ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר
אמר רבי עקיבא כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" (חגיגה י"ד) [עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל ממש] כי השקר מזיק לעינים בגשמיות וברוחניות, בבחינת (ישעיה ג) "ומשקרות עינים" כי כשהעינים כהות הם משקרין, שאינם מראין הדבר כמות שהוא כגון על דבר גדול מראה שהוא קטן, ועל אחד שהוא שנים, הפך מן האמת כי העינים נעשו כהות מן הדמעות כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (שבת קנ"א:) : "ושבו העבים אחר הגשם", 'זה הראות שהולך אחר הבכי' ודמעות הן ממותרי המרה שחורה שהטבע דוחה אותם לחוץ דרך העינים והמרה שחורה היא שואבת מעכירת הדמים ועכירת הדמים, הוא על ידי השקר כי אי אפשר לדבר שקר, עד שיעכר את דמיו ואמת אי אפשר לדבר כי אם כשמזכך מקדם את הדמים כי עקר הדבור הוא הנפש, כמו שכתוב (שיר השירים ה) : "נפשי יצאה בדברו" והנפש הוא הדם, כמו שכתוב (ויקרא י"ז) : "כי הדם הוא הנפש" נמצא כשאומר שקר יש לו עכירת הדמים ומזה באה המרה שחורה וממותרי המרה שחורה נתהוו הדמעות ועל ידי זה העינים כהות (איוב ל) : "הקטפים מלוח עלי שיח" "מלוח", זה בחינת דמעות, שהם מים מלוחים שבא על ידי שיחה וזה בחינת 'אל תאמרו מים מים', שהוא אזהרה על שקר [כמו שסים שם שנאמר: "דבר שקרים לא יכון" וכו'] 'מים מים' הם בחינת שקר, שהוא בחינת דמעות, שהם מים מלוחים כי השותה מים, מרוה צמאונו אך השותה מים מלוחים, לא די שאינו מרוה צמאונו אלא שמוסיף צמאון על צמאונו עד שצריך לשתות מים אחרים, לכבות צמאונו ועל כן נקרא השקר, 'מים מים' וזהו 'אל תאמרו מים מים', שהוא השקר שנאמר:דבר שקרים לא יכון לנגד עיני והתהוות השקר, שהוא הרע, שהוא הטומאה הוא מחמת הרחוק מאחד כי הרע הוא נגדיות למשל, כל מה שהוא נגד רצונו של אדם הוא רע ובאחד אין שיך נגדיות, אלא כלו טוב (פסחים נ) : 'ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו', שיהיה כלו הטוב והמיטיב' כי באחד אין שיך רע (משלי י"ב) כי יהיה אז כלו אחד, כלו טוב כי אמת הוא אחד למשל, על כלי כסף כשאומרים עליו שהוא כלי כסף, הוא האמת אבל כשאומרין עליו שהוא כלי זהב, הוא שקר נמצא שהאמת הוא אחד כי אי אפשר לומר אמת רק שהוא כלי כסף לא יותר אבל השקר הוא הרבה כי אפשר לומר שהוא כלי זהב, וכלי נחשת ושאר שמות נמצא שהשקר הוא בבחינת, "בקשו חשבנות רבים" (קהלת ז) ובשביל זה לעתיד לבוא יתבטל הרע, ויתבטל ההתנגדות, ויתבטל הדמעות כמו שכתוב (ישעיה י"א) : "לא ירעו" וכו', הינו ביטול הרע וכתיב (שם) : "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי" וכו', הינו בחינת ביטול ההתנגדות (שם כ"ה) : "ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים", הינו ביטול הדמעות, שהם בחינת שקר כנ"ל (עיין תיקון כ"ב דף ס"ו:) כי אז "יהיה ה' אחד ושמו אחד", שהוא כלו טוב, כלו אמת כנ"ל ועל כן לעתיד לבוא יתבטל הטומאה כמו שכתוב (זכריה י"ג) : "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" וזהו (איוב י"ד) : "מי יתן טהור מטמא לא אחד" [פרוש שעקר אחיזת הטהרה והטומאה, הוא מבחינת התרחקות מאחד] כי קדם הבריאה, כשהיה הבריאה בכח, כביכול, קדם שהוציא אל הפעל היה כלו אחד, וכלו אמת, וכלו טוב, וכלו קדש אפילו שם טהור לא היה שיך לומר כי טהור אין שיך אלא כשיש טמאה, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ו) : "וטהרתם מכל טמאותיכם" אבל כשכלו אחד, אין שם בחינת חשבנות רבים, שהוא עקר הרע והטומאה כנ"ל כי הטהרה הוא בחינת הממצע בין הקדש והטומאה שעל ידו נתתקן הטומאה כמו שכתוב: "וטהרתם מכל טמאותיכם" והוא בחינת הבחירה שהוא ממצע בין שני דברים וזה אין שיך קדם הבריאה, שאז היה כלו אחד כי באחד אין שיך בחירה, שהוא בחינת הטהרה וכשהוציא הקדוש ברוך הוא את הבריאה מן הכח אל הפעל אזי נתהוה תכף בחינת הטהרה כי כשהוציא מן הכח אל הפעל, היו שני דברים בחינת האחד והבריאה ואז שיך בחירה שהוא בחינת הטהרה שהוא ממצע בין האחד, כי הוא סמוך לו ועדין לא הגיע לחשבנות רבים, שהיא