ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - צח - סיפורים חדשים
אות צח מעשה במלך אחד שבנה לעצמו פלטין וקרא לשני אנשים וצוה אותם שיצירו את הפלטין שלו וחלק להם את הפלטין לשני חלקים. הינו שמחצה הפלטין יהיה מטל על האחד לצירו ומחצה השני יהיה מטל על השני לצירו. וקבע להם זמן שעד אותו הזמן מחיבים הם לצירו והלכו להם אלו השני אנשים. והלך אחד מהם ויגע וטרח מאד ולמד עצמו זאת האמנות של ציור וכיור היטב היטב עד שציר את חלקו שהיה מטל עליו בציור יפה ונפלא מאד. וציר שם חיות ועופות וכיוצא בזה בציורים נפלאים ונאים מאד. והשני לא שם אל לבו גזרת המלך ולא עסק בזה כלל. וכאשר הגיע סמוך לזמן המגבל שהיו צריכין לגמר מלאכתם הנה הראשון כבר גמר מלאכתו ואמנותו בחלקו בציור נאה ונפלא מאד. וזה השני התחיל להסתכל על עצמו מה זאת עשה שכלה הזמן בהבל וריק ולא חש לגזרא דמלכא. והתחיל לחשב מחשבות מה לעשות כי בודאי באלו הימים המועטים הסמוכים לזמן המגבל אי אפשר לתקן עוד ללמד לעצמו ולעשות אמנות הציור, לציר חלקו בזה הזמן המועט כי היה סמוך מאד למועד הקבוע להם. ונתישב בדעתו והלך והטיח כל חלקו במשיחת סמנין (שקורין פאקיסט) [סוג צבע] ועשה פאקיסט שחור על כל חלקו. והפאקיסט היה כמו אספקלריא [מראה] ממש שהיו יכולין להתראות בו כמו באספקלריא ממש והלך ותלה וילון לפני חלקו להפסיק בין חלקו ובין חלק חברו. ויהי כי הגיע מועד הקבוע שקבע להם המלך הלך המלך לראות תבנית מלאכתם אשר עשו באלו הימים. וראה חלק הראשון שהוא מציר בציורים נאים ונפלאים מאד ומצירים שם בחלקו צפרים וכו' בדרכים נפלאים מאד. וחלק השני היה תלוי בוילון וחשך תחתיו ואין רואין שם מאומה. ועמד השני ופרש את הוילון והזריח השמש ובאו והאירו כל הציורים הנפלאים כלם בחלקו מחמת שהיה שם הפאקיסט שהיה מאיר כמו אספקלריא. על כן כל הצפרים המצירין בחלק הראשון ושאר כל הציורים הנפלאים כלם נראו בתוך חלקו וכל מה שראה המלך בחלק הראשון ראה גם כן בחלקו של זה. ונוסף לזה שגם כל הכלים הנפלאים וכל הקרידנצן [רהיטים] וכיוצא שהכניס המלך לתוך הפלטין כלם נראו גם כן בחלק השני. וכן כל מה שירצה המלך להכניס עוד כלים נפלאים לתוך הפלטין יהיו כלם נראים בחלקו של השני והוטב הדבר לפני המלך וכו'. [ויותר מזה איני זוכר] כל זה שמעתי מפיו הקדוש בעצמי אות צט מעשה במלך אחד שהיה קטן וכבש אותו מלך גדול ונעשה נכנע אליו. והמלך הגדול כבש עוד מלכים ומדינות לאחר זמן נתחזק המלך הקטן ונתעורר עם שאר מלכים נגד המלך הגדול שכבש אותם וחזרו וכבשו