ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תצב - עבודת השם
אות תצב כשנתן הצעטליך הנ"ל פעם אחת נתן לאחד הצעטל ואמר לו זה שקבל הצעטל לרבנו זכרונו לברכה העולה על דעתנו לא היה כך. כי היינו סבורים שתצוו לנו להתענות הרבה ימים בשנה ועכשו אנו רואים שאינם רק ימים מעטים מאד בשנה. השיב, הלא אלישע אמר לנעמן רחץ וטהר ולא רצה להאמין שבדבר הקל הזה יהיה לו רפואה ואמר הלא טוב אמנה ופרפר ונהרות דמשק הלא רחצתי בהם וטהרתי עד אשר אמרו לו עבדיו, אבי דבר גדול דבר אליך הלוא תעשה אף כי אמר אליך רחץ וטהר. ואז שמע לעבדיו ורחץ בירדן שבע פעמים וישב בשרו ויטהר. כן אתם נדמה לכם שצריכין דוקא לומר לרפואתכם דברים כבדים ואין אתם מאמינים שבדבר קל שאני מצוה לכם לעשות יהיה לכם רפואה שלמה רפואת הנפש באמת. ודבר זה נצרך מאד כמה פעמים כי לפעמים אדם מונע עצמו מלעשות איזה דבר שבקדשה מחמת כבדות מחמת רבוי המניעות שמונעים אותו מלעשותו והוא אינו מתגבר לשברם. ולפעמים להפוך שהוא נמנע מדבר שבקדשה מעצם קלותו שהדבר הזה קל בעיניו מאד לעשותו ומחמת זה אינו מאמין שחיי נפשו יהיו תלויים בדבר קל כזה. ובאמת צריכין לזהר במצוה קלה כבחמורה וארח חיים פן תפלס וכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. כי עקר הסתות ומניעות הבעל דבר הוא רק מניעות המח שלפעמים מכניס במח האדם שכבד עליו מאד לעשות הדבר ומחמת זה רוצה למנעו. ולפעמים להפך שמקל עליו ומקטין בעיניו אותו הדבר מאד עד שאינו עולה על לב האדם שחיי נפשו תלויים בזה והכל כדי למנעו חס ושלום. ולפעמים זאת המניעה גדולה ביותר ממניעה ממש. אבל הולך בתם ילך בטח ואינו מסתכל על שום מניעה ובלבול שבעולם כלל. וכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה אות תצג לענין הקשיות שדרך העולם להקשות קשיות הרבה על הצדיקים ובפרט עליו שהיו מקשים קשיות הרבה ענה ואמר בדרך צחות הלא על ידי הקשיות שמקשים עלינו יש לנו פרנסה ועשירות. כי העשירות והפרנסה של הצדיקים העוסקים בתורה לשמה הוא רק על ידי קשיות. כי רבותינו זכרונם לברכה אמרו (שבת ס"ג) : 'ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד והקשו, בימינה ארך ימים איכא, עשר וכבוד ליכא. והשיבו, כל שכן עשר וכבוד'. נמצא שעל ידי הקשיא דיקא נמשך העשר והכבוד להצדיקים המימינים בתורה לשמה. כי אם לא היו רבותינו זכרונם לברכה מקשים קשיא זו לא היה שום עשר וכבוד להצדיקים כפשוטו של מקרא שנראה שבימינה היא רק ארך ימים. אבל על ידי הקשיא שהקשו ארך ימים איכא עשר ליכא על ידי זה נמשך העשר והכבוד להצדיקים כמו שתרצו שם כל שכן עשר וכבוד. נמצא