הרע והטומאה אך הוא רשם וסימן על ההשתלשלות שיוכל להשתלשל ויגיע עד שיהיה רע וטמאה ועל כן כתוב בזוהר (בראשית דף מ"ח:) שעקר אחיזת הטומאה, מסטרא דשמאלא כי הטהרה מרמזת שיש טמאה והוא סימן שישתלשל עד שיהיה טמאה ועל כן אפשר לזכך ולהעלות הטומאה לטהרה כי היא בעצמה נשתלשלה מטהרה כמו שכתוב: "וטהרתם מכל טמאותיכם" נמצא שעקר אחיזת הטומאה, מבחינת הטהרה, שהוא בחינת הבחירה כנ"ל והטהרה הוא בחינת שמאל, בחינת לוי (עיין זוהר קרח קע"ו:) בחינת: "וטהרת את בני לוי" (עיין בבר ח) ולוי הוא בחינת שמאל כידוע ועל כן עקר אחיזת הטומאה הוא מבחינת שמאלא כי שמאל הוא בחינת הטהרה, שמשם עקר אחיזת הטומאה כנ"ל. וכל זה, הינו בחינת שמאל, בחינת טהרה, בחינת הבחירה שמשם עקר השתלשלות הטומאה, שהוא הרע וההתנגדות, בחינת שקר כנ"ל אחר הבריאה, אחר שיצא הבריאה מכח אל הפעל שאז היה כביכול שני בחינות, דהינו האחד והבריאה וכנ"ל נמצא שעקר אחיזת השקר, שהיא הטומאה וכו' הוא מחמת הרחוק מאחד כנ"ל, הינו מבחינת אחר הבריאה וכנ"ל. ועל ידי השגחת השם יתברך אפילו אחר הפעלה, שהוציא הקדוש ברוך הוא מכח אל הפעל כל הדברים הם באחדות עמו והרע יונק מהשארת ההשגחה, הינו מאחורי כתפה כידוע (עיין זוהר חוקת קפ"ד:) והוא רחוק מאחד ועל ידי אמת השגחת השם יתברך עליו, כמו שכתוב (תהלים ק"א) "עיני בנאמני ארץ" ועל ידי השקר שהוא הרע מסיר ממנו השגחת השם יתברך, כמו שכתוב (שם) : "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" ואין חיותו אלא מאחורי כתפא נמצא מי שהוא רוצה שיהיה אחר הישות והפעלה שהוציא מכח אל הפעל שיהיה כלו אחד, שיהיה אב ובן כאחד, כמו שהיה מקדם כשהיה בכח ישמר עצמו משקר ועל ידי זה השגחת השם יתברך עליו, ואזי כלו אחד וזה שאמר רבי עקיבא, כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור שיש טהור, הוא בחינת אחר הפעלה שהוא יש, ואז שיך שם טהור כנ"ל אם תרצה שיהיה כמו קדם הפעלה שהיה בכח, שיהיה אב ובן כאחד וזהו, כשאתם מגיעין לאבני הוא בחינת אב ובן כחדא שהוא בחינת קדם הבריאה שהיה בכח, שהיה הכל אחד שיש טהור, הוא בחינת אחר הפעלה שהוא בחינת ישות וטהרה אם תרצו להגיע שיש טהור, לאבני "אל תאמרו מים מים", הוא בחינת שקר כנ"ל, שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" כי על ידי שקר הוא מסיר מעליו השגחת השם יתברך, והוא רחוק מאחד אך על ידי אמת, השגחת השם יתברך עליו ועל ידי ההשגחה, כלו אחד כמו שהיה קדם הבריאה כנ"ל ועל כן שכר עולם הבא, "עין לא ראתה אלהים זולתך" (ישעיה ס"ד, ועין ברכות ל"ד:) כי מאחר שיהיה כלו אחד, לא יהיה עין שיראה, רק "אלוהים זולתך" ואמר אז, שגם בזה יש קשיא מה שאי אפשר להבין כי אם כן איך יהיה חלוק השכר לכל אחד ואחד לפי מדרגתו ולפי עבודתו ויגיעתו בזה העולם בשביל השם יתברך כי בודאי גם בהסוף האחרון, לא יהיו כלם שוים ומאחר שיהיה כלו אחד, איך שיך חלוק בין אחד לחברו לפי מדרגתו אך יש בזה סוד שאי אפשר להבינו, והדברים עתיקים. [שיך לעיל] ובשביל זה השקר מזיק לעינים כי על ידי השקר מסלק השגחת עיני השם יתברך ופוגם בעינים, שהם בחינת השגחה כנ"ל כי השקר נמשך מרחוק מאחד שמשם עקר אחיזת הטומאה, שהוא הרע, שהוא השקר, כנ"ל ומחמת זה בעצמו, פוגם על ידי שקר בהשגחה ומסלק השגחת השם יתברך מעליו כי על ידי השגחת השם יתברך הכל אחד אחר הבריאה כמו קדם הבריאה ועל ידי השקר פוגם באחד, כי השקר רחוק מאחד כנ"ל על כן מסלק ההשגחה על ידי השקר ומפריד, חס ושלום, אחר הבריאה מקדם הבריאה שמשם עקר אחיזת הטומאה כנ"ל אבל על ידי אמת שהוא בחינת כלו אחד, כלו טוב על ידי זה ממשיך השגחת השם יתברך, ואז הכל אחד כי על ידי ההשגחה, נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל וזהו אמר רבי עקיבא וכו' כנ"ל ובזה מקשר המאמר הזה היטב, תחלתו בסופו, וסופו בתחלתו וכן באמצעותו והבן היטב
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר, אַל תּאמְרוּ מַיִם מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "דּבֵר שְׁקָרִים לא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי"

[עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל ממש]

כִּי הַשֶּׁקֶר מַזִּיק לָעֵינַיִם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, בִּבְחִינַת "וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינַיִם"

כִּי כְּשֶׁהָעֵינַיִם כֵּהוֹת הֵם מְשַׁקְּרִין, שֶׁאֵינָם מַרְאִין הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהוּא

כְּגוֹן עַל דָּבָר גָּדוֹל מַרְאֶה שֶׁהוּא קָטָן, וְעַל אֶחָד שֶׁהוּא שְׁנַיִם, הֶפֶך מִן הָאֱמֶת

כִּי הָעֵינַיִם נַעֲשׂוּ כֵּהוֹת מִן הַדְּמָעוֹת

כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגֶּשֶׁם", 'זֶה הָרְאוּת שֶׁהוֹלֵך אַחַר הַבֶּכִי'

וּדְמָעוֹת הֵן מִמּוֹתְרֵי הַמָּרָה שְׁחוֹרָה

שֶׁהַטֶּבַע דּוֹחֶה אוֹתָם לַחוּץ דֶּרֶך הָעֵינַיִם

וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה הִיא שׁוֹאֶבֶת מֵעֲכִירַת הַדָּמִים

וַעֲכִירַת הַדָּמִים, הוּא עַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר

כִּי אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר שֶׁקֶר, עַד שֶׁיְּעַכֵּר אֶת דָּמָיו

וֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר

כִּי אִם כְּשֶׁמְּזַכֵּך מִקּדֶם אֶת הַדָּמִים

כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר הוּא הַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ"

וְהַנֶּפֶשׁ הוּא הַדָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ"

נִמְצָא כְּשֶׁאוֹמֵר שֶׁקֶר יֵשׁ לוֹ עֲכִירַת הַדָּמִים

וּמִזֶּה בָּאָה הַמָּרָה שְׁחוֹרָה

וּמִמּוֹתְרֵי הַמָּרָה שְׁחוֹרָה נִתְהַוּוּ הַדְּמָעוֹת

וְעַל יְדֵי זֶה הָעֵינַיִם כֵּהוֹת

"הַקּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ"

"מַלּוּחַ", זֶה בְּחִינַת דְּמָעוֹת, שֶׁהֵם מַיִם מְלוּחִים

שֶׁבָּא עַל יְדֵי שִׂיחָה

וְזֶה בְּחִינַת 'אַל תּאמְרוּ מַיִם מַיִם', שֶׁהוּא אַזְהָרָה עַל שֶׁקֶר

[כְּמוֹ שֶׁסִּיֵּם שָׁם שֶׁנֶּאֱמַר: "דּבֵר שְׁקָרִים לא יִכּוֹן" וְכוּ']

'מַיִם מַיִם'

