שאלה:
רציתי לשאול כיצד מסתדר העניין של "מידה כנגד מידה" עם העניין של "צדיק ורע לו רשע וטוב לו"?
ובנוסף, מחמת שהקב"ה הוא טוב ודרכו להיטיב, אז איך זה שבכלל יש מישהו בעולם שרע לו, בין אם זה צדיק ובין אם זה רשע?
תודה
תשובה:
יש כאן 2 בחינות שונות.
בחינה אחת היא מידה כנגד מידה, דהיינו שיש גם טוב וגם רע מידה כנגד מידה.
ובחינה שניה היא שהשם טוב תמיד ועושה אך ורק טוב תמיד.
ושתי הבחינות האלו מחוברות אחת בשניה, כדלקמן:
מצד האמת באמת, אין שום רע בעולם כלל. וגם מה שנדמה לאדם כרגע ממש, זה אך ורק טוב ממש. ואין שום רע בעולם כלל. וכל הרע שיש בעולם, הוא אך ורק טוב תמיד.
ומצד האמת, אין שום מידה כנגד מידה, כי השי"ת הוא לא נקמן, והוא עושה אך ורק טוב תמיד.
כי יש הטועים לחשוב שהשי"ת מעניש את האדם כדי לעשות לו טוב, או כדי לכפר על עוונותיו וכיו"ב. ובכך הם חושבים שהשי"ת הוא טוב גם כשרע לאדם.
אך זו כמובן שגיאה, משום שהשי"ת אינו מוגבל והוא כל יכול. ומשום שהשי"ת הוא כל יכול, ובנוסף הוא גם טוב, ממילא על כורחך לומר שהשי"ת עושה אך ורק טוב בשלמות תמיד. טוב שאין טוב ממנו.
כי המחשבה שהשי"ת מעניש את האדם כדי לתת לו שכר וכיו"ב, המשמעות של זה היא, שהשי"ת כביכול עושה רע כלשהו למען מטרה טובה. וזה דבר שאינו אפשרי.
כי רק אדם מוגבל צריך להתאמץ לעשות פעולה כלשהי בשביל תכלית אחרת שהיא אינה הפעולה עצמה. אך מאחר שהשי"ת הוא אינו מוגבל, ממילא השי"ת יכול לעשות לאדם מיד טוב ובשלמות, גם אם האדם הזה חטא ועשה את כל הרעות שבעולם.
כי מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. ומחמת שהשי"ת הוא טוב, ממילא ההגיון הוא שהוא לעולם לא יעשה שום רע לאף אחד, גם אם האדם עצמו עבר על רצונו ועשה את כל החטאים והפשעים שבעולם. כי השי"ת הוא כל יכול, והוא יכול למחול לאדם בפחות מרגע, ולעשות לכולם אך ורק טוב תמיד.
וכל מחשבה שהשי"ת עושה דבר כלשהו בשביל תכלית אחרת רחוקה יותר, הוא אינה אלא מפגם האמונה, שהאדם אינו מבין שהשי"ת לא צריך סיבות כדי להגיע לתוצאה, והשי"ת גומר תמיד את רצונו, והוא לא עושה שום דבר בשביל דבר אחר, כי הוא יכול לעשות מיד את הסוף ואת התכלית הסופית.
אדם הראשון נתקלל בכך ש"בזעת אפך תאכל לחם", דהיינו שיהיה נצרך לסיבות כדי להשיג את פרנסתו. אך אצל השי"ת אין צריך לסיבות כדי להשיג את התכלית. וממילא השי"ת גומר את רצונו תמיד, וממילא הוא עושה אך ורק טוב תמיד, מאחר שהוא טוב.
אלא מה?
שיש גם בחינה נוספת, שהיא מידה כנגד מידה, שממנה יש את ההשתלשלות של צדיק ורע לו רשע וטוב לו.
היינו כי באמת השי"ת עושה אך ורק טוב תמיד בשלמות שאין שלמות אחריו. והגן עדן והעולם הבא וכולי, זה הכל קיים כבר כאן ברגע הזה ממש. אלא מה?
שיש גם מידה כנגד מידה. היינו שהאדם מחמת מעשיו הרעים ומחמת הבחירה החופשית האישית שלו, מחמת זה הוא לא נהנה מכל השעשועים האלו שנמצאים גם בכל היסורים שיש בעולם.