את ארצם מידו וגם אצלו כבשו מדינות. ונתישב המלך הקטן הנ"ל מאחר שרואה שהגלגל חוזר. לפעמים זה כובש. ולפעמים חוזר חברו וכובש אצלו ומי יודע מה ילד יום אולי יחזר ויתהפך הדבר. והלך ועשה חומה אצל הים וגנז שם בתוך אותו המבצר כל ההון והממון שקבץ מכל מדינתו. ועשה שם חדרים חדרים ובכל חדר וחדר גנז שם מטבע מיחדת. ותלה דף (שקורין טאבליצע) [שלט] על הפתח והיה כתוב שם המטבע המנחת בתוך אותו החדר. והפתח של כלל המבצר היה נעשה שם באמנות, שקורין "מאשין" [מכונה] שלא היה אפשר לכנס לשם מחמת שמי שלא היה יודע הדרך והנתיב והנטיה לכל צד בשעת הכניסה היה המאשין חותך את ראשו. והיה תלוי שם טאבליצע [שלט] שהיה כתוב עליה בכמה לשונות הדרך והחכמה איך לכנס לשם ואיך לנטות לכל צד באפן שיוכל לכנס ולא יזיק לו המאשין הנ"ל. לאחר זמן שטף הים את האי עם המבצר הנ"ל ונשתכח הדבר. לאחר כמה מאות שנים חזר מלך אחד וכבש אותו האקלים ונתגלה האי הנ"ל. והמלך הזה היה קטן ורצה לעשות שם ישוב. והלך והושיב שם מן היהודים ומן שאר אמות. ומן הסתם נתישבו שם עניים ואביונים כדרך המקומות החדשים. והיה שם עני אחד שעשה לעצמו בית קטן אצל הים. ויהי ביום ששי הלך לחפר טיט ומצא הטאבליצע הנ"ל ולא היה יודע מה כתוב בה והלך ושאל וחקר אצל הערלים הזקנים אם יודעים אם היה שם איזה פעם ישוב ולא היה אחד מהם שהיה יודע וזוכר אם היה שם ישוב. ובא עני אחד שהיה צריך לבקש לו מקום לאכל בשבת והלך אצל העני הנ"ל וספר לו את אשר מצא הטאבליצע ואין יודע מה כתוב בה. השיב לו אקרא את מה שכתוב בה ונתן לו וקרא כל הכתוב בה. והלך העני היהודי הזה ולקח כל האוצרות וההון שהיה שם אות ק שמעתי בשמו לענין המפרסמים בעלי מופת ספר מעשה שמלך אחד היו לו שני בנים אחד היה חכם ואחד היה שוטה. ועשה את השוטה ממנה על האוצרות והחכם לא היה לו שום התמנות רק ישב אצל המלך תמיד. והיה קשה להעולם מאד שזה שאינו חכם יש לו כל התמנות והכל באין ונכנסין אצלו להכניס או להוציא מן האוצרות. וזה החכם אין לו שום התמנות כלל. והשיב להם המלך וכי זה הוא מעלה מה שהוא לוקח אוצרות מוכנים וחולקם להעולם כי זה החכם יושב אצלי וחושב מחשבות ובא על עצות חדשות שאיני יכול לבוא עליהם. ועל ידי אלו העצות אני כובש מדינות שלא הייתי יודע מהם כלל אשר מאלו המדינות נמשכים ובאין כל האוצרות שלי. אבל זה הממנה לוקח אוצרות מוכנים ומחלקם להעולם. על כן בודאי גדלה ושגבה מאד מעלת החכם על הממנה אף על פי שנראה שאין לו שום התמנות. כי ממנו נמשכים כל האוצרות הנ"ל
אות צח

מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ אֶחָד שֶׁבָּנָה לְעַצְמוֹ פָּלָטִין

וְקָרָא לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים

וְצִוָּה אוֹתָם שֶׁיְּצַיְּרוּ אֶת הַפָּלָטִין שֶׁלּוֹ

וְחִלֵּק לָהֶם אֶת הַפָּלָטִין לִשְׁנֵי חֲלָקִים.

הַיְנוּ שֶׁמֶּחֱצָה הַפָּלָטִין יִהְיֶה מֻטָּל עַל הָאֶחָד לְצַיְּרוֹ

וּמֶחֱצָה הַשֵּׁנִי יִהְיֶה מֻטָּל עַל הַשֵּׁנִי לְצַיְּרוֹ.

וְקָבַע לָהֶם זְמַן שֶׁעַד אוֹתוֹ הַזְּמַן מְחֻיָּבִים הֵם לְצַיְּרוֹ

וְהָלְכוּ לָהֶם אֵלּוּ הַשְּׁנֵי אֲנָשִׁים.

וְהָלַךְ אֶחָד מֵהֶם וְיָגַע וְטָרַח מְאד וְלִמֵּד עַצְמוֹ זאת הָאָמָּנוּת שֶׁל צִיּוּר וְכִיּוּר הֵיטֵב הֵיטֵב

עַד שֶׁצִּיֵּר אֶת חֶלְקוֹ שֶׁהָיָה מֻטָּל עָלָיו בְּצִיּוּר יָפֶה וְנִפְלָא מְאד.

וְצִּיֵּר שָׁם חַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּצִיּוּרִים נִפְלָאִים וְנָאִים מְאד.

וְהַשֵּׁנִי לא שָׂם אֶל לִבּוֹ גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ וְלא עָסַק בָּזֶה כְּלָל.

וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ סָמוּךְ לַזְּמַן הַמֻּגְבָּל שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לִגְמר מְלַאכְתָּם

הִנֵּה הָרִאשׁוֹן כְּבָר גָּמַר מְלַאכְתּוֹ וְאָמָּנוּתוֹ בְּחֶלְקוֹ בְּצִיּוּר נָאֶה וְנִפְלָא מְאד.

וְזֶה הַשֵּׁנִי הִתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ מַה זּאת עָשָׂה שֶׁכִּלָּה הַזְּמַן בְּהֶבֶל וָרִיק וְלא חָשׁ לִגְזֵרָא דְמַלְכָּא.

וְהִתְחִיל לַחֲשׁב מַחֲשָׁבוֹת מַה לַּעֲשׂוֹת

כִּי בְּוַדַּאי בְּאֵלּוּ הַיָּמִים הַמּוּעָטִים הַסְּמוּכִים לַזְּמַן הַמֻּגְבָּל

אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן עוֹד לִלְמד לְעַצְמוֹ וְלַעֲשׂוֹת אָמָּנוּת הַצִּיּוּר, לְצַיֵּר חֶלְקוֹ בְּזֶה הַזְּמַן הַמּוּעָט

כִּי הָיָה סָמוּךְ מְאד לַמּוֹעֵד הַקָּבוּעַ לָהֶם.

וְנִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ וְהָלַךְ וְהֵטִיחַ כָּל חֶלְקוֹ בִּמְשִׁיחַת סַמָּנִין [סוּג צֶבַע] וְעָשָׂה פָּאקִיסְט שָׁחוֹר עַל כָּל חֶלְקוֹ. וְהַפָּאקִיסְט הָיָה כְּמוֹ אַסְפַּקְלַרְיָא [מראה] מַמָּשׁ

שֶׁהָיוּ יְכוֹלִין לְהִתְרָאוֹת בּוֹ כְּמוֹ בְּאַסְפַּקְלַרְיָא מַמָּשׁ

וְהָלַךְ וְתָלָה וִילוֹן לִפְנֵי חֶלְקוֹ

לְהַפְסִיק בֵּין חֶלְקוֹ וּבֵין חֵלֶק חֲבֵרוֹ.

וַיְהִי כִּי הִגִּיעַ מוֹעֵד הַקָּבוּעַ שֶׁקָּבַע לָהֶם הַמֶּלֶךְ

הָלַךְ הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת תַּבְנִית מְלַאכְתָּם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּאֵלּוּ הַיָּמִים.

וְרָאָה חֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא מְצֻיָּר בְּצִיּוּרִים נָאִים וְנִפְלָאִים מְאד

וּמְצֻיָּרִים שָׁם בְּחֶלְקוֹ צִפֳּרִים וְכוּ' בִּדְרָכִים נִפְלָאִים מְאד.

וְחֵלֶק הַשֵּׁנִי הָיָה תָּלוּי בְּוִילוֹן וְחֹשֶׁךָ תַּחְתָּיו וְאֵין רוֹאִין שָׁם מְאוּמָה.

וְעָמַד הַשֵּׁנִי וּפֵרַשׂ אֶת הַוִּילוֹן וְהִזְרִיחַ הַשֶּׁמֶשׁ

וּבָאוּ וְהֵאִירוּ כָּל הַצִּיּוּרִים הַנִּפְלָאִים כֻּלָּם בְּחֶלְקוֹ

מֵחֲמַת שֶׁהָיָה שָׁם הַפָּאקִיסְט שֶׁהָיָה מֵאִיר כְּמוֹ אַסְפַּקְלַרְיָא.

