ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנה - עַצְבוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאד
עצבות הוא מדה רעה מאד ומה שהאדם אינו נוסע להצדיק, הוא מחמת עצבות וכבדות וכן מה שאינו מתפלל כראוי, הוא מחמת עצבות ועצלות הינו מחמת חסרון אמונה כי בודאי אם היה לו אמונה שלמה והיה מאמין שהשם יתברך עומד עליו ושומע כל דבור ודבור שיוצא מפיו, ומאזין לקול תפילתו בודאי לא היה לו שום עצבות ועצלות וכבדות בתפילתו ובודאי היה מתפלל כראוי אך עקר בלבול התפילה, הוא בא מחמת חסרון אמונה ועל כן נופל עליו עצלות ועצבות, ומבלבל את תפילתו כי עקר העצבות והעצלות, הוא מחמת חסרון אמונה כמו למשל, כשמניחין חטה בארץ טובה אזי הוא גדל וצומח יפה, ואינו מזיק לו שום רוח ולא זיקים ורעמים וזה מחמת שיש כח הצומח וכח הגודל על כן אינו מזיק לו שום דבר אבל כשנותנין החטה בארץ שאינה טובה לזריעה אזי הוא נרקב בארץ מחמת שאין לו כח הצומח וכח הגודל ואמונה היא בחינת כח הגודל וכח הצומח כמו שכתוב (אסתר ב) : "ויהי אומן את הדסה" לשון גדול וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת ל"א) : 'אמונה זה סדר זרעים' ועל כן כשיש לו אמונה שהיא בחינת כח הגודל וכח הצומח אזי אין מזיק לו שום דבר ואינו ירא משום אדם ושום דבר ומתפלל בחיות כראוי ונוסע להצדיק כי אינו מתירא ומתפחד משום ענין שבעולם אבל כשיש חסרון באמונה אזי אין לו כח הגודל וכח הצומח ואזי הוא נרקב ממש, כמו החטה הנ"ל ועל כן יש לו עצבות ועצלות וכבדות, והוא נרקב ממש וזה בחינת ארך אפים הינו מה שאינו ירא משום דבר ואינו משגיח על שום ביטול ובלבול בעבודתו רק עושה את שלו זה בחינת ארך אפים שאין שום דבר יכול לבלבל אותו כי לא אכפת לה שום דבר רק עושה את שלו בעבודתו את השם יתברך כי ארך אפים הוא תלוי בבחינת אמונה כי 'כל זמן שיש עבודה זרה בעולם חרון אף בעולם' (ספרי פרשת ראה) אבל על ידי אמונה שהוא הפך עבודה זרה נתבטל החרון אף וזוכין לאריכת אפים, שהוא הפך החרון אף הינו שזוכה על ידי אמונה לאריכת אפים שיאריך אפו על כל דבר בלבול ומניעה שעובר עליו בתפילתו ועבודתו שיסבל הכל, ולא יתעצב ולא יתעצל על ידי זה כלל רק יעצר רוחו ולא יכפת לה כלל ויעשה את שלו בעבודתו ויעבר על הכל, ולא יחוש על כל הבלבולים והמניעות כלל שכל זה הוא בחינת ארך אפים שזוכין על ידי אמונה שהוא בחינת כח הגודל וכח הצומח כי על ידי זה הוא גדל וצומח ומצליח בעבודתו כי לא יוכל לבלבלו שום מונע להפילו בעצבות ועצלות חס ושלום ולמנעו על ידי זה, חס ושלום רק יעשה את שלו בזריזות ושמחה ולא יסתכל על כל הבלבולים כלל שכל זה הוא בחינת ארך אפים בחינת אמונה, בחינת כח הגודל וכח הצומח כנ"ל ודע, שארך אפים תלוי בארץ ישראל כי שם זוכים לבחינת ארך אפים כי ארץ ישראל הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים ל"ז) : "שכן ארץ ורעה אמונה" וכמו שאמרו חז"ל (כתבות ק"י:) : 'כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק' נמצא שארץ ישראל הוא בחינת אמונה ועל ידי אמונה זוכין לבחינת אריכת אפים כנ"ל דהינו שלא יוכל לבלבלו שום מונע ובלבול מעבודתו כנ"ל נמצא שעקר עבודת איש הישראלי זוכין על ידי ארץ ישראל שהוא בחינת אמונה בחינת אריכת אפים בחינת כח הגודל וכח הצומח שעל ידי זה זוכין להתחזק בעבודתו ולבלי להסתכל על שום מונע ומעכב ומבלבל שאי אפשר לזכות לעבודת השם באמת כי אם על ידי זה וכנ"ל ועקר גדל ההשתוקקות וההתלהבות של משה רבנו, עליו השלום שהיה מתלהב לארץ ישראל כל כך היה רק בשביל מדה זאת של אריכת אפים מחמת שראה ששם בארץ ישראל זוכין לבחינת ארך אפים כנ"ל וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין קי"א) : "וימהר משה ויקד ארצה וישתחו" 'מה ראה ? ארך אפים ראה' הינו כנ"ל כי מחמת שראה בחינת ארך אפים שהוא תלוי בארץ ישראל כנ"ל על כן "ויקד ארצה", שהיה לבו בוער לארץ ישראל כדי לזכות לארך אפים כנ"ל וזה שאמרו שם : 'וחד אמר אמת ראה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי' כי ארץ ישראל הוא בחינת אמת כמבאר במקום אחר [בהתורה ואכלתם סי' מ"ז] ומסיק שם בגמרא שמע מנה ארך אפים ראה כי עקר הוא בחינת אריכת אפים כנ"ל וצריך כל אדם לבקש מהשם יתברך שיהיה לו כסופין וגעגועים לארץ ישראל וגם שיהיה געגועים לכל הצדיקים לארץ ישראל והוא סגלה להכעס ולעצבות כי 'כל הכועס כאלו עובד עכו"ם' (שבת ק"ה) אבל ארץ ישראל הוא בחינת אמונה, בחינת ארך אפים, הפך הכעס וזה שקדם קריאת שמע, שהוא אמונת היחוד, אנו מבקשים 'והוא יוליכנו קוממיות לארצנו' הינו שאנו מבקשים ומתגעגעים לארץ ישראל ועל ידי זה זוכים לאמונה הינו קריאת שמע, שהוא אמונה
עַצְבוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאד

וּמַה שֶּׁהָאָדָם אֵינוֹ נוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וּכְבֵדוּת

וְכֵן מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וְעַצְלוּת

הַיְנוּ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה

כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה

וְהָיָה מַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עוֹמֵד עָלָיו

וְשׁוֹמֵעַ כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו, וּמַאֲזִין לְקוֹל תְּפִילָּתוֹ

בְּוַדַּאי לא הָיָה לוֹ שׁוּם עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת בִּתְפִילָּתוֹ

וּבְוַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי

אַך עִקַּר בִּלְבּוּל הַתְּפִילָּה, הוּא בָּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה

וְעַל כֵּן נוֹפֵל עָלָיו עַצְלוּת וְעַצְבוּת, וּמְבַלְבֵּל אֶת תְּפִילָּתוֹ

כִּי עִקַּר הָעַצְבוּת וְהָעַצְלוּת, הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה

כְּמוֹ לְמָשָׁל, כְּשֶׁמַּנִּיחִין חִטָּה בְּאֶרֶץ טוֹבָה

אֲזַי הוּא גָּדֵל וְצוֹמֵחַ יָפֶה, וְאֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם רוּחַ וְלא זִיקִים וּרְעָמִים

וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ כּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכחַ הַגּוֹדֵל

עַל כֵּן אֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר

אֲבָל כְּשֶׁנּוֹתְנִין הַחִטָּה בְּאֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לִזְרִיעָה

אֲזַי הוּא נִרְקָב בָּאָרֶץ

מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ כּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכחַ הַגּוֹדֵל

וֶאֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְהִי אוֹמֵן אֶת הֲדַסָּה" לְשׁוֹן גִּדּוּל

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֱמוּנָה זֶה סֵדֶר זְרָעִים'

וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה

שֶׁהִיא בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ

אֲזַי אֵין מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר

וְאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם אָדָם וְשׁוּם דָּבָר

וּמִתְפַּלֵּל בַּחִיּוּת כָּרָאוּי

וְנוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק

כִּי אֵינוֹ מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מִשּׁוּם עִנְיָן שֶׁבָּעוֹלָם

אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ חִסָּרוֹן בָּאֱמוּנָה

אֲזַי אֵין לוֹ כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ

וַאֲזַי הוּא נִרְקָב מַמָּשׁ, כְּמוֹ הַחִטָּה הַנַּ"ל

וְעַל כֵּן יֵשׁ לוֹ עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת, וְהוּא נִרְקָב מַמָּשׁ

וְזֶה בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם

הַיְנוּ מַה שֶּׁאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר

וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל שׁוּם בִּיטּוּל וּבִלְבּוּל בַּעֲבוֹדָתוֹ

רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ

זֶה בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר יָכוֹל לְבַלְבֵּל אוֹתוֹ

כִּי לא אִכְפַּת לֵהּ שׁוּם דָּבָר

רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי אֶרֶך אַפַּיִם הוּא תָּלוּי בִּבְחִינַת אֱמוּנָה

כִּי 'כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בָּעוֹלָם חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם'

אֲבָל עַל יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהוּא הֶפֶך עֲבוֹדָה זָרָה

נִתְבַּטֵּל הַחֲרוֹן אַף

וְזוֹכִין לַאֲרִיכַת אַפַּיִם, שֶׁהוּא הֶפֶך הַחֲרוֹן אַף

הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה עַל יְדֵי אֱמוּנָה לַאֲרִיכַת אַפַּיִם

שֶׁיַּאֲרִיך אַפּוֹ עַל כָּל דְּבַר בִּלְבּוּל וּמְנִיעָה שֶׁעוֹבֵר עָלָיו בִּתְפִילָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ

שֶׁיִּסְבּל הַכּל, וְלא יִתְעַצֵּב וְלא יִתְעַצֵּל עַל יְדֵי זֶה כְּלָל

רַק יַעֲצר רוּחוֹ וְלא יִכְפַּת לֵהּ כְּלָל

וְיַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ

וְיַעֲבר עַל הַכּל, וְלא יָחוּשׁ עַל כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת כְּלָל

שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם

שֶׁזּוֹכִין עַל יְדֵי אֱמוּנָה

שֶׁהוּא בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ

כִּי עַל יְדֵי זֶה הוּא גָּדֵל וְצוֹמֵחַ וּמַצְלִיחַ בַּעֲבוֹדָתוֹ

כִּי לא יוּכַל לְבַלְבְּלוֹ שׁוּם מוֹנֵעַ לְהַפִּילוֹ בְּעַצְבוּת וְעַצְלוּת חַס וְשָׁלוֹם

וּלְמָנְעוֹ עַל יְדֵי זֶה, חַס וְשָׁלוֹם

רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בִּזְרִיזוּת וְשִׂמְחָה

וְלא יִסְתַּכֵּל עַל כָּל הַבִּלְבּוּלִים כְּלָל

שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם

בְּחִינַת אֱמוּנָה, בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ כַּנַּ"ל

וְדַע, שֶׁאֶרֶך אַפַּיִם תָּלוּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי שָׁם זוֹכִים לִבְחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם

כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה"

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: 'כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹקַּ'

נִמְצָא שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה

וְעַל יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכִין לִבְחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם כַּנַּ"ל

דְּהַיְנוּ שֶׁלּא יוּכַל לְבַלְבְּלוֹ שׁוּם מוֹנֵעַ וּבִלְבּוּל מֵעֲבוֹדָתוֹ כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁעִקַּר עֲבוֹדַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי

זוֹכִין עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה בְּחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם

בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ

שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדָתוֹ

וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב וּמְבַלְבֵּל

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת כִּי אִם עַל יְדֵי זֶה וְכַנַּ"ל

וְעִקַּר גּדֶל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַהִתְלַהֲבוּת שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם

שֶׁהָיָה מִתְלַהֵב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּל כָּך

הָיָה רַק בִּשְׁבִיל מִדָּה זאת שֶׁל אֲרִיכַת אַפַּיִם

מֵחֲמַת שֶׁרָאָה שֶׁשָּׁם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכִין לִבְחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "וַיְמַהֵר משֶׁה וַיִּקּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ"

'מָה רָאָה ? אֶרֶך אַפַּיִם רָאָה' הַיְנוּ כַּנַּ"ל

כִּי מֵחֲמַת שֶׁרָאָה בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם שֶׁהוּא תָּלוּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל

עַל כֵּן "וַיִּקּד אַרְצָה", שֶׁהָיָה לִבּוֹ בּוֹעֵר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּדֵי לִזְכּוֹת לְאֶרֶך אַפַּיִם כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ שָׁם: 'וְחַד אָמַר אֱמֶת רָאָה מַר אָמַר חֲדָא וּמַר אָמַר חֲדָא וְלָא פְּלִיגֵי'

כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת אֱמֶת כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר

[בהתורה ואכלתם סי' מ"ז]

וּמַסִּיק שָׁם בַּגְּמָרָא שְׁמַע מִנַּהּ אֶרֶך אַפַּיִם רָאָה

כִּי עִקָּר הוּא בְּחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם כַּנַּ"ל

