ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רה - נסיעתו וישיבתו באומן
אות רה שמעתי מאיש אחד מאנשי שלומנו כשנסע עמו מאומין לטירהאוויצע בקיץ תק"ע הנ"ל היה מדבר עמו מענין עצמו ואמר תמה אני כמו שאין לנו חלק בעולם הזה כלל. אף על פי כן בכל מקום שאנו באין יש לנו מקום והכל שלנו. ושאל לו הלא להעולם יש להם חלק בכם השיב לו ודבר עמו כמה דבורים ובתוך דבריו ענה ואמר המנהיגים המפרסמים של עכשו הקטנים במעלה אינם משיגים ויודעים כלל מה אני עושה באומין. אלו היו יודעים גדל יקר תפארת החדושין והצרופים והשעשועים הנעשים בכל עת ובכל שעה ובכל רגע והתפילות העולים בכל פעם ופעם ובכל פעם נעשים צרופים וחדושים יקרים ונפלאים ביותר והאריך מאד והפליג בצחות לשונו דברים נוראים כאלו. ותכן הדברים היוצא מכלל דבריו הקדושים כי בכל מקום שיש קבוץ של ישראל אשר הם נקראים בחינת אבני קדש בבחינת (איכה ד) : "תשתפכנה אבני קדש" וכו' והנה שתי אבנים בונות שתי בתים שלש אבנים בונות ששה בתים, ארבע בונות עשרים וארבעה בתים וכו' כדאיתא בספר יצירה והבתים הם בחינת כי ביתי בית תפילה נמצא בכל פעם שנתוסף אבן אחת הינו נפש אחד מישראל נעשה צרוף אחר לגמרי ונתחדש הצרוף לגמרי ונעשים בתים חדשים לגמרי. כי מקדם שהיה רק שתי אבנים היו הצרופים והבתים בחינת הבתים הנעשים על ידי שתי אבנים. אבל עכשו שנתוסף אבן אזי נעשים מבתים אחרים חדשים לגמרי. וכן נתוספים ונתחדשים בתים חדשים יקרים ונפלאים בכל פעם שנתוסף אבן אחת וכל פעם שנתוסף אבן ביותר נתרבין הבתים ביותר כמובא שם בספר יצירה עד שששה אותיות בונות כמה מאות בתים ויותר מזה עד שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב. ועל פי זה ראה והבן והבט גדל השעשועים והצרופים והחדושים והתפילות היקרים ונפלאים ונוראים הנעשים בכל עת ובכל שעה על ידי נפשות ישראל [על ידי הצדיק הגדול האמתי העוסק לקבץ נפשות ישראל להכניסם ולקרבם אל הקדשה]. ודע שיש אבנים בחינת נפשות שהם משלכים בחוצות בחינת תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות אבל כשנתוספין אבנים ונעשין בתים חדשים כנ"ל אזי מכניסין בתוך אלו הבתים את האבני קדש שהיו משלכין בראש כל חוצות כי נכנסין ונאספין בתוך אלו הבתים החדשים שנעשו כנ"ל והבן. [ועין בהתורה תקעו תוכחה בלקוטי תנינא סימן ח' מענין הבתים עין שם]. ענה ואמר זה זמן רב שיש לי חלק בתפילות ישראל כי הלא ראוי להם להצדיקים להסתכל בעצמן מי הוא זה שמתפלל ועם מי מתפללין הלא גם כל התנועות שעושה מי שעושה איזה תנועה בעלמא בתפילה, ואפילו פושעי ישראל הכל על ידי [ואמר שענין זה הוא סוד מסודות נסתרים שלו]. אמנם לא באר רבנו זכרונו לברכה מה שיכות ענין זה הנ"ל לאומין דוקא. אך כפי המבאר לעיל מעט מזער מה שרמז לנו קצת מענין ישיבתו באומין כי יש שם קדשת השם מנפשות רבות שנהרגו שם, על פי זה יכולין להבין מעט מזער קצת ענין הנ"ל כי הריגת ישראל חס ושלום זה בעצמו בחינת תשתפכנה אבני קדש וכו'. אבל עדין הדברים סתומים וחתומים מאד ואין אתנו יודע עד מה אשרי הזוכה להשיג באחרית הימים מעלת גדלת רבנו זכרונו לברכה וסוד הנהגותיו אשר פעל ועשה בזה העולם דברים נפלאים ומכסים מבני אדם ונעלמים מדעת אנושי מאד והכל למען שמו הגדול והקדוש יתברך. ואמר אז: אשריכם שיש לכם רב כזה אני מקנא אתכם. עכשו כבר קשה מאד שיתקרב עוד אחד אות רו בענין המליצה [הינו בעלי לשון ומליצה] אמר שהאדם כשנפטר, נעשה תכף מליץ כמו שכתוב (איוב ל"ג) : "אם יש עליו מלאך מליץ אחד". כי באמת מליץ הוא גם כן בחינת לשון ומליצה ממש. כי גם המליץ שרוצה להמליץ וללמד זכות על אחד הוא צריך לומר מליצתו בדרך מליצה. כי זה הרוצה ללמד זכות אם יאמר אלו הדברים ממש בלשון אחר או בסגנון אחר לא יפעל בדבריו למצא זכות רק כשאומרים בדרך מליצה באפן שיקבלו דבריו. ובשביל זה נקרא מלמד זכות מליץ כי צריך לומר בדרך מליצה. ואפילו תתקצ"ט באותו מלאך וכו' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת לב. ) כי באמת הדבור והמליצה יש לו כח גדול לפעל ולעורר כי אם יאמרו לאדם סתם שאחד נפטר לא יבכה כל כך אבל אם יאמרו לו בדברי התעוררות ובדרכי המליצה יש בזה כח לעוררו לבכות כנראה בחוש כי הדבור יש לו כח גדול. אך יש מליצים פושעים בחינת (ישעיה מ"ג) : "ומליציך פשעו בי". [כנהוג עכשו על פי רב שרב המליצים הם אפיקורסים גדולים] אות רז אמר בבית רנ"נ שישב שם בשכנות ענה ואמר מעולם לא ישבתי בשכנות ועתה אני שכן ראוי שיתבטל החולאת שלי. ואז אמר פסוק זה (ישעיה ל"ג) : "ובל יאמר שכן חליתי" בדברי צחות שקורין ווערטיל הינו שמחמת שהוא שכן ראוי שלא יהיה חולה. ונתבהלו השומעים ונפלא בעיניהם מאד. כי כשיצא מפיו הדבור הקדוש יצא בכל מיני חן אמת וקדוש מאד. אחר כך זכינו לשמע תורה נוראה בראש השנה על זה והוא מחבר להשיחה של הבתים הנ"ל. ועין לקוטי מוהר"ו חלק ב' סימן ח' אות ז. ואם עיני שכל לך תבין מעט עד היכן היה מגיע שיחותיו ודבוריו הקדושים בפרט דברי צחות שלו
אות רה

שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

כְּשֶׁנָּסַע עִמּוֹ מֵאוּמֶין לְטִירָהאוִויצֶע בְּקַיִץ תק"ע הַנַּ"ל

הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ מֵעִנְיַן עַצְמוֹ

וְאָמַר תָּמֵהַּ אֲנִי

כְּמוֹ שֶׁאֵין לָנוּ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּלָל.

אַף עַל פִּי כֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָנוּ בָּאִין יֵשׁ לָנוּ מָקוֹם וְהַכּל שֶׁלָּנוּ.

וְשָׁאַל לוֹ הֲלא לְהָעוֹלָם יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק בָּכֶם

הֵשִׁיב לוֹ וְדִבֵּר עִמּוֹ כַּמָּה דִּבּוּרִים

וּבְתוֹךְ דְּבָרָיו עָנָה וְאָמַר

הַמַּנְהִיגִים הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל עַכְשָׁו הַקְּטַנִּים בַּמַּעֲלָה אֵינָם מַשִּׂיגִים וְיוֹדְעִים כְּלָל מָה אֲנִי עוֹשֶׂה בְּאוּמֶין.

אִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִים גּדֶל יְקָר תִּפְאֶרֶת הַחִדּוּשִׁין וְהַצֵּרוּפִים וְהַשּׁעֲשׁוּעִים הַנַּעֲשִׂים בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע

וְהַתְּפִילּוֹת הָעוֹלִים בְּכָל פַּעַם וָפַעַם

וּבְכָל פַּעַם נַעֲשִׂים צֵרוּפִים וְחִדּוּשִׁים יְקָרִים וְנִפְלָאִים בְּיוֹתֵר

וְהֶאֱרִיךְ מְאד וְהִפְלִיג בְּצַחוּת לְשׁוֹנוֹ דְּבָרִים נוֹרָאִים כָּאֵלּוּ.

