... בחינת: "אהבה בתענוגים" "וקראת לשבת ענג" ותשובה מאהבה, זה בחינת: "לחם משנה" כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה: 'כאן מאהבה כאן מיראה' [איתא שם גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה שזה תלוי לאלף דור וזה תלוי לאלפים דור] על ידי תשובה מאהבה עושה חסד לשני אלפים ח. ואז כל הכשרים שבדור נתרפאים בבחינת: "ושב ורפא לו": ...

... לילך בדרך הישר מתעוררין עליו דינים והסברא הוא להפך אך כי יש שני מיני יראה, יראת הענש ויראת הרוממות יראת הענש נקרא צדק, ויראת הרוממות נקרא אמונה כי מחמת שהוא מאמין באמונה שלמה שהשם יתברך הוא רב ושליט עקרא ושרשא דכל ... בא לאמונה יותר גדולה נמצא, תכף כשרוצה לילך בדרך הישר צריך להיות לו יראה הנקרא צדק . "והוא ישפט תבל בצדק" לפיכך מתעוררין עליו הדינים אך כשבא אל האמת, הינו אל היראה הנקרא אמונה אז כל הדינין נמתקין בשרשן וזהו תתן אמת ליעקב הינו להיראה כי יעקב הוא יראה, מלשון: "עקב ענווה יראת ה'" אז בודאי חסד לאברהם כי אברהם נקרא מי שבא לדבק את עצמו להשם יתברך מלשון אבוא רם "והיה צדק אזור מתניו ואמונה אזור ...

... מקדם והלך וכתב להקיסר, שיכין עצמו על החתנה כי כבר נתקשרו מקדם כנ"ל ולא רצה הקיסר אך לא היה יכול להעיז ולסרב והשיב לו, שישלח המלך בנו אליו, ויראה אם יוכל לנהג מדינות אזי ישיא בתו אליו ושלח בנו אליו [הינו שהמלך שלח בנו להקיסר, כאשר צוה הקיסר כנ"ל] והושיבו הקיסר בתוך חדר ומסר לו נירות של ... להם: נשהה עוד כאן קצת אחר כך עמד רוח סערה ואמרו: נחזר לביתנו! והודיעה להם, שהספינה כבר פרשה מן הספר ושאלו אותה על מה עשתה כן ואמרה, שהיתה יראה פן תשבר מחמת הרוח סערה על כן הכרחה להתירה ולפרש הוילאות [מפרשים] והיו הולכים על הים [הבת קיסר עם האחד עשר בנות שרים הנ"ל] והיו מזמרים שם בכלי ... לעלות לשם והיא [הינו הבת קיסר הנ"ל] באתה עם הספינה [שלה הנ"ל] וראתה אותו הספינה הנ"ל [הינו הספינה של הבן מלך עם שרי מלוכה הנ"ל] ובתחלה היתה יראה להתקרב אחר כך נסמכו קצת, וראו שהם משחקים מאד והבינו שאינם גזלנים והתחילו להתקרב אמרה הבת קיסר לחברותיה. אני יכולה להפיל את אותו הקרח לתוך הים ... זה היו רוצים מאד השרי מלוכה הנ"ל] אך שלא היה אפשר לדבר דבר כזה אל המלכה שהיא תשא דוקטור גם להמלכה הוטב גם כן מאד שתשא את הדוקטור אך שהיתה מתיראה מן המדינה פן לא יתרצו שיהיה הוא מלך והסכימו לעשות משתאות כדי שעל המשתה בשעת חדוה יוכלו לדבר מזה והיו עושין משתה אצל כל אחד ביומו כשהגיע יום משתה ...

... לו שמירה גדולה לכל דבר ושתתקים עשירותו. והזהיר את האיש שדבר עמו מזה, שיזרז את העשיר הנ"ל שיראה לקנות ספריו. ועין במקום אחר מזה כמה היה משתוקק שיתפשטו ספריו בקרב כל ישראל ולא לכבודו חס ושלום ... פעמים. ובכל פעם תפס בכח בזקנו בשתי ידיו בשני צדדי זקנו שעל הלחיים וכמעט שהיה תולשם מגדל היראה והמסירות נפש העצום עד אין סוף שהיה לו אז. וכבר נרשם שאמר שכל דבר שעושה ברבים קשה עליו מאד מאד ...

... מראות ברע, על ידי זה נצול מבזיונות. ט. כשאדם יוצא לשוק ומתירא, שלא יבוא לידי הרהור על ידי הראיה, שיראה נשים יפות, יאמר הפסוק "הן אראלם צעקו חוצה" וכו', ועל ידי זה ינצל מראות. י. הסתכלות ...

