ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קסד - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
אות קסד בסוכות תקס"ח בעת שהתחיל אצלו חלי ההוסט קדם שנסע ללמברג אז נשמע מפיו הקדוש בלילה הראשונה של סוכות ששאל תבת הוסט מה היא בלשון נכרים ובתחלה לא הבינו כונתו ואחר כך דבר מזה שבלשונם אשפיזא [אורח] נקרא הוסט. ושוב לא דבר בענין זה והזכיר אז מאמר רבותינו זכרונם לברכה שהיו רגילים לדבר בלשון חכמה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ערובין נ"ד) : רבי אבהו כד הוי משתעי בלשון חכמה וכו' וכיוצא בזה והנראה היה שרמז בשיחתו הקדושה לענין האשפיזין עלאין שנכנסו אל הסכה, ואין אתנו יודע עד מה. כי זה ידוע לנו כבר והוא כלל גדול שבכל הדברים שבעולם ובכל הלשונות הגוים יכולים למצא אל קותו יתברך וכמבאר מזה בדבריו זכרונו לברכה בספריו כמה פעמים וכמו שמביא מאמר רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי תענית) טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים וכו' ועצם גדלת השגת רבנו זכרונו לברכה בענין זה אי אפשר להעריך ולספר אפילו מה שזכינו לראות ולהבין בדעתנו. כי ראינו בחוש ממש שאצלו היה כל העולם כלו פתוח ומגלה והיה רואה בכל דבר התלבשות חיותו יתברך עד שהיה יכול לעשות תורות נפלאות ונוראות מכל הדברים שבעולם. ואי אפשר להאריך ולספר מזה למי שלא זכה לראות זאת בעיניו. ואם תזכה לילך בדרך הישר והאמת ותזכה להעמיק עיונך בספרי רבנו זכרונו לברכה. תזכה להבין קצת מזה העתקה אות באות מאגרת כתיבת יד רבנו זכרונו לברכה בעצמו שכתב לאחיו מורנו הרב יחיאל זכרונו לברכה לקרימינטשאק שהיה שם מחלקת עליו ממתנגדים רשעים, וצערו אותו מאד כמובן מדברי רבנו זכרונו לברכה בעצמו באגרת זו בעזרת ה' יום ב' פרשת בחקותי. לאהובי אחי חביבי וידידי הרבני המפלא ומפלג חכם השלם מורנו יחיאל צבי נרו יאיר ויופיע הגיעני מכתבו פה זאסלאב והיה לי צער גדול מזה איך מלאו לבם האנשים הרשעים האלה, והעזו פניהם כל כך נגדך ותמה אני איך לא נמצא טוב לעמת רע לעמד כנגדם לבער הרע. אהובי אחי נפשי ולבבי אל תירא ואל תחת מפניהם רק חזק ואמץ בתורה וביראת ה' כל היום, כמדבר בין שנינו, וזכות אבותיך מסיעתך כי כל זה לגדל אותך ולהרבות כבודך ולגדל שכלך כי כמו שאי אפשר לכל מיני זרעונים לבוא לתכלית גדולם אלא עד שנותנין מתחלה הגרעין בעפר ואחר כך הגרעין נתבלה ואחר בלותו יפרח ויציץ ונעשה אילן גדול כן הדבר הזה שעל ידי זה שמשפילין אותך עד עפר, על ידי זה תתגדל ותציץ ותפרח בעולם. אלו היו יודעין אלו הרשעים מזה בודאי לא היו מבזין אותך כי כל כונתם לרע. ומהודענא למעלתו כי בדעתי לישב בכאן קהלת קדש זאסלאב לערך שלשה חדשים, ואחר כך אדעה איך לפנות. ומהודענא, שזוגתי מתחלה היה לה שנוי, ועכשו נתהפך והולך ומתמעט כחה בכל יום. וההוצאה בכאן מרבה, כי היו לי הוצאות