ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תקצד - עבודת השם
אות תקצד לזכרון מה שאמר לי לבדי כבר בעת שבאתי אליו מנמרוב אני וחברי רבי נפתלי קדם שבועות ואז נדמה לי שהוא מקפיד קצת על שאני שוקד על דלתותיו יותר מדאי כי נסעתי אז כמה פעמים רצופים אליו ותכף כשנכנסתי אליו ומצאתיו בבית הגדול שלו שהיה סמוך לבית המדרש ונתן לי שלום ואמר לי שלום עליכם, [סע בריא] וחיך קצת. אחר כך נשאר יושב במקום שישב שם סמוך להדלת שהיתה לחוץ נגד הבית המדרש הישן, ואז דבר עמי ונחם אותי מאד ואמר לי איך אתה יודע מה השם יתברך רוצה לעשות ממך היום אתה כך ולאחר כך תהיה וכו'. ענה ואמר יהיה נעשה עמך וכו'. ורמז לי שאהיה בסכנות גדולות מאד כמה וכמה פעמים בלי שעור, וכמעט כמעט וכו' ואני אפתח לך שבילי השכל ותלך ותטיל דרך כל התורות שלי כדרך ההולך ומטיל בהיכלות ובנינים נפלאים ונוראים. ואז באר לי הענין קצת ואמר לי כי התורות שלו הם כמו מי שנכנס לפלטין שיש בו היכלות וחדרים ואכסדראות ופשפשין נאים נפלאים ונוראים נאים מאד, ועליות על גבי עליות שונות בדרכי חדושים נוראים ותכף כשנכנסין בחדר אחד ומתחילין להסתכל בו ולהתפלא על נפלאות החדושים אשר בו בתוך כך רואין שנפתח לו פתח נפלא לחדר אחר וכן מחדר זה לחדר עוד וכן מחדר לחדר ומחדר לעליה וכו' מכלם פתוחים מזה לזה פתחים וחלונות ומקשרים ומשלבים זה בזה בסדר נפלא ובחכמה עמקה ובתכלית היפי והנוי וכו'. [וכל זה אי אפשר לבאר בכתב כי אם למי שנכנס קצת בהבנת עמק דברי רבנו זכרונו לברכה. אשרי הזוכה לטעם נעם מתיקת עמקות תורתו אשר אין דגמתה]. אבל אף על פי כן עדין לא יהיה שלך רק כמו שמטיל בשל אחרים. אבל אני רוצה שיהיה שלך לגמרי וגם זה יהיה [אתה חושב עבור המעשים טובים שלך רק בשביל שאני רוצה כך] ואז ספר לי מצדיק אחד גדול שכמה פעמים היה חושב בדעתו ואפילו אם יהיה נעשה ממני חס ושלום אפר תחת כפות רגלי הצדיקים וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על נשמות הרשעים יהיה מה שיהיה על כל פנים אין ואפס לא יהיה ממני וספר זאת לענין התחזקות שגם הצדיק הגדול מאד נפל בדעתו כמה פעמים כל כך עד שנדמה שאבדה תקותו חס ושלום עד שהכרח להחיות את עצמו ולחזק את עצמו בזה שעל כל פנים לא יהיה ממנו ולא כלום. אמר בזה הלשון כי בודאי מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיהיו נעשין אפר בודאי יהיה בזה האפר איזה בחינת חיות וגם זה טוב כי אפס לא יהיה עוד ממני. והנראה מדבריו שכמה וכמה פעמים החיה עצמו בזה ונתרצה גם לזה שאפילו אם חס ושלום יהיה כך הוא מרצה לעסק בעבודת השם במה שיוכל לחטף כל ימי חייו וה' הטוב יעשה עמו מה שיעשה כרצונו הטוב אות תקצה שמעתי בשמו בעת שבא מהנסיעה הגדולה