ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קסד - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
אות קסד בסוכות תקס"ח בעת שהתחיל אצלו חלי ההוסט קדם שנסע ללמברג אז נשמע מפיו הקדוש בלילה הראשונה של סוכות ששאל תבת הוסט מה היא בלשון נכרים ובתחלה לא הבינו כונתו ואחר כך דבר מזה שבלשונם אשפיזא [אורח] נקרא הוסט. ושוב לא דבר בענין זה והזכיר אז מאמר רבותינו זכרונם לברכה שהיו רגילים לדבר בלשון חכמה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ערובין נ"ד) : רבי אבהו כד הוי משתעי בלשון חכמה וכו' וכיוצא בזה והנראה היה שרמז בשיחתו הקדושה לענין האשפיזין עלאין שנכנסו אל הסכה, ואין אתנו יודע עד מה. כי זה ידוע לנו כבר והוא כלל גדול שבכל הדברים שבעולם ובכל הלשונות הגוים יכולים למצא אל קותו יתברך וכמבאר מזה בדבריו זכרונו לברכה בספריו כמה פעמים וכמו שמביא מאמר רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי תענית) טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים וכו' ועצם גדלת השגת רבנו זכרונו לברכה בענין זה אי אפשר להעריך ולספר אפילו מה שזכינו לראות ולהבין בדעתנו. כי ראינו בחוש ממש שאצלו היה כל העולם כלו פתוח ומגלה והיה רואה בכל דבר התלבשות חיותו יתברך עד שהיה יכול לעשות תורות נפלאות ונוראות מכל הדברים שבעולם. ואי אפשר להאריך ולספר מזה למי שלא זכה לראות זאת בעיניו. ואם תזכה לילך בדרך הישר והאמת ותזכה להעמיק עיונך בספרי רבנו זכרונו לברכה. תזכה להבין קצת מזה העתקה אות באות מאגרת כתיבת יד רבנו זכרונו לברכה בעצמו שכתב לאחיו מורנו הרב יחיאל זכרונו לברכה לקרימינטשאק שהיה שם מחלקת עליו ממתנגדים רשעים, וצערו אותו מאד כמובן מדברי רבנו זכרונו לברכה בעצמו באגרת זו בעזרת ה' יום ב' פרשת בחקותי. לאהובי אחי חביבי וידידי הרבני המפלא ומפלג חכם השלם מורנו יחיאל צבי נרו יאיר ויופיע הגיעני מכתבו פה זאסלאב והיה לי צער גדול מזה איך מלאו לבם האנשים הרשעים האלה, והעזו פניהם כל כך נגדך ותמה אני איך לא נמצא טוב לעמת רע לעמד כנגדם לבער הרע. אהובי אחי נפשי ולבבי אל תירא ואל תחת מפניהם רק חזק ואמץ בתורה וביראת ה' כל היום, כמדבר בין שנינו, וזכות אבותיך מסיעתך כי כל זה לגדל אותך ולהרבות כבודך ולגדל שכלך כי כמו שאי אפשר לכל מיני זרעונים לבוא לתכלית גדולם אלא עד שנותנין מתחלה הגרעין בעפר ואחר כך הגרעין נתבלה ואחר בלותו יפרח ויציץ ונעשה אילן גדול כן הדבר הזה שעל ידי זה שמשפילין אותך עד עפר, על ידי זה תתגדל ותציץ ותפרח בעולם. אלו היו יודעין אלו הרשעים מזה בודאי לא היו מבזין אותך כי כל כונתם לרע. ומהודענא למעלתו כי בדעתי לישב בכאן קהלת קדש זאסלאב לערך שלשה חדשים, ואחר כך אדעה איך לפנות. ומהודענא, שזוגתי מתחלה היה לה שנוי, ועכשו נתהפך והולך ומתמעט כחה בכל יום. וההוצאה בכאן מרבה, כי היו לי הוצאות