הֵם בְּחִינַת שֶׁקֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת דְּמָעוֹת, שֶׁהֵם מַיִם מְלוּחִים

כִּי הַשּׁוֹתֶה מַיִם, מַרְוֶה צִמְאוֹנוֹ

אַך הַשּׁוֹתֶה מַיִם מְלוּחִים, לא דַּי שֶׁאֵינוֹ מַרְוֶה צִמְאוֹנוֹ

אֶלָּא שֶׁמּוֹסִיף צִמָּאוֹן עַל צִמְאוֹנוֹ

עַד שֶׁצָּרִיך לִשְׁתּוֹת מַיִם אֲחֵרִים, לְכַבּוֹת צִמְאוֹנוֹ

וְעַל כֵּן נִקְרָא הַשֶּׁקֶר, 'מַיִם מַיִם'

וְזֶהוּ 'אַל תּאמְרוּ מַיִם מַיִם', שֶׁהוּא הַשֶּׁקֶר

שֶׁנֶּאֱמַר:דּבֵר שְׁקָרִים לא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי

וְהִתְהַוּוּת הַשֶּׁקֶר, שֶׁהוּא הָרָע, שֶׁהוּא הַטומְאָה

הוּא מֵחֲמַת הָרִחוּק מֵאֶחָד

כִּי הָרָע הוּא נֶגְדִּיּוּת

לְמָשָׁל, כָּל מַה שֶּׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם הוּא רַע

וּבְאֶחָד אֵין שַׁיָּך נֶגְדִּיּוּת, אֶלָּא כֻּלּוֹ טוֹב

'בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וְכוּ', שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב'

כִּי בְּאֶחָד אֵין שַׁיָּך רַע

כִּי יִהְיֶה אָז כֻּלּוֹ אֶחָד, כֻּלּוֹ טוֹב

כִּי אֱמֶת הוּא אֶחָד

לְמָשָׁל, עַל כְּלִי כֶּסֶף כְּשֶׁאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא כְּלִי כֶּסֶף, הוּא הָאֱמֶת

אֲבָל כְּשֶׁאוֹמְרִין עָלָיו שֶׁהוּא כְּלִי זָהָב, הוּא שֶׁקֶר

נִמְצָא שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד

כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֱמֶת רַק שֶׁהוּא כְּלִי כֶסֶף לא יוֹתֵר

אֲבָל הַשֶּׁקֶר הוּא הַרְבֵּה

כִּי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהוּא כְּלִי זָהָב, וּכְלִי נְחֹשֶׁת וּשְׁאָר שֵׁמוֹת

נִמְצָא שֶׁהַשֶּׁקֶר הוּא בִּבְחִינַת, "בִקְשׁוּ חִשְּׁבנוֹת רַבִּים"

וּבִשְׁבִיל זֶה לֶעָתִיד לָבוֹא יִתְבַּטֵּל הָרָע, וְיִתְבַּטֵּל הַהִתְנַגְּדוּת, וְיִתְבַּטֵּל הַדְּמָעוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לא יָרֵעוּ" וְכוּ', הַיְנוּ בִּיטּוּל הָרָע

וּכְתִיב: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי" וְכוּ', הַיְנוּ בְּחִינַת בִּיטּוּל הַהִתְנַגְּדוּת

"וּמָחָה ה' אֱלהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים", הַיְנוּ בִּיטּוּל הַדְּמָעוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁקֶר כַּנַּ"ל

כִּי אָז "יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד", שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב, כֻּלּוֹ אֱמֶת כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן לֶעָתִיד לָבוֹא יִתְבַּטֵּל הַטומְאָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאֶת רוּחַ הַטומְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ"

וזהו: "מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לא אֶחָד"

[פֵּרוּשׁ שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַטָּהֳרָה וְהַטומְאָה, הוּא מִבְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת מֵאֶחָד]

כִּי קדֶם הַבְּרִיאָה, כְּשֶׁהָיָה הַבְּרִיאָה בְּכחַ, כִּבְיָכוֹל, קדֶם שֶׁהוֹצִיא אֶל הַפּעַל

הָיָה כֻּלּוֹ אֶחָד, וְכֻלּוֹ אֱמֶת, וְכֻלּוֹ טוֹב, וְכֻלּוֹ קדֶשׁ

אֲפִילּוּ שֵׁם טָהוֹר לא הָיָה שַׁיָּך לוֹמַר

כִּי טָהוֹר אֵין שַׁיָּך אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ טֻמְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּטְהַרְתֶּם מִכָּל טֻמְאוֹתֵיכֶם"