וְצָרִיך כָּל אָדָם לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כִּסּוּפִין וְגַעְגּוּעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְגַם שֶׁיִּהְיֶה גַּעְגּוּעִים לְכָל הַצַּדִּיקִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְהוּא סְגֻלָּה לְהַכַּעַס וְלָעַצְבוּת

כִּי 'כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עַכּוּ"ם'

אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם, הֶפֶך הַכַּעַס

וְזֶה שֶׁקּדֶם קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהוּא אֱמוּנַת הַיִּחוּד, אָנוּ מְבַקְּשִׁים

'וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ'

הַיְנוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים וּמִתְגַּעְגְּעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לֶאֱמוּנָה

הַיְנוּ קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהוּא אֱמוּנָה
שיחות הר"ן - אות רצו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן בשעת התפילה צריכין לקשר עצמו להצדיקים שבדור כמובא בסימן ב' ובסימן ט' ב"לקוטי מוהר"ו" חלק ראשון ובשאר מקומות על כן הזהיר לאנשיו שיאמרו קדם התפילה הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים שבדורנו
שיחות הר"ן - אות כח
שיחות הר"ן - אות כח ראוי לאדם שיעבר וילך בזה העולם בכל הספרים הקדושים וללמד כלם כדי שיהיה בכל מקום כמו שנמצא השרים הגדולים שהולכים ועוברים במדינות ומוציאים הוצאות רבות על זה כדי שיוכל אחר כן להתפאר ולומר שהיה במדינות כמו שדרך השרים להתפאר ולומר: הייתי בורשא וכיוצא בזה כמו כן ראוי שיהיה האדם בעולם הזה בכל מקומות הקדושים של התורה כדי שיוכל להתפאר בעולם הבא שהיה בכל מקום דהינו בכל הספרים הקדושים כנ"ל ולעתיד בעולם הבא מזכירין אותו כל מה שלמד בעולם הזה
לא ימוש ספר התורה הזה מפיך
...eip.co.il/?key=384 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קי - לא ימוש ספר התורה הזה מפיך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כי התורה היא רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפס כל התורה כלה ולא ישכח דבר כי דבר רוחני אינו תופס מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכן בשכלו אך מי שהוא מגשם דברי התורה ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שעור וקצבה כמה הוא יכול לתפס בשכלו ולא יותר ואם ירצה להשיג יותר, אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו כדרך כל דבר גשמי אם הוא כבר מלא, אם ימלאנו יותר, ידחה מה שהיה בו כבר וזהו: "לא ימוש ספר התורה": "וימש...
גשר צר מאוד - לא לפחד כלל - חלק 2
...לא לפחד כלל - חלק 1. ויש גם את הבחינה של breslev.eip.co.il/?key=223 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מו - מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה ומזה יבין המשכיל הנמשל מאליו על כל המניעות וההסתות ופתויים שהם בחינת חומות, שיש על אוצר של יראת שמים שבאמת אינם כלום והעקר לב חזק ואמיץ ואז אין לו שום מניעה ובפרט המניעות בגשמיות, כגון מחמת ממון או שמונע אותו אשתו ובניו וחותנו או אביו ואמו וכו', וכיוצא הם כלם בטלים ומבטלים למי שלבו חזק ואמיץ להשם יתברך וגם אפילו גבורה של הגבורים, הוא רק מחזק ואמץ ה
שיחות הר"ן - אות קמה
...וגלה לי הדרך לעשות מהתורות תפילות כנדפס [ב"לקוטי תנינא" סימן כ"ה] אמר לי שטוב לכתב לעצמו התפילות ואז ראיתי והבנתי בתנועותיו הקדושים שהוא דבר נפלא ונורא מאד מאד לעשות מהתורות תפילות וכמו שאמר שנעשין מזה שעשועים גדולים למעלה וכו' גם פעם אחת היה מדבר עם אחד והיה מתגעגע מאד שיעשו מהתורות תפילות ואמר: אני חפץ מאד שיעשו מהתורות תפילות אך איני יודע למי מוסרים זאת ופעם אחד הראה לי בספר אחד שהיה אצלו שנתחבר בסמוך הנקרא "יד הקטנה" ובסוף מבאר שם כמה ענינים בלשון תפילה שמדבר להשם יתברך ומתחיל כל ענין אלקי וכו'...