שעל ידי הקשיות דיקא יש להצדיקים פרנסה כי עקר העשר והכבוד להצדיקים על ידי קשיות אות תצד ואף על פי שדברים אלו אמר בדרך צחות שקורין ווערטל [בדיחה] אבל באמת דברים בגו ויש בענין זה עמקות גדול וסוד עמק מאד. כי כל הדברים שלו, אפילו דברי צחות שלו שאומר שקורין ווערטליך, יש בכלם סודות עצומות נוראות ועמקות מאד. ואפילו אדם פשוט שיש לו שכל אמתי קצת יכול להבין בהם קצת רמזים נפלאים ונוראים [אמר המעתיק עין בלקוטי א' סימן יב במאמר תהלה לדוד ובלקוטי הלכות הלכות תלמוד תורה הלכה ג' ותבין קצת דברי צחות הנ"ל] אות תצה וכבר ספר שהבעל שם טוב זכרונו לברכה אמר פעם אחת ווערטל והיו מחיכין בעולם האצילות. הינו שהביא שמחה גם בעולם האצילות עד שגם שם היו מחיכין על ידי הווערטל שלו אות תצו פעם אחת היו מדברים לפניו בענין גדלות ענה ואמר מה אתם צריכין לדבר מגדלות הלא אני אין לי גדלות [כלומר ואתם איך יעלה על דעתכם שיהיה לכם איזה גדלות מאחר שאפילו אני אין לי גדלות] כי כבר התפאר עצמו רבנו זכרונו לברכה בזה שהוא יכול לומר על עצמו שאין לו גדלות שזה עקר תכלית שלמות הענווה כמו בחינת משה רבנו שכתב על עצמו והאיש משה ענו מאד וכמובא בגמרא שאמר רב יוסף אל תתני ענווה דאיכא אנא אות תצז הוטב בעיניו מאד מי שזכה לראות אותו בחלום אפילו בחייו. ואמר שיש אנשים מאנשיו שהוא נראה להם בחלום בדמות זקן גדול. ואמר שאם היינו אנשים כשרים כרצונו הינו יכולים לשמע ממנו דברים גדולים ונוראים בחלום. והעקר לזכות שלא ישתכח מה שרואין ושומעין בחלום כי לפעמים רואין ושומעין איזה דבר ואחר כך נשכח [וזה מחמת שלוקחין וטורפין ממנו הדבר בחזירתו, כמובא בזוהר הקדוש] אות תצח כבר מבאר שיחתו הקדושה [שיחות הר"ו ל] שהזהיר לבלי לבלבל האדם דעתו כלל בענין הנקיות ולא יסתכל על זה כלל. וספר בשם דוקטורים גדולים שטוב יותר לבריאות הגוף כשהוא נעצר קצת. אף על פי שהדוקטורים הראשונים היו אומרים תמיד שצריכין להיות משלשל וכן לכל החולאות היו אומרים לפתח הנקבים אבל עכשו חקרו בחכמתם להפך ממש שאדרבא טוב יותר לבריאות הגוף להיות נעצר קצת. ובפרט החולה טוב לו יותר להיות נעצר קצת דוקא. וספר בשמם שמי שנצרך לנקביו פעם אחת במעת לעת הוא גם כן חלישות כי טוב יותר לבל יהיה נפתח כי אם פעם אחת בשני ימים. רק אם לפעמים האדם נעצר כמה ימים חס ושלום אזי הוא צריך לעשות לו איזה דבר לפתח נקביו. אבל פעם אחת בשני ימים הוא טוב יותר לבריאות הגוף. וספר הרבה בזה וגלה דעתו הקדושה שהוא נוטה לדעה זו. ועל כל פנים אין להאדם לבלבל שום זמן כלל בשביל נקיות כמבאר שיחתו הקדושה בזה באריכות בספרים הנדפסים
אות תצב

