ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קסד - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
אות קסד בסוכות תקס"ח בעת שהתחיל אצלו חלי ההוסט קדם שנסע ללמברג אז נשמע מפיו הקדוש בלילה הראשונה של סוכות ששאל תבת הוסט מה היא בלשון נכרים ובתחלה לא הבינו כונתו ואחר כך דבר מזה שבלשונם אשפיזא [אורח] נקרא הוסט. ושוב לא דבר בענין זה והזכיר אז מאמר רבותינו זכרונם לברכה שהיו רגילים לדבר בלשון חכמה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ערובין נ"ד) : רבי אבהו כד הוי משתעי בלשון חכמה וכו' וכיוצא בזה והנראה היה שרמז בשיחתו הקדושה לענין האשפיזין עלאין שנכנסו אל הסכה, ואין אתנו יודע עד מה. כי זה ידוע לנו כבר והוא כלל גדול שבכל הדברים שבעולם ובכל הלשונות הגוים יכולים למצא אל קותו יתברך וכמבאר מזה בדבריו זכרונו לברכה בספריו כמה פעמים וכמו שמביא מאמר רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי תענית) טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים וכו' ועצם גדלת השגת רבנו זכרונו לברכה בענין זה אי אפשר להעריך ולספר אפילו מה שזכינו לראות ולהבין בדעתנו. כי ראינו בחוש ממש שאצלו היה כל העולם כלו פתוח ומגלה והיה רואה בכל דבר התלבשות חיותו יתברך עד שהיה יכול לעשות תורות נפלאות ונוראות מכל הדברים שבעולם. ואי אפשר להאריך ולספר מזה למי שלא זכה לראות זאת בעיניו. ואם תזכה לילך בדרך הישר והאמת ותזכה להעמיק עיונך בספרי רבנו זכרונו לברכה. תזכה להבין קצת מזה העתקה אות באות מאגרת כתיבת יד רבנו זכרונו לברכה בעצמו שכתב לאחיו מורנו הרב יחיאל זכרונו לברכה לקרימינטשאק שהיה שם מחלקת עליו ממתנגדים רשעים, וצערו אותו מאד כמובן מדברי רבנו זכרונו לברכה בעצמו באגרת זו בעזרת ה' יום ב' פרשת בחקותי. לאהובי אחי חביבי וידידי הרבני המפלא ומפלג חכם השלם מורנו יחיאל צבי נרו יאיר ויופיע הגיעני מכתבו פה זאסלאב והיה לי צער גדול מזה איך מלאו לבם האנשים הרשעים האלה, והעזו פניהם כל כך נגדך ותמה אני איך לא נמצא טוב לעמת רע לעמד כנגדם לבער הרע. אהובי אחי נפשי ולבבי אל תירא ואל תחת מפניהם רק חזק ואמץ בתורה וביראת ה' כל היום, כמדבר בין שנינו, וזכות אבותיך מסיעתך כי כל זה לגדל אותך ולהרבות כבודך ולגדל שכלך כי כמו שאי אפשר לכל מיני זרעונים לבוא לתכלית גדולם אלא עד שנותנין מתחלה הגרעין בעפר ואחר כך הגרעין נתבלה ואחר בלותו יפרח ויציץ ונעשה אילן גדול כן הדבר הזה שעל ידי זה שמשפילין אותך עד עפר, על ידי זה תתגדל ותציץ ותפרח בעולם. אלו היו יודעין אלו הרשעים מזה בודאי לא היו מבזין אותך כי כל כונתם לרע. ומהודענא למעלתו כי בדעתי לישב בכאן קהלת קדש זאסלאב לערך שלשה חדשים, ואחר כך אדעה איך לפנות. ומהודענא, שזוגתי מתחלה היה לה שנוי, ועכשו נתהפך והולך ומתמעט כחה בכל יום. וההוצאה בכאן מרבה, כי היו לי הוצאות