ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי... בחינת הואו שבתוך האלף שהוא בחינת פתח הינו מה שנפתחין ונבדלין אלו השני יודי"ו שהם בחינות כח ופעל כנ"ל. וזאת הואו שבתוך האלף הוא בחינת הואו אותיות שיש בין שני היודי"ו של שני השמות הנ"ל כזה, יאקדונקי כי יש שלש אותיות אצל היו"ד של שם העצם שהוא בחינת תחלת המחשבה וכן יש שלש אותיות אצל היו"ד של שם הכנוי שהוא בחינת סוף מעשה כי בכל דבר שבעולם יש שלש בחינות שהם מקום וציור וזמן, שהם בחינת שלש אותיות הנ"ל כגון כשאדם רוצה לבנות בית צריך לחשב באיזה מקום לבנותו, ובאיזה זמן, ובאיזה ציור יהיה נבנה הבית וכן בכל דבר שבעולם וכן אחר כך בסוף המעשה, דהינו כשעושה את הדבר יש גם כן שלש בחינות הנ"ל שהם מקום וציור וזמן וזה בחינות שלש אותיות שיש אצל יוד בראש, שהיא תחלת המחשבה וכן יש שלש אותיות אצל יוד בסוף שהיא בחינת סוף המעשה שהם בחינת הואו שבין שני היודין כנ"ל וזה בחינת שני הרוחות הנ"ל, שהם רוח דלעלא ורוח דלתתא כנ"ל שהם בחינת כח ופעל ... שמתחרט על העברה בחינות: 'פתח חרטה' שזה בחינות פתח כנ"ל בחינות פותח את ידך כנ"ל ג. ולהוציא מכח אל הפעל הוא על ידי שלמות הדבור וצריך שיהיו אותיות הדבור בשלמות וזה נעשה על ידי בחינות עלמא דאתי שעל ידי זה נשלמין אותיות הדבור כי לעתיד לבוא יהיה הדבור בשלמות כי אפילו העכו"ם יקראו את השם יתברך עם הדבור "כי אז אהפך אל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה'" וכו' נמצא שיהיה ... ואזי ממשיכין בחינת עולם הבא בתוך העולם הזה ואזי נעשה מפלתם על ידי האמת גם בעולם הזה כמו שיהיה בעולם הבא כנ"ל ועל ידי זה ממשיכין שלמות אותיות הדבור שיהיה לעתיד בחינת שפה ברורה בתוך העולם הזה כי בחינת שפה ברורה נעשה על ידי מפלתם שעל ידי זה נתהפכין כלם אל השם יתברך כנ"ל וזה בחינת: "ודבר ... שבת וצריך להמשיך לבחינות יצירה, שהוא בחינת ימי החל את בחינות 'אל הויה', שהוא בחינות עלמא דאתי, בחינות שבת 'מלכות פה', שעל ידי זה נשלמים אותיות הדבור כנ"ל ד. וכשנשלמין אותיות הדבור כנ"ל צריך לראות להוציא הדבור בשלמות כי לפעמים נתחבין אותיות הדבור במצר הגרון ואי אפשר להוציא הדבור בשלמות שזה בחינות מה שקורין בלשון אשכנז היזריק וצריך לראות להוציא הדבור ממצר הגרון, שיוכל לדבר בשלמות דהינו להמשיך נקדות אל האותיות כי בלא נקדות אי אפשר לדבר שום אות, כידוע בחוש ואזי כשממשיכין נקדות אל האותיות, ומוציאין הדבור בשלמות אזי יכולין להוציא מכח אל הפעל כי כל המחשבות שיש לאדם, כלם באים בתוך הדבור כדאיתא בזוהר 'רחושי מרחשן שפותה' ואף שאין האדם ... נגמר המעשה ויוצא מכח אל הפעל כי קדם שיוצא המעשה מכח אל הפעל צריכה לבוא תחלה בבחינות דבור על כן כדי להוציא מכח אל הפעל, צריכין להשלים אותיות הדבור כנ"ל ולהוציא הדבור בשלמות ממצר הגרון דהינו להמשיך בחינות נקדות אל האותיות ואזי כשיוצא הדבור בשלמות, יוצא הדבר מכח אל הפעל כנ"ל. ולהמשיך נקדות אל האותיות הוא על ידי החשק והכסופין שחושקין לעשות המצוה או שאר דבר שבקדשה שאיש ישראלי חושק לעשות "נקדות הכסף", שעל ידי הכסופין והחשק נעשין נקדות כי אי אפשר ... אנוס על פי הדבור" שכשהדבור יורד במצר הגרון, שזה בחינת גלות מצרים אזי הוא 'אנוס על פי הדבור' הינו, שיש לו אנס ומניעה על ידי שאין נקדות להאותיות, ואינו יכול להוציאו ממצר הגרון שמזה באין כל המניעות ואנסין כנ"ל וזהו בחינת 'אנוס על פי הדבור' שעל ידי שאין הדבור בשלמות על ידי זה הוא אנוס כנ"ל ...