ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קיז - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
אות קיז בשנת תקס"ה עשה נשואין לבתו מרים זכרונה לברכה בקהלת קדש וואלטשיסק. ובשבת שלפני החתנה שקורין פארשפיל שהיה בפרשת נח בראש חדש חשון היה מרקד כל היום כלו. ורקודין כאלו לא נראה ממנו בשום פעם כמותם כי אז היה מרקד כמעט כל היום. ומה שהיה אז באותו השבת אי אפשר לבאר ולספר. והתפלל עמנו חגור בפאטשיילע [כעין מטפחת] לבד ואחר כך בסעדה שלישית ישב אז עמנו ואמר לזכר השלש סעדות זה. וספר אז שבאותו ראש השנה נתנו לו [הוצאות] אלף אדמים אחר כל ההצטרכות והיה במקום שהיה והוא אוהב תורה מאד והיה שם מקום שאמרו שם תורה גבוה מאד והלך לשם ועמד שם שומר על הפתח ולא הניחו לכנס. ונתן לו האלף אדמים שלו כדי שיניחוהו. והיה לו שם יצר הרע גדול על האלף אדמים שלא לתנם. וגם יודע אפילו היצר הרע שיש שם. ונכנס לשם ושמע מה ששמע ומה ששמע באותו העת הינו מאמר חותם בתוך חותם בלקוטי א' סימן כ"ב הוא מאותו התורה של המקום הנ"ל, רק הוא מעט ומקצת וכו'. ואמר אז התורה ו'יאמר י'י ס'לחתי כ'דבריך ראשי תבות כוס"י שנדפס מזה רק ראשי פרקים בסימן קע"ז בלקוטי א'. ואני פסקתי אז לומר קדיש על אמי זכרונה לברכה. ואז אמר בהתורה יתגדל ויתקדש שמה רבא כנדפס בהראשי פרקים. וגדל השמחה שהיה אז אי אפשר לספר אשרי מי שראה זאת. באותו השבת שתה מעט יין מחמת שמחת הנשואין כנהוג והיה בשמחה גדולה ורקד הרבה כמעט כל היום כנזכר לעיל. ואז סמך עצמו על רבי יודל ורקד, והיו מזמרים אז נגון נאה והתעוררות של יראה, והוא רקד על ידי זה הנגון. כי כן היה דרכו על פי רב לרקד על ידי נגון של התעוררות ויראה. והנגון ידוע אצלנו ואמר אז שהנגון הזה הוא נגון קריאה וכרוז, שקורין אותם על ידי נגון זה שיתקבצו כלם על החתנה. הינו שקורין כל הנשמות המתים הצדיקים הקדושים של משפחתו שהם הבעל שם טוב זכרונו לברכה, וזקנו רבי נחמן זכרונו לברכה, ואמו הצדקת זכרונה לברכה, שכלם יבואו על החתנה כמבאר בזוהר הקדוש שבשעת החתנה מתקבצים כלם. ואז התפלל מנחה עמנו יחד במקום שאכלנו שם סעדת שחרית הינו בבית המדרש. והתפלל מנחה חגור וכו' ואחר כך ישב עמנו בשלש סעדות כנ"ל והתחיל לזמר בני היכלא וכו' והיה השלש סעדות בדרך שמחה. ואמר אז מי שיכול לשתות יכול לכפר עוונות ואמר כל התורה ויאמר ה' סלחתי וכו' ראשי תבות כוסי. ואחר כך בערב התפאר שלא השתמש