ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנה - עַצְבוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאד
עצבות הוא מדה רעה מאד ומה שהאדם אינו נוסע להצדיק, הוא מחמת עצבות וכבדות וכן מה שאינו מתפלל כראוי, הוא מחמת עצבות ועצלות הינו מחמת חסרון אמונה כי בודאי אם היה לו אמונה שלמה והיה מאמין שהשם יתברך עומד עליו ושומע כל דבור ודבור שיוצא מפיו, ומאזין לקול תפילתו בודאי לא היה לו שום עצבות ועצלות וכבדות בתפילתו ובודאי היה מתפלל כראוי אך עקר בלבול התפילה, הוא בא מחמת חסרון אמונה ועל כן נופל עליו עצלות ועצבות, ומבלבל את תפילתו כי עקר העצבות והעצלות, הוא מחמת חסרון אמונה כמו למשל, כשמניחין חטה בארץ טובה אזי הוא גדל וצומח יפה, ואינו מזיק לו שום רוח ולא זיקים ורעמים וזה מחמת שיש כח הצומח וכח הגודל על כן אינו מזיק לו שום דבר אבל כשנותנין החטה בארץ שאינה טובה לזריעה אזי הוא נרקב בארץ מחמת שאין לו כח הצומח וכח הגודל ואמונה היא בחינת כח הגודל וכח הצומח כמו שכתוב (אסתר ב) : "ויהי אומן את הדסה" לשון גדול וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת ל"א) : 'אמונה זה סדר זרעים' ועל כן כשיש לו אמונה שהיא בחינת כח הגודל וכח הצומח אזי אין מזיק לו שום דבר ואינו ירא משום אדם ושום דבר ומתפלל בחיות כראוי ונוסע להצדיק כי אינו מתירא ומתפחד משום ענין שבעולם אבל כשיש חסרון באמונה אזי אין לו כח הגודל וכח הצומח ואזי הוא נרקב ממש, כמו החטה הנ"ל ועל כן יש לו עצבות ועצלות וכבדות, והוא נרקב ממש וזה בחינת ארך אפים הינו מה שאינו ירא משום דבר ואינו משגיח על שום ביטול ובלבול בעבודתו רק עושה את שלו זה בחינת ארך אפים שאין שום דבר יכול לבלבל אותו כי לא אכפת לה שום דבר רק עושה את שלו בעבודתו את השם יתברך כי ארך אפים הוא תלוי בבחינת אמונה כי 'כל זמן שיש עבודה זרה בעולם חרון אף בעולם' (ספרי פרשת ראה) אבל על ידי אמונה שהוא הפך עבודה זרה נתבטל החרון אף וזוכין לאריכת אפים, שהוא הפך החרון אף הינו שזוכה על ידי אמונה לאריכת אפים שיאריך אפו על כל דבר בלבול ומניעה שעובר עליו בתפילתו ועבודתו שיסבל הכל, ולא יתעצב ולא יתעצל על ידי זה כלל רק יעצר רוחו ולא יכפת לה כלל ויעשה את שלו בעבודתו ויעבר על הכל, ולא יחוש על כל הבלבולים והמניעות כלל שכל זה הוא בחינת ארך אפים שזוכין על ידי אמונה שהוא בחינת כח הגודל וכח הצומח כי על ידי זה הוא גדל וצומח ומצליח בעבודתו כי לא יוכל לבלבלו שום מונע להפילו בעצבות ועצלות חס ושלום ולמנעו על ידי זה, חס ושלום רק יעשה את שלו בזריזות ושמחה ולא יסתכל על כל הבלבולים כלל שכל זה הוא בחינת ארך אפים בחינת אמונה, בחינת כח הגודל וכח הצומח כנ"ל ודע, שארך אפים תלוי בארץ ישראל כי שם זוכים לבחינת ארך אפים כי ארץ ישראל הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים ל"ז) : "שכן ארץ ורעה אמונה" וכמו שאמרו חז"ל (כתבות ק"י:) : 'כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק' נמצא שארץ ישראל הוא בחינת אמונה ועל ידי אמונה זוכין לבחינת אריכת אפים כנ"ל דהינו שלא יוכל לבלבלו שום מונע ובלבול מעבודתו כנ"ל נמצא שעקר עבודת איש הישראלי זוכין על ידי ארץ ישראל שהוא בחינת אמונה בחינת אריכת אפים בחינת כח הגודל וכח הצומח שעל ידי זה זוכין להתחזק בעבודתו ולבלי להסתכל על שום מונע ומעכב ומבלבל שאי אפשר לזכות לעבודת השם באמת כי אם על ידי זה וכנ"ל ועקר גדל ההשתוקקות וההתלהבות של משה רבנו, עליו השלום שהיה מתלהב לארץ ישראל כל כך היה רק בשביל מדה זאת של אריכת אפים מחמת שראה ששם בארץ ישראל זוכין לבחינת ארך אפים כנ"ל וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין קי"א) : "וימהר משה ויקד ארצה וישתחו" 'מה ראה ? ארך אפים ראה' הינו כנ"ל כי מחמת שראה בחינת ארך אפים שהוא תלוי בארץ ישראל כנ"ל על כן "ויקד ארצה", שהיה לבו בוער לארץ ישראל כדי לזכות לארך אפים כנ"ל וזה שאמרו שם : 'וחד אמר אמת ראה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי' כי ארץ ישראל הוא בחינת אמת כמבאר במקום אחר [בהתורה ואכלתם סי' מ"ז] ומסיק שם בגמרא שמע מנה ארך אפים ראה כי עקר הוא בחינת אריכת אפים כנ"ל וצריך כל אדם לבקש מהשם יתברך שיהיה לו כסופין וגעגועים לארץ ישראל וגם שיהיה געגועים לכל הצדיקים לארץ ישראל והוא סגלה להכעס ולעצבות כי 'כל הכועס כאלו עובד עכו"ם' (שבת ק"ה) אבל ארץ ישראל הוא בחינת אמונה, בחינת ארך אפים, הפך הכעס וזה שקדם קריאת שמע, שהוא אמונת היחוד, אנו מבקשים 'והוא יוליכנו קוממיות לארצנו' הינו שאנו מבקשים ומתגעגעים לארץ ישראל ועל ידי זה זוכים לאמונה הינו קריאת שמע, שהוא אמונה
עַצְבוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאד

