שאלה:

ראיתי כי הבאתם כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=65 ציטוטים רבים של רבי נחמן מברסלב על העניין של מפורסמים של שקר ומנהיגים שאינם ראויים להנהיג.

השאלה שלי היא, מה רבי נחמן מברסלב אומר לגבי כיצד ניתן לזהות את המפורסמים של שקר האלו? כיצד ניתן לדעת מיהו מפורסם של שקר ומיהו מפורסם של אמת?

תודה

תשובה:

הדרך לגלות מי הם המפורסמים של שקר, היא אך ורק על ידי זה שהאדם מחפש תמיד את האמת. ולא רק את האמת, אלא את האמת לאמיתה וכולי.

מצד האמת, הדרך היחידה לדעת מיהו מפורסם של שקר באמת, היא אך ורק על ידי זה שהאדם מתקן את האמונה של עצמו בשלמות שאין שלמות אחריה. ורק אז הוא זוכה להבחין בין המפורסמים, מיהו מפורסם של אמת, ומיהם כל השאר שכל המלכות שלהם שורשה בעזות וכולי.

אך עד שהאדם זוכה לבחינה הנ"ל, של תיקון האמונה שלו בשלמות מוחלטת שאין שלמות אחריה, עד אז הוא צריך לחפש את האמת... ולהניח שהוא עדיין לא יודע להבדיל בין טוב לרע, כי הוא עדיין לא תיקן את חטא אדם הראשון שהוא פגם הדעת, וממילא דעתו משובשת וכולי. ופשוט צריך להמשיך ולחפש את האמת.

breslev.eip.co.il/?key=178 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ

וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְשָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל

צָרִיך לֵידַע מְקוֹר כָּל הַנְּשָׁמוֹת וּמְקוֹר חִיּוּתָם

מֵהֵיכָן כָּל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה מְקַבֶּלֶת חִיּוּת

וְהָעִקָּר לֵידַע כָּל מְפֻרְסְמֵי הַדּוֹר

וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בִּפְרָטִיּוּת עִם כָּל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה

צָרִיך לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם כָּל מְפֻרְסְמֵי וּמַנְהִיגֵי הַדּוֹר

כִּי הַנְּשָׁמוֹת נֶחֱלָקִים תַּחְתָּם

כִּי כָל מְפֻרְסָם וּמַנְהִיג הַדּוֹר יֵשׁ לוֹ כַּמָּה נְשָׁמוֹת פְּרָטִיּוּת, הַשַּׁיָּכִים לְחֶלְקוֹ

וּכְשֶׁמְּקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם הַמְפֻרְסָמִים

הוּא מְקֻשָּׁר עִם כָּל פְּרָטֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל

אַך צָרִיך לֵידַע וּלְהַכִּיר אֶת הַמְפֻרְסָמִים

כִּי יֵשׁ כַּמָּה מְפֻרְסָמִים שֶׁהֵם בְּשֶׁקֶר

וְהֵם רַק עַל יְדֵי עַזּוּת

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'עַזּוּת מַלְכוּתָא בְּלָא תָּגָא'

ד. וּלְהַכִּיר אֶת הַמְפֻרְסָמִים, אֵיזֶהוּ עַל יְדֵי עַזּוּת

הוּא עַל יְדֵי בִּנְיַן יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַלֵּב

כִּי יְרוּשָׁלַיִם בְּחִינַת יִרְאָה שָׁלֵם

הַיְנוּ שְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה הַתְּלוּיָה בַּלֵּב

...

וַאֲזַי יָכוֹל לְהַכִּיר הַמְפֻרְסָמִים שֶׁהֵם עַל יְדֵי עַזּוּת, כִּי עַזּוּתָם נוֹפֵל לְפָנָיו

כִּי כְּשֶׁזּוֹכֶה לִתְפִילָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת דְבַר ה'

שֶׁהוּא הַשּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁכָּל הַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם כֻּלָּם מְקַבְּלִים כּחָם מִמֶּנּוּ

אֲזַי הֵם כֻּלָּם בְּחִינַת לוֹוִין אֶצְלוֹ

בִּבְחִינַת: כָּל כּוֹכְבַיָּא לוֹוִין דָּא מִן דָּא וְכוּ'

נִמְצָא שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינוֹת לוֹוִים

עַד הַשּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא דְבַר ה'

שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבַּעַל תְּפִילָּה, שֶׁהוּא הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל

שֶׁכָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְכָל הַכּחוֹת כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת לוֹוִין מִמֶּנּוּ

בִּבְחִינַת: "וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְך מִשְׁתַּחֲוִים"

שֶׁכָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם הֵם מִשְׁתַּחֲוִים וְנִכְנָעִים לְשָׁרְשָׁם

שֶׁהוּא בְּחִינַת דְבַר ה', בְּחִינַת הַבַּעַל תְּפִילָּה כַּנַּ"ל

וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְך מִשְׁתַּחֲוִים רָאשֵׁי תֵבוֹת מַלְוֶה

כִּי כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת לוֹוִין זֶה מִזֶּה וְזֶה מִזֶּה