כְּשֶׁנָּתַן הַצֶּעטְלִיךְ הַנַּ"ל

פַּעַם אַחַת נָתַן לְאֶחָד הַצֶּעטְל

וְאָמַר לוֹ זֶה שֶׁקִּבֵּל הַצֶּעטְל לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

הָעוֹלֶה עַל דַּעְתֵּנוּ לא הָיָה כָּךְ.

כִּי הָיִינוּ סְבוּרִים שֶׁתְּצַוּוּ לָנוּ לְהִתְעַנּוֹת הַרְבֵּה יָמִים בַּשָּׁנָה

וְעַכְשָׁו אָנוּ רוֹאִים שֶׁאֵינָם רַק יָמִים מֻעָטִים מְאד בַּשָּׁנָה.

הֵשִׁיב, הֲלא אֱלִישָׁע אָמַר לְנַעֲמָן רְחַץ וּטְהָר

וְלא רָצָה לְהַאֲמִין שֶׁבַּדָּבָר הַקַּל הַזֶּה יִהְיֶה לוֹ רְפוּאָה

וְאָמַר הֲלא טוֹב אֲמָנָה וּפַרְפַּר וְנַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק הֲלא רָחַצְתִּי בָּהֶם וְטָהָרְתִּי

עַד אֲשֶׁר אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו, אָבִי דָּבָר גָּדוֹל דִּבֶּר אֵלֶיךָ

הֲלוֹא תַעֲשֶׂה אַף כִּי אָמַר אֵלֶיךָ רְחַץ וּטְהָר.

וְאָז שָׁמַע לַעֲבָדָיו וְרָחַץ בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ וַיִּטְהָר.

כֵּן אַתֶּם

נִדְמֶה לָכֶם שֶׁצְּרִיכִין דַּוְקָא לוֹמַר לִרְפוּאַתְכֶם דְּבָרִים כְּבֵדִים

וְאֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים שֶׁבַּדָּבָר קַל שֶׁאֲנִי מְצַוָּה לָכֶם לַעֲשׂוֹת יִהְיֶה לָכֶם רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ בֶּאֱמֶת.

וְדָבָר זֶה נִצְרָךְ מְאד כַּמָּה פְּעָמִים

כִּי לִפְעָמִים אָדָם מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִלַּעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מֵחֲמַת כְּבֵדוּת מֵחֲמַת רִבּוּי הַמְּנִיעוֹת שֶׁמּוֹנְעִים אוֹתוֹ מִלַּעֲשׂוֹתוֹ וְהוּא אֵינוֹ מִתְגַּבֵּר לְשַׁבְּרָם.

וְלִפְעָמִים לְהִפּוּךְ

שֶׁהוּא נִמְנָע מִדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מֵעצֶם קַלּוּתוֹ

שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה קַל בְּעֵינָיו מְאד לַעֲשׂוֹתוֹ

וּמֵחֲמַת זֶה אֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁחַיֵּי נַפְשׁוֹ יִהְיוּ תְּלוּיִים בְּדָבָר קַל כָּזֶה.

וּבֶאֱמֶת צְרִיכִין לִזָּהֵר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה וְארַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס

וְכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכחֲךָ עֲשֵׂה.

כִּי עִקַּר הֲסָתוֹת וּמְנִיעוֹת הַבַּעַל דָּבָר הוּא רַק מְנִיעוֹת הַמּחַ

שֶׁלִּפְעָמִים מַכְנִיס בְּמחַ הָאָדָם שֶׁכָּבֵד עָלָיו מְאד לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר

וּמֵחֲמַת זֶה רוֹצֶה לְמָנְעוֹ.

וְלִפְעָמִים לְהֶפֶךְ

שֶׁמֵּקֵל עָלָיו וּמַקְטִין בְּעֵינָיו אוֹתוֹ הַדָּבָר מְאד

עַד שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה עַל לֵב הָאָדָם שֶׁחַיֵּי נַפְשׁוֹ תְּלוּיִים בָּזֶה

וְהַכּל כְּדֵי לְמָנְעוֹ חַס וְשָׁלוֹם.

וְלִפְעָמִים זאת הַמְּנִיעָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר מִמְּנִיעָה מַמָּשׁ.

אֲבָל הוֹלֵךְ בְּתֹם יֵלֵךְ בֶּטַח

וְאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מְנִיעָה וּבִלְבּוּל שֶׁבָּעוֹלָם כְּלָל.

וְכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכחֲךָ עֲשֵׂה

אות תצג

לְעִנְיַן הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁדֶּרֶךְ הָעוֹלָם לְהַקְשׁוֹת קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה עַל הַצַּדִּיקִים

וּבִפְרָט עָלָיו שֶׁהָיוּ מַקְשִׁים קֻשְׁיוֹת הַרְבֵּה

עָנָה וְאָמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת

הֲלא עַל יְדֵי הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁמַּקְשִׁים עָלֵינוּ יֵשׁ לָנוּ פַּרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת.

