breslev.eip.co.il/?key=384 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קי - לא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיך

לא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיך

כִּי הַתּוֹרָה הִיא רוּחָנִיּוּת

וַאֲשֶׁר זַך ויָשָׁר פָּעֳלוֹ וְשִׂכְלוֹ רוּחָנִי

יָכוֹל לִתְפּס כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְלא יִשְׁכַּח דָּבָר

כִּי דָּבָר רוּחָנִי אֵינוֹ תּוֹפֵס מָקוֹם

וִיכוֹלָה הַתּוֹרָה לְהִתְפַּשֵּׁט וְלִשְׁכּן בְּשִׂכְלוֹ

אַך מִי שֶׁהוּא מְגַשֵּׁם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְעוֹשֶׂה מִמֶּנָּה מַמָּשׁוּת

אֲזַי יֵשׁ לָהּ שִׁעוּר וְקִצְבָּה כַּמָּה הוּא יָכוֹל לִתְפּס בְּשִׂכְלוֹ וְלא יוֹתֵר

וְאִם יִרְצֶה לְהַשִּׂיג יוֹתֵר, אֲזַי יִדָּחֶה מַה שֶּׁכְּבָר נִכְנַס בְּשִׂכְלוֹ

כְּדֶרֶך כָּל דָּבָר גַּשְׁמִי

אִם הוּא כְּבָר מָלֵא, אִם יְמַלְּאֶנּוּ יוֹתֵר, יִדְחֶה מַה שֶּׁהָיָה בּוֹ כְּבָר

וְזֶהוּ: "לא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה": "וְיָמֵשׁ חֹשֶׁך"

כְּלוֹמַר הִזָּהֵר שֶׁלּא תִּהְיֶה מַמָּשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה

'מִפִּיך' כְּלוֹמַר מֵחֲמַת פִּיך שֶׁיּוֹצֵא מֵאִתְּך יִהְיֶה לָהּ מַמָּשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת תִּזָּהֵר מִזֶּה

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהִתְעַנָּה רַב יוֹסֵף אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁיִּתְקַיֵּם לִמּוּדוֹ

אַחֲווּ לֵהּ לא יָמוּשׁוּ מִפִּיך וְשׁוּב הִתְעַנָּה וְכוּ' אַחֲווּ לֵהּ וּמִפִּי זַרְעֲך וְכוּ'

כְּלוֹמַר שֶׁלּא יָמוּשׁוּ וִיגֻשְּׁמוּ מִפִּיך

וַאֲזַי יִתְקַיֵּם תַּלְמוּדוֹ

כִּי לא יִהְיֶה שִׁכְחָה

כִּי דָּבָר רוּחָנִי אֵינוֹ תּוֹפֵס מָקוֹם

וְדוּק

וכיו"ב מובא כאן breslev.eip.co.il/?key=40 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יא - אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי

כִּי כְּשֶׁהַתּוֹרָה בָּאָה לְתוֹךְ דִּבּוּרִים פְּגוּמִים

לְפֶה פָּגוּם

לא דַּי שֶׁאֵין דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה מְאִירִים לוֹ

כִּי אִם גַּם הַתּוֹרָה עַצְמָהּ נִתְגַּשֵּׁם וְנִתְחַשֵּׁךְ שָׁם מִפִּיו

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ"

בְּחִינַת "וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ"

הַיְנוּ שֶׁלּא יִתְגַּשְּׁמוּ וְיִתְחַשְּׁכוּ מִפִּיךָ

כִּי עַל יְדֵי שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין שֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת

הַיְנוּ עַל יְדֵי גַּדְלוּת

עַל יְדֵי זֶה אֵין יְכוֹלִין לִפְתּחַ פֶּה

בִּבְחִינַת: "סָגְרוּ פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת"



והעניין כמובן צריך ביאור, מהי האזהרה שלא להפוך את התורה לממשית, ומהו שורש העניין הזה?

