ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם... הוא כשישראל עם קדוש נופלין, חס ושלום בעוונות, רחמנא לצלן כי זהו הרחמנות הגדול מכל מיני רחמנות כי כל היסורים הקשים שבעולם אינם נחשבים כלל כנגד המשאוי הכבד של עוונות, חס ושלום כי כשישראל נופלים בעוונות, חס ושלום זהו ... לגמרי מעוון ואין עוון שיך להם כלל כלל לא לפי גדל קדשתם משרשם וגדל דקותם ורוחניותם ועל כן כל היסורים שבעולם אינם נחשבים למשאוי כנגד המשאוי הכבד של עוונות, חס ושלום, רחמנא לצלן ואפילו כשיש לאדם יסורים אם אין בהם עוונות, אינם נחשבים ליסורים כלל . 'אין יסורים בלא עון' שכשאין בהם עוון אינם יסורים כלל כי עקר היסורים הם רק כשנופלים בעוונות חס ושלום וזהו עקר הרחמנות לרחם על ישראל עם קדוש להוציאם מהמשאוי הכבד של עוונות ...