עַל כֵּן כָּל הַצִּפֳּרִים הַמְצֻיָּרִין בְּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן וּשְׁאָר כָּל הַצִּיּוּרִים הַנִּפְלָאִים כֻּלָּם נִרְאוּ בְּתוֹךְ חֶלְקוֹ

וְכָל מַה שֶּׁרָאָה הַמֶּלֶךְ בְּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן רָאָה גַּם כֵּן בְּחֶלְקוֹ שֶׁל זֶה.

וְנוֹסַף לָזֶה שֶׁגַּם כָּל הַכֵּלִים הַנִּפְלָאִים וְכָל הַקְּרִידֶנְצְן [רְהִיטִים] וְכַיּוֹצֵא שֶׁהִכְנִיס הַמֶּלֶךְ לְתוֹךְ הַפָּלָטִין

כֻּלָּם נִרְאוּ גַּם כֵּן בְּחֵלֶק הַשֵּׁנִי.

וְכֵן כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה הַמֶּלֶךְ לְהַכְנִיס עוֹד כֵּלִים נִפְלָאִים לְתוֹךְ הַפָּלָטִין יִהְיוּ כֻּלָּם נִרְאִים בְּחֶלְקוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי

וְהוּטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְכוּ'.

[וְיוֹתֵר מִזֶּה אֵינִי זוֹכֵר]

כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמִי

אות צט

מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ אֶחָד שֶׁהָיָה קָטָן

וְכָבַשׁ אוֹתוֹ מֶלֶךְ גָּדוֹל

וְנַעֲשָׂה נִכְנָע אֵלָיו.

וְהַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל כָּבַשׁ עוֹד מְלָכִים וּמְדִינוֹת

לְאַחַר זְמַן נִתְחַזֵּק הַמֶּלֶךְ הַקָּטָן וְנִתְעוֹרֵר עִם שְׁאָר מְלָכִים נֶגֶד הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל שֶׁכָּבַשׁ אוֹתָם

וְחָזְרוּ וְכָבְשׁוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדוֹ

וְגַם אֶצְלוֹ כָּבְשׁוּ מְדִינוֹת.

וְנִתְיַשֵּׁב הַמֶּלֶךְ הַקָּטָן הַנַּ"ל

מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁהַגַּלְגַּל חוֹזֵר.

לִפְעָמִים זֶה כּוֹבֵשׁ. וְלִפְעָמִים חוֹזֵר חֲבֵרוֹ וְכוֹבֵשׁ אֶצְלוֹ

וּמִי יוֹדֵעַ מַה יֵּלֵד יוֹם

אוּלַי יַחֲזר וְיִתְהַפֵּךְ הַדָּבָר.

וְהָלַךְ וְעָשָׂה חוֹמָה אֵצֶל הַיָּם

וְגָנַז שָׁם בְּתוֹךְ אוֹתוֹ הַמִּבְצָר כָּל הַהוֹן וְהַמָּמוֹן שֶׁקִּבֵּץ מִכָּל מְדִינָתוֹ.

וְעָשָׂה שָׁם חֲדָרִים חֲדָרִים

וּבְכָל חֶדֶר וָחֶדֶר גָּנַז שָׁם מַטְבֵּעַ מְיֻחֶדֶת.

וְתָלָה דַף [שֶׁלֶט] עַל הַפֶּתַח

וְהָיָה כָּתוּב שֵׁם הַמַּטְבֵּעַ הַמֻּנַּחַת בְּתוֹךְ אוֹתוֹ הַחֶדֶר.

וְהַפֶּתַח שֶׁל כְּלָל הַמִּבְצָר הָיָה נַעֲשֶׂה שָׁם בְּאָמָּנוּת, שֶׁקּוֹרִין "מַאשִׁין" [מכונה]

שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לִכְנס לְשָׁם

מֵחֲמַת שֶׁמִּי שֶׁלּא הָיָה יוֹדֵעַ הַדֶּרֶךְ וְהַנָּתִיב וְהַנְּטִיָּה לְכָל צַד בִּשְׁעַת הַכְּנִיסָה

הָיָה הַמַּאשִׁין חוֹתֵךְ אֶת ראשׁוֹ.

