ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לא - אִית לָן בֵּירָא בְּדַבְרָא... מיין עלאין למיין תתאין והוא בחינות בן חורין בבחינות: "אשריך ארץ שמלכך בן חורין" והוא עבד תולדין בבחינות: "ואת הנפש אשר עשו בחרן" כי החרות תלויה בברית בבחינות: "בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור" ואליעזר, הוא ברית תתאה בבחינת "כי ... הוא היה ראש למאמינים וראש לנמולים וכשנתגלה החסד הינו האהבה וההשתוקקות בבחינות: "כי חולת אהבה אני" אזי הוא עושה נפשות בחינות: "ואת הנפש אשר עשו" הינו שעושה נקדות לאותיות התורה כי אותיות בלא נקדות כגוף בלא נפש שאין להם שום תנועה ופעלה בלא נפש וזווגן של האותיות ברל"א שערים לעשות איזה פעלה אין להם כח אלא לפי הנקדות והנקדות הן האהבה והכסופין בבחינות: "נקדות הכסף" והכסופין הן הנפש בבחינות: "נכספה וגם כלתה נפשי" ולפי הכסופין כן הנקדות אם כוסף לרע עושה הנקדות רעים ואזי נצטרפים האותיות ונזדוגים לעשות פעלות רעות ואם כוסף לשוב בתשובה נעשה נקדות טובות הינו נפשות טובות ומתנועעים האותיות ונזדוגים לעשות פעלות טובות וזהו: "תורי זהב נעשה לך" כדאיתא בזוהר: 'אתערותא דזווגא מסטרא דצפון' "ומצפון ... נתגלה, שהם הנקדות אזי "תורה יבקשו מפיהו" אזי אותיות התורה בעצמן מבקשים ממנו שידבר אותם כדי שיהיה להם נקודות ונפשות ז. ודע שלא די לאדם בהשתוקקות בלב בלבד כי צריך האדם להוציא בשפתיו כסופיו ועל זה נסדר סדר התפילות כי על ידי השתוקקות בלב נעשה נפש ונקדות בכח וכשמוציא את תשוקתו בפיו אזי נעשה הנפש בפעל כי עקר מוצא הנפש היא מפיו בבחינת: "נפשי יצאה בדברו" ובשביל זה "תורה יבקשו מפיהו", "מפיהו" דיקא וגם תרגומו של: "ויהי האדם לנפש חיה" תרגומו: "לרוח ממללא" כי עקר הנפש מהדבור ח. וזהו: "יש הבל אשר נעשה על הארץ" וכו' זהו בחינת גלגולי נפשות כשאדם משתוקק לאיזה דבר ומוציא השתוקקותו אחר כך בהבל פיו כנ"ל אזי נעשה הנפש והנפש הזאת הינו הרוח ממללא, הולכת באויר ומגיע לאדם אחר ומעוררת את האדם אחר לתשוקה ולפי התשוקה, לפי הנפש, לפי הרוח ממללא כן נתעורר האדם אם התשוקה בא מצדיק לרשע אזי נתעורר הרשע בהרהורי תשובה בבחינות: "יש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים" ואם להפך, להפך והכל נעשה על ידי ההבל פיו שהוא הנפש כי זה ידוע לכל שעקר הדבור הוא שכלי הדבור מכין באויר ואויר הזה פוגע באויר הסמוך לו והסמוך בסמוך עד שמגיע לחברו ושומע חברו האותיות וכשהוא מקבל דבורו הוא מקבל נפשו ונתעורר לדבר הזה ט. ומי שהוא במדרגת אברהם הינו בחינות בעל נפש אזי בודאי כל אכילותיו וסעדותיו בבחינת לחם הפנים בבחינת: "התהלך לפני" "התהלך", זה בחינת רגלין, בחינת פרנסתו בחינת: "ואת ... הם החיות והתנועה של האותיות ובלי הנקדות האותיות הם כגלם ואין בהם שום תנועה ועל כן הנקדות הם בחינת נפש כי כמו שהנפש הוא חיות האדם וכל תנועה שאדם מתנועע הכל הוא על ידי הנפש ובלתי הנפש הוא כגלם כן הנקדות, הם החיות והנפש של האותיות ובלי הנקדות הם כגלם ואין להם שום תנועה וחיות רק על ידי הנקדות הם מתנועעין ועל ידי הנקדות נזדוגין ונצטרפין האותיות ועקר התהוות הנפש הוא על ידי ההשתוקקות והכסופין של איש ישראל אחר השם יתברך כל אחד לפי מדרגתו שהוא נכסף ומשתוקק ומתגעגע להגיע אל מדרגה למעלה ממנה על ידי הכסופין אלו נעשה נפש כמו שכתוב: "נכספה וגם כלתה נפשי" הינו מה שאני נכסף וכלה אחר השם יתברך מזה בעצמו נעשה נפשי וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה "וינפש" 'כיון ששבת וי אבדה נפש' הינו שבתחלת השבת שצריך לקבל נפש יתרה אנו זוכרין מאבדת הנפש בחל ואומרים: "וינפש", וי אבדה נפש ומתחילין להתגעגע אחריה ועל ידי זה בעצמו שאנו מתגעגעין אחר הנפש מזה בעצמו נתהוה הנפש היתרה וזה בחינת: "נקדות הכסף" הינו שעל ידי הכסופין נעשין הנקדות שהם בחינת נפש הינו שעל ידי מה שהוא נכסף ומשתוקק לדבר אם לטוב או לרע, חס ושלום אזי לפי הכסופין נעשו נקדות ... ואין להם שום ציור בלי נקדות ולפי הכסופין וההשתוקקות של האדם כך נצטירין האותיות על ידי הנקדות שהם בחינת נפש שמקבלין על ידי הכסופין הינו אם הוא נכסף לדבר טוב נעשה מהכסופין נפש קדושה ונעשים נקדות, בחינת "נקדות הכסף" ...