ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר
אמר רבי עקיבא כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" (חגיגה י"ד) [עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל ממש] כי השקר מזיק לעינים בגשמיות וברוחניות, בבחינת (ישעיה ג) "ומשקרות עינים" כי כשהעינים כהות הם משקרין, שאינם מראין הדבר כמות שהוא כגון על דבר גדול מראה שהוא קטן, ועל אחד שהוא שנים, הפך מן האמת כי העינים נעשו כהות מן הדמעות כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (שבת קנ"א:) : "ושבו העבים אחר הגשם", 'זה הראות שהולך אחר הבכי' ודמעות הן ממותרי המרה שחורה שהטבע דוחה אותם לחוץ דרך העינים והמרה שחורה היא שואבת מעכירת הדמים ועכירת הדמים, הוא על ידי השקר כי אי אפשר לדבר שקר, עד שיעכר את דמיו ואמת אי אפשר לדבר כי אם כשמזכך מקדם את הדמים כי עקר הדבור הוא הנפש, כמו שכתוב (שיר השירים ה) : "נפשי יצאה בדברו" והנפש הוא הדם, כמו שכתוב (ויקרא י"ז) : "כי הדם הוא הנפש" נמצא כשאומר שקר יש לו עכירת הדמים ומזה באה המרה שחורה וממותרי המרה שחורה נתהוו הדמעות ועל ידי זה העינים כהות (איוב ל) : "הקטפים מלוח עלי שיח" "מלוח", זה בחינת דמעות, שהם מים מלוחים שבא על ידי שיחה וזה בחינת 'אל תאמרו מים מים', שהוא אזהרה על שקר [כמו שסים שם שנאמר: "דבר שקרים לא יכון" וכו'] 'מים מים' הם בחינת שקר, שהוא בחינת דמעות, שהם מים מלוחים כי השותה מים, מרוה צמאונו אך השותה מים מלוחים, לא די שאינו מרוה צמאונו אלא שמוסיף צמאון על צמאונו עד שצריך לשתות מים אחרים, לכבות צמאונו ועל כן נקרא השקר, 'מים מים' וזהו 'אל תאמרו מים מים', שהוא השקר שנאמר:דבר שקרים לא יכון לנגד עיני והתהוות השקר, שהוא הרע, שהוא הטומאה הוא מחמת הרחוק מאחד כי הרע הוא נגדיות למשל, כל מה שהוא נגד רצונו של אדם הוא רע ובאחד אין שיך נגדיות, אלא כלו טוב (פסחים נ) : 'ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו', שיהיה כלו הטוב והמיטיב' כי באחד אין שיך רע (משלי י"ב) כי יהיה אז כלו אחד, כלו טוב כי אמת הוא אחד למשל, על כלי כסף כשאומרים עליו שהוא כלי כסף, הוא האמת אבל כשאומרין עליו שהוא כלי זהב, הוא שקר נמצא שהאמת הוא אחד כי אי אפשר לומר אמת רק שהוא כלי כסף לא יותר אבל השקר הוא הרבה כי אפשר לומר שהוא כלי זהב, וכלי נחשת ושאר שמות נמצא שהשקר הוא בבחינת, "בקשו חשבנות רבים" (קהלת ז) ובשביל זה לעתיד לבוא יתבטל הרע, ויתבטל ההתנגדות, ויתבטל הדמעות כמו שכתוב (ישעיה י"א) : "לא ירעו" וכו', הינו ביטול הרע וכתיב (שם) : "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי" וכו', הינו בחינת ביטול ההתנגדות (שם כ"ה) : "ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים", הינו ביטול הדמעות, שהם בחינת שקר כנ"ל (עיין תיקון כ"ב דף ס"ו:) כי אז "יהיה ה' אחד ושמו אחד", שהוא כלו טוב, כלו אמת כנ"ל ועל כן לעתיד לבוא יתבטל הטומאה כמו שכתוב (זכריה י"ג) : "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" וזהו (איוב י"ד) : "מי יתן טהור מטמא לא אחד" [פרוש שעקר אחיזת הטהרה והטומאה, הוא מבחינת התרחקות מאחד] כי קדם הבריאה, כשהיה הבריאה בכח, כביכול, קדם שהוציא אל הפעל היה כלו אחד, וכלו אמת, וכלו טוב, וכלו קדש אפילו שם טהור לא היה שיך לומר כי טהור אין שיך אלא כשיש טמאה, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ו) : "וטהרתם מכל טמאותיכם" אבל כשכלו אחד, אין שם בחינת חשבנות רבים, שהוא עקר הרע והטומאה כנ"ל כי הטהרה הוא בחינת הממצע בין הקדש והטומאה שעל ידו נתתקן הטומאה כמו שכתוב: "וטהרתם מכל טמאותיכם" והוא בחינת הבחירה שהוא ממצע בין שני דברים וזה אין שיך קדם הבריאה, שאז היה כלו אחד כי באחד אין שיך בחירה, שהוא בחינת הטהרה וכשהוציא הקדוש ברוך הוא את הבריאה מן הכח אל הפעל אזי נתהוה תכף בחינת הטהרה כי כשהוציא מן הכח אל הפעל, היו שני דברים בחינת האחד והבריאה ואז שיך בחירה שהוא בחינת הטהרה שהוא ממצע בין האחד, כי הוא סמוך לו ועדין לא הגיע לחשבנות רבים, שהיא