ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם... זה שעוסקים לדבר אחד עם חברו להכניס בו דעת ויראת שמים ולהעמיד תלמידים כנ"ל על ידי זה נכנסין אורות המקיפים דהינו שזוכה להבין ולידע, מה שלא היה מבין ויודע מתחלה כי מה שאדם מבין ומשיג בשכלו זה בחינת פנימי ... השכל נכנס לתוך שכלו אבל מה שאין יכול לכנס לתוך שכלו דהינו מה שאי אפשר לו להבין זה בחינת מקיפים כי זה הדבר מקיף סביבות שכלו ואי אפשר לו להכניסו בפנים בתוך שכלו כי אי אפשר לו להבין זאת, מחמת שהוא בחינת מקיף אצלו וכשעוסק לדבר עם בני אדם, ומכניס בהם דעתו נמצא שנתרוקן מחו מהשכל והדעת שהיה לו אזי על ידי זה נכנס השכל המקיף לפנים כי על ידי שנתרוקן שכלו על ידי שהכניס דעתו בחברו על ידי זה נכנס המקיף לפנים, וזוכה להבין בחינת השכל המקיף דהינו שמבין מה שלא היה יכול להבין מתחילה כנ"ל ויש כמה בחינות במקיפים כי מה שמקיף לזה, הוא בחינת פנימי אצל חברו שהוא במדרגה למעלה ממנו וכן למעלה מעלה ויש שכל, שהוא בחינת מקיף לזה ואצל אחר זה השכל הוא נמוך אפילו מבחינת פנימי מחמת שהוא במדרגה גבוה ממנו הרבה ועל ידי שמדבר אחד עם חברו ביראת שמים ומכניס בו דעתו על ידי זה נכנס מקיף שלו לפנים כנ"ל וכן למעלה מעלה שכל אחד לפי בחינתו ומדרגתו נכנס מקיף שלו לפנים על ידי שמדבר עם חברו ותלמידו ומכניס בו דעתו כנ"ל וזהו: כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשתו כי קרוב אליך הדבר מאד הינו לקרב אליך הדבר שהוא בבחינת מאד בחינת מקיפים שהם נעלמים ורחוקים מאד מן האדם ולקרבם אליך להכניסם בפנים זה תלוי בפיך ובלבבך לעשתו בפיך ובלבבך זה בחינת ... לבי תבונות" הינו שיגלה חכמתו ותבונתו לתלמידיו כנ"ל לעשתו בחינת כאלו עשאו הנ"ל ועל ידי זה יוכל להכניס ולקרב המקיפים, שהם בחינת מאד להכניסם לפנים כנ"ל ולמעלה מן הכל הם המקיפים העליונים של חכם הדור שהוא הרבי שבדור שעל ידי שזה הרבי והחכם שבדור עוסק לדבר עם תלמידיו ומכניס בהם דעתו על ידי זה נכנסים המקיפים שלו לפנים והמקיפים שלו הם בחינת אריכות ימים ושנים כי המקיפים שלו הם בחינת עולם הבא, שהוא יום שכלו ארך כי שם הוא למעלה מהזמן כי כל הזמן של כל ... ארך ושם אין שום זמן, כי הוא בחינת למעלה מהזמן רק סדר הזמנים שיש שם הם בחינת השגות של המקיפים שיש מקיפים שהם בחינת ימים, ויש מקיפים שהם בחינת שנים, בחינת: "תקופות הימים", "תקופות השנים" ואלו המקיפים שיש שם, הם בחינת סדר הזמנים שם והשגות מקיפים הללו זה עקר התענוג והשעשוע של עולם הבא אשרי מי שזוכה להשיגם וזה בחינת תכלית הידיעה כי תכלית הידיעה אשר לא נדע כי השגות אלו המקיפים, שהם בחינת שעשוע עולם הבא זה בחינת: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" כי הם הם רב טוב הצפון ... בחינת "מה חמית מה פשפשת" בחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע' וזה בחינת שפע הכתר כי כתר הוא בחינת מקיף, כמו שכתוב: "כתרו את בנימין" וכו'. ז. וזה החכם שזוכה לאלו המקיפים הנ"ל, בחינת שפע הכתר הוא צריך שיהיה לו בחינת כל, בחינת "כי כל בשמים ובארץ" ותרגומו: 'דאחד בשמיא וארעא' הינו שיהיה אוחז ומקים שני העולמות עולם העליון ועולם התחתון שהם בחינת שמים וארץ כי הצדיק והחכם הנ"ל הוא צריך שיהיה אוחז בשניהם ... הארץ כבודו" וזה בחינת כל, שיש להצדיק בחינת:" כי כל בשמים ובארץ ", 'דאחד בשמיא וארעא' הינו שהוא אוחז ומקים שני העולמות עולם העליון הוא אוחז ומקים בבחינת מה, בחינת 'איה מקום כבודו' ועולם התחתון הוא מקים בבחינת" מלא כל הארץ כבודו [ועין לקמן [סימן ס"ח], שם מבאר גם כן ענין זה בבאור יותר קצת והכלל ... כל הארץ כבודו" וזה בחינת כל שיש להצדיק וכו', כנ"ל] ח. גם זה החכם הדור הנ"ל צריך לידע איזה מקיפים, שהוא צריך להמשיכם ואיזה מקיפים שאין צריך להמשיכם ובשביל זה יש דברים שאין רשאים לגלותם בפני התלמידים כי אם יגלה אותן הדברים, יכנסו מקיפים אחרים בתוך שכלו כנ"ל ולפעמים אין צריך לקבל אלו המקיפים כמו למשל, כשהרב מדבר עם תלמידו איזה פשט בגמפ"ת [גמרא, פרוש, תוספות] ובתוך דבריו הוא בא על איזה קשיא ואותו הקשיא היה בתחלה בבחינת מקיף אצלו כי לא ידע ממנה בתחלה ותכף כשנופל בשכלו זאת הקשיא, הוא אומרה בפני תלמידו ובתוך כך כשמסביר לו הקשיא, נופל בשכלו תרוץ על הקשיא נמצא שחוזר ומשיג מקיף אחר, שהוא תרוץ על הקשיא ואזי אומר גם התרוץ בפני התלמיד אך כשמגלה גם התרוץ בפני התלמיד אזי נכנס בו עוד מקיף אחר ואז על ידי זה השכל שבא עליו עתה, הדרא קשיא לדוכתא ואדרבא, עתה הקשיא חזקה ורחבה יותר מבתחלה נמצא שעל ידי שגלה התרוץ בפני התלמיד שעל ידי זה נכנס בו מקיף אחר, דהינו שכל חדש שעל ידי זה חזרה הקשיא למקומה ביתר עז כי עתה הקשיא חזקה ורחבה יותר מבתחלה כמו כן יש בהשגות שיש דברים שאסור לגלותם כי אם יגלה זה התרוץ בפני התלמיד יכנס בו מקיף חדש שעל ידו יהיה הקשיא חזקה ורחבה יותר מבתחלה עד שיוכל לכנס בהשגות מקיפים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספיק לבאר הקשיות והתרוצים שיש שם כי הם למעלה מהזמן כי כל מה שהוא מגלה איזה שכל, קשיא או תרוץ נכנס בו שכל חדש שהוא בחינת מקיף כנ"ל על כן אם לא יהיה נזהר בדבריו לדקדק איזה דבר לגלות ואיזהו דבר שלא לגלות על ידי זה ...