בכאן ארבעה וחמשים אדמים. ותו לא מידי, רק חיים. מנאי אחיך אוהב נפשך, הדורש שלום תורתך ומצפה לשמע ממנו בשורות טובות ולראותו בחיים ושלום נחמן בן מורנו הרב שמחה ישמרהו צורו ויחיהו זוגתי פורסת בשלום זוגתו, בתי מרים פורסת בשלום כלכם. ולפרס בשלום תומכיו הנלוים אליו, חזקו ואמצו כי יש שכר לפעלתכם בזה ובבא נחמן הנ"ל [עד כאן העתק אות באות מגוף כתיבת רבנו זכרונו לברכה בעצמו]. העתקה אות באות מאגרת כתיבת יד רבנו זכרונו לברכה בעצמו שכתב לכלל אנשי שלומנו בעת שישב בזאסלאב בשנת תקס"ז מהודענא לכל אנשי שלומנו כי קצתי בישיבת ברסלב מגדל הצרות והרפתקאות דעדו עלי, ועכשיו אהיה מתהלך מאהל אל אהל ולא להשתקע אלא לגור. בכן שאלתי ובקשתי מכם שלא יהיה לריק יגיעי שיגעתי עם כל אחד ואחד ושמתי את נפשי בכפי בשביל טובת נפשיכם. ד' הצדיק ואני הרשעתי ומעשי גרמו לי היסורים ומיתת הבנים המסלאים, והמחלקת והקטרוגים. אף על פי כן ידעתי גם ידעתי שגם העסק שעסקתי עמכם להוציא אתכם משני הס"מ על כל אלה עיניו לטש ושניו חרק עלי. בכן אהובי אחי ורעי, חזקו ואמצו ביראת השם כל אחד ואחד לפי כחו ובחינתו ולא יהיה לריק יגיעי, ושמרו תורת משה עבד ה' כאשר למדתי אתכם. ותדעו שאף על פי שאני רחוק עכשו מכם אין זה כי אם רחוק הגופות ואין רחוק הזה חס ושלום בנפשותינו כי קרובים אנחנו. אהובי אחי ורעי נא ונא שיהיו דברי אלה אשר התחננתי קרובים אליכם יומם ולילה. ומהודענא שעכשו אני מתגורר בזסלב ופה אשב אם ירצה השם לערך שלשה חדשים. הלא כה דברי אהובכם הכותב בדמע מגדל השמחה אשר בלבבי שהקדוש ברוך הוא נתן לי כח ברזל לשאת על היסורים והטלטולים כאלו, נחמן בן מורנו הרב שמחה ישמרהו צורו ויחיהו. מהודענא שברוך השם אני בקו הבריאות בלא עסק רפואות גשמיות נחמן הנ"ל [עד כאן העתק אות באות] גם צריכין לחפש עוד אחר אגרת שכתב להכלל מזסלב, שכתב שם לנו שיזכר כל אחד ואחד איך מצאתי אתכם בבואי לברסלב וכמה טובות עשה עמנו עם כל אחד ואחד והוציא אותנו מבין שני הס"מ וכו'. וכתב שם ואם ירצה השם כשאשוב לאיתני אקוה לה' שתוכלו עוד לקבל מאתי. ובסוף סים שם להתפלל עבורו ועקר בקשתו שיזכה לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו וכו'. ואותו האגרת נכתב קדם האגרת המעתק לעיל כי אז היה לו מחוש וחולאת גדול בזסלב וכתב האגרת הנ"ל שלא העתק עדין ובקש מאד שנתפלל עבורו, ואחר כך שב לאיתנו ואז כתב שנית האגרת הנ"ל המעתק לעיל. ובבואו לביתו אמר שאנו פעלנו בתפילתנו ששב לאיתנו בזסלאב מהחולאת הנ"ל אך אחר כך נפטר אשתו באותו הקיץ בזסלאב ואחר כך נשתדך מבראד ואחר כך בא לו החולאת של ההוסט הקשה ואז הזהיר אותנו מאד להתפלל הרבה עבורו אבל בעוונותינו הרבים גברו אראלים וכו' ונסתלק אחר שלש שנים מעת שהגיע לו חולאת ההוסט ואמר שגם אלו השלש שנים היה חי בנס וכו' ובכל זה יש כמה מעשיות לספר מלבד הנעלם מאתנו בלי שעור
אות קסד

