ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תקצד - עבודת השם
אות תקצד לזכרון מה שאמר לי לבדי כבר בעת שבאתי אליו מנמרוב אני וחברי רבי נפתלי קדם שבועות ואז נדמה לי שהוא מקפיד קצת על שאני שוקד על דלתותיו יותר מדאי כי נסעתי אז כמה פעמים רצופים אליו ותכף כשנכנסתי אליו ומצאתיו בבית הגדול שלו שהיה סמוך לבית המדרש ונתן לי שלום ואמר לי שלום עליכם, [סע בריא] וחיך קצת. אחר כך נשאר יושב במקום שישב שם סמוך להדלת שהיתה לחוץ נגד הבית המדרש הישן, ואז דבר עמי ונחם אותי מאד ואמר לי איך אתה יודע מה השם יתברך רוצה לעשות ממך היום אתה כך ולאחר כך תהיה וכו'. ענה ואמר יהיה נעשה עמך וכו'. ורמז לי שאהיה בסכנות גדולות מאד כמה וכמה פעמים בלי שעור, וכמעט כמעט וכו' ואני אפתח לך שבילי השכל ותלך ותטיל דרך כל התורות שלי כדרך ההולך ומטיל בהיכלות ובנינים נפלאים ונוראים. ואז באר לי הענין קצת ואמר לי כי התורות שלו הם כמו מי שנכנס לפלטין שיש בו היכלות וחדרים ואכסדראות ופשפשין נאים נפלאים ונוראים נאים מאד, ועליות על גבי עליות שונות בדרכי חדושים נוראים ותכף כשנכנסין בחדר אחד ומתחילין להסתכל בו ולהתפלא על נפלאות החדושים אשר בו בתוך כך רואין שנפתח לו פתח נפלא לחדר אחר וכן מחדר זה לחדר עוד וכן מחדר לחדר ומחדר לעליה וכו' מכלם פתוחים מזה לזה פתחים וחלונות ומקשרים ומשלבים זה בזה בסדר נפלא ובחכמה עמקה ובתכלית היפי והנוי וכו'. [וכל זה אי אפשר לבאר בכתב כי אם למי שנכנס קצת בהבנת עמק דברי רבנו זכרונו לברכה. אשרי הזוכה לטעם נעם מתיקת עמקות תורתו אשר אין דגמתה]. אבל אף על פי כן עדין לא יהיה שלך רק כמו שמטיל בשל אחרים. אבל אני רוצה שיהיה שלך לגמרי וגם זה יהיה [אתה חושב עבור המעשים טובים שלך רק בשביל שאני רוצה כך] ואז ספר לי מצדיק אחד גדול שכמה פעמים היה חושב בדעתו ואפילו אם יהיה נעשה ממני חס ושלום אפר תחת כפות רגלי הצדיקים וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על נשמות הרשעים יהיה מה שיהיה על כל פנים אין ואפס לא יהיה ממני וספר זאת לענין התחזקות שגם הצדיק הגדול מאד נפל בדעתו כמה פעמים כל כך עד שנדמה שאבדה תקותו חס ושלום עד שהכרח להחיות את עצמו ולחזק את עצמו בזה שעל כל פנים לא יהיה ממנו ולא כלום. אמר בזה הלשון כי בודאי מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיהיו נעשין אפר בודאי יהיה בזה האפר איזה בחינת חיות וגם זה טוב כי אפס לא יהיה עוד ממני. והנראה מדבריו שכמה וכמה פעמים החיה עצמו בזה ונתרצה גם לזה שאפילו אם חס ושלום יהיה כך הוא מרצה לעסק בעבודת השם במה שיוכל לחטף כל ימי חייו וה' הטוב יעשה עמו מה שיעשה כרצונו הטוב אות תקצה שמעתי בשמו בעת שבא מהנסיעה הגדולה