וְהָיָה תָּלוּי שָׁם טַאבְּלִיצֶע [שֶׁלֶט] שֶׁהָיָה כָּתוּב עָלֶיהָ בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת הַדֶּרֶךְ וְהַחָכְמָה אֵיךְ לִכְנס לְשָׁם

וְאֵיךְ לִנְטוֹת לְכָל צַד בְּאפֶן שֶׁיּוּכַל לִכְנס וְלא יַזִּיק לוֹ הַמַּאשִׁין הַנַּ"ל.

לְאַחַר זְמַן שָׁטַף הַיָּם אֶת הָאִי עִם הַמִּבְצָר הַנַּ"ל וְנִשְׁתַּכַּח הַדָּבָר.

לְאַחַר כַּמָּה מְאוֹת שָׁנִים חָזַר מֶלֶךְ אֶחָד וְכָבַשׁ אוֹתוֹ הָאַקְלִים וְנִתְגַּלָּה הָאִי הַנַּ"ל.

וְהַמֶּלֶךְ הַזֶּה הָיָה קָטָן וְרָצָה לַעֲשׂוֹת שָׁם יִשּׁוּב.

וְהָלַךְ וְהוֹשִׁיב שָׁם מִן הַיְּהוּדִים וּמִן שְׁאָר אֻמּוֹת.

וּמִן הַסְּתָם נִתְיַשְּׁבוּ שָׁם עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים כְּדֶרֶךְ הַמְּקוֹמוֹת הַחֲדָשִׁים.

וְהָיָה שָׁם עָנִי אֶחָד שֶׁעָשָׂה לְעַצְמוֹ בַּיִת קָטָן אֵצֶל הַיָּם.

וַיְהִי בְּיוֹם שִׁשִּׁי הָלַךְ לַחְפּר טִיט וּמָצָא הַטַּאבְּלִיצֶע הַנַּ"ל

וְלא הָיָה יוֹדֵעַ מַה כָּתוּב בָּהּ

וְהָלַךְ וְשָׁאַל וְחָקַר אֵצֶל הָעֲרֵלִים הַזְּקֵנִים אִם יוֹדְעִים אִם הָיָה שָׁם אֵיזֶה פַּעַם יִשּׁוּב

וְלא הָיָה אֶחָד מֵהֶם שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ וְזוֹכֵר אִם הָיָה שָׁם יִשּׁוּב.

וּבָא עָנִי אֶחָד שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ לוֹ מָקוֹם לֶאֱכל בְּשַׁבָּת

וְהָלַךְ אֵצֶל הֶעָנִי הַנַּ"ל וְסִפֵּר לוֹ אֶת אֲשֶׁר מָצָא הַטַּאבְּלִיצֶע

וְאֵין יוֹדֵעַ מַה כָּתוּב בָּהּ.

הֵשִׁיב לוֹ אֶקְרָא אֶת מַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ

וְנָתַן לוֹ וְקָרָא כָּל הַכָּתוּב בָּהּ.

וְהָלַךְ הֶעָנִי הַיְּהוּדִי הַזֶּה וְלָקַח כָּל הָאוֹצָרוֹת וְהַהוֹן שֶׁהָיָה שָׁם

אות ק

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ לְעִנְיַן הַמְפֻרְסָמִים בַּעֲלֵי מוֹפֵת

סִפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁמֶּלֶךְ אֶחָד הָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים

אֶחָד הָיָה חָכָם וְאֶחָד הָיָה שׁוֹטֶה.

וְעָשָׂה אֶת הַשּׁוֹטֶה מְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת

וְהֶחָכָם לא הָיָה לוֹ שׁוּם הִתְמַנּוּת רַק יָשַׁב אֵצֶל הַמֶּלֶךְ תָּמִיד.

וְהָיָה קָשֶׁה לְהָעוֹלָם מְאד

שֶׁזֶּה שֶׁאֵינוֹ חָכָם יֵשׁ לוֹ כָּל הִתְמַנּוּת

וְהַכּל בָּאִין וְנִכְנָסִין אֶצְלוֹ לְהַכְנִיס אוֹ לְהוֹצִיא מִן הָאוֹצָרוֹת.