הרע והטומאה אך הוא רשם וסימן על ההשתלשלות שיוכל להשתלשל ויגיע עד שיהיה רע וטמאה ועל כן כתוב בזוהר (בראשית דף מ"ח:) שעקר אחיזת הטומאה, מסטרא דשמאלא כי הטהרה מרמזת שיש טמאה והוא סימן שישתלשל עד שיהיה טמאה ועל כן אפשר לזכך ולהעלות הטומאה לטהרה כי היא בעצמה נשתלשלה מטהרה כמו שכתוב: "וטהרתם מכל טמאותיכם" נמצא שעקר אחיזת הטומאה, מבחינת הטהרה, שהוא בחינת הבחירה כנ"ל והטהרה הוא בחינת שמאל, בחינת לוי (עיין זוהר קרח קע"ו:) בחינת: "וטהרת את בני לוי" (עיין בבר ח) ולוי הוא בחינת שמאל כידוע ועל כן עקר אחיזת הטומאה הוא מבחינת שמאלא כי שמאל הוא בחינת הטהרה, שמשם עקר אחיזת הטומאה כנ"ל. וכל זה, הינו בחינת שמאל, בחינת טהרה, בחינת הבחירה שמשם עקר השתלשלות הטומאה, שהוא הרע וההתנגדות, בחינת שקר כנ"ל אחר הבריאה, אחר שיצא הבריאה מכח אל הפעל שאז היה כביכול שני בחינות, דהינו האחד והבריאה וכנ"ל נמצא שעקר אחיזת השקר, שהיא הטומאה וכו' הוא מחמת הרחוק מאחד כנ"ל, הינו מבחינת אחר הבריאה וכנ"ל. ועל ידי השגחת השם יתברך אפילו אחר הפעלה, שהוציא הקדוש ברוך הוא מכח אל הפעל כל הדברים הם באחדות עמו והרע יונק מהשארת ההשגחה, הינו מאחורי כתפה כידוע (עיין זוהר חוקת קפ"ד:) והוא רחוק מאחד ועל ידי אמת השגחת השם יתברך עליו, כמו שכתוב (תהלים ק"א) "עיני בנאמני ארץ" ועל ידי השקר שהוא הרע מסיר ממנו השגחת השם יתברך, כמו שכתוב (שם) : "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" ואין חיותו אלא מאחורי כתפא נמצא מי שהוא רוצה שיהיה אחר הישות והפעלה שהוציא מכח אל הפעל שיהיה כלו אחד, שיהיה אב ובן כאחד, כמו שהיה מקדם כשהיה בכח ישמר עצמו משקר ועל ידי זה השגחת השם יתברך עליו, ואזי כלו אחד וזה שאמר רבי עקיבא, כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור שיש טהור, הוא בחינת אחר הפעלה שהוא יש, ואז שיך שם טהור כנ"ל אם תרצה שיהיה כמו קדם הפעלה שהיה בכח, שיהיה אב ובן כאחד וזהו, כשאתם מגיעין לאבני הוא בחינת אב ובן כחדא שהוא בחינת קדם הבריאה שהיה בכח, שהיה הכל אחד שיש טהור, הוא בחינת אחר הפעלה שהוא בחינת ישות וטהרה אם תרצו להגיע שיש טהור, לאבני "אל תאמרו מים מים", הוא בחינת שקר כנ"ל, שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" כי על ידי שקר הוא מסיר מעליו השגחת השם יתברך, והוא רחוק מאחד אך על ידי אמת, השגחת השם יתברך עליו ועל ידי ההשגחה, כלו אחד כמו שהיה קדם הבריאה כנ"ל ועל כן שכר עולם הבא, "עין לא ראתה אלהים זולתך" (ישעיה ס"ד, ועין ברכות ל"ד:) כי מאחר שיהיה כלו אחד, לא יהיה עין שיראה, רק "אלוהים זולתך" ואמר אז, שגם בזה יש קשיא מה שאי אפשר להבין כי אם כן איך יהיה חלוק השכר לכל אחד ואחד לפי מדרגתו ולפי עבודתו ויגיעתו בזה העולם בשביל השם יתברך כי בודאי גם בהסוף האחרון, לא יהיו כלם שוים ומאחר שיהיה כלו אחד, איך שיך חלוק בין אחד לחברו לפי מדרגתו אך יש בזה סוד שאי אפשר להבינו, והדברים עתיקים. [שיך לעיל] ובשביל זה השקר מזיק לעינים כי על ידי השקר מסלק השגחת עיני השם יתברך ופוגם בעינים, שהם בחינת השגחה כנ"ל כי השקר נמשך מרחוק מאחד שמשם עקר אחיזת הטומאה, שהוא הרע, שהוא השקר, כנ"ל ומחמת זה בעצמו, פוגם על ידי שקר בהשגחה ומסלק השגחת השם יתברך מעליו כי על ידי השגחת השם יתברך הכל אחד אחר הבריאה כמו קדם הבריאה ועל ידי השקר פוגם באחד, כי השקר רחוק מאחד כנ"ל על כן מסלק ההשגחה על ידי השקר ומפריד, חס ושלום, אחר הבריאה מקדם הבריאה שמשם עקר אחיזת הטומאה כנ"ל אבל על ידי אמת שהוא בחינת כלו אחד, כלו טוב על ידי זה ממשיך השגחת השם יתברך, ואז הכל אחד כי על ידי ההשגחה, נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל וזהו אמר רבי עקיבא וכו' כנ"ל ובזה מקשר המאמר הזה היטב, תחלתו בסופו, וסופו בתחלתו וכן באמצעותו והבן היטב
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר, אַל תּאמְרוּ מַיִם מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "דּבֵר שְׁקָרִים לא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי"

[עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל ממש]

כִּי הַשֶּׁקֶר מַזִּיק לָעֵינַיִם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, בִּבְחִינַת "וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינַיִם"

כִּי כְּשֶׁהָעֵינַיִם כֵּהוֹת הֵם מְשַׁקְּרִין, שֶׁאֵינָם מַרְאִין הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהוּא

כְּגוֹן עַל דָּבָר גָּדוֹל מַרְאֶה שֶׁהוּא קָטָן, וְעַל אֶחָד שֶׁהוּא שְׁנַיִם, הֶפֶך מִן הָאֱמֶת

כִּי הָעֵינַיִם נַעֲשׂוּ כֵּהוֹת מִן הַדְּמָעוֹת

כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגֶּשֶׁם", 'זֶה הָרְאוּת שֶׁהוֹלֵך אַחַר הַבֶּכִי'

וּדְמָעוֹת הֵן מִמּוֹתְרֵי הַמָּרָה שְׁחוֹרָה

שֶׁהַטֶּבַע דּוֹחֶה אוֹתָם לַחוּץ דֶּרֶך הָעֵינַיִם

וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה הִיא שׁוֹאֶבֶת מֵעֲכִירַת הַדָּמִים

וַעֲכִירַת הַדָּמִים, הוּא עַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר

כִּי אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר שֶׁקֶר, עַד שֶׁיְּעַכֵּר אֶת דָּמָיו

וֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר

כִּי אִם כְּשֶׁמְּזַכֵּך מִקּדֶם אֶת הַדָּמִים

כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר הוּא הַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ"

וְהַנֶּפֶשׁ הוּא הַדָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ"

נִמְצָא כְּשֶׁאוֹמֵר שֶׁקֶר יֵשׁ לוֹ עֲכִירַת הַדָּמִים

וּמִזֶּה בָּאָה הַמָּרָה שְׁחוֹרָה

וּמִמּוֹתְרֵי הַמָּרָה שְׁחוֹרָה נִתְהַוּוּ הַדְּמָעוֹת

וְעַל יְדֵי זֶה הָעֵינַיִם כֵּהוֹת

"הַקּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ"