שנסע לנאווריטש עד שבא לזסלב ושם נפטרה אשתו, ואחר כך נשתדך מבראד עם אשתו השניה ואז כשבא לביתו לפה ברסלב דבר הרבה משדוכים ואמר שאין מי שיודע מענין זה של שדוכים. וכבר נרשם מעט מזה במקום אחר. ואמר שכשהיה בקהלת קדש ראדוויל בשביל להשתדך עם אשתו השניה מקהלת קדש בראד, אז באו כמה עגלות עם נשים שבאו בשביל להשתדך עמו. ואמר שכלן היו זווגים שלו. ואמר שכל איש יש לו כמה וכמה זווגים רק שיש בזה כמה בחינות שונות וענינים נפלאים. כי מכל הדבורים שמדברים בעניני השדוכים אף על פי שאינם נגמרים זה בעצמו בחינת זווג ושדוך. ולפעמים יושבים בני אדם בבתיהם ואומרים שראוי שזה ישא את זאת ועל ידי זה נגמר בחינת הזווג של זה האיש עם אותה האשה. ולפעמים באים שדכנים ומדברים השדוך אבל אינו נגמר וגם זה בחינת זווג משדוך. ובודאי היא בחינת זווג יותר מהראשון. ולפעמים נוסעים לעשות השדוך ובעת הגמר נפרדים מאיזה סבה. ולפעמים נגמר השדוך ואחר כך מפסיקים הקשר של תנאים. ולפעמים באין לידי נשואין ואחר כך בסמוך נעשה גט ביניהם. ולפעמים אינו נעשה הגט עד אחר איזה זמן וכיוצא בזה כמה בחינות שיש בעניני השדוכים והזווגים שאינם נגמרים אחר כך, אבל כלם הם בחינת זווגים שלו. כי כל אחד יש לו כמה זווגים רק שאצל זה נגמר איזה זווג שלו על ידי איזה דבור בעלמא שמדברים מזה השדוך. ולפעמים על ידי איזה דבור יותר או על ידי איזה התקשרות או נסיעה או עבדא בשביל השדוך לפי שעה וכו' כנ"ל. וזה הדבר הוא ענין נפלא ונורא שלא נשמע כזאת שהדבור בעלמא שמדברים מהשדוך זה בעצמו הוא בחינת שדוך. וכן מבאר בהאלף בית שלו החדש שהדבור בעצמו מהשדוך עושה רשם בו ובה, עין שם באות חתון בסימן ז'. והדבר נראה לעינים כי ידע בזה סודות נוראים שלא נתגלו בעולם, כדרכו בכל השגותיו הנוראות. ובאמת ספרו שהתפאר אז שיודע מענין השדוכים מה שאין יודעין בזה כל גדולי הדור מאומה אות תקצו אמר (תהלים צ"ב) : "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת" שאינם יודעים ומבינים ענין זה הכסילים והבוערים מה זה עשה ה', "בפרח רשעים כמו עשב, ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד" למה לו להפריחם ולהשמידם עדי עד. אבל באמת ישרים דרכי ה', "ולא עולתה בו" רק שאי אפשר להבין זאת בשום שכל אנושי אות תקצז שמעתי בשמו שאמר שמשיח יבוא פתאום ויהיה נעשה קול רעש גדול שבא משיח וכל אחד ישליך המשא ומתן שהוא עוסק בו השלחני ישליך השלחן שלו, וזה ישליך השעוה וכמו שכתוב בישעיה והשליכו איש אלילי כספו ואלילי זהבו. ולא כמו שסוברין קצת שכשיבוא משיח יהיה עולם אחר משל עכשו רק הוא כנ"ל. וכל אחד יתביש משטות מעשיו כל אחד לפי מעשיו וצריכין חקירה ושאלה עדין, מי שמע שיחה זאת מפיו הקדוש
אות תקצד

