ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לח - לִפְעָמִים הַגָּדוֹל הוֹלֵך וְנוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, וְלִפְעָמִים לְהֵפֶך
לפעמים הגדול הולך ונוסע להקטן, ולפעמים להפך דהינו שלפעמים הצדיק נוסע על המדינה ומאיר להתלמידים ולפעמים התלמידים באים אצלו ודע, שזאת הבחינה היא גדולה דהינו כשהגדול נוסע להקטן, זאת הבחינה היא גדולה ביותר כי זה פשוט שהקטן צריך לבוא להגדול כי הוא צריך לקבל ממנו אך לפעמים אורו של הגדול הוא גדול מאד מאד עד שאי אפשר להקטן לקבל מן הגדול במקומו מחמת רבוי האור הגדול מאד על כן מכרח הגדול להוריד ולהכניע עצמו אצל הקטן ולילך אחריו כדי שעל ידי זה יתמעט ויתגשם האור קצת כדי שיוכל הקטן לקבלו נמצא כשהגדול צריך לילך להקטן, זהו מגדל עצם מעלתו מאד כנ"ל ומשה רבנו, עליו השלום, היה גדול במעלה כל כך עד שאפילו לפני גדולים היה צריך להקטין עצמו ולהראות הכנעה נגדם (במדבר י"ב). "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" וכו' הינו אף על פי שגם הם היו גדולים מאד, כגון יהושע ואהרון עם כל זה היה משה רבנו, עליו השלום, במעלה גדולה ועצומה מאד עד שהכרח להקטין עצמו ולהכניע עצמו נגדם, כדי שיוכלו לקבל אורו כנ"ל (מגלה לא). 'בכל מקום שאתה מוצא גדלתו, שם אתה מוצא ענותנותו' שבכל מקום שיש גדלות ביותר שם צריך ענווה וקטנות, כדי שיוכלו לקבל האור כנ"ל והנה כשהקטן בא לפני הגדול כדי לקבל ממנו ואזי הגדול מאיר בו ועקר הדבר לעשות ממחין דקטנות מחין דגדלות דהינו להאיר בהקטן, להגדיל דעתו שיתגדל מקטנותו ויהיה נעשה גדול דהינו שיבוא למחין דגדלות, שזהו בחינת המתקה ולפעמים מאיר בו על ידי הארת פנים ונחמות שמאיר לו פניו בפנים שוחקות, אנפין נהירין ולפעמים אינו יכול לקבל על ידי זה והוא בבחינת: 'אעא דלא דליק, מבטשין לה' שצריך להאיר בו על ידי יסורים שצריך ליסרו ולבזותו, כדי לבטל אותו שיוכל לקבל ודע, כי אף על פי שהגדול צריך להוריד עצמו ולבטל עצמו קצת מגדלותו כדי שיוכל הקטן לקבל אף על פי כן אין נחשב זה הגרעון וההפסד של הגדול שצריך לבטל אורו לפי שעה כנגד התקון שנעשה בהקטן, שהוא מתקנו ומגדילו כי ביטול וקטנות הגדול הוא רק לפי שעה ואחר כך חוזר למעלתו, והוא מתקן ומגדיל את הקטן לגמרי כנ"ל. ויש חלוקים בענין קטנות והכנעת הגדול אצל הקטן כדי לקבל אורו כנ"ל כי הכל לפי הענין. לפעמים הוא בתנועה בעלמא ולפעמים צריך לילך ולנסע אליו והכל לפי הענין כמו נר שכבה כשיש בו קצת אור, עדין יכולין להדליקו רק על ידי מה שמקרבין אותו קצת לנר הדולק דהינו שאוחזין אותו למטה אצל נר הדולק כידוע בחוש וזה מחמת שיש בו עדין קצת אור אבל כשאין בו שום אור אין יכולין להדליקו מרחוק כי אם כשמקרבין אותו ממש להאור או להפך וכו'
לִפְעָמִים הַגָּדוֹל הוֹלֵך וְנוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, וְלִפְעָמִים לְהֵפֶך

דְּהַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים הַצַּדִּיק נוֹסֵעַ עַל הַמְּדִינָה וּמֵאִיר לְהַתַּלְמִידִים

וְלִפְעָמִים הַתַּלְמִידִים בָּאִים אֶצְלוֹ

וְדַע, שֶׁזּאת הַבְּחִינָה הִיא גְּדוֹלָה

דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהַגָּדוֹל נוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, זאת הַבְּחִינָה הִיא גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר

כִּי זֶה פָּשׁוּט שֶׁהַקָּטָן צָרִיך לָבוֹא לְהַגָּדוֹל

כִּי הוּא צָרִיך לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ

אַך לִפְעָמִים אוֹרוֹ שֶׁל הַגָּדוֹל הוּא גָּדוֹל מְאד מְאד

עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַקָּטָן לְקַבֵּל מִן הַגָּדוֹל בִּמְקוֹמוֹ

מֵחֲמַת רִבּוּי הָאוֹר הַגָּדוֹל מְאד

עַל כֵּן מֻכְרָח הַגָּדוֹל לְהוֹרִיד וּלְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ אֵצֶל הַקָּטָן וְלֵילֵך אַחֲרָיו

כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִתְמַעֵט וְיִתְגַּשֵּׁם הָאוֹר קְצָת

כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַקָּטָן לְקַבְּלוֹ

נִמְצָא כְּשֶׁהַגָּדוֹל צָרִיך לֵילֵך לְהַקָּטָן, זֶהוּ מִגּדֶל עצֶם מַעֲלָתוֹ מְאד כַּנַּ"ל

וּמשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה כָּל כָּך

עַד שֶׁאֲפִילּוּ לִפְנֵי גְּדוֹלִים הָיָה צָרִיך לְהַקְטִין עַצְמוֹ וּלְהַרְאוֹת הַכְנָעָה נֶגְדָּם .

"וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאד מִכָּל הָאָדָם" וְכוּ'

הַיְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הֵם הָיוּ גְּדוֹלִים מְאד, כְּגוֹן יְהוֹשֻׁעַ וְאַהֲרון

עִם כָּל זֶה הָיָה משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּמַעֲלָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מְאד

עַד שֶׁהֻכְרַח לְהַקְטִין עַצְמוֹ וּלְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ נֶגְדָּם, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל אוֹרוֹ כַּנַּ"ל .

'בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ'

שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ גַּדְלוּת בְּיוֹתֵר

שָׁם צָרִיך עֲנָוָוה וְקַטְנוּת, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל הָאוֹר כַּנַּ"ל

וְהִנֵּה כְּשֶׁהַקָּטָן בָּא לִפְנֵי הַגָּדוֹל כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ

וַאֲזַי הַגָּדוֹל מֵאִיר בּוֹ

וְעִקָּר הַדָּבָר לַעֲשׂוֹת מִמּחִין דְּקַטְנוּת מחִין דְּגַדְלוּת

דְּהַיְנוּ לְהָאִיר בְּהַקָּטָן, לְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ

שֶׁיִּתְגַּדֵּל מִקַּטְנוּתוֹ וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה גָּדוֹל

דְּהַיְנוּ שֶׁיָּבוֹא לְמחִין דְּגַדְלוּת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַמְתָּקָה

וְלִפְעָמִים מֵאִיר בּוֹ עַל יְדֵי הֶאָרַת פָּנִים וְנֶחָמוֹת

שֶׁמֵּאִיר לוֹ פָּנָיו בְּפָנִים שׂוֹחֲקוֹת, אַנְפִּין נְהִירִין

וְלִפְעָמִים אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל עַל יְדֵי זֶה

וְהוּא בִּבְחִינַת: 'אָעָא דְּלָא דָּלִיק, מְבַטְשִׁין לֵהּ'

שֶׁצָּרִיך לְהָאִיר בּוֹ עַל יְדֵי יִסּוּרִים

שֶׁצָּרִיך לְיַסְּרוֹ וּלְבַזּוֹתוֹ, כְּדֵי לְבַטֵּל אוֹתוֹ שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל

וְדַע, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַגָּדוֹל צָרִיך לְהוֹרִיד עַצְמוֹ וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ קְצָת מִגַּדְלוּתוֹ

כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַקָּטָן לְקַבֵּל

אַף עַל פִּי כֵן אֵין נֶחֱשָׁב זֶה הַגֵּרָעוֹן וְהַהֶפְסֵד

שֶׁל הַגָּדוֹל שֶׁצָּרִיך לְבַטֵּל אוֹרוֹ לְפִי שָׁעָה

כְּנֶגֶד הַתִּקּוּן שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּהַקָּטָן, שֶׁהוּא מְתַקְּנוֹ וּמַגְדִּילוֹ

כִּי בִּיטּוּל וְקַטְנוּת הַגָּדוֹל הוּא רַק לְפִי שָׁעָה

וְאַחַר כָּך חוֹזֵר לְמַעֲלָתוֹ, וְהוּא מְתַקֵּן וּמַגְדִּיל אֶת הַקָּטָן לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל.