היינו כי כל מה שנדמה לאדם כרע, זה רק מצד מעשיו הרעים של האדם עצמו. כי השי"ת טוב תמיד. ומי שיש לו אמונה שלמה באמת, אדם כזה זוכה לכל השעשועים של העולם הבא בכל דבר ועניין, גם ביסורים וגם במה שנראה כרע. כי השי"ת עושה טוב תמיד.
ורק מצד האדם עצמו בלבד רק מצידו קיים הרע.
ועניין המידה כנגד מידה הוא מדוייק להפליא, כי באמת צדיק הוא זה שטוב לו ורשע הוא זה שרע לו.
וצריך לעשות חילוק ברור בין 2 בחינות:
1 - מי שנראה כלפי חוץ שטוב / רע לו.
2 - מי שבאמת מבפנים טוב / רע לו.
כי כל השאלה של צדיק ורע לו רשע וטוב לו, היא רק כלפי חוץ בלבד. כי באמת צדיק אמיתי הוא זה שטוב לו, ורשע אמיתי הוא זה שרע לו.
והשי"ת הוא אך ורק טוב תמיד. וככל שהאדם צדיק יותר, כך טוב לו יותר יהיה אשר יהיה.
ויש אנשים שעושים כלפי חוץ מעשים של צדיקים, אך בתוכם רע להם, ויש אנשים שעושים כלפי חוץ מעשים של רשעים, אך בתוכם טוב להם (באופן יחסי כמובן), ובאמת מצד האמת הכל תלוי באמונה של האדם בלבד.
כי האדם יכול לשמור את כל המצוות וכולי, אך בתוכו הוא מלא גאווה ודוחק את רגלי השכינה ופוגם באמונה הקדושה, ולכן ורק משום כך רע לו, גם אם הוא נראה כצדיק גמור.
ומצד שני יכול להיות אדם שעושה כלפי חוץ מעשים שנראים כרעים, אך בתוכו יש לו אמונה חזקה, גם אם הוא מתכחש לכך! כי באמת גם מי שנדמה לו שהוא רחוק מהאמונה, הרי שבתוך תוכו הוא קרוב לאמונה, כי האמונה היא השורש של כל העולם כולו.
ובאמת, השי"ת נסתר גם בעשרה כתרי דמסאבותא. וגם מה שנדמה כדיבורי כפירה ממש, מי שזוכה לדעת אמיתי, רואה את התגלות האמונה הקדושה גם בתוך דיבורי הכפירה האלו.
וגם אם נדמה על אדם מסויים שהוא כופר ממש, והוא עצמו אומר שהוא כופר ממש בעיקר, הרי שבאמת מצד האמת גם בתוך דברי הכפירה שלו מסתתרת אמונה גדולה, שממנה הוא מקבל את החיות שלו.
ולכן נמצאים רשעים שטוב להם, כי באמת מצד האמונה יש להם אמונה גדולה, למרות שהם מתכחשים לכך.
וכמובן שמדובר על מי שטוב לו מבפנים, ולא על מי שרק נראה שטוב לו.
ובאמת מצד האמת, היחיד שבאמת חי חיים טובים, הוא רק הצדיק האמת.
כי כל העולם כולו, וכל זמן שהאדם לא תיקן את האמונה שלו בשלמות, הרי שהוא רחוק מהטוב האמיתי של השי"ת עצמו.
ומי שרחוק מהאמונה, הטוב והרע שלו הם רק ביחס אחד לשני, אך באמת הוא כולו מלא חסרונות.
והצדיק האמת בלבד, הוא זוכה להכלל בא"ס בשלמות, ששם הכל טוב תמיד.
ונסכם:
מצד האמת אין שום רע בעולם כלל, והכל טוב בשלמות שאין שלמות אחריה תמיד.
אך רק מצד האדם עצמו ומצד מעשיו הרעים, רק מצידו קיים רע. והעוונות של האדם, הם אלו שנוקמים בו.
כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, והכל מצטייר לפי האדם עצמו בלבד.
וזו המידה כנגד מידה, כי צדיק אמיתי הוא זה שטוב לו ורשע הוא זה שרע לו.