בכאן ארבעה וחמשים אדמים. ותו לא מידי, רק חיים. מנאי אחיך אוהב נפשך, הדורש שלום תורתך ומצפה לשמע ממנו בשורות טובות ולראותו בחיים ושלום נחמן בן מורנו הרב שמחה ישמרהו צורו ויחיהו זוגתי פורסת בשלום זוגתו, בתי מרים פורסת בשלום כלכם. ולפרס בשלום תומכיו הנלוים אליו, חזקו ואמצו כי יש שכר לפעלתכם בזה ובבא נחמן הנ"ל [עד כאן העתק אות באות מגוף כתיבת רבנו זכרונו לברכה בעצמו]. העתקה אות באות מאגרת כתיבת יד רבנו זכרונו לברכה בעצמו שכתב לכלל אנשי שלומנו בעת שישב בזאסלאב בשנת תקס"ז מהודענא לכל אנשי שלומנו כי קצתי בישיבת ברסלב מגדל הצרות והרפתקאות דעדו עלי, ועכשיו אהיה מתהלך מאהל אל אהל ולא להשתקע אלא לגור. בכן שאלתי ובקשתי מכם שלא יהיה לריק יגיעי שיגעתי עם כל אחד ואחד ושמתי את נפשי בכפי בשביל טובת נפשיכם. ד' הצדיק ואני הרשעתי ומעשי גרמו לי היסורים ומיתת הבנים המסלאים, והמחלקת והקטרוגים. אף על פי כן ידעתי גם ידעתי שגם העסק שעסקתי עמכם להוציא אתכם משני הס"מ על כל אלה עיניו לטש ושניו חרק עלי. בכן אהובי אחי ורעי, חזקו ואמצו ביראת השם כל אחד ואחד לפי כחו ובחינתו ולא יהיה לריק יגיעי, ושמרו תורת משה עבד ה' כאשר למדתי אתכם. ותדעו שאף על פי שאני רחוק עכשו מכם אין זה כי אם רחוק הגופות ואין רחוק הזה חס ושלום בנפשותינו כי קרובים אנחנו. אהובי אחי ורעי נא ונא שיהיו דברי אלה אשר התחננתי קרובים אליכם יומם ולילה. ומהודענא שעכשו אני מתגורר בזסלב ופה אשב אם ירצה השם לערך שלשה חדשים. הלא כה דברי אהובכם הכותב בדמע מגדל השמחה אשר בלבבי שהקדוש ברוך הוא נתן לי כח ברזל לשאת על היסורים והטלטולים כאלו, נחמן בן מורנו הרב שמחה ישמרהו צורו ויחיהו. מהודענא שברוך השם אני בקו הבריאות בלא עסק רפואות גשמיות נחמן הנ"ל [עד כאן העתק אות באות] גם צריכין לחפש עוד אחר אגרת שכתב להכלל מזסלב, שכתב שם לנו שיזכר כל אחד ואחד איך מצאתי אתכם בבואי לברסלב וכמה טובות עשה עמנו עם כל אחד ואחד והוציא אותנו מבין שני הס"מ וכו'. וכתב שם ואם ירצה השם כשאשוב לאיתני אקוה לה' שתוכלו עוד לקבל מאתי. ובסוף סים שם להתפלל עבורו ועקר בקשתו שיזכה לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו וכו'. ואותו האגרת נכתב קדם האגרת המעתק לעיל כי אז היה לו מחוש וחולאת גדול בזסלב וכתב האגרת הנ"ל שלא העתק עדין ובקש מאד שנתפלל עבורו, ואחר כך שב לאיתנו ואז כתב שנית האגרת הנ"ל המעתק לעיל. ובבואו לביתו אמר שאנו פעלנו בתפילתנו ששב לאיתנו בזסלאב מהחולאת הנ"ל אך אחר כך נפטר אשתו באותו הקיץ בזסלאב ואחר כך נשתדך מבראד ואחר כך בא לו החולאת של ההוסט הקשה ואז הזהיר אותנו מאד להתפלל הרבה עבורו אבל בעוונותינו הרבים גברו אראלים וכו' ונסתלק אחר שלש שנים מעת שהגיע לו חולאת ההוסט ואמר שגם אלו השלש שנים היה חי בנס וכו' ובכל זה יש כמה מעשיות לספר מלבד הנעלם מאתנו בלי שעור
אות קסד

