ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לח - לִפְעָמִים הַגָּדוֹל הוֹלֵך וְנוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, וְלִפְעָמִים לְהֵפֶך
לפעמים הגדול הולך ונוסע להקטן, ולפעמים להפך דהינו שלפעמים הצדיק נוסע על המדינה ומאיר להתלמידים ולפעמים התלמידים באים אצלו ודע, שזאת הבחינה היא גדולה דהינו כשהגדול נוסע להקטן, זאת הבחינה היא גדולה ביותר כי זה פשוט שהקטן צריך לבוא להגדול כי הוא צריך לקבל ממנו אך לפעמים אורו של הגדול הוא גדול מאד מאד עד שאי אפשר להקטן לקבל מן הגדול במקומו מחמת רבוי האור הגדול מאד על כן מכרח הגדול להוריד ולהכניע עצמו אצל הקטן ולילך אחריו כדי שעל ידי זה יתמעט ויתגשם האור קצת כדי שיוכל הקטן לקבלו נמצא כשהגדול צריך לילך להקטן, זהו מגדל עצם מעלתו מאד כנ"ל ומשה רבנו, עליו השלום, היה גדול במעלה כל כך עד שאפילו לפני גדולים היה צריך להקטין עצמו ולהראות הכנעה נגדם (במדבר י"ב). "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" וכו' הינו אף על פי שגם הם היו גדולים מאד, כגון יהושע ואהרון עם כל זה היה משה רבנו, עליו השלום, במעלה גדולה ועצומה מאד עד שהכרח להקטין עצמו ולהכניע עצמו נגדם, כדי שיוכלו לקבל אורו כנ"ל (מגלה לא). 'בכל מקום שאתה מוצא גדלתו, שם אתה מוצא ענותנותו' שבכל מקום שיש גדלות ביותר שם צריך ענווה וקטנות, כדי שיוכלו לקבל האור כנ"ל והנה כשהקטן בא לפני הגדול כדי לקבל ממנו ואזי הגדול מאיר בו ועקר הדבר לעשות ממחין דקטנות מחין דגדלות דהינו להאיר בהקטן, להגדיל דעתו שיתגדל מקטנותו ויהיה נעשה גדול דהינו שיבוא למחין דגדלות, שזהו בחינת המתקה ולפעמים מאיר בו על ידי הארת פנים ונחמות שמאיר לו פניו בפנים שוחקות, אנפין נהירין ולפעמים אינו יכול לקבל על ידי זה והוא בבחינת: 'אעא דלא דליק, מבטשין לה' שצריך להאיר בו על ידי יסורים שצריך ליסרו ולבזותו, כדי לבטל אותו שיוכל לקבל ודע, כי אף על פי שהגדול צריך להוריד עצמו ולבטל עצמו קצת מגדלותו כדי שיוכל הקטן לקבל אף על פי כן אין נחשב זה הגרעון וההפסד של הגדול שצריך לבטל אורו לפי שעה כנגד התקון שנעשה בהקטן, שהוא מתקנו ומגדילו כי ביטול וקטנות הגדול הוא רק לפי שעה ואחר כך חוזר למעלתו, והוא מתקן ומגדיל את הקטן לגמרי כנ"ל. ויש חלוקים בענין קטנות והכנעת הגדול אצל הקטן כדי לקבל אורו כנ"ל כי הכל לפי הענין. לפעמים הוא בתנועה בעלמא ולפעמים צריך לילך ולנסע אליו והכל לפי הענין כמו נר שכבה כשיש בו קצת אור, עדין יכולין להדליקו רק על ידי מה שמקרבין אותו קצת לנר הדולק דהינו שאוחזין אותו למטה אצל נר הדולק כידוע בחוש וזה מחמת שיש בו עדין קצת אור אבל כשאין בו שום אור אין יכולין להדליקו מרחוק כי אם כשמקרבין אותו ממש להאור או להפך וכו'
לִפְעָמִים הַגָּדוֹל הוֹלֵך וְנוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, וְלִפְעָמִים לְהֵפֶך

דְּהַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים הַצַּדִּיק נוֹסֵעַ עַל הַמְּדִינָה וּמֵאִיר לְהַתַּלְמִידִים

וְלִפְעָמִים הַתַּלְמִידִים בָּאִים אֶצְלוֹ

וְדַע, שֶׁזּאת הַבְּחִינָה הִיא גְּדוֹלָה

דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהַגָּדוֹל נוֹסֵעַ לְהַקָּטָן, זאת הַבְּחִינָה הִיא גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר

כִּי זֶה פָּשׁוּט שֶׁהַקָּטָן צָרִיך לָבוֹא לְהַגָּדוֹל

כִּי הוּא צָרִיך לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ

אַך לִפְעָמִים אוֹרוֹ שֶׁל הַגָּדוֹל הוּא גָּדוֹל מְאד מְאד

עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַקָּטָן לְקַבֵּל מִן הַגָּדוֹל בִּמְקוֹמוֹ

מֵחֲמַת רִבּוּי הָאוֹר הַגָּדוֹל מְאד

עַל כֵּן מֻכְרָח הַגָּדוֹל לְהוֹרִיד וּלְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ אֵצֶל הַקָּטָן וְלֵילֵך אַחֲרָיו

כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִתְמַעֵט וְיִתְגַּשֵּׁם הָאוֹר קְצָת

כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַקָּטָן לְקַבְּלוֹ

נִמְצָא כְּשֶׁהַגָּדוֹל צָרִיך לֵילֵך לְהַקָּטָן, זֶהוּ מִגּדֶל עצֶם מַעֲלָתוֹ מְאד כַּנַּ"ל

וּמשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה כָּל כָּך

עַד שֶׁאֲפִילּוּ לִפְנֵי גְּדוֹלִים הָיָה צָרִיך לְהַקְטִין עַצְמוֹ וּלְהַרְאוֹת הַכְנָעָה נֶגְדָּם .

"וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאד מִכָּל הָאָדָם" וְכוּ'

הַיְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הֵם הָיוּ גְּדוֹלִים מְאד, כְּגוֹן יְהוֹשֻׁעַ וְאַהֲרון

עִם כָּל זֶה הָיָה משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּמַעֲלָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מְאד

עַד שֶׁהֻכְרַח לְהַקְטִין עַצְמוֹ וּלְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ נֶגְדָּם, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל אוֹרוֹ כַּנַּ"ל .

'בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ'

שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ גַּדְלוּת בְּיוֹתֵר

שָׁם צָרִיך עֲנָוָוה וְקַטְנוּת, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל הָאוֹר כַּנַּ"ל

וְהִנֵּה כְּשֶׁהַקָּטָן בָּא לִפְנֵי הַגָּדוֹל כְּדֵי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ

וַאֲזַי הַגָּדוֹל מֵאִיר בּוֹ

וְעִקָּר הַדָּבָר לַעֲשׂוֹת מִמּחִין דְּקַטְנוּת מחִין דְּגַדְלוּת

דְּהַיְנוּ לְהָאִיר בְּהַקָּטָן, לְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ

שֶׁיִּתְגַּדֵּל מִקַּטְנוּתוֹ וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה גָּדוֹל

דְּהַיְנוּ שֶׁיָּבוֹא לְמחִין דְּגַדְלוּת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַמְתָּקָה

וְלִפְעָמִים מֵאִיר בּוֹ עַל יְדֵי הֶאָרַת פָּנִים וְנֶחָמוֹת

שֶׁמֵּאִיר לוֹ פָּנָיו בְּפָנִים שׂוֹחֲקוֹת, אַנְפִּין נְהִירִין

וְלִפְעָמִים אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל עַל יְדֵי זֶה

וְהוּא בִּבְחִינַת: 'אָעָא דְּלָא דָּלִיק, מְבַטְשִׁין לֵהּ'

שֶׁצָּרִיך לְהָאִיר בּוֹ עַל יְדֵי יִסּוּרִים

שֶׁצָּרִיך לְיַסְּרוֹ וּלְבַזּוֹתוֹ, כְּדֵי לְבַטֵּל אוֹתוֹ שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל

וְדַע, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַגָּדוֹל צָרִיך לְהוֹרִיד עַצְמוֹ וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ קְצָת מִגַּדְלוּתוֹ

כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַקָּטָן לְקַבֵּל

אַף עַל פִּי כֵן אֵין נֶחֱשָׁב זֶה הַגֵּרָעוֹן וְהַהֶפְסֵד

שֶׁל הַגָּדוֹל שֶׁצָּרִיך לְבַטֵּל אוֹרוֹ לְפִי שָׁעָה

כְּנֶגֶד הַתִּקּוּן שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּהַקָּטָן, שֶׁהוּא מְתַקְּנוֹ וּמַגְדִּילוֹ

כִּי בִּיטּוּל וְקַטְנוּת הַגָּדוֹל הוּא רַק לְפִי שָׁעָה

וְאַחַר כָּך חוֹזֵר לְמַעֲלָתוֹ, וְהוּא מְתַקֵּן וּמַגְדִּיל אֶת הַקָּטָן לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל.