"מַלּוּחַ", זֶה בְּחִינַת דְּמָעוֹת, שֶׁהֵם מַיִם מְלוּחִים

שֶׁבָּא עַל יְדֵי שִׂיחָה

וְזֶה בְּחִינַת 'אַל תּאמְרוּ מַיִם מַיִם', שֶׁהוּא אַזְהָרָה עַל שֶׁקֶר

[כְּמוֹ שֶׁסִּיֵּם שָׁם שֶׁנֶּאֱמַר: "דּבֵר שְׁקָרִים לא יִכּוֹן" וְכוּ']

'מַיִם מַיִם'

הֵם בְּחִינַת שֶׁקֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת דְּמָעוֹת, שֶׁהֵם מַיִם מְלוּחִים

כִּי הַשּׁוֹתֶה מַיִם, מַרְוֶה צִמְאוֹנוֹ

אַך הַשּׁוֹתֶה מַיִם מְלוּחִים, לא דַּי שֶׁאֵינוֹ מַרְוֶה צִמְאוֹנוֹ

אֶלָּא שֶׁמּוֹסִיף צִמָּאוֹן עַל צִמְאוֹנוֹ

עַד שֶׁצָּרִיך לִשְׁתּוֹת מַיִם אֲחֵרִים, לְכַבּוֹת צִמְאוֹנוֹ

וְעַל כֵּן נִקְרָא הַשֶּׁקֶר, 'מַיִם מַיִם'

וְזֶהוּ 'אַל תּאמְרוּ מַיִם מַיִם', שֶׁהוּא הַשֶּׁקֶר

שֶׁנֶּאֱמַר:דּבֵר שְׁקָרִים לא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי

וְהִתְהַוּוּת הַשֶּׁקֶר, שֶׁהוּא הָרָע, שֶׁהוּא הַטומְאָה

הוּא מֵחֲמַת הָרִחוּק מֵאֶחָד

כִּי הָרָע הוּא נֶגְדִּיּוּת

לְמָשָׁל, כָּל מַה שֶּׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם הוּא רַע

וּבְאֶחָד אֵין שַׁיָּך נֶגְדִּיּוּת, אֶלָּא כֻּלּוֹ טוֹב

'בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וְכוּ', שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב'

כִּי בְּאֶחָד אֵין שַׁיָּך רַע

כִּי יִהְיֶה אָז כֻּלּוֹ אֶחָד, כֻּלּוֹ טוֹב

כִּי אֱמֶת הוּא אֶחָד

לְמָשָׁל, עַל כְּלִי כֶּסֶף כְּשֶׁאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא כְּלִי כֶּסֶף, הוּא הָאֱמֶת

אֲבָל כְּשֶׁאוֹמְרִין עָלָיו שֶׁהוּא כְּלִי זָהָב, הוּא שֶׁקֶר

נִמְצָא שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד

כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֱמֶת רַק שֶׁהוּא כְּלִי כֶסֶף לא יוֹתֵר

אֲבָל הַשֶּׁקֶר הוּא הַרְבֵּה

כִּי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהוּא כְּלִי זָהָב, וּכְלִי נְחֹשֶׁת וּשְׁאָר שֵׁמוֹת

נִמְצָא שֶׁהַשֶּׁקֶר הוּא בִּבְחִינַת, "בִקְשׁוּ חִשְּׁבנוֹת רַבִּים"

וּבִשְׁבִיל זֶה לֶעָתִיד לָבוֹא יִתְבַּטֵּל הָרָע, וְיִתְבַּטֵּל הַהִתְנַגְּדוּת, וְיִתְבַּטֵּל הַדְּמָעוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לא יָרֵעוּ" וְכוּ', הַיְנוּ בִּיטּוּל הָרָע

וּכְתִיב: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי" וְכוּ', הַיְנוּ בְּחִינַת בִּיטּוּל הַהִתְנַגְּדוּת

"וּמָחָה ה' אֱלהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים", הַיְנוּ בִּיטּוּל הַדְּמָעוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁקֶר כַּנַּ"ל

כִּי אָז "יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד", שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב, כֻּלּוֹ אֱמֶת כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן לֶעָתִיד לָבוֹא יִתְבַּטֵּל הַטומְאָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאֶת רוּחַ הַטומְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ"

וזהו: "מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לא אֶחָד"

[פֵּרוּשׁ שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַטָּהֳרָה וְהַטומְאָה, הוּא מִבְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת מֵאֶחָד]