וְזֶה הֶחָכָם אֵין לוֹ שׁוּם הִתְמַנּוּת כְּלָל.

וְהֵשִׁיב לָהֶם הַמֶּלֶךְ

וְכִי זֶה הוּא מַעְלָה מַה שֶּׁהוּא לוֹקֵחַ אוֹצָרוֹת מוּכָנִים וְחוֹלְקָם לְהָעוֹלָם

כִּי זֶה הֶחָכָם יוֹשֵׁב אֶצְלִי וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת וּבָא עַל עֵצוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁאֵינִי יָכוֹל לָבוֹא עֲלֵיהֶם.

וְעַל יְדֵי אֵלּוּ הָעֵצוֹת אֲנִי כּוֹבֵשׁ מְדִינוֹת שֶׁלּא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מֵהֶם כְּלָל

אֲשֶׁר מֵאֵלּוּ הַמְּדִינוֹת נִמְשָׁכִים וּבָאִין כָּל הָאוֹצָרוֹת שֶׁלִּי.

אֲבָל זֶה הַמְמֻנֶּה לוֹקֵחַ אוֹצָרוֹת מוּכָנִים וּמְחַלְּקָם לְהָעוֹלָם.

עַל כֵּן בְּוַדַּאי גָּדְלָה וְשָׂגְבָה מְאד מַעֲלַת הֶחָכָם עַל הַמְמֻנֶּה

אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הִתְמַנּוּת.

