ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סג - יַעֲקב אָבִינוּ, כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו
דע, כי יעקב אבינו, כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף שלח עמהם נגון של ארץ ישראל וזה סוד "קחו מזמרת הארץ בכליכם" וכו' (בראשית מג) בחינת זמר ונגון ששלח על ידם ליוסף וכמו שפרש רש"י: "מזמרת" 'לשון זמר' וכו' כי דע, כי כל רועה ורועה יש לו נגון מיחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיחד, שהיא צריכה לאכלו גם אינו רועה תמיד במקום אחד ולפי העשבים והמקום שרועה שם, כן יש לו נגון בחינת פרק שירה ומשירת העשבים נעשה נגון של הרועה וזה סוד מה שכתוב (שם ד) : "ותלד עדה את יבל, הוא היה אבי ישב אהל ומקנה ושם אחיו יובל, הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב" כי תכף כשהיה בעולם רועה מקנה, היה תכף כלי זמר כנ"ל ועל כן דוד המלך, עליו השלום, שהיה "ידע נגן" (שמואל א ט"ז) על כן היה רועה (שם) כנ"ל [גם מצינו באבות העולם כלם, שהיו רועי מקנה] (ישעיה כ"ד) "מכנף הארץ זמרת שמענו" הינו שזמירות ונגונים יוצאים מכנף הארץ כי על ידי העשבים הגדלים בארץ נעשה נגון כנ"ל ועל ידי שהרועה יודע הנגון על ידי זה הוא נותן כח בהעשבים ואזי יש לבהמות לאכל (שיר השירים ב) "הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע" הינו שהנצנים גדלים בארץ על ידי הזמר והנגון השיך להם כנ"ל נמצא שעל ידי הזמר והנגון שהרועה יודע הוא נותן כח בעשבים ויש מרעה לבהמות גם הנגון הוא טובה להרועה בעצמו כי מחמת שהרועה הוא תמיד בין בהמות היה אפשר שימשיכו ויורידו את הרועה מבחינת רוח האדם לרוח הבהמיות עד שירעה הרועה את עצמו בבחינת (בראשית ל"ז) : "וילכו לרעות את צאן אביהם" וכו' ופרש רש"י: 'שהלכו לרעות את עצמן' ועל ידי הנגון נצול מזה כי הנגון הוא התבררות הרוח שמבררין רוח האדם מן רוח הבהמה בבחינת (קהלת ג) : "מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה" כי זהו עקר הנגון ללקט ולברר הרוח טובה, כמבאר במקום אחר ועל כן על ידי הנגון נצול מרוח הבהמיות כי נתברר רוח האדם מרוח הבהמה על ידי הנגון כנ"ל ויש חלוקים רבים בנגינה כי יש נגון שלם ויש נגון שהוא בכמה בבות, ויכולים לחלקו לבבות וענינים ודע, שהמלך יש לו כל הנגון כלו בשלמות אבל השרים אין להם רק איזה חלק בנגון כל אחד לפי מקומו ועל כן אמר דניאל לנבוכדנצר (דניאל ד) : "אנת הוא אילנא וכו' ומזון לכלא בה" כי נבוכדנצר שהיה מלך ויש לו כל הנגון על ידו נמשך כל המזון כי המזון נמשך על ידי הנגון כנ"ל ועל כן יעקב אבינו אף שלא היה יודע אז שהוא יוסף רק כפי מה שספרו לו השבטים הנהגותיו של יוסף שלח לו נגון השיך לשר כמותו כפי מה ששמע מבניו דרכיו והנהגותיו כי יעקב רצה לפעל אצלו על ידי הנגון מה שהיה צריך על כן שלח לו אותו הנגון של ארץ ישראל וזהו שאמר לבניו: "קחו מזמרת הארץ בכליכם" הינו שיקחו בחינת הנגון הנ"ל, שהוא בחינת 'זמרת הארץ' כנ"ל בכלים שלהם "והורידו לאיש מנחה, מעט צרי ומעט דבש, נכאת ולט, בטנים ושקדים" הם בחינת משקולות ומדות הנגון כי הנגון נעשה מגדולי הארץ כנ"ל
דַּע, כִּי יַעֲקב אָבִינוּ, כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים לְיוֹסֵף