כִּי קדֶם הַבְּרִיאָה, כְּשֶׁהָיָה הַבְּרִיאָה בְּכחַ, כִּבְיָכוֹל, קדֶם שֶׁהוֹצִיא אֶל הַפּעַל

הָיָה כֻּלּוֹ אֶחָד, וְכֻלּוֹ אֱמֶת, וְכֻלּוֹ טוֹב, וְכֻלּוֹ קדֶשׁ

אֲפִילּוּ שֵׁם טָהוֹר לא הָיָה שַׁיָּך לוֹמַר

כִּי טָהוֹר אֵין שַׁיָּך אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ טֻמְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּטְהַרְתֶּם מִכָּל טֻמְאוֹתֵיכֶם"

אֲבָל כְּשֶׁכֻּלּוֹ אֶחָד, אֵין שָׁם בְּחִינַת חִשְּׁבנוֹת רַבִּים, שֶׁהוּא עִקַּר הָרָע וְהַטומְאָה כַּנַּ"ל

כִּי הַטָּהֳרָה הוּא בְּחִינַת הַמְמֻצָּע בֵּין הַקּדֶשׁ וְהַטומְאָה

שֶׁעַל יָדוֹ נִתְתַּקֵּן הַטומְאָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּטְהַרְתֶּם מִכָּל טֻמְאוֹתֵיכֶם"

וְהוּא בְּחִינַת הַבְּחִירָה שֶׁהוּא מְמֻצָּע בֵּין שְׁנֵי דְּבָרִים

וְזֶה אֵין שַׁיָּך קדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁאָז הָיָה כֻּלּוֹ אֶחָד

כִּי בְּאֶחָד אֵין שַׁיָּך בְּחִירָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטָּהֳרָה

וּכְשֶׁהוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אֶת הַבְּרִיאָה מִן הַכּחַ אֶל הַפּעַל

אֲזַי נִתְהַוָּה תֵּכֶף בְּחִינַת הַטָּהֳרָה

כִּי כְּשֶׁהוֹצִיא מִן הַכּחַ אֶל הַפּעַל, הָיוּ שְׁנֵי דְּבָרִים

בְּחִינַת הָאֶחָד וְהַבְּרִיאָה

וְאָז שַׁיָּך בְּחִירָה

שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטָּהֳרָה שֶׁהוּא מְמֻצָּע בֵּין הָאֶחָד, כִּי הוּא סָמוּך לוֹ

וַעֲדַיִן לא הִגִּיעַ לְחִשְּׁבנוֹת רַבִּים, שֶׁהִיא הָרָע וְהַטומְאָה

אַך הוּא רשֶׁם וְסִימָן עַל הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת

שֶׁיּוּכַל לְהִשְׁתַּלְשֵׁל וְיַגִּיעַ עַד שֶׁיִּהְיֶה רַע וְטֻמְאָה

וְעַל כֵּן כָּתוּב בַּזוהַר שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַטומְאָה, מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא

כִּי הַטָּהֳרָה מְרַמֶּזֶת שֶׁיֵּשׁ טֻמְאָה

וְהוּא סִימָן שֶׁיִּשְׁתַּלְשֵׁל עַד שֶׁיִּהְיֶה טֻמְאָה

וְעַל כֵּן אֶפְשָׁר לְזַכֵּך וּלְהַעֲלוֹת הַטומְאָה לְטָהֳרָה

כִּי הִיא בְּעַצְמָהּ נִשְׁתַּלְשְׁלָה מִטָּהֳרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּטְהַרְתֶּם מִכָּל טֻמְאוֹתֵיכֶם"

נִמְצָא שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַטומְאָה, מִבְּחִינַת הַטָּהֳרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבְּחִירָה כַּנַּ"ל

וְהַטָּהֳרָה הוּא בְּחִינַת שְׂמאל, בְּחִינַת לֵוִי

בְּחִינַת: "וְטִהַרְתָּ אֶת בְּנֵי לֵוִי" וְלֵוִי הוּא בְּחִינַת שְׂמאל כַּיָּדוּעַ

וְעַל כֵּן עִקַּר אֲחִיזַת הַטומְאָה הוּא מִבְּחִינַת שְׂמָאלָא

כִּי שְׂמאל הוּא בְּחִינַת הַטָּהֳרָה, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַטומְאָה כַּנַּ"ל.