בְּסוכּוֹת תקס"ח בְּעֵת שֶׁהִתְחִיל אֶצְלוֹ חֳלִי הַהוּסְט קדֶם שֶׁנָּסַע לְלֶמְבֶּרְגְּ

אָז נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל סוכּוֹת שֶׁשָּׁאַל תֵּבַת הוּסְט מַה הִיא בִּלְשׁוֹן נָכְרִים

וּבִתְחִלָּה לא הֵבִינוּ כַּוָּנָתוֹ

וְאַחַר כָּךְ דִּבֵּר מִזֶּה שֶׁבִּלְשׁוֹנָם אֻשְׁפִּיזָא [אוֹרֵחַ] נִקְרָא הוּסְט.

וְשׁוּב לא דִּבֵּר בְּעִנְיָן זֶה

וְהִזְכִּיר אָז מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהָיוּ רְגִילִים לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן חָכְמָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: רַבִּי אֲבָהוּ כַּד הֲוֵי מִשְׁתָּעֵי בִּלְשׁוֹן חָכְמָה וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

וְהַנִּרְאֶה הָיָה שֶׁרָמַז בְּשִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לְעִנְיַן הָאֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין שֶׁנִּכְנְסוּ אֶל הַסֻּכָּה, וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה.

כִּי זֶה יָדוּעַ לָנוּ כְּבָר וְהוּא כְּלָל גָּדוֹל

שֶׁבְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם וּבְכָל הַלְּשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם יְכוֹלִים לִמְצא אֱל קוּתוֹ יִתְבָּרַךְ

וְכַמְבאָר מִזֶּה בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּסְפָרָיו כַּמָּה פְּעָמִים

וּכְמוֹ שֶׁמֵּבִיא מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

טַט בְּכַתְּפִי שְׁתַּיִם פַּת בְּאַפְרִיקֵי שְׁתַּיִם וְכוּ'

וְעצֶם גְּדֻלַּת הַשָּׂגַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעִנְיָן זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲרִיךְ וּלְסַפֵּר אֲפִילּוּ מַה שֶּׁזָּכִינוּ לִרְאוֹת וּלְהָבִין בְּדַעְתֵּנוּ.

כִּי רָאִינוּ בְּחוּשׁ מַמָּשׁ שֶׁאֶצְלוֹ הָיָה כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ פָּתוּחַ וּמְגֻלֶּה

וְהָיָה רוֹאֶה בְּכָל דָּבָר הִתְלַבְּשׁוּת חִיּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ

עַד שֶׁהָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תּוֹרוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם.

וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ וּלְסַפֵּר מִזֶּה לְמִי שֶׁלּא זָכָה לִרְאוֹת זאת בְּעֵינָיו.

וְאִם תִּזְכֶּה לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת

וְתִזְכֶּה לְהַעֲמִיק עִיּוּנְךָ בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

תִּזְכֶּה לְהָבִין קְצָת מִזֶּה

הַעְתָּקָה אוֹת בְּאוֹת מֵאִגֶּרֶת כְּתִיבַת יַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ שֶׁכָּתַב לְאָחִיו מוֹרֵנוּ הָרַב יְחִיאֵל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִקְרִימִינְטְשָׁאק שֶׁהָיָה שָׁם מַחֲלקֶת עָלָיו מִמִּתְנַגְּדִים רְשָׁעִים, וְצִעֲרוּ אוֹתוֹ מְאד כַּמּוּבָן מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ בְּאִגֶּרֶת זוֹ

בְּעֶזְרַת ה' יוֹם ב' פָּרָשַׁת בְּחֻקּוֹתַי.

לַאֲהוּבִי אָחִי חֲבִיבִי וִידִידִי הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָא וּמֻפְלָג חָכָם הַשָּׁלֵם מוֹרֵנוּ יְחִיאֵל צְבִי נֵרוֹ יָאִיר וְיוֹפִיעַ

הִגִּיעַנִי מִכְתָּבוֹ פּה זַאסְלַאב וְהָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה אֵיךְ מָלְאוּ לִבָּם הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וְהֵעֵזּוּ פְּנֵיהֶם כָּל כָּךְ נֶגְדֶּךָ וְתָמֵהַּ אֲנִי אֵיךְ לא נִמְצָא טוֹב לְעֻמַּת רָע לַעֲמד כְּנֶגְדָּם לְבַעֵר הָרָע.