אֲבָל כְּשֶׁכֻּלּוֹ אֶחָד, אֵין שָׁם בְּחִינַת חִשְּׁבנוֹת רַבִּים, שֶׁהוּא עִקַּר הָרָע וְהַטומְאָה כַּנַּ"ל

כִּי הַטָּהֳרָה הוּא בְּחִינַת הַמְמֻצָּע בֵּין הַקּדֶשׁ וְהַטומְאָה

שֶׁעַל יָדוֹ נִתְתַּקֵּן הַטומְאָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּטְהַרְתֶּם מִכָּל טֻמְאוֹתֵיכֶם"

וְהוּא בְּחִינַת הַבְּחִירָה שֶׁהוּא מְמֻצָּע בֵּין שְׁנֵי דְּבָרִים

וְזֶה אֵין שַׁיָּך קדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁאָז הָיָה כֻּלּוֹ אֶחָד

כִּי בְּאֶחָד אֵין שַׁיָּך בְּחִירָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטָּהֳרָה

וּכְשֶׁהוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֶת הַבְּרִיאָה מִן הַכּחַ אֶל הַפּעַל

אֲזַי נִתְהַוָּה תֵּכֶף בְּחִינַת הַטָּהֳרָה

כִּי כְּשֶׁהוֹצִיא מִן הַכּחַ אֶל הַפּעַל, הָיוּ שְׁנֵי דְּבָרִים

בְּחִינַת הָאֶחָד וְהַבְּרִיאָה

וְאָז שַׁיָּך בְּחִירָה

שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטָּהֳרָה שֶׁהוּא מְמֻצָּע בֵּין הָאֶחָד, כִּי הוּא סָמוּך לוֹ

וַעֲדַיִן לא הִגִּיעַ לְחִשְּׁבנוֹת רַבִּים, שֶׁהִיא הָרָע וְהַטומְאָה

אַך הוּא רשֶׁם וְסִימָן עַל הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת

שֶׁיּוּכַל לְהִשְׁתַּלְשֵׁל וְיַגִּיעַ עַד שֶׁיִּהְיֶה רַע וְטֻמְאָה

וְעַל כֵּן כָּתוּב בַּזוהַר שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַטומְאָה, מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא

כִּי הַטָּהֳרָה מְרַמֶּזֶת שֶׁיֵּשׁ טֻמְאָה

וְהוּא סִימָן שֶׁיִּשְׁתַּלְשֵׁל עַד שֶׁיִּהְיֶה טֻמְאָה

וְעַל כֵּן אֶפְשָׁר לְזַכֵּך וּלְהַעֲלוֹת הַטומְאָה לְטָהֳרָה

כִּי הִיא בְּעַצְמָהּ נִשְׁתַּלְשְׁלָה מִטָּהֳרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּטְהַרְתֶּם מִכָּל טֻמְאוֹתֵיכֶם"

נִמְצָא שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַטומְאָה, מִבְּחִינַת הַטָּהֳרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבְּחִירָה כַּנַּ"ל

וְהַטָּהֳרָה הוּא בְּחִינַת שְׂמאל, בְּחִינַת לֵוִי

בְּחִינַת: "וְטִהַרְתָּ אֶת בְּנֵי לֵוִי" וְלֵוִי הוּא בְּחִינַת שְׂמאל כַּיָּדוּעַ

וְעַל כֵּן עִקַּר אֲחִיזַת הַטומְאָה הוּא מִבְּחִינַת שְׂמָאלָא

כִּי שְׂמאל הוּא בְּחִינַת הַטָּהֳרָה, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַטומְאָה כַּנַּ"ל.

וְכָל זֶה, הַיְנוּ בְּחִינַת שְׂמאל, בְּחִינַת טָהֳרָה, בְּחִינַת הַבְּחִירָה

שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַטומְאָה, שֶׁהוּא הָרָע וְהַהִתְנַגְּדוּת, בְּחִינַת שֶׁקֶר כַּנַּ"ל

אַחַר הַבְּרִיאָה, אַחַר שֶׁיָּצָא הַבְּרִיאָה מִכּחַ אֶל הַפּעַל

שֶׁאָז הָיָה כִּבְיָכוֹל שְׁנֵי בְּחִינוֹת, דְּהַיְנוּ הָאֶחָד וְהַבְּרִיאָה וְכַנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר, שֶׁהִיא הַטומְאָה וְכוּ'

הוּא מֵחֲמַת הָרִחוּק מֵאֶחָד כַּנַּ"ל, הַיְנוּ מִבְּחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה וְכַּנַּ"ל.