*

והעניין הזה יתבאר ע"פ מ"ש רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם

וע"פ מ"ש כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=64 - בעניין קיום המצוות של הצדיק האמת

כי באמת כל התורה כולה היא מצוות. וכל פסוק ופסוק בתורה הוא מצווה. ואין מי שיודע להשיג את המצווה שיש בכל פסוק ופסוק שבתורה, אלא רק השי"ת עצמו ומי שנכלל בו.

והשי"ת עצמו מקיים את כל התורה כולה כפי מה שהיא באמת. והשי"ת מקיים את כל המצוות כולן ממש בכל רגע ורגע, כי השי"ת הוא הצדיק האמת וכולי, שמקיים את כל התורה כולה תמיד וכולי.

והעניין של לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, היינו אזהרה שלא תהפוך את התורה לממשית. היינו כי כאן בעולם העשייה אין האדם יודע כיצד לעבוד את השי"ת בכל פסוק ופסוק שיש בתורה.

ופיך היינו המלכות פה שהיא עולם העשייה. ובעלם הזה יש לאדם רק תריג מצוות כפשוטן שהם ממשיות עבור האדם.

אך בעולם הבא ובאין סוף (מעל עולם האצילות) שם יש לתורה פירוש אחר, ושם כל פסוק ופסוק שיש בתורה הוא מצווה ממש. והשי"ת מקיים את התורה לפי הפירוש שלה באין סוף.

כי בוודאי שהשי"ת לא מניח תפילין ולא מכבד הורים כפשוטו בצורה ממשית, אלא יש כאן בחינה פנימית שבה השי"ת מקיים את כל המצוות ממש.

ועל האדם לזכות להגיע לעניין הזה שבו גם הוא יקיים את כל המצוות כפי מה שהשי"ת מקיים אותן.

אך כדי לזכות לכך, לשם כך על האדם לזכות להשיג את פנימיות התורה, דהיינו שעל האדם לזכות להשיג את פירוש התורה כפי מה שהוא היה לפני בריאת העולם באין סוף, ועל האדם להבין כיצד השי"ת עצמו מקיים את התורה עצמה, ועל האדם לקיים את התורה כפי מה שהשי"ת עצמו מקיים אותה...

ולא ימוש ספר התורה הזה, היינו שאל תפרש את התורה רק לפי הפירוש שלה כאן בעולם הממשי עולם העשייה, כי כאן בעולם העשייה הפירוש של התורה הוא מגושם וממשי, ועל האדם לזכות לקיים את המצוות כפי מה שהשי"ת זוכה לקיים אותן וכולי כנ"ל.

ולזכות לכל זה אי אפשר אלא על ידי ענווה בשלמות כמו של משה רבנו ממש. ורק על ידי ענווה בשלמות ממש, על ידי זה זוכה האדם להכלל בא"ס וזוכה להשיג את תורת ה ממש, וזוכה לקיים את התורה כפי מה שהשי"ת מקיים אותה ממש וכולי.



כמו כן ראה גם כאן: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=157 - מהו סם המוות שיש בדברי הצדיק וכיצד להנצל ממנו?

כי בדברי הצדיק יש גם טוב וגם רע. ואם שוכח האדם שכל דברי הצדיק הם רק הקדמות לשכל של הצדיק, הרי שהוא הופך את התורה של הצדיק לממשית.

כי באמת השכל של הצדיק הוא כולו בבחינת אין סוף ממש, שהוא אין לו ישות והוויה בבחינת צמצום. ואם חושב האדם בטעות כי דברי התורה של הצדיק, הם אכן השכל של הצדיק, הרי שהוא הופך את התורה של הצדיק לממשית, והרי שהוא שותה את סם המוות וכולי עיין שם.



כמו כן שורש העניין יתבאר ע"פ מ"ש שהתורה היא בחינת בריאת העולם. והתפילה היא בחינת לפני הבריאה. והעניין של לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, היינו אזהרה לקשר את בחינת הבריאה לבחינת לפני הבריאה.

כי פיך היינו המלכות שהיא העולם הזה עולם העשייה וכולי. והתורה היא בחינת העולם כנ"ל. ולא ימוש ספר התורה הזה מפיך, היינו שלא תפגום במלכות של השי"ת ולא תהפוך את בחינת הבריאה לישות ממשית, אלא תקשר אותה לבחינת לפני הבריאה.