עדין בזכות אבות ומה שהיה בארץ ישראל היה אדרבא טובה להם אות קיח בשנת תקס"ז נסע לנאווריטש ואוסטרהא וזאסלאב ודובנא ושאר קהלות. והיה אז גם כן בקהלת קדש בראד, ושהה בדרך זה בערך חצי שנה. ואין שום אדם יודע מה עשה בנסיעה זו. כי לא קבל שם ממון בנסיעה זו, גם ברב המקומות שהיה שם לא ידעו ממנו כלל, בפרט בבראד שנכנס לשם לבדו בהעלם גדול וכו'. ובנסיעה זו נפטרה אשתו בזאסלאב שהיתה שם אצל הדאקטיר [רופא]. ואנחנו היינו שם על חג השבועות ואחר פטירת אשתו באותו הקיץ נשתדך מבראד. ואז בא עליו חולאת ההוסט [שעול] ואמר תכף שיסתלק ובחדש אלול נשא אשתו השניה אות קיט ותכף אחר ראש השנה תקס"ח נסע ללמברג ושהה שם עד אמצע הקיץ. ובא לביתו על פרשת בלק כשנסע ללמברג נסע דרך וואלטשיסק ושם רצה לעבר על הגרעניץ [הגבול] ולא היה יכול לעבר ונתעכב שם יותר משני שבועות. פעם אחת חלם לו בלילה שעמדו חילות רבות מהקיסר שלנו וכן כנגדם חילות רבות מהקיסר דוין, והקיסריות בעצמן היו שם. ובקש רבנו זכרונו לברכה מאדון אחד שיניח אותו לעבר. ואמר אותך בודאי לא אניח לעבר למדינתנו. והדבר היה נראה שאמר לו שהוא מתירא פן יבלבל שם המדינה וכו'. והלך ובקש מהקיסר דשם בעצמו, ואמר אני איני מתירא אני מניחו לעבר לשם. והקיץ בבקר וספר להאיש שהיה עמו ואמר לו אני יודע שהיום אעבר הגרעניץ כי כך חלם לי וכן היה שעבר אותו היום הגרעניץ. ובענין החלום הנ"ל יש עוד דברים כי נשכח הרב כי לא נכתב בזמנו אות קכ בשנת תק"ע נסע לאומין. בשנת תקע"א נסתלק שם. וכל המעשיות שיש בכל נסיעה ונסיעה, ובכל מקום שישב שם, קצתם כבר נרשמו במקום אחר, ורבם נשכח. חוץ מזה יש הרבה יותר מה שאין אנו יודעים כלל כי בודאי אין שום אדם יודע תכן כונות נסיעותיו הקדושים אות קכא בשנת תקס"ה בין פסח לעצרת נסע לשאריגראד ושהה שם שני שבועות. וגם נסיעה זו היתה פליאה גדולה מאד וכו'. ופתאום יצא משם, ואמר שבורח כמו מאש. ואחר כך היה שם שרפות גדולות כמה פעמים ואמר אלו היו יודעים בני שאריגראד הטובה שעשיתי להם וכו' אף על פי כן כל זה טוב מעפוש רחמנא לצלן. ומובן מדבריו שהצילם על ידי ישיבתו שם מעפוש רחמנא לצלן. אלה מסעי בני ישראל אשרי הזוכה ויזכה לידע סוד אחד מנסיעותיו הפליאות מאד שלא היה להם שום טעם על פי פשוט. ואמר בעת שנסע לנאווריטש אלו היו העולם יודעים ענין נסיעתי היו מנשקים הפסיעות שלי בכל פסיעה ופסיעה של נסיעתי אני מכריע את כל העולם כלו לכף זכות
אות קיז