אֲהוּבִי אָחִי נַפְשִׁי וּלְבָבִי אַל תִּירָא וְאַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם רַק חֲזַק וֶאֱמַץ בְּתוֹרָה וּבְיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם, כַּמְדֻבָּר בֵּין שְׁנֵינוּ, וּזְכוּת אֲבוֹתֶיךָ מְסַיַּעְתְּךָ

כִּי כָּל זֶה לְגַדֵּל אוֹתְךָ וּלְהַרְבּוֹת כְּבוֹדְךָ וּלְגַדֵּל שִׂכְלְךָ

כִּי כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְכָל מִינֵי זֵרְעוֹנִים לָבוֹא לְתַכְלִית גִּדּוּלָם אֶלָּא עַד שֶׁנּוֹתְנִין מִתְּחִלָּה הַגַּרְעִין בֶּעָפָר וְאַחַר כָּךְ הַגַּרְעִין נִתְבַּלֶּה וְאַחַר בְּלוֹתוֹ יִפְרַח וְיָצִיץ וְנַעֲשֶׂה אִילָן גָּדוֹל

כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁמַּשְׁפִּילִין אוֹתְךָ עַד עָפָר, עַל יְדֵי זֶה תִּתְגַּדֵּל וְתָצִיץ וְתִפְרַח בָּעוֹלָם.

אִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִין אֵלּוּ הָרְשָׁעִים מִזֶּה

בְּוַדַּאי לא הָיוּ מְבַזִּין אוֹתְךָ כִּי כָּל כַּוָּנָתָם לְרָע.

וּמְהוֹדַעְנָא לְמַעֲלָתוֹ כִּי בְּדַעְתִּי לֵישֵׁב בְּכָאן קְהִלַּת קדֶשׁ זַאסְלַאב לְעֵרֶךְ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, וְאַחַר כָּךְ אֵדְעָה אֵיךְ לִפְנוֹת.

וּמְהוֹדַעְנָא, שֶׁזּוּגָתִי מִתְּחִלָּה הָיָה לָהּ שִׁנּוּי, וְעַכְשָׁו נִתְהַפֵּךְ וְהוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט כּחָהּ בְּכָל יוֹם.

וְהַהוֹצָאָה בְּכָאן מְרֻבָּה, כִּי הָיוּ לִי הוֹצָאוֹת בְּכָאן אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֲדֻמִּים.

וְתוּ לָא מִידֵי, רַק חַיִּים.

מִנָּאִי אָחִיךְ אוֹהֵב נַפְשְׁךָ, הַדּוֹרֵשׁ שְׁלוֹם תּוֹרָתְךָ וּמְצַפֶּה לִשְׁמעַ מִמֶּנּוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וְלִרְאוֹתוֹ בְּחַיִּים וְשָׁלוֹם נַחְמָן בֶּן מוֹרֵנוּ הָרַב שִׂמְחָה יִשְׁמְרֵהוּ צוּרוֹ וִיחַיֵּהוּ

זוּגָתִי פּוֹרֶסֶת בִּשְׁלוֹם זוּגָתוֹ, בִּתִּי מִרְיָם פּוֹרֶסֶת בִּשְׁלוֹם כֻּלְּכֶם. וְלִפְרס בִּשְׁלוֹם תּוֹמְכָיו הַנִּלְוִים אֵלָיו, חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם בָּזֶה וּבַבָּא נַחְמָן הַנַּ"ל

[עַד כָּאן הָעְתַּק אוֹת בְּאוֹת מִגּוּף כְּתִיבַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ].

הַעְתָּקָה אוֹת בְּאוֹת מֵאִגֶּרֶת כְּתִיבַת יַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ שֶׁכָּתַב לִכְלַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּעֵת שֶׁיָּשַׁב בְּזַאסְלַאב בִּשְׁנַת תקס"ז

מְהוֹדַעְנָא לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ כִּי קַצְתִּי בִּישִׁיבַת בְּרֶסְלַב מִגּדֶל הַצָּרוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת דַּעֲדוּ עָלַי, וְעַכְשָׁיו אֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ מֵאהֶל אֶל אהֶל וְלא לְהִשְׁתַּקֵּעַ אֶלָּא לָגוּר.

בְּכֵן שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי מִכֶּם שֶׁלּא יִהְיֶה לָרִיק יְגִיעִי שֶׁיָּגַעְתִּי עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְשַׂמְתִּי אֶת נַפְשִׁי בְכַפִּי בִּשְׁבִיל טוֹבַת נַפְשֵׁיכֶם.

ד' הַצַּדִּיק וַאֲנִי הִרְשַׁעְתִּי וּמַעֲשַׂי גָּרְמוּ לִי הַיִּסּוּרִים וּמִיתַת הַבָּנִים הַמְסֻלָּאִים, וְהַמַּחֲלקֶת וְהַקִּטְרוּגִים.