לְזִכָּרוֹן מַה שֶּׁאָמַר לִי לְבַדִּי כְּבָר בְּעֵת שֶׁבָּאתִי אֵלָיו מִנֶּמְרוֹב אֲנִי וַחֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי קדֶם שָׁבוּעוֹת

וְאָז נִדְמָה לִי שֶׁהוּא מַקְפִּיד קְצָת עַל שֶׁאֲנִי שׁוֹקֵד עַל דַּלְתוֹתָיו יוֹתֵר מִדַּאי

כִּי נָסַעְתִּי אָז כַּמָּה פְּעָמִים רְצוּפִים אֵלָיו

וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֵלָיו וּמְצָאתִיו בַּבַּיִת הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְנָתַן לִי שָׁלוֹם

וְאָמַר לִי שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, [סַע בָּרִיא] וְחִיֵּךְ קְצָת.

אַחַר כָּךְ נִשְׁאָר יוֹשֵׁב בַּמָּקוֹם שֶׁיָּשַׁב שָׁם סָמוּךְ לְהַדֶּלֶת שֶׁהָיְתָה לַחוּץ נֶגֶד הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן, וְאָז דִּבֵּר עִמִּי וְנִחַם אוֹתִי מְאד

וְאָמַר לִי אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ מָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מִמְּךָ

הַיּוֹם אַתָּה כָּךְ וּלְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה וְכוּ'.

עָנָה וְאָמַר יִהְיֶה נַעֲשֶׂה עִמְּךָ וְכוּ'.

וְרָמַז לִי שֶׁאֶהְיֶה בְּסַכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר, וְכִמְעַט כִּמְעַט וְכוּ'

וַאֲנִי אֶפְתַּח לְךָ שְׁבִילֵי הַשֵּׂכֶל

וְתֵלֵךְ וּתְטַיֵּל דֶּרֶךְ כָּל הַתּוֹרוֹת שֶׁלִּי כְּדֶרֶךְ הַהוֹלֵךְ וּמְטַיֵּל בְּהֵיכָלוֹת וּבִנְיָנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים.

וְאָז בֵּאֵר לִי הָעִנְיָן קְצָת

וְאָמַר לִי כִּי הַתּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ הֵם כְּמוֹ מִי שֶׁנִּכְנָס לְפָלָטִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֵיכָלוֹת וַחֲדָרִים וְאַכְסַדְרָאוֹת וּפִשְׁפָּשִׁין נָאִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים נָאִים מְאד, וַעֲלִיּוֹת עַל גַּבֵּי עֲלִיּוֹת שׁוֹנוֹת בְּדַרְכֵי חִדּוּשִׁים נוֹרָאִים

וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּכְנָסִין בְּחֶדֶר אֶחָד וּמַתְחִילִין לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ וּלְהִתְפַּלֵּא עַל נִפְלְאוֹת הַחִדּוּשִׁים אֲשֶׁר בּוֹ

בְּתוֹךְ כָּךְ רוֹאִין שֶׁנִּפְתַּח לוֹ פֶּתַח נִפְלָא לְחֶדֶר אַחֵר

וְכֵן מֵחֶדֶר זֶה לְחֶדֶר עוֹד וְכֵן מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וּמֵחֶדֶר לַעֲלִיָּה וְכוּ'

מִכֻּלָּם פְּתוּחִים מִזֶּה לָזֶה פְּתָחִים וְחַלּוֹנוֹת וּמְקֻשָּׁרִים וּמְשֻׁלָּבִים זֶה בָּזֶה בְּסֵדֶר נִפְלָא וּבְחָכְמָה עֲמֻקָּה וּבְתַכְלִית הַיּפִי וְהַנּוֹי וְכוּ'.

[וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב כִּי אִם לְמִי שֶׁנִּכְנַס קְצָת בַּהֲבָנַת עמֶק דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִטְעם נעַם מְתִיקַת עַמְקוּת תּוֹרָתוֹ אֲשֶׁר אֵין דֻּגְמָתָהּ].

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן לא יִהְיֶה שֶׁלְּךָ

רַק כְּמוֹ שֶׁמְּטַיֵּל בְּשֶׁל אֲחֵרִים.

אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה שֶׁלְּךָ לְגַמְרֵי

וְגַם זֶה יִהְיֶה

[אַתָּה חוֹשֵׁב עֲבוּר הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלְּךָ

רַק בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי רוֹצֶה כָּךְ]

וְאָז סִפֵּר לִי מִצַּדִּיק אֶחָד גָּדוֹל

שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים הָיָה חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ וַאֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנִּי חַס וְשָׁלוֹם אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים וְכוּ'

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל נִשְׁמוֹת הָרְשָׁעִים

יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה

עַל כָּל פָּנִים אַיִן וָאֶפֶס לא יִהְיֶה מִמֶּנִּי

וְסִפֵּר זאת לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת

שֶׁגַּם הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאד נָפַל בְּדַעְתּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים כָּל כָּךְ עַד שֶׁנִּדְמָה שֶׁאָבְדָה תִּקְוָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם

עַד שֶׁהֻכְרַח לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה שֶׁעַל כָּל פָּנִים לא יִהְיֶה מִמֶּנּוּ וְלא כְּלוּם.

אָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן כִּי בְּוַדַּאי מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂין אֵפֶר בְּוַדַּאי יִהְיֶה בְּזֶה הָאֵפֶר אֵיזֶה בְּחִינַת חִיּוּת

וְגַם זֶה טוֹב כִּי אֶפֶס לא יִהְיֶה עוֹד מִמֶּנִּי.

וְהַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו

שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הֶחֱיָה עַצְמוֹ בָּזֶה וְנִתְרַצָּה גַּם לָזֶה

שֶׁאֲפִילּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם יִהְיֶה כָּךְ

הוּא מְרֻצֶּה לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל לַחֲטף כָּל יְמֵי חַיָּיו

וַה' הַטּוֹב יַעֲשֶׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה כִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב

אות תקצה

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ בְּעֵת שֶׁבָּא מֵהַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ עַד שֶׁבָּא לְזַסְלַב וְשָׁם נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁתַּדֵּךְ מִבְּרָאד עִם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה

וְאָז כְּשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ לְפה בְּרֶסְלַב דִּבֵּר הַרְבֵּה מִשִּׁדּוּכִים

וְאָמַר שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵעִנְיָן זֶה שֶׁל שִׁדּוּכִים.

וּכְבָר נִרְשַׁם מְעַט מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְאָמַר שֶׁכְּשֶׁהָיָה בִּקְהִלַּת קדֶשׁ רַאדְוִויל בִּשְׁבִיל לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה מִקְּהִלַּת קדֶשׁ בְּרָאד, אָז בָּאוּ כַּמָּה עֲגָלוֹת עִם נָשִׁים שֶׁבָּאוּ בִּשְׁבִיל לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמּוֹ.

וְאָמַר שֶׁכֻּלָּן הָיוּ זִוּוּגִים שֶׁלּוֹ.

וְאָמַר שֶׁכָּל אִישׁ יֵשׁ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה זִוּוּגִים

רַק שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שׁוֹנוֹת וְעִנְיָנִים נִפְלָאִים.

כִּי מִכָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּדַבְּרִים בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים

אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים זֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת זִוּוּג וְשִׁדּוּךְ.

וְלִפְעָמִים יוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם בְּבָתֵּיהֶם וְאוֹמְרִים שֶׁרָאוּי שֶׁזֶּה יִשָּׂא אֶת זאת וְעַל יְדֵי זֶה נִגְמָר בְּחִינַת הַזִּוּוּג שֶׁל זֶה הָאִישׁ עִם אוֹתָהּ הָאִשָּׁה.

וְלִפְעָמִים בָּאִים שַׁדְכָנִים וּמְדַבְּרִים הַשִּׁדּוּךְ אֲבָל אֵינוֹ נִגְמָר

וְגַם זֶה בְּחִינַת זִוּוּג מִשִּׁדּוּךְ.

וּבְוַדַּאי הִיא בְּחִינַת זִוּוּג יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן.

וְלִפְעָמִים נוֹסְעִים לַעֲשׂוֹת הַשִּׁדּוּךְ וּבְעֵת הַגְּמָר נִפְרָדִים מֵאֵיזֶה סִבָּה.

וְלִפְעָמִים נִגְמָר הַשִּׁדּוּךְ וְאַחַר כָּךְ מַפְסִיקִים הַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּנָאִים.

וְלִפְעָמִים בָּאִין לִידֵי נִשּׂוּאִין וְאַחַר כָּךְ בְּסָמוּךְ נַעֲשֶׂה גֵּט בֵּינֵיהֶם.

