ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תרז - עבודת השם
אות תרז שיך למאמר שמי שנכתב בקדשה. זה המאמר נאמר על פי שאלה [לקוטי תנינא סימן ל"ב] ששאל המגיד מטיראוויצע את רבנו זכרונו לברכה באשר שהאבות ושאר הצדיקים הקדמונים בודאי חברו ספרים הרבה והיכן הם אלו הספרים ? והשיב לו רבנו זכרונו לברכה ענין הנאמר במאמר הנ"ל ששם מתרץ הדבר היטב עין שם. אחר כך בא המגיד זכרונו לברכה לאיזה מקום אשר גר שם חתנו רבי יצחק זכרונו לברכה כי היה שם מלמד ושאל אותו חתנו הנ"ל על שלום אשתו ובניו והשיב לו חותנו המגיד עד שאתה שואלני על שלומם שאל אותי מהיכן אני בא כי אני בא מברסלב והייתי שם אצל רבנו רבי נחמן זכרונו לברכה ושאלתי אותו מה שכבר שאלתי לכמה צדיקים ולא השיבו לי תשובה נכונה והוא השיב לי תשובה נכונה וברורה כי שאלתי אותו באשר שהאבות ושאר הצדיקים הקדמונים בודאי חברו ספרים הרבה, והיכן הם אלו הספרים. ודבר זה כבר שאלתי לכמה צדיקים ולא מצאתי מענה בפיהם והוא גלה לי על זה תורה נפלאה. ובשעה שאמר לפני התורה הזאת ראיתי להבות אש יוצאין מפיו הקדוש ונדמה לי שאי אפשר בשום אפן להעלות זאת על הכתב ולמחר בבקר בא האברך רבי נתן והביא המאמר הזה כתוב על הניר ובדיו אות תרח מעשה בימי הבעל שם טוב הקדוש זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא שהיה איש אחד רך בשנים והיה מפלג מאד וחריף גדול והיה מתנגד מאד על הבעל שם טוב הקדוש זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא וצוה הבעל שם טוב הקדוש זכרונו לברכה לאנשיו, שישתדלו לקרב אותו אליו וכן עשו והשתדלו והביאו אותו להבעל שם טוב זכרונו לברכה. ובתחלה רחק אותו הבעל שם טוב זכרונו לברכה מאד ולא דבר אתו מאומה, ולא קבל ממנו שלום. וכשראה האיש הנ"ל שהוא מרחקו הצטער מאד ודחק עצמו ונכנס אליו כמה פעמים. והבעל שם טוב זכרונו לברכה היה מרחקו בכל פעם. פעם אחת נתעורר מאד ובא לפני הבעל שם טוב זכרונו לברכה בהכנעה גדולה ובבכיה רבה, והתחיל לקרבו. ואמר לו, שיעמדו עליו מחלקת הרבה מתחלה מבני ביתו ואחר כך משכניו, אחר כך מכל העיר וכל העולם, ואפילו עופות יחלקו עליו. וחזר לביתו. וכן הוה שבתחלה התחילו בני ביתו להתגרות בו ולחל ק עמו אשר מקדם היה חשוב בעיניהם ונחמד בעיני כל מחמת שהיה איש טוב וכשר ועתה התחילו לחל ק עמו בתחלה בני ביתו ואחר כך חלקו עמו השכנים, ואחר כך כל העיר. וכן גם הסביבות כלם חלקו עליו. פעם אחת היה עומד ומתפלל, והיה מתפלל כראוי בהתלהבות ובתוך תפילתו והתלהבותו פרח עליו עוף אחד שקורין אינדיק [תרנגול הדו] ובלבל אותו באמצע התלהבותו וחרה לו מאד והיה מפריח אותו וחזר לתפילתו והתלהבותו כבתחלה ופרח עוד הפעם העוף הנ"ל ובלבל אותו שנית באמצע התלהבותו וחרה לו ביותר והפריח אותו פעם שנית