עַד הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבַּעַל תְּפִילָּה

שֶׁהוּא הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל

כִּי הוּא בִּבְחִינַת הַשּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא דְבַר ה' כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן יָכוֹל לְהַכִּיר בְּהַמְפֻרְסָמִים שֶׁהֵם רַק עַל יְדֵי עַזּוּת

כִּי אֵין אָדָם מֵעֵז פָּנִים בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ

וְעַל כֵּן עַזּוּתָם נוֹפֵל לִפְנֵי הַבַּעַל תְּפִילָּה, שֶׁהוּא הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל כַּנַּ"ל

כִּי כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת לוֹוִין מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל

היינו כי אין קיצורי דרך, וצריך האדם לתקן את עצמו בשלמות, כדי לדעת להבדיל בין טוב לרע באמת

וכיו"ב מובא כאן breslev.eip.co.il/?key=217 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מ - מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁטָּעַם בֶּאֱמֶת טַעַם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הוּא יָכוֹל לְהַכִּיר בְּאַחֵר

אִם הָיָה אֵצֶל צַדִּיק עַל ראשׁ הַשָּׁנָה אִם לָאו

וְאִם אוֹתוֹ הַצַּדִּיק הוּא גָּדוֹל בְּמַעֲלָה אוֹ קָטָן

וְאִם הוּא צַדִּיק אֲמִתִּי אִם לָאו

אוֹ אִם הוּא בְּעַצְמוֹ צַדִּיק

והפשט הוא, כי רק מי שזוכה לשכל אמיתי, דהיינו השכל הנקנה שהוא השכל שהיא לאדם הראשון לפני החטא, שהוא הטעם של ארץ ישראל, רק הוא יודע להבדיל בין צדיק לרשע באמת...

ראה גם כאן: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=25 וראה גם כאן: breslev.eip.co.il/?key=2519 - סיפורי מעשיות - מעשה שיחות שאחר סיפורי המעשיות

דַּע שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי פָּלָטִין

וּשְׁנֵי הַפָּלָטִין דּוֹמִין זֶה לָזֶה

בְּאֶחָד דָּר בּוֹ מֶלֶךְ, וּבְהַשֵּׁנִי דָּר עֶבֶד

וּבְוַדַּאי, בֶּאֱמֶת הוּא חִלּוּק גָּדוֹל בֵּין הַפָּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ לְפָלָטִין שֶׁל עֶבֶד

רַק אַף עַל פִּי כֵן, אֶפְשָׁר לִטְעוֹת בֵּינֵיהֶם

...

וְהִנֵּה, בֵּין שְׁנֵי הַבָּתִּים הַנַּ"ל אֶפְשָׁר לִטְעוֹת

הַיְנוּ, בֵּין הָאֱמֶת וְהַשֶּׁקֶר

כִּי הַשֶּׁקֶר מְדַמֶּה עַצְמוֹ לְהָאֱמֶת

כִּי גַּם שָׁם יֵשׁ קֶשֶׁר מִנְּפָשׁוֹת רַבִּים

וְאֶפְשָׁר לָאָדָם לִטְעוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הָאֱמֶת וּלְהֵיכָן יְקָרֵב עַצְמוֹ

וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים זוֹכֶה לְהָבִין בֵּין שְׁנֵי הַבָּתִּים הַנַּ"ל

בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר

בֵּין מֶלֶךְ לְעֶבֶד

כִּי הַשֶּׁקֶר הוּא בְּחִינַת עֶבֶד, בְּחִינַת אָרוּר, בְּחִינַת: "אָרוּר כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים" וְכוּ'

ומצוות פדיון שבויים, היינו כאשר האדם מתקן את מידת המלכות שלו. כי השכינה היא בגלות, וסודות התורה וגם ניצוצות הקדושה נמצאים בגלות. וכאשר האדם זוכה לתקן את מידת המלכות שלו בשלמות, על ידי זה השכינה יוצאת מהגלות, שזהו בניין ירושליים הנ"ל, שעל ידו זוכה להכיר בין המפורסמים וכולי...

---

אך כל זמן שהאדם עצמו לא תיקן את חטא אדם הראשון, הרי שדעתו פגומה, והוא אינו יודע להבדיל בין טוב לרע וכולי. ולכן עד אז צריך תמיד לחפש את האמת לאמיתה וכולי, ולדעת שהוא עדיין אינו יודע כלל...

*

רציתי לשאול למה. ז"א למה על האדם לתקן את עצמו בשלמות כדבריכם, כדי להיות מסוגל להבדיל בין צדיק לבין נוכל?

וכי בלי זה אי אפשר להבדיל בכלל?

*

התשובה היא די פשוטה, למרות שרוב ככל אנשי העולם בוחרים להתעלם ממנה.

העניין הוא כי אחרי חטא אדם הראשון, כל השכל של כל בני האדם עלי אדמות בכל הדורות, הוא שכל משובש ופגום.

ולא משנה כמה נדמה לאדם שהוא חכם / צדיק / תלמיד חכם / גאון וכיו"ב, כל זמן שהוא לא תיקן את החטא של עץ הדעת, הרי שהדעת שלו פגומה ללא מקום לפרשנות נוספת.