וְתֹכֶן הַדְּבָרִים הַיּוֹצֵא מִכְּלַל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים

כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם נִקְרָאִים בְּחִינַת אַבְנֵי קדֶשׁ בִּבְחִינַת: "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קדֶשׁ" וְכוּ'

וְהִנֵּה שְׁתֵּי אֲבָנִים בּוֹנוֹת שְׁתֵּי בָּתִּים שָׁלשׁ אֲבָנִים בּוֹנוֹת שִׁשָּׁה בָּתִּים, אַרְבַּע בּוֹנוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתִּים וְכוּ' כִּדְאִיתָא בְּסֵפֶר יְצִירָה

וְהַבָּתִּים הֵם בְּחִינַת כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִילָּה

נִמְצָא בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּתּוֹסֵף אֶבֶן אַחַת הַיְנוּ נֶפֶשׁ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה צֵרוּף אַחֵר לְגַמְרֵי וְנִתְחַדֵּשׁ הַצֵּרוּף לְגַמְרֵי וְנַעֲשִׂים בָּתִּים חֲדָשִׁים לְגַמְרֵי.

כִּי מִקּדֶם שֶׁהָיָה רַק שְׁתֵּי אֲבָנִים הָיוּ הַצֵּרוּפִים וְהַבָּתִּים בְּחִינַת הַבָּתִּים הַנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי שְׁתֵּי אֲבָנִים.

אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁנִּתּוֹסֵף אֶבֶן אֲזַי נַעֲשִׂים מִבָּתִּים אֲחֵרִים חֲדָשִׁים לְגַמְרֵי.

וְכֵן נִתּוֹסְפִים וְנִתְחַדְּשִׁים בָּתִּים חֲדָשִׁים יְקָרִים וְנִפְלָאִים בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּתּוֹסֵף אֶבֶן אַחַת

וְכָל פַּעַם שֶׁנִּתּוֹסֵף אֶבֶן בְּיוֹתֵר נִתְרַבִּין הַבָּתִּים בְּיוֹתֵר

כַּמּוּבָא שָׁם בְּסֵפֶר יְצִירָה

עַד שֶׁשִּׁשָּׁה אוֹתִיּוֹת בּוֹנוֹת כַּמָּה מֵאוֹת בָּתִּים וְיוֹתֵר מִזֶּה

עַד שֶׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשׁב.

וְעַל פִּי זֶה רְאֵה וְהָבֵן וְהַבֵּט גּדֶל הַשּׁעֲשׁוּעִים וְהַצֵּרוּפִים וְהַחִדּוּשִׁים וְהַתְּפִילּוֹת הַיְקָרִים וְנִפְלָאִים וְנוֹרָאִים הַנַּעֲשִׂים בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה עַל יְדֵי נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל

[עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי הָעוֹסֵק לְקַבֵּץ נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לְהַכְנִיסָם וּלְקָרְבָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה].

וְדַע שֶׁיֵּשׁ אֲבָנִים בְּחִינַת נְפָשׁוֹת שֶׁהֵם מֻשְׁלָכִים בַּחוּצוֹת

בְּחִינַת תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קדֶשׁ בְּראשׁ כָּל חוּצוֹת

אֲבָל כְּשֶׁנִּתּוֹסְפִין אֲבָנִים וְנַעֲשִׂין בָּתִּים חֲדָשִׁים כַּנַּ"ל

אֲזַי מַכְנִיסִין בְּתוֹךְ אֵלּוּ הַבָּתִּים אֶת הָאַבְנֵי קדֶשׁ

שֶׁהָיוּ מֻשְׁלָכִין בְּראשׁ כָּל חוּצוֹת

כִּי נִכְנָסִין וְנֶאֱסָפִין בְּתוֹךְ אֵלּוּ הַבָּתִּים הַחֲדָשִׁים שֶׁנַּעֲשׂוּ כַּנַּ"ל וְהָבֵן.

[וְעַיֵּן בְּהַתּוֹרָה תִּקְעוּ תּוֹכָחָה בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ח' מֵעִנְיַן הַבָּתִּים עַיֵּן שָׁם].