כִּי מִמֶּנּוּ נִמְשָׁכִים כָּל הָאוֹצָרוֹת הַנַּ"ל
שיחות הר"ן - אות ריט - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...מחקירות ולהתחזק באמונה אחר שבא מלמברג שחי אחר כך שתי שנים היה מדבר בכל פעם הרבה מאמונה והבנו מדבריו שכל דבוריו שמדבר כל כונתו היה הכל בשביל להכניס אמונותינו האמתיות בלב כל אחד ואחד מישראל והיה רגיל להזכיר כמה פעמים גדל עצם נפלאות הטובה שעשה לנו משה רבנו עליו השלום שנתן לנו את התורה ופתח בה "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" וגלה לנו האמונה הקדושה בלי שום חכמות וחקירות וגנה הרבה את ספרי המחקרים והפילוסופים והתלוצץ מהם בכמה מיני ליצנות וברר לעינינו שאינם יודעים כלום והאריך בשיחות כאלו הרבה מאד בכמה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסט - מִדִּירַת הַצַּדִּיק נִכָּר מַעֲשֵׂה הַדּוֹר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסט - מדירת הצדיק נכר מעשה הדור [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מדירת הצדיק נכר מעשה הדור וסימן לדבר, והיא יושבת תחת תמר ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'מה תמר אין לו אלא לב אחד אף ישראל כן'. [עד כאן לשונו, זכרונו לברכה]
שיחות הר"ן - אות פב
שיחות הר"ן - אות פב "בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי" בזה שאויבים שלי אינם רעים כי צדיקים חולקים עלי בזאת ידעתי כי חפצת בי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קד - בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר משֶׁה לִבְנֵי גָד תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים
...ח"א - תורה קד - בשביל שאמר משה לבני גד תרבות אנשים חטאים [לשון החברים] איתא במדרש 'בשביל שאמר משה לבני גד תרבות אנשים חטאים נענש שבן בנו עבד לפסל מיכה' והדבר קשה, מה ענין זה של תרבות אנשים חטאים לענש שלו שיעבד בן בנו עבודה זרה 'כל הדר בחוץ לארץ כאלו אין לו אלוה' ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'החושד בכשרים לוקה בגופו' ומשה היה חושד אותם שבני ראובן ובני גד אינם רוצים בארץ ישראל שום חלק נמצא שאין להם אלוה בשביל זה נענש בבן בנו שלא היה לו אלוה כי הם כשרים היו בדבר כי רצו לטל חלק בארץ גם כן כמובא
שיחות הר"ן - אות רפב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רפב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר לאחד: כשנפרדין חס ושלום, מהצדיקים כאלו עובדין עבודה זרה כי איתא בזוהר הקדוש שהצדיק הוא קוצא דאות ד' וכשנפרדין ממנו חס ושלום, אזי מפרידין קוצא דאות ד' דאחד ונעשה חס ושלום אחר שהוא אל אחר כפירות כי עקר אמונת היחוד הוא על ידי הצדיקים האמתיים שהם קוצא דאות ד' דאחד וכנ"ל וכן מבאר ענין זה בכמה מקומות בדברי רבנו זכרונו לברכה שעקר האמונה תולה בהתקרבות לצדיקים האמתיים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריג - כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה לְהַסְתִּיר וּלְכַסּוֹת אֶת הָאָדָם
...להסתיר ולכסות את האדם דע שיש שם שכשהקדוש ברוך הוא רוצה להסתיר ולכסות את האדם מן הבעל דבר להציל אותו ממות שנגזר עליו אזי הוא מסתיר ומכסה אותו בזה השם ואזי הבעל דבר משוטט ומחפש סביבות זה האדם לבקש לו מקום שיוכל להכנס תחת המסתר והמכסה להזיק לזה האדם אך תכף כשמביט עליו נסתלק ואין לו כח מחמת זה השם אבל דע שכשחס ושלום, מוצא מקום לכנס תחת המסתר והמכסה לשלט על האדם אזי אדרבא מקבל עוד הבעל דבר יותר כח מזה השם וזה בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש 'שראה פינחס המ"ם של מות משוטטת אז' הינו כי המ"ם, היא בחינת הסמ
חיי מוהר"ן - נט - שיחות השיכים להתורות
...אות נט סדר הזמנים של אמירת המאמרים הנודעים לנו מאמר אקרקתא סימן ג, שמעתי שנאמר בשבת הראשון שנכנס רבנו זכרונו לברכה לברסלב, סוף שנת תקס"ב. מאמר "אנכי", סימן ד, נאמר בזלאטיפליע בשבועות. מאמר "בחצוצרות", סימן ה, נאמר בראש השנה תקס"ג. מאמר "קרא את יהושע", סימן ו, נאמר בשבת תשובה שאחר זה. מאמר "משפטים", סימן ז, נאמר בחרף תקס"ג. מאמר "ראיתי מנורת זהב", סימן ח, נאמר בשבת חנוכה תקס"ג. מאמר תהמת יכסימו", סימן ט, נאמר בשבת שירה תקס"ג. מאמר "משפטים", סימן י, נאמר גם כן בחרף זה בטיראויצע קדם פורים. מאמר "אני...
ספר המידות - ודוי דברים
ספר המידות - ודוי דברים חלק שני א. על ידי ודוי דברים גורמים שהקדוש ברוך הוא מזמין מלמדי תינוקות, שלומדין באמונה. ב. גם גורמים, שנתקנים הדרכים ממכשולות. ג. על ידי ודוי דברים זוכים להתנשאות. ד. מי שאינו מתודה על עונותיו, מורא בא עליו.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמה - אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי וְכוּ'
...קמה - אין אדם מת וחצי וכו' [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אין אדם מת וחצי וכו' זה בחינת מחלקת, כתרגומו "ורבו בעלי חצים", 'בעלי פלגתא' ומי שאוחז תאוותו ממחלקת, בודאי כאלו לא מת כמו שבקש דוד: "אגורה באהלך עולמים" וכי אפשר לדור בשני עולמות, אלא שיהיו אומרים דבר הלכה משמו (מימרא זו איתא נמי בבבלי יבמות צו אלא דשם בירושלמי הגירסא וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקיים לעולמים אלא וכו' מבואר מזה ביותר דע"י שאומרים וכו' הוא חי וקים לעולם ואינו מת) ואז 'כאלו לא מת' אבל על ידי מחלקת, מצינו שלא אמרו הלכה משמם כמו...
שיחות הר"ן - אות נט
שיחות הר"ן - אות נט מסגל יותר לבנים להיות רחוק מהם לבלי להיות דבוק בהם לשעשע בהם בכל פעם רק לבלי להסתכל עליהם כלל
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2031 שניות - עכשיו 31_03_2026 השעה 05:16:27 - wesi2