בִּשְׁנַת תקס"ה עָשָׂה נִשּׂוּאִין לְבִתּוֹ מִרְיָם זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה בִּקְהִלַּת קדֶשׁ וָואלְטְשִׁיסְק.

וּבַשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי הַחֲתֻנָּה שֶׁקּוֹרִין פָארְשְׁפִּיל שֶׁהָיָה בְּפָרָשַׁת נחַ בְּראשׁ חֹדֶשׁ חֶשְׁוָן הָיָה מְרַקֵּד כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ.

וְרִקּוּדִין כָּאֵלּוּ לא נִרְאָה מִמֶּנּוּ בְּשׁוּם פַּעַם כְּמוֹתָם

כִּי אָז הָיָה מְרַקֵּד כִּמְעַט כָּל הַיּוֹם.

וּמַה שֶּׁהָיָה אָז בְּאוֹתוֹ הַשַּׁבָּת אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְסַפֵּר.

וְהִתְפַּלֵּל עִמָּנוּ חָגוּר בְּפַאטְשֵׁיילֶע [כְּעֵין מִטְפַּחַת] לְבַד

וְאַחַר כָּךְ בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית יָשַׁב אָז עִמָּנוּ

וְאָמַר לִזְכּר הַשָׁלשׁ סְעֻדּוֹת זֶה.

וְסִפֵּר אָז שֶׁבְּאוֹתוֹ ראשׁ הַשָּׁנָה נָתְנוּ לוֹ [הוֹצָאוֹת] אֶלֶף אֲדֻמִּים אַחַר כָּל הַהִצְטָרְכוּת

וְהָיָה בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה וְהוּא אוֹהֵב תּוֹרָה מְאד

וְהָיָה שָׁם מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ שָׁם תּוֹרָה גָּבוֹהַּ מְאד

וְהָלַךְ לְשָׁם

וְעָמַד שָׁם שׁוֹמֵר עַל הַפֶּתַח וְלא הִנִּיחוֹ לִכְנס.

וְנָתַן לוֹ הָאֶלֶף אֲדֻמִּים שֶׁלּוֹ כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחוּהוּ.

וְהָיָה לוֹ שָׁם יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל עַל הָאֶלֶף אֲדֻמִּים שֶׁלּא לִתְּנֵם.

וְגַם יוֹדֵעַ אֲפִילּוּ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיֵּשׁ שָׁם.

וְנִכְנַס לְשָׁם וְשָׁמַע מַה שֶּׁשָּׁמַע

וּמַה שֶּׁשָּׁמַע בְּאוֹתוֹ הָעֵת הַיְנוּ מַאֲמַר חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן כ"ב הוּא מֵאוֹתוֹ הַתּוֹרָה שֶׁל הַמָּקוֹם הַנַּ"ל, רַק הוּא מְעַט וּמִקְצָת וְכוּ'.

וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה וַ'יּאמֶר יְ'יָ סָ'לַחְתִּי כִּ'דְבָרֶיךָ רָאשֵׁי תֵבוֹת כּוֹסִ"י

שֶׁנִּדְפַּס מִזֶּה רַק רָאשֵׁי פְרָקִים בְּסִימָן קע"ז בְּלִקּוּטֵי א'.

וַאֲנִי פָּסַקְתִּי אָז לוֹמַר קַדִּישׁ עַל אִמִּי זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה.

וְאָז אָמַר בְּהַתּוֹרָה יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא כַּנִּדְפָּס בְּהָרָאשֵׁי פְרָקִים.

וְגדֶל הַשִּׂמְחָה שֶׁהָיָה אָז אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה זאת.

בְּאוֹתוֹ הַשַּׁבָּת שָׁתָה מְעַט יַיִן מֵחֲמַת שִׂמְחַת הַנִּשּׂוּאִין כַּנָּהוּג

וְהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וְרָקַד הַרְבֵּה כִּמְעַט כָּל הַיּוֹם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְאָז סָמַךְ עַצְמוֹ עַל רַבִּי יוּדְל וְרָקַד, וְהָיוּ מְזַמְּרִים אָז נִגּוּן נָאֶה וְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל יִרְאָה, וְהוּא רָקַד עַל יְדֵי זֶה הַנִּגּוּן.

כִּי כֵן הָיָה דַּרְכּוֹ עַל פִּי רב לְרַקֵּד עַל יְדֵי נִגּוּן שֶׁל הִתְעוֹרְרוּת וְיִרְאָה.

וְהַנִּגּוּן יָדוּעַ אֶצְלֵנוּ

וְאָמַר אָז שֶׁהַנִּגּוּן הַזֶּה הוּא נִגּוּן קְרִיאָה וּכְרוּז, שֶׁקּוֹרִין אוֹתָם עַל יְדֵי נִגּוּן זֶה שֶׁיִּתְקַבְּצוּ כֻּלָּם עַל הַחֲתֻנָּה.