שָׁלַח עִמָּהֶם נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְזֶה סוֹד "קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם" וְכוּ'

בְּחִינַת זֶמֶר וְנִגּוּן

שֶׁשָּׁלַח עַל יָדָם לְיוֹסֵף

וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "מִזִּמְרַת" 'לְשׁוֹן זֶמֶר' וְכוּ'

כִּי דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה

יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם

כִּי כָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ

גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד

וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִגּוּן

בְּחִינַת פֶּרֶק שִׁירָה

וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הָרוֹעֶה

וְזֶה סוֹד מַה שֶּׁכָּתוּב: "וַתֵּלֵד עָדָה אֶת יָבָל, הוּא הָיָה אֲבִי ישֵׁב אהֶל וּמִקְנֶה וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל, הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב"

כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁהָיָה בָּעוֹלָם רוֹעֵה מִקְנֶה, הָיָה תֵּכֶף כְּלֵי זֶמֶר כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶך, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה "ידֵעַ נַגֵּן"

עַל כֵּן הָיָה רוֹעֶה כַּנַּ"ל

[גַּם מָצִינוּ בַּאֲבוֹת הָעוֹלָם כֻּלָּם, שֶׁהָיוּ רוֹעֵי מִקְנֶה]

"מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרת שָׁמַעְנוּ"

הַיְנוּ שֶׁזְּמִירוֹת וְנִגּוּנִים יוֹצְאִים מִכְּנַף הָאָרֶץ

כִּי עַל יְדֵי הָעֲשָׂבִים הַגְּדֵלִים בָּאָרֶץ נַעֲשֶׂה נִגּוּן כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי שֶׁהָרוֹעֶה יוֹדֵעַ הַנִּגּוּן

עַל יְדֵי זֶה הוּא נוֹתֵן כּחַ בְּהָעֲשָׂבִים

וַאֲזַי יֵשׁ לַבְּהֵמוֹת לֶאֱכל

"הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ"

הַיְנוּ שֶׁהַנִּצָּנִים גְּדֵלִים בָּאָרֶץ עַל יְדֵי הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן הַשַּׁיָּך לָהֶם כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן שֶׁהָרוֹעֶה יוֹדֵעַ

הוּא נוֹתֵן כּחַ בָּעֲשָׂבִים

וְיֵשׁ מִרְעֶה לַבְּהֵמוֹת

גַּם הַנִּגּוּן הוּא טוֹבָה לְהָרוֹעֶה בְּעַצְמוֹ

כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָרוֹעֶה הוּא תָּמִיד בֵּין בְּהֵמוֹת

הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיַּמְשִׁיכוּ וְיוֹרִידוּ אֶת הָרוֹעֶה מִבְּחִינַת רוּחַ הָאָדָם לְרוּחַ הַבַּהֲמִיּוּת

עַד שֶׁיִּרְעֶה הָרוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ

בִּבְחִינַת: "וַיֵּלְכוּ לִרְעוֹת אֶת צאן אֲבִיהֶם" וְכוּ'

וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'שֶׁהָלְכוּ לִרְעוֹת אֶת עַצְמָן'

וְעַל יְדֵי הַנִּגּוּן נִצּוֹל מִזֶּה

כִּי הַנִּגּוּן הוּא הִתְבָּרְרוּת הָרוּחַ שֶׁמְּבָרְרִין רוּחַ הָאָדָם מִן רוּחַ הַבְּהֵמָה

בִּבְחִינַת: "מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעלָה הִיא לְמָעְלָה

וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה"