וּמַה שֶּׁהָאָדָם אֵינוֹ נוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק, הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וּכְבֵדוּת

וְכֵן מַה שֶּׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, הוּא מֵחֲמַת עַצְבוּת וְעַצְלוּת

הַיְנוּ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה

כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה

וְהָיָה מַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עוֹמֵד עָלָיו

וְשׁוֹמֵעַ כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו, וּמַאֲזִין לְקוֹל תְּפִילָּתוֹ

בְּוַדַּאי לא הָיָה לוֹ שׁוּם עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת בִּתְפִילָּתוֹ

וּבְוַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי

אַך עִקַּר בִּלְבּוּל הַתְּפִילָּה, הוּא בָּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה

וְעַל כֵּן נוֹפֵל עָלָיו עַצְלוּת וְעַצְבוּת, וּמְבַלְבֵּל אֶת תְּפִילָּתוֹ

כִּי עִקַּר הָעַצְבוּת וְהָעַצְלוּת, הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה

כְּמוֹ לְמָשָׁל, כְּשֶׁמַּנִּיחִין חִטָּה בְּאֶרֶץ טוֹבָה

אֲזַי הוּא גָּדֵל וְצוֹמֵחַ יָפֶה, וְאֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם רוּחַ וְלא זִיקִים וּרְעָמִים

וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ כּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכחַ הַגּוֹדֵל

עַל כֵּן אֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר

אֲבָל כְּשֶׁנּוֹתְנִין הַחִטָּה בְּאֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לִזְרִיעָה

אֲזַי הוּא נִרְקָב בָּאָרֶץ

מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ כּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכחַ הַגּוֹדֵל

וֶאֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיְהִי אוֹמֵן אֶת הֲדַסָּה" לְשׁוֹן גִּדּוּל

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֱמוּנָה זֶה סֵדֶר זְרָעִים'

וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה

שֶׁהִיא בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ

אֲזַי אֵין מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר

וְאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם אָדָם וְשׁוּם דָּבָר

וּמִתְפַּלֵּל בַּחִיּוּת כָּרָאוּי

וְנוֹסֵעַ לְהַצַּדִּיק

כִּי אֵינוֹ מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מִשּׁוּם עִנְיָן שֶׁבָּעוֹלָם

אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ חִסָּרוֹן בָּאֱמוּנָה

אֲזַי אֵין לוֹ כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ

וַאֲזַי הוּא נִרְקָב מַמָּשׁ, כְּמוֹ הַחִטָּה הַנַּ"ל

וְעַל כֵּן יֵשׁ לוֹ עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת, וְהוּא נִרְקָב מַמָּשׁ

