ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיב - צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה
צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלישים תעשה (בראשית ו) פרש רש"י: צהר יש אומרים אבן טוב ויש אומרים חלון הנה ידוע כי "סביב רשעים יתהלכון" (תהלים י"ב) כי הסטרא אחרא מסבבת הקדשה כי את זה לעמת זה עשה ובפרט מי שכבר נמשך אחר עברות, חס ושלום ונמשך אחר הסטרא אחרא, ושם מקומו, חס ושלום והם מסבבין אותו מכל צד וכאשר יעורר רוחו לשוב אל ה' קשה לו מאד להתפלל ולדבר דבורים לפני ה' כי הן מסבבין אותו מכל צד, לכל אחד לפי ענינו כנ"ל ומחמת שאי אפשר לו להוציא דבור לפני אלהים בדחילו ורחימו וחיות כראוי לכן כל הדבורים והתפילות שהוא מדבר לא יוכלו לבקע המחצות והמסכים המבדילים לעלות למעלה ונשארים למטה תחת המסכים עד אשר יזכה וישוב באמת וידבר דבורים הראויין להתקבל בדחילו ורחימו מעמקא דלבא בהתעוררות גדול אזי מבקע הדבור המאיר את כל המחצות והמסכים המבדילים ויעלו עמו כל הדבורים שהיו מנחים למטה עד הנה אך איך יזכה לזה ? העקר שהכל תלוי בו הוא אמת לילך בדרך אמת לפי מדרגתו כי 'חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת' (שבת נה יומא סט) והוא יסוד הכל כי אמת הוא ראש תוך סוף וכיון שהוא במדרגת אמת אזי כביכול נתלבש בו אור השם יתברך בעצמו, אשר חותמו אמת ואז נאמר עליו: "ה' אורי וישעי" (תהלים כ"ז) וכיון שה' אור לו יוכל למצא פתחים הרבה לצאת מהחשך והגלות שהוא סגור שם כי באמת יש שם פתחים הרבה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא לח: מנחות כט:) : 'הבא לטמא פותחין לו, יש לו פתחים הרבה' (עיין שבת ק"ד תד"ה אית) וכיון שנמצא שם פתחים, היה יכלת לצאת רק הכסיל בחשך הולך (קהלת ב), ולא יראה הפתחים לצאת והוא אסור וקשור שם, ולא יתנו לו לצאת עד אשר יזכה לדבר דבורי אמת לפני ה' אזי הדבורים מאירים וה' אור לו כנ"ל ואזי: "פתח דבריך יאיר מבין פתיים" (תהלים קי"ט) כי הדבורים המאירים, הינו דבורי אמת כנ"ל הם מראין לו הפתח והינו דסים 'מבין פתיים' כי הפתיים הנתונין בחשך, ולא יראו לצאת יבינו ויראו הפתח לצאת מהחשך כמו שכתוב (ישעיה מ"ט) : "לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו" אך צריך שיהיה האמת אמת גמור ברור וצלול בלי שום דפי והמשכיל המבין יש לו להתפלל כל ימיו שיזכה פעם אחד כל ימי חייו לדבר דבור אחד של אמת לפני ה' כראוי ויש בזה כמה מדרגות ומי שזוכה לבחינות אמת האמתי אזי ה' אור לו ואזי הוא מאיר בעצמו, כי נתלבש בו אור ה' אך מי שעדין לא הגיע למדרגה עליונה של אמת ועל כל זה הוא במדרגה של אמת אף כי אינו מאיר בעצמו, מאחר שלא הגיע לאמת הנכון על כל זה האמת הועיל שיוכל אחר להאיר בו וגם בזה מדרגות וענינים, יבינם המשכיל בעצמו והנה ידוע שיש שלשה עולמות עולם המלאכים והגלגלים והגשמי והשם יתברך מחיה ומקים כלם ברצונו ומי שזוכה לאמת, וה' אור לו כביכול הוא מקים העולם, ונותן שפע לכל השלשה עולמות צהר תעשה לתבה, כלומר שתדבר דבורי אמת המאירים יש אומרים אבן טוב וכו' ויש אומרים חלון זהו שאמרנו כי יש שתי מדרגות מי שהוא במדרגת אמת האמתי, הוא מאיר בעצמו יש אומרים אמרי אמת, שהם אבן טוב שמאיר מעצמו ויש אומרים שהם אמרי אמת, אבל לא במדרגה הנ"ל והם חלון כי יוכל אחר להאיר בו כמו בחלון כי זה החלוק שבין אבן טוב לחלון כי האבן טוב מאיר מעצמו, והחלון אין מאיר מעצמו רק שדבר אחר כגון השמש וכיוצא בה יוכל להאיר בו ואל אמה, כי הדבור נקרא אמה אמה, ראשי תבות אש מים שהדבור כלול מהם ה' הוא חמשת מוצאות הפה ואל אמה שתדבר דבורים אשר תכלנה מלמעלה, מלשון (תהלים פ"ד) : "כלתה נפשי" שיהיה נכספין להם למעלה שיהיו דבורי אמת המאירים ופתח התבה בצדה תשים 'וצדה', היא מלשון (בראשית כ"ה) : "ציד בפיו" והינו היצר הרע והסטרא אחרא וזה, שתזכה לעשות פתח בהסטרא אחרא והחשך המסבבין מכל צד כלומר שאתה צריך לזהר לעשות פתח מכון ממש בצדה כלומר כנגד הסטרא אחרא שנקראת צדה כי כמו התגברות הצדה והסטרא אחרא כן לפי זה מכון ממש אתה צריך לעשות פתח התבה הינו דבורי אמת כנ"ל והבן היטב. ועקר הכונה שכאשר הוא משקע בתכלית התגברות החשך והקלפה והוא כלוא ומסגר בתוך החשך אפלה המסבבת ומקפת אותו מכל צדי צדדים בכמה סיבובים רחמנא לצלן ואין לו שום פתח ותקנה ותחבולה לצאת מתוך החשך אזי עקר עצתו שימשיך עצמו להאמת ויביט על האמת לאמתו ויבקש רק האמת האמתי וכנגד זה אין שום חשך וסיבוב שיחשיך לו כי האמת הוא השם יתברך בעצמו, והוא בחינות "ה' אורי" וכיון שה' אור לו, אין שום חשך שיחשיך אותו ובודאי יזכה לראות הפתחים לצאת מהחשך בבחינות "פתח דבריך יאיר מבין פתיים" כנ"ל והעקר, שבתפילתו ותחנתו ובקשתו אף על פי שאי אפשר לו לדבר שום דבור בתפילה ותחנונים מגדל החשך והבלבול המסבב אותו מאד מאד מכל צד אף על פי כן, על כל פנים יראה לדבר הדבור באמת באיזה מדרגה נמוכה שהוא כגון למשל, שיאמר: "ה' הושיעה" באמת אף על פי שאינו יכול לדבר בהתלהבות והתעוררות כראוי אף על פי כן יאמר הדבור באמת, כפי מה שהוא ועל ידי הדבור האמת יזכה לראות הפתחים שבתוך החשך ועל ידי זה יזכה לצאת מחשך לאור, ולהתפלל כראוי, וכנ"ל [ועין לעיל כל זה בהתורה תהמת יכסימו בסימן ט'] גם בזה שיזכה לבקע פתח לצאת יזכה גם אחרים עמו לעורר לתשובה רשעים אחרים להוציאם מהחשך והגלות שהם אסורים שם ופתח התבה בצדה תשים שתעשה פתח באותם שהם מן הצד כלומר שהם מצד אחר, ולא מצד הקדשה, רק מסטרא אחרא והוא יעשה פתח, לעורר לבם להשיבם לצאת מהחשך תחתים שניים ושלישים הינו השלשה עולמות כנ"ל תעשה כי אתה תקימם באמת כנ"ל ויש בכלל דברים הנ"ל ענינים גבוהים בענין התפילה לכל אחד לפי מדרגתו ובענין זה נכלל ענין כוכבים ומזלות איך נעשים בבחינת התפילה והוא נותן שפע לכל דבר וענין מה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה פרשה י'). 