בכאן ארבעה וחמשים אדמים. ותו לא מידי, רק חיים. מנאי אחיך אוהב נפשך, הדורש שלום תורתך ומצפה לשמע ממנו בשורות טובות ולראותו בחיים ושלום נחמן בן מורנו הרב שמחה ישמרהו צורו ויחיהו זוגתי פורסת בשלום זוגתו, בתי מרים פורסת בשלום כלכם. ולפרס בשלום תומכיו הנלוים אליו, חזקו ואמצו כי יש שכר לפעלתכם בזה ובבא נחמן הנ"ל [עד כאן העתק אות באות מגוף כתיבת רבנו זכרונו לברכה בעצמו]. העתקה אות באות מאגרת כתיבת יד רבנו זכרונו לברכה בעצמו שכתב לכלל אנשי שלומנו בעת שישב בזאסלאב בשנת תקס"ז מהודענא לכל אנשי שלומנו כי קצתי בישיבת ברסלב מגדל הצרות והרפתקאות דעדו עלי, ועכשיו אהיה מתהלך מאהל אל אהל ולא להשתקע אלא לגור. בכן שאלתי ובקשתי מכם שלא יהיה לריק יגיעי שיגעתי עם כל אחד ואחד ושמתי את נפשי בכפי בשביל טובת נפשיכם. ד' הצדיק ואני הרשעתי ומעשי גרמו לי היסורים ומיתת הבנים המסלאים, והמחלקת והקטרוגים. אף על פי כן ידעתי גם ידעתי שגם העסק שעסקתי עמכם להוציא אתכם משני הס"מ על כל אלה עיניו לטש ושניו חרק עלי. בכן אהובי אחי ורעי, חזקו ואמצו ביראת השם כל אחד ואחד לפי כחו ובחינתו ולא יהיה לריק יגיעי, ושמרו תורת משה עבד ה' כאשר למדתי אתכם. ותדעו שאף על פי שאני רחוק עכשו מכם אין זה כי אם רחוק הגופות ואין רחוק הזה חס ושלום בנפשותינו כי קרובים אנחנו. אהובי אחי ורעי נא ונא שיהיו דברי אלה אשר התחננתי קרובים אליכם יומם ולילה. ומהודענא שעכשו אני מתגורר בזסלב ופה אשב אם ירצה השם לערך שלשה חדשים. הלא כה דברי אהובכם הכותב בדמע מגדל השמחה אשר בלבבי שהקדוש ברוך הוא נתן לי כח ברזל לשאת על היסורים והטלטולים כאלו, נחמן בן מורנו הרב שמחה ישמרהו צורו ויחיהו. מהודענא שברוך השם אני בקו הבריאות בלא עסק רפואות גשמיות נחמן הנ"ל [עד כאן העתק אות באות] גם צריכין לחפש עוד אחר אגרת שכתב להכלל מזסלב, שכתב שם לנו שיזכר כל אחד ואחד איך מצאתי אתכם בבואי לברסלב וכמה טובות עשה עמנו עם כל אחד ואחד והוציא אותנו מבין שני הס"מ וכו'. וכתב שם ואם ירצה השם כשאשוב לאיתני אקוה לה' שתוכלו עוד לקבל מאתי. ובסוף סים שם להתפלל עבורו ועקר בקשתו שיזכה לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו וכו'. ואותו האגרת נכתב קדם האגרת המעתק לעיל כי אז היה לו מחוש וחולאת גדול בזסלב וכתב האגרת הנ"ל שלא העתק עדין ובקש מאד שנתפלל עבורו, ואחר כך שב לאיתנו ואז כתב שנית האגרת הנ"ל המעתק לעיל. ובבואו לביתו אמר שאנו פעלנו בתפילתנו ששב לאיתנו בזסלאב מהחולאת הנ"ל אך אחר כך נפטר אשתו באותו הקיץ בזסלאב ואחר כך נשתדך מבראד ואחר כך בא לו החולאת של ההוסט הקשה ואז הזהיר אותנו מאד להתפלל הרבה עבורו אבל בעוונותינו הרבים גברו אראלים וכו' ונסתלק אחר שלש שנים מעת שהגיע לו חולאת ההוסט ואמר שגם אלו השלש שנים היה חי בנס וכו' ובכל זה יש כמה מעשיות לספר מלבד הנעלם מאתנו בלי שעור
אות קסד