וְזֶה בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם

הַיְנוּ מַה שֶּׁאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר

וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל שׁוּם בִּיטּוּל וּבִלְבּוּל בַּעֲבוֹדָתוֹ

רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ

זֶה בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר יָכוֹל לְבַלְבֵּל אוֹתוֹ

כִּי לא אִכְפַּת לֵהּ שׁוּם דָּבָר

רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי אֶרֶך אַפַּיִם הוּא תָּלוּי בִּבְחִינַת אֱמוּנָה

כִּי 'כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בָּעוֹלָם חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם'

אֲבָל עַל יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהוּא הֶפֶך עֲבוֹדָה זָרָה

נִתְבַּטֵּל הַחֲרוֹן אַף

וְזוֹכִין לַאֲרִיכַת אַפַּיִם, שֶׁהוּא הֶפֶך הַחֲרוֹן אַף

הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה עַל יְדֵי אֱמוּנָה לַאֲרִיכַת אַפַּיִם

שֶׁיַּאֲרִיך אַפּוֹ עַל כָּל דְּבַר בִּלְבּוּל וּמְנִיעָה שֶׁעוֹבֵר עָלָיו בִּתְפִילָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ

שֶׁיִּסְבּל הַכּל, וְלא יִתְעַצֵּב וְלא יִתְעַצֵּל עַל יְדֵי זֶה כְּלָל

רַק יַעֲצר רוּחוֹ וְלא יִכְפַּת לֵהּ כְּלָל

וְיַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ

וְיַעֲבר עַל הַכּל, וְלא יָחוּשׁ עַל כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת כְּלָל

שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם

שֶׁזּוֹכִין עַל יְדֵי אֱמוּנָה

שֶׁהוּא בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ

כִּי עַל יְדֵי זֶה הוּא גָּדֵל וְצוֹמֵחַ וּמַצְלִיחַ בַּעֲבוֹדָתוֹ

כִּי לא יוּכַל לְבַלְבְּלוֹ שׁוּם מוֹנֵעַ לְהַפִּילוֹ בְּעַצְבוּת וְעַצְלוּת חַס וְשָׁלוֹם

וּלְמָנְעוֹ עַל יְדֵי זֶה, חַס וְשָׁלוֹם

רַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בִּזְרִיזוּת וְשִׂמְחָה

וְלא יִסְתַּכֵּל עַל כָּל הַבִּלְבּוּלִים כְּלָל

שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם

בְּחִינַת אֱמוּנָה, בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ כַּנַּ"ל

וְדַע, שֶׁאֶרֶך אַפַּיִם תָּלוּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי שָׁם זוֹכִים לִבְחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם

כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה"

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: 'כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹקַּ'

נִמְצָא שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה

וְעַל יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכִין לִבְחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם כַּנַּ"ל

דְּהַיְנוּ שֶׁלּא יוּכַל לְבַלְבְּלוֹ שׁוּם מוֹנֵעַ וּבִלְבּוּל מֵעֲבוֹדָתוֹ כַּנַּ"ל

נִמְצָא שֶׁעִקַּר עֲבוֹדַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי

זוֹכִין עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה בְּחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם

בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ

שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדָתוֹ

וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב וּמְבַלְבֵּל

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת כִּי אִם עַל יְדֵי זֶה וְכַנַּ"ל

וְעִקַּר גּדֶל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַהִתְלַהֲבוּת שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם

שֶׁהָיָה מִתְלַהֵב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּל כָּך

הָיָה רַק בִּשְׁבִיל מִדָּה זאת שֶׁל אֲרִיכַת אַפַּיִם

מֵחֲמַת שֶׁרָאָה שֶׁשָּׁם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכִין לִבְחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "וַיְמַהֵר משֶׁה וַיִּקּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ"

'מָה רָאָה ? אֶרֶך אַפַּיִם רָאָה' הַיְנוּ כַּנַּ"ל

כִּי מֵחֲמַת שֶׁרָאָה בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם שֶׁהוּא תָּלוּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל

עַל כֵּן "וַיִּקּד אַרְצָה", שֶׁהָיָה לִבּוֹ בּוֹעֵר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּדֵי לִזְכּוֹת לְאֶרֶך אַפַּיִם כַּנַּ"ל