עָנָה וְאָמַר

זֶה זְמַן רַב שֶׁיֵּשׁ לִי חֵלֶק בִּתְפִילּוֹת יִשְׂרָאֵל

כִּי הֲלא רָאוּי לָהֶם לְהַצַּדִּיקִים לְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמָן

מִי הוּא זֶה שֶׁמִּתְפַּלֵּל וְעִם מִי מִתְפַּלְּלִין

הֲלא גַּם כָּל הַתְּנוּעוֹת

שֶׁעוֹשֶׂה מִי שֶׁעוֹשֶׂה אֵיזֶה תְּנוּעָה בְּעָלְמָא בִּתְפִילָּה, וַאֲפִילּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל

הַכּל עַל יָדִי

[וְאָמַר שֶׁעִנְיָן זֶה הוּא סוֹד מִסּוֹדוֹת נִסְתָּרִים שֶׁלּוֹ].

אָמְנָם לא בֵּאֵר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַה שַּׁיָּכוּת עִנְיָן זֶה הַנַּ"ל לְאוּמֶין דַּוְקָא.

אַךְ כְּפִי הַמְבאָר לְעֵיל מְעַט מִזְעָר מַה שֶּׁרִמֵּז לָנוּ קְצָת מֵעִנְיַן יְשִׁיבָתוֹ בְּאוּמֶין כִּי יֵשׁ שָׁם קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם מִנְּפָשׁוֹת רַבּוֹת שֶׁנֶּהֶרְגוּ שָׁם, עַל פִּי זֶה יְכוֹלִין לְהָבִין מְעַט מִזְעָר קְצָת עִנְיָן הַנַּ"ל

כִּי הֲרִיגַת יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם זֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קדֶשׁ וְכוּ'.

אֲבָל עֲדַיִן הַדְּבָרִים סְתוּמִים וַחֲתוּמִים מְאד וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה

אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג בְּאַחֲרִית הַיָּמִים מַעֲלַת גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְסוֹד הַנְהָגוֹתָיו אֲשֶׁר פָּעַל וְעָשָׂה בְּזֶה הָעוֹלָם

דְּבָרִים נִפְלָאִים וּמְכֻסִּים מִבְּנֵי אָדָם וְנֶעְלָמִים מִדַּעַת אֱנוֹשִׁי מְאד

וְהַכּל לְמַעַן שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ יִתְבָּרַךְ.

וְאָמַר אָז: אַשְׁרֵיכֶם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם רַב כָּזֶה אֲנִי מְקַנֵּא אֶתְכֶם.

עַכְשָׁו כְּבָר קָשֶׁה מְאד שֶׁיִּתְקָרֵב עוֹד אֶחָד

אות רו

בְּעִנְיַן הַמְּלִיצָה [הַיְנוּ בַּעֲלֵי לָשׁוֹן וּמְלִיצָה]

אָמַר שֶׁהָאָדָם כְּשֶׁנִּפְטַר, נַעֲשֶׂה תֵּכֶף מֵלִיץ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד".

כִּי בֶּאֱמֶת מֵלִיץ הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת לָשׁוֹן וּמְלִיצָה מַמָּשׁ.

כִּי גַּם הַמֵּלִיץ שֶׁרוֹצֶה לְהַמְלִיץ וּלְלַמֵּד זְכוּת עַל אֶחָד

הוּא צָרִיךְ לוֹמַר מְלִיצָתוֹ בְּדֶרֶךְ מְלִיצָה.

כִּי זֶה הָרוֹצֶה לְלַמֵּד זְכוּת

אִם יאמַר אֵלּוּ הַדְּבָרִים מַמָּשׁ בְּלָשׁוֹן אַחֵר אוֹ בְּסִגְנוֹן אַחֵר לא יִפְעַל בִּדְבָרָיו לִמְצא זְכוּת

רַק כְּשֶׁאוֹמְרִים בְּדֶרֶךְ מְלִיצָה בְּאפֶן שֶׁיְּקֻבְּלוּ דְּבָרָיו.

וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא מְלַמֵּד זְכוּת מֵלִיץ

כִּי צָרִיךְ לוֹמַר בְּדֶרֶךְ מְלִיצָה.

וַאֲפִילּוּ תתקצ"ט בְּאוֹתוֹ מַלְאָךְ וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל

כִּי בֶּאֱמֶת הַדִּבּוּר וְהַמְּלִיצָה יֵשׁ לוֹ כּחַ גָּדוֹל לִפְעל וּלְעוֹרֵר

כִּי אִם יאמְרוּ לְאָדָם סְתָם שֶׁאֶחָד נִפְטַר לא יִבְכֶּה כָּל כָּךְ

אֲבָל אִם יאמְרוּ לוֹ בְּדִבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת וּבְדַרְכֵי הַמְּלִיצָה

יֵשׁ בָּזֶה כּחַ לְעוֹרְרוֹ לִבְכּוֹת כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ

כִּי הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כּחַ גָּדוֹל.