בְּסוכּוֹת תקס"ח בְּעֵת שֶׁהִתְחִיל אֶצְלוֹ חֳלִי הַהוּסְט קדֶם שֶׁנָּסַע לְלֶמְבֶּרְגְּ

אָז נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל סוכּוֹת שֶׁשָּׁאַל תֵּבַת הוּסְט מַה הִיא בִּלְשׁוֹן נָכְרִים

וּבִתְחִלָּה לא הֵבִינוּ כַּוָּנָתוֹ

וְאַחַר כָּךְ דִּבֵּר מִזֶּה שֶׁבִּלְשׁוֹנָם אֻשְׁפִּיזָא [אוֹרֵחַ] נִקְרָא הוּסְט.

וְשׁוּב לא דִּבֵּר בְּעִנְיָן זֶה

וְהִזְכִּיר אָז מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהָיוּ רְגִילִים לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן חָכְמָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: רַבִּי אֲבָהוּ כַּד הֲוֵי מִשְׁתָּעֵי בִּלְשׁוֹן חָכְמָה וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

וְהַנִּרְאֶה הָיָה שֶׁרָמַז בְּשִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לְעִנְיַן הָאֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין שֶׁנִּכְנְסוּ אֶל הַסֻּכָּה, וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה.

כִּי זֶה יָדוּעַ לָנוּ כְּבָר וְהוּא כְּלָל גָּדוֹל

שֶׁבְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם וּבְכָל הַלְּשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם יְכוֹלִים לִמְצא אֱל קוּתוֹ יִתְבָּרַךְ

וְכַמְבאָר מִזֶּה בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּסְפָרָיו כַּמָּה פְּעָמִים

וּכְמוֹ שֶׁמֵּבִיא מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

טַט בְּכַתְּפִי שְׁתַּיִם פַּת בְּאַפְרִיקֵי שְׁתַּיִם וְכוּ'

וְעצֶם גְּדֻלַּת הַשָּׂגַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעִנְיָן זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲרִיךְ וּלְסַפֵּר אֲפִילּוּ מַה שֶּׁזָּכִינוּ לִרְאוֹת וּלְהָבִין בְּדַעְתֵּנוּ.

כִּי רָאִינוּ בְּחוּשׁ מַמָּשׁ שֶׁאֶצְלוֹ הָיָה כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ פָּתוּחַ וּמְגֻלֶּה

וְהָיָה רוֹאֶה בְּכָל דָּבָר הִתְלַבְּשׁוּת חִיּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ

עַד שֶׁהָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תּוֹרוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם.

וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ וּלְסַפֵּר מִזֶּה לְמִי שֶׁלּא זָכָה לִרְאוֹת זאת בְּעֵינָיו.

וְאִם תִּזְכֶּה לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת

וְתִזְכֶּה לְהַעֲמִיק עִיּוּנְךָ בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

תִּזְכֶּה לְהָבִין קְצָת מִזֶּה

הַעְתָּקָה אוֹת בְּאוֹת מֵאִגֶּרֶת כְּתִיבַת יַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ שֶׁכָּתַב לְאָחִיו מוֹרֵנוּ הָרַב יְחִיאֵל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִקְרִימִינְטְשָׁאק שֶׁהָיָה שָׁם מַחֲלקֶת עָלָיו מִמִּתְנַגְּדִים רְשָׁעִים, וְצִעֲרוּ אוֹתוֹ מְאד כַּמּוּבָן מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ בְּאִגֶּרֶת זוֹ

בְּעֶזְרַת ה' יוֹם ב' פָּרָשַׁת בְּחֻקּוֹתַי.

לַאֲהוּבִי אָחִי חֲבִיבִי וִידִידִי הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָא וּמֻפְלָג חָכָם הַשָּׁלֵם מוֹרֵנוּ יְחִיאֵל צְבִי נֵרוֹ יָאִיר וְיוֹפִיעַ

הִגִּיעַנִי מִכְתָּבוֹ פּה זַאסְלַאב וְהָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה אֵיךְ מָלְאוּ לִבָּם הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וְהֵעֵזּוּ פְּנֵיהֶם כָּל כָּךְ נֶגְדֶּךָ וְתָמֵהַּ אֲנִי אֵיךְ לא נִמְצָא טוֹב לְעֻמַּת רָע לַעֲמד כְּנֶגְדָּם לְבַעֵר הָרָע.

