ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נז - אֵימָתַי יָבוֹא בֶּן דָּוִד... שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה "ובניהו בן יהוידע בן איש חי" 'צדיקים אפילו במיתתם נקראים חיים' על ידי זה, הוא נופל בחולאת אשר לא יאמין בחייו הינו שאין שום אדם מאמין שיחיה מחלי זה כי אין רפואה למכתו כנ"ל ותקונו ... כמו שפועל בצום ועל שם זה נקרא שבת, כי בסגלתו "להשבית אויב ומתנקם" ו. כי על ידי הצום, אויביו נופלים לפניו כי על ידי הכעס הבא מהכבד בחינת: 'כבד כועס' נתעורר המקטרג הגדול, שהוא עשו, "הוא אדום" שאחיזתו בכבד ... בפני אדם, בבחינת "חכמת אדם תאיר פניו" ועל ידי הכעס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ואז צלו סר, ופניו נופלים בבחינת: "למה חרה לך ולמה נפלו פניך" וכשאין לו פני אדם, אזי מוראו סר כי נמשל כבהמות וצריו מצרים ... הצום והתענית הוא מתקן את פניו ומחזיר לעצמו את חכמתו, שהיא צלמו המאיר בפניו ואז הכל יראים ממנו, ואויביו נופלים לפניו לפניו דיקא, כי עקר נפילתם, מחמת הפנים כנ"ל וכל זה נעשה על ידי הצום כי על ידי הצום, ... עד שערי מות" אבל כשיש להם אמונה, אזי נפתחים להם שערי הקדשה, בבחינת: "פתחו שערים וכו' שומר אמונים" ואז נופל שער ארם פעם אחת. והקמת אמונה היא על ידי נדר, ואז נהיר בנהירו דאבהן כנ"ל ואז נבנה פעם שניה שער דקדשה, בבחינת: "שאו שערים ראשיכם" כי האבות הן הראשים בבחינת: "אלה ראשי בית אבותם" "וכשזה קם זה נופל" וזה בחינת נפילת פעם שנית שער של ארם. ועל ידי הארות האבות זוכה לשבת, להשבית אויב, וזוכה לשלום כנ"ל ...