ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תקצד - עבודת השם
אות תקצד לזכרון מה שאמר לי לבדי כבר בעת שבאתי אליו מנמרוב אני וחברי רבי נפתלי קדם שבועות ואז נדמה לי שהוא מקפיד קצת על שאני שוקד על דלתותיו יותר מדאי כי נסעתי אז כמה פעמים רצופים אליו ותכף כשנכנסתי אליו ומצאתיו בבית הגדול שלו שהיה סמוך לבית המדרש ונתן לי שלום ואמר לי שלום עליכם, [סע בריא] וחיך קצת. אחר כך נשאר יושב במקום שישב שם סמוך להדלת שהיתה לחוץ נגד הבית המדרש הישן, ואז דבר עמי ונחם אותי מאד ואמר לי איך אתה יודע מה השם יתברך רוצה לעשות ממך היום אתה כך ולאחר כך תהיה וכו'. ענה ואמר יהיה נעשה עמך וכו'. ורמז לי שאהיה בסכנות גדולות מאד כמה וכמה פעמים בלי שעור, וכמעט כמעט וכו' ואני אפתח לך שבילי השכל ותלך ותטיל דרך כל התורות שלי כדרך ההולך ומטיל בהיכלות ובנינים נפלאים ונוראים. ואז באר לי הענין קצת ואמר לי כי התורות שלו הם כמו מי שנכנס לפלטין שיש בו היכלות וחדרים ואכסדראות ופשפשין נאים נפלאים ונוראים נאים מאד, ועליות על גבי עליות שונות בדרכי חדושים נוראים ותכף כשנכנסין בחדר אחד ומתחילין להסתכל בו ולהתפלא על נפלאות החדושים אשר בו בתוך כך רואין שנפתח לו פתח נפלא לחדר אחר וכן מחדר זה לחדר עוד וכן מחדר לחדר ומחדר לעליה וכו' מכלם פתוחים מזה לזה פתחים וחלונות ומקשרים ומשלבים זה בזה בסדר נפלא ובחכמה עמקה ובתכלית היפי והנוי וכו'. [וכל זה אי אפשר לבאר בכתב כי אם למי שנכנס קצת בהבנת עמק דברי רבנו זכרונו לברכה. אשרי הזוכה לטעם נעם מתיקת עמקות תורתו אשר אין דגמתה]. אבל אף על פי כן עדין לא יהיה שלך רק כמו שמטיל בשל אחרים. אבל אני רוצה שיהיה שלך לגמרי וגם זה יהיה [אתה חושב עבור המעשים טובים שלך רק בשביל שאני רוצה כך] ואז ספר לי מצדיק אחד גדול שכמה פעמים היה חושב בדעתו ואפילו אם יהיה נעשה ממני חס ושלום אפר תחת כפות רגלי הצדיקים וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על נשמות הרשעים יהיה מה שיהיה על כל פנים אין ואפס לא יהיה ממני וספר זאת לענין התחזקות שגם הצדיק הגדול מאד נפל בדעתו כמה פעמים כל כך עד שנדמה שאבדה תקותו חס ושלום עד שהכרח להחיות את עצמו ולחזק את עצמו בזה שעל כל פנים לא יהיה ממנו ולא כלום. אמר בזה הלשון כי בודאי מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיהיו נעשין אפר בודאי יהיה בזה האפר איזה בחינת חיות וגם זה טוב כי אפס לא יהיה עוד ממני. והנראה מדבריו שכמה וכמה פעמים החיה עצמו בזה ונתרצה גם לזה שאפילו אם חס ושלום יהיה כך הוא מרצה לעסק בעבודת השם במה שיוכל לחטף כל ימי חייו וה' הטוב יעשה עמו מה שיעשה כרצונו הטוב אות תקצה שמעתי בשמו בעת שבא מהנסיעה הגדולה