הַיְנוּ שֶׁקּוֹרִין כָּל הַנְּשָׁמוֹת הַמֵּתִים הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁהֵם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּזְקֵנוֹ רַבִּי נַחְמָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאִמּוֹ הַצַּדֶּקֶת זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, שֶׁכֻּלָּם יָבוֹאוּ עַל הַחֲתֻנָּה כַּמְבאָר בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁבִּשְׁעַת הַחֲתֻנָּה מִתְקַבְּצִים כֻּלָּם.

וְאָז הִתְפַּלֵּל מִנְחָה עִמָּנוּ יַחַד בַּמָּקוֹם שֶׁאָכַלְנוּ שָׁם סְעֻדַּת שַׁחֲרִית הַיְנוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. וְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה חָגוּר וְכוּ'

וְאַחַר כָּךְ יָשַׁב עִמָּנוּ בְּשָׁלשׁ סְעֻדּוֹת כַּנַּ"ל

וְהִתְחִיל לְזַמֵּר בְּנֵי הֵיכָלָא וְכוּ' וְהָיָה הַשָׁלשׁ סְעֻדּוֹת בְּדֶרֶךְ שִׂמְחָה.

וְאָמַר אָז מִי שֶׁיָּכוֹל לִשְׁתּוֹת יָכוֹל לְכַפֵּר עֲווֹנוֹת

וְאָמַר כָּל הַתּוֹרָה וַיּאמֶר ה' סָלַחְתִּי וְכוּ' רָאשֵׁי תֵבוֹת כּוֹסִי.

וְאַחַר כָּךְ בָּעֶרֶב הִתְפָּאֵר שֶׁלּא הִשְׁתַּמֵּשׁ עֲדַיִן בִּזְכוּת אָבוֹת

וּמַה שֶּׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה אַדְּרַבָּא טוֹבָה לָהֶם

אות קיח

בִּשְׁנַת תקס"ז נָסַע לְנָאוְורִיטְשׁ וְאוֹסְטְרְהָא וְזַאסְלַאב וְדוּבְּנָא וּשְׁאָר קְהִלּוֹת.

וְהָיָה אָז גַּם כֵּן בִּקְהִלַּת קדֶשׁ בְּרָאד, וְשָׁהָה בְּדֶרֶךְ זֶה בְּעֵרֶךְ חֲצִי שָׁנָה.

וְאֵין שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ מֶה עָשָׂה בִּנְסִיעָה זוֹ. כִּי לא קִבֵּל שָׁם מָמוֹן בִּנְסִיעָה זוֹ, גַּם בְּרב הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיָה שָׁם לא יָדְעוּ מִמֶּנּוּ כְּלָל, בִּפְרָט בִּבְּרָאד שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם לְבַדּוֹ בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל וְכוּ'.

וּבִנְסִיעָה זוֹ נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ בְּזַאסְלַאב שֶׁהָיְתָה שָׁם אֵצֶל הַדָּאקְטֶיר [רוֹפֵא].

וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ שָׁם עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת

וְאַחַר פְּטִירַת אִשְׁתּוֹ בְּאוֹתוֹ הַקַּיִץ נִשְׁתַּדֵּךְ מִבְּרָאד.

וְאָז בָּא עָלָיו חוֹלַאַת הַהוּסְט [שִׁעוּל]

וְאָמַר תֵּכֶף שֶׁיִּסְתַּלֵּק

וּבְחֹדֶשׁ אֱלוּל נָשָׂא אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה

אות קיט

וְתֵכֶף אַחַר ראשׁ הַשָּׁנָה תקס"ח נָסַע לְלֶמְבֶּרְגְּ וְשָׁהָה שָׁם עַד אֶמְצַע הַקַּיִץ.

וּבָא לְבֵיתוֹ עַל פָּרָשַׁת בָּלָק כְּשֶׁנָּסַע לְלֶמְבֶּרְגְּ נָסַע דֶּרֶךְ וָואלְטְשִׁיסְק

וְשָׁם רָצָה לַעֲבר עַל הַגְּרֶענִיץ [הַגְּבוּל] וְלא הָיָה יָכוֹל לַעֲבר

וְנִתְעַכֵּב שָׁם יוֹתֵר מִשְּׁנֵי שָׁבוּעוֹת.