וככל שיש לאדם יותר אמונה, כך טוב לו יותר בתוכו, גם אם נדמה כלפי חוץ שרע לו, וגם אם הוא אומר שהוא לא מאמין.
כי אין טוב ללא אמונה. והטוב כולו שורשו באמונה בלבד.
וראה גם כיו"ב כאן: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=125 - מדוע העולם הזה קיים? הרי התכלית היא העולם הבא!
תוספת:
והנ"ל הוא הביאור של מ"ש רבי נחמן מברסלב, כי העוונות נוקמים באדם, וגם מ"ש כי הבגדים נוקמים באדם, וגם מ"ש בעניין יכפה אף כי הפאים נוקמים באדם.
היינו שהכל זה מצד האדם עצמו בלבד!
וראה את כל זה, כאן www.eip.co.il/?key=422 - צדיק ורע לו רשע וטוב לו. מידה כנגד מידה. הכיצד?
וסוד העניין הוא, כי כאשר האדם נכלל בא"ס לגמרי, אז הוא חי חיים טובים באמת כאן בעולם הזה ממש. ואין אצלו שום חילוק בין גן עדן של אדם הראשון לבין העולם הבא של התכלית הסופית לבין העולם הזה שהוא אצל שאר העולם הגהנום.
כמו כן הדבר הזה מבוסס על העניין של שכל משכיל ומושכל שמתאחדים על ידי אמונה. וגם על עניין היחסיות של מעל הזמן אל הזמן, וגם על עניין של חלום על ידי מלאך וחלום על ידי שד, וגם על עניין זה שהצדיק משיג את התכלית בכל דבר ועוד עניינים שונים...
צדיק ורע לו רשע וטוב לו. צדיק וטוב לו רשע ורע לו. שכר ועונש. תורת הגמול. העולם הבא. גהנום. גן עדן. מידה כנגד מידה. אלוהים מדקדק כחוט השערה.
כפי שהתבאר אלוהים הוא המהות של המציאות עצמה שמהווה את כל מה שקיים בתוכה. האדם המקום והזמן, כולם מתהווים בכל רגע מחדש ממהותו של אלוהים / המציאות עצמה.
האם קיים רע? האם קיימת ענישה? האם קיים גהנום?
תשובה:
תלוי את מי שואלים. אם שואלים את השקר ואת הדמיון אז אכן יש טוב ורע. אך אם שואלים את האמת, אז יש אך ורק טוב אמיתי תמיד.
הסבר:
הטוב והרע אפשריים רק כאשר קיימים שינויים בין מצבים שונים. אם כל המצבים בעולם היו אותו המצב בדיוק, הרי שלא היו טוב מול רע, אלא הייתה מהות אחת נצחית וקבועה תמיד.
כפי שהתבאר כל השינויים שאותם חווה האדם, מתרחשים רק מנקודת מבטו של האדם עצמו שאינו רואה את המציאות מנקודת מבטה של המציאות.
לדוגמא: כאשר אדם שחי בעולם של טוב ורע מסתכל על אדם אחר, הוא אינו מרגיש "אני" ביחס לאדם האחר. כאשר אדם שחי בעולם של טוב ורע מתייחס לכל דבר אחר, הוא אינו מרגיש שהדבר האחר זה הוא עצמו ממש.
לעומת זאת, כאשר המציאות מסתכלת על העולם, על כל דבר היא אומרת באופן שווה "אני". ז"א מנקודת מבטה של המציאות אין שום דבר שהוא אינו הוא עצמה. מנקודת מבטה של המציאות המהות של כל האירועים / מקומות / זמנים, היא בכלל דבר אחד זהה לחלוטין.
הדבר דומה לאדם שמצייר ציור. מנקודת מבטם של הדמיות שבתוך הציור, יתכן שיש טוב ויש רע. מנקודת מבטו של מצייר הציור, אין הבדל מהותי בין ציור אחד לציור אחר, כי זהו רק ציור.
הדבר דומה גם לאדם שחולם חלום. כאשר האדם חולם חלום ה"אני" שלו מתפצל לשני חלקים. יש את החלק הער שחושב את החלום מחוץ לחלום ויש את החלק הישן שנמצא בתוך החלום.