בְּסוכּוֹת תקס"ח בְּעֵת שֶׁהִתְחִיל אֶצְלוֹ חֳלִי הַהוּסְט קדֶם שֶׁנָּסַע לְלֶמְבֶּרְגְּ

אָז נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל סוכּוֹת שֶׁשָּׁאַל תֵּבַת הוּסְט מַה הִיא בִּלְשׁוֹן נָכְרִים

וּבִתְחִלָּה לא הֵבִינוּ כַּוָּנָתוֹ

וְאַחַר כָּךְ דִּבֵּר מִזֶּה שֶׁבִּלְשׁוֹנָם אֻשְׁפִּיזָא [אוֹרֵחַ] נִקְרָא הוּסְט.

וְשׁוּב לא דִּבֵּר בְּעִנְיָן זֶה

וְהִזְכִּיר אָז מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהָיוּ רְגִילִים לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן חָכְמָה

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: רַבִּי אֲבָהוּ כַּד הֲוֵי מִשְׁתָּעֵי בִּלְשׁוֹן חָכְמָה וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

וְהַנִּרְאֶה הָיָה שֶׁרָמַז בְּשִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לְעִנְיַן הָאֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין שֶׁנִּכְנְסוּ אֶל הַסֻּכָּה, וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה.

כִּי זֶה יָדוּעַ לָנוּ כְּבָר וְהוּא כְּלָל גָּדוֹל

שֶׁבְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם וּבְכָל הַלְּשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם יְכוֹלִים לִמְצא אֱל קוּתוֹ יִתְבָּרַךְ

וְכַמְבאָר מִזֶּה בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּסְפָרָיו כַּמָּה פְּעָמִים

וּכְמוֹ שֶׁמֵּבִיא מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

טַט בְּכַתְּפִי שְׁתַּיִם פַּת בְּאַפְרִיקֵי שְׁתַּיִם וְכוּ'

וְעצֶם גְּדֻלַּת הַשָּׂגַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעִנְיָן זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲרִיךְ וּלְסַפֵּר אֲפִילּוּ מַה שֶּׁזָּכִינוּ לִרְאוֹת וּלְהָבִין בְּדַעְתֵּנוּ.

כִּי רָאִינוּ בְּחוּשׁ מַמָּשׁ שֶׁאֶצְלוֹ הָיָה כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ פָּתוּחַ וּמְגֻלֶּה

וְהָיָה רוֹאֶה בְּכָל דָּבָר הִתְלַבְּשׁוּת חִיּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ

עַד שֶׁהָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תּוֹרוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם.

וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ וּלְסַפֵּר מִזֶּה לְמִי שֶׁלּא זָכָה לִרְאוֹת זאת בְּעֵינָיו.

וְאִם תִּזְכֶּה לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת

וְתִזְכֶּה לְהַעֲמִיק עִיּוּנְךָ בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

תִּזְכֶּה לְהָבִין קְצָת מִזֶּה

הַעְתָּקָה אוֹת בְּאוֹת מֵאִגֶּרֶת כְּתִיבַת יַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ שֶׁכָּתַב לְאָחִיו מוֹרֵנוּ הָרַב יְחִיאֵל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִקְרִימִינְטְשָׁאק שֶׁהָיָה שָׁם מַחֲלקֶת עָלָיו מִמִּתְנַגְּדִים רְשָׁעִים, וְצִעֲרוּ אוֹתוֹ מְאד כַּמּוּבָן מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ בְּאִגֶּרֶת זוֹ

בְּעֶזְרַת ה' יוֹם ב' פָּרָשַׁת בְּחֻקּוֹתַי.

לַאֲהוּבִי אָחִי חֲבִיבִי וִידִידִי הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָא וּמֻפְלָג חָכָם הַשָּׁלֵם מוֹרֵנוּ יְחִיאֵל צְבִי נֵרוֹ יָאִיר וְיוֹפִיעַ

הִגִּיעַנִי מִכְתָּבוֹ פּה זַאסְלַאב וְהָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה אֵיךְ מָלְאוּ לִבָּם הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וְהֵעֵזּוּ פְּנֵיהֶם כָּל כָּךְ נֶגְדֶּךָ וְתָמֵהַּ אֲנִי אֵיךְ לא נִמְצָא טוֹב לְעֻמַּת רָע לַעֲמד כְּנֶגְדָּם לְבַעֵר הָרָע.