אֲהוּבִי אָחִי נַפְשִׁי וּלְבָבִי אַל תִּירָא וְאַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם רַק חֲזַק וֶאֱמַץ בְּתוֹרָה וּבְיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם, כַּמְדֻבָּר בֵּין שְׁנֵינוּ, וּזְכוּת אֲבוֹתֶיךָ מְסַיַּעְתְּךָ

כִּי כָּל זֶה לְגַדֵּל אוֹתְךָ וּלְהַרְבּוֹת כְּבוֹדְךָ וּלְגַדֵּל שִׂכְלְךָ

כִּי כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְכָל מִינֵי זֵרְעוֹנִים לָבוֹא לְתַכְלִית גִּדּוּלָם אֶלָּא עַד שֶׁנּוֹתְנִין מִתְּחִלָּה הַגַּרְעִין בֶּעָפָר וְאַחַר כָּךְ הַגַּרְעִין נִתְבַּלֶּה וְאַחַר בְּלוֹתוֹ יִפְרַח וְיָצִיץ וְנַעֲשֶׂה אִילָן גָּדוֹל

כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁמַּשְׁפִּילִין אוֹתְךָ עַד עָפָר, עַל יְדֵי זֶה תִּתְגַּדֵּל וְתָצִיץ וְתִפְרַח בָּעוֹלָם.

אִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִין אֵלּוּ הָרְשָׁעִים מִזֶּה

בְּוַדַּאי לא הָיוּ מְבַזִּין אוֹתְךָ כִּי כָּל כַּוָּנָתָם לְרָע.

וּמְהוֹדַעְנָא לְמַעֲלָתוֹ כִּי בְּדַעְתִּי לֵישֵׁב בְּכָאן קְהִלַּת קדֶשׁ זַאסְלַאב לְעֵרֶךְ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, וְאַחַר כָּךְ אֵדְעָה אֵיךְ לִפְנוֹת.

וּמְהוֹדַעְנָא, שֶׁזּוּגָתִי מִתְּחִלָּה הָיָה לָהּ שִׁנּוּי, וְעַכְשָׁו נִתְהַפֵּךְ וְהוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט כּחָהּ בְּכָל יוֹם.

וְהַהוֹצָאָה בְּכָאן מְרֻבָּה, כִּי הָיוּ לִי הוֹצָאוֹת בְּכָאן אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֲדֻמִּים.

וְתוּ לָא מִידֵי, רַק חַיִּים.

מִנָּאִי אָחִיךְ אוֹהֵב נַפְשְׁךָ, הַדּוֹרֵשׁ שְׁלוֹם תּוֹרָתְךָ וּמְצַפֶּה לִשְׁמעַ מִמֶּנּוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וְלִרְאוֹתוֹ בְּחַיִּים וְשָׁלוֹם נַחְמָן בֶּן מוֹרֵנוּ הָרַב שִׂמְחָה יִשְׁמְרֵהוּ צוּרוֹ וִיחַיֵּהוּ

זוּגָתִי פּוֹרֶסֶת בִּשְׁלוֹם זוּגָתוֹ, בִּתִּי מִרְיָם פּוֹרֶסֶת בִּשְׁלוֹם כֻּלְּכֶם. וְלִפְרס בִּשְׁלוֹם תּוֹמְכָיו הַנִּלְוִים אֵלָיו, חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם בָּזֶה וּבַבָּא נַחְמָן הַנַּ"ל

[עַד כָּאן הָעְתַּק אוֹת בְּאוֹת מִגּוּף כְּתִיבַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ].

הַעְתָּקָה אוֹת בְּאוֹת מֵאִגֶּרֶת כְּתִיבַת יַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ שֶׁכָּתַב לִכְלַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּעֵת שֶׁיָּשַׁב בְּזַאסְלַאב בִּשְׁנַת תקס"ז

מְהוֹדַעְנָא לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ כִּי קַצְתִּי בִּישִׁיבַת בְּרֶסְלַב מִגּדֶל הַצָּרוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת דַּעֲדוּ עָלַי, וְעַכְשָׁיו אֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ מֵאהֶל אֶל אהֶל וְלא לְהִשְׁתַּקֵּעַ אֶלָּא לָגוּר.

בְּכֵן שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי מִכֶּם שֶׁלּא יִהְיֶה לָרִיק יְגִיעִי שֶׁיָּגַעְתִּי עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְשַׂמְתִּי אֶת נַפְשִׁי בְכַפִּי בִּשְׁבִיל טוֹבַת נַפְשֵׁיכֶם.