וְלִפְעָמִים אֵינוֹ נַעֲשֶׂה הַגֵּט עַד אַחַר אֵיזֶה זְמַן

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים וְהַזִּוּוּגִים שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים אַחַר כָּךְ, אֲבָל כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת זִוּוּגִים שֶׁלּוֹ.

כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ כַּמָּה זִוּוּגִים

רַק שֶׁאֵצֶל זֶה נִגְמָר אֵיזֶה זִוּוּג שֶׁלּוֹ

עַל יְדֵי אֵיזֶה דִּבּוּר בְּעָלְמָא שֶׁמְּדַבְּרִים מִזֶּה הַשִּׁדּוּךְ.

וְלִפְעָמִים עַל יְדֵי אֵיזֶה דִּבּוּר יוֹתֵר אוֹ עַל יְדֵי אֵיזֶה הִתְקַשְּׁרוּת אוֹ נְסִיעָה אוֹ עֻבְדָּא בִּשְׁבִיל הַשִּׁדּוּךְ לְפִי שָׁעָה וְכוּ' כַּנַּ"ל.

וְזֶה הַדָּבָר הוּא עִנְיָן נִפְלָא וְנוֹרָא שֶׁלּא נִשְׁמַע כָּזאת

שֶׁהַדִּבּוּר בְּעָלְמָא שֶׁמְּדַבְּרִים מֵהַשִּׁדּוּךְ זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת שִׁדּוּךְ.

וְכֵן מְבאָר בְּהָאָלֶף בֵּית שֶׁלּוֹ הֶחָדָשׁ שֶׁהַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ מֵהַשִּׁדּוּךְ עוֹשֶׂה רשֶׁם בּוֹ וּבָהּ, עַיֵּן שָׁם בְּאוֹת חִתּוּן בְּסִימָן ז'.

וְהַדָּבָר נִרְאֶה לָעֵינַיִם כִּי יָדַע בָּזֶה סוֹדוֹת נוֹרָאִים שֶׁלּא נִתְגַּלוּ בָּעוֹלָם, כְּדַרְכּוֹ בְּכָל הַשָּׂגוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת.

וּבֶאֱמֶת סִפְּרוּ שֶׁהִתְפָּאֵר אָז

שֶׁיּוֹדֵעַ מֵעִנְיַן הַשִּׁדּוּכִים מַה שֶּׁאֵין יוֹדְעִין בָּזֶה כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר מְאוּמָה

אות תקצו

אָמַר: "אִישׁ בַּעַר לא יֵדָע וּכְסִיל לא יָבִין אֶת זאת"

שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים וּמְבִינִים עִנְיָן זֶה הַכְּסִילִים וְהַבּוֹעֲרִים

מַה זֶּה עָשָׂה ה', "בִּפְרחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד"

לָמָּה לוֹ לְהַפְרִיחָם וּלְהַשְׁמִידָם עֲדֵי עַד.

אֲבָל בֶּאֱמֶת יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה', "וְלא עַוְלָתָה בּוֹ"

רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זאת בְּשׁוּם שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי

אות תקצז

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁמָּשִׁיחַ יָבוֹא פִּתְאוֹם

וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁבָּא מָשִׁיחַ

וְכָל אֶחָד יַשְׁלִיךְ הַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁהוּא עוֹסֵק בּוֹ

הַשֻּׁלְחָנִי יַשְׁלִיךְ הַשֻּׁלְחָן שֶׁלּוֹ, וְזֶה יַשְׁלִיךְ הַשַּׁעֲוָה

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּישַׁעְיָה וְהִשְׁלִיכוּ אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ.

וְלא כְּמוֹ שֶׁסּוֹבְרִין קְצָת שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ יִהְיֶה עוֹלָם אַחֵר מִשֶּׁל עַכְשָׁו רַק הוּא כַּנַּ"ל.