האדם משתמש בשכלו כדי להבדיל בין טוב לרע ובין אמת לשקר. ומשום שהאדם משתמש בשכלו, משום כך נדמה לו שכאילו שכלו הוא אכן באמת יודע להבדיל בין טוב לבין רע ובין אמת לבין שקר. אך לא כן הוא הדבר.

זה שהאדם בחיי היום יום שלו מבדיל בין אמת לשקר ובין טוב לרע, אין בכך להעיד בשום דרך ובשום צורה על כך שהאדם באמת יודע להבדיל בין אמת לבין שקר.

וכפי שהתבאר כמה פעמים, כי מה שנקרא אצל האדם אמת / שקר / טוב / רע, זה הכל באופן יחסי בלבד, ביחס לשכל של אותו האדם בלבד.

אך מצד האמת באמת, אמת וטוב אמיתי זה רק השי"ת עצמו בלבד.

ואדם הראשון בטרם חטא ובטרם נפגמה דעתו, הוא היה חי בגן עדן, וגן עדן הוא עולם האמת ועולם שכולו טוב. אך מיד ברגע שחטא אדם הראשון, מיד באותו הרגע נפגמה דעתו והוא נזרק מגן עדן אל הגהנום שנקרא העולם הזה, שהוא עולם השקר ועולם התמורות וכולי וכולי.

וגם מה שנראה לאדם כאמת ברורה, הוא אך ורק לבוש והסתרה של השי"ת עצמו שהוא ורק הוא האמת עצמה.

וכל זמן שלא חזר האדם בתשובה שלמה, דהיינו כל זמן שהאדם לא תיקן את חטא אדם הראשון ולא תיקן את חטא עץ הדעת ולא זכה לאכול מעץ החיים שהוא השכל הנקנה שהוא חיים לנצח, עד אז האדם הזה יהיה אשר יהיה, הוא חי בעולם הדמיונות, בעולם השקר, בגהנום, בהיכלי התמורות, בעמקי הקליפות, בהסתרה ובדמיונות.

ולא משנה מה יעשה האדם, כל זמן שהשכל של האדם הוא לא זהה לחלוטין לשכל של השי"ת, הרי שהשכל שלו פגום ללא מקום לפרשנות.

ורק השכל של השי"ת הוא האמת. ושום שכל אנושי הוא לא דומה לשכל של השי"ת, מלבד השכל של מי שתיקן את חטא אדם הראשון.

וכל זמן שיש לאדם לדוגמא את השאלות של החלל הפנוי, דהיינו כל זמן שהשאלות האלו קיימות אצלו בשכל שלו, גם אם הוא מתגבר עליהן עם אמונה, הרי שמוחו פגום והרי שיש לו שכל אנושי משובש.

וכל זמן שהאדם לא יודע את מהות השי"ת וכל זמן שהאדם לא יודע מה היה לפני בריאת העולם וכיצד העולם נברא ומדוע העולם נברא וכולי, כפי מה שהשי"ת עצמו יודע את הידיעות האלו, הרי שהשכל של האדם הזה פגום.

וכל זמן שהאדם לא הגיע לתכלית הידיעה ולידיעה שלמה, וכל זמן שהאדם יכול לדעת יותר ממה שהוא יודע, הרי שהשכל שלו פגום.

וגם אם הוא..., וגם אם הוא..., כל זמן שהשכל של האדם פגום בחטא עץ הדעת, הרי שהוא רואה את המציאות בשונה ממה שהשי"ת רואה אותה, וממילא השכל שלו לא באמת יודע להבדיל בין אמת לשקר ובין טוב לרע.

וכל זמן שאין לאדם את השכל השלם הזה, וכל זמן שהאדם לא הגיע לתכלית הידיעה, הרי שעליו לזכור שבכל רגע הוא פתאום יכול לגלות שכל מה שנדמה לו כטוב הוא רע וכל מה שנדמה לו כאמת הוא שקר ולהפך.

כי באמת, בשכל של העולם הבא כשיבוא המשיח, אז כל השכל כולו יתהפך. ואז ידעו את האמת באמת.

אך השכל של העולם הזה הוא כולו פגום וכולי.

ועל האדם להשלים את דעתו ואת שכלו, ולעלות מדרגה לדרגה, עד שהוא יזכה כבר כאן בגוף הגשמי כאן בעולם הזה, לזכות לכל מה שיזכו כל שאר העולם בתכלית הסופית בסוף העולם וכולי.

בשורה התחתונה, כל זמן שהשכל של האדם לא יודע את הכל, הרי שפתאום הוא יכול לגלות אפילו פרט אחד קטן שיהפוך אצלו את כל התמונה על פיה וכולי.

ונסכם במ"ש רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=343 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עב - לִפְעָמִים בָּא לָאָדָם הִרְהוּר תְּשׁוּבָה

כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ רוּחַ שְׁטוּת שֶׁל עֲבֵרָה

שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם

וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא רוּחַ שְׁטוּת

עיין שם.

כך שגם אם כולם משוגעים, זה לא הופך את השגעון שלהם לאמת וכולי...