שנסע לנאווריטש עד שבא לזסלב ושם נפטרה אשתו, ואחר כך נשתדך מבראד עם אשתו השניה ואז כשבא לביתו לפה ברסלב דבר הרבה משדוכים ואמר שאין מי שיודע מענין זה של שדוכים. וכבר נרשם מעט מזה במקום אחר. ואמר שכשהיה בקהלת קדש ראדוויל בשביל להשתדך עם אשתו השניה מקהלת קדש בראד, אז באו כמה עגלות עם נשים שבאו בשביל להשתדך עמו. ואמר שכלן היו זווגים שלו. ואמר שכל איש יש לו כמה וכמה זווגים רק שיש בזה כמה בחינות שונות וענינים נפלאים. כי מכל הדבורים שמדברים בעניני השדוכים אף על פי שאינם נגמרים זה בעצמו בחינת זווג ושדוך. ולפעמים יושבים בני אדם בבתיהם ואומרים שראוי שזה ישא את זאת ועל ידי זה נגמר בחינת הזווג של זה האיש עם אותה האשה. ולפעמים באים שדכנים ומדברים השדוך אבל אינו נגמר וגם זה בחינת זווג משדוך. ובודאי היא בחינת זווג יותר מהראשון. ולפעמים נוסעים לעשות השדוך ובעת הגמר נפרדים מאיזה סבה. ולפעמים נגמר השדוך ואחר כך מפסיקים הקשר של תנאים. ולפעמים באין לידי נשואין ואחר כך בסמוך נעשה גט ביניהם. ולפעמים אינו נעשה הגט עד אחר איזה זמן וכיוצא בזה כמה בחינות שיש בעניני השדוכים והזווגים שאינם נגמרים אחר כך, אבל כלם הם בחינת זווגים שלו. כי כל אחד יש לו כמה זווגים רק שאצל זה נגמר איזה זווג שלו על ידי איזה דבור בעלמא שמדברים מזה השדוך. ולפעמים על ידי איזה דבור יותר או על ידי איזה התקשרות או נסיעה או עבדא בשביל השדוך לפי שעה וכו' כנ"ל. וזה הדבר הוא ענין נפלא ונורא שלא נשמע כזאת שהדבור בעלמא שמדברים מהשדוך זה בעצמו הוא בחינת שדוך. וכן מבאר בהאלף בית שלו החדש שהדבור בעצמו מהשדוך עושה רשם בו ובה, עין שם באות חתון בסימן ז'. והדבר נראה לעינים כי ידע בזה סודות נוראים שלא נתגלו בעולם, כדרכו בכל השגותיו הנוראות. ובאמת ספרו שהתפאר אז שיודע מענין השדוכים מה שאין יודעין בזה כל גדולי הדור מאומה אות תקצו אמר (תהלים צ"ב) : "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת" שאינם יודעים ומבינים ענין זה הכסילים והבוערים מה זה עשה ה', "בפרח רשעים כמו עשב, ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד" למה לו להפריחם ולהשמידם עדי עד. אבל באמת ישרים דרכי ה', "ולא עולתה בו" רק שאי אפשר להבין זאת בשום שכל אנושי אות תקצז שמעתי בשמו שאמר שמשיח יבוא פתאום ויהיה נעשה קול רעש גדול שבא משיח וכל אחד ישליך המשא ומתן שהוא עוסק בו השלחני ישליך השלחן שלו, וזה ישליך השעוה וכמו שכתוב בישעיה והשליכו איש אלילי כספו ואלילי זהבו. ולא כמו שסוברין קצת שכשיבוא משיח יהיה עולם אחר משל עכשו רק הוא כנ"ל. וכל אחד יתביש משטות מעשיו כל אחד לפי מעשיו וצריכין חקירה ושאלה עדין, מי שמע שיחה זאת מפיו הקדוש
אות תקצד