אֲהוּבִי אָחִי נַפְשִׁי וּלְבָבִי אַל תִּירָא וְאַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם רַק חֲזַק וֶאֱמַץ בְּתוֹרָה וּבְיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם, כַּמְדֻבָּר בֵּין שְׁנֵינוּ, וּזְכוּת אֲבוֹתֶיךָ מְסַיַּעְתְּךָ

כִּי כָּל זֶה לְגַדֵּל אוֹתְךָ וּלְהַרְבּוֹת כְּבוֹדְךָ וּלְגַדֵּל שִׂכְלְךָ

כִּי כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְכָל מִינֵי זֵרְעוֹנִים לָבוֹא לְתַכְלִית גִּדּוּלָם אֶלָּא עַד שֶׁנּוֹתְנִין מִתְּחִלָּה הַגַּרְעִין בֶּעָפָר וְאַחַר כָּךְ הַגַּרְעִין נִתְבַּלֶּה וְאַחַר בְּלוֹתוֹ יִפְרַח וְיָצִיץ וְנַעֲשֶׂה אִילָן גָּדוֹל

כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁמַּשְׁפִּילִין אוֹתְךָ עַד עָפָר, עַל יְדֵי זֶה תִּתְגַּדֵּל וְתָצִיץ וְתִפְרַח בָּעוֹלָם.

אִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִין אֵלּוּ הָרְשָׁעִים מִזֶּה

בְּוַדַּאי לא הָיוּ מְבַזִּין אוֹתְךָ כִּי כָּל כַּוָּנָתָם לְרָע.

וּמְהוֹדַעְנָא לְמַעֲלָתוֹ כִּי בְּדַעְתִּי לֵישֵׁב בְּכָאן קְהִלַּת קדֶשׁ זַאסְלַאב לְעֵרֶךְ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, וְאַחַר כָּךְ אֵדְעָה אֵיךְ לִפְנוֹת.

וּמְהוֹדַעְנָא, שֶׁזּוּגָתִי מִתְּחִלָּה הָיָה לָהּ שִׁנּוּי, וְעַכְשָׁו נִתְהַפֵּךְ וְהוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט כּחָהּ בְּכָל יוֹם.

וְהַהוֹצָאָה בְּכָאן מְרֻבָּה, כִּי הָיוּ לִי הוֹצָאוֹת בְּכָאן אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֲדֻמִּים.

וְתוּ לָא מִידֵי, רַק חַיִּים.

מִנָּאִי אָחִיךְ אוֹהֵב נַפְשְׁךָ, הַדּוֹרֵשׁ שְׁלוֹם תּוֹרָתְךָ וּמְצַפֶּה לִשְׁמעַ מִמֶּנּוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וְלִרְאוֹתוֹ בְּחַיִּים וְשָׁלוֹם נַחְמָן בֶּן מוֹרֵנוּ הָרַב שִׂמְחָה יִשְׁמְרֵהוּ צוּרוֹ וִיחַיֵּהוּ

זוּגָתִי פּוֹרֶסֶת בִּשְׁלוֹם זוּגָתוֹ, בִּתִּי מִרְיָם פּוֹרֶסֶת בִּשְׁלוֹם כֻּלְּכֶם. וְלִפְרס בִּשְׁלוֹם תּוֹמְכָיו הַנִּלְוִים אֵלָיו, חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם בָּזֶה וּבַבָּא נַחְמָן הַנַּ"ל

[עַד כָּאן הָעְתַּק אוֹת בְּאוֹת מִגּוּף כְּתִיבַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ].

הַעְתָּקָה אוֹת בְּאוֹת מֵאִגֶּרֶת כְּתִיבַת יַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ שֶׁכָּתַב לִכְלַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּעֵת שֶׁיָּשַׁב בְּזַאסְלַאב בִּשְׁנַת תקס"ז

מְהוֹדַעְנָא לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ כִּי קַצְתִּי בִּישִׁיבַת בְּרֶסְלַב מִגּדֶל הַצָּרוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת דַּעֲדוּ עָלַי, וְעַכְשָׁיו אֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ מֵאהֶל אֶל אהֶל וְלא לְהִשְׁתַּקֵּעַ אֶלָּא לָגוּר.

בְּכֵן שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי מִכֶּם שֶׁלּא יִהְיֶה לָרִיק יְגִיעִי שֶׁיָּגַעְתִּי עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְשַׂמְתִּי אֶת נַפְשִׁי בְכַפִּי בִּשְׁבִיל טוֹבַת נַפְשֵׁיכֶם.

ד' הַצַּדִּיק וַאֲנִי הִרְשַׁעְתִּי וּמַעֲשַׂי גָּרְמוּ לִי הַיִּסּוּרִים וּמִיתַת הַבָּנִים הַמְסֻלָּאִים, וְהַמַּחֲלקֶת וְהַקִּטְרוּגִים.