אַף עַל פִּי כֵן יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי שֶׁגַּם הָעֵסֶק שֶׁעָסַקְתִּי עִמָּכֶם לְהוֹצִיא אֶתְכֶם מִשִּׁנֵּי הַס"מ עַל כָּל אֵלֶּה עֵינָיו לָטַשׁ וְשִׁנָּיו חָרַק עָלַי.

בְּכֵן אֲהוּבַי אַחַי וְרֵעַי, חִזְקוּ וְאִמְצוּ בְּיִרְאַת הַשֵּׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי כּחוֹ וּבְחִינָתוֹ וְלא יִהְיֶה לָרִיק יְגִיעִי, וְשִׁמְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עֶבֶד ה' כַּאֲשֶׁר לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם.

וְתֵדְעוּ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי רָחוֹק עַכְשָׁו מִכֶּם אֵין זֶה כִּי אִם רִחוּק הַגּוּפוֹת וְאֵין רִחוּק הַזֶּה חַס וְשָׁלוֹם בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ כִּי קְרוֹבִים אֲנַחְנוּ.

אֲהוּבַי אַחַי וְרֵעַי נָא וָנָא שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי קְרוֹבִים אֲלֵיכֶם יוֹמָם וָלָיְלָה. וּמְהוֹדַעְנָא שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי מִתְגּוֹרֵר בְּזַסְלַב וּפה אֵשֵׁב אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם לְעֵרֶךְ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים.

הֲלא כּה דִּבְרֵי אֲהוּבְכֶם הַכּוֹתֵב בְּדֶמַע מִגּדֶל הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר בִּלְבָבִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לִי כּחַ בַּרְזֶל לָשֵׂאת על הַיִּסּוּרִים וְהַטִּלְטוּלִים כָּאֵלּוּ, נַחְמָן בְּן מוֹרֵנוּ הָרַב שִׂמְחָה יִשְׁמְרֵהוּ צוּרוֹ וִיחַיֵּהוּ.

מְהוֹדַעְנָא שֶׁבָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי בְּקַו הַבְּרִיאוּת בְּלא עֵסֶק רְפוּאוֹת גַּשְׁמִיּוֹת נַחְמָן הַנַּ"ל

[עַד כָּאן הָעְתַּק אוֹת בָּאוֹת]

גַּם צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ עוֹד אַחַר אִגֶּרֶת שֶׁכָּתַב לְהַכְּלָל מִזַּסְלַב, שֶׁכָּתַב שָׁם לָנוּ שֶׁיִּזְכּר כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֵיךְ מָצָאתִי אֶתְכֶם בְּבוֹאִי לִבְּרֶסְלַב וְכַמָּה טוֹבוֹת עָשָׂה עִמָּנוּ עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְהוֹצִיא אוֹתָנוּ מִבֵּין שִׁנֵּי הַס"מ וְכוּ'.

וְכָתַב שָׁם וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם כְּשֶׁאָשׁוּב לְאֵיתָנִי אֲקַוֶּה לַה' שֶׁתּוּכְלוּ עוֹד לְקַבֵּל מֵאִתִּי.

וּבַסּוֹף סִיֵּם שָׁם לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ וְעִקַּר בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ וְכוּ'.

וְאוֹתוֹ הָאִגֶּרֶת נִכְתַּב קדֶם הָאִגֶּרֶת הַמָּעְתָּק לְעֵיל

כִּי אָז הָיָה לוֹ מֵחוֹשׁ וְחוֹלַאַת גָּדוֹל בְּזַסְלַב וְכָתַב הָאִגֶּרֶת הַנַּ"ל שֶׁלּא הָעְתַּק עֲדַיִן וּבִקֵּשׁ מְאד שֶׁנִּתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ, וְאַחַר כָּךְ שָׁב לְאֵיתָנוֹ וְאָז כָּתַב שֵׁנִית הָאִגֶּרֶת הַנַּ"ל הַמָּעְתָּק לְעֵיל.