לְזִכָּרוֹן מַה שֶּׁאָמַר לִי לְבַדִּי כְּבָר בְּעֵת שֶׁבָּאתִי אֵלָיו מִנֶּמְרוֹב אֲנִי וַחֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי קדֶם שָׁבוּעוֹת

וְאָז נִדְמָה לִי שֶׁהוּא מַקְפִּיד קְצָת עַל שֶׁאֲנִי שׁוֹקֵד עַל דַּלְתוֹתָיו יוֹתֵר מִדַּאי

כִּי נָסַעְתִּי אָז כַּמָּה פְּעָמִים רְצוּפִים אֵלָיו

וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֵלָיו וּמְצָאתִיו בַּבַּיִת הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְנָתַן לִי שָׁלוֹם

וְאָמַר לִי שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, [סַע בָּרִיא] וְחִיֵּךְ קְצָת.

אַחַר כָּךְ נִשְׁאָר יוֹשֵׁב בַּמָּקוֹם שֶׁיָּשַׁב שָׁם סָמוּךְ לְהַדֶּלֶת שֶׁהָיְתָה לַחוּץ נֶגֶד הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן, וְאָז דִּבֵּר עִמִּי וְנִחַם אוֹתִי מְאד

וְאָמַר לִי אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ מָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מִמְּךָ

הַיּוֹם אַתָּה כָּךְ וּלְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה וְכוּ'.

עָנָה וְאָמַר יִהְיֶה נַעֲשֶׂה עִמְּךָ וְכוּ'.

וְרָמַז לִי שֶׁאֶהְיֶה בְּסַכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר, וְכִמְעַט כִּמְעַט וְכוּ'

וַאֲנִי אֶפְתַּח לְךָ שְׁבִילֵי הַשֵּׂכֶל

וְתֵלֵךְ וּתְטַיֵּל דֶּרֶךְ כָּל הַתּוֹרוֹת שֶׁלִּי כְּדֶרֶךְ הַהוֹלֵךְ וּמְטַיֵּל בְּהֵיכָלוֹת וּבִנְיָנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים.

וְאָז בֵּאֵר לִי הָעִנְיָן קְצָת

וְאָמַר לִי כִּי הַתּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ הֵם כְּמוֹ מִי שֶׁנִּכְנָס לְפָלָטִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֵיכָלוֹת וַחֲדָרִים וְאַכְסַדְרָאוֹת וּפִשְׁפָּשִׁין נָאִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים נָאִים מְאד, וַעֲלִיּוֹת עַל גַּבֵּי עֲלִיּוֹת שׁוֹנוֹת בְּדַרְכֵי חִדּוּשִׁים נוֹרָאִים

וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנָסִין בְּחֶדֶר אֶחָד וּמַתְחִילִין לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ וּלְהִתְפַּלֵּא עַל נִפְלְאוֹת הַחִדּוּשִׁים אֲשֶׁר בּוֹ

בְּתוֹךְ כָּךְ רוֹאִין שֶׁנִּפְתַּח לוֹ פֶּתַח נִפְלָא לְחֶדֶר אַחֵר

וְכֵן מֵחֶדֶר זֶה לְחֶדֶר עוֹד וְכֵן מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וּמֵחֶדֶר לַעֲלִיָּה וְכוּ'

מִכֻּלָּם פְּתוּחִים מִזֶּה לָזֶה פְּתָחִים וְחַלּוֹנוֹת וּמְקֻשָּׁרִים וּמְשֻׁלָּבִים זֶה בָּזֶה בְּסֵדֶר נִפְלָא וּבְחָכְמָה עֲמֻקָּה וּבְתַכְלִית הַיּפִי וְהַנּוֹי וְכוּ'.

[וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב כִּי אִם לְמִי שֶׁנִּכְנַס קְצָת בַּהֲבָנַת עמֶק דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִטְעם נעַם מְתִיקַת עַמְקוּת תּוֹרָתוֹ אֲשֶׁר אֵין דֻּגְמָתָהּ].

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן לא יִהְיֶה שֶׁלְּךָ

רַק כְּמוֹ שֶׁמְּטַיֵּל בְּשֶׁל אֲחֵרִים.

אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה שֶׁלְּךָ לְגַמְרֵי

וְגַם זֶה יִהְיֶה

[אַתָּה חוֹשֵׁב עֲבוּר הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלְּךָ

רַק בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי רוֹצֶה כָּךְ]

וְאָז סִפֵּר לִי מִצַּדִּיק אֶחָד גָּדוֹל

שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים הָיָה חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ וַאֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנִּי חַס וְשָׁלוֹם אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים וְכוּ'

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל נִשְׁמוֹת הָרְשָׁעִים

יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה

עַל כָּל פָּנִים אַיִן וָאֶפֶס לא יִהְיֶה מִמֶּנִּי

וְסִפֵּר זאת לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת

שֶׁגַּם הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאד נָפַל בְּדַעְתּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים כָּל כָּךְ עַד שֶׁנִּדְמָה שֶׁאָבְדָה תִּקְוָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם

עַד שֶׁהֻכְרַח לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה שֶׁעַל כָּל פָּנִים לא יִהְיֶה מִמֶּנּוּ וְלא כְּלוּם.

אָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן כִּי בְּוַדַּאי מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂין אֵפֶר בְּוַדַּאי יִהְיֶה בְּזֶה הָאֵפֶר אֵיזֶה בְּחִינַת חִיּוּת

וְגַם זֶה טוֹב כִּי אֶפֶס לא יִהְיֶה עוֹד מִמֶּנִּי.

וְהַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו

שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הֶחֱיָה עַצְמוֹ בָּזֶה וְנִתְרַצָּה גַּם לָזֶה

שֶׁאֲפִילּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם יִהְיֶה כָּךְ

הוּא מְרֻצֶּה לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל לַחֲטף כָּל יְמֵי חַיָּיו

וַה' הַטּוֹב יַעֲשֶׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה כִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב

אות תקצה

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ בְּעֵת שֶׁבָּא מֵהַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ עַד שֶׁבָּא לְזַסְלַב וְשָׁם נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתַּדֵּךְ מִבְּרָאד עִם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה

וְאָז כְּשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ לְפה בְּרֶסְלַב דִּבֵּר הַרְבֵּה מִשִּׁדּוּכִים

וְאָמַר שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵעִנְיָן זֶה שֶׁל שִׁדּוּכִים.

וּכְבָר נִרְשַׁם מְעַט מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְאָמַר שֶׁכְּשֶׁהָיָה בִּקְהִלַּת קדֶשׁ רַאדְוִויל בִּשְׁבִיל לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה מִקְּהִלַּת קדֶשׁ בְּרָאד, אָז בָּאוּ כַּמָּה עֲגָלוֹת עִם נָשִׁים שֶׁבָּאוּ בִּשְׁבִיל לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמּוֹ.

וְאָמַר שֶׁכֻּלָּן הָיוּ זִוּוּגִים שֶׁלּוֹ.

וְאָמַר שֶׁכָּל אִישׁ יֵשׁ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה זִוּוּגִים

רַק שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שׁוֹנוֹת וְעִנְיָנִים נִפְלָאִים.

כִּי מִכָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּדַבְּרִים בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים

אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים זֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת זִוּוּג וְשִׁדּוּךְ.

וְלִפְעָמִים יוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם בְּבָתֵּיהֶם וְאוֹמְרִים שֶׁרָאוּי שֶׁזֶּה יִשָּׂא אֶת זאת וְעַל יְדֵי זֶה נִגְמָר בְּחִינַת הַזִּוּוּג שֶׁל זֶה הָאִישׁ עִם אוֹתָהּ הָאִשָּׁה.

וְלִפְעָמִים בָּאִים שַׁדְכָנִים וּמְדַבְּרִים הַשִּׁדּוּךְ אֲבָל אֵינוֹ נִגְמָר

וְגַם זֶה בְּחִינַת זִוּוּג מִשִּׁדּוּךְ.

וּבְוַדַּאי הִיא בְּחִינַת זִוּוּג יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן.

וְלִפְעָמִים נוֹסְעִים לַעֲשׂוֹת הַשִּׁדּוּךְ וּבְעֵת הַגְּמָר נִפְרָדִים מֵאֵיזֶה סִבָּה.

וְלִפְעָמִים נִגְמָר הַשִּׁדּוּךְ וְאַחַר כָּךְ מַפְסִיקִים הַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּנָאִים.

וְלִפְעָמִים בָּאִין לִידֵי נִשּׂוּאִין וְאַחַר כָּךְ בְּסָמוּךְ נַעֲשֶׂה גֵּט בֵּינֵיהֶם.