ד' הַצַּדִּיק וַאֲנִי הִרְשַׁעְתִּי וּמַעֲשַׂי גָּרְמוּ לִי הַיִּסּוּרִים וּמִיתַת הַבָּנִים הַמְסֻלָּאִים, וְהַמַּחֲלקֶת וְהַקִּטְרוּגִים.

אַף עַל פִּי כֵן יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי שֶׁגַּם הָעֵסֶק שֶׁעָסַקְתִּי עִמָּכֶם לְהוֹצִיא אֶתְכֶם מִשִּׁנֵּי הַס"מ עַל כָּל אֵלֶּה עֵינָיו לָטַשׁ וְשִׁנָּיו חָרַק עָלַי.

בְּכֵן אֲהוּבַי אַחַי וְרֵעַי, חִזְקוּ וְאִמְצוּ בְּיִרְאַת הַשֵּׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי כּחוֹ וּבְחִינָתוֹ וְלא יִהְיֶה לָרִיק יְגִיעִי, וְשִׁמְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עֶבֶד ה' כַּאֲשֶׁר לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם.

וְתֵדְעוּ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי רָחוֹק עַכְשָׁו מִכֶּם אֵין זֶה כִּי אִם רִחוּק הַגּוּפוֹת וְאֵין רִחוּק הַזֶּה חַס וְשָׁלוֹם בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ כִּי קְרוֹבִים אֲנַחְנוּ.

אֲהוּבַי אַחַי וְרֵעַי נָא וָנָא שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי קְרוֹבִים אֲלֵיכֶם יוֹמָם וָלָיְלָה. וּמְהוֹדַעְנָא שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי מִתְגּוֹרֵר בְּזַסְלַב וּפה אֵשֵׁב אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם לְעֵרֶךְ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים.

הֲלא כּה דִּבְרֵי אֲהוּבְכֶם הַכּוֹתֵב בְּדֶמַע מִגּדֶל הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר בִּלְבָבִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לִי כּחַ בַּרְזֶל לָשֵׂאת על הַיִּסּוּרִים וְהַטִּלְטוּלִים כָּאֵלּוּ, נַחְמָן בְּן מוֹרֵנוּ הָרַב שִׂמְחָה יִשְׁמְרֵהוּ צוּרוֹ וִיחַיֵּהוּ.

מְהוֹדַעְנָא שֶׁבָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי בְּקַו הַבְּרִיאוּת בְּלא עֵסֶק רְפוּאוֹת גַּשְׁמִיּוֹת נַחְמָן הַנַּ"ל

[עַד כָּאן הָעְתַּק אוֹת בָּאוֹת]

גַּם צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ עוֹד אַחַר אִגֶּרֶת שֶׁכָּתַב לְהַכְּלָל מִזַּסְלַב, שֶׁכָּתַב שָׁם לָנוּ שֶׁיִּזְכּר כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֵיךְ מָצָאתִי אֶתְכֶם בְּבוֹאִי לִבְּרֶסְלַב וְכַמָּה טוֹבוֹת עָשָׂה עִמָּנוּ עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְהוֹצִיא אוֹתָנוּ מִבֵּין שִׁנֵּי הַס"מ וְכוּ'.

וְכָתַב שָׁם וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם כְּשֶׁאָשׁוּב לְאֵיתָנִי אֲקַוֶּה לַה' שֶׁתּוּכְלוּ עוֹד לְקַבֵּל מֵאִתִּי.

וּבַסּוֹף סִיֵּם שָׁם לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ וְעִקַּר בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ וְכוּ'.

וְאוֹתוֹ הָאִגֶּרֶת נִכְתַּב קדֶם הָאִגֶּרֶת הַמָּעְתָּק לְעֵיל

כִּי אָז הָיָה לוֹ מֵחוֹשׁ וְחוֹלַאַת גָּדוֹל בְּזַסְלַב וְכָתַב הָאִגֶּרֶת הַנַּ"ל שֶׁלּא הָעְתַּק עֲדַיִן וּבִקֵּשׁ מְאד שֶׁנִּתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ, וְאַחַר כָּךְ שָׁב לְאֵיתָנוֹ וְאָז כָּתַב שֵׁנִית הָאִגֶּרֶת הַנַּ"ל הַמָּעְתָּק לְעֵיל.