אַךְ יֵשׁ מְלִיצִים פוֹשְׁעִים בְּחִינַת: "וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי".

[כַּנָּהוּג עַכְשָׁו עַל פִּי רב שֶׁרב הַמְּלִיצִים הֵם אֶפִּיקוֹרְסִים גְּדוֹלִים]

אות רז

אָמַר בְּבֵית רנ"נ שֶׁיָּשַׁב שָׁם בִּשְׁכֵנוּת

עָנָה וְאָמַר מֵעוֹלָם לא יָשַׁבְתִּי בִּשְׁכֵנוּת

וְעַתָּה אֲנִי שָׁכֵן

רָאוּי שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַחוֹלַאַת שֶׁלִּי.

וְאָז אָמַר פָּסוּק זֶה: "וּבַל יאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי"

בְּדִבְרֵי צַחוּת שֶׁקּוֹרִין וֶוערְטִיל

הַיְנוּ שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהוּא שָׁכֵן רָאוּי שֶׁלּא יִהְיֶה חוֹלֶה.

וְנִתְבַּהֲלוּ הַשּׁוֹמְעִים וְנִפְלָא בְּעֵינֵיהֶם מְאד.

כִּי כְּשֶׁיָּצָא מִפִּיו הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ יָצָא בְּכָל מִינֵי חֵן אֱמֶת וְקָדוֹשׁ מְאד.

אַחַר כָּךְ זָכִינוּ לִשְׁמעַ תּוֹרָה נוֹרָאָה בְּראשׁ הַשָּׁנָה עַל זֶה

וְהוּא מְחֻבָּר לְהַשִּׂיחָה שֶׁל הַבָּתִּים הַנַּ"ל.

וְעַיֵּן לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ו חֵלֶק ב' סִימָן ח' אוֹת ז.