אַף עַל פִּי כֵן יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי שֶׁגַּם הָעֵסֶק שֶׁעָסַקְתִּי עִמָּכֶם לְהוֹצִיא אֶתְכֶם מִשִּׁנֵּי הַס"מ עַל כָּל אֵלֶּה עֵינָיו לָטַשׁ וְשִׁנָּיו חָרַק עָלַי.

בְּכֵן אֲהוּבַי אַחַי וְרֵעַי, חִזְקוּ וְאִמְצוּ בְּיִרְאַת הַשֵּׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי כּחוֹ וּבְחִינָתוֹ וְלא יִהְיֶה לָרִיק יְגִיעִי, וְשִׁמְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עֶבֶד ה' כַּאֲשֶׁר לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם.

וְתֵדְעוּ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי רָחוֹק עַכְשָׁו מִכֶּם אֵין זֶה כִּי אִם רִחוּק הַגּוּפוֹת וְאֵין רִחוּק הַזֶּה חַס וְשָׁלוֹם בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ כִּי קְרוֹבִים אֲנַחְנוּ.

אֲהוּבַי אַחַי וְרֵעַי נָא וָנָא שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי קְרוֹבִים אֲלֵיכֶם יוֹמָם וָלָיְלָה. וּמְהוֹדַעְנָא שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי מִתְגּוֹרֵר בְּזַסְלַב וּפה אֵשֵׁב אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם לְעֵרֶךְ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים.

הֲלא כּה דִּבְרֵי אֲהוּבְכֶם הַכּוֹתֵב בְּדֶמַע מִגּדֶל הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר בִּלְבָבִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לִי כּחַ בַּרְזֶל לָשֵׂאת על הַיִּסּוּרִים וְהַטִּלְטוּלִים כָּאֵלּוּ, נַחְמָן בְּן מוֹרֵנוּ הָרַב שִׂמְחָה יִשְׁמְרֵהוּ צוּרוֹ וִיחַיֵּהוּ.

מְהוֹדַעְנָא שֶׁבָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי בְּקַו הַבְּרִיאוּת בְּלא עֵסֶק רְפוּאוֹת גַּשְׁמִיּוֹת נַחְמָן הַנַּ"ל

[עַד כָּאן הָעְתַּק אוֹת בָּאוֹת]

גַּם צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ עוֹד אַחַר אִגֶּרֶת שֶׁכָּתַב לְהַכְּלָל מִזַּסְלַב, שֶׁכָּתַב שָׁם לָנוּ שֶׁיִּזְכּר כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֵיךְ מָצָאתִי אֶתְכֶם בְּבוֹאִי לִבְּרֶסְלַב וְכַמָּה טוֹבוֹת עָשָׂה עִמָּנוּ עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְהוֹצִיא אוֹתָנוּ מִבֵּין שִׁנֵּי הַס"מ וְכוּ'.

וְכָתַב שָׁם וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם כְּשֶׁאָשׁוּב לְאֵיתָנִי אֲקַוֶּה לַה' שֶׁתּוּכְלוּ עוֹד לְקַבֵּל מֵאִתִּי.

וּבַסּוֹף סִיֵּם שָׁם לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ וְעִקַּר בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ וְכוּ'.

וְאוֹתוֹ הָאִגֶּרֶת נִכְתַּב קדֶם הָאִגֶּרֶת הַמָּעְתָּק לְעֵיל

כִּי אָז הָיָה לוֹ מֵחוֹשׁ וְחוֹלַאַת גָּדוֹל בְּזַסְלַב וְכָתַב הָאִגֶּרֶת הַנַּ"ל שֶׁלּא הָעְתַּק עֲדַיִן וּבִקֵּשׁ מְאד שֶׁנִּתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ, וְאַחַר כָּךְ שָׁב לְאֵיתָנוֹ וְאָז כָּתַב שֵׁנִית הָאִגֶּרֶת הַנַּ"ל הַמָּעְתָּק לְעֵיל.