וּבְבוֹאוֹ לְבֵיתוֹ אָמַר שֶׁאָנוּ פָּעַלְנוּ בִּתְפִילָּתֵנוּ שֶׁשָּׁב לְאֵיתָנוֹ בְּזַסְלַאב מֵהַחוֹלַאַת הַנַּ"ל

אַךְ אַחַר כָּךְ נִפְטַר אִשְׁתּוֹ בְּאוֹתוֹ הַקַּיִץ בְּזַסְלַאב

וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתַּדֵּךְ מִבְּרָאד

וְאַחַר כָּךְ בָּא לוֹ הַחוֹלַאַת שֶׁל הַהוּסְט הַקָּשֶׁה

וְאָז הִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאד לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה עֲבוּרוֹ

אֲבָל בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים גָּבְרוּ אֶרְאֶלִּים וְכוּ' וְנִסְתַּלֵּק אַחַר שָׁלשׁ שָׁנִים מֵעֵת שֶׁהִגִּיעַ לוֹ חוֹלַאַת הַהוּסְט

וְאָמַר שֶׁגַּם אֵלּוּ הַשָׁלשׁ שָׁנִים הָיָה חַי בְּנֵס וְכוּ'

וּבְכָל זֶה יֵשׁ כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת לְסַפֵּר