וְכָל אֶחָד יִתְבַּיֵּשׁ מִשְּׁטוּת מַעֲשָׂיו כָּל אֶחָד לְפִי מַעֲשָׂיו

וּצְרִיכִין חֲקִירָה וּשְׁאֵלָה עֲדַיִן, מִי שָׁמַע שִׂיחָה זאת מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ר - הַטַּעַם שֶׁהַצַּדִּיקִים שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה הֵם עֲשִׁירִים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ר - הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים ובזמנים הקודמים היו רבם עניים ואביונים זה מרמז במשנה: 'כל המקים את התורה מעני סופו לקימה מעשר' והצדיקים שבזמן הזה הם הם הצדיקים שהיו בזמנים הקודמים בסוד הגלגול וכבר קימו התורה מעני על כן זוכים עתה לקימה מעשר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ב - אֱמר אֶל הַכּהֲנִים
...מוהר"ן ח"א - תורה ב - אמר אל הכהנים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ויאמר ה' אל משה: אמר אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם: לנפש לא יטמא בעמיו . איתא בספרא דצניעותא 'מנוקבא דפרדשקא משך רוחא דחיי למשיחא' א. כי עקר כלי זינו של משיח הוא התפילה שהוא בחינת חטם, כמו שכתוב: "ותהלתי אחטם לך" ומשם עקר חיותו וכל מלחמתו שיעשה וכל הכבישות שיכבש הכל משם כמו שכתוב: "והריחו ביראת ה'" וכו' זה בחינת חטם וזה עקר כלי זינו כמו שכתוב: "בחרבי ובקשתי" ופרש רש"י: 'תפילה ובקשה' וכמו שכתוב: "כי לא בקשתי אבטח וכו' באלוהים הללנו"...
סיפורי מעשיות - מעשה ד - מעשה ממלך שגזר שמד
...שגזר שמד פעם אחת היה מלך וגזר על המדינה גרוש בגזרות שמד שמי שירצה לשאר במדינה ימיר דתו ואם לאו יהיה נתגרש מהמדינה והיו קצת מהם שהפקירו כל רכושם ועשירות שלהם ויצאו משם בדלות כדי לשאר באמונה שיהיו ישראלים וקצת מהם חסו על רכושם ועשירותם ונשארו שם והיו אנוסים בצנעא היו נוהגים דת יהודית ובפרהסיא לא היו רשאים [לנהג כמו יהודים] ומת המלך, ונעשה בנו מלך והתחיל לנהג המדינה ביד רמה וכבש כמה מדינות והיה חכם גדול ומחמת שהיה מחזיק בתקף ידו את השרי מלוכה, יעצו עליו ונתקשרו לפל עליו ולהכרית אותו ואת זרעו והיה בין...
שבחי הר"ן - אות יט
...מאד בימי קטנותו ובימי ילדותו לרוץ בכל פעם על קבר הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה לבקש מאתו שיעזרו להתקרב להשם יתברך והיה רגיל לילך לשם בלילה ובזמן החרף בעת שהיה הקרירות גדול מאד היה הולך לשם בלילה ומשם חזר והלך אל המקוה והיה שם מקוה חוץ למרחץ ומקוה אחד בתוך המרחץ ובחר לו לילך בהמקוה שחוץ למרחץ, בעת הקרירות גדול וכבר היה קר לו מאד מחמת שבא מהקבר הנ"ל כי היה דרך רחוק בין ביתו להבית עלמין וכן מהבית עלמין למקוה מלבד השהיות שנשתהה הרבה על הקבר אף על פי כן אחר כל זה היה הולך דוקא לטבל בהמקוה שהיתה עומדת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעד - יֵּשׁ רְשָׁעִים שֶׁעוֹבְדִים וִיגֵעִים כָּל יְמֵיהֶם
...מוהר"ן ח"א - תורה רעד - יש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם דע שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקר עצמן מהשם יתברך ומתורתו לגמרי כי הנקדה הקדושה של קדשת ישראל שיש עדין בתוכם אף על פי שהם רשעים גמורים היא מבלבלת אותם ומביאה בהם הרהורי תשובה ויראה מאימת הדין הגדול ומחמת זה אין להם תענוג מהעברות והתאוות שלהם על כן הם מתאוים ויגעים כדי שיגיעו לכפירה גמורה בדעתם, חס ושלום באפן שלא יהיה להם עוד צד ספק לנטות אל האמת אבל צריכים לזה יגיעה גדולה מאד מאד כמה וכמה שנים רחמנא לצלן, רחמנא לשזבן כי היהדות...