וְעַל יְדֵי הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֲפִילּוּ אַחַר הַפְּעֻלָּה, שֶׁהוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִכּחַ אֶל הַפּעַל

כָּל הַדְּבָרִים הֵם בְּאַחְדוּת עִמּוֹ

וְהָרָע יוֹנֵק מֵהַשְׁאָרַת הַהַשְׁגָּחָה, הַיְנוּ מֵאֲחוֹרֵי כַּתְפֵּהּ כַּיָּדוּעַ

וְהוּא רָחוֹק מֵאֶחָד

וְעַל יְדֵי אֱמֶת הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אָרֶץ"

וְעַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר שֶׁהוּא הָרַע

מֵסִיר מִמֶּנּוּ הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דּבֵר שְׁקָרִים לא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי"

וְאֵין חִיּוּתוֹ אֶלָּא מֵאֲחוֹרֵי כַּתְפָּא

נִמְצָא מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחַר הַיֵּשׁוּת וְהַפְּעֻלָּה שֶׁהוֹצִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל

שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד, שֶׁיִּהְיֶה אָב וּבֵן כְּאֶחָד, כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִקּדֶם כְּשֶׁהָיָה בְּכחַ

יִשְׁמר עַצְמוֹ מִשֶּׁקֶר

וְעַל יְדֵי זֶה הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עָלָיו, וַאֲזַי כֻּלּוֹ אֶחָד

וְזֶה שֶׁאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר

שַׁיִשׁ טָהוֹר, הוּא בְּחִינַת אַחַר הַפְּעֻלָּה

שֶׁהוּא יֵשׁ, וְאָז שַׁיָּך שֵׁם טָהוֹר כַּנַּ"ל

אִם תִּרְצֶה שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ קדֶם הַפְּעֻלָּה שֶׁהָיָה בְּכחַ, שֶׁיִּהְיֶה אָב וּבֵן כְּאֶחָד

וְזֶהוּ, כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין לְאַבְנֵי הוּא בְּחִינַת אָב וּבֵן כַּחֲדָא

שֶׁהוּא בְּחִינַת קדֶם הַבְּרִיאָה שֶׁהָיָה בְּכחַ, שֶׁהָיָה הַכּל אֶחָד

שַׁיִשׁ טָהוֹר, הוּא בְּחִינַת אַחַר הַפְּעֻלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת יֵשׁוּת וְטָהֳרָה

אִם תִּרְצוּ לְהַגִּיעַ שַׁיִשׁ טָהוֹר, לְאַבְנֵי

"אל תאמרו מים מים", הוּא בְּחִינַת שֶׁקֶר כַּנַּ"ל, שֶׁנֶּאֱמַר: "דּבֵר שְׁקָרִים לא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי"

כִּי עַל יְדֵי שֶׁקֶר הוּא מֵסִיר מֵעָלָיו הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, וְהוּא רָחוֹק מֵאֶחָד

אַך עַל יְדֵי אֱמֶת, הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עָלָיו

וְעַל יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה, כֻּלּוֹ אֶחָד כְּמוֹ שֶׁהָיָה קדֶם הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, "עַיִן לא רָאֲתָה אֱלהִים זוּלָתֶך"

כִּי מֵאַחַר שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד, לא יִהְיֶה עַיִן שֶׁיִּרְאֶה, רַק "אֱלוהִים זוּלָתֶך"

וְאָמַר אָז, שֶׁגַּם בָּזֶה יֵשׁ קֻשְׁיָא מַה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין

כִּי אִם כֵּן אֵיך יִהְיֶה חִלּוּק הַשָּׂכָר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ

וּלְפִי עֲבוֹדָתוֹ וִיגִיעָתוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי בְּוַדַּאי גַּם בְּהַסּוֹף הָאַחֲרוֹן, לא יִהְיוּ כֻּלָּם שָׁוִים

וּמֵאַחַר שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד, אֵיך שַׁיָּך חִלּוּק בֵּין אֶחָד לַחֲבֵרוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ

אַך יֵשׁ בָּזֶה סוֹד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינוֹ, וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים.