שנסע לנאווריטש עד שבא לזסלב ושם נפטרה אשתו, ואחר כך נשתדך מבראד עם אשתו השניה ואז כשבא לביתו לפה ברסלב דבר הרבה משדוכים ואמר שאין מי שיודע מענין זה של שדוכים. וכבר נרשם מעט מזה במקום אחר. ואמר שכשהיה בקהלת קדש ראדוויל בשביל להשתדך עם אשתו השניה מקהלת קדש בראד, אז באו כמה עגלות עם נשים שבאו בשביל להשתדך עמו. ואמר שכלן היו זווגים שלו. ואמר שכל איש יש לו כמה וכמה זווגים רק שיש בזה כמה בחינות שונות וענינים נפלאים. כי מכל הדבורים שמדברים בעניני השדוכים אף על פי שאינם נגמרים זה בעצמו בחינת זווג ושדוך. ולפעמים יושבים בני אדם בבתיהם ואומרים שראוי שזה ישא את זאת ועל ידי זה נגמר בחינת הזווג של זה האיש עם אותה האשה. ולפעמים באים שדכנים ומדברים השדוך אבל אינו נגמר וגם זה בחינת זווג משדוך. ובודאי היא בחינת זווג יותר מהראשון. ולפעמים נוסעים לעשות השדוך ובעת הגמר נפרדים מאיזה סבה. ולפעמים נגמר השדוך ואחר כך מפסיקים הקשר של תנאים. ולפעמים באין לידי נשואין ואחר כך בסמוך נעשה גט ביניהם. ולפעמים אינו נעשה הגט עד אחר איזה זמן וכיוצא בזה כמה בחינות שיש בעניני השדוכים והזווגים שאינם נגמרים אחר כך, אבל כלם הם בחינת זווגים שלו. כי כל אחד יש לו כמה זווגים רק שאצל זה נגמר איזה זווג שלו על ידי איזה דבור בעלמא שמדברים מזה השדוך. ולפעמים על ידי איזה דבור יותר או על ידי איזה התקשרות או נסיעה או עבדא בשביל השדוך לפי שעה וכו' כנ"ל. וזה הדבר הוא ענין נפלא ונורא שלא נשמע כזאת שהדבור בעלמא שמדברים מהשדוך זה בעצמו הוא בחינת שדוך. וכן מבאר בהאלף בית שלו החדש שהדבור בעצמו מהשדוך עושה רשם בו ובה, עין שם באות חתון בסימן ז'. והדבר נראה לעינים כי ידע בזה סודות נוראים שלא נתגלו בעולם, כדרכו בכל השגותיו הנוראות. ובאמת ספרו שהתפאר אז שיודע מענין השדוכים מה שאין יודעין בזה כל גדולי הדור מאומה אות תקצו אמר (תהלים צ"ב) : "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת" שאינם יודעים ומבינים ענין זה הכסילים והבוערים מה זה עשה ה', "בפרח רשעים כמו עשב, ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד" למה לו להפריחם ולהשמידם עדי עד. אבל באמת ישרים דרכי ה', "ולא עולתה בו" רק שאי אפשר להבין זאת בשום שכל אנושי אות תקצז שמעתי בשמו שאמר שמשיח יבוא פתאום ויהיה נעשה קול רעש גדול שבא משיח וכל אחד ישליך המשא ומתן שהוא עוסק בו השלחני ישליך השלחן שלו, וזה ישליך השעוה וכמו שכתוב בישעיה והשליכו איש אלילי כספו ואלילי זהבו. ולא כמו שסוברין קצת שכשיבוא משיח יהיה עולם אחר משל עכשו רק הוא כנ"ל. וכל אחד יתביש משטות מעשיו כל אחד לפי מעשיו וצריכין חקירה ושאלה עדין, מי שמע שיחה זאת מפיו הקדוש
אות תקצד

