אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=542 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעד - יֵּשׁ רְשָׁעִים שֶׁעוֹבְדִים וִיגֵעִים כָּל יְמֵיהֶם

דַּע שֶׁיֵּשׁ רְשָׁעִים שֶׁעוֹבְדִים וִיגֵעִים כָּל יְמֵיהֶם כְּדֵי לַעֲקר עַצְמָן מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וּמִתּוֹרָתוֹ לְגַמְרֵי

...

עַל כֵּן הֵם מִתְאַוִּים וִיגֵעִים

כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעוּ לִכְפִירָה גְּמוּרָה בְּדַעְתָּם, חַס וְשָׁלוֹם

בְּאפֶן שֶׁלּא יִהְיֶה לָהֶם עוֹד צַד סָפֵק לִנְטוֹת אֶל הָאֱמֶת

אֲבָל צְרִיכִים לָזֶה יְגִיעָה גְּדוֹלָה מְאד מְאד כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים

רַחֲמָנָא לִצְלָן, רַחֲמָנָא לִשֵּׁזְבַן

כִּי הַיַּהֲדוּת שֶׁבָּהֶם אֵינָהּ מַנַּחַת אוֹתָם וּמְבַלְבֶּלֶת אוֹתָם תָּמִיד

וְדַע שֶׁיֵּשׁ מֵהֶם כְּשֶׁמַּגִּיעִין וּבָאִין לְמַה שֶּׁהִתְאַוּוּ

דְּהַיְנוּ לִכְפִירָה גְּמוּרָה חַס וְשָׁלוֹם, בְּלִי שׁוּם סָפֵק אֶל הָאֱמֶת

אֲזַי תֵּכֶף וּמִיָּד מֵתִים מִן הָעוֹלָם וְאָז רוֹאִין הָאֱמֶת

והשאלה היא למה זה עובד ככה? ומה פשר העניין הזה?

תשובה: העניין הוא כדלקמן:

כל זמן שיש לאדם שכל אנושי, שמבדיל בין טוב לרע, אצל האדם יש תמיד 2 כוחות מנוגדים בתוכו, שהעוצמה שלהם שונה, ותמיד יש כוח אחד שחזק יותר מהכוח השני.

לדוגמא, בכל אדם בעולם שלא תיקן את חטא אדם הראשון, בכל אדם כזה תמיד יש עירוב של טוב ורע. דהיינו האמונה של אדם כזה היא לעולם לא בשלמות, ותמיד יש באדם משהו שגורם לו לפקפק באמת של האמונה וכולי. וגם אם זה מודחק, הרי שזה קיים, כל זמן שהאדם לא תיקן את חטא אדם הראשון בשלמות.

אצל הרשעים האלו המצב הוא הפוך. הם תמיד מחזקים את הכפירה שלהם. ותמיד הצד של האמונה מציק להם וכולי.

אלא מה?

העניין הוא שבשורש של האמת, הקב"ה נמצא בתוך דברי האפיקורסות שלהם. כי אין דבר בעולם שאין בו חיות אלוקות. ואפילו בעשרה כתרי דמסאבותא וכולי. ואם יאמר לך אדם היכן אלוהיך, אמור לו בכרך גדול שברומי וכולי. כי באמת הקב"ה מסתתר גם בתוך דברי האפיקורסות ממש.

אלא מה? מדוע באמת הקב"ה נסתר שם?

משום שאין שם אמת באמת.

כי הקב"ה הוא כולו אמת. ובאמת, אם היה האדם מגיע לכפירה גמורה בקב"ה באמת, הרי שאז הכפירה שלו בכלל הייתה מתהפכת לאמונה. והסיבה היחידה שהכפירה נשארת כפירה, היא רק משום שהיא מעורבת טוב ורע, גם אמונה וגם כפירה.

אך אם האדם מגיע לכפירה שלמה, דהיינו ללא שום נטייה אל הצד השני, אז הוא מגלה את האמת ואת האמונה האמיתית, שהיא הרבה יותר גדולה מאשר אדם רגיל שיש לו אמונה שמעורבת טוב ורע.

כי השורש של הרע הוא הטוב. וכאשר האדם מגיע אל השורש של הרע, הוא בעצם רואה את הטוב עצמו, שזה השי"ת עצמו.

כי אדם רגיל שמעורב טוב ורע, אדם כזה גם הטוב שלו הוא לא טוב אמיתי כמו שהיה לפני הבריאה.

אך אצל אדם שמגיע לכפירה שלמה בשלמות באמת, אדם כזה מגיע לשורש הרע שהוא הטוב שלפני הבריאה, שהוא הרבה יותר גדול מאשר הטוב של זה שמאמין אך מעורב טוב ורע.

והעיקר שהכל תלוי בו, הוא מידת האמת. כי העיקר הוא האמת. והעיקר שהאדם הולך לפי נקודת האמת שלו. כי אמונה שלמה היא רק כאשר מחוברת בה האמת.



תוספת:

בעניין הזה מרומז עניין נוסף, והוא העניין של הצדיק שצריך לעבור דרך הגהנום בדרך לגן עדן.

פירוש: כי גן עדן הוא השגת האין סוף. וכדי להשיג את האין סוף, חייבים בהכרח לעבור בחלל הפנוי.

וכאשר עוברים בחלל הפנוי, זו תכלית הירידה. לפני העלייה חייבת להיות ירידה. ולפני עלייה אין סופית, חייבת להיות ירידה אין סופית.

וגם צדיק אמת, לפני שהוא נכלל בא"ס, עוברים עליו כפירות גדולות של החלל הפנוי. וכאשר הוא מתחזק במידת האמת, אז הוא מגלה את האמונה הקדושה, ונכלל בא"ס לגמרי.

ורבי נחמן מברסלב בעצם רצה לרמז כאן, שגם בתוך החלל הפנוי שהוא שיא הכפירה, גם בתוכו אם האדם יחפש את האמת, הוא דייקא יזכה להכלל בא"ס, ולהפוך את כל הרע לטוב ממש וכולי...