כִּי זֶהוּ עִקָּר הַנִּגּוּן

לְלַקֵּט וּלְבָרֵר הָרוּחַ טוֹבָה, כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר

וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַנִּגּוּן נִצּוֹל מֵרוּחַ הַבַּהֲמִיּוּת

כִּי נִתְבָּרֵר רוּחַ הָאָדָם מֵרוּחַ הַבְּהֵמָה עַל יְדֵי הַנִּגּוּן כַּנַּ"ל

וְיֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בִּנְגִינָה

כִּי יֵשׁ נִגּוּן שָׁלֵם

וְיֵשׁ נִגּוּן שֶׁהוּא בְּכַמָּה בָּבוֹת, וִיכוֹלִים לְחַלְּקוֹ לְבָבוֹת וְעִנְיָנִים

וְדַע, שֶׁהַמֶּלֶך יֵשׁ לוֹ כָּל הַנִּגּוּן כֻּלּוֹ בִּשְׁלֵמוּת

אֲבָל הַשָּׂרִים אֵין לָהֶם רַק אֵיזֶה חֵלֶק בַּנִּגּוּן

כָּל אֶחָד לְפִי מְקוֹמוֹ

וְעַל כֵּן אָמַר דָּנִיֵּאל לִנְבוּכַדְנֶצַּר: "אַנְתְּ הוּא אִילָנָא וְכוּ' וּמָזוֹן לְכלָּא בֵהּ"

כִּי נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁהָיָה מֶלֶך וְיֵשׁ לוֹ כָּל הַנִּגּוּן

עַל יָדוֹ נִמְשָׁך כָּל הַמָּזוֹן

כִּי הַמָּזוֹן נִמְשָׁך עַל יְדֵי הַנִּגּוּן כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן יַעֲקב אָבִינוּ

אַף שֶׁלּא הָיָה יוֹדֵעַ אָז שֶׁהוּא יוֹסֵף

רַק כְּפִי מַה שֶּׁסִּפְּרוּ לוֹ הַשְּׁבָטִים הַנְהָגוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף

שָׁלַח לוֹ נִגּוּן הַשַּׁיָּך לְשַׂר כְּמוֹתוֹ

כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַע מִבָּנָיו דְּרָכָיו וְהַנְהָגוֹתָיו

כִּי יַעֲקב רָצָה לִפְעל אֶצְלוֹ עַל יְדֵי הַנִּגּוּן מַה שֶּׁהָיָה צָרִיך

עַל כֵּן שָׁלַח לוֹ אוֹתוֹ הַנִּגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לְבָנָיו: "קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם"

הַיְנוּ שֶׁיִּקְחוּ בְּחִינַת הַנִּגּוּן הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'זִמְרַת הָאָרֶץ' כַּנַּ"ל

בַּכֵּלִים שֶׁלָּהֶם

"וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה, מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכאת וָלט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים"