כִּי הָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ הוּא רַק עַל יְדֵי קֻשְׁיוֹת.

כִּי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ: 'ארֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד וְהִקְשׁוּ, בִּימִינָהּ ארֶךְ יָמִים אִיכָּא, עשֶׁר וְכָבוֹד לֵיכָּא. וְהֵשִׁיבוּ, כָּל שֶׁכֵּן עשֶׁר וְכָבוֹד'.

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַקֻּשְׁיָא דַּיְקָא נִמְשַׁךְ הָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד לְהַצַּדִּיקִים הַמַּיְמִינִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ.

כִּי אִם לא הָיוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מַקְשִׁים קֻשְׁיָא זוֹ

לא הָיָה שׁוּם עשֶׁר וְכָבוֹד לְהַצַּדִּיקִים כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

שֶׁנִּרְאֶה שֶׁבִּימִינָהּ הִיא רַק ארֶךְ יָמִים.

אֲבָל עַל יְדֵי הַקֻּשְׁיָא שֶׁהִקְשׁוּ ארֶךְ יָמִים אִיכָּא עשֶׁר לֵיכָּא

עַל יְדֵי זֶה נִמְשַׁךְ הָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד לְהַצַּדִּיקִים

כְּמוֹ שֶׁתֵּרְצוּ שָׁם כָּל שֶׁכֵּן עשֶׁר וְכָבוֹד.

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַקֻּשְׁיוֹת דַּיְקָא יֵשׁ לְהַצַּדִּיקִים פַּרְנָסָה

כִּי עִקַּר הָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד לְהַצַּדִּיקִים עַל יְדֵי קֻשְׁיוֹת

אות תצד

וְאַף עַל פִּי שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ אָמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת שֶׁקּוֹרִין וֶוערְטְל [בְּדִיחָה]

אֲבָל בֶּאֱמֶת דְּבָרִים בְּגוֹ וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה עַמְקוּת גָּדוֹל וְסוֹד עָמק מְאד.

כִּי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁלּוֹ, אֲפִילּוּ דִּבְרֵי צַחוּת שֶׁלּוֹ שֶׁאוֹמֵר שֶׁקּוֹרִין וֶוערְטְלִיךְ, יֵשׁ בְּכֻלָּם סוֹדוֹת עֲצוּמוֹת נוֹרָאוֹת וַעֲמֻקּוֹת מְאד.

וַאֲפִילּוּ אָדָם פָּשׁוּט שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל אֲמִתִּי קְצָת יָכוֹל לְהָבִין בָּהֶם קְצָת רְמָזִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים

[אָמַר הַמַּעְתִּיק עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן יב בַּמַּאֲמָר תְּהִלָּה לְדָוִד וּבְלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה הֲלָכָה ג' וְתָבִין קְצָת דִּבְרֵי צַחוּת הַנַּ"ל]

אות תצה

וּכְבָר סִפֵּר שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר פַּעַם אַחַת וֶוערְטְל

וְהָיוּ מְחַיְּכִין בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת.

הַיְנוּ שֶׁהֵבִיא שִׂמְחָה גַּם בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת

עַד שֶׁגַּם שָׁם הָיוּ מְחַיְּכִין עַל יְדֵי הַוֶּוערְטְל שֶׁלּוֹ

אות תצו

פַּעַם אַחַת הָיוּ מְדַבְּרִים לְפָנָיו בְּעִנְיַן גַּדְלוּת

עָנָה וְאָמַר מָה אַתֶּם צְרִיכִין לְדַבֵּר מִגַּדְלוּת

הֲלא אֲנִי אֵין לִי גַּדְלוּת

[כְּלוֹמַר וְאַתֶּם אֵיךְ יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּכֶם שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם אֵיזֶה גַּדְלוּת

מֵאַחַר שֶׁאֲפִילּוּ אֲנִי אֵין לִי גַּדְלוּת]

כִּי כְּבָר הִתְפָּאֵר עַצְמוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בָּזֶה שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ גַּדְלוּת שֶׁזֶּה עִקַּר תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָוה

כְּמוֹ בְּחִינַת משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁכָּתַב עַל עַצְמוֹ וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאד

וְכַמּוּבָא בַּגְּמָרָא שֶׁאָמַר רַב יוֹסֵף אַל תִּתְנֵי עֲנָוָוה דְּאִיכָּא אֲנָא

אות תצז

הוּטַב בְּעֵינָיו מְאד מִי שֶׁזָּכָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ בַּחֲלוֹם אֲפִילּוּ בְּחַיָּיו.

וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים מֵאֲנָשָׁיו שֶׁהוּא נִרְאֶה לָהֶם בַּחֲלוֹם בִּדְמוּת זָקֵן גָּדוֹל.

וְאָמַר שֶׁאִם הָיִינוּ אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים כִּרְצוֹנוֹ

הָיִנוּ יְכוֹלִים לִשְׁמעַ מִמֶּנּוּ דְּבָרִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים בַּחֲלוֹם.

וְהָעִקָּר לִזְכּוֹת שֶׁלּא יִשְׁתַּכַּח מַה שֶּׁרוֹאִין וְשׁוֹמְעִין בַּחֲלוֹם

כִּי לִפְעָמִים רוֹאִין וְשׁוֹמְעִין אֵיזֶה דָּבָר וְאַחַר כָּךְ נִשְׁכָּח

[וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁלּוֹקְחִין וְטוֹרְפִין מִמֶּנּוּ הַדָּבָר בַּחֲזִירָתוֹ, כַּמּוּבָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ]

אות תצח

כְּבָר מְבאָר שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה [שִׂיחוֹת הָרַ"ו ל] שֶׁהִזְהִיר לִבְלִי לְבַלְבֵּל הָאָדָם דַּעְתּוֹ כְּלָל בְּעִנְיַן הַנְּקִיּוּת וְלא יִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל.

וְסִפֵּר בְּשֵׁם דּוֹקְטוֹרִים גְּדוֹלִים שֶׁטּוֹב יוֹתֵר לִבְרִיאוּת הַגּוּף כְּשֶׁהוּא נֶעֱצָר קְצָת.

אַף עַל פִּי שֶׁהַדּוֹקְטוֹרִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ אוֹמְרִים תָּמִיד שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת מְשֻׁלְשָׁל וְכֵן לְכָל הַחוֹלָאוֹת הָיוּ אוֹמְרִים לִפְתּחַ הַנְּקָבִים

אֲבָל עַכְשָׁו חָקְרוּ בְּחָכְמָתָם לְהֶפֶךְ מַמָּשׁ שֶׁאַדְּרַבָּא טוֹב יוֹתֵר לִבְרִיאוּת הַגּוּף לִהְיוֹת נֶעֱצָר קְצָת.

וּבִפְרָט הַחוֹלֶה טוֹב לוֹ יוֹתֵר לִהְיוֹת נֶעֱצָר קְצָת דַּוְקָא.

וְסִפֵּר בִּשְׁמָם שֶׁמִּי שֶׁנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו פַּעַם אַחַת בְּמֵעֵת לְעֵת הוּא גַּם כֵּן חֲלִישׁוּת

כִּי טוֹב יוֹתֵר לְבַל יִהְיֶה נִפְתָּח כִּי אִם פַּעַם אַחַת בִּשְׁנֵי יָמִים.

רַק אִם לִפְעָמִים הָאָדָם נֶעֱצָר כַּמָּה יָמִים חַס וְשָׁלוֹם

אֲזַי הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ אֵיזֶה דָּבָר לִפְתּחַ נְקָבָיו.

אֲבָל פַּעַם אַחַת בִּשְׁנֵי יָמִים הוּא טוֹב יוֹתֵר לִבְרִיאוּת הַגּוּף.

וְסִפֵּר הַרְבֵּה בָּזֶה וְגִלָּה דַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא נוֹטֶה לְדֵעָה זוֹ.