'אין לך כל עשב שאין לו כוכב' וכו' כי הוא משפיע לכל בדבוריו האמתיים וענין נוסחאות התפילה כי יש י"ב שערים כידוע וצריך להעלות תפילתו לשער השבט שלו כי אם יגיע לשער שבט אחר לא יוכל לעלות (במדבר כ"ד). "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" 'וקם', 'אין עמידה אלא תפילה' (ברכות ו:) והינו שבט מישראל שצריך להעלות תפילתו לשער שבטו והינו 'דרך כוכב מיעקב' כנ"ל ובזה נעשה זווג למעלה ודרך הוא בחינות זווג, מלשון (בראשית ו) : "כי השחית כל בשר את דרכו" והינו שנצטער אבא בנימין כל ימיו על תפילתו שתהא סמוכה למטתו (ברכות ה:) כי "איש למטה אבותיו תשלחו" שצריך לשלח התפילה למטה אבותיו, הינו לשבט שלו כנ"ל והינו 'שתהא סמוכה למטתי', למטה שלו 'ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום' כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא כה:). 'הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין' ובכל דבר, טוב הממצע כידוע כי 'טוב תורה עם דרך ארץ' (אבות פרק ב) [הינו חכמה ועשירות] והינו בין צפון לדרום, שתהא ממצע בין שניהם, התפילה שהוא בחינת מטתו כנ"ל [הינו בין חכמה ועשר, שהן בחינת צפון ודרום כנ"ל 'הרוצה להחכים ידרים ולהעשיר יצפין'] ופתח התבה בצדה תשים שתתפלל דבורי אמת, שיעלו למקומם לשער שבט שלו בצדה תשים שתשים הפתח התבה, הינו דבורי אמת של התפילה בצדה, בצד שלה, בשער שבטו המגיע לו, והענין עמק [עין כל זה בסימן ט' הנ"ל] שיך לעיל, למה שכתוב שם כי באמת יש שם פתחים הרבה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'הבא לטמא פותחין לו, יש לו פתחים הרבה' וכיון שנמצא שם פתחים [הינו הפתחים שנפל על ידם], היה יכלת לצאת רק הכסיל בחשך הולך וכו' עין שם ואז כששמעתי מפיו הקדוש כל הענין הנ"ל דברתי עמו, זכרונו לברכה, שלכאורה קשה על זה כי הלא רבותינו, זכרונם לברכה, אמרו שם (במנחות כ"ט:). מפני מה נברא העולם הזה בה"י מפני שדומה לאכסדרה [פרש רש"י שפתוח מתחתיו] שכל הרוצה לצאת יצא [פרש רש"י שכל הרוצה לצאת ממנו לתרבות רעה יוצא] ומאי טעמא תליא כרעה דאי הדר בתשובה מעילי לה [ופרש רש"י מעלין לה, בפתח העליון בין רגל שבתוכו לגגו] וליעילו בהך, לא מסתיעי מלתא וכו' [ופרש רש"י וליעילו בהך, פתח התחתון דנפק בה לא מסתיעא מלתא, דהבא לטהר בעי סיועא מפני יצר הרע הלכך עבדי לה סיועא פתח יתרה] נמצא מבאר כאן, שאי אפשר לצאת מהטומאה ולשוב בתשובה על ידי הפתח שנפל דרך שם, כמבאר היטב בגמרא ופרוש רש"י הנ"ל ולכאורה זה סותר למה שכתוב למעלה שיכולין לצאת מהטומאה, על ידי הפתחים שיש בהטומאה בעצמה כנ"ל ואמר: יפה הקשית והשיב כלאחר יד, שיש בזה דברים בגו כי אם יזכה לראות הפתחים שיש שם הוא יכול לצאת דרך הפתחים של נפילת חברו כי הירידה והנפילה של זה, הוא בחינת עליה של זה, והבן הינו, לפעמים מה שנחשב נפילה וירידה אצל חברו שהוא במדרגה גבוה יותר נחשב אצלו בחינת עליה, לגבי מדרגתו השפלה על כן אף על פי שאי אפשר לעלות דרך הפתחים שנפל הוא בעצמו דרך שם רק דרך פתח הגבוה יותר כמבאר בגמרא הנ"ל אף על פי כן אם היה זוכה לראות הפתחים שיש בהטומאה בעצמה היה יכול לעלות משם דרך הפתחים של חברו הגבוה ממנו שנפל על ידם כי הירידה והנפילה של חברו, נחשב אצלו עליה כנ"ל אבל אי אפשר לזכות לראות הפתחים שיש שם, ולעלות משם על ידם כי אם על ידי האמת על ידי שירגיל עצמו לדבר בתפילתו הדבור באמת כפי מה שהוא אף על פי שהחשך והמניעות והבלבולים מסבבין ומקיפין אותו מכל צד ומצדי צדדים ומבלבלין אותו מאד מאד עד שאינו יכול להתפלל כלל אף על פי כן על כל פנים יראה לדבר הדבור באמת באיזה מדרגה שהוא כנ"ל וכן יראה להמשיך את עצמו תמיד אל האמת לאמתו וכנ"ל ועל ידי זה יזכה שיאיר לו השם יתברך בעצמו ויראה הפתחים שיש שם, ויזכה לצאת מחשך לאור גדול וכנ"ל ואמר לי אז שעל ידי עצה זאת יכולין להיות איש כשר באמת כל ימי חייו כי תמיד איך שהוא יכולין להחיות את עצמו ולהחזיק את עצמו על ידי זה על ידי האמת שהוא אור השם יתברך בעצמו אשר "גם כל חשך לא יחשיך ממנו" (תהלים קל"ט) כי אין שום טמאה וסטרא אחרא בעולם שלא יהיה שם פתחים לצאת משם רק שאין רואין אותן מחמת גודל החשכות שיש שם אבל על ידי האמת, מאיר לו השם יתברך בעצמו ויזכה לראות ולמצא פתח תקוה גם בעמק נפילתו לצאת מאפלה לאורה ולהתקרב אליו יתברך באמת תמיד
צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִישִׁים תַּעֲשֶׂהָ

פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: צהַר יֵשׁ אוֹמְרִים אֶבֶן טוֹב וְיֵשׁ אוֹמְרִים חַלוֹן

הִנֵּה יָדוּעַ כִּי "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן"

כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא מְסַבֶּבֶת הַקְּדֻשָּׁה

כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה

וּבִפְרָט מִי שֶׁכְּבָר נִמְשַׁך אַחַר עֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם

וְנִמְשַׁך אַחַר הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְשָׁם מְקוֹמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם

וְהֵם מְסַבְּבִין אוֹתוֹ מִכָּל צַד

וְכַאֲשֶׁר יְעוֹרֵר רוּחוֹ לָשׁוּב אֶל ה'

קָשֶׁה לוֹ מְאד לְהִתְפַּלֵּל וּלְדַבֵּר דִּבּוּרִים לִפְנֵי ה'

כִּי הֵן מְסַבְּבִין אוֹתוֹ מִכָּל צַד, לְכָל אֶחָד לְפִי עִנְיָנוֹ כַּנַּ"ל

וּמֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהוֹצִיא דִּבּוּר לִפְנֵי אֱלהִים

בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וְחִיּוּת כָּרָאוּי

לָכֵן כָּל הַדִּבּוּרִים וְהַתְּפִילּוֹת שֶׁהוּא מְדַבֵּר

לא יוּכְלוּ לִבְקעַ הַמְּחִצּוֹת וְהַמְּסָכִים הַמַּבְדִּילִים לַעֲלוֹת לְמַעְלָה

וְנִשְׁאָרִים לְמַטָּה תַּחַת הַמָּסַכִּים

עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה וְיָשׁוּב בֶּאֱמֶת

וִידַבֵּר דִּבּוּרִים הָרְאוּיִין לְהִתְקַבֵּל

בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל

אֲזַי מְבַקֵּעַ הַדִּבּוּר הַמֵּאִיר אֶת כָּל הַמְּחִצּוֹת וְהַמָּסַכִּים הַמַּבְדִּילִים

וְיַעֲלוּ עִמּוֹ כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים לְמַטָּה עַד הֵנָּה

אַך אֵיך יִזְכֶּה לָזֶה ?

הָעִקָּר שֶׁהַכּל תָּלוּי בּוֹ הוּא אֱמֶת

לֵיֵלֵך בְּדֶרֶך אֱמֶת לְפִי מַדְרֵגָתוֹ

כִּי 'חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֱמֶת'

וְהוּא יְסוֹד הַכּל

כִּי אֱמֶת הוּא ראשׁ תּוֹך סוֹף

וְכֵיוָן שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגַת אֱמֶת

אֲזַי כִּבְיָכוֹל נִתְלַבֵּשׁ בּוֹ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ, אֲשֶׁר חוֹתָמוֹ אֱמֶת

וְאָז נֶאֱמַר עָלָיו: "ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי"

וְכֵיוָן שֶׂה' אוֹר לוֹ

יוּכַל לִמְצא פְּתָחִים הַרְבֵּה לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁך וְהַגָּלוּת שֶׁהוּא סָגוּר שָׁם

כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם פְּתָחִים הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'הַבָּא לִטָּמֵא פּוֹתְחִין לוֹ, יֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה'

וְכֵיוָן שֶׁנִּמְצָא שָׁם פְּתָחִים, הָיָה יְכלֶת לָצֵאת

רַק הַכְּסִיל בַּחֹשֶׁך הוֹלֵך, וְלא יִרְאֶה הַפְּתָחִים לָצֵאת

וְהוּא אָסוּר וְקָשׁוּר שָׁם, וְלא יִתְּנוּ לוֹ לָצֵאת

עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי אֱמֶת לִפְנֵי ה'

אֲזַי הַדִּבּוּרִים מְאִירִים וַה' אוֹר לוֹ כַּנַּ"ל

וַאֲזַי: "פֵּתַח דְּבָרֶיך יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים"

כִּי הַדִּבּוּרִים הַמְּאִירִים, הַיְנוּ דִּבּוּרֵי אֱמֶת כַּנַּ"ל

הֵם מַרְאִין לוֹ הַפֶּתַח

וְהַיְנוּ דְּסִיֵּם 'מֵבִין פְּתָיִים'

כִּי הַפְּתָיִים הַנְּתוּנִין בַּחֹשֶׁך, וְלא יִרְאוּ לָצֵאת

יָבִינוּ וְיִרְאוּ הַפֶּתַח לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁך

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֵאמר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁך הִגָּלוּ"

אַך צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה הָאֱמֶת

אֱמֶת גָּמוּר בָּרוּר וְצָלוּל בְּלִי שׁוּם דּפִי

וְהַמַּשְׂכִּיל הַמֵּבִין יֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל כָּל יָמָיו

שֶׁיִּזְכֶּה פַּעַם אֶחָד כָּל יְמֵי חַיָּיו

לְדַבֵּר דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל אֱמֶת לִפְנֵי ה' כָּרָאוּי

וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה מַדְרֵגוֹת

וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינוֹת אֱמֶת הָאֲמִתִּי

אֲזַי ה' אוֹר לוֹ

וַאֲזַי הוּא מֵאִיר בְּעַצְמוֹ, כִּי נִתְלַבֵּשׁ בּוֹ אוֹר ה'

אַך מִי שֶׁעֲדַיִן לא הִגִּיעַ לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל אֱמֶת

וְעַל כָּל זֶה הוּא בְּמַדְרֵגָה שֶׁל אֱמֶת

אַף כִּי אֵינוֹ מֵאִיר בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁלּא הִגִּיעַ לָאֱמֶת הַנָּכוֹן

עַל כָּל זֶה הָאֱמֶת הוֹעִיל שֶׁיּוּכַל אַחֵר לְהָאִיר בּוֹ

וְגַם בָּזֶה מַדְרֵגוֹת וְעִנְיָנִים, יְבִינֵם הַמַּשְׂכִּיל בְּעַצְמוֹ

וְהִנֵּה יָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ שְׁלשָׁה עוֹלָמוֹת

עוֹלַם הַמַּלְאָכִים וְהַגַּלְגַּלִּים וְהַגַּשְׁמִי

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְחַיֶּה וּמְקַיֵּם כֻּלָּם בִּרְצוֹנוֹ

וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לָאֱמֶת, וַה' אוֹר לוֹ כִּבְיָכוֹל

הוּא מְקַיֵּם הָעוֹלָם, וְנוֹתֵן שֶׁפַע לְכָל הַשְּׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת

צהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, כְּלוֹמַר שֶׁתְּדַבֵּר דִּבּוּרֵי אֱמֶת הַמְּאִירִים

יֵשׁ אוֹמְרִים אֶבֶן טוֹב וְכוּ' וְיֵשׁ אוֹמְרִים חַלּוֹן

זֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ

כִּי יֵשׁ שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת

מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגַת אֱמֶת הָאֲמִתִּי, הוּא מֵאִיר בְּעַצְמוֹ

יֵשׁ אוֹמְרִים אִמְרֵי אֱמֶת, שֶׁהֵם אֶבֶן טוֹב שֶׁמֵּאִיר מֵעַצְמוֹ

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵם אִמְרֵי אֱמֶת, אַבָל לא בַּמַּדְרֵגָה הַנַּ"ל

וְהֵם חַלּוֹן

כִּי יוּכַל אַחֵר לְהָאִיר בּוֹ כְּמוֹ בְּחַלּוֹן

כִּי זֶה הַחִלּוּק שֶׁבֵּין אֶבֶן טוֹב לְחַלּוֹן

כִּי הָאֶבֶן טוֹב מֵאִיר מֵעַצְמוֹ, וְהַחַלּוֹן אֵין מֵאִיר מֵעַצְמוֹ

רַק שֶׁדָּבָר אַחֵר כְּגוֹן הַשֶּׁמֶשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהּ יוּכַל לְהָאִיר בּוֹ

וְאֶל אַמָּה, כִּי הַדִּבּוּר נִקְרָא אַמָּה

אַמָּה, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֵשׁ מַיִם שֶׁהַדִּבּוּר כָּלוּל מֵהֶם

ה' הוּא חֲמֵשֶׁת מוֹצָאוֹת הַפֶּה

וְאֶל אַמָּה שֶׁתְּדַבֵּר דִּבּוּרִים

אֲשֶׁר תְּכַלֶּנָּה מִלְּמַעְלָה, מִלְּשׁוֹן: "כָּלְתָה נַפְשִׁי"

שֶׁיִּהְיֶה נִכְסָפִין לָהֶם לְמַעְלָה

שֶׁיִּהְיוּ דִּבּוּרֵי אֱמֶת הַמְּאִירִים

וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים

'וְצִדָּה', הִיא מִלְּשׁוֹן: "צַיִד בְּפִיו"