וחזר לתפילתו. בתוך תפילתו והתלהבותו חזר עוד העוף הנ"ל ובלבל אותו עוד וחרה לו מאד והיה רץ וחטף גרזן ורצה להתיז ראש העוף מחמת רגז שבלבל אותו כל כך. בתוך כך נזכר מה שאמר לו הבעל שם טוב שאפילו עופות יחלקו עליו ועל ידי זה נח רגזו והניח העוף ונמנע מלהתיז ראשו וכלל כונת מעשה זאת לידע כמה וכמה ענינים ונסיונות צריכין לעבר על כל מי שרוצה להתקרב להשם יתברך ולילך בדרכיו יתברך. כי זה האיש הנ"ל היה צריך לנסיון כזה שיתנסה על ידי הבעל שם טוב זכרונו לברכה בעצמו דיקא שהבעל שם טוב זכרונו לברכה בעצמו יהיה מדחה אותו וירחיק אותו ויבזה אותו כל כך. ויהיה צריך לעמד בנסיון זה לבלי להשגיח על התרחקות הבעל שם טוב זכרונו לברכה רק אדרבא יכתת עצמו תחת רגליו ויסע אחריו כל כך. וגם לסבל כל מה שסבל אחר כך מרבוי המחלקת שעליו כל כך. ועל ידי שעמד בכל זה זכה להיות צדיק גדול אשרי לו. גם הבנתי ממנו זכרונו לברכה שגם זה היה לו לישועה גדולה מה שנתאפק על כעסו ולא הרג את העוף על ידי שזכר שהבעל שם טוב זכרונו לברכה אמר לו שגם העופות יחלקו עמו. כי אם היה הורג את העוף היה מזיק לו הרבה לעבודתו אך הבעל שם טוב זכרונו לברכה הקדים לו רפואה שרמז לו תחלה זאת שגם עופות יחלקו עליו ואחר כך היה כן שכמעט הרג את העוף ובחמלת ה' עליו נזכר מה שאמר לו הבעל שם טוב זכרונו לברכה ועל ידי זה פסק כעסו ונצל וזכה אחר כך למה שזכה אות תרט שמעתי. רבנו זכרונו לברכה היה בחרף אצל המגיד מטירהאוויצע. ועמד אצל הכירה והמגיד לא היה בביתו ואנשיו עמדו אצלו. ואמר להם רבנו זכרונו לברכה תפרסו בשלום המגיד עבורי ותגידו לו "ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף" ויסב אלהים כשדינין חס ושלום מקיפין את האדם דרך המדבר מיוסף הינו צריכין לדבר מהצדיק הנקרא יוסף. וחמשים עלו פרש רש"י מחמשים הינו על ידי חמשה מוצאות הפה שהוא הדבור עלו בני ישראל ממצרים הינו מכל המצר אות תרי שמעתי פעם אחת אמר רבנו זכרונו לברכה להרב יודיל חתן הרב ליבל מטראסטינץ שהיה מקרב להרב הצדיק הרב פינחס מקריץ, הגידו לי דבר מהרב הצדיק הרב פינחס מקריץ זכרונו לברכה. אמר לו כך אמר הרב פינחס הנ"ל אנו אומרים אשמנו בגדנו גזלנו. לשון רבים כי צריכים לומר אשמתי וכו' רק אנו אומרים כביכול בלשון טענה להשם יתברך אשמנו. דאם שלא נתת לנו כח ורשות לא היינו יכולין לחטא. אמר רבנו זכרונו לברכה, אני גם כן מפרש כך ויגש אליו יהודה כאשר איש ישראל נגש להשם יתברך לבקש מחילה על עוונותיו ויאמר בי אדני. רצונו לומר כחך בי באם שנטלת את כח שלך ממני לא יכלתי לחטא. וידמה האדם בנפשו שהוא פוטר את עצמו בטענה זו על זה הוא אומר, ידבר נא עבדך דבר באזני אדני הנני מדבר דברי כדי שתבוא תפילתי באזנך אבל אל יחר אפך בעבדך כי ידעתי אשר אני החיב.
אות תרז