לְזִכָּרוֹן מַה שֶּׁאָמַר לִי לְבַדִּי כְּבָר בְּעֵת שֶׁבָּאתִי אֵלָיו מִנֶּמְרוֹב אֲנִי וַחֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי קדֶם שָׁבוּעוֹת

וְאָז נִדְמָה לִי שֶׁהוּא מַקְפִּיד קְצָת עַל שֶׁאֲנִי שׁוֹקֵד עַל דַּלְתוֹתָיו יוֹתֵר מִדַּאי

כִּי נָסַעְתִּי אָז כַּמָּה פְּעָמִים רְצוּפִים אֵלָיו

וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֵלָיו וּמְצָאתִיו בַּבַּיִת הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְנָתַן לִי שָׁלוֹם

וְאָמַר לִי שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, [סַע בָּרִיא] וְחִיֵּךְ קְצָת.

אַחַר כָּךְ נִשְׁאָר יוֹשֵׁב בַּמָּקוֹם שֶׁיָּשַׁב שָׁם סָמוּךְ לְהַדֶּלֶת שֶׁהָיְתָה לַחוּץ נֶגֶד הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן, וְאָז דִּבֵּר עִמִּי וְנִחַם אוֹתִי מְאד

וְאָמַר לִי אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ מָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מִמְּךָ

הַיּוֹם אַתָּה כָּךְ וּלְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה וְכוּ'.

עָנָה וְאָמַר יִהְיֶה נַעֲשֶׂה עִמְּךָ וְכוּ'.

וְרָמַז לִי שֶׁאֶהְיֶה בְּסַכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר, וְכִמְעַט כִּמְעַט וְכוּ'

וַאֲנִי אֶפְתַּח לְךָ שְׁבִילֵי הַשֵּׂכֶל

וְתֵלֵךְ וּתְטַיֵּל דֶּרֶךְ כָּל הַתּוֹרוֹת שֶׁלִּי כְּדֶרֶךְ הַהוֹלֵךְ וּמְטַיֵּל בְּהֵיכָלוֹת וּבִנְיָנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים.

וְאָז בֵּאֵר לִי הָעִנְיָן קְצָת

וְאָמַר לִי כִּי הַתּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ הֵם כְּמוֹ מִי שֶׁנִּכְנָס לְפָלָטִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֵיכָלוֹת וַחֲדָרִים וְאַכְסַדְרָאוֹת וּפִשְׁפָּשִׁין נָאִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים נָאִים מְאד, וַעֲלִיּוֹת עַל גַּבֵּי עֲלִיּוֹת שׁוֹנוֹת בְּדַרְכֵי חִדּוּשִׁים נוֹרָאִים

וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנָסִין בְּחֶדֶר אֶחָד וּמַתְחִילִין לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ וּלְהִתְפַּלֵּא עַל נִפְלְאוֹת הַחִדּוּשִׁים אֲשֶׁר בּוֹ

בְּתוֹךְ כָּךְ רוֹאִין שֶׁנִּפְתַּח לוֹ פֶּתַח נִפְלָא לְחֶדֶר אַחֵר

וְכֵן מֵחֶדֶר זֶה לְחֶדֶר עוֹד וְכֵן מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וּמֵחֶדֶר לַעֲלִיָּה וְכוּ'

מִכֻּלָּם פְּתוּחִים מִזֶּה לָזֶה פְּתָחִים וְחַלּוֹנוֹת וּמְקֻשָּׁרִים וּמְשֻׁלָּבִים זֶה בָּזֶה בְּסֵדֶר נִפְלָא וּבְחָכְמָה עֲמֻקָּה וּבְתַכְלִית הַיּפִי וְהַנּוֹי וְכוּ'.

[וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב כִּי אִם לְמִי שֶׁנִּכְנַס קְצָת בַּהֲבָנַת עמֶק דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִטְעם נעַם מְתִיקַת עַמְקוּת תּוֹרָתוֹ אֲשֶׁר אֵין דֻּגְמָתָהּ].

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן לא יִהְיֶה שֶׁלְּךָ

רַק כְּמוֹ שֶׁמְּטַיֵּל בְּשֶׁל אֲחֵרִים.

אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה שֶׁלְּךָ לְגַמְרֵי

וְגַם זֶה יִהְיֶה

[אַתָּה חוֹשֵׁב עֲבוּר הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלְּךָ

רַק בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי רוֹצֶה כָּךְ]

וְאָז סִפֵּר לִי מִצַּדִּיק אֶחָד גָּדוֹל

שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים הָיָה חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ וַאֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנִּי חַס וְשָׁלוֹם אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים וְכוּ'

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל נִשְׁמוֹת הָרְשָׁעִים

יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה

עַל כָּל פָּנִים אַיִן וָאֶפֶס לא יִהְיֶה מִמֶּנִּי

וְסִפֵּר זאת לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת

שֶׁגַּם הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאד נָפַל בְּדַעְתּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים כָּל כָּךְ עַד שֶׁנִּדְמָה שֶׁאָבְדָה תִּקְוָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם

עַד שֶׁהֻכְרַח לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה שֶׁעַל כָּל פָּנִים לא יִהְיֶה מִמֶּנּוּ וְלא כְּלוּם.

אָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן כִּי בְּוַדַּאי מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂין אֵפֶר בְּוַדַּאי יִהְיֶה בְּזֶה הָאֵפֶר אֵיזֶה בְּחִינַת חִיּוּת

וְגַם זֶה טוֹב כִּי אֶפֶס לא יִהְיֶה עוֹד מִמֶּנִּי.

וְהַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו

שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הֶחֱיָה עַצְמוֹ בָּזֶה וְנִתְרַצָּה גַּם לָזֶה

שֶׁאֲפִילּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם יִהְיֶה כָּךְ

הוּא מְרֻצֶּה לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל לַחֲטף כָּל יְמֵי חַיָּיו

וַה' הַטּוֹב יַעֲשֶׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה כִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב

אות תקצה

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ בְּעֵת שֶׁבָּא מֵהַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ עַד שֶׁבָּא לְזַסְלַב וְשָׁם נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתַּדֵּךְ מִבְּרָאד עִם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה

וְאָז כְּשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ לְפה בְּרֶסְלַב דִּבֵּר הַרְבֵּה מִשִּׁדּוּכִים

וְאָמַר שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵעִנְיָן זֶה שֶׁל שִׁדּוּכִים.

וּכְבָר נִרְשַׁם מְעַט מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְאָמַר שֶׁכְּשֶׁהָיָה בִּקְהִלַּת קדֶשׁ רַאדְוִויל בִּשְׁבִיל לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה מִקְּהִלַּת קדֶשׁ בְּרָאד, אָז בָּאוּ כַּמָּה עֲגָלוֹת עִם נָשִׁים שֶׁבָּאוּ בִּשְׁבִיל לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמּוֹ.

וְאָמַר שֶׁכֻּלָּן הָיוּ זִוּוּגִים שֶׁלּוֹ.

וְאָמַר שֶׁכָּל אִישׁ יֵשׁ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה זִוּוּגִים

רַק שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שׁוֹנוֹת וְעִנְיָנִים נִפְלָאִים.

כִּי מִכָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּדַבְּרִים בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים

אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים זֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת זִוּוּג וְשִׁדּוּךְ.

וְלִפְעָמִים יוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם בְּבָתֵּיהֶם וְאוֹמְרִים שֶׁרָאוּי שֶׁזֶּה יִשָּׂא אֶת זאת וְעַל יְדֵי זֶה נִגְמָר בְּחִינַת הַזִּוּוּג שֶׁל זֶה הָאִישׁ עִם אוֹתָהּ הָאִשָּׁה.

וְלִפְעָמִים בָּאִים שַׁדְכָנִים וּמְדַבְּרִים הַשִּׁדּוּךְ אֲבָל אֵינוֹ נִגְמָר

וְגַם זֶה בְּחִינַת זִוּוּג מִשִּׁדּוּךְ.

וּבְוַדַּאי הִיא בְּחִינַת זִוּוּג יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן.

וְלִפְעָמִים נוֹסְעִים לַעֲשׂוֹת הַשִּׁדּוּךְ וּבְעֵת הַגְּמָר נִפְרָדִים מֵאֵיזֶה סִבָּה.

וְלִפְעָמִים נִגְמָר הַשִּׁדּוּךְ וְאַחַר כָּךְ מַפְסִיקִים הַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּנָאִים.

וְלִפְעָמִים בָּאִין לִידֵי נִשּׂוּאִין וְאַחַר כָּךְ בְּסָמוּךְ נַעֲשֶׂה גֵּט בֵּינֵיהֶם.

וְלִפְעָמִים אֵינוֹ נַעֲשֶׂה הַגֵּט עַד אַחַר אֵיזֶה זְמַן

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים וְהַזִּוּוּגִים שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים אַחַר כָּךְ, אֲבָל כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת זִוּוּגִים שֶׁלּוֹ.

כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ כַּמָּה זִוּוּגִים

רַק שֶׁאֵצֶל זֶה נִגְמָר אֵיזֶה זִוּוּג שֶׁלּוֹ

עַל יְדֵי אֵיזֶה דִּבּוּר בְּעָלְמָא שֶׁמְּדַבְּרִים מִזֶּה הַשִּׁדּוּךְ.

וְלִפְעָמִים עַל יְדֵי אֵיזֶה דִּבּוּר יוֹתֵר אוֹ עַל יְדֵי אֵיזֶה הִתְקַשְּׁרוּת אוֹ נְסִיעָה אוֹ עֻבְדָּא בִּשְׁבִיל הַשִּׁדּוּךְ לְפִי שָׁעָה וְכוּ' כַּנַּ"ל.

וְזֶה הַדָּבָר הוּא עִנְיָן נִפְלָא וְנוֹרָא שֶׁלּא נִשְׁמַע כָּזאת

שֶׁהַדִּבּוּר בְּעָלְמָא שֶׁמְּדַבְּרִים מֵהַשִּׁדּוּךְ זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת שִׁדּוּךְ.

וְכֵן מְבאָר בְּהָאָלֶף בֵּית שֶׁלּוֹ הֶחָדָשׁ שֶׁהַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ מֵהַשִּׁדּוּךְ עוֹשֶׂה רשֶׁם בּוֹ וּבָהּ, עַיֵּן שָׁם בְּאוֹת חִתּוּן בְּסִימָן ז'.

וְהַדָּבָר נִרְאֶה לָעֵינַיִם כִּי יָדַע בָּזֶה סוֹדוֹת נוֹרָאִים שֶׁלּא נִתְגַּלוּ בָּעוֹלָם, כְּדַרְכּוֹ בְּכָל הַשָּׂגוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת.

וּבֶאֱמֶת סִפְּרוּ שֶׁהִתְפָּאֵר אָז

שֶׁיּוֹדֵעַ מֵעִנְיַן הַשִּׁדּוּכִים מַה שֶּׁאֵין יוֹדְעִין בָּזֶה כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר מְאוּמָה

אות תקצו

אָמַר: "אִישׁ בַּעַר לא יֵדָע וּכְסִיל לא יָבִין אֶת זאת"

שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים וּמְבִינִים עִנְיָן זֶה הַכְּסִילִים וְהַבּוֹעֲרִים

מַה זֶּה עָשָׂה ה', "בִּפְרחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד"

לָמָּה לוֹ לְהַפְרִיחָם וּלְהַשְׁמִידָם עֲדֵי עַד.

אֲבָל בֶּאֱמֶת יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה', "וְלא עַוְלָתָה בּוֹ"

רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זאת בְּשׁוּם שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי

אות תקצז

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁמָּשִׁיחַ יָבוֹא פִּתְאוֹם

וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁבָּא מָשִׁיחַ

וְכָל אֶחָד יַשְׁלִיךְ הַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁהוּא עוֹסֵק בּוֹ

הַשֻּׁלְחָנִי יַשְׁלִיךְ הַשֻּׁלְחָן שֶׁלּוֹ, וְזֶה יַשְׁלִיךְ הַשַּׁעֲוָה

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּישַׁעְיָה וְהִשְׁלִיכוּ אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ.

וְלא כְּמוֹ שֶׁסּוֹבְרִין קְצָת שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר מִשֶּׁל עַכְשָׁו רַק הוּא כַּנַּ"ל.

