ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות קב
שמעתי בשמו, על פסוק (במדבר כג כא) : "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו" אבל שכחתי הענין אך זאת אני זוכר מה שפרש סוף הפסוק "ותרועת מלך בו" ותרועת לשון שבירה כמו שכתוב (תהלים ב ט) "תרעם בשבט ברזל" הינו כשמשברין את הכפירות אזי "מלך בו" הינו שמוצאין את המלך יתברך גם בתוך הכפירות עצמן כי גם בהכפירות בעצמן מלבש חיותו יתברך גם אמר שהמחקרים גם חייהם אינם חיים כלל אפילו בעולם הזה כי תכף כשיש להם איזה דבר שאינו כרצונם מכל שכן כשיש להם איזה צרה אזי אין להם למי לפנות מאחר שתולין בטבע חס ושלום, רחמנא לצלן ואין להם במה להחיות את עצמן כלל אבל איש אמונות המאמין בה' חייו טובים מאד כי אפילו כשעובר עליו חס ושלום, איזה צרה רחמנא לצלן אזי הוא גם כן יכול להחיות את עצמו בהשם יתברך כי בוטח בה' כי הכל לטובה או שעל ידי יסורים אלו ינכו לו מעוונותיו או שעל ידי זה יזכה לאיזה טובה גדולה בסוף וכיוצא בזה כי כונת השם יתברך היא בודאי לטובה על כן איש אמונות הוא חי חיים טובים תמיד וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא אבל המחקרים אין להם שום חיות לא בעולם הזה ולא בעולם הבא וזה מבאר מאד למי שבקי בהם כי הם מלאים יסורים תמיד כנראה בחוש כי אי אפשר שיתנהג להם כרצונם ומאחר שהם בוחרים רק בעולם הזה שהוא כלו מלא יסורים ויגונות רחמנא לצלן על כן בכל עת ובכל שעה יש להם צער ויגונות ודאגות מעניני העולם הזה שאין מתנהג להם כרצונם וכל ימיהם כעס ומכאובות כי אי אפשר שיתנהג להאדם בעולם הזה שום דבר שיהיה הכל כרצונו ומאחר שאין מסתכלין על התכלית האמתי והנצחי רק על תאוות עולם הזה על כן בודאי הם מלאים יסורים תמיד כנ"ל וגם כשבאין עליהם היסורים והדאגות והיגונות אין להם במה להחיות את עצמן כנ"ל אבל איש כשר מאחר שמאמין בהאמת ועקר תקותו הוא לעולם הבא על כן חייו טובים מאד כי כל מה שעובר עליו הוא מאמין שהכל לטובה כדי להזכירו שישוב מעוונותיו או בשביל כפרה על עוונותיו כדי שיזכה לחיי עולם הבא לטוב הנצחי וכיוצא בזה ואפילו היסורים שיש לאיש כשר מחמת הצער של החרטה כשנזדמן לו איזה פגם או איזה עברה חס ושלום אפילו אם חס ושלום, עבר עברה ממש רחמנא לצלן אחר כך כשזוכה להתחרט עליו אף על פי שיש לו צער גדול מאד ויסורים גדולים על שבא לידי מכשול או לידי עברה רחמנא לצלן אף על פי כן גם אלו היסורים אינם יסורים כלל כי זה הצער והיסורים שיש לו על שעבר עברה חס ושלום אלו היסורים הם מוסיפים חיים להאדם בבחינת (משלי י כז) : "יראת ה' תוסיף ימים" ותדע כלל זה כי כל היראות וכל היסורים שיש לאדם הם מקצרים ומכלים ימי חייו ועל כן אלו הקלי עולם העוסקים בחקירות חייהם אינם חיים כלל כי היסורים והדאגות שלהם מכלים חייהם כנ"ל אבל כל היראות וכל היסורים שיש לאדם מחמת יראת ה' הם מוסיפים ימים וחיים בבחינת "יראת ה' תוסיף ימים" וגם אלו היסורים שיש לאדם מחמת שעבר איזה פגם או עברה חס ושלום, ומתחרט על זה ויש לו צער גדול מזה אלו היסורים הם בחינת "יראת ה' תוסיף ימים" כי היסורים שלו הם מחמת שמתירא מהשם יתברך הן מחמת רוממותו יתברך או מחמת יראת הענש ואיך שהוא על כל פנים הוא בכלל יראת ה' כי הכל מיראתו יתברך ועל כן היא מוספת ימים כנזכר לעיל גם מי שהוא איש אמונה התשובה שלו היא יותר קלה כי התשובה צריכה להיות תשובת המשקל דהינו שכפי התענוג שהיה לו מהעברה כן יהיה לו ממש צער ויסורים ומאחר שיש לו אמונה על כן לא היה תענוגו בשלמות בשעת העברה חס ושלום, רחמנא לצלן כי היה מערב ביגון כי ידע כי מרה תהיה באחרונה כי יהיה לו ענש קשה ומר רחמנא לצלן רק שלא היה יכול להתגבר על תאוותו על כן תשובתו קלה יותר כי אין צריך לסבל יסורי התשובה כל כך מאחר שגם בשעת העברה לא היה תענוגו בשלמות כנ"ל אבל המחקרים שאין להם אמונה תשובתם כבדה יותר כי לא היה להם יסורים כל כך בשעת העברה כי התשובה צריכה להיות תשובת המשקל כנזכר לעיל ועין בספר "שני לוחות הברית" במסכת שבועות, שם מבאר ביותר גדל עצם האסור להסתכל בספרי המחקרים והביא שם שמי שמסתכל באלו הספרים אין לו חלק לעולם הבא והביא שם בשם כמה גדולי הקדמונים שהפליגו בעצם אסור זה שחמור מכל עברות שבתורה וכן מבאר בכמה ספרים קדושים
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ, עַל פָּסוּק: "לא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקב וְלא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלקָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ"