שַׁיָּךְ לַמַּאֲמָר שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה.

זֶה הַמַּאֲמָר נֶאֱמַר עַל פִּי שְׁאֵלָה [לִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ל"ב] שֶׁשָּׁאַל הַמַּגִּיד מִטִּירָאוִויצֶע אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

בַּאֲשֶׁר שֶׁהָאָבוֹת וּשְׁאָר הַצַּדִּיקִים הַקַּדְמוֹנִים בְּוַדַּאי חִבְּרוּ סְפָרִים הַרְבֵּה

וְהֵיכָן הֵם אֵלּוּ הַסְּפָרִים ?

וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִנְיָן הַנֶּאֱמָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל

שֶׁשָּׁם מְתֹרָץ הַדָּבָר הֵיטֵב עַיֵּן שָׁם.

אַחַר כָּךְ בָּא הַמַּגִּיד זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֵיזֶה מָקוֹם אֲשֶׁר גָּר שָׁם חֲתָנוֹ רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כִּי הָיָה שָׁם מְלַמֵּד

וְשָׁאַל אוֹתוֹ חֲתָנוֹ הַנַּ"ל עַל שְׁלוֹם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו

וְהֵשִׁיב לוֹ חוֹתְנוֹ הַמַּגִּיד עַד שֶׁאַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי עַל שְׁלוֹמָם

שְׁאַל אוֹתִי מֵהֵיכָן אֲנִי בָּא

כִּי אֲנִי בָּא מִבְּרַסְלֶב וְהָיִיתִי שָׁם אֵצֶל רַבֵּנוּ רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה שֶּׁכְּבָר שָׁאַלְתִּי לְכַמָּה צַדִּיקִים

וְלא הֵשִׁיבוּ לִי תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה

וְהוּא הֵשִׁיב לִי תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה וּבְרוּרָה

כִּי שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁהָאָבוֹת וּשְׁאָר הַצַּדִּיקִים הַקַּדְמוֹנִים בְּוַדַּאי חִבְּרוּ סְפָרִים הַרְבֵּה, וְהֵיכָן הֵם אֵלּוּ הַסְּפָרִים.

וְדָבָר זֶה כְּבָר שָׁאַלְתִּי לְכַמָּה צַדִּיקִים וְלא מָצָאתִי מַעֲנֶה בְּפִיהֶם

וְהוּא גִּלָּה לִי עַל זֶה תּוֹרָה נִפְלָאָה.

וּבַשָּׁעָה שֶׁאָמַר לְפָנַי הַתּוֹרָה הַזּאת

רָאִיתִי לַהֲבוֹת אֵשׁ יוֹצְאִין מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

וְנִדְמָה לִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן לְהַעֲלוֹת זאת עַל הַכְּתָב

וּלְמָחָר בַּבּקֶר בָּא הָאַבְרֵךְ רַבִּי נָתָן וְהֵבִיא הַמַּאֲמָר הַזֶּה כָּתוּב עַל הַנְּיָר וּבִדְיוֹ

אות תרח

מַעֲשֶׂה בִּימֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא

שֶׁהָיָה אִישׁ אֶחָד רַךְ בַּשָּׁנִים וְהָיָה מֻפְלָג מְאד וְחָרִיף גָּדוֹל וְהָיָה מִתְנַגֵּד מְאד עַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא

וְצִוָּה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לַאֲנָשָׁיו, שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ לְקָרֵב אוֹתוֹ אֵלָיו

וְכֵן עָשׂוּ

וְהִשְׁתַּדְּלוּ וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וּבִתְחִלָּה רִחַק אוֹתוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאד

וְלא דִּבֵּר אִתּוֹ מְאוּמָה, וְלא קִבֵּל מִמֶּנּוּ שָׁלוֹם.

וּכְשֶׁרָאָה הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁהוּא מְרַחֲקוֹ

הִצְטַעֵר מְאד וְדָחַק עַצְמוֹ וְנִכְנַס אֵלָיו כַּמָּה פְּעָמִים.

וְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה מְרַחֲקוֹ בְּכָל פַּעַם.

פַּעַם אַחַת נִתְעוֹרֵר מְאד וּבָא לִפְנֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַכְנָעָה גְּדוֹלָה וּבִבְכִיָּה רַבָּה, וְהִתְחִיל לְקָרְבוֹ.