וּבְבוֹאוֹ לְבֵיתוֹ אָמַר שֶׁאָנוּ פָּעַלְנוּ בִּתְפִילָּתֵנוּ שֶׁשָּׁב לְאֵיתָנוֹ בְּזַסְלַאב מֵהַחוֹלַאַת הַנַּ"ל

אַךְ אַחַר כָּךְ נִפְטַר אִשְׁתּוֹ בְּאוֹתוֹ הַקַּיִץ בְּזַסְלַאב

וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתַּדֵּךְ מִבְּרָאד

וְאַחַר כָּךְ בָּא לוֹ הַחוֹלַאַת שֶׁל הַהוּסְט הַקָּשֶׁה

וְאָז הִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאד לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה עֲבוּרוֹ

אֲבָל בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים גָּבְרוּ אֶרְאֶלִּים וְכוּ' וְנִסְתַּלֵּק אַחַר שָׁלשׁ שָׁנִים מֵעֵת שֶׁהִגִּיעַ לוֹ חוֹלַאַת הַהוּסְט

וְאָמַר שֶׁגַּם אֵלּוּ הַשָׁלשׁ שָׁנִים הָיָה חַי בְּנֵס וְכוּ'

וּבְכָל זֶה יֵשׁ כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת לְסַפֵּר