וּבְבוֹאוֹ לְבֵיתוֹ אָמַר שֶׁאָנוּ פָּעַלְנוּ בִּתְפִילָּתֵנוּ שֶׁשָּׁב לְאֵיתָנוֹ בְּזַסְלַאב מֵהַחוֹלַאַת הַנַּ"ל

אַךְ אַחַר כָּךְ נִפְטַר אִשְׁתּוֹ בְּאוֹתוֹ הַקַּיִץ בְּזַסְלַאב

וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתַּדֵּךְ מִבְּרָאד

וְאַחַר כָּךְ בָּא לוֹ הַחוֹלַאַת שֶׁל הַהוּסְט הַקָּשֶׁה

וְאָז הִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאד לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה עֲבוּרוֹ

אֲבָל בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים גָּבְרוּ אֶרְאֶלִּים וְכוּ' וְנִסְתַּלֵּק אַחַר שָׁלשׁ שָׁנִים מֵעֵת שֶׁהִגִּיעַ לוֹ חוֹלַאַת הַהוּסְט

וְאָמַר שֶׁגַּם אֵלּוּ הַשָׁלשׁ שָׁנִים הָיָה חַי בְּנֵס וְכוּ'

וּבְכָל זֶה יֵשׁ כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת לְסַפֵּר