וְלִפְעָמִים אֵינוֹ נַעֲשֶׂה הַגֵּט עַד אַחַר אֵיזֶה זְמַן

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים וְהַזִּוּוּגִים שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים אַחַר כָּךְ, אֲבָל כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת זִוּוּגִים שֶׁלּוֹ.

כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ כַּמָּה זִוּוּגִים

רַק שֶׁאֵצֶל זֶה נִגְמָר אֵיזֶה זִוּוּג שֶׁלּוֹ

עַל יְדֵי אֵיזֶה דִּבּוּר בְּעָלְמָא שֶׁמְּדַבְּרִים מִזֶּה הַשִּׁדּוּךְ.

וְלִפְעָמִים עַל יְדֵי אֵיזֶה דִּבּוּר יוֹתֵר אוֹ עַל יְדֵי אֵיזֶה הִתְקַשְּׁרוּת אוֹ נְסִיעָה אוֹ עֻבְדָּא בִּשְׁבִיל הַשִּׁדּוּךְ לְפִי שָׁעָה וְכוּ' כַּנַּ"ל.

וְזֶה הַדָּבָר הוּא עִנְיָן נִפְלָא וְנוֹרָא שֶׁלּא נִשְׁמַע כָּזאת

שֶׁהַדִּבּוּר בְּעָלְמָא שֶׁמְּדַבְּרִים מֵהַשִּׁדּוּךְ זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת שִׁדּוּךְ.

וְכֵן מְבאָר בְּהָאָלֶף בֵּית שֶׁלּוֹ הֶחָדָשׁ שֶׁהַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ מֵהַשִּׁדּוּךְ עוֹשֶׂה רשֶׁם בּוֹ וּבָהּ, עַיֵּן שָׁם בְּאוֹת חִתּוּן בְּסִימָן ז'.

וְהַדָּבָר נִרְאֶה לָעֵינַיִם כִּי יָדַע בָּזֶה סוֹדוֹת נוֹרָאִים שֶׁלּא נִתְגַּלוּ בָּעוֹלָם, כְּדַרְכּוֹ בְּכָל הַשָּׂגוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת.

וּבֶאֱמֶת סִפְּרוּ שֶׁהִתְפָּאֵר אָז

שֶׁיּוֹדֵעַ מֵעִנְיַן הַשִּׁדּוּכִים מַה שֶּׁאֵין יוֹדְעִין בָּזֶה כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר מְאוּמָה

אות תקצו

אָמַר: "אִישׁ בַּעַר לא יֵדָע וּכְסִיל לא יָבִין אֶת זאת"

שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים וּמְבִינִים עִנְיָן זֶה הַכְּסִילִים וְהַבּוֹעֲרִים

מַה זֶּה עָשָׂה ה', "בִּפְרחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד"

לָמָּה לוֹ לְהַפְרִיחָם וּלְהַשְׁמִידָם עֲדֵי עַד.

אֲבָל בֶּאֱמֶת יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה', "וְלא עַוְלָתָה בּוֹ"

רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זאת בְּשׁוּם שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי

אות תקצז

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁמָּשִׁיחַ יָבוֹא פִּתְאוֹם

וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁבָּא מָשִׁיחַ

וְכָל אֶחָד יַשְׁלִיךְ הַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁהוּא עוֹסֵק בּוֹ

הַשֻּׁלְחָנִי יַשְׁלִיךְ הַשֻּׁלְחָן שֶׁלּוֹ, וְזֶה יַשְׁלִיךְ הַשַּׁעֲוָה

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּישַׁעְיָה וְהִשְׁלִיכוּ אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ.

וְלא כְּמוֹ שֶׁסּוֹבְרִין קְצָת שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר מִשֶּׁל עַכְשָׁו רַק הוּא כַּנַּ"ל.