פַּעַם אַחַת חָלַם לוֹ בַּלַּיְלָה שֶׁעָמְדוּ חֲיָלוֹת רַבּוֹת מֵהַקֵּיסָר שֶׁלָּנוּ וְכֵן כְּנֶגְדָּם חֲיָלוֹת רַבּוֹת מֵהַקֵּיסָר דֶּוִין, וְהַקֵּיסָרִיּוֹת בְּעַצְמָן הָיוּ שָׁם.

וּבִקֵּשׁ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאָדוֹן אֶחָד שֶׁיַּנִּיחַ אוֹתוֹ לַעֲבר.

וְאָמַר אוֹתְךָ בְּוַדַּאי לא אַנִּיחַ לַעֲבר לִמְדִינָתֵנוּ.

וְהַדָּבָר הָיָה נִרְאֶה שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁהוּא מִתְיָרֵא פֶּן יְבַלְבֵּל שָׁם הַמְּדִינָה וְכוּ'.

וְהָלַךְ וּבִקֵּשׁ מֵהַקֵּיסָר דְּשָׁם בְּעַצְמוֹ, וְאָמַר אֲנִי אֵינִי מִתְיָרֵא אֲנִי מַנִּיחוֹ לַעֲבר לְשָׁם.

וְהֵקִיץ בַּבּקֶר וְסִפֵּר לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ וְאָמַר לוֹ אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַיּוֹם אֶעֱבר הַגְּרֶענִיץ כִּי כָּךְ חָלַם לִי

וְכֵן הָיָה שֶׁעָבַר אוֹתוֹ הַיּוֹם הַגְּרֶענִיץ.

וּבְעִנְיַן הַחֲלוֹם הַנַּ"ל יֵשׁ עוֹד דְּבָרִים כִּי נִשְׁכַּח הָרב כִּי לא נִכְתַּב בִּזְמַנּוֹ

אות קכ

בִּשְׁנַת תק"ע נָסַע לְאוּמֶין.

בִּשְׁנַת תקע"א נִסְתַּלֵּק שָׁם.

וְכָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל נְסִיעָה וּנְסִיעָה, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיָּשַׁב שָׁם, קְצָתָם כְּבָר נִרְשְׁמוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, וְרֻבָּם נִשְׁכַּח.

חוּץ מִזֶּה יֵשׁ הַרְבֵּה יוֹתֵר מַה שֶּׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל

כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ תּכֶן כַּוָּנוֹת נְסִיעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים

אות קכא

בִּשְׁנַת תקס"ה בֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת נָסַע לְשַׁארִיגְרַאד וְשָׁהָה שָׁם שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וְגַם נְסִיעָה זוֹ הָיְתָה פְּלִיאָה גְּדוֹלָה מְאד וְכוּ'.

וּפִתְאוֹם יָצָא מִשָּׁם, וְאָמַר שֶׁבּוֹרֵחַ כְּמוֹ מֵאֵשׁ.

וְאַחַר כָּךְ הָיָה שָׁם שְׂרֵפוֹת גְּדוֹלוֹת כַּמָּה פְּעָמִים

וְאָמַר אִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִים בְּנֵי שַׁארִיגְרַאד הַטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתִי לָהֶם וְכוּ'

אַף עַל פִּי כֵן כָּל זֶה טוֹב מֵעִפּוּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן.

וּמוּבָן מִדְּבָרָיו שֶׁהִצִּילָם עַל יְדֵי יְשִׁיבָתוֹ שָׁם מֵעִפּוּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן.

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה וְיִזְכֶּה לֵידַע סוֹד אֶחָד מִנְּסִיעוֹתָיו הַפְּלִיאוֹת מְאד שֶׁלּא הָיָה לָהֶם שׁוּם טַעַם עַל פִּי פָּשׁוּט.