וְיֵשׁ חִלּוּקִים בְּעִנְיַן קַטְנּוּת וְהַכְנָעַת הַגָּדוֹל אֵצֶל הַקָּטָן

כְּדֵי לְקַבֵּל אוֹרוֹ כַּנַּ"ל

כִּי הַכּל לְפִי הָעִנְיָן.

לִפְעָמִים הוּא בִּתְנוּעָה בְּעָלְמָא

וְלִפְעָמִים צָרִיך לֵילֵך וְלִנְסֹעַ אֵלָיו

וְהַכּל לְפִי הָעִנְיָן

כְּמוֹ נֵר שֶׁכָּבָה

כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְצָת אוֹר, עֲדַיִן יְכוֹלִין לְהַדְלִיקוֹ

רַק עַל יְדֵי מַה שֶּׁמְּקָרְבִין אוֹתוֹ קְצָת לַנֵּר הַדּוֹלֵק

דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹחֲזִין אוֹתוֹ לְמַטָּה אֵצֶל נֵר הַדּוֹלֵק

כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ

וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן קְצָת אוֹר

אֲבָל כְּשֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם אוֹר

אֵין יְכוֹלִין לְהַדְלִיקוֹ מֵרָחוֹק

כִּי אִם כְּשֶׁמְּקָרְבִין אוֹתוֹ מַמָּשׁ לְהָאוֹר

אוֹ לְהֵפֶך וְכוּ'
ספר המידות - שינה
ספר המידות - שינה חלק שני א. מי שהוא מקדש יותר, הוא רחוק מהשנה יותר. ב. על ידי רבוי השנה והתנומה, על ידי זה דוחפין אותו ממרכבה דקדשה, ונשתנה פניו, ונתקלקל צלם אלהים. ג. חמשה עשר "שיר המעלות" שבתהלים מסגלים לבטל השנה. ד. מי שאינו יכול לישן, יעלה על מחשבתו אמונת תחית המתים.
סיפורי מעשיות - מעשה מעשה מביטחון / מעשה מבעל ביטחון
...מביטחון ענה ואמר עוד סיפרתי מעשה מבטחון וזו היא מלך אחד אמר בליבו מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל והלך לחקור אחרי זה. והיה הולך בלילה והיה עומד אחורי הבתים להקשיב ולשמוע את דברי העולם. והיה שומע דאגות כל אחד שזה אינו הולך לו כסדר בחנות ואחר כך הלך לבית אחר ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד. אחר כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ והגג נופל ונשבר...
שיחות הר"ן - אות רסג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רסג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן ספר לי אחד שהיה משיח עמו זכרונו לברכה, מענין בני הנעורים ששכיח מאד שנעשה קלקול ביניהם ובין נשותיהם ונפרדים זה מזה איזה זמן ולפעמים נעשה מזה פרוד לגמרי חס ושלום אמר שזה מעשה בעל דבר שמניח את עצמו על זה מאד לקלקל השלום של בני הנעורים כדי שיתפסו במצודתו חס ושלום, על ידי זה כי הוא אורב על זה מאד לתפסם בנעוריהם על ידי קלקול השלום בית חס ושלום שגורם בערמומיותו לקלקל השלום שביניהם והאריך בשיחה זאת
שיחות הר"ן - אות רלז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...מאד לבלי להוציא מפיו דבור של רשעות חס ושלום, אפילו בדרך ליצנות דהינו שלא לומר חס ושלום, על עצמו שיהיה רשע חס ושלום או שיעשה עברה חס ושלום אף שאומר זאת בדרך ליצנות ואין בלבו כלל לעשות זאת אף על פי כן זה הדבור מזיק לו מאד ויכול להכריחו חס ושלום, אחר כך לעשות זאת שהוציא מפיו אף על פי שלא אמרה מלבו רק בדרך ליצנות ועל ידי זה נכשל יהוא המלך על ידי שהוציא מפיו ואמר: "יהוא יעבדנו הרבה" אף על פי שבלבו היה לבלי לעבדו רק אמר זאת בדרך ליצנות כדי להטעות את עובדי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מח - עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי
...מוהר"ן ח"א - תורה מח - על אשר מעלתם בי [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על אשר מעלתם בי וכו' במי מריבת קדש מדבר צין וכו' צירי זה בחינת וייצר יצירה לטב יצירה לביש יצירה לשכר יצירה לענש ובברכות ס"א בחינת דין ורחמים וזה בחינת בינה, ששם נוצר הולד, כמו שכתוב: "כי אם לבינה תקרא" ושם שני בחינות חסד ודין, כי משם דינין מתערין והיא בחינת סכה, כמו שכתוב: "תסכני בבטן אמי" והיא בחינת כח התפילה מה שמתפללין בכח, "כל עצמותי תאמרנה" וכו' והוא בחינת סכה, כמו שכתוב: "בגידים...
חיי מוהר"ן - קיז - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...תקס"ה עשה נשואין לבתו מרים זכרונה לברכה בקהלת קדש וואלטשיסק. ובשבת שלפני החתנה שקורין פארשפיל שהיה בפרשת נח בראש חדש חשון היה מרקד כל היום כלו. ורקודין כאלו לא נראה ממנו בשום פעם כמותם כי אז היה מרקד כמעט כל היום. ומה שהיה אז באותו השבת אי אפשר לבאר ולספר. והתפלל עמנו חגור בפאטשיילע [כעין מטפחת] לבד ואחר כך בסעדה שלישית ישב אז עמנו ואמר לזכר השלש סעדות זה. וספר אז שבאותו ראש השנה נתנו לו [הוצאות] אלף אדמים אחר כל ההצטרכות והיה במקום שהיה והוא אוהב...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - עַל יְדֵי הַנְּגִינָה אָדָם נִכָּר
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא - על ידי הנגינה אדם נכר על ידי הנגינה אדם נכר, אם קבל עליו על תורה וסימן "בכתף ישאו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אין ישאו אלא לשון שירה' שנאמר: "שאו זמרה ותנו תף" ומקרא זה נאמר במשא בני קהת שהיו נושאין בכתף את הארון הינו בחינת על תורה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סא - הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן
...הוא באמת דבר נפלא ונעלם מאד ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי אך דע, שעקר הזמן הוא רק מחמת שאין מבינים דהינו מחמת ששכלנו קטן כי כל מה שהשכל גדול ביותר, הזמן נקטן ונתבטל ביותר כי בחלום, שאז השכל נסתלק, ואין לו [אלא] רק [את] כח המדמה אזי ברבע שעה יכולים לעבר כל השבעים שנה כאשר נדמה בחלום, שעובר והולך כמה וכמה זמנים בשעה מעטת מאד ואחר כך כשנתעוררים מהשנה אזי רואים, שכל אלו הזמנים והשבעים שנה שעברו בחלום הוא זמן מעט מאד באמת וזה מחמת שאחר כך בהקיץ אז חוז...
שיחות הר"ן - אות קפ - גדולות נוראות השגתו
...הר"ן - אות קפ - גדולות נוראות השגתו פעם אחת אמר לי רבנו זכרונו לברכה שהיום נראה לו מלאך חדש ויודע שמו ויש תחתיו ממנים ויש להם שופרות בידם והם תוקעין תקיעה, ואחר כך תרועה, ואחר כך חוזרים ותוקעים תקיעה והם כלם חופרים ומבקשים אחר אבדות כי יש דברים אבודים הרבה וזה בחינת "תאוות רשעים תאבד" תר"ת "יחפרו ויאבדו" ולפעמים הצדיק בעצמו שמחפש אחר אבדות הוא בעצמו אבד לפעמים וזה בחינת "יש צדיק אובד בצדקו" ואז הצדיק עושה תשובה על אותו החטא שעל ידו באין אבדות ובודאי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכב - צָרִיך לִהְיוֹת תָּמִיד בְּשִׂמְחָה וְלַעֲבד ה' בְּשִׂמְחָה
...בשמחה צריך להיות תמיד בשמחה ולעבד ה' בשמחה ואפילו אם לפעמים נופל ממדרגתו צריך לחזק עצמו בימים הקודמים שהיה מזריח לו איזה הארה קצת כמו שאנו רואים שכמה סומים מחזיקים עצמן באיש אחד שאינו סומא ומאמינים בו והולכים אחריו וגם הסומא מאמין למקלו שהולך אחר מקלו, אף שאינו רואה כלל מכל שכן שראוי לילך אחר עצמו דהינו מאחר שבימים הקודמים הזריח לו קצת והיה מתחזק ומתעורר לבו להשם יתברך אף שעכשו נפל מזה ונסתמו עיניו ולבו עם כל זה ראוי שיאחז בימים הקודמים וילך אחריהם...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2305 שניות - עכשיו 20_08_2025 השעה 13:50:38 - wesi2