שיחות הר"ן - אות מג
...ועצבות אינם יודעים משמו ואמר בדרך צחות שהמת כששואלין אותו שיאמר שמו הוא שוכח את שמו כמובא וזה מחמת שהמת הוא בעצבות ומרה שחורה מאד על כן אינו יודע משמו והכלל שצריך לזהר מאד מאד להיות בשמחה תמיד ואפילו אם הוא כמו שהוא, דהינו שהוא, חס ושלום, רחוק מאד מהשם יתברך אף על פי כן יש לו לשמח מאד שלא עשהו גוי וכבר מבאר שעל עניני מעשיו אשר אינם כראוי נגדו יתברך על זה צריכין ליחד שעה ביום להתבודד ולשבר לבו לפניו יתברך כמבאר במקום אחר וגם אותה השעה אסור שיהיה לו עצבות רק לב נשבר אבל שאר כל היום יהיה רק בשמחה גם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עט - הַקּוֹל קוֹל יַעֲקב
...הקול קול יעקב [עוד מצאנו כתב יד רבנו, זכרונו לברכה והם ראשי פרקים מאיזה תורה נפלאה] הקול קול יעקב כרוז עשו, וישא קולו יצחק זמן קוף צדיק ישנים וכו' ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו יצחק בן אברהם זמן נתאחד אברהם אוהבי בעיניו כימים אחדים באהבתו ושאר ישוב בנך אם תשוב ואשיבך לפני תעמד כי בא השמש קחו עמכם דברים ושובו מאבני המקום אבנים אותיות מראשותיו מחשבה מברר הכל וישלח יעקב מלאכים מצוות זמניות עשה מצוות הרבה נברא כמה מלאכים לפניו תשובה ואשיבך לפני ארצה שעיר נ'ד'ת'ה'ר' [נוקבא דתהומא רבה] אציגה סכה תשובה...
שיחות הר"ן - אות שח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...לנו בזה שיחות הרבה שכל דבורים ושיחות כאלו של העולם הכל הם מן היצר הרע שמרבה שיחות כאלה להכביד הצער ולהגדיל דאגת הפרנסה כאלו עכשו חס ושלום, אפס תקוה ובאמת הוא שקר וכזב כי השם יתברך מפרנס ומכלכל העולם תמיד ובכל דור ובכל שנה נמצאים עולים ויורדים ואם נסתכל היטב בכל שנה ובכל עת בודאי נמצא תמיד אנשים רבים שהיו עניים ומשרתים וכיוצא בשנים הקודמים ועכשו נתעשרו וגם הם רבם אומרים שהשנים אינם מתקנות עתה כמקדם מחמת שרוצים בכל פעם עשירות יותר ומנהיגים בביתם בגדולות יותר עד שהוצאתם מרבה ואומרים שעתה אינם שנים
שבחי הר"ן - אות טז
...מעלת קדשתו בשבירת התאוה הכללית שהיא כוללת כל התאוות רעות שהוא תאוות המשגל אי אפשר לבאר ולספר ואמר: שהיו לו נסיונות אין מספר רק באמת אין זה נסיון כלל כי אמר שאין זה תאוה כלל ואמר שמי שהוא רק חכם אמת אפילו עכו"ם מאחר שהוא רק חכם אמת ראוי שלא יהיה אצלו התאוה הזו נחשבת לתאוה כלל ואמר כי מי שהוא חכם בחכמת הנתוח ויודע סדר האיברים של האדם כפי חכמת הנתוח ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס ובענין מאוס תאוה זו הפליג לדבר הרבה מאד בענין זה אשר אי אפשר לבאר מחמת השכחה והכלל שהיה ממאס מאד תאוה זו בתכלית...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מט - לְפִי גַּדְּלוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְעצֶם רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַך
...מט - לפי גדלות השם יתברך ועצם רוממותו יתברך לפי גדלות השם יתברך ועצם רוממותו יתברך בתנועה קלה בעלמא ובהסתכלות בעלמא, שאינו כראוי לפי כבודו יתברך היה ראוי לבוא על האדם מה שראוי, חס ושלום חס ושלום אך השם יתברך מלא רחמים וכל העולם מלא רחמנות, והוא רוצה מאד בהעולם על כן צריך לחזק עצמו מאד בעבודתו בכל מה שיוכל אף אם הוא כמו שהוא ויסמך על רחמיו המרבים מאד בלי שעור כי בודאי לא יעזב אותו אף אם עבר מה שעבר ולהבא לא יעשה עוד ויהיה שב ואל תעשה על כל פנים הן במחשבה והן במעשה כי גם המחשבה של אנשים כאלו היא גם...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 4.5781 שניות - עכשיו 10_05_2026 השעה 15:05:19 - wesi2