וְיֵשׁ חִלּוּקִים בְּעִנְיַן קַטְנּוּת וְהַכְנָעַת הַגָּדוֹל אֵצֶל הַקָּטָן

כְּדֵי לְקַבֵּל אוֹרוֹ כַּנַּ"ל

כִּי הַכּל לְפִי הָעִנְיָן.

לִפְעָמִים הוּא בִּתְנוּעָה בְּעָלְמָא

וְלִפְעָמִים צָרִיך לֵילֵך וְלִנְסֹעַ אֵלָיו

וְהַכּל לְפִי הָעִנְיָן

כְּמוֹ נֵר שֶׁכָּבָה

כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְצָת אוֹר, עֲדַיִן יְכוֹלִין לְהַדְלִיקוֹ

רַק עַל יְדֵי מַה שֶּׁמְּקָרְבִין אוֹתוֹ קְצָת לַנֵּר הַדּוֹלֵק

דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹחֲזִין אוֹתוֹ לְמַטָּה אֵצֶל נֵר הַדּוֹלֵק

כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ

וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן קְצָת אוֹר

אֲבָל כְּשֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם אוֹר

אֵין יְכוֹלִין לְהַדְלִיקוֹ מֵרָחוֹק

כִּי אִם כְּשֶׁמְּקָרְבִין אוֹתוֹ מַמָּשׁ לְהָאוֹר

אוֹ לְהֵפֶך וְכוּ'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ק - צַדִּיקִים אֲשֶׁר מִזְגָּם וְטִבְעָם
...צדיקים אשר מזגם וטבעם [לשון החברים] הנה הצדיקים אשר בכל דור ודור כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע אנו רואין בחוש הראות שיש בהם צדיקים אשר מזגם וטבעם טובה מאד, וטובים המה לכל ויש אשר הוא צדיק אמת ואין מזגו וטבעו נוחה עם המון עם ולפעמים נראה ממנו כעס וקפידה הנה ידוע שכל צדקת הצדיקים הוא לוקח מאור התורה כי היא המורה דרך וממנה לקחה צדקתו והנה הצדיק אשר השיג מאור גדול ממאור התורה ומעשיו גם כן בשוים לפי השגתו בתורה אזי צדקתו ותורתו שניהם מתישבים בשובה ונחת לפיכך דעתו נוחה עם הבריות והצדיק אשר אור חכמת התורה...
ספר המידות - פוסק
ספר המידות - פוסק חלק שני א. על ידי למוד פוסקים עד שידע להורות הוראות, על ידי זה גורם פקידה לכמה עקרות. ב. על ידי "שלחן ערוך" באים ליראה. ג. למוד הפוסקים מבטלין הרהורי עבודה זרה. ד. כשאיזהו רשע נתגדל, אזי קשה לחדש איזהו סברא בפוסקים. גם דברי הדינים אינם נשמעים באזני הבעלי דינים.
חיי מוהר"ן - של - מעלת המתקרבים אליו
...של אמר אני יכול לעשות מכלכם צדיקים גמורים נוראים אבל מה יהיה אם כן יעבד השם יתברך בעצמו את עצמו [כלומר שרצונו הוא שאנחנו בעצמנו נתיגע בכחו ועצותיו הקדושים להשיג עבודת השם. אבל לא שהוא יתן הכל לגמרי]. וכן שמעתי עוד בכמה לשונות שאמר אני יכול לתן יראה להאדם עד שיצא מחייו ויתבטל במציאות. ופעם אחת בקש מאתו אחד מאנשי שלומנו הרבה בענין זה שיתן לו יראה. [כמדמה לי הכותב שזה היה ר' שמעון המשמש שלו] ודבר עמו רבנו זכרונו לברכה דברים כעין הנ"ל שבודאי יכול לתן [לו] יראה עצומה רק שאין זה תכלית, כי אם כן יתבטל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפב - צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת
...כל אדם לכף זכות דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות ואפילו מי שהוא רשע גמור צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות ויוכל להשיבו בתשובה וזה בחינת "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" הינו שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות ואף על פי שאתה רואה שהוא רשע גמור אף על פי כן צריך אתה לחפש ולבקש למצא בו מעט טוב, ששם אינו רשע וזהו ועוד מעט ואין רשע שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב שיש בו עדין, ששם אינו רשע כי...
חיי מוהר"ן - קנא - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד אות קנא בשנת תקס"ו היא שנת ארבע לישיבתו פה ברסלב שהיא שנה הרביעית להתקרבותי אליו כי בכניסתו לפה נתקרבתי אליו מיד בסמוך כנזכר לעיל אז בקיץ בשנת תקס"ו בחדש סיון נפטר בנו הילד שלמה אפרים זכרונו לברכה. וכבר מבאר במקום אחר מענין הילד היקר הקדוש הזה מה שאמר רבנו זכרונו לברכה שכבר היה מוכן וכו'. ואז אחר פטירת הילד הנ"ל כשבאנו אליו אז התחיל לדבר עמנו מענין תקון הנשמות מענין הבעל שדה שיש שדה שגדלים בו נשמות וצריכין בעל השדה לתקנם וזה שחוגר מתניו להיות בעל השדה יש עליו יסורים...