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ שָׁם: 'וְחַד אָמַר אֱמֶת רָאָה מַר אָמַר חֲדָא וּמַר אָמַר חֲדָא וְלָא פְּלִיגֵי'

כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת אֱמֶת כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר

[בהתורה ואכלתם סי' מ"ז]

וּמַסִּיק שָׁם בַּגְּמָרָא שְׁמַע מִנַּהּ אֶרֶך אַפַּיִם רָאָה

כִּי עִקָּר הוּא בְּחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם כַּנַּ"ל

וְצָרִיך כָּל אָדָם לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כִּסּוּפִין וְגַעְגּוּעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְגַם שֶׁיִּהְיֶה גַּעְגּוּעִים לְכָל הַצַּדִּיקִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְהוּא סְגֻלָּה לְהַכַּעַס וְלָעַצְבוּת

כִּי 'כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עַכּוּ"ם'

אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, בְּחִינַת אֶרֶך אַפַּיִם, הֶפֶך הַכַּעַס

וְזֶה שֶׁקּדֶם קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהוּא אֱמוּנַת הַיִּחוּד, אָנוּ מְבַקְּשִׁים

'וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ'

הַיְנוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים וּמִתְגַּעְגְּעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לֶאֱמוּנָה

הַיְנוּ קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהוּא אֱמוּנָה
שיחות הר"ן - אות קכא
שיחות הר"ן - אות קכא פעם אחד הוכיח אותנו להתפלל בכונה ובכחות כמבאר בספריו הרבה שצריכין להכריח עצמו מאד לתפילה ולהתפלל בכל כחו ואמר: שתפילה שלכם בכח הוא כמו שמשכתי אני את החבל עם האנקיר כשהייתי על הספינה הינו בהיותו על הספינה היה פעם אחד בשעת הדחק שהיו מכריחים את כל אנשי הספינה שימשכו בכל כחם את החבל הנ"ל והייתי מושך בכל כחי החבל אבל באמת לא הכנסתי שום כח רק היה לפנים כי הכרחתי להראות לפניהם כאלו אני מושך בכל כחי כך הוא התפילה שלכם בכח ובכונה כלומר שעדין אין אנו מכניסין כל כחנו באמת לתוך התפילה
הר של אש - מעשה מבעל תפילה
...breslev.eip.co.il/?key=59 - סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה והודיע המלך להגבור המלך זה השי"ת. והגיבור היינו מידת הדין והיראות הנפולות שיש לאדם שהוא צריך להתגבר עליהן. היות שבדרך, שהוא עולה אל החרב הנ"ל הדרך שעולה אל החרב, היינו הדרך להשיג את השכל הנקנה שבו נמתקת היראה של מידת הגבורה והדין. דהיינו השגת האין סוף. כי רק שם כל הדינים נמתקים בשורשם... יש דרך מן הצד היינו צורת מחשבה לא מקובלת, כי הוא שכל מאוד גדול שהוא השכל הנקנה והוא בחינת הדרך מן הצד שיש במעשה של אבידת המלך עיין שם ובאים באותו...
שיחות הר"ן - אות סב
...- אות סב דע שיש בבני אדם סגלות גדולות כי יכולין לפעל על ידי מחשבתם מה שהם חושבים ואפילו היקרות חס ושלום, הוא בא ממחשבות בני אדם כי כשהמחשבה היא כלה אחוזה ודבוקה בדבר אחד שיהיה כן דהינו כל הבחינות שיש במחשבה דהינו פנימיות וחיצוניות ושאר הבחינות כלם עד הנקדה וכשכלם כאחד אחוזים ודבוקים וחושבים שיהיה כן בלי בלבול ונטיה למחשבה אחרת על ידי זה הם פועלים שבהכרח יהיה כן כמו שהם חושבים וגם שהמחשבה תהיה בפרטי פרטיות, לא בדרך כלל כגון שיחשב שאם יהיה כן יהיה כך וכך בפרטיות אבל כשחושב בדרך כלל הוא בחינת גלמי...
שיחות הר"ן - אות קכב
...הר"ן - אות קכב שמעתי בשמו שאמר שאם לא היה ממתין בבטחון לישועת ה' כבר היה איש נוסע ומטלטל כמו כל הנוסעים ומטלטלים עצמם בשביל הפרנסה כנהוג עכשו והכונה כי אמר זאת לענין הנהגת הבית בפרנסה ומלבושים ושאר צרכי הבית שעל פי רב חסר לאדם הרבה כגון, לזה חסר מלבוש פשוט ויש שחסר להם מלבושים חשובים או דירה וכו' שצריכין להמתין לישועת ה' ולבלי לדחק את השעה למלאות החסרון תכף ומיד רק צריכין להמתין עד ירחם ה' ואמר על עצמו ענין הנ"ל שאם לא היה ממתין, כגון כשהיה חסר לו איזה דבר, אם היה דוחק את השעה שיהיה דוקא תכף היה...