וְכָל אֶחָד יִתְבַּיֵּשׁ מִשְּׁטוּת מַעֲשָׂיו כָּל אֶחָד לְפִי מַעֲשָׂיו

וּצְרִיכִין חֲקִירָה וּשְׁאֵלָה עֲדַיִן, מִי שָׁמַע שִׂיחָה זאת מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ
שיחות הר"ן - אות רפד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- אות רפד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר לענין בני הנעורים הכשרים והמתפללים בכונה ובהתלהבות ויש בני אדם המבלבלים אותם ועושים להם יסורים וכשאלו המתפללים מתחילים להקפיד ולהתקוטט עמהם עם אלו המצערים אותם ומבלבלים אותם אזי אומרים המבלבלים אם אתם מתפללים בכונה גדולה באמת לאמתו ואתם טרודים וקשורים בתפילתכם בכונה באמת מדוע אתם שומעים הבלבולים ? כי מחמת גדל כונת התפילה ראוי לכם לבלי לשמע שום בלבול כלל אמר רבנו זכרונו לברכה, שהאמת אינו כן כי באמת אפילו צדיק גדול אמתי מגדולי המפרסמים באמת המתפללים בכח ובדבקות...
שיחות הר"ן - אות קכח
שיחות הר"ן - אות קכח ספר בשבחו שידע כל דברי ה"עץ חיים ו"פרי עץ החיים" וכל כתבי האר"י, זכרונו לברכה מספר הזוהר והעקר מהתקונים והמובן מדבריו היה שזה היה בימי נעוריו והפליג מאד כמה פעמים בשבח גדלת קדשת התקוני זוהר והיה רגיל לעסק בו ביותר גם בכל השנה אפילו שלא בימי אלול ואמר שבספר התקונים כלולים כל החכמות שבעולם וכו'
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פד - עִקָּר הִתְחַבְּרוּת וּדְבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה
...ודבקות להשם יתברך הוא על ידי התפלה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע, שעקר התחברות ודבקות להשם יתברך הוא על ידי התפילה כי התפילה הוא שער, שדרך שם נכנסין להשם יתברך ומשם אשתמודעין לה כי תפילה היא מלכות, כמו שכתוב "ואני תפילה" ותפילה לשון התחברות כמו שכתוב "נפתולי אלהים נפתלתי", תרגומו 'לשון התחברות' ובשביל זה על פי רב כשאדם מתפלל נופלים לו מחשבות של גדלות כי התפילה, הינו בחינת מלכות, בחינת אני היא בגלות בתוך מלכות הרשעה, כמו שכתוב: "ואני בתוך הגולה" וכשהיא רוצה לצאת אזי מתאחזת בה מלכות הרשעה הינו גדלות...
שיחות הר"ן - אות קצא - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קצא - גדולות נוראות השגתו פעם אחת נכנס לבית וענה ואמר. מה לעשות כשעומד לפני האדם הר גדול של אש ומעבר השני של ההר מנח אוצר טוב ויקר ונחמד מאד מאד אבל אי אפשר לבוא אל האוצר כי אם כשעוברין דרך ההר של האש וההכרח לבוא לאותו האוצר הנחמד והיקר וכו' אחר איזה ימים שוב דבר מזה ושחק ואמר כבר נודע לי הדבר הזה מה לעשות לזה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיד - הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר וְכוּ'
...בעבים המכין לארץ מטר וכו' המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר וכו' כי טוב מאד מעלת הצדיקים הגנוזים שהן יכולין לקבל שפע ורב טובה להמשיך להעולם ואינם שואלים עליהם, ואינם מקטרגים עליהם מחמת שהם גנוזים ואינם מפרסמים אך אפילו מי שהוא מפרסם כשיש עליו מחלקת הוא תעלת לזה כי המחלקת מכסה עליו ועל ידי זה יכול להמשיך שפע להעולם ולא ימחו ויקטרגו עליו המכסה שמים בעבים שמים הוא בחינת הצדיק על שם אש ומים, הינו אהבה ויראה ועל שם זה נקרא הצדיק שמים וזה המכסה שמים בעבים מלשון עביות וגשמיות שמכסה את הצדיק בעביות וקשיות...
ספר המידות - רחמנות