שיחות הר"ן - אות קכד
...אחת שאל אותי בלשון תמה השמעת ממני דברי מוסר ? ואמר שאינו יכול לומר דברי מוסר כי כל דבור מוסר שלו הוא מטבל ומרחץ בדמעות ומחמת זה אינו יכול לומר מוסר בפרוש ובתחלה היה אצלנו קצת תמיהה מה שאמר שאינו אומר מוסר כי לפי דעתנו כל דבריו הם דברי מוסר גדול מאד מאד כאש בוערת ממש אך באמת לא היה רגיל לומר דברי מוסר בפרוש כדרך המוכיחים אבל אף על פי כן כל דבריו וכל שיחותיו היה רק מענין עבודת ה' וכל דבריו היה כגחלי אש ממש ומי שזכה לשמע דבור מפיו היה נכנס בקרבו כאש בוערת ממש ואי אפשר לבאר ולציר לא בכתב ולא בפה עצם...
תכלית הידיעה שלא נדע - ידיעה שלמה
...שלמה רבי נחמן מברסלב מדבר רבות על העניין של תכלית הידיעה. תכלית הידיעה היא בחינה אחת עם השכל הנקנה. ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=105 - השכל הנקנה - מהו? כמו כן תכלית הידיעה היא ורק היא נקראת ידיעה שלמה. והיא ידיעת השי"ת עצמו. והנה, השי"ת עצמו הוא מחוייב המציאות. וכל זמן שהאדם יודע את השי"ת באמצעות השכל שלו, הרי שהוא לא באמת יודע את השי"ת, כי מאחר שהידיעה תלויה בשכל של האדם, ממילא הידיעה היא אינה מחוייבת המציאות אלא היא רק בבחינת אפשרי המציאות בלבד. כמו כן ביאר רבי נחמן מברסלב כאן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כא - עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים
...תורה כא - עתיקא טמיר וסתים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] פרקא רביעאה דספרא דצניעותא עתיקא טמיר וסתים וכו' בהעלתך את הנרות וכו' פרש רש"י שתהא שלהבת עולה מאליה א. כתיב: "אחור וקדם צרתני" כי יש שכל שאדם משיג אותו על ידי הקדמות רבות והשכל הזה מכנה בשם 'אחור' ויש שכל שבא לאדם בלא שום הקדמה אלא על ידי שפע אלקי וזה מכנה בשם 'קדם' בשם פנים והתלהבות הלב נולד מחמת תנועת השכל כי טבע התנועות שמוליד חם ולפי מהירות תנועות השכל כן מוליד חם בלב נמצא על ידי שפע אלקי שהשכל נשפע לאדם במהירות שאין צריך להשתמש בשום הקדמה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכ - יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים יְקָרִים בָּעוֹלָם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכ - יש כמה דברים יקרים בעולם דע כי יש כמה דברים יקרים בעולם החכם הוא יקר מאד וכן גבור וכן עשיר ומושל דהינו מי שיש לו איזה התנשאות. ודע שאצל כל אחד מהם יכולים לפעל ולהושע מצערו שאם יש לו איזה צער, חס ושלום וילך אצל אחד מהם ויספרו לפניו עד שיעורר רחמים אצלו עליו מזה יוכל להושע
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טז - מִפְּנֵי מַה כְּשֶׁהָאָדָם מְבַקֵּשׁ פַּרְנָסָה
...מוהר"ן ח"ב - תורה טז - מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה הקשו מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף מן השמים כי אם על ידי סיבות, לכל אחד לפי סיבתו שזה צריך לזרע תבואה ולחרש ולקצר וכו' וזה צריך לנסע ולמצא צרך פרנסתו שם, וכיוצא בזה ולמה לא נותנין לו תכף, בשעה שמבקש פרנסתו, מזמן ? והתרוץ: דע, שכל הפרנסה של ישראל צריכין לקבל על ידי המלך כמו שכתוב במלך: "אילנא די חזית די רבה ותקף וכו' ומזון לכלא בה אנת הוא מלכא" ועקר המלכות הוא על ידי ענווה, בבחינת: "ולפני כבוד ענווה" שעקר כבוד וגדלת המלכות הוא על ידי...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1250 שניות - עכשיו 05_06_2026 השעה 23:50:36 - wesi2