ספר המידות - שינה
ספר המידות - שינה חלק שני א. מי שהוא מקדש יותר, הוא רחוק מהשנה יותר. ב. על ידי רבוי השנה והתנומה, על ידי זה דוחפין אותו ממרכבה דקדשה, ונשתנה פניו, ונתקלקל צלם אלהים. ג. חמשה עשר "שיר המעלות" שבתהלים מסגלים לבטל השנה. ד. מי שאינו יכול לישן, יעלה על מחשבתו אמונת תחית המתים.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נז - אֵימָתַי יָבוֹא בֶּן דָּוִד
...דוד [לשון רבנו, זכרונו לברכה] שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קסמא, אימתי בן דוד בא וכו' אמר להן לכשיפל השער הזה ויבנה, ויפל ויבנה, ויפל, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא השער הזה, של ארם, שבארם היה באותה השעה: ואין מספיקין לבנותו, פעם שלישית שאלו את רבי יוסי בן קסמא אימתי יבוא בן דוד וכו'. א. דע, כי כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נברא ממנו מלאך וכל דבור ודבור נחלק לכמה ניצוצות, בבחינת: "כפטיש יפוצץ סלע" כמו כן נבראו כמה וכמה מלאכים, לפי רב הניצוצות ודבור הכולל את הניצוצות נברא מלאך שהוא שר...
שבחי הר"ן - אות כ
שבחי הר"ן - אות כ ובעת שהיה יושב בבית חותנו כשהיה חפץ לדבר עם הבעל שם טוב, זכרונו לברכה דהינו לילך על קברו ולבקש מאתו איזה דבר בקשה היה רגיל לנסע לקהלת סמילא שהיה סמוך לבית חותנו והלך על קבר הצדיק המפרסם מורנו הרב ישעיה מיאנוב, זכרונו לברכה, שהוא מנח שם ועשה את הצדיק הנ"ל לשליח שילך ויודיע להבעל שם טוב זכרונו לברכה, את בקשתו מה שהיה צריך אז
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יד - לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם
...בעולם [לשון רבנו, זכרונו לברכה] תקעו בחדש שופר בכסא וכו' א. להמשיך שלום בעולם צריך להעלות כבוד הקדוש ברוך הוא לשרשו הינו ליראה כמו שכתוב: "ליראה את השם הנכבד" ב. ואי אפשר להעלות את הכבוד אלא על ידי תורת חסד "ותורת חסד" אמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'זהו הלומד תורה על מנת ללמדה' כי זה עקר כבודו כמובא בזוהר 'בשעתא דשאר עכו"ם אתין ואודן לקדשא בריך הוא, כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא, כמו גבי יתרו: בשעתא דאמר יתרו: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים", כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא'...
שיחות הר"ן - אות רעד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רעד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן טוב מאד להאדם שיהיה לו חדר מיחד לו לבדו לעסק שם בעבודת ה' בתורה ותפילה ובפרט התבודדות ושיחה בינו לבין קונו שלזה צריכין בודאי חדר מיחד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנד - עֵינַיִם הֵם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וּגְבוֹהִים מְאד
...מוהר"ן ח"א - תורה רנד - עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאד עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאד והם רואים תמיד דברים גדולים ונוראים ואם היה האדם זוכה לעינים כשרים היה יודע דברים גדולים רק ממה שעיניו רואות כי הם רואות תמיד, אך שאין יודע מה רואה כמו למשל כשמעבירין דבר לפני עיני האדם בהעברה ובמהירות גדול ואזי אין האדם יודע מה ראה והנה אף שבשעה שהעבירו הדבר לפני עיניו בודאי ראה אותו בראיה גמורה עם כל זה אין יודע מה ראה כי אף שעיניו ראו הדבר בשלמות עם כל זה מחמת המהירות לא היה פנאי בכדי שיביא הראות להדעת...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0791 שניות - עכשיו 10_11_2026 השעה 02:21:37 - wesi2