וְהַיְנוּ הַיֵּצֶר הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא

וְזֶה, שֶׁתִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת פֶּתַח בְּהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַחֹשֶׁך הַמְסַבְּבִין מִכָּל צַד

כְּלוֹמַר שֶׁאַתָּה צָרִיך לִזָּהֵר לַעֲשׂוֹת פֶּתַח מְכֻוָּן מַמָּשׁ בְּצִדָּהּ

כְּלוֹמַר כְּנֶגֶד הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁנִּקְרֵאת צִדָּה

כִּי כְּמוֹ הִתְגַּבְּרוּת הַצִּדָּה וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא

כֵּן לְפִי זֶה מְכֻוָּן מַמָּשׁ אַתָּה צָרִיך לַעֲשׂוֹת פֶּתַח הַתֵּבָה

הַיְנוּ דִּבּוּרֵי אֱמֶת כַּנַּ"ל

וְהָבֵן הֵיטֵב.

וְעִקַּר הַכַּוָּנָה

שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא מְשֻׁקָּע בְּתַכְלִית הִתְגַּבְּרוּת הַחֹשֶׁך וְהַקְּלִפָּה

וְהוּא כָּלוּא וּמְסֻגָּר בְּתוֹך הַחֹשֶׁך אֲפֵלָה

הַמְסַבֶּבֶת וּמַקֶּפֶת אוֹתוֹ מִכָּל צִדֵּי צְדָדִים בְּכַמָּה סִיבּוּבִים רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְאֵין לוֹ שׁוּם פֶּתַח וְתַקָּנָה וְתַחְבּוּלָה לָצֵאת מִתּוֹך הַחֹשֶׁך

אֲזַי עִקַּר עֲצָתוֹ שֶׁיַּמְשִׁיך עַצְמוֹ לְהָאֱמֶת

וְיַבִּיט עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ

וִיבַקֵּשׁ רַק הָאֱמֶת הָאֲמִתִּי

וּכְנֶגֶד זֶה אֵין שׁוּם חֹשֶׁך וְסִיבּוּב שֶׁיַּחֲשִׁיך לוֹ

כִּי הָאֱמֶת הוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ, וְהוּא בְּחִינוֹת "ה' אוֹרִי"

וְכֵיוָן שֶׁה' אוֹר לוֹ, אֵין שׁוּם חֹשֶׁך שֶׁיַּחֲשִׁיך אוֹתוֹ

וּבְוַדַּאי יִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפְּתָחִים לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁך

בִּבְחִינוֹת "פֵּתַח דְּבָרֶיך יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים" כַּנַּ"ל

וְהָעִקָּר, שֶׁבִּתְפִילָּתוֹ וּתְחִנָּתוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ

אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר בִּתְפִילָּה וְתַחֲנוּנִים

מִגּדֶל הַחֹשֶׁך וְהַבִּלְבּוּל הַמְסַבֵּב אוֹתוֹ מְאד מְאד מִכָּל צַד

אַף עַל פִּי כֵן, עַל כָּל פָּנִים יִרְאֶה לְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת

בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה נְמוּכָה שֶׁהוּא

כְּגוֹן לְמָשָׁל, שֶׁיּאמַר: "ה' הוֹשִׁיעָה" בֶּאֱמֶת

אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר בְּהִתְלַהֲבוּת וְהִתְעוֹרְרוּת כָּרָאוּי

אַף עַל פִּי כֵן יאמַר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת, כְּפִי מַה שֶּׁהוּא

וְעַל יְדֵי הַדִּבּוּר הָאֱמֶת יִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפְּתָחִים שֶׁבְּתוֹך הַחֹשֶׁך

וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לָצֵאת מֵחֹשֶׁך לְאוֹר, וּלְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, וְכַנַּ"ל

[וְעַיֵּן לְעֵיל כָּל זֶה בְּהַתּוֹרָה תְּהמת יְכַסְיֻמוּ בְּסִימָן ט']

גַּם בָּזֶה שֶׁיִּזְכֶּה לִבְקעַ פֶּתַח לָצֵאת

יְזַכֶּה גַּם אֲחֵרִים עִמּוֹ

לְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה רְשָׁעִים אֲחֵרִים

לְהוֹצִיאָם מֵהַחֹשֶׁך וְהַגָּלוּת שֶׁהֵם אֲסוּרִים שָׁם

וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים

שֶׁתַּעֲשֶׂה פֶּתַח בְּאוֹתָם שֶׁהֵם מִן הַצַּד

כְּלוֹמַר שֶׁהֵם מִצַּד אַחֵר, וְלא מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה, רַק מִסִּטְרָא אַחֲרָא

וְהוּא יַעֲשֶׂה פֶּתַח, לְעוֹרֵר לִבָּם לַהֲשִׁיבָם לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ

תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים

הַיְנוּ הַשְּׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל

תַּעֲשֶׂה

כִּי אַתָּה תְּקַיְּמֵם בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל

וְיֵשׁ בִּכְלַל דְּבָרִים הַנַּ"ל

עִנְיָנִים גְּבוֹהִים בְּעִנְיַן הַתְּפִילָּה

לְכָל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ

וּבְעִנְיָן זֶה נִכְלָל עִנְיַן כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת

אֵיך נַעֲשִׂים בִּבְחִינַת הַתְּפִילָּה

וְהוּא נוֹתֵן שֶׁפַע לְכָל דָּבָר וְעִנְיַן

מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'אֵין לְך כָּל עֵשֶׂב שֶׁאֵין לוֹ כּוֹכָב' וְכוּ'

כִּי הוּא מַשְׁפִּיעַ לַכּל בְּדִבּוּרָיו הָאֲמִתִּיִּים

וְעִנְיַן נוּסְחֲאוֹת הַתְּפִילָּה

כִּי יֵשׁ י"ב שְׁעָרִים כַּיָּדוּעַ

וְצָרִיך לְהַעֲלוֹת תְּפִילָּתוֹ לְשַׁעַר הַשֵּׁבֶט שֶׁלּוֹ

כִּי אִם יַגִּיעַ לְשַׁעַר שֵׁבֶט אַחֵר לא יוּכַל לַעֲלוֹת .