וְאָמַר בָּעֵת שֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ

אִלּוּ הָיוּ הָעוֹלָם יוֹדְעִים עִנְיַן נְסִיעָתִי הָיוּ מְנַשְּׁקִים הַפְּסִיעוֹת שֶׁלִּי

בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁל נְסִיעָתִי אֲנִי מַכְרִיעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סא - הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן
...יתברך הוא למעלה מהזמן השם יתברך הוא למעלה מהזמן, כמובא וזה הענין הוא באמת דבר נפלא ונעלם מאד ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי אך דע, שעקר הזמן הוא רק מחמת שאין מבינים דהינו מחמת ששכלנו קטן כי כל מה שהשכל גדול ביותר, הזמן נקטן ונתבטל ביותר כי בחלום, שאז השכל נסתלק, ואין לו [אלא] רק [את] כח המדמה אזי ברבע שעה יכולים לעבר כל השבעים שנה כאשר נדמה בחלום, שעובר והולך כמה וכמה זמנים בשעה מעטת מאד ואחר כך כשנתעוררים מהשנה אזי רואים, שכל אלו הזמנים והשבעים שנה...
שיחות הר"ן - אות קפ - גדולות נוראות השגתו
...רבנו זכרונו לברכה שהיום נראה לו מלאך חדש ויודע שמו ויש תחתיו ממנים ויש להם שופרות בידם והם תוקעין תקיעה, ואחר כך תרועה, ואחר כך חוזרים ותוקעים תקיעה והם כלם חופרים ומבקשים אחר אבדות כי יש דברים אבודים הרבה וזה בחינת "תאוות רשעים תאבד" תר"ת "יחפרו ויאבדו" ולפעמים הצדיק בעצמו שמחפש אחר אבדות הוא בעצמו אבד לפעמים וזה בחינת "יש צדיק אובד בצדקו" ואז הצדיק עושה תשובה על אותו החטא שעל ידו באין אבדות ובודאי אין להצדיק אותו החטא ממש רק איזה פגם דק מן הדק...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכב - צָרִיך לִהְיוֹת תָּמִיד בְּשִׂמְחָה וְלַעֲבד ה' בְּשִׂמְחָה
...בשמחה ואפילו אם לפעמים נופל ממדרגתו צריך לחזק עצמו בימים הקודמים שהיה מזריח לו איזה הארה קצת כמו שאנו רואים שכמה סומים מחזיקים עצמן באיש אחד שאינו סומא ומאמינים בו והולכים אחריו וגם הסומא מאמין למקלו שהולך אחר מקלו, אף שאינו רואה כלל מכל שכן שראוי לילך אחר עצמו דהינו מאחר שבימים הקודמים הזריח לו קצת והיה מתחזק ומתעורר לבו להשם יתברך אף שעכשו נפל מזה ונסתמו עיניו ולבו עם כל זה ראוי שיאחז בימים הקודמים וילך אחריהם דהינו כמו שאז היה מתעורר לבו להתחז...
הינדיק - בן המלך שהשתגע
...il/?key=2561 - סיפורי מעשיות - מעשה מהינדיק - בן המלך שהשתגע וחשב שהוא הינדיק (תרנגול הודו) פעם אחת, בן מלך אחד נפל לשיגעון [השתגע וחשב] שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול הודו. [בעקבות כך חשב בן המלך כי הוא] צריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה והמלך היה בצער גדול עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו. [מה עשה החכם? ] הפשיט גם כן את עצמו ערום, וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פה - אֱגוֹזִים הַנִּקְרָאִים לוּזִים
...הנקראים לוזים אגוזים הנקראים לוזים הם רומזים לבחינת לאה שהיא בערף שהיא נקבא ראשונה ואחר כך נכנסין לבית המקדש שהוא בחינת: יעקב קראו בית אל וזהו שפרש רש"י, שדרך לוז, נכנסין לבית אל וזהו:"נחמו נחמו" נחמו גימטריא קדקד שהוא בחינת ערף, שעל ידה נכנסין לבית אל וזהו שלשה שבועות שהם עשרים ואחד יום שבין המצרים וכנגדו באילן לוז בשביל זה נוהגין לאכל ביצה בסעדה המפסקת בתשעה באב כי הביצה נגמרת בעשרים ואחד יום כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה . תרנגלת מולדת לעשרים ואחד...