הֵם בְּחִינַת מִשְׁקוֹלוֹת וּמִדּוֹת הַנִּגּוּן

כִּי הַנִּגּוּן נַעֲשֶׂה מִגִּדּוּלֵי הָאָרֶץ כַּנַּ"ל
שיחות הר"ן - אות קמב
...אות קמב שיך למה שאמר רבנו זכרונו לברכה, על פסוק: "אודיע אמונתך בפי" שעקר האמונה תולה בפה של האדם וכו' [ב"לקוטי תנינא" סימן מ"ד] ראה זה מצאתי מכתב יד החברים בבאור יותר קצת וזו לשונו כשנופל לאדם ספקות באמונת הבורא יתברך שמו יאמר בפה מלא: אני מאמין באמונה שלמה שהוא יחיד ראשון ואחרון כי ידוע שיצר הרע נמשך מגבורות הנפולין ויש גבורות דקדשה שבהם ממתיקים הגבורות דקלפה והדבור הוא בחינת גבורות דקדשה כמו שכתוב: "וגבורתך ידברו" נמצא כשיאמר אני מאמין כנ"ל הוא גבורות דקדשה ובזה הוא ממתיק את הספקות שהוא בחינת...
ספר המידות - התנשאות
...התנשאות חלק א' א. מי שמטיל אימה יתרה על הצבור שלא לשם שמים, אינו רואה בן תלמיד חכם. ב. המתחיל בדבר מצוה ואינו גומרה, מורידין אותו מגדלתו. ג. כשהקדוש ברוך הוא נפרע משונאי ישראל, ממנה להם פרנסים שאינם טובים. ד. מנשאין את בן צדיק, כשאינו הולך בדרך ישר, כדי שילך בדרך ישר. ה. על ידי הצדקה מתנשא. ו. אין אדם עולה לגדלה אלא אם כן מוחלין לו כל עוונותיו. ז. כשמנשאין את אדם חשוב, אין מורידין אותו. ח. על ידי חכמה ושפלות ומערב בין הבריות, דבורו נתקים למעלה. ט. כשרוצים לנשא איזה צדיק ולפרסם אותו, אזי הקדוש ברוך...
שיחות הר"ן - אות עו
...בשמו מכבר שספר שלמד כל הארבעה שלחן ערוך שלש פעמים פעם אחת כפשוטו ופעם שני למד וגמר אותם והיה יודע בכל דין ודין מארבעה שלחן ערוך השרש שלו בגמרא פרוש רש"י ותוספות ופעם שלישי למד וגמר אותם וזכה לידע בכל דין ודין סוד הכונה של הדין מפני מה הדין כך על פי סוד וכפי הנשמע כל זה היה בימי נעוריו כי אחר כך חזר וגמר אותם עוד כמה פעמים ודרכו היה תמיד שהיה לומד הרבה הרבה כל ימיו עד הסוף אפילו בעת החולאת הכבד שהיה לו בסוף ואף על פי שהיה עליו טרחא דצבורא שהיה עוסק הרבה עמנו ועם כל אנשיו לקרבם לעבודת ה' ולתן לנו...
חיי מוהר"ן - קצח - נסיעתו וישיבתו באומן
...- קצח - נסיעתו וישיבתו באומן אות קצח אמר משל לענין אנשים הידועים הנכנסים אצלו שהם חכמים בעיניהם וספרו לפניו כמה מעשיות של שטות הנמצאים בספריהם אמר בקרוב יכלה אצלם הכל כי קל ומהרה לא יהיה להם מה לספר. ואמר משל נאה מה שמספרים מאחד שפגע בו גזלן ורצה לגזלו ושאל אותו הגזלן יש לך מעות השיב יש לי בודאי אתן לך כל הממון בשביל נפשי וגזל אותו הגזלן אחר כך אמר זה הנגזל אל הגזלן איך אבוא לביתי בלי ממון כי הייתי נע ונד מביתי כל כך זמן ועתה איך אבוא ריקם לביתי בכן אני מבקש ממך שתהיה מורה בקנה שרפה שלך את הכובע...
שבחי הר"ן - אות ד
שבחי הר"ן - אות ד גם בימי קטנותו התחיל להתמיד מאד מאד בלמודו והיה משלם להמלמד מכיסו שלשה גדולים בעד כל דף גמרא שהיה לומד עמו מלבד השכר למוד שהיה אביו משלם להמלמד היה הוא בעצמו, זכרונו לברכה, נותן להמלמד משלו שלשה גדולים בעד כל דף ודף כדי שהמלמד יכריח עצמו ללמד עמו הרבה דפין גמרא בכל יום וכן היה שהיה המלמד לומד עמו כמה וכמה דפין בכל יום ויום והוא היה משלם לו כנ"ל ג' גדולים בעד כל דף ודף מלבד השכר למוד