...- רחמנות חלק א' א. מי שמרחם על עניים, זוכה לראות בנחמות השם יתברך. ב. גם מנצח תמיד. ג. כשאין רחמנות, אזי רעב בא לעולם. ד. גם גזלות נתרבה. ה. מי שמתפלל בכח, זוכה לרחם על עניים. ו. מי שאין לו רחמנות נשתגע. ז. מי שמשלם טובה תחת רעה, מאריך ימים ושנים. ח. על ידי הרחמנות יתבטל ממך תאוות. ט. כשאתה רואה, שאחיך בצרה, ואין אתה עוזר לו, כאלו אתה עשית לו הרעה. י. הרואה חבירו בצער, צריך שיבקש עליו רחמים. יא. על ידי בקשת הרחמים זוכה לעשות שדוכים טובים הגונים. יב. הדן את בני אדם לכף זכות, יזכה לקבל את המועדים...
שיחות הר"ן - אות סו
...סו הזהיר מאד כמה פעמים להתפלל בכח גדול להכניס כל כחו בדבורי התפילה וכמבאר מזה בספריו הקדושים בכמה מקומות ואמר כמה פעמים שהאדם צריך להכריח עצמו מאד לתפילה לא כמו שאומרים קצת שאין להכריח עצמו לתפילה רק אדרבא צריכין להכריח עצמו מאד מאד בכל הכחות לתפילה שוב אמר: כשאדם מתפלל בכונה דהינו שמקשר המחשבה אל הדבור ומטה אזנו ושומע מה שהוא מדבר אזי הכחות נמשכין ממילא לתוך דבורי התפילה כי כל הכחות מצפין ומסתכלין תמיד על זה שימשכו ויכנסו בתוך דבורים קדושים על כן כשמתפלל בכונה נמשכין ונכנסין כל הכחות שלו ממילא...
חיי מוהר"ן - תקצ - עבודת השם
...- תקצ - עבודת השם אות תקצ פעם אחת היה קובל איש אחד לפניו זכרונו לברכה איך שקשה לו מאד להתפלל, כי המחשבות זרות מבלבלין אותו מאד. השיב לו רבנו זכרונו לברכה מקבלין זאת לכפרת עון, וחיך קצת. וקצת היה נראה כונתו בזה כי הלא באמת אלו המחשבות הם בעצמם עוונות, ועל כן חיך קצת. אך אף על פי כן בודאי כל דבריו אמת וצדק כי על כל פנים בזה שאין מהרהר אחריו יתברך חס ושלום ויודע שבודאי השם יתברך רוצה לקרבו ולקבל תפילתו רק שעוונותיו גרמו לו כל אלו המחשבות הבאין לבלבלו ויש לו צער מזה ובורח מהם בכל כחו יכול להיות בודאי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קע - ה' מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים וְכוּ'
...- ה' מה רבו צרי רבים וכו' ה' מה רבו צרי רבים וכו' כי כל אחד לפי נשמתו ולפי עבודתו כך יש לו יסורים יש שיש לו יסורים מבניו ומאביו ומשכן ויש שהוא במדרגה גדולה ממנו ויש לו יסורים משכנים רחוקים ויש גדול ממנו ויש לו יסורים מכל העיר ויש גדול מאד ויש לו יסורים מכל העולם וכל אחד על ידי היסורים, נושא עליו האנשים שיש לו יסורים מהם כי כשיש לו יסורים מהם, הוא נושא אותם עליו אך איך אפשר לחמר לשא עליו כל כך אנשים אך על ידי היסורים נכנע גופו כי כל היסורים נקראים צרות על שם שהם מצרין ומעיקין להגוף וכשנכתת הגוף על...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיז - מַה שֶּׁמְּבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם, כְּשֶׁנִּכְנָס לִקְדֻשָּׁה גְבוֹהָה
...- תורה קיז - מה שמבלבל את האדם, כשנכנס לקדשה גבוהה מה שמבלבל את האדם, כשנכנס לקדשה גבוהה כגון כשמתקרב לצדיק האמת וכיוצא אזי דיקא יקרה לו מקרה בלתי טהור, חס ושלום כבר מבאר מזה במקום אחר [שכשהאדם נכנס לקדשה מתגבר עליו היצר הרע ביותר כי כל מה שנכנס בקדשה יותר יש לו בכל פעם יצר הרע חדש גדול מבתחלה עין בלקוטי הראשון בסימן עב ובמקום אחר] ובאמת הבלבול הזה שטות כי ממה נפשך אם יקרה לו מחמת הרהור מי חיב בזה ואין לו להתרעם כלל, מאחר שהוא בעצמו גרם לו ואם אינו מחמת הרהור, אזי בודאי אינו סימן רע כלל כי אם היה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 14_02_2026 השעה 07:04:00 - wesi2