וְעַל כָּל פָּנִים אֵין לְהָאָדָם לְבַלְבֵּל שׁוּם זְמַן כְּלָל בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת כַּמְבאָר שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בָּזֶה בַּאֲרִיכוּת בַּסְּפָרִים הַנִּדְפָּסִים
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ט
...הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ט וצוה להאיש שהיה עמו לקנות ניר הרבה ודיו ומיד בבואם על הספינה התחיל לכתב תורה והזהיר את האיש הנ"ל לבל יעין כלל במכתבו והכרח האיש להבטיח לו בהן שלו ואז האמין לו ונתן לו המפתח מהתבה וביציאתם מאדס שם לוו אותו הרבה אנשים מאד בכבוד גדול ונסעו אחריו כמה עגלות ולוו אותו בשיר במשתה ושמחה גדולה מאד ובבואם לספינה והתחילו לילך על הים השחור תכף במעת לעת הראשון היה פרטינע גדולה דהינו רוח סערה עד שהגלים קפצו על הספינה והכרחו להיות בחדר סגור ומסגר מחמת המים שלא יבואו עליהם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צט - וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמר
...- תורה צט - ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר [לשון החברים] ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר דהנה האדם צריך להתפלל בדבקות גדול להשם יתברך אך אם לפעמים יש עת, שאינו יכול להתפלל בדבקות אל יאמר איני מתפלל כלל מאחר שאינו יכול לכון כראוי ולהתפלל בדבקות, והתפילה אינה מקבלת וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל וכו' אמרו לו וכו' אמר להם אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקבל ואם לאו יודע וכו' וזהו על דרך שאמרנו אם בדבקות שאזי התפילה שגורה ומרצה בפיו, מקבלת ואם לאו, חס ושלום, להפך אף על פי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - כי איש הישראלי אם צריך לעצה
...מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - כי איש הישראלי אם צריך לעצה [הוספות לתורות מכתב יד רבינו ז"ל] [שמעתי מהרב וכו' יום ב' עקב תקס"ו לפ"ק] כי איש הישראלי אם צריך לעצה אזי ישאל עצה מבנים קטנים או מבני הצדיקים וכו' הן בגשמי והן ברוחני כי שם גמר העצה ועל פיהם יהי' כל דבר שבעולם ועל ידם נמתקו הדינים דהנה ידוע כי מקור העצה הוא בהחכמה המתפשט ומתהווה ע"י הדעת ונגמר ע"י הכליות כ"ש שהכליות יועצות כי הכליות הם כלי ההולדה להוציא מכח אל הפועל וע"כ ישאל להצדיק בעצמו או לתלמידי הצדיקים זולת לתלמידים של צדיקי אמת כי...
לפני העלייה חייב שתהיה ירידה
...נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חותם בתוך חותם כי לפני העלייה חייב שתהיה ירידה אך כשרוצים לצאת ממדרגת 'נעשה ונשמע' זה למדרגת 'נעשה ונשמע' גבוה ממנה צריך להיות ירידה קדם העליה כי הירידה היא תכלית העליה וכיו"ב מביא רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=225 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מח - כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי מראין לו התרחקות וכיו"ב גם כאן breslev.eip.co.il/?key=345 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עד - רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך כשאדם נכנס...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רה - תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה
...רה - תקון למקרה לילה תקון למקרה לילה, רחמנא לצלן לומר עשרה קפיטל תהלים באותו היום שארע לו, חס ושלום כי יש כח באמירת תהלים להוציא הטפה מהקלפה שלקחה אותה כי תהלים בגימטריא לילי"ת, עם החמש אותיות של שמה, שהיא הממנה על זה כידוע וצריך לכון בשעת אמירת תהלים שתהלים בגימטריא תפ"ה שהוא מכון כמספר השני שמות אל אלהים במלואו כזה: אלף למד אלף למד הי יוד מם שעל ידי השני שמות אלו יוצאה הטפה מהקלפה כי הטפה היא בחינת חסד וגבורה כידוע כי יש בה כח אש ומים חמימות ולחות שהם בחינת חסד וגבורה ועל ידי השני שמות אל אלהים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נט - יֵשׁ זָרִיז וְנִשְׂכָּר, זָרִיז וְנִפְסָד