וְאָמַר לוֹ, שֶׁיַּעַמְדוּ עָלָיו מַחֲלקֶת הַרְבֵּה

מִתְּחִלָּה מִבְּנֵי בֵיתוֹ וְאַחַר כָּךְ מִשְּׁכֵנָיו, אַחַר כָּךְ מִכָּל הָעִיר וְכָל הָעוֹלָם, וַאֲפִילּוּ עוֹפוֹת יַחְלְקוּ עָלָיו.

וְחָזַר לְבֵיתוֹ. וְכֵן הֲוָה

שֶׁבִּתְחִלָּה הִתְחִילוּ בְּנֵי בֵיתוֹ לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ וְלַחֲל ק עִמּוֹ

אֲשֶׁר מִקּדֶם הָיָה חָשׁוּב בְּעֵינֵיהֶם וְנֶחְמָד בְּעֵינֵי כּל מֵחֲמַת שֶׁהָיָה אִישׁ טוֹב וְכָשֵׁר

וְעַתָּה הִתְחִילוּ לַחֲל ק עִמּוֹ בִּתְחִלָּה בְּנֵי בֵיתוֹ

וְאַחַר כָּךְ חָלְקוּ עִמּוֹ הַשְּׁכֵנִים, וְאַחַר כָּךְ כָּל הָעִיר.

וְכֵן גַּם הַסְּבִיבוֹת כֻּלָּם חָלְקוּ עָלָיו.

פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּהִתְלַהֲבוּת

וּבְתוֹךְ תְּפִילָּתוֹ וְהִתְלַהֲבוּתוֹ

פָּרַח עָלָיו עוֹף אֶחָד שֶׁקּוֹרִין אִינְדִיק [תַּרְנְגוֹל הדּוּ] וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ בְּאֶמְצַע הִתְלַהֲבוּתוֹ

וְחָרָה לוֹ מְאד וְהָיָה מַפְרִיחַ אוֹתוֹ

וְחָזַר לִתְפִילָּתוֹ וְהִתְלַהֲבוּתוֹ כְּבַתְּחִלָּה

וּפָרַח עוֹד הַפַּעַם הָעוֹף הַנַּ"ל וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ שֵׁנִית בְּאֶמְצַע הִתְלַהֲבוּתוֹ

וְחָרָה לוֹ בְּיוֹתֵר וְהִפְרִיחַ אוֹתוֹ פַּעַם שֵׁנִית וְחָזַר לִתְפִילָּתוֹ.

בְּתוֹךְ תְּפִילָּתוֹ וְהִתְלַהֲבוּתוֹ חָזַר עוֹד הָעוֹף הַנַּ"ל וּבִלְבֵּל אוֹתוֹ עוֹד

וְחָרָה לוֹ מְאד

וְהָיָה רָץ וְחָטַף גַּרְזֶן וְרָצָה לְהַתִּיז ראשׁ הָעוֹף מֵחֲמַת רגֶז שֶׁבִּלְבֵּל אוֹתוֹ כָּל כָּךְ.

בְּתוֹךְ כָּךְ נִזְכַּר מַה שֶּׁאָמַר לוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב שֶׁאֲפִילּוּ עוֹפוֹת יַחְלְקוּ עָלָיו

וְעַל יְדֵי זֶה נָח רָגְזוֹ

וְהִנִּיחַ הָעוֹף וְנִמְנַע מִלְּהַתִּיז ראשׁוֹ

וּכְלַל כַּוָּנַת מַעֲשֶׂה זאת לֵידַע כַּמָּה וְכַמָּה עִנְיָנִים וְנִסְיוֹנוֹת צְרִיכִין לַעֲבר עַל כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֵילֵךְ בִּדְרָכָיו יִתְבָּרַךְ.

כִּי זֶה הָאִישׁ הַנַּ"ל הָיָה צָרִיךְ לְנִסָּיוֹן כָּזֶה שֶׁיִּתְנַסֶּה עַל יְדֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ דַּיְקָא

שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה מַדְחֶה אוֹתוֹ וְיַרְחִיק אוֹתוֹ וִיבַזֶּה אוֹתוֹ כָּל כָּךְ.