"דָּרַך כּוֹכָב מִיַּעֲקב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל"

'וְקָם', 'אֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִילָּה'

וְהַיְנוּ שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל

שֶׁצָּרִיך לְהַעֲלוֹת תְּפִילָּתוֹ לְשַׁעַר שִׁבְטוֹ

וְהַיְנוּ 'דָּרַך כּוֹכָב מִיַּעֲקב' כַּנַּ"ל

וּבָזֶה נַעֲשֶׂה זִוּוּג לְמַעְלָה

וְדֶרֶך הוּא בְּחִינוֹת זִוּוּג, מִלְּשׁוֹן: "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ"

וְהַיְנוּ שֶׁנִּצְטַעֵר אַבָּא בִּנְיָמִין כָּל יָמָיו עַל תְּפִילָּתוֹ שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לְמִטָּתוֹ

כִּי "אִישׁ לְמַטֵּה אֲבוֹתָיו תִּשְׁלָחוּ"

שֶׁצָּרִיך לִשְׁלחַ הַתְּפִילָּה לְמַטֵּה אֲבוֹתָיו, הַיְנוּ לַשֵּׁבֶט שֶׁלּוֹ כַּנַּ"ל

וְהַיְנוּ 'שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לְמִטָּתִי', לַמַּטֶּה שֶׁלּוֹ

'וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם'

כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין'

וּבְכָל דָּבָר, טוֹב הַמְמֻצָּע כַּיָּדוּעַ

כִּי 'טוֹב תּוֹרָה עִם דֶּרֶך אֶרֶץ' [הַיְנוּ חָכְמָה וַעֲשִׁירוּת]

וְהַיְנוּ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, שֶׁתְּהֵא מְמֻצָּע בֵּין שְׁנֵיהֶם, הַתְּפִילָּה

שֶׁהוּא בְּחִינַת מִטָּתוֹ כַּנַּ"ל

[הַיְנוּ בֵּין חָכְמָה וָעשֶׁר, שֶׁהֵן בְּחִינַת צָפוֹן וְדָרוֹם כַּנַּ"ל

'הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים וּלְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין']

וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים

שֶׁתִּתְפַּלֵּל דִּבּוּרֵי אֱמֶת, שֶׁיַּעֲלוּ לִמְקוֹמָם לְשַׁעַר שֵׁבֶט שֶׁלּוֹ

בְּצִדָּהּ תָּשִׂים

שֶׁתָּשִׂים הַפֶּתַח הַתֵּבָה, הַיְנוּ דִּבּוּרֵי אֱמֶת שֶׁל הַתְּפִילָּה

בְּצִדָּהּ, בַּצַּד שֶׁלָּהּ, בְּשַׁעַר שִׁבְטוֹ הַמַּגִּיעַ לוֹ, וְהָעִנְיָן עָמק

[עַיֵּן כָּל זֶה בְּסִימָן ט' הַנַּ"ל]

שַׁיָּך לְעֵיל, לְמַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם פְּתָחִים הַרְבֵּה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

'הַבָּא לִטָּמֵא פּוֹתְחִין לוֹ, יֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה'

וְכֵיוָן שֶׁנִּמְצָא שָׁם פְּתָחִים [הַיְנוּ הַפְּתָחִים שֶׁנָּפַל עַל יָדָם], הָיָה יְכלֶת לָצֵאת

רַק הַכְּסִיל בַּחֹשֶך הוֹלֵך וְכוּ' עַיֵּן שָׁם

וְאָז כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כָּל הָעִנְיָן הַנַּ"ל

דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁלִּכְאוֹרָה קָשֶׁה עַל זֶה

כִּי הֲלא רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אָמְרוּ שָׁם .

מִפְּנֵי מָה נִבְרָא הָעוֹלָם הַזֶּה בְּהֵ"י

מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמָה לְאַכְסַדְרָה [פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁפָּתוּחַ מִתַּחְתָּיו]

שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לָצֵאת יֵצֵא

[פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לָצֵאת מִמֶּנּוּ לְתַרְבּוּת רָעָה יוֹצֵא]

וּמַאי טַעֲמָא תַּלְיָא כַּרְעֵהּ

דְּאִי הָדַר בִּתְשׁוּבָה מְעָיְלִי לֵהּ [וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י מַעֲלִין לֵהּ, בַּפֶּתַח הָעֶלְיוֹן בֵּין רֶגֶל שֶׁבְּתוֹכוֹ לְגַגּוֹ]

וְלִיעַיְלוּ בְּהַך, לָא מִסְתַּיְעִי מִלְּתָא וְכוּ'

[וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י וְלִיעַיְלוּ בְּהַך, פֶּתַח הַתַּחְתּוֹן דְּנָפֵק בֵּהּ

לָא מִסְתַּיְעָא מִלְּתָא, דְּהַבָּא לִטָּהֵר בָּעֵי סִיּוּעָא מִפְּנֵי יֵצֶר הָרָע

הִלְכָּך עַבְדִי לֵהּ סִיּוּעָא פֶּתַח יְתֵרָה]

נִמְצָא מְבאָר כָּאן, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָצֵאת מֵהַטומְאָה וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה

עַל יְדֵי הַפֶּתַח שֶׁנָּפַל דֶּרֶך שָׁם, כַּמְבאָר הֵיטֵב בַּגְּמָרָא וּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י הַנַּ"ל