...יש זריז ונשכר, זריז ונפסד יש זריז ונשכר, זריז ונפסד כי דע, כי "מצוה גוררת מצוה" נמצא שהמצוה גוררת את חברתה ובודאי יש איזה בחינה בין המצוות מה שהוא בין מצוה למצוה שהוא מקשר מצוה אחת לחברתה אשר על ידי זה המצוות נגררים אחת אחר חברתה ובאמת זאת הבחינה בעצמה, הינו מה שהוא בין המצוות כנ"ל זאת הבחינה היא גם כן יקרה מאד ועל כן מי שהוא צדיק מנעוריו והולך בדרך הישר מימיו מדרגא לדרגא כמו שכתוב באברהם: "ואברהם זקן בא בימים" שאברהם בא לדרגא שלו על ידי הימים, כמובא בזוהר כי 'בן שלש שנים הכיר את בוראו' והיה הולך...
חיי מוהר"ן - תצ - עבודת השם
...- תצ - עבודת השם אות תצ תינוק אחד בן תשע שנים היה חולה קצת שהיה לו חולאת שקורין [דקירות] ושלחו אביו לרבנו זכרונו לברכה וספר עמו הרבה ואמר לו מוסר נפלא. כי היו להתינוק פחדים גדולים ואמר לו רבנו זכרונו לברכה מדוע תפחד עתה זכר נא הפחד שיהיה לך בעת שיוליכוך להבית עלמין ותשאר שם לבדך, והכל יפרדו ממך ותהיה נשאר מנח בין המתים הלא עכשו אתה מתירא לצאת יחידי בלילה ומה תעשה אז. וכיוצא מזה דברים הרבה של מוסר גם אמר לו מי הוא זה שירצה להכוות את עצמו בעצמו. כלומר, והלא כשאתה חוטא אתה מכוה את עצמך בידים. כי סוף...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מז - וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹע
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואכלתם אכול ושבוע והללתם וכו' מי שהוא משקע בתאוות אכילה בידוע שהוא רחוק מאמת ובידוע שדינים שורין עליו גם זה סימן על דלות גם יבוא לידי בזיונות ובושות "כרם זלת לבני אדם", 'כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו ככרום' . ודע מי שהוא משבר תאוות אכילה הקדוש ברוך הוא עושה על ידו מופתים כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה . כתיב "אשר לא ישא פנים" וכתיב: "ישא ה' פניו אליך" 'אמר הקדוש ברוך הוא: איך לא אשא להם פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקין על עצמן בכזית ובכביצה' נמצא שנשיאות פנ...
לחשוב על התכלית
...מברסלב breslev.eip.co.il/?key=538 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסח - כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים וכאן breslev.eip.co.il/?key=189 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה י - העולם רחוקים מהשם יתברך, מחמת שאין להם ישוב הדעת מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת ואינם מישבין עצמן והעקר להשתדל לישב עצמו היטב מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה הן תאוות הנכנסות לגוף הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד ואז בודאי ישוב אל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לח - מַרְכְּבת פַּרְעה
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] מרכבת פרעה וחילו ירה בים וכו' א. כי צריך כל אדם לפשפש את עצמו בכל עת אם הוא דבוק בהשם יתברך והסימן של דבקות הוא תפילין כי תפילין הם סימן על הדבקות ב. ואי אפשר לבוא לבחינת תפילין אלא שיעלה את הדבור ויתקנהו כי הדבור שהוא רוח פיו של הקדוש ברוך הוא שהוא בחינת מלכות פה הוא בחינת ים, שכל הנחלים הולכים לתוכו כמו שכתוב: כל הנחלים הולכים אל הים והוא בחינת אדני, כמו שכתוב "אדני שפתי תפתח" וכשפוגמין הדבור שהוא אדני אז על ידי הפגם נעשה מרוח פיו, רוח סערה כי כ"ז אותיות כל אחד כלול מעשרה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.7656 שניות - עכשיו 15_10_2026 השעה 11:46:17 - wesi2