ה"אני" שנמצא בתוך החלום אינו מודע לכך שהוא בתוך חלום של עצמו. ה"אני" שנמצא בחלום רואה את עצמו שונה משאר הדברים שיש בתוך החלום. מנקודת מבטו של ה"אני" שנמצא בתוך החלום, יכולים לקרות לו דברים רעים נגד רצונו, והוא יכול אפילו למות...
אך מנקודת מבט חיצונית לחלום, דהיינו נקודת מבטה של האמת, מנקודת מבט כזו אין בכלל שום הבדל מהותי בין אותו אחד שנמצא בתוך החלום ואומר "אני" לבין כל שאר הדברים שנמצאים בתוך החלום / מחשבה. מנקודת מבט של האמת, כל הדברים שנמצאים בתוך החלום הם מהות אחת וישות אחת ממש.
כאשר בתוך החלום מישהו עושה משהו נגד רצונו של האדם שנמצא בתוך החלום, מנקודת מבט אמיתית, האדם עצמו שנמצא בתוך החלום, זה הוא עצמו בכלל רצה שיקרה את מה שקרה לו בתוך החלום, כי הוא עצמו חולם את החלום שבתוכו הוא נמצא.
אם רק היה האדם שנמצא בתוך החלום מבין שכל דבר שהוא רואה זה הוא עצמו ממש, וכי הוא עצמו ממש רוצה את כל מה שקורה לו בתוך החלום, הרי שלא היה שייך אצלו רע כלל.
ולכן מצד האמת, אין דבר כזה צדיק ורע לו רשע וטוב לו. מצד האמת, צדיק טוב לו ורשע רע לו.
מצד האמת צדיק הוא זה שטוב לו כרגע בהווה - רשע הוא זה שרע לו כרגע בהווה.
כמובן שלא מדובר כאן על זה שנראה כלפי חוץ שטוב לו או רע לו, אלא מדובר על התחושה של האדם עצמו.
ככל שהאדם מחובר יותר למציאות, ככל שטוב לו יותר תמיד גם כאשר נדמה לאדם שהמציאות היא נגד רצונו, כך הוא יותר צדיק. מאחר שהוא מחובר יותר לבורא / למציאות / ל"אני" האמיתי שלו שהוא זה שיוצר את העולם כולו...
לעומת זאת, רשע רע לו. משום שהוא נמצא במאבק תמידי עם עצמו... והוא אינו מבין שהוא בכלל נגד עצמו... וכל זה כמובן רק מנקודת מבטו, כי מנקודת מבטה של האמת שנמצאת מחוץ לחלום, הכל טוב תמיד.
ולכן מידה כנגד מידה קיימת ברמה המדויקת להפליא. המציאות / אלוהים מדקדק עם כולם כחוט השערה. היינו כל אדם טוב לו או רע לו, בדיוק ממש כפי מעשיו. וכל התשלום כולו משולם במזומן ובזמן אמת ממש.
ככל האדם יותר רואה את עצמו באחדות עם המציאות ומבין כי הכל זו ישות אחת, כך הוא צדיק יותר, וכך הוא מקבל את העולם הבא / גן העדן / התכלית הנצחית וכולי, במזומן ומיד.
אך ככל שהאדם רחוק יותר מידיעת האמת, כך רק לו יותר וכך הוא מרגיש מיידית את הגהנום / הסבל / העונש ואת כל הייסורים כולם.
מצד האמת גן עדן וגהנום הם אותו המקום ממש. גם גן העדן וגם הגהנום שניהם בסך הכל כינויים שונים לעולם הזה.
גם עולם האמת ועולם השקר, הם בכלל אותו עולם ושניהם כינויים שונים לעולם הזה.
וגם העולם הזה והעולם הבא, גם שניהם כינויים שונים לעולם הזה ממש.
כאשר האדם מבין את האמת שהכל אחד והכל טוב, הרי שהוא מרגיש בגן עדן / עולם האמת / העולם הבא. אך כאשר האדם אינו יודע את האמת שהכל טוב, אז הוא מרגיש את עולם השקר / הגהנום / והעולם הזה...
לסיכום:
ידיעת האמת שהכל טוב, הופכת את האדם לצדיק שטוב לו באמת.