חיי מוהר"ן - לו - שיחות השיכים להתורות
...השיכים להתורות אות לו ספר לי איש אחד מאנשי שלומנו כשאמר רבנו זכרונו לברכה התורה בטח בה' בסימן ע"ט באותה העת היה הולך בביתו אנה ואנה כדרכו ואחז מטה בידו ואמר ומטה אלהים בידי. ודחק ומשך תבת בידי כלומר שבידו המטה אלהים להטות כרצונו. כי מרמז שם בהתורה הנ"ל שמטה אלהים מרמז על הבחירה שהוא בחינת מט"ט מסטרה חיים ומסטרה מות וכו' כמבאר במאמר התקונים המבאר שם בהתורה הנ"ל וקצת מרמז ומובן מדבריו הקדושים הנ"ל שהתפאר שזכה לכבש הבחירה בידו והמטה בידו להטותו כרצונו אשרי הזוכה לזה אשרי לו. עין בהתורה הנ"ל מה שמבאר...
חשק חושק ונחשק - נחשק מעל נחשק
...מעל נחשק אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - ויהי נא פי שנים ברוחך אלי וכל מה שהדבר הנחשק גדול ביותר, המניעה יותר גדולה כי יש חשק וחושק ונחשק דהינו האדם החושק והדבר הנחשק והחשק שחושקין לדבר הנחשק וכפי מעלת הנחשק כן צריך להיות גדל החשק ועל כן כשהנחשק גדול מאד נמצא שצריך שיהיה לו חשק גדול מאד אזי יש לו מניעה גדולה ביותר שעל ידי זה החשק גדול ביותר כי כל מה שהמניעה יותר גדול החשק מתגבר ביותר כנ"ל ... והנה הכלל, שכל המניעות הם רק בשביל החשק כדי שעל ידי זה יהיה...
שיחות הר"ן - אות קכב
...שאם לא היה ממתין בבטחון לישועת ה' כבר היה איש נוסע ומטלטל כמו כל הנוסעים ומטלטלים עצמם בשביל הפרנסה כנהוג עכשו והכונה כי אמר זאת לענין הנהגת הבית בפרנסה ומלבושים ושאר צרכי הבית שעל פי רב חסר לאדם הרבה כגון, לזה חסר מלבוש פשוט ויש שחסר להם מלבושים חשובים או דירה וכו' שצריכין להמתין לישועת ה' ולבלי לדחק את השעה למלאות החסרון תכף ומיד רק צריכין להמתין עד ירחם ה' ואמר על עצמו ענין הנ"ל שאם לא היה ממתין, כגון כשהיה חסר לו איזה דבר, אם היה דוחק את השעה שיהיה דוקא תכף היה צריך ללוות לעצמו ולהיות בעל חוב...
להתקרב לצדיק / לקרוא מהספר ועוד - חלק 2
...חלק 2 להתקרב לצדיק / לקרוא מהספר ועוד - חלק 1. ובזה יתבאר מה שמובא כאן breslev.eip.co.il/?key=205 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כוח - יש חלוקים בין התורות ומי שיודע להבחין ולהכיר בין התורות איזהו נתנה לכתב, ואיזהו לא נתנה לכתב הוא יכול להכיר את איש ישראלי בין האמות ואפילו אם אחד מישראל עומד בין כמה אמות, יכול להכירו ... ויש בכל אחד ואחד מישראל חלק מבחינת תורה שבעל פה, שלא נתן לכתב ועל כן מי שמכיר בין התורות שנתנו לכתב ושלא נתנו לכתב הוא יכול להכיר בין ישראל לאמות כי זה עקר הבדלם כנ"ל עיין שם כי כיו"ב...
ספר המידות - שרים
ספר המידות - שרים חלק א' א. מי שסבאו מהול במים, השרים אינם נוהגים עמו בישרנות. ב. מי שאין דן את חברו לכף זכות, כאלו הרגו, גם השרים אינם נוהגים עמו בישרנות. ג. אמירת הלל וצדקה מסגלין לחן בעיני השר. ד. על ידי אכילת פת עכו"ם מונעין היער מלחטב עצים. ה. בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים נמסרים למלכות.
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 16_02_2026 השעה 11:10:18 - wesi2