וְיִהְיֶה צָרִיךְ לַעֲמד בְּנִסָּיוֹן זֶה לִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עַל הִתְרַחֲקוּת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

רַק אַדְּרַבָּא יְכַתֵּת עַצְמוֹ תַּחַת רַגְלָיו וְיִסַּע אַחֲרָיו כָּל כָּךְ.

וְגַם לִסְבּל כָּל מַה שֶּׁסָּבַל אַחַר כָּךְ מֵרִבּוּי הַמַּחֲלקֶת שֶׁעָלָיו כָּל כָּךְ.

וְעַל יְדֵי שֶׁעָמַד בְּכָל זֶה זָכָה לִהְיוֹת צַדִּיק גָּדוֹל אַשְׁרֵי לוֹ.

גַּם הֵבַנְתִּי מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁגַּם זֶה הָיָה לוֹ לִישׁוּעָה גְּדוֹלָה מַה שֶּׁנִּתְאַפֵּק עַל כַּעֲסוֹ וְלא הָרַג אֶת הָעוֹף

עַל יְדֵי שֶׁזָּכַר שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר לוֹ שֶׁגַּם הָעוֹפוֹת יַחְלְקוּ עִמּוֹ.

כִּי אִם הָיָה הוֹרֵג אֶת הָעוֹף הָיָה מַזִּיק לוֹ הַרְבֵּה לַעֲבוֹדָתוֹ

אַךְ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִקְדִּים לוֹ רְפוּאָה

שֶׁרָמַז לוֹ תְּחִלָּה זאת שֶׁגַּם עוֹפוֹת יַחְלְקוּ עָלָיו

וְאַחַר כָּךְ הָיָה כֵּן שֶׁכִּמְעַט הָרַג אֶת הָעוֹף

וּבְחֶמְלַת ה' עָלָיו נִזְכַּר מַה שֶּׁאָמַר לוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְעַל יְדֵי זֶה פָּסַק כַּעֲסוֹ וְנִצַּל וְזָכָה אַחַר כָּךְ לְמַה שֶּׁזָּכָה

אות תרט

שָׁמַעְתִּי.

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה בַּחֹרֶף אֵצֶל הַמַּגִּיד מִטִּירָהאוִויצֶע.

וְעָמַד אֵצֶל הַכִּירָה

וְהַמַּגִּיד לא הָיָה בְּבֵיתוֹ וַאֲנָשָׁיו עָמְדוּ אֶצְלוֹ.

וְאָמַר לָהֶם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה תִּפְרְסוּ בִּשְׁלוֹם הַמַּגִּיד עֲבוּרִי

וְתַגִּידוּ לוֹ "וַיַּסֵּב אֱלהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף"

וַיַּסֵּב אֱלהִים

כְּשֶׁדִּינִין חַס וְשָׁלוֹם מַקִּיפִין אֶת הָאָדָם

דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר מִיּוֹסֵף

הַיְנוּ צְרִיכִין לְדַבֵּר מֵהַצַּדִּיק הַנִּקְרָא יוֹסֵף.

וַחֲמֻשִׁים עָלוּ פֵּרַשׁ רַשִּׁ"י מֵחֲמִשִּׁים

הַיְנוּ עַל יְדֵי חֲמִשָּׁה מוֹצָאוֹת הַפֶּה שֶׁהוּא הַדִּבּוּר

עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם

הַיְנוּ מִכָּל הַמֵּצַר

אות תרי

שָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהָרַב יוּדִיל חֲתַן הָרַב לֵיבְּל מִטְּרָאסְטִינֶץ שֶׁהָיָה מְקרָב לְהָרַב הַצַּדִּיק הָרַב פִּינְחָס מִקָּרִיץ, הַגִּידוּ לִי דָּבָר מֵהָרַב הַצַּדִּיק הָרַב פִּינְחָס מִקָּרִיץ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

אָמַר לוֹ כָּךְ אָמַר הָרַב פִּינְחָס הַנַּ"ל

אָנוּ אוֹמְרִים אָשַׁמְנוּ בָּגַדְנוּ גָּזַלְנוּ. לְשׁוֹן רַבִּים

כִּי צְרִיכִים לוֹמַר אָשַׁמְתִּי וְכוּ'

רַק אָנוּ אוֹמְרִים כִּבְיָכוֹל בִּלְשׁוֹן טְעָנָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָשַׁמְנוּ.