רציתי לשאול כיצד מסתדר העניין של "מידה כנגד מידה" עם העניין של "צדיק ורע לו רשע וטוב לו"?
ובנוסף, מחמת שהקב"ה הוא טוב ודרכו להיטיב, אז איך זה שבכלל יש מישהו בעולם שרע לו, בין אם זה צדיק ובין אם זה רשע?
תודה
תשובה:
יש כאן 2 בחינות שונות.
בחינה אחת היא מידה כנגד מידה, דהיינו שיש גם טוב וגם רע מידה כנגד מידה.
ובחינה שניה היא שהשם טוב תמיד ועושה אך ורק טוב תמיד.
ושתי הבחינות האלו מחוברות אחת בשניה, כדלקמן:
מצד האמת באמת, אין שום רע בעולם כלל. וגם מה שנדמה לאדם כרגע ממש, זה אך ורק טוב ממש. ואין שום רע בעולם כלל. וכל הרע שיש בעולם, הוא אך ורק טוב תמיד.
ומצד האמת, אין שום מידה כנגד מידה, כי השי"ת הוא לא נקמן, והוא עושה אך ורק טוב תמיד.
כי יש הטועים לחשוב שהשי"ת מעניש את האדם כדי לעשות לו טוב, או כדי לכפר על עוונותיו וכיו"ב. ובכך הם חושבים שהשי"ת הוא טוב גם כשרע לאדם.
אך זו כמובן שגיאה, משום שהשי"ת אינו מוגבל והוא כל יכול. ומשום שהשי"ת הוא כל יכול, ובנוסף הוא גם טוב, ממילא על כורחך לומר שהשי"ת עושה אך ורק טוב בשלמות תמיד. טוב שאין טוב ממנו.
כי המחשבה שהשי"ת מעניש את האדם כדי לתת לו שכר וכיו"ב, המשמעות של זה היא, שהשי"ת כביכול עושה רע כלשהו למען מטרה טובה. וזה דבר שאינו אפשרי.
כי רק אדם מוגבל צריך להתאמץ לעשות פעולה כלשהי בשביל תכלית אחרת שהיא אינה הפעולה עצמה. אך מאחר שהשי"ת הוא אינו מוגבל, ממילא השי"ת יכול לעשות לאדם מיד טוב ובשלמות, גם אם האדם הזה חטא ועשה את כל הרעות שבעולם.
כי מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. ומחמת שהשי"ת הוא טוב, ממילא ההגיון הוא שהוא לעולם לא יעשה שום רע לאף אחד, גם אם האדם עצמו עבר על רצונו ועשה את כל החטאים והפשעים שבעולם. כי השי"ת הוא כל יכול, והוא יכול למחול לאדם בפחות מרגע, ולעשות לכולם אך ורק טוב תמיד.
וכל מחשבה שהשי"ת עושה דבר כלשהו בשביל תכלית אחרת רחוקה יותר, הוא אינה אלא מפגם האמונה, שהאדם אינו מבין שהשי"ת לא צריך סיבות כדי להגיע לתוצאה, והשי"ת גומר תמיד את רצונו, והוא לא עושה שום דבר בשביל דבר אחר, כי הוא יכול לעשות מיד את הסוף ואת התכלית הסופית.
אדם הראשון נתקלל בכך ש"בזעת אפך תאכל לחם", דהיינו שיהיה נצרך לסיבות כדי להשיג את פרנסתו. אך אצל השי"ת אין צריך לסיבות כדי להשיג את התכלית. וממילא השי"ת גומר את רצונו תמיד, וממילא הוא עושה אך ורק טוב תמיד, מאחר שהוא טוב.
אלא מה?
שיש גם בחינה נוספת, שהיא מידה כנגד מידה, שממנה יש את ההשתלשלות של צדיק ורע לו רשע וטוב לו.
היינו כי באמת השי"ת עושה אך ורק טוב תמיד בשלמות שאין שלמות אחריו. והגן עדן והעולם הבא וכולי, זה הכל קיים כבר כאן ברגע הזה ממש. אלא מה?
שיש גם מידה כנגד מידה. היינו שהאדם מחמת מעשיו הרעים ומחמת הבחירה החופשית האישית שלו, מחמת זה הוא לא נהנה מכל השעשועים האלו שנמצאים גם בכל היסורים שיש בעולם.