וְכָל זֶה, הַיְנוּ בְּחִינַת שְׂמאל, בְּחִינַת טָהֳרָה, בְּחִינַת הַבְּחִירָה

שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַטומְאָה, שֶׁהוּא הָרָע וְהַהִתְנַגְּדוּת, בְּחִינַת שֶׁקֶר כַּנַּ"ל

אַחַר הַבְּרִיאָה, אַחַר שֶׁיָּצָא הַבְּרִיאָה מִכּחַ אֶל הַפּעַל

שֶׁאָז הָיָה כִּבְיָכוֹל שְׁנֵי בְּחִינוֹת, דְּהַיְנוּ הָאֶחָד וְהַבְּרִיאָה וְכַנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר, שֶׁהִיא הַטומְאָה וְכוּ'

הוּא מֵחֲמַת הָרִחוּק מֵאֶחָד כַּנַּ"ל, הַיְנוּ מִבְּחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה וְכַּנַּ"ל.

וְעַל יְדֵי הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֲפִילּוּ אַחַר הַפְּעֻלָּה, שֶׁהוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִכּחַ אֶל הַפּעַל

כָּל הַדְּבָרִים הֵם בְּאַחְדוּת עִמּוֹ

וְהָרָע יוֹנֵק מֵהַשְׁאָרַת הַהַשְׁגָּחָה, הַיְנוּ מֵאֲחוֹרֵי כַּתְפֵּהּ כַּיָּדוּעַ

וְהוּא רָחוֹק מֵאֶחָד

וְעַל יְדֵי אֱמֶת הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אָרֶץ"

וְעַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר שֶׁהוּא הָרַע

מֵסִיר מִמֶּנּוּ הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דּבֵר שְׁקָרִים לא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי"

וְאֵין חִיּוּתוֹ אֶלָּא מֵאֲחוֹרֵי כַּתְפָּא

נִמְצָא מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחַר הַיֵּשׁוּת וְהַפְּעֻלָּה שֶׁהוֹצִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל

שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד, שֶׁיִּהְיֶה אָב וּבֵן כְּאֶחָד, כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִקּדֶם כְּשֶׁהָיָה בְּכחַ

יִשְׁמר עַצְמוֹ מִשֶּׁקֶר

וְעַל יְדֵי זֶה הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עָלָיו, וַאֲזַי כֻּלּוֹ אֶחָד

וְזֶה שֶׁאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר

שַׁיִשׁ טָהוֹר, הוּא בְּחִינַת אַחַר הַפְּעֻלָּה

שֶׁהוּא יֵשׁ, וְאָז שַׁיָּך שֵׁם טָהוֹר כַּנַּ"ל

אִם תִּרְצֶה שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ קדֶם הַפְּעֻלָּה שֶׁהָיָה בְּכחַ, שֶׁיִּהְיֶה אָב וּבֵן כְּאֶחָד

וְזֶהוּ, כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין לְאַבְנֵי הוּא בְּחִינַת אָב וּבֵן כַּחֲדָא

שֶׁהוּא בְּחִינַת קדֶם הַבְּרִיאָה שֶׁהָיָה בְּכחַ, שֶׁהָיָה הַכּל אֶחָד

שַׁיִשׁ טָהוֹר, הוּא בְּחִינַת אַחַר הַפְּעֻלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת יֵשׁוּת וְטָהֳרָה

אִם תִּרְצוּ לְהַגִּיעַ שַׁיִשׁ טָהוֹר, לְאַבְנֵי

"אל תאמרו מים מים", הוּא בְּחִינַת שֶׁקֶר כַּנַּ"ל, שֶׁנֶּאֱמַר: "דּבֵר שְׁקָרִים לא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי"

כִּי עַל יְדֵי שֶׁקֶר הוּא מֵסִיר מֵעָלָיו הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, וְהוּא רָחוֹק מֵאֶחָד

אַך עַל יְדֵי אֱמֶת, הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עָלָיו

וְעַל יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה, כֻּלּוֹ אֶחָד כְּמוֹ שֶׁהָיָה קדֶם הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, "עַיִן לא רָאֲתָה אֱלהִים זוּלָתֶך"

כִּי מֵאַחַר שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד, לא יִהְיֶה עַיִן שֶׁיִּרְאֶה, רַק "אֱלוהִים זוּלָתֶך"

וְאָמַר אָז, שֶׁגַּם בָּזֶה יֵשׁ קֻשְׁיָא מַה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין

כִּי אִם כֵּן אֵיך יִהְיֶה חִלּוּק הַשָּׂכָר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ

וּלְפִי עֲבוֹדָתוֹ וִיגִיעָתוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי בְּוַדַּאי גַּם בְּהַסּוֹף הָאַחֲרוֹן, לא יִהְיוּ כֻּלָּם שָׁוִים

וּמֵאַחַר שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד, אֵיך שַׁיָּך חִלּוּק בֵּין אֶחָד לַחֲבֵרוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ

אַך יֵשׁ בָּזֶה סוֹד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינוֹ, וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים.

