּסַק כַּעֲסוֹ וְנִצַּל וְזָכָה אַחַר כָּךְ לְמַה שֶּׁזָּכָה

אות תרט

שָׁמַעְתִּי.

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה בַּחֹרֶף אֵצֶל הַמַּגִּיד מִטִּירָהאוִויצֶע.

וְעָמַד אֵצֶל הַכִּירָה

וְהַמַּגִּיד לא הָיָה בְּבֵיתוֹ וַאֲנָשָׁיו עָמְדוּ אֶצְלוֹ.

וְאָמַר לָהֶם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה תִּפְרְסוּ בִּשְׁלוֹם הַמַּגִּיד עֲבוּרִי

וְתַגִּידוּ לוֹ "וַיַּסֵּב אֱלהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף"

וַיַּסֵּב אֱלהִים

כְּשֶׁדִּינִין חַס וְשָׁלוֹם מַקִּיפִין אֶת הָאָדָם

דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר מִיּוֹסֵף

הַיְנוּ צְרִיכִין לְדַבֵּר מֵהַצַּדִּיק הַנִּקְרָא יוֹסֵף.

וַחֲמֻשִׁים עָלוּ פֵּרַשׁ רַשִּׁ"י מֵחֲמִשִּׁים

הַיְנוּ עַל יְדֵי חֲמִשָּׁה מוֹצָאוֹת הַפֶּה שֶׁהוּא הַדִּבּוּר

עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם

הַיְנוּ מִכָּל הַמֵּצַר

אות תרי

שָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהָרַב יוּדִיל חֲתַן הָרַב לֵיבְּל מִטְּרָאסְטִינֶץ שֶׁהָיָה מְקרָב לְהָרַב הַצַּדִּיק הָרַב פִּינְחָס מִקָּרִיץ, הַגִּידוּ לִי דָּבָר מֵהָרַב הַצַּדִּיק הָרַב פִּינְחָס מִקָּרִיץ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

אָמַר לוֹ כָּךְ אָמַר הָרַב פִּינְחָס הַנַּ"ל

אָנוּ אוֹמְרִים אָשַׁמְנוּ בָּגַדְנוּ גָּזַלְנוּ. לְשׁוֹן רַבִּים

כִּי צְרִיכִים לוֹמַר אָשַׁמְתִּי וְכוּ'

רַק אָנוּ אוֹמְרִים כִּבְיָכוֹל בִּלְשׁוֹן טְעָנָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָשַׁמְנוּ.

דְּאִם שֶׁלּא נָתַתָּ לָנוּ כּחַ וּרְשׁוּת לא הָיִינוּ יְכוֹלִין לַחֲטא.

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֲנִי גַּם כֵּן מְפָרֵשׁ כָּךְ וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה

כַּאֲשֶׁר אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגַּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה עַל עֲווֹנוֹתָיו

וַיּאמֶר בִּי אֲדנִי.

רְצוֹנוֹ לוֹמַר כּחֲךָ בִּי

בְּאִם שֶׁנָּטַלְתָּ אֶת כּחַ שֶׁלְּךָ מִמֶּנִּי לא יָכלְתִּי לַחֲטא.

וִידַמֶּה הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא פּוֹטֵר אֶת עַצְמוֹ בְּטַעֲנָה זוֹ

עַל זֶה הוּא אוֹמֵר, יְדַבֵּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדנִי

הִנְנִי מְדַבֵּר דְּבָרִי כְּדֵי שֶׁתָּבוֹא תְּפִילָּתִי בְּאָזְנְךָ

אֲבָל אַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ

כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר אֲנִי הַחַיָּב.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לד - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה
...הטובה "ויחד יתרו על כל הטובה" כי אצל סתם בני אדם אין השמחה של כל הטובות ביחד כי יש חלוקים רבים בענין השמחה למשל כשבאין על חתנה יש מי ששמח מן האכילה שאוכל, דגים ובשר וכיוצא ויש אחד, ששמח מן הכלי זמר ויש ששמח מדברים אחרים כיוצא בהם ויש ששמח מן החתנה עצמה כגון המחתנים, שאינן משגיחים על אכילה ושתיה רק שמחים מן החתנה עצמה וכיוצא שאר חלוקים אבל אין אדם שיהיה שמח מכל השמחות ביחד ואפילו מי ששמח מכל הדברים הנ"ל אף על פי כן אין השמחה מכל הדברים ביחד רק מכל אחד בפני עצמו בזה אחר זה גם יש אחד, שאין לו שום ש...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כא
...סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כא ובבקר באו אל הספינה אנשי חיל שקורין ברנד ואך [כמו משמר הגבול] ורבנו זכרונו לברכה, עם האיש שלו הנ"ל רצו עוד לבוא להתנפל לפני רגלי הקפיטן ולהתחנן לו שיניח אותם לשוב אל הספר אך בתוך כך עקרו [עוגני הספינה] וברחו לצד שהרוח נשאם מחמת פחד כי המלחמה נתעוררה מיד ונשמע קולם מאד ושמעו שם על הספינה קול גדול מאד של [התותחים והפצצות] ושאר קולות כאלו מעניני מלחמה כי קולם נשמע למרחוק מאד וגדל הסכנה והאימה והפחד שהיה להם אז אין לשער ונפלו למשכב שניהם יחד ולא היה להם אפילו מים לשתות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עה - יְבָרְכֵנוּ אֱלקִים וְיִירְאוּ אתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ
...אלקים וייראו אתו כל אפסי ארץ [לשון החברים] יברכנו אלהים וייראו אתו כל אפסי ארץ דהנה, יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה ומהיכן בא מדה זו ? מדמים שעדין לא עבד בהם השם יתברך כמו שכתוב: "ויז נצחם" ופרש רש"י: 'דמים' 'ולא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' וכו' ובמחלקת יש בחינת העושה שלום והוא בחינת העלאת מיין נוקבין למשל, כשנופל לאדם איזה קשיא, הוא בחינות מחלקת והתרוץ, הוא בחינת העושה שלום והוא העלאת מיין נוקבין ולפעמים, שלום עושה שלום במקום אחר והוא העלאת מיין נוקבין למקום אחר ותורה ותפילה...
מחלוקת שבין הצדיקים
...- ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ה - בחצוצרות וקול שופר וזה פרוש: "אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין" לשון תלונה ומריבה כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים תדע, שזה משמיעין אותך תוכחה על שפגמת בטפי מחך שעל זה נאמר: "כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים" ... הינו חכמות חיצוניות נעוצים בים חכמתך ובודאי אם לא היה נפגם מחך לא היה נשמע לך מריבות שבין הצדיקים ואין המריבה אלא בשבילך כדי שתשוב ממות לחיים, מחמץ למצה, מחי"ת לה"א ותשוב מיראה רעה, מקול פגום, מחכמה פגומה ליראה טובה, לקול טוב, לחכמה טובה *********...
חיי מוהר"ן - תקסט - עבודת השם
...זכרונו לברכה שבזה שמחדשין בתורה, עושין טובה גדולה מאד מאד לאביו ולאמו ספר לי רבנו זכרונו לברכה שדבר עם אחד שהיה קובל לפניו מאד על רבוי מעשיו המכערין כי זה האיש היה חפץ מאד להתקרב להשם יתברך ולצאת ממעשיו הרעים אך בכל פעם התגברו עליו יותר עד שעברו עליו ימים ושנים הרבה ולא זכה לצאת ממה שהיה צריך לצאת. אך אף על פי כן התחזק את עצמו ביותר וחתר בכל פעם להתקרב להשם יתברך והיה קובל מאד מאד לפניו זכרונו לברכה על עכירת מעשיו רחמנא לצלן. והשיב לו רבנו זכרונו לברכה בחכמתו בתמימות ובפשיטות אין לי עם מי לדבר,
חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו
...אליו אות רצא אמר לרבי יודל ורבי שמואל אייזיק זכרונו לברכה כשהיו נוסעים אליו מדאשוב למעדוועדיווקע ופעם אחת היו רוצים לצאת לסביבות מעדוועדיוקע כדי להיות סמוכים אליו תמיד וכן עשו. אז אמר שהוא מתגעגע מאד אחר הדרכים שלהם שהיו נוסעים בהם אליו. ואמר שבכל פסיעה ופסיעה שלהם כשנסעו אליו נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה. ואמרו לו הלא גם כמה יגיעות יש לנו וכמה פסיעות אנו הולכין קדם ששוכרין העגלה לנסע. השיב בודאי גם זה בכלל כי גם מאלו הפסיעות נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה. ובערב ראש השנה האחרון באומין דבר מזה ואמר בזו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לג - מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים
...- תורה לג - מי האיש החפץ חיים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מי האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב א. הכלל הוא, שצריך לבקש שלום שיהיה שלום בין ישראל ושיהיה שלום לכל אדם במדותיו ובמארעותיו שלא יהא לו חלוק בין בטיבו בין בעקו תמיד ימצא בו השם יתברך היינו: "בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר". ועל ידי מה ימצא השם יתברך בין בטיבו בין בעקו על ידי התורה הנקראת שלום כמה דאת אמר "וכל נתיבותיה שלום" ועל ידי צדיקים שנקראו גם כן ברית שלום ומחמת זה יכול לאהב את השלום בכל מקום הן בטיבו וכו' ויכול להיות שלום בין ישראל ולאהב...
בחירה חופשית. יש או אין?
...יש או אין? שאלה: שמועה שמעתי כי רבי נחמן מברסלב אמר כי אין לאדם בחירה חופשית. האם נכון הוא הדבר? מה המקור של השמועה הזאת? ומהי דעתו של רבי נחמן מברסלב לגבי בחירה חופשית? תודה. תשובה: העניין הזה של הבחירה החופשית הוא די מורכב. וכאן לא נשיב עליו לשורשו האמיתי והראשון. כי כדי להבין את עניין הבחירה החופשית בשלמות, לשם כך צריך להגיע לשכל על אנושי ששם כבר אין בחירה וכולי. יחד עם זאת, נביא כאן מספר ציטוטים של רבי נחמן מברסלב בעניין הזה של בחירה חופשית. וכמובן שעל הקורא להעמיק את דעתו בכל אחד מהציטוטים...
שבחי הר"ן - אות ו
שבחי הר"ן - אות ו והיה רגיל להתחיל בכל פעם מחדש דהינו כשנפל ממדרגתו לפעמים לא היה מיאש עצמו בשביל זה רק אמר שיתחיל מחדש כאלו לא התחיל עדין כלל לכנס בעבודתו יתברך רק עתה הוא מתחיל מחדש וכן בכל פעם ופעם תמיד היה רגיל להתחיל מחדש והיה לו כמה התחלות ביום אחד שגם ביום אחד לפעמים נפל מעבודתו והיה מתחיל מחדש וכן כמה פעמים ביום אחד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפב - מַה שֶּׁהָעוֹלָם מְדַבְּרִים בַּסְּפִירָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפב - מה שהעולם מדברים בספירה דע שכל מה שהעולם מדברים בספירה בכל ימי הספירה הם מדברים רק מהספירה של אותו היום ומי שהוא מבין יוכל לשמע ולידע זאת אם יטה אזנו היטב לספורי דבריהם ישמע שהם מדברים רק מהספירה של אותו יום
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 30_12_2025 השעה 03:30:35 - wesi2