[שַׁיָּך לְעֵיל]

וּבִשְׁבִיל זֶה הַשֶּׁקֶר מַזִּיק לָעֵינַיִם

כִּי עַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר מְסַלֵּק הַשְׁגָּחַת עֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וּפוֹגֵם בָּעֵינַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה כַּנַּ"ל

כִּי הַשֶּׁקֶר נִמְשָׁך מֵרִחוּק מֵאֶחָד

שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַטומְאָה, שֶׁהוּא הָרָע, שֶׁהוּא הַשֶּׁקֶר, כַּנַּ"ל

וּמֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ, פּוֹגֵם עַל יְדֵי שֶׁקֶר בְּהַשְׁגָּחָה

וּמְסַלֵּק הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מֵעָלָיו

כִּי עַל יְדֵי הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הַכּל אֶחָד

אַחַר הַבְּרִיאָה כְּמוֹ קדֶם הַבְּרִיאָה

וְעַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר פּוֹגֵם בְּאֶחָד, כִּי הַשֶּׁקֶר רָחוֹק מֵאֶחָד כַּנַּ"ל

עַל כֵּן מְסַלֵּק הַהַשְׁגָּחָה עַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר

וּמַפְרִיד, חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר הַבְּרִיאָה מִקּדֶם הַבְּרִיאָה

שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַטומְאָה כַּנַּ"ל

אֲבָל עַל יְדֵי אֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד, כֻּלּוֹ טוֹב

עַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיך הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, וְאָז הַכּל אֶחָד

כִּי עַל יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה, נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקדֶם הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא וְכוּ' כַּנַּ"ל