מִלְּבַד הַנֶּעְלָם מֵאִתָּנוּ בְּלִי שִׁעוּר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פז - כַּוָּנַת אֱלוּל הֵם תִּקּוּן לִפְגַם הַבְּרִית
...מוהר"ן ח"ב - תורה פז - כונת אלול הם תקון לפגם הברית דע, שכונת אלול הם תקון לפגם הברית כי סוד כונות אלול הוא "הנותן בים דרך" להאיר בחינת דרך בים ודרך זה נפתח בחדש אלול ועקר פגם הברית הוא בבחינת דרך הזה כי היה צריך להאיר בחינת הרכ"ד [מאתים עשרים וארבעה] אורות בבחינת ים, בחינת אמונה והוא נטה מזה, ופגם בבחינת דרך בבחינת: "כי השחית כל בשר את דרכו" כי אשה נקראת דרך, כמובא בדברי רבותינו, זכרונם לברכה ויש דרך אחר, בחינת:"דרך אשה מנאפת" והכלל שעקר הפגם בבחינת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לז - דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד
...ח"א - תורה לז - דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד א. כי עקר הבריאה היא בגין דישתמודעין לה כמו שכתוב:לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ב. וגוף ונפש, הם בחינת אדם ובהמה, חמר וצורה, חכמה וסכלות בחינת אור וחשך: "כיתרון אור מן החשך" וכו' וכמו שאמרו: 'גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות', שנאמר:" כי אל דעות ה'" . "אל ה ויאר לנו", וכתיב: "לא ידעו ולא יבינו". והם בחינת חיים ומיתה, כמו שכתוב: "החכמה תחיה" וכו' וכתיב:...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נ - כָּל הַפּוֹגֵם בַּבְּרִית, אֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל
...יכול להתפלל [לשון רבנו, זכרונו לברכה] הצילה מחרב נפשי מיד כלב וכו' כי כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל בבחינת: "כל עצמותי תאמרנה" וכשאין מתפלל בבחינת: "כל עצמותי" 'אזי כלבא נחת ואכל קרבנו' הינו תפילתו וכשמתפלל וטועם מתיקות בדבורי התפילה זאת הבחינה נקראת "כל עצמותי תאמרנה" ואין יכול לטעם מתיקות בתפילה אלא כשתקן פגם הברית כי מיין מתיקין, זה בחינת מיין דדכין ומי שהוא בבחינת מיין מתיקין, אזי דבוריו מתוקים וטובים וכשיוצאים מפיו ומשמיע לאזניו, כמו שאמרו:...
ספר המידות - אהבה
...בני אדם, על ידי זה הם הולכי רכיל, ועל ידי רכילות באים לליצנות, ועל ידי ליצנות הם דוברים שקר. ב. על ידי שנאה בא בהלות, ועל ידי שנאה בא שרפה. ג. על ידי אהבת השם יתברך נשמר הנפש מכל פגעים רעים. ד. כשתשוב בתחלה על עוונותיך, תוכל לבוא לאהבת השם יתברך. ה. מי שמתפלל על ישראל במסירת נפש, הכל אוהבין אותו. ו. על ידי אהבה בא התחזקות. ז. כשתחזק את האדם בעבודת השם יתברך, הוא יאהב אותך. ח. על ידי אמירת הלל בקול גדול, זוכים לאהבת השם יתברך. ט. כשתהא נזהר משנאת...
האם אתה מפורסם של שקר?
...של שקר. ועניין זה התבאר בהרחבה כאן: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=77 - איך לזהות מפורסמים של שקר? וגם כאן: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=65 - מיהו מנהיג אמיתי? ומיהו מפורסם של שקר? ובהמשך לכך, יש להוסיף ולבאר כי עניין המפורסם של שקר, חל כמובן גם על האדם עצמו ביחס לעצמו! כי כל העניין של מפורסמים / רבנים / מנהיגים של שקר, הוא רק מקרה פרטי של עניין אחר, והוא כי היצר הרע לדוגמא גם הוא מפורסם של שקר. והשכל האנושי של האדם, גם הוא מפורסם של...
שיחות הר"ן - אות קלו
...שמעתי מאיש אחד מאנשיו ששמע מפיו הקדוש בבאור יותר קצת והענין, שהאדם צריך לבטל כל מדה ומדה עד שיתבטל לגמרי כאין ואפס כי בתחלה צריך לבטל מדה זאת עד שתהיה כלא ממש ואחר כך מדה אחרת עד שתהיה גם כן לא וכן כל המדות עד שיהיו כלם כלא היו וכפי מה שמבטלין כל מדה ומדה כן מאיר ומתגלה לו כבוד ה' כי עקר האור הוא כבודו יתברך כמו שכתוב "והארץ האירה מכבודו" אך כשמעמידין דבר גשמי כנגד דבר רוחני עושה צל וכפי גשמיות וגדל הדבר שעומד כנגד הדבר כמו כן נעשה צל כגון כשמעמידין...
סיפורי מעשיות - מעשה מהתבואה - מעשה התבואה המשוגעת
...שפעם אחת אמר המלך לאוהבו, השני למלך באשר אני חוזה בכוכבים רואה אני שכל התבואה שיגדל בשנה זו מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע אם כן יטכס עצה. וענה לו: שעל כן יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מתבואה הנ"ל. וענה לו המלך: אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משוגעים. וכל העולם יהיה משוגע אז יהיה להפך [ולהכין בשביל כולם אי אפשר] שאנחנו יהיו המשוגעים. על כן בוודאי נצטרך גם כן לאכול מהתבואה. אבל רק זה שנסמן סימן על מצחנו שנדע כל כל פנים שאנחנו משוגע. שאם אהיה מסתכל על...
שיחות הר"ן - אות קסז - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קסז - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' לענין מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'אנחה שוברת גופו של אדם' ספר שאצלו היה כך ממש כי בימי נעוריו בעת שיגע בעבודת ה' היה לפעמים עושה איזה אנחה ואחר כך היה מנסה עצמו אם יוכל להגביה ידיו ולא היה יכול אז להגביה ידיו כי גופו היה משתבר באמת ממש מחמת אנחתו
שיחות הר"ן - אות קעה - גדולות נוראות השגתו
...כי צריכין לידע כל העשרים וארבעה [כ"ד] בתי דינין כי כשמביאים הפדיון צריך לידע באיזה בית דין דנין אותו כי אולי הוא עושה פדיון והמתקה השיך לבית דין זה ובאמת הוא נדון בבית דין אחר ועל כן צריך לידע באיזה בית דין הוא נדון ולידע הפדיון וההמתקה של אותו הבית דין אני יודע כל העשרים וארבעה בתי דינים ואני יכול לעשות ערעור מבית דין לבית דין עד העשרים וארבעה בתי דינים דהינו שאני יכול לומר שאינו נראה לי המשפט של בית דין זה ואני רוצה לדון בבית דין אחר וכן מבית דין...
גדולת נוראות השגתו - חיי מוהר"ן - חלק 1
...השגתו - חיי מוהר"ן - חלק 1 breslev.eip.co.il/?key=564 - חיי מוהר"ן - רמא - גדולת נוראות השגתו שמעתי בשמו שאמר מתי יש לי התבודדות ואמר שבשעה שכל העולם עומדים סביביו והוא יושב בתוכם אז יש לו התבודדות. כי הוא יכול לצעק בקול דממה דקה וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו. וגם אנכי שמעתי מפיו הקדוש בעצמו שיש לו קול דממה דקה שיכול לעמד בין העם והמון אנשים ויצעק בקול דממה דקה מסוף העולם ועד סופו, וכל האנשים סביביו לא ישמעו כלל. שלמות ההתבודדות הוא דבקות ושתיקה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה נוצר ב 0.9688 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 16:48:22 - wesi2