היינו כי כל מה שנדמה לאדם כרע, זה רק מצד מעשיו הרעים של האדם עצמו. כי השי"ת טוב תמיד. ומי שיש לו אמונה שלמה באמת, אדם כזה זוכה לכל השעשועים של העולם הבא בכל דבר ועניין, גם ביסורים וגם במה שנראה כרע. כי השי"ת עושה טוב תמיד.
ורק מצד האדם עצמו בלבד רק מצידו קיים הרע.
ועניין המידה כנגד מידה הוא מדוייק להפליא, כי באמת צדיק הוא זה שטוב לו ורשע הוא זה שרע לו.
וצריך לעשות חילוק ברור בין 2 בחינות:
1 - מי שנראה כלפי חוץ שטוב / רע לו.
2 - מי שבאמת מבפנים טוב / רע לו.
כי כל השאלה של צדיק ורע לו רשע וטוב לו, היא רק כלפי חוץ בלבד. כי באמת צדיק אמיתי הוא זה שטוב לו, ורשע אמיתי הוא זה שרע לו.
והשי"ת הוא אך ורק טוב תמיד. וככל שהאדם צדיק יותר, כך טוב לו יותר יהיה אשר יהיה.
ויש אנשים שעושים כלפי חוץ מעשים של צדיקים, אך בתוכם רע להם, ויש אנשים שעושים כלפי חוץ מעשים של רשעים, אך בתוכם טוב להם (באופן יחסי כמובן), ובאמת מצד האמת הכל תלוי באמונה של האדם בלבד.
כי האדם יכול לשמור את כל המצוות וכולי, אך בתוכו הוא מלא גאווה ודוחק את רגלי השכינה ופוגם באמונה הקדושה, ולכן ורק משום כך רע לו, גם אם הוא נראה כצדיק גמור.
ומצד שני יכול להיות אדם שעושה כלפי חוץ מעשים שנראים כרעים, אך בתוכו יש לו אמונה חזקה, גם אם הוא מתכחש לכך! כי באמת גם מי שנדמה לו שהוא רחוק מהאמונה, הרי שבתוך תוכו הוא קרוב לאמונה, כי האמונה היא השורש של כל העולם כולו.
ובאמת, השי"ת נסתר גם בעשרה כתרי דמסאבותא. וגם מה שנדמה כדיבורי כפירה ממש, מי שזוכה לדעת אמיתי, רואה את התגלות האמונה הקדושה גם בתוך דיבורי הכפירה האלו.
וגם אם נדמה על אדם מסויים שהוא כופר ממש, והוא עצמו אומר שהוא כופר ממש בעיקר, הרי שבאמת מצד האמת גם בתוך דברי הכפירה שלו מסתתרת אמונה גדולה, שממנה הוא מקבל את החיות שלו.
ולכן נמצאים רשעים שטוב להם, כי באמת מצד האמונה יש להם אמונה גדולה, למרות שהם מתכחשים לכך.
וכמובן שמדובר על מי שטוב לו מבפנים, ולא על מי שרק נראה שטוב לו.
ובאמת מצד האמת, היחיד שבאמת חי חיים טובים, הוא רק הצדיק האמת.
כי כל העולם כולו, וכל זמן שהאדם לא תיקן את האמונה שלו בשלמות, הרי שהוא רחוק מהטוב האמיתי של השי"ת עצמו.
ומי שרחוק מהאמונה, הטוב והרע שלו הם רק ביחס אחד לשני, אך באמת הוא כולו מלא חסרונות.
והצדיק האמת בלבד, הוא זוכה להכלל בא"ס בשלמות, ששם הכל טוב תמיד.
ונסכם:
מצד האמת אין שום רע בעולם כלל, והכל טוב בשלמות שאין שלמות אחריה תמיד.
אך רק מצד האדם עצמו ומצד מעשיו הרעים, רק מצידו קיים רע. והעוונות של האדם, הם אלו שנוקמים בו.
כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, והכל מצטייר לפי האדם עצמו בלבד.
וזו המידה כנגד מידה, כי צדיק אמיתי הוא זה שטוב לו ורשע הוא זה שרע לו.