וְכָל אֶחָד יִתְבַּיֵּשׁ מִשְּׁטוּת מַעֲשָׂיו כָּל אֶחָד לְפִי מַעֲשָׂיו

וּצְרִיכִין חֲקִירָה וּשְׁאֵלָה עֲדַיִן, מִי שָׁמַע שִׂיחָה זאת מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ
ספר המידות - בית
...- בית חלק א' א. בית שאין דרין בו יזהר מלהכנס בתוכו, כי הוא מקום שדים. ב. מאן דביש לה במתא דא ילך למתא אחריתא. ג. כשהבית מזמן לברכה, אזי כשהצדיק בא לבית הזה גם הברכה באה. ד. יש מקום מזמן לטובה והוא הדין להפך. ה. לענין טובות ורעות הבאות לאדם קרוב לדרך הטבע, הכל לפי הזמן ולפי המקום. ו. דפרע קנאה מחריב ביתו. ז. מקום שאדם יוצא ממנו אינו מתאוה לאותו מקום להנות ממנו. ח. אם עם הארץ חסיד, אל תדור בשכונתו. ט. כל בית שנשמעין בו דברי תורה, שוב אינו נחרב. י. עיר שיש בה מעלות ומורדות מזקינין בחצי ימיהם. יא. אם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מג - הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע מוֹלִידִים נִאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ
...הדבורים של הרשע מולידים נאוף בהשומע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת, מולידים ניאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמו שכתוב: "והאדם ידע את חוה אשתו" וכתיב "כל אשה ידעת איש" אך יש שני מיני זווגים הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים, ואל התורה, ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה וזווגים של עברה, נמשכים מדעת דקלפה והדבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת, אלא על ידי הדבור כמו שכתוב "ולילה ללילה יחוה דעת" 'יחוה' מלשון דבור שהדבור מדבר מה שבדעת וכשרשע מדבר ומוציא מפיו...
ספר המידות - הרחקת רשעים
...הרשע, הבית נתברך, ודוקא שהבית מזמן לברכה. ב. הרחק מרשעים, כדי שלא תתפס בענשם. ג. בשביל איבה מראין איזה קרבות לרשעים. ד. לפעמים כשעושין איזה טובה לרשע גמור, בזה עושין נחת רוח לקדוש ברוך הוא. ה. אסור לספר בשבחן, אבל מקום שיבוא משבחן שבח לצדיק מתר לספר קצת. ו. מי שמלמד זכות על רשע, גם הוא נקרא רשע. ז. אפילו עושה איזהו דבר כדת וכדין, אין אנו סומכין עליו. ח. מי שערב בעד רשע, נופל לידי תאוות ניאוף גם נופל לחלשה. ט. רשע ששכח את השם יתברך לגמרי, בידוע שלא יצא ממנו זרע כשר. י. כשנופל שונאו של הקדוש ברוך
שיחות הר"ן - אות רה - גדולות נוראות השגתו
...נוראות השגתו פעם אחת נכנסו אנשים אליו והוציא חתיכת ניר בידו והיה כתוב עליו בכתיבת ידו הקדוש ואחזו בידו וענה ואמר: כמה תורות כתבות על חתיכת ניר הזה ואמר שיש כמה וכמה עולמות שהם נזונין ויש להם חיות מהעשן של התורה שלו ונטל הניר ושרפו אצל הנר ואמר שיש כמה וכמה תורות שעדין לא באו אפילו לתוך תמונת אותיות ועל כן הוא חדוש נפלא כשזוכין להוריד אלו התורות להכניסם על כל פנים לתוך תמונות אותיות [כלומר אבל עדין אין העולם כדאי שיכנסו לתוך העולם רק שזהו גם כן חדוש גדול כשבאו על כל פנים לתוך תמונות אותיות כנ"ל]
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפ - מִי שֶׁצָּרִיך לָדוּן לִפְנֵי דַּיָּנִים בְּדִין תּוֹרָה
...ח"א - תורה רפ - מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה דע מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה זה לו ענש ונקמה שהתורה נוקמת בו כי באמת כל המשא ומתן הוא תורה כי למשל הדין המחליף פרה בחמור הוא תורה ומכל שכן כשעושין הדבר בעצמו הוא בודאי תורה [וכמו שמספרין כל זה בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה] ועל כן כשעושין משא ומתן צריך שיקשר מחשבתו רק בהתורה והדינים המלבשים שם ומי שעוקר המשא ומתן מן התורה, ונופל אל המשא ומתן בעצמו ואינו מקשר מחשבתו אל התורה המלבש שם אזי ענשו, שאחר כך הוא צריך לדון בדין תורה ואזי צריך לחזר...