[שַׁיָּך לְעֵיל]

וּבִשְׁבִיל זֶה הַשֶּׁקֶר מַזִּיק לָעֵינַיִם

כִּי עַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר מְסַלֵּק הַשְׁגָּחַת עֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וּפוֹגֵם בָּעֵינַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה כַּנַּ"ל

כִּי הַשֶּׁקֶר נִמְשָׁך מֵרִחוּק מֵאֶחָד

שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַטומְאָה, שֶׁהוּא הָרָע, שֶׁהוּא הַשֶּׁקֶר, כַּנַּ"ל

וּמֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ, פּוֹגֵם עַל יְדֵי שֶׁקֶר בְּהַשְׁגָּחָה

וּמְסַלֵּק הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מֵעָלָיו

כִּי עַל יְדֵי הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הַכּל אֶחָד

אַחַר הַבְּרִיאָה כְּמוֹ קדֶם הַבְּרִיאָה

וְעַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר פּוֹגֵם בְּאֶחָד, כִּי הַשֶּׁקֶר רָחוֹק מֵאֶחָד כַּנַּ"ל

עַל כֵּן מְסַלֵּק הַהַשְׁגָּחָה עַל יְדֵי הַשֶּׁקֶר

וּמַפְרִיד, חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר הַבְּרִיאָה מִקּדֶם הַבְּרִיאָה

שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַטומְאָה כַּנַּ"ל

אֲבָל עַל יְדֵי אֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד, כֻּלּוֹ טוֹב

עַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיך הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, וְאָז הַכּל אֶחָד

כִּי עַל יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה, נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקדֶם הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא וְכוּ' כַּנַּ"ל