וככל שיש לאדם יותר אמונה, כך טוב לו יותר בתוכו, גם אם נדמה כלפי חוץ שרע לו, וגם אם הוא אומר שהוא לא מאמין.
כי אין טוב ללא אמונה. והטוב כולו שורשו באמונה בלבד.
וראה גם כיו"ב כאן: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=125 - מדוע העולם הזה קיים? הרי התכלית היא העולם הבא!
תוספת:
והנ"ל הוא הביאור של מ"ש רבי נחמן מברסלב, כי העוונות נוקמים באדם, וגם מ"ש כי הבגדים נוקמים באדם, וגם מ"ש בעניין יכפה אף כי הפאים נוקמים באדם.
היינו שהכל זה מצד האדם עצמו בלבד!
וראה את כל זה, כאן www.eip.co.il/?key=422 - צדיק ורע לו רשע וטוב לו. מידה כנגד מידה. הכיצד?
וסוד העניין הוא, כי כאשר האדם נכלל בא"ס לגמרי, אז הוא חי חיים טובים באמת כאן בעולם הזה ממש. ואין אצלו שום חילוק בין גן עדן של אדם הראשון לבין העולם הבא של התכלית הסופית לבין העולם הזה שהוא אצל שאר העולם הגהנום.
כמו כן הדבר הזה מבוסס על העניין של שכל משכיל ומושכל שמתאחדים על ידי אמונה. וגם על עניין היחסיות של מעל הזמן אל הזמן, וגם על עניין של חלום על ידי מלאך וחלום על ידי שד, וגם על עניין זה שהצדיק משיג את התכלית בכל דבר ועוד עניינים שונים...
צדיק ורע לו רשע וטוב לו. צדיק וטוב לו רשע ורע לו. שכר ועונש. תורת הגמול. העולם הבא. גהנום. גן עדן. מידה כנגד מידה. אלוהים מדקדק כחוט השערה.
כפי שהתבאר אלוהים הוא המהות של המציאות עצמה שמהווה את כל מה שקיים בתוכה. האדם המקום והזמן, כולם מתהווים בכל רגע מחדש ממהותו של אלוהים / המציאות עצמה.
האם קיים רע? האם קיימת ענישה? האם קיים גהנום?
תשובה:
תלוי את מי שואלים. אם שואלים את השקר ואת הדמיון אז אכן יש טוב ורע. אך אם שואלים את האמת, אז יש אך ורק טוב אמיתי תמיד.
הסבר:
הטוב והרע אפשריים רק כאשר קיימים שינויים בין מצבים שונים. אם כל המצבים בעולם היו אותו המצב בדיוק, הרי שלא היו טוב מול רע, אלא הייתה מהות אחת נצחית וקבועה תמיד.
כפי שהתבאר כל השינויים שאותם חווה האדם, מתרחשים רק מנקודת מבטו של האדם עצמו שאינו רואה את המציאות מנקודת מבטה של המציאות.
לדוגמא: כאשר אדם שחי בעולם של טוב ורע מסתכל על אדם אחר, הוא אינו מרגיש "אני" ביחס לאדם האחר. כאשר אדם שחי בעולם של טוב ורע מתייחס לכל דבר אחר, הוא אינו מרגיש שהדבר האחר זה הוא עצמו ממש.
לעומת זאת, כאשר המציאות מסתכלת על העולם, על כל דבר היא אומרת באופן שווה "אני". ז"א מנקודת מבטה של המציאות אין שום דבר שהוא אינו הוא עצמה. מנקודת מבטה של המציאות המהות של כל האירועים / מקומות / זמנים, היא בכלל דבר אחד זהה לחלוטין.
הדבר דומה לאדם שמצייר ציור. מנקודת מבטם של הדמיות שבתוך הציור, יתכן שיש טוב ויש רע. מנקודת מבטו של מצייר הציור, אין הבדל מהותי בין ציור אחד לציור אחר, כי זהו רק ציור.
הדבר דומה גם לאדם שחולם חלום. כאשר האדם חולם חלום ה"אני" שלו מתפצל לשני חלקים. יש את החלק הער שחושב את החלום מחוץ לחלום ויש את החלק הישן שנמצא בתוך החלום.