שיחות הר"ן - אות כג
...הרחמנות של העולם הזה הכל רואין ובשביל זה הכל רודפין אחר העולם הזה כי רואין כשהאדם רעב וצמא וכיוצא קשה לו מאד ויש רחמנות גדול עליו וכן מי שהולך ערם ויחף יש רחמנות גדול עליו אבל מי שיש לו עינים ורואה גדל הרחמנות שיש על הנשמות שבעולם הבא כי שם בעולם הבא נמצאים בני אדם שהולכים ערמים ממש ואי אפשר לרחם עליהם כלל כי בעולם הזה כשהאדם ערם בלא מלבוש אזי אפשר לקבץ נדבות עבורו ולעשות לו קאפטין אבל בעולם הבא מי שהולך ערם אי אפשר לרחם עליו כלל כי שם אין מועיל שום רחמנות כי איזה מלבוש הוא צריך ? הלא הוא רק מלבוש...
שיחות הר"ן - אות קג
שיחות הר"ן - אות קג טוב יותר להיות פתי יאמין לכל דבר דהינו להאמין אפילו בשטותים ושקרים כדי להאמין גם בהאמת מלהיות חכם ולכפר בכל חס ושלום דהינו לכפר בשטותים ושקרים ועל ידי זה נעשה הכל ליצנות אצלו וכופר גם בהאמת חס ושלום "ומוטב שאקרא שוטה כל ימי ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום"
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ו - עַל יְדֵי זֵעָה טוֹבָה, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה
...ח"ב - תורה ו - על ידי זעה טובה, על ידי זה נעשה שמחה על ידי זעה טובה [כגון כשמזיעין על ידי דבר שבקדשה] על ידי זה נעשה שמחה, בחינת: "ושמחת בחגך" בחינת שמחה של יום טוב [ולאו דוקא יום טוב ממש אלא כל יום שהוא בחינת טוב, נקרא יום טוב] כי השמחה על ידי הדמים כי העצבות מן הטחול, וטחול היא עכירות הדמים וכשמתגבר, חס ושלום, עכירת הדמים של הטחול על ידי זה באין חלשות, חס ושלום כי כשהעכירת הדמים הוא במדה בטחול אזי אדרבא הוא טובה מה שהטחול מקבל העכירת הדמים כי נשארין הדמים זכים אבל כשעכירת הדמים של הטחול מתגבר...
תורה או תפילה? מה גדול יותר?
...מה דעתו של רבי נחמן לגבי העניין הזה של תורה ותפילה. מי מהם גדול יותר ומדוע? תשובה: עניין זה הוא די מורכב, אך ננסה להשיב בפשיטות. ראשית יש להקדים ולומר, כי מצד האמת באמת, אין שום הבדל בין תורה לתפילה. כי בשורש של התורה והתפילה הכל אחד ממש, ואין שום הבדל בין תורה לתפילה. יחד עם זאת, מאחר שהאדם אינו נמצא בשורש של התורה ושל התפילה, אלא הוא לומד תורה ומתפלל בצורה מאוד נמוכה ומגושמת, מכאן מתחילים לנבוע החילוקים שבין תורה לתפילה. אצל צדיק אמיתי באמת, שנכלל באין סוף לגמרי, אצלו התורה והתפילה הם בחינה אחת...
שיחות הר"ן - אות פה
...הר"ן - אות פה אחד שאל אותו על ענין נסיעה לאיזה מקום, אם יסע לשם השיב לו: כשרואה אדם נסיעה לפניו אין לו להתעקש למנע מזה לישב בביתו דוקא כי בכל מקום שאדם נוסע לשם הוא מתקן שם איזה דבר רק שיזהר להיות שמור מן העברה חס ושלום אבל כשהוא רק שמור מן העברה חס ושלום אזי כל אדם מתקן בכל מקום שהוא נוסע לשם אפילו איש פשוט לגמרי כי בכל מקום שהאדם בא לשם, הוא עושה שם בודאי איזה דבר שבקדשה על כל פנים כי מתפלל שם ואוכל שם ומברך על אכילתו לפניו ולאחריו וכיוצא בזה כי בודאי איש ישראלי אפילו הפחות שבפחותים, על כל פנים...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 30_08_2025 השעה 04:33:13 - wesi2