וּבָזֶה מְקֻשָּׁר הַמַּאֲמָר הַזֶּה הֵיטֵב, תְּחִלָּתוֹ בְּסוֹפוֹ, וְסוֹפוֹ בִּתְחִלָּתוֹ וְכֵן בְּאֶמְצָעוּתוֹ וְהָבֵן הֵיטֵב
ספר המידות - עצלות
ספר המידות - עצלות א. על ידי תאוות שאדם תאב, ואינו משיג אותם, על ידי זה בא עצלות והוא הדין להפך. ב. על ידי זריזות מסיר את השנה ומחיה את המחין.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צט - וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמר
...- תורה צט - ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר [לשון החברים] ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר דהנה האדם צריך להתפלל בדבקות גדול להשם יתברך אך אם לפעמים יש עת, שאינו יכול להתפלל בדבקות אל יאמר איני מתפלל כלל מאחר שאינו יכול לכון כראוי ולהתפלל בדבקות, והתפילה אינה מקבלת וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל וכו' אמרו לו וכו' אמר להם אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקבל ואם לאו יודע וכו' וזהו על דרך שאמרנו אם בדבקות שאזי התפילה שגורה ומרצה בפיו, מקבלת ואם לאו, חס ושלום, להפך אף על פי...
ספר המידות - פוסק
ספר המידות - פוסק חלק שני א. על ידי למוד פוסקים עד שידע להורות הוראות, על ידי זה גורם פקידה לכמה עקרות. ב. על ידי "שלחן ערוך" באים ליראה. ג. למוד הפוסקים מבטלין הרהורי עבודה זרה. ד. כשאיזהו רשע נתגדל, אזי קשה לחדש איזהו סברא בפוסקים. גם דברי הדינים אינם נשמעים באזני הבעלי דינים.
ספר המידות - שמחה
...- שמחה חלק א' א. כשאדם עושה מצוה בשמחה, זה סימן שלבו שלם לאלקיו. ב. מחמת שמחה נפתח הלב. ג. ברבות השמחה נתחזק כח השכלי, והמאכל והמשתה הם סבה גדולה לשמחת הלב ולהרחיק העצבות ודאגות. ד. על ידי צדקה בלב שלם בא לידי שמחה. ה. השמחה של מצוה היא מעז לאדם. ו. כשאתה רואה, שהרשע בפתע פתאום הוא שוחק, בידוע שנפל לו איזה עצה על עברה. ז. על ידי עצות טובות שתתן, תזכה לשמחה. ח. על ידי הרקודין והתנועות שאתה עושה בגוף, נתעורר לך שמחה. ט. כשנופל לך שמחה בלבך בפתע פתאום, זהו מחמת שנולד איזהו צדיק. י. על ידי יראה בא התלהבות...
שיחות הר"ן - אות כה
...פלא גדול וגדלת הבורא יתברך שמו איך המחשבות מנחים במח חבילות חבילות הרבה מאד אלו על אלו וכשאדם צריך לאיזה דבר ונזכר בו אזי מושך ומוציא אותו הדבר שהיה מנח במחשבה ונזכר בו והדבר פלא, היכן היה מנח אותו הענין עד עכשו ? ויש קשרים וסימנים בהמחשבות המנחים בהמח חבילות חבילות הרבה וכשנזכר באיזה דבר מחמת שנזדמן ענין המעורר אותה המחשבה על ידי הקשר והסימן שבה אזי מוציא אותה המחשבה מתוך חבילי חבילות המחשבות המנחים ומסדרים במח ואזי כשמושך ומוציא אותה המחשבה אזי מתהפכים ומתגלגלים כל המחשבות מסדרם שהיו מנחים [כעין...
שיחות הר"ן - אות לד
שיחות הר"ן - אות לד אמונה חשוב כצדקה כמו שכתוב: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" ועל ידי זה זוכה לבנים אמונה בגימטריה בנים
שיחות הר"ן - אות פט
...פט דע שיש חבילות חבילות של עברות, רחמנא לצלן כי 'עברה גוררת עברה' הינו כשאדם עובר עברה חס ושלום אזי עברה ראשונה גוררת אותו לעשות עברות אחרות השיכים לה דיקא וכן כשעושה עברה אחרת חס ושלום אזי גוררת גם כן עברות השיכים לה כי כל עברה ועברה גוררת עברות השיכים לה ונגררין אחריה אבל לא עברות שאין שיכים לה וזה בחינת חבילות חבילות עברות חס ושלום כי עברה הראשונה עם העברות שנגררו אחריה דהינו השיכים לה כנ"ל הם בחינת חבילה אחת של עברות וכן עברה אחרת עם העברות השיכים לה שנגררו אחריה הם חבילה אחרת וכו' עד שנעשו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רל - מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם לִרְאוֹת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רל - מי שיש לו עינים לראות דע מי שיש לו עינים לראות יכול לראות ולהכיר בפנים של התלמיד מי הוא רבו ובלבד שראה רבו פעם אחת כי: "חכמת אדם תאיר פניו" נמצא כשהתלמיד מקבל חכמת רבו הוא מקבל פניו ובשביל זה צריך להסתכל בפני רבו בשעה שמקבל חכמתו כמו שכתוב: "והיו עיניך רואות את מוריך" כי החכמה הוא בפנים כנ"ל ועל כן כשמסתכל בפני התלמיד יכול לידע מי הוא רבו כנ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכ - יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים יְקָרִים בָּעוֹלָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכ - יש כמה דברים יקרים בעולם דע כי יש כמה דברים יקרים בעולם החכם הוא יקר מאד וכן גבור וכן עשיר ומושל דהינו מי שיש לו איזה התנשאות. ודע שאצל כל אחד מהם יכולים לפעל ולהושע מצערו שאם יש לו איזה צער, חס ושלום וילך אצל אחד מהם ויספרו לפניו עד שיעורר רחמים אצלו עליו מזה יוכל להושע
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סח - כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים וּמִתְאַוִּים לְמָמוֹן
...סח - כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון ולא לממון בלבד מתאוים ואוהבים אותו אלא אפילו להאדם שיש לו הממון דרך בני אדם למשך אליו ולאהב אותו מחמת שיש לו ממון כמו שאנו רואין בחוש, וכמו שכתוב: "ואוהבי עשיר רבים" וזה מחמת שהנפש באה ממקום עליון שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם כי בודאי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון הוא בודאי בחינת קדשה ושפע קדש ואחר כך נתגשם למטה, כדרך ההשתלשלות, ונתהוה ממון ועל כן הנפש תאבה לממון מחמת שהנפש באה ממקום שהממון בא משם אך צריך לבלי להתאוות להממון כמבאר...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 05_06_2026 השעה 21:34:25 - wesi2