... זכרונם לברכה 'עזות מלכותא בלא תגא' ד. ולהכיר את המפרסמים, איזהו על ידי עזות הוא על ידי בנין ירושלים, שהוא בחינת הלב כי ירושלים בחינת יראה שלם הינו שלמות היראה התלויה בלב כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'דבר המסור ללב נאמר בו ויראת' אך יש שלש מדות, שהם מחריבי ירושלים, דהינו הלב הינו שמפסידין היראה התלויה בלב והשלש המדות הם. 'תאוות ממון' ו'תאוות אכילה' ו'תאוות משגל' כי שלש מדות אלו הם בלב ועל כן הם מפסידים היראה שבלב 'ממון' שרשו בלב בבחינת: "ברכת ה' היא תעשיר, ולא יוסף עצב עמה" בחינת: "ויתעצב אל לבו" 'אכילה', בחינת: "ולחם לבב אנוש יסעד" 'תאוות משגל' גם כן בלב כי עקר התאוה על ידי החמימות, הבא מהדם שבחלל הלב ומחמת שהם בלב על כן הם מפסידין היראה שבלב שהוא בחינות ירושלים וזה פרוש: 'שלש משמרות הוי הלילה' וכו' 'לילה' זה בחינת חשך, הינו מניעות והם בחינת שלש משמרות, הינו בחינת שלש מדות הנ"ל וזהו: ... בחינת: חם לבי בקרבי ראשי תבות חלב וכנ"ל וזהו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי' הינו על הפסד היראה, בחינת: "אריה שאג מי לא יירא" כי שלש מדות הנ"ל שהם בחינת שלש משמרות הם מפסידין בנין ירושלים הינו שלמות היראה התלויה בלב כנ"ל ה. ולתקן שלש מדות אלו הוא על ידי הדעת שצריכין להמשיך הדעת אל הלב בבחינת: "וידעת היום והשבות אל לבבך" שצריך להמשיך הדעת אל הלב ועל ידי זה ... "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" בחינת: "ברכת ה' היא תעשיר" וכו', כנ"ל "וקרא שם בבית לחם" "כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם" וגם היראה שבלב היא גם כן בחינת שם בבחינת: "ליראה את השם הנכבד" וזהו בחינת: "קרואי מועד אנשי שם" שצריכין לקרות את המועדות, דהינו השלש רגלים לתקן את השלש מדות הנ"ל, שהם בחינת 'אנשי שם' כנ"ל ו. ועל ידי בנין ירושלים, דהינו תקון שלמות היראה שבלב על ידי זה נברא מלאך, שמשפיע נבואה לכלי הנבואה כי הנבואה באה מבחינת כרובים בבחינת: "וישמע את הקול מבין שני הכרבים" וכרובים הם אנפי זוטרי והם נשפעים מן המלאך בבחינת: "המלאך הגואל אתי מכל רע יברך את הנערים" שהם אנפי זוטרי, בחינת כרובים וזה המלאך שרשו מיראה כי זה אותיות מלאך, ראשי תבות כי אין מחסור ליראיו ואזי נמשכת נבואה ואפילו קטנים יכולין להתנבאות, בבחינת: "ונבאו בניכם ובנותיכם" ז. אך צריך לזהר מאד מהתמנות כי זה הזוכה ליראה, יש לו השתוקקות להתמנות כי 'מי שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין' ומחמת שדבריו נשמעין, הוא משתוקק להתמנות אבל צריך לשמר עצמו מאד מהתמנות כי ההתמנות מפסיד השפעת הנבואה בחינות המלאך הנ"ל, הנעשה על ידי היראה וזה שאמר יהושע למשה כשאמר לו "אלדד ומידד מתנבאים במחנה" . "אדוני משה כלאם": 'הטל עליהם צרכי צבור והם כלים' וכו' כי 'צרכי צבור', הינו התמנות, מכלה ומפסיד ... המחין שבשלש רגלים בבחינת: "עשה ירח למועדים" שכל המועדים והרגלים הם על ידי חדוש הירח שופר זה בחינת הלב, שנזון משופרא דשופרא גם שופר הוא בחינת יראה, בבחינת: "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" "הרם כשופר קולך" גם שופר הוא בחינת תפילה, בבחינת: "מן המצר קראתי יה" וכו' וזה בחינת מצר השופר ומרחב השופר גם הוא ...

... אף על פי כן אל יתיאש עצמו מן הרחמים כי אם יתלה עיניו למרום ויבכה ויצעק בכל פעם אליו יתברך שיראה בעניו ועמלו אזי סוף כל סוף יפל השודד מפלה שאין לה תקומה וישוב ויקבל ויוציא ממנו כל הקדשות וכל העבודות וכל הטוב שגנב וגזל ממנו, וישוב לעשירותו וטובו ...

... גם אז יש עולם הבא..., כל רגע חדש שבא הוא עולם הבא עבור התודעה. כעת נתמקד בעולם הבא הסופי, העולם הבא האחרון שנמצא בקצה האחרון של ציר הזמן. מהו בעצם העולם הבא? ומדוע הוא מייצג את הטוב האין סופי? מי שיתבונן יראה, כי האדם מתקדם כל הזמן אל התכלית ...

... לשמע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך בלי פניה ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום תשלום גמול, כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד ביניהם לעבד את ה' ביראה אחר כך הלכו יותר ובאו סמוך להר אחד שהיה שם סמוך להעיר ושאל אותו: מה זאת והשיב לו, וספר לו ענין ...

... ולבלי לדקדק הרבה בלמודו רק ללמד בפשיטות בזריזות ולבלי לבלבל דעתו הרבה בשעת למודו מענין לענין רק יראה להבין הדבר בפשיטות במקומו ואם לפעמים אינו יכול להבין דבר אחד אל יעמד הרבה שם ויניח אותו הענין וילמד יותר להלן ועל פי הרב ידע אחר כך ממילא מה שלא היה מבין בתחלה ...