תאוות אכילה / אכילה לשם שמים ועוד
...אכילה, מבוסס על מ"ש רבי נחמן מברסלב כי אצל הצדיק האמת יש בחינת הארת הרצון בשעת האכילה. כי הצדיק האמת נהנה מהאותיות שיש בכל דבר, דהיינו מהתגלות הרצונות של הבורא שיש בכל דבר. כמו כן אצל הצדיק הגוף קדוש כמו הנשמה, אז הוא אינו חושש מתאוות הגוף, כי אצל הצדיק האמת כל תאוות הגוף הן כולן קודש ואין אצלו חילוק בין תאוות הגוף לתאוות הנשמה, כי הגוף קדוש בקדושת הנשמה. כמו כן במספר מקומות מבואר כי התאוות הן בחינת רעב וצמא. ובכלל, לחם הוא גם בחינת אישה. ואישה היא בחינת גוף. ועקרונית כל תאוות הגוף נכללות בעניין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעט - כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת
...כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות דע שכנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות שאינו יכול להתפלל או לעשות מה שצריך בעבודת השם הכל בכלל מחלקת שעומדים וחולקים עליו ורוצים לבטל דעתו ורצונו מה שרוצה לעשות וכדי לבטל המחלקת מאיזה בחינה שתהיה ולעשות שלום על זה צריך תענית וזה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "מרבה צדקה מרבה שלום" צדקה הוא בחינת תענית כי עקר התענית הוא צדקה כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה . 'אגרא דתעניתא צדקתא' כי בחינת המחלקת, הוא רצון אחר, שעומדים עליו לבטל רצונו וסגלת התענית איתא בזוהר...
חיי מוהר"ן - תמד - עבודת השם
...- תמד - עבודת השם אות תמד פעם אחת דבר עמי והיה רצונו קצת לעשות אותי אב בית דין באיזה קהלה. ושאלתי אותו כי יש לי מרה שחורה וחששות רבות בענין הוראות אסור והתר ואני מתירא ומתפחד מענין ההוראה מאד. השיב לי מה לחשש ולדאג מאחר שיש לך על מי לסמך שוב אין אתה מתירא כלל. פרוש מאחר שיש דעה שמכשיר ואתה סומך על אותה דעה אין להתירא עוד כלל [אמר המעתיק: זה פשוט, שעל דעה שאינה מסכמת להלכה, בודאי אין לסמך. רק רצונו לומר, שלא לחשש חששות יתרות בענין זה] אות תמה כמה אנשים שבאו לפניו, שהיו חולים גדולים והוא ראה שמכרחין...
שיחות הר"ן - אות רעג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הר"ן - אות רעג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר טוב להאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה נגון כי נגון הוא דבר גדול וגבוה מאד מאד ויש לו כח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם להשם יתברך ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו יוכל להחיות את עצמו באיזה נגון כפי שיוכל לזמר אותו כי מעלת הנגון אין לשער וכבר מבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה, כמה תורות גבוהות מענין נגון ועין בסוף המעשה של השבעה בעטלירס שם מרמז קצת מעלת הנגון כי מבאר שם שעקר רפואת הבת מלכה שנפלה חלשות הוא על ידי נגון...
חיי מוהר"ן - שמה - מעלת תורתו וספריו הקדושים
...וספריו הקדושים אות שמה ענה ואמר אנחנו איננו כלל מזה העולם של עכשו ומחמת זה אין העולם יכולים לסבל אותנו וראשות [הינו ראש ומנהיג] אין שיך לי כלל כי אין מגיע לי שום ראשות בהעולם של עכשו. וגם מעט הראשות שיש לי באמת אין זה ראשות כלל אדרבא זהו חוכא ואטלולא [שחוק וליצנות] ממש. וגם אותו המעט שיש לי הוא רק נגד הטבע שכפיתי את טבעי לזה אשר מחמת זה יכול לבוא איזה דבור ממני בתוך העולם. וכל השיחות והספורים [הינו התורות והמאמרים שהוא אומר] שלנו אם לא היה לי גם זה המעט הראשות גם אלו הדבורים לא היו באים בתוך העולם...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 11_09_2026 השעה 18:31:21 - wesi2