דְּאִם שֶׁלּא נָתַתָּ לָנוּ כּחַ וּרְשׁוּת לא הָיִינוּ יְכוֹלִין לַחֲטא.

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֲנִי גַּם כֵּן מְפָרֵשׁ כָּךְ וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה

כַּאֲשֶׁר אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגַּשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה עַל עֲווֹנוֹתָיו

וַיּאמֶר בִּי אֲדנִי.

רְצוֹנוֹ לוֹמַר כּחֲךָ בִּי

בְּאִם שֶׁנָּטַלְתָּ אֶת כּחַ שֶׁלְּךָ מִמֶּנִּי לא יָכלְתִּי לַחֲטא.

וִידַמֶּה הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא פּוֹטֵר אֶת עַצְמוֹ בְּטַעֲנָה זוֹ

עַל זֶה הוּא אוֹמֵר, יְדַבֵּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדנִי

הִנְנִי מְדַבֵּר דְּבָרִי כְּדֵי שֶׁתָּבוֹא תְּפִילָּתִי בְּאָזְנְךָ

אֲבָל אַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ

כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר אֲנִי הַחַיָּב.
ספר המידות - בנים
...את בניו. ב. צריך לשמר את התינוק, שלא ילך בגלוי הראש. ג. אין צריך לאדם לדאג על פרנסת בניו, כי כשהם גדלים גדלה פרנסתם עמהם. ד. מי שמבטל את חברו מפריה ורביה, הולך לשאול בלא ולד. ה. כל הכופה אשתו לדבר מצוה, הוי לה בנים שאינם מהגנים. ו. אשה שדמיה מרבים צער גדול בנים שלה יותר בעצבון. ז. בת כהן לישראל, בת תלמיד חכם לעם הארץ זרע אין לה. ח. התענית של חמישי בשבת מסגל לגדול בנים. ט. צניעות שבאשה מזכה לה לבנים הגונים. י. על ידי שמחת יום טוב ועל ידי הנחת תפילין...
שיחות הר"ן - אות קיח
...אות קיח שמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה, שאמר בלשון תמה על השם יתברך קשה קשיות הרבה מאד מה טוב ונעים להאיש הזה שזוכה לדעת שלם שיושב לו ורואה ויודע שאינו קשה שום קשיא כלל והכל נכון וישר כי ישרים דרכי ה' וכן אנכי שמעתי פעם אחד שאמר על השם יתברך קשה קשיות וכו' וכונתו היה כמתלוצץ מזה שקשה לקצת בני העולם קשיות הרבה וגדולות על השם יתברך, חס ושלום אבל באמת בודאי אסור להרהר אחרי דרכיו יתברך כי בודאי צדיק ה' בכל דרכיו וכו' רק שאי אפשר לשכל אנושי להבין דרכיו והנהגתו...
שיחות הר"ן - אות נד
שיחות הר"ן - אות נד השם יתברך אינו עושה שני פעמים דבר אחד כי אפילו גלגולים אין זאת הנשמה נתגלגלת פעם שניה כמות שהיא רק זאת הנפש עם זה הרוח וכיוצא בזה כידוע נמצא שעכשו כשזה הנפש מתקבץ עם רוח אחר וכיוצא בזה שוב אין זה מה שהיה קדם כי אין השם יתברך עושה שני פעמים דבר אחד
מיהו הצדיק האמת של הדור הזה?
...ועל זה שצריך להתקרב לצדיק האמת וכולי. והשאלה היא, מיהו ואיזה הוא הצדיק האמת של הדור הזה? ובנוסף, האם רבי נחמן עצמו היה פטור מלהתקרב לצדיק האמת, בהנחה שהוא הצדיק האמת? תודה תשובה: הצדיק האמת הוא אחד. והוא אותו צדיק אמת בכל הדורות. ואליו התקרב גם רבי נחמן מברסלב עצמו. הצדיק הזה הוא השי"ת עצמו, שהוא ורק הוא נקרא צדיקו של עולם, ורק הוא הצדיק האמת של כל דור ודור. כמובא כאן: breslev.eip.co.il/?key=171 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כט - האי גברא דאזל בעי אתתא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רד - הַמָּעוֹת שֶׁנּוֹתְנִין לְתַלְמִיד חָכָם הוּא בְּחִינַת תּוֹרָה
...שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תורה מעלת הצדקה ידוע בפרט כשנותנין לתלמיד חכם כמובא שהמעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תמכי אוריתא אבל באמת זה המעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תורה ממש ואין עברה יכול לכבות זה המעות שנותנין לתלמיד חכם כי 'אין עברה מכבה תורה' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . וזה המעות הוא בחינת תורה ממש כנ"ל וזה מעות ראשי תבות ואין עבירה מכבה תורה. ועוד יש בענין זה דברים הרבה כי בעת שגלה זאת ספר איזה מעשה בענין זה אך לא זכינו לכתב...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שִׁיר מִזְמוֹר לַמְנַצֵּחַ, 'זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכד - שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' כי כשמדבר לפני הקדוש ברוך הוא ומפרש שיחתו בטענות ובקשות רוצה לנצח את הקדוש ברוך הוא כביכול והשם יתברך יש לו תענוג מזה על כן שולח לו דבורים שיוכל לנצח אותו כביכול כדי לקבל התענוג כי בלא זה בודאי לא היה אפשר לבשר ודם לנצח את הקדוש ברוך הוא אך השם יתברך עצמו שולח ומזמין לו דבורים וטענות לנצח אותו כנ"ל
להכלל באין סוף. מה זה אומר?
...מה זה אומר? שאלה: אשמח לדעת מה הפירוש של המושג להכלל באין סוף? מה זה אומר בדיוק? מה המשמעות של "השגת האור אין סוף"? תשובה: להכלל באין סוף יש לו המון משמעויות שונות, ונפרט חלק מהן. אך לפני שנסבך את העניין, נאמר בפשיטות, שלהבין מה טוב בכל דבר בעולם, זה נקרא להכלל באין סוף בשלמות. אדם הראשון לפני שהוא חטא, הוא לא הבדיל בין טוב לרע, והוא היה כלול בא"ס בשלמות. זה כל העניין כולו. ועכשיו נסבך את זה קצת... להכלל בא"ס, היינו להשיג בשכל אנושי את מה שיש מעל...
שיחות הר"ן - אות ש - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות ש - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת אמר לי. כל מה שאתה רואה בעולם כל מה שנמצא בעולם הכל בשביל הבחירה והנסיון
שיחות הר"ן - אות קכ
...אינכם זוכים לשום קדשה ועבודה חס ושלום רק מיחלים לבד אף על פי כן חזקו ואמצו ואל תפלו משום דבר שבעולם יהיה איך שיהיה כמבאר מזה בדברינו כמה וכמה פעמים ויותר ויותר מזה צריך כל אחד ואחד לחזק את חברו לבל יפל בדעתו משום דבר שבעולם ואפילו אם הוא יודע בעצמו שהוא כמו שהוא אף על פי כן יחזק את חברו כי את חברו בקל יותר לחזק מלחזק את עצמו כי אין חבוש מתיר את עצמו כי אין רעה גדולה מנפילה וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה לענין מלחמה הגשמיות על פסוק: "אל תיראו ואל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לב - אֲדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח
...תורה לב - אדני שפתי תפתח [לשון רבנו זכרונו לברכה] "אדני שפתי תפתח" והוא בחינת רקודין של חתנה כי כל זמן שלא נתונה לזווג היא אתקריאת נער בלא ה' גימטריא ש"ך דינים וכד אתתקנת לזווג אתקריאת נערה בה"א שנמתקין הדינין על ידי ה' אלפין של אהיה שבבינה כמובא ב"פרי עץ חיים" נמצא הכלה עדין בבחינות נער בבחינות ש"ך דינים וצריך להמתיקה ולתקנה וזה נעשה על ידי רקודין כי הרגלין הם בבחינות נצח והוד והם נתנשאים על ידי הלב הינו על ידי שמחת הלב כנראה בחוש שעל ידי שמחת הלב...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 15_08_2025 השעה 17:51:23 - wesi2