וּבָזֶה מְקֻשָּׁר הַמַּאֲמָר הַזֶּה הֵיטֵב, תְּחִלָּתוֹ בְּסוֹפוֹ, וְסוֹפוֹ בִּתְחִלָּתוֹ וְכֵן בְּאֶמְצָעוּתוֹ וְהָבֵן הֵיטֵב
שיחות הר"ן - אות מב
שיחות הר"ן - אות מב עצבות הוא כמו מי שהוא בכעס וברגז כמו שמתרעם ומתלונן עליו יתברך חס ושלום, על שאינו עושה לו רצונו אבל לב נשבר הוא כבן המתחטא לפני אביו כתינוק שקובל ובוכה לפני אביו על שנתרחק ממנו וכו' ועין במקום אחר מזה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לז - דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד
...יי ועזו בקשו פניו תמיד [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד א. כי עקר הבריאה היא בגין דישתמודעין לה כמו שכתוב:לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ב. וגוף ונפש, הם בחינת אדם ובהמה, חמר וצורה, חכמה וסכלות בחינת אור וחשך: "כיתרון אור מן החשך" וכו' וכמו שאמרו: 'גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות', שנאמר:" כי אל דעות ה'" . "אל ה ויאר לנו", וכתיב: "לא ידעו ולא יבינו". והם בחינת חיים ומיתה, כמו שכתוב: "החכמה תחיה" וכו' וכתיב: "ימותו ולא בחכמה": "במחשכים הושיבני" וכו'. והם בחינות שכחה וזכרון, כמו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עה - הִסְתַּכְּלוּת פְּנֵי הַצַּדִּיקִים לְבַד הוּא גַם כֵּן דָּבָר גָּדוֹל מְאד
...- תורה עה - הסתכלות פני הצדיקים לבד הוא גם כן דבר גדול מאד הסתכלות פני הצדיקים לבד הוא גם כן דבר גדול מאד כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שהתלמיד חכם הוא גדול מן התורה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'כמה טפשאי שאר אנשי, דקימו מקמי ספר תורה ולא קימי מקמי גברא רבה' נמצא שהתלמיד חכם הוא גדול יותר מן התורה ואצל התורה מצינו, שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה כי המאור שבה מחזירו למוטב מכל שכן אור הצדיק שההסתכלות בו לבד הוא מועיל לקדשה מאד בודאי כשזוכין לדבר עמו טוב יותר אך גם ההסתכלות לבד הוא גם כן דבר גד...
שיחות הר"ן - אות קח
שיחות הר"ן - אות קח ידוע שלמוד הזוהר מסגל מאד מאד ודע שעל ידי למוד הזוהר נעשה חשק לכל מיני למודם של התורה הקדושה והלשון הקדוש של הזוהר מעורר מאד לעבודת השם יתברך דהינו השבח שמשבח ומפאר את העובד ה' דהינו הלשון הרגיל בזוהר לומר זכאה וכו' על כל מצוה ועבודה ולהפך הצעקה שצועק וי וכו' וי לה וי לנשמתה על הסר מעבודת ה' אלו הלשונות מעוררים מאד את האדם לעבודתו יתברך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עג - מִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה, יִהְיֶה רָגִיל בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים
...יהיה רגיל באמירת תהלים מי שרוצה לזכות לתשובה, יהיה רגיל באמירת תהלים כי אמירת תהלים מסגל לתשובה כי יש נון שערי תשובה ומ"ט שערים יכול כל אדם לכנס בהם ולהשיגם אך שער החמשים הוא בחינת התשובה של השם יתברך בעצמו, כביכול כי גם אצלו יתברך מצינו בחינת תשובה, כמו שכתוב: "שובו אלי ואשובה אליכם" ואלו המ"ט שערי תשובה הם בחינת מ"ט אותיות שיש בשמות שנים עשר שבטי יה כי כל שער ושער יש לו אות ממ"ט אותיות השבטים והנה הכל חפצים ליראה את שמך ואף על פי כן לאו כל אדם זוכה לעשות תשובה כי יש אחד שאין לו התעוררות כלל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פח - שֶׁלּא לֶאֱכל פְּרִי, שֶׁלּא נִתְבַּשְּׁלָה כָּל צָרְכָּהּ
...פרי, שלא נתבשלה כל צרכה צריך לזהר מאד, שלא לאכל פרי, שלא נתבשלה כל צרכה וכמו 'שאסור לקץ אילן בלא זמנו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כן אסור לתלש פרי קדם בשולה וכן אסור לאכלה והאוכל פרי קדם גמר בשולה, יכולה להזיק לו מאד לנשמתו כי יוכל לאבד נפשו על ידי זה כי הפרי כל זמן שהיא צריכה להתגדל, יש לה כח המושך כי היא צריכה חיות להתגדל ועל כן בודאי יש לה כח המושך שמושכת יניקתה וחיותה וכשתולשין אותה קדם זמנה, קדם שנתבשלה עדין כל צרכה עדין יש לה כח המושך כי כשמתבשלת כל צרכה, שוב פסק ממנה כח המושך כי אינה...
חיי מוהר"ן - מג - שיחות השיכים להתורות
..."תקעו תוכחה", בלקוטי תנינא בסימן ח' מובא לענין גדל עצם המעלה כשזוכין שנתוסף נפש אחד להקבוץ הקדוש של ישראל שעל ידי זה נתרבין הבתים של התפילה אלפי אלפים ורבי רבבות מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב כי איתא בספר יצירה שתי אבנים בונות שני בתים שלש אבנים בונות ששה בתים ארבע עשרים וארבעה בתים, חמש מאה ועשרים, שש שבע מאות ועשרים וכו' עין שם. והנני מבאר לך הכלל בזה כדי שתדע חשבון עצם רבוי הבתים בברור, ותבין גדלות הבורא יתברך ומעלת הקבוץ של ישראל, כמה וכמה בתים בלי שעור וערך נתוספין ונתרבין כשנתוסף נפש...
למה הבורא ברא את העולם?
...רבי נחמן מברסלב מביא במספר מקומות מספר סיבות מדוע הבורא ברא את העולם. כאן רבי נחמן מברסלב מביא breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם כי רצה לגלות רחמנותו ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו ועל כן ברא את כל הבריאה מתחלת האצילות עד סוף נקדת המרכז של עולם הגשמי, כדי להראות רחמנותו כאן רבי נחמן מברסלב מביא breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%90%D7%99%D7%9F+%D7%9E%D7%9C%D7%9A+%D7%91%D7%9C%D7%90+%D7%A2%D7%9D&cid=0...
שיחות הר"ן - אות רמח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רמח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: טוב היה להאדם שיבחר לו איזה מקום וישב שם יומם ולילה ויעסק בתורה ותפילה ועבודת ה' וכשצריך לאכל ירוץ לתוך איזה בית ויקח שם בחפזון איזה חתיכת לחם וכיוצא להעביר רעבונו ואחר כך יחזר לעבודתו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעו - צָרִיך הָאָדָם לְמַהֵר מְאד לְגָרֵשׁ מִקִּרְבּוֹ הָרוּחַ שְׁטוּת
...- צריך האדם למהר מאד לגרש מקרבו הרוח שטות צריך האדם למהר מאד לגרש מקרבו הרוח שטות מה שלבו מלא מרוח שטות הדבוק בו וזה על ידי שנתקשר להצדיק האמת והתקשרות הינו אהבת נפש מה שאוהב להצדיק מאד ועל ידי זה נכלל לבו בלב הצדיק ולפי שלבו מלא מרוח שטות והרוח הוא האויר וטבע האויר לבקש לו מקום פנוי לצאת שם, כמבאר אצל המחקרים וכשמוצא האויר מקום פנוי לצאת שם הוא בוקע ושובר במהירות ובבהלה ועל כן כשנכלל לבו בלב הצדיק ולב הצדיק הוא חלל בבחינת: "ולבי חלל בקרבי" ועל כן האויר של הרוח שטות הדבוק בלבו שלבו מלא מזה האויר...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 20_04_2026 השעה 05:13:29 - wesi2