חיי מוהר"ן - תמט - עבודת השם
...לפניו שהיה מרגל בעברות גדולות עד שכמעט לא היה ביד עצמו למנע עצמו מלעשותם. השיב לו שיש בחינת התקשרות לקשר ולחבר עצמו יחד בהתקשרות חזק, ועל ידי זה יכולין להתגבר ולהנצל. ולא באר הענין. ואף על פי כן אפשר להבין הענין קצת והיא עצה נפלאה אות תנ תקס"א אחר שבועות בסמוך ספר זאת מעשה: אחד מאנשי שלומנו היה הולך כמה שנים עם מחשבה של עולם הבא, והיה רוצה לדבר עמו מזה ולא אסתיעא מלתא. ומי ידע מזה כי מי הוא נביא שידע מחשבתו. והוא היה הולך עם מחשבה זו כמה שנים. בשבועות...
חיי מוהר"ן - קמ - נסיעתו לארץ ישראל
...קמ - נסיעתו לארץ ישראל אות קמ ושמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה שאמר כי קדם שבאים לגדלות צריכין לפל בתחלה לקטנות וארץ ישראל היא גדלות דגדלות על כן צריכין לפל בתחלה לקטנות דקטנות ועל כן לא היה יכול הבעל שם טוב זכרונו לברכה לבוא לארץ ישראל כי לא היה יכול לירד לתוך קטנות כזה. והוא זכרונו לברכה זכה לבוא לארץ ישראל על ידי גדל הקטנות שירד לשם בחכמתו העצומה לקטנות מפלג קטנות דקטנות עד שזכה לבוא לארץ ישראל שהוא גדלות דגדלות. ועצם ההשגה שזכה בארץ ישראל אלו כל...
חיי מוהר"ן - מג - שיחות השיכים להתורות
...תנינא בסימן ח' מובא לענין גדל עצם המעלה כשזוכין שנתוסף נפש אחד להקבוץ הקדוש של ישראל שעל ידי זה נתרבין הבתים של התפילה אלפי אלפים ורבי רבבות מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב כי איתא בספר יצירה שתי אבנים בונות שני בתים שלש אבנים בונות ששה בתים ארבע עשרים וארבעה בתים, חמש מאה ועשרים, שש שבע מאות ועשרים וכו' עין שם. והנני מבאר לך הכלל בזה כדי שתדע חשבון עצם רבוי הבתים בברור, ותבין גדלות הבורא יתברך ומעלת הקבוץ של ישראל, כמה וכמה בתים בלי שעור וערך נתוספין...
שיחות הר"ן - אות טו
שיחות הר"ן - אות טו אמר: שהוא חכמה ומלאכה גדולה להיות כמו בהמה וזה בחינת: "כל אשר נתן ה' חכמה בהמה" הינו שהוא חכמה לעשות עצמו כבהמה [וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על פסוק "אדם ובהמה תושיע ה'" אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה וכמו שאמר אסף: "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך" ועין במקום אחר מזה]
ספר המידות - יראה
...חכם בעיני עצמו, יכול לבוא ליראה. ב. מי שמקרב אל הזקן וסובל כעסו, על ידי זה זוכה ליראה. ג. כשנזדמן לידו איזה גמילות חסד, ואינו גומל, על ידי זה נופל מיראתו. ד. מי שממעט בשיחה, יזכה ליראה. ה. מי שמדבר ומסית את חברו ליראת שמים, כל הדבורים שמוציא מפיו, בשעה שמדבר עם חברו, נעשה ממנו ספר. ו. מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין. ז. בכיה על מיתת אדם כשר היא חשובה כמו יראת שמים. ח. יראת השם תוסיף לאדם יותר ממה שמזלו מחיב והוא הדין להפך. ט. על ידי שמוש צדיקים...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2031 שניות - עכשיו 08_08_2025 השעה 18:14:12 - wesi2