אֲבָל שָׁכַחְתִּי הָעִנְיָן

אַךְ זאת אֲנִי זוֹכֵר מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ סוֹף הַפָּסוּק "וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ"

וּתְרוּעַת לְשׁוֹן שְׁבִירָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "תְּרעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל"

הַיְנוּ כְּשֶׁמְּשַׁבְּרִין אֶת הַכְּפִירוֹת

אֲזַי "מֶלֶךְ בּוֹ"

הַיְנוּ שֶׁמּוֹצְאִין אֶת הַמֶּלֶךְ יִתְבָּרַךְ גַּם בְּתוֹךְ הַכְּפִירוֹת עַצְמָן

כִּי גַּם בְּהַכְּפִירוֹת בְּעַצְמָן מְלֻבָּשׁ חִיּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ

גַּם אָמַר שֶׁהַמְחַקְּרִים גַּם חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים כְּלָל אֲפִילּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה

כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כִּרְצוֹנָם

מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה צָרָה

אֲזַי אֵין לָהֶם לְמִי לִפְנוֹת

מֵאַחַר שֶׁתּוֹלִין בַּטֶּבַע חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְאֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמָן כְּלָל

אֲבָל אִישׁ אֱמוּנוֹת הַמַּאֲמִין בַּה' חַיָּיו טוֹבִים מְאד

כִּי אֲפִילּוּ כְּשֶׁעוֹבֵר עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה צָרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן

אֲזַי הוּא גַּם כֵּן יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

כִּי בּוֹטֵחַ בַּה' כִּי הַכּל לְטוֹבָה

אוֹ שֶׁעַל יְדֵי יִסּוּרִים אֵלּוּ יְנַכּוּ לוֹ מֵעֲווֹנוֹתָיו אוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְאֵיזֶה טוֹבָה גְּדוֹלָה בַּסּוֹף וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

כִּי כַּוָּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִיא בְּוַדַּאי לְטוֹבָה