וְלִכְאוֹרָה זֶה סוֹתֵר לְמַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה

שֶׁיְּכוֹלִין לָצֵאת מֵהַטומְאָה, עַל יְדֵי הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ בְּהַטומְאָה בְּעַצְמָהּ כַּנַּ"ל

וְאָמַר: יָפֶה הִקְשֵׁיתָ

וְהֵשִׁיב כִּלְאַחַר יָד, שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה דְּבָרִים בְּגוֹ

כִּי אִם יִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם

הוּא יָכוֹל לָצֵאת דֶּרֶך הַפְּתָחִים שֶׁל נְפִילַת חֲבֵרוֹ

כִּי הַיְרִידָה וְהַנְּפִילָה שֶׁל זֶה, הוּא בְּחִינַת עֲלִיָּה שֶׁל זֶה, וְהָבֵן

הַיְנוּ, לִפְעָמִים

מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב נְפִילָה וִירִידָה אֵצֶל חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה גְּבוֹהָ יוֹתֵר

נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ בְּחִינַת עֲלִיָּה, לְגַבֵּי מַדְרֵגָתוֹ הַשְּׁפָלָה

עַל כֵּן

אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת דֶּרֶך הַפְּתָחִים

שֶׁנָּפַל הוּא בְּעַצְמוֹ דֶּרֶך שָׁם

רַק דֶּרֶך פֶּתַח הַגָּבוֹהַּ יוֹתֵר כַּמְבאָר בַּגְּמָרָא הַנַּ"ל

אַף עַל פִּי כֵן אִם הָיָה זוֹכֶה לִרְאוֹת הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ בְּהַטומְאָה בְּעַצְמָהּ

הָיָה יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם

דֶּרֶך הַפְּתָחִים שֶׁל חֲבֵרוֹ הַגָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ שֶׁנָּפַל עַל יָדָם

כִּי הַיְרִידָה וְהַנְּפִילָה שֶׁל חֲבֵרוֹ, נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ עֲלִיָּה כַּנַּ"ל

אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִרְאוֹת הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם, וְלַעֲלוֹת מִשָּׁם עַל יָדָם

כִּי אִם עַל יְדֵי הָאֱמֶת

עַל יְדֵי שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לְדַבֵּר בִּתְפִילָּתוֹ הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת כְּפִי מַה שֶּׁהוּא

אַף עַל פִּי שֶׁהַחֹשֶׁך וְהַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים

מְסַבְּבִין וּמַקִּיפִין אוֹתוֹ מִכָּל צַד וּמִצִּדֵּי צְדָדִים

וּמְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ מְאד מְאד עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל

אַף עַל פִּי כֵן עַל כָּל פָּנִים

יִרְאֶה לְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא כַּנַּ"ל

וְכֵן יִרְאֶה לְהַמְשִׁיך אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְכַנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ

וְיִרְאֶה הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם, וְיִזְכֶּה לָצֵאת מֵחֹשֶׁך לְאוֹר גָּדוֹל וְכַנַּ"ל

וְאָמַר לִי אָז

שֶׁעַל יְדֵי עֵצָה זאת יְכוֹלִין לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת כָּל יְמֵי חַיָּיו

כִּי תָּמִיד אֵיך שֶׁהוּא יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְהַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי זֶה

עַל יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁהוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ

אֲשֶׁר "גַּם כָּל חֹשֶׁך לא יַחֲשִׁיך מִמֶּנּוּ"

כִּי אֵין שׁוּם טֻמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא בָּעוֹלָם

שֶׁלּא יִהְיֶה שָׁם פְּתָחִים לָצֵאת מִשָּׁם

רַק שֶׁאֵין רוֹאִין אוֹתָן מֵחֲמַת גּוֹדֶל הַחַשְׁכוּת שֶׁיֵּשׁ שָׁם

אֲבָל עַל יְדֵי הָאֱמֶת, מֵאִיר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ

וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת וְלִמְצא פֶּתַח תִּקְוָה

גַּם בְּעמֶק נְפִילָתוֹ לָצֵאת מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה

וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך בֶּאֱמֶת תָּמִיד
חיי מוהר"ן - תי - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...אות תי ופעם אחת בראש השנה דבר רבנו זכרונו לברכה גם כן מזה מגדל האסור ללמד אלו הספרים המפרשים את התורה על פי דרכי המחקרים [כגון ספרי האבן עזרא, ובפרט הפרוש הרע שעליו הנקרא מרגלית רעה, וספרי הרלב"ג שמפרסם לכל מה שכתוב בו כנגד התורה הקדושה, שחיב אדם לקרע כששומע חס ושלום דבור אחד מדברים אלה. וכיוצא בזה שאר ספרים ההולכים בדרך הזה] אשר כל ההקדמות שלהם לקחו מאריסטו היון ימח שמו ונמח זכרו ושאר האפיקורסים המפרסמים שהיו קצתם קדם חכמי התלמוד וקצתם בימיהם אשר כל כונת בעלי המשנה והגמרא הקדושים שאסרו ללמד ספר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קג - כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם שׁוֹמֵעַ עוֹד אֵיזֶה אָדָם, הוּא לא טוֹב
...מוהר"ן ח"ב - תורה קג - כל זמן שהאדם שומע עוד איזה אדם, הוא לא טוב בשעת התפילה כל זמן שהאדם שומע עוד אז איזה אדם דהינו ששומע ומרגיש, שעומד עוד אדם אחד בשעת תפילתו הוא לא טוב כי צריך כל אדם בשעת תפילתו שיציר בדעתו, שאין שם אלא אני והשם יתברך לבד ובמאמר אבא שאול וכו' פעם אחת רצתי אחר צבי וכו' [בסימן נה] שם מבאר ביטול גדול יותר בשעת התפילה שמחיב האדם לבטל עצמו כל כך בשעת התפילה עד שלא ירגיש אפילו את עצמו כלל בשעת תפילתו רק את השם יתברך לבדו כי אז, בשעת התפילה, האדם עומד בהיכל המלך וכו' עין שם מה שכתוב...
שבחי הר"ן - אות ט
שבחי הר"ן - אות ט והיה מתענה הרבה מאד וכמה פעמים התענה משבת לשבת והכל בימי נעוריו ממש קדם היותו בן עשרים שנה ולפעמים התענה שני פעמים משבת לשבת רצופים זה לזה ואף על פי שהיה "ילד שעשועים" ומגדל בתפנוק והיה אדם דק מאד אף על פי כן לא היה חס על עצמו כלל והתענה וסגף עצמו מאד והתענה ח"י [שמונה עשרה] פעמים משבת לשבת בשנה אחת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קטז - הַנּוֹתֵן צְדָקָה נִצּוֹל מֵעֲבֵרוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קטז - הנותן צדקה נצול מעברות הנותן צדקה נצול מעברות כי 'כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים' 'וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו' וכיון שמרחמין עליו, בהכרח נותנין לו דעת ואזי נצול מלבוא לידי עברה כי 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות' אבל כשיש לו דעה נצול מעברות
שיחות הר"ן - אות קע - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קע - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' פעם אחת שאלתי אותו מדוע כמה יראים התיגעו בעבודת ה' הרבה מאד ואף על פי כן לא הגיעו למדרגת הצדיקים הגדולים השיב בפשיטות מסתמא לא התיגעו כל כך ואמר בזה הלשון מן הסתם האבן זייא ניט גיהאריוועט כי הכלל, שעקר הוא היגיעה והכל לפי רב המעשה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מ - אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
...מ - אלה מסעי בני ישראל [לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בעשרה מאמרות: "אלה מסעי בני ישראל בשביל שחטאו באלה אלקיך ישראל בשביל זה יסעו בני ישראל" נמצא כל הנסיעות של אדם, הוא בשביל קלקול האמונה הינו בחינת עבודת אלילים כי אם היה מאמין באמונה שלמה שיכול הקדוש ברוך הוא להזמין לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה נמצא כי הנסיעה היא קלקול אמונה, הינו בחינת עבודת אלילים וזה שכתוב בעבודת אלילים: "צא תאמר לו" 'צא', זה בחינת נסיעה וטלטול. גם על ידי טלטול מתקן את הטלטול שגרם כביכול למעלה "והמסכה צרה כהתכנס" גם על...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מב - וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם
...בשמעו את רנתם [לשון רבנו, זכרונו לברכה] וירא בצר להם בשמעו את רנתם וכו' הנה על ידי נגינה, נמתקין הדינין כמו שכתוב בזוהר הקדוש הקשת היא השכינה ותלת גונין דקשת, הם האבות, והם לבושין דשכינתא וכשהיא מתלבשת בלבושין דנהירין אזי "וראיתיה לזכר ברית עולם", אזי 'וחמת המלך שככה' משל למלך שכעס על בנו וכשהמלך רואה המלכה בלבושין דנהירין אזי מרחם על בנו ואותיות התפילה היא השכינה, כמו שכתוב: "אדני שפתי תפתח" שהדבור הוא שם אדני ונקרא קשת כמו שפרש רש"י: "בחרבי ובקשתי" 'לשון תפילה' וקול הנגינה הם תלת גונין דקשת שיש...
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו פעם אחת אמר הלכה כרב נחמן בדיני הינו לענין המתנגדים שחלקו עליו בודאי הלכה כמותו כי הלכה כרב נחמן בדיני כי דיני הוא לשון מחלקת ששני בני אדם מחלקין לפני הבית דין על איזה דבר [זה שמעתי בשמו] ועין בגטין פרק השולח שאמרו שם שלש פעמים הלכה כרב נחמן והלכא כרב נחמן והלכא כנחמני
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - ע"י צדקה מקררין חמימות תאוות ממון
...צדקה מקררין חמימות תאוות ממון [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] [זאת התורה נדפסה בסגנון אחר קצת בסי' י"ג וגם שם הוא לשון רבינו ז"ל כפי מה ששמעתי מפיו הק' בלה"ק שהי' יושב על ספרו הנכתב ואמר לי מלה במלה בלה"ק אפס איזה דברים מעוטים אמר לי בלשון אשכנז ואני כתבתים בלה"ק וזאת התורה שמצאתי עתה היא כתיבת ידו בעצמו ויש ביניהם קצת שינויים וכנ"ל ע"כ העתקתיהו וזהו] איתא בזוהר רוחא נחית לשכך חימום הלב זה בחי' צדקה שהוא רוח נדיבה ע"י מקררין חמימות תאוות ממון וזה בחי' יבצור רוח נגידים שהרוח ממעט תאוות הנגידות ו...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 1
...שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 1 אחד הנושאים הכי מרכזיים בדברי רבי נחמן מברסלב הוא העניין של שבירת התאוות. כאן נדון במה היא שבירת התאוות באמת ובשלמות? ואיך לשבור את התאוות? אז נתחיל בלהביא ציטוטים שונים מדברי רבי נחמן מברסלב בעניין הזה. * breslev.eip.co.il/?key=2212 - שיחות הר"ו - אות נו יש בני אדם שנדמה עליהם שהם רחוקים מאיזה תאוות גדולות כגון מתאוות ממון וכיוצא בזה דע שאף על פי כן יכול להיות שהוא גרוע יותר מחברו שהוא משקע באותה התאוה דהינו שיש לו איזה תאוה אחרת שהוא משקע בה כל כך עד שאפילו תאוות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.6055 שניות - עכשיו 23_09_2025 השעה 10:47:21 - wesi2