וְאִם עֵינֵי שֵׂכֶל לְךָ תָּבִין מְעַט עַד הֵיכָן הָיָה מַגִּיעַ שִׂיחוֹתָיו וְדִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים בִּפְרָט דִּבְרֵי צַחוּת שֶׁלּוֹ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אַקְרוּקְתָּא
...מוהר"ן ח"א - תורה ג - אקרוקתא אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא, דהוי כאקרא דהגרוניא. ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי ! אתא תנינא בלעה. אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסליק יתיב באילנה. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא רשב"ם: אקרוקתא = צפרדע: כאקרא דהגרוניא = גדול היה כאותה כרך: ואקרא דהגרוניא כמה הוי ? שתין בתי = תלמודא קאמר לה: אתא תנינא = רבה קאמר לה: פושקנצא = עורב נקבה הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע קשה לו לעבודת הבורא. וכששומע ממנגן כשר והגון...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק
...וכו' איתא בספרא דצניעותא, פרקא קדמאה עד לא הוי מתקלא, לא הוי משגיחין אפין באפין א. כי קשה להעולם על מה צריך לנסע להצדיק לשמע מפיו הלא אפשר לעין בספרים דברי מוסר ? אך באמת הוא תועלת גדול כי יש חלוק גדול בין השומע מפי הצדיק האמת בעצמו ובין השומע מפי אחר האומר בשמו מכל שכן כששומע מפי ששמע מפי השומע כי יורד בכל פעם מדרגא לדרגא רחוק מפי הצדיק וכן בין השומע מפי הצדיק למעין בספר הוא חלוק גדול ביותר ב. כי צריך לזכך את הפנים שיוכל כל אחד לראות את פניו [של...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אָנכִי ה' אֱלהֶיךָ
...מוהר"ן ח"א - תורה ד - אנכי ה' אלהיך [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים א. כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא כמו שכתוב: "בה' אהלל דבר באלוהים אהלל דבר" וזאת הבחינה היא מעין עולם הבא כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה "ביום ההוא יהיה ה' אחד" וכו' והקשו: וכי האידנא לאו הוא אחד ? ותרצו חכמינו, זכרונם לברכה. האידנא מברכין על הטובה הטוב והמטיב ועל הרעה דין אמת ולעתיד כלו הטוב והמטיב שיהיה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלח - כְּשֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים מְחֻלָּקִים בֵּינֵיהֶם עַל אֵיזֶה עִנְיָן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלח - כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין וכשיבוא השלישי אף שאינו יודע כלל מענינם אזי יסכים עם אחד יותר מעם חברו זה מחמת שהאחד סמוך לשרשו יותר מחברו כי בודאי אי אפשר שיהיו שוים לו כאחד כי אין שני אנשים שוין ואם כן בודאי אחד סמוך יותר ומזה בא שהוא מסכים עם זה והבן
בחירה וידיעה לפני ואחרי - האומנם?
...ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי ומי שיבין זאת תתבטל אצלו הבחירה. אך שמעתי תירוץ די פשוט על השאלה הזאת, והוא כי לפני שהאדם עושה את מעשיו עליו לדעת שיש לו בחירה. אך שניה אחרי שהוא עשה את מעשיו עליו לדעת שהכל בהשגחה פרטית ושאין לו בחירה כי זה כבר קרה. כך שלא ברור לי מדוע רבי נחמן אמר שאין לשאלה הזאת תשובה בשכל אנושי. אשמח לדעת את האמת. האם באמת יש שאלה? מהי השאלה? והאם אפשר לדעת תשובה? תודה תשובה: הנושא הוא די פשוט. אין תשובה בשכל אנושי לשאלה של הידיעה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ה - בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר
...וקול שופר הריעו לפני וכו' א. כי צריך כל אדם לומר. כל העולם לא נברא אלא בשבילי נמצא כשהעולם נברא בשבילי צריך אני לראות ולעין בכל עת בתקון העולם ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם וענין התפילה הן בשני פנים קדם גזר דין מתפללין כסדר התפילה ואין צריך להלביש התפילה אבל לאחר גזר דין צריך להלביש התפילה כדי שלא יבינו המלאכים העומדים לשמאל, ולא יקטרגו כמו שכתוב: "בגזרת עירין פתגמין" הינו לאחר גזר דין אזי "במאמר קדישין שאלתין" אזי הצדיקים מלבישים שאלתם במאמר...
ספר המידות - עונש
ספר המידות - עונש א. לפעמים כשאדם עושה מצוה, והקדוש ברוך הוא מעניש אותו, זה מחמת שלא עשה מצוה כזה, כשבאה לידו. ב. לפעמים דנין את האדם על פיו. ג. לפעמים האדם נהרג, מחמת שהיה יכול להמליץ בעד אחד, ששונאין אותו בחנם. ד. לפעמים האדם נענש, על שפשע במלאכתו, או שנגזר גזרה על אנשי מקומו או על עמו. ה. הקדוש ברוך הוא ממהר להפרע מכפויי טובה על ידי כפויי טובה. ו. מי שכלב נשך אותו, בידוע שקבל לשון הרע, או שספר לשון הרע.
חיי מוהר"ן - קיא - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו אות קיא והיה רגיל לספר הרבה מענין מחשבותיו שהיו לו אז בימי נעוריו בעת שעסק בעבודתו. שציר בדעתו שאינו רוצה להיות מפרסם בשום אפן ולא היה רוצה להיות מקבל כלל והיו לו כמה וכמה מחשבות בענין זה איך שיעלים עצמו מן העולם ומהיכן תהיה פרנסתו. ולפעמים היו לו מחשבות שיחזר על הפתחים ואיש לא ידע ממנו אות קיב אחר כך נכנס למעדוועדיווקע. ושם נתקבצו כמה אנשי כפרים, ועשו לו מעמד קבוע לתן לו אחד רענדל [סוג מטבע] בכל שבוע. וישב שם במעדוועדיווקע...
שיחות הר"ן - אות קד
...בך מנול זה משכהו לבית המדרש" כי לפעמים הוא [הינו הבעל דבר] מתפלל מתוך האדם ואזי האדם כמו בית הכנסת ואחד מתפלל בתוכו וכן בלמוד לפעמים האדם הוא כמו בית המדרש ואחד לומד בתוכו אך אף על פי כן למוד כזה טוב יותר מתפילה כזו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ" וזהו אם פגע בך מנול זה פגיעה לשון תפילה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה הינו כשהמנול מתפלל מתוכך ואתה רק כמו בית הכנסת משכהו לבית המדרש כי טוב יותר שיהיה נעשה בחינת...
שיחות הר"ן - אות ש - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות ש - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת אמר לי. כל מה שאתה רואה בעולם כל מה שנמצא בעולם הכל בשביל הבחירה והנסיון
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2813 שניות - עכשיו 25_08_2025 השעה 18:17:43 - wesi2