מִלְּבַד הַנֶּעְלָם מֵאִתָּנוּ בְּלִי שִׁעוּר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מח - כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֲזַי מַּרְאִין לוֹ הִתְרַחֲקוּת
...ח"ב - תורה מח - כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי מראין לו התרחקות כשאדם נכנס בעבודת השם אזי הדרך שמראין לו התרחקות ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה ואין מניחין אותו כלל לכנס לעבודת השם ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות וצריך התחזקות גדול מאד מאד לבלי לפל בדעתו, חס ושלום כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים שהוא מתיגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות השם ועדין הוא רחוק מאד, ולא התחיל כלל לכנס לשערי הקדשה כי רואה עצמו שהוא מלא עדין עביות וגשמיות והרהורים ובלבולים גדולים וכל מה שהוא רוצה לעשות בעבודת השם איזה דבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלח - לְך אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנַי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלח - לך אמר לבי בקשו פני לך אמר לבי בקשו פני פרש רש"י בשליחותך כי עקר האלקות בלב, כמו שכתוב: "צור לבבי" כמבאר אצלנו במקום אחר [לעיל בסימן מ"ט] ומי שהוא "בר לבב", בבחינת: "ולבי חלל בקרבי" יוכל לידע עתידות על ידי מה שהלב אומר לו, שהוא דברי ה' ממש וזהו "לך אמר לבי בקשו פני", 'לך בשליחותך' כנ"ל כי מה שהלב אומר, הם דברי ה' ממש כנ"ל, והבן
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קה - יִּשְׁתַּדֵּל לְעַיֵּן בְּתוֹרָתוֹ, וְיִרְאֶה לְחַדֵּשׁ אֵיזֶה דָּבָר
...בתורתו, ויראה לחדש איזה דבר שמעתי מאחד, שהזהיר אותו שישתדל לעין בתורתו, ויראה לחדש בתורתו איזה דבר [כאשר הזהיר על זה לכמה וכמה מאנשיו] ואמר לו: אם תזכה לכון אל תכן כונתי בתורתי מה טוב ואפילו אם לא תוכל לכון כונתי אף על פי כן טוב מאד כשזוכין לחדש איזה דבר בתורה כי הוא תקון גדול להרהורים כי כל ההרהורים באים על ידי כח המדמה ועל ידי שמחדשין איזה דבר בתורה שזהו בחינת מדמה מלתא למלתא על ידי זה מתקנין פגם ההרהורים שבאין על ידי המדמה גם אנכי בעצמי שמעתי מפיו הקדוש כמה וכמה פעמים שהזהיר מאד לחדש בתורה ואמר...
שיחות הר"ן - אות כב
שיחות הר"ן - אות כב טוב מאד מי שזוכה להיות מקרב לצדיק אמתי כי לעתיד לבוא כתיב: "לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה" שיאחז בכנפות הארץ וינער את הרשעים אבל מי שהוא מקרב לצדיק אמתי אזי יחזיק ויאחז עצמו בהצדיק ויהיה נשאר קים ולא יהיה ננער עם הרשעים מאחר שיחזיק ויאחז עצמו בהצדיק
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לו - בִּקְרב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכל אֶת בְּשָׂרִי
...מרעים לאכל את בשרי [לשון רבנו, זכרונו לברכה] בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי וכו' א. וזהו כלל כי כל נפש מישראל הוא משרש בשבעים נפש של בית יעקב ושבעים נפש של בית יעקב, משרשים בשבעים פנים של תורה וזה לעמת זה עשה האלהים שכנגד שבעים נפש של בית יעקב, הם שבעים לשון שכל לשון ולשון יש לה מדה רעה בפני עצמה, מה שאין בחברתה ומחמת המדות האלו הם מרחקים משבעים פנים של תורה וכשהנפש של בית יעקב באה בגלות תחת יד שבעים לשונות הינו במדותיהם הרעים אזי היא ראמת שבעין קלין כיולדת שקדם הלדה היא צועקת שבעין קלין כנגד שבעין...
שיחות הר"ן - אות רסה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- שיחות מורנו הרב רבי נחמן הזהיר מאד לבלי לאכל בצלים חיים כלל אפילו עם שמן או שומן ואפילו על ידי תערובות כגון על ידי ביצים וכיוצא ואפילו בשבת והלעיג על האומרים שבשבת מצוה לאכל דבר המזיק שהם בצלים חיים ואמר שהם מזיקים מאד לכמה דברים וחשב אז כמה עניני חולאת ומכאובים וחלישות שגורמים אך שכחתים בפרטיות אך הכלל שהחמיר מאד והזהיר מאד לבלי לאכלם חיים כלל אפילו על ידי תערובות ואפילו בשבת רק מבשלים מתר לאכל ובתחלה שאלנו אותו על זה מחמת ששמענו בשם הבעל שם טוב זה שהזהיר מאד לבלי לאכל בצלים חיים ואמר שבודאי...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 5
...איך למה וכמה? חלק 5 תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 4. בהמשך לכל הנ"ל, למי שלא שם לב כל הנ"ל עולה בקנה אחד גם עם מ"ש רבי נחמן מברסלב לגבי העניין של ממון. פירוש, כי רבי נחמן מברסלב מדבר המון על העניין של תאוות אכילה (ראה כאן breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%95%D7%AA+%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%94&cid=0 - תאוות אכילה). ומצד שני רבי נחמן מברסלב מבאר שאצל הצדיק האמת יש את הארת הרצון בשעת האכילה דייקא! וזה עולה בקנה אחד עם העניין של תאוות ממון. כי גם בתאוות ממון יש 3 בחינות. 1 -...
חיי מוהר"ן - סו - שיחות השיך לספורי מעשיות
...השיך לספורי מעשיות אות סו שיך לענין הנדפס בסוף ספורי מעשיות המתחיל דע שיש שני מיני פלטין באחד דר מלך ובאחד דר עבד וכו' כשעובדין השם ועדין הוא בבחינת עבד עדין הוא בבחינת ארור חס ושלום ויש בחינת עבד בקדשה בחינת משה עבד ה' ודע שיש מצוה שעל ידה יוצאים מבחינת עבד והיא מצות פדיון שבויים אות סז שיך להשיחה הנדפסת בסוף ספורי מעשיות המתחיל הפליג מאד בגדלת השם יתברך. ושם חסר קצת ולא נכתב כראוי וכן צריך להיות. בהיותו יושב על העגלה בעת שנסעתי עמו מפה ברסלב לאומין להסתלק שם, ענה ואמר השם יתברך גדול מאד ואין יודעים...
שיחות הר"ן - אות נח
שיחות הר"ן - אות נח כשחושבין תורה צריך להיות חושב הדבר תורה שרוצה לחדש בה לחשב ולחזר במחשבתו אותו הפסוק או אותו הענין כמה וכמה פעמים הרבה מאד ולהיות נוקש ודופק על הפתח עד שיפתחו לו. יש דבר שפורח במחשבה כמו זריקה ואחר כך פורח מהמחשבה וצריך שיהיה לזה בריה ואיש חיל כנזכר לעיל לרדף ולרוץ אחריה להשיגה
גשר צר מאוד - לא לפחד כלל - חלק 1
...צר מאוד - לא לפחד כלל - חלק 1 אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=225 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מח - כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי מראין לו התרחקות ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאד מאד והכלל והעקר שלא יתפחד כלל ובלשון העם: כל העולם כולו גשר צר מאוד. והכלל והעיקר לא לפחד כלל. **** ויש בזה כמה עניינים. ראשית בפשיטות כפשוטו, שעל האדם לא לפחד וכולי... אך יש כאן עוד כמה עניינים, כגון שלדוגמא מרומז בזה העניין מ"ש רבי נחמן מברסלב, כי מי שרוצה לזכות לשעשוע של העולם הבא לשם כך עליו להעלות את מידת...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 07_11_2025 השעה 23:11:10 - wesi2