עַל כֵּן אִישׁ אֱמוּנוֹת הוּא חַי חַיִּים טוֹבִים תָּמִיד וְטוֹב לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא

אֲבָל הַמְחַקְּרִים אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת לא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלא בָּעוֹלָם הַבָּא

וְזֶה מְבאָר מְאד לְמִי שֶׁבָּקִי בָּהֶם

כִּי הֵם מְלֵאִים יִסּוּרִים תָּמִיד כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ

כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְנַהֵג לָהֶם כִּרְצוֹנָם

וּמֵאַחַר שֶׁהֵם בּוֹחֲרִים רַק בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מָלֵא יִסּוּרִים וִיגוֹנוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלָן

עַל כֵּן בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה יֵשׁ לָהֶם צַעַר וִיגוֹנוֹת וּדְאָגוֹת מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵין מִתְנַהֵג לָהֶם כִּרְצוֹנָם וְכָל יְמֵיהֶם כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת

כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְנַהֵג לְהָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה שׁוּם דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה הַכּל כִּרְצוֹנוֹ

וּמֵאַחַר שֶׁאֵין מִסְתַּכְּלִין עַל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי וְהַנִּצְחִי

רַק עַל תַּאֲוָות עוֹלָם הַזֶּה

עַל כֵּן בְּוַדַּאי הֵם מְלֵאִים יִסּוּרִים תָּמִיד כַּנַּ"ל

וְגַם כְּשֶׁבָּאִין עֲלֵיהֶם הַיִּסּוּרִים וְהַדְּאָגוֹת וְהַיְגוֹנוֹת

אֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמָן כַּנַּ"ל

אֲבָל אִישׁ כָּשֵׁר מֵאַחַר שֶׁמַּאֲמִין בְּהָאֱמֶת

וְעִקַּר תִּקְוָתוֹ הוּא לָעוֹלָם הַבָּא

עַל כֵּן חַיָּיו טוֹבִים מְאד

כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו הוּא מַאֲמִין שֶׁהַכּל לְטוֹבָה כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ שֶׁיָּשׁוּב מֵעֲווֹנוֹתָיו

אוֹ בִּשְׁבִיל כַּפָּרָה עַל עֲווֹנוֹתָיו כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא לַטּוֹב הַנִּצְחִי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

וַאֲפִילּוּ הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לְאִישׁ כָּשֵׁר מֵחֲמַת הַצַּעַר שֶׁל הַחֲרָטָה כְּשֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ אֵיזֶה פְּגָם אוֹ אֵיזֶה עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם

אֲפִילּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם, עָבַר עֲבֵרָה מַמָּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלָן

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְחָרֵט עָלָיו

אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מְאד וְיִסּוּרִים גְּדוֹלִים עַל שֶׁבָּא לִידֵי מִכְשׁוֹל אוֹ לִידֵי עֲבֵרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן

אַף עַל פִּי כֵן גַּם אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים אֵינָם יִסּוּרִים כְּלָל

כִּי זֶה הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם

אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים הֵם מוֹסִיפִים חַיִּים לְהָאָדָם בִּבְחִינַת: "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים"

וְתֵדַע כְּלָל זֶה

כִּי כָּל הַיִּרְאוֹת וְכָל הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם הֵם מְקַצְּרִים וּמְכַלִּים יְמֵי חַיָּיו

וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַקַּלֵּי עוֹלָם הָעוֹסְקִים בַּחֲקִירוֹת חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים כְּלָל

כִּי הַיִּסּוּרִים וְהַדְּאָגוֹת שֶׁלָּהֶם מְכַלִּים חַיֵּיהֶם כַּנַּ"ל

אֲבָל כָּל הַיִּרְאוֹת וְכָל הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵחֲמַת יִרְאַת ה'

הֵם מוֹסִיפִים יָמִים