ה"אני" שנמצא בתוך החלום אינו מודע לכך שהוא בתוך חלום של עצמו. ה"אני" שנמצא בחלום רואה את עצמו שונה משאר הדברים שיש בתוך החלום. מנקודת מבטו של ה"אני" שנמצא בתוך החלום, יכולים לקרות לו דברים רעים נגד רצונו, והוא יכול אפילו למות...
אך מנקודת מבט חיצונית לחלום, דהיינו נקודת מבטה של האמת, מנקודת מבט כזו אין בכלל שום הבדל מהותי בין אותו אחד שנמצא בתוך החלום ואומר "אני" לבין כל שאר הדברים שנמצאים בתוך החלום / מחשבה. מנקודת מבט של האמת, כל הדברים שנמצאים בתוך החלום הם מהות אחת וישות אחת ממש.
כאשר בתוך החלום מישהו עושה משהו נגד רצונו של האדם שנמצא בתוך החלום, מנקודת מבט אמיתית, האדם עצמו שנמצא בתוך החלום, זה הוא עצמו בכלל רצה שיקרה את מה שקרה לו בתוך החלום, כי הוא עצמו חולם את החלום שבתוכו הוא נמצא.
אם רק היה האדם שנמצא בתוך החלום מבין שכל דבר שהוא רואה זה הוא עצמו ממש, וכי הוא עצמו ממש רוצה את כל מה שקורה לו בתוך החלום, הרי שלא היה שייך אצלו רע כלל.
ולכן מצד האמת, אין דבר כזה צדיק ורע לו רשע וטוב לו. מצד האמת, צדיק טוב לו ורשע רע לו.
מצד האמת צדיק הוא זה שטוב לו כרגע בהווה - רשע הוא זה שרע לו כרגע בהווה.
כמובן שלא מדובר כאן על זה שנראה כלפי חוץ שטוב לו או רע לו, אלא מדובר על התחושה של האדם עצמו.
ככל שהאדם מחובר יותר למציאות, ככל שטוב לו יותר תמיד גם כאשר נדמה לאדם שהמציאות היא נגד רצונו, כך הוא יותר צדיק. מאחר שהוא מחובר יותר לבורא / למציאות / ל"אני" האמיתי שלו שהוא זה שיוצר את העולם כולו...
לעומת זאת, רשע רע לו. משום שהוא נמצא במאבק תמידי עם עצמו... והוא אינו מבין שהוא בכלל נגד עצמו... וכל זה כמובן רק מנקודת מבטו, כי מנקודת מבטה של האמת שנמצאת מחוץ לחלום, הכל טוב תמיד.
ולכן מידה כנגד מידה קיימת ברמה המדויקת להפליא. המציאות / אלוהים מדקדק עם כולם כחוט השערה. היינו כל אדם טוב לו או רע לו, בדיוק ממש כפי מעשיו. וכל התשלום כולו משולם במזומן ובזמן אמת ממש.
ככל האדם יותר רואה את עצמו באחדות עם המציאות ומבין כי הכל זו ישות אחת, כך הוא צדיק יותר, וכך הוא מקבל את העולם הבא / גן העדן / התכלית הנצחית וכולי, במזומן ומיד.
אך ככל שהאדם רחוק יותר מידיעת האמת, כך רק לו יותר וכך הוא מרגיש מיידית את הגהנום / הסבל / העונש ואת כל הייסורים כולם.
מצד האמת גן עדן וגהנום הם אותו המקום ממש. גם גן העדן וגם הגהנום שניהם בסך הכל כינויים שונים לעולם הזה.
גם עולם האמת ועולם השקר, הם בכלל אותו עולם ושניהם כינויים שונים לעולם הזה.
וגם העולם הזה והעולם הבא, גם שניהם כינויים שונים לעולם הזה ממש.
כאשר האדם מבין את האמת שהכל אחד והכל טוב, הרי שהוא מרגיש בגן עדן / עולם האמת / העולם הבא. אך כאשר האדם אינו יודע את האמת שהכל טוב, אז הוא מרגיש את עולם השקר / הגהנום / והעולם הזה...
לסיכום:
ידיעת האמת שהכל טוב, הופכת את האדם לצדיק שטוב לו באמת.