מִלְּבַד הַנֶּעְלָם מֵאִתָּנוּ בְּלִי שִׁעוּר
חיי מוהר"ן - רסח - גדולת נוראות השגתו
...- רסח - גדולת נוראות השגתו אות רסח אמר אני יכול לקבל ממון הרבה בלי שעור ולא יהיה אצלי שום שנוי. כי דרך האדם כשיגיע לידו ממון, בפרט ממון הרבה נשתנה פניו ונעשין אצלו שנויים. אבל אצלי אפילו אם אקבל סך עצום בפעם אחד אין אצלי שום שנוי כלל. ושמעתי בשמו שאמר שקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שיש לו יתברך כי יש אצל השם יתברך כמה חדושים וקבלת ממון שלו הוא חדוש אצל השם יתברך בין החדושים שלו אות רסט יום ד' דאלול תקס"ט ברסלב. אמר אני ענו מכל המפרסמים כי כל אחד יש לו עבודתו ואני ענו הינו כי אינם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מִי שֶׁרַק מִתְנוֹצֵץ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך כשעושה, חס ושלום, אפילו דבר אחד שלא כראוי בשלמות [כלומר, אף על פי שאין בזה הדבר שום נדנוד עברה, חס ושלום ולא שום תאוה גמורה בגשמיות רק שאינו עושה הדבר בתכלית שלמות הקדשה כראוי באמת] ראוי לו שתכלה נפשו לגמרי מעצם החרטה והבושה
שיחות הר"ן - אות יב
...- אות יב אלו הרוצים להיות אנשים כשרים ולכנס בעבודת ה' ואזי יש להם בלבולים גדולים ומניעות גדולות ואינם יכולים לתת עצה לנפשם איך לעשות מחמת גדל הבלבולים והמניעות שיש להם וכל מה שרוצים לעשות בעבודת ה' קשה להם לעשות כראוי דע שזה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים לעשות איזה עבודה או לקדש עצמו באיזה קדשה אף על פי שאינם יכולים לגמר כראוי זה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים אחר זה הוא בחינת קרבנות בבחינת: "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" ואיתא בתקונים שזה בחינת תפילה שהיא בחינת קרבנות הינו כשרוצים להתפלל ואין...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ג והנסיעה לקאמיניץ היתה פליאה גדולה מאד וכל העולם אמרו פרושים על זה קצת דורשין לשבח וקצת וכו' אבל כלם טעו אפילו אותן שאמרו לשבח לא כונו כונתו כלל ואפילו אותן שידעו קצת מחמת שהוא בעצמו גלה להם איזה רמז אף על פי כן לא ידעו כונתו בשלמות וכבר אמר דבר נאה על זה על מה שהעולם טועין עצמן בו תמיד בכל מה שהוא עושה וכו'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עא - קָּשֶׁה מְאד לִהְיוֹת מְפֻרְסָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עא - קשה מאד להיות מפרסם דע, שקשה מאד להיות מפרסם כי מה שהוא מפרסם, הוא מזיק לו מאד כי לפעמים צריך לסבל יסורים בשביל רבים, כמה שכתוב: "ובחברתו נרפא לנו" כי מאחר שהוא מפרסם, על כן הוא בבחינות: "לכן אחלק לו ברבים" על כן צריך לסבל יסורים בשביל רבים כי עליו נאמר: "ובחברתו נרפא לנו" רק שיש כמה בני אדם שצריכים להיות מפרסמים ועושים אותם דוקא מפרסמים אבל יש צדיקים שמקבלים מעצמם יסורים עליהם בשביל ישראל ובזה מחליפין השפע כמבאר למעלה בסימן ס"ג על פסוק "ובשתים יכסה פניו"
שבחי הר"ן - אות כג
שבחי הר"ן - אות כג ואמר: שהוא ענו בתכלית העניוות בכל האיברים כי יש אחד שהוא ענו ואין הענווה בלב ויש שהוא ענו ואין הענווה מגיע באיזה איבר אבל אצלו הענווה בתכלית בכל האיברים כי לבו וכל איבריו הם בתכלית הביטול
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מא - לִפְעָמִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עוֹשֶׂה מוֹפְתִים
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מא - לפעמים השם יתברך עושה מופתים לפעמים השם יתברך עושה מופתים על ידי בעלי הפוסקים בבחינת: "מפתיו ומשפטי פיהו" שעל ידי 'משפטי פיהו', שפוסק שיהיה כך, נעשה מופת כי מחמת שנתקבל לבעל פוסק וכשפוסק באסור והתר וכיוצא, מקבלין דעתו כמו כן כשפוסק באיזה ענין, מקבלין דעתו, ונעשין מופתים על ידו וזהו בחינת המופתים שמספרין מהגאונים שהיו בדורות שלפנינו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לב - אֲדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח
...- אדני שפתי תפתח [לשון רבנו זכרונו לברכה] "אדני שפתי תפתח" והוא בחינת רקודין של חתנה כי כל זמן שלא נתונה לזווג היא אתקריאת נער בלא ה' גימטריא ש"ך דינים וכד אתתקנת לזווג אתקריאת נערה בה"א שנמתקין הדינין על ידי ה' אלפין של אהיה שבבינה כמובא ב"פרי עץ חיים" נמצא הכלה עדין בבחינות נער בבחינות ש"ך דינים וצריך להמתיקה ולתקנה וזה נעשה על ידי רקודין כי הרגלין הם בבחינות נצח והוד והם נתנשאים על ידי הלב הינו על ידי שמחת הלב כנראה בחוש שעל ידי שמחת הלב מרקדין כמו שכתוב גבי יעקב "וישא יעקב את רגליו" ופרש רש"י:...
גדולת נוראות השגתו - חיי מוהר"ן - חלק 1
...- חלק 1 breslev.eip.co.il/?key=564 - חיי מוהר"ן - רמא - גדולת נוראות השגתו שמעתי בשמו שאמר מתי יש לי התבודדות ואמר שבשעה שכל העולם עומדים סביביו והוא יושב בתוכם אז יש לו התבודדות. כי הוא יכול לצעק בקול דממה דקה וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו. וגם אנכי שמעתי מפיו הקדוש בעצמו שיש לו קול דממה דקה שיכול לעמד בין העם והמון אנשים ויצעק בקול דממה דקה מסוף העולם ועד סופו, וכל האנשים סביביו לא ישמעו כלל. שלמות ההתבודדות הוא דבקות ושתיקה. ומאחר שרבי נחמן מברסלב נכלל בא"ס לגמרי, ממילא הוא תמיד באמצע התבודדות...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ח
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ח ובח"י איר נסע מביתו מקהלת קדש מדודיוקא לעיר ניקולייב ושם היה ספינה עבור חטים ונסע עם אותה הספינה דרך אדס כי מקדם היו המשלחים ושאר אנשים יראים לנסע דרך אדס כי אמרו שהים מסכן דרך שם והוא בחכמתו הגדולה הבין תכף שטוב יותר מכמה טעמים לנסע על הספינה מאדס כי מקצרים את הדרך הרבה שיש ממדינתנו לגלץ גם יוצאים מן הסכנה שיש כשנוסעים מגלץ שיש סכנה גדולה כשיורדים מהנהר טונא על הים כמפרסם על כן לא השגיח כלל על דברי העולם ונסע מניקולייב דרך אדס לסטנבול
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1411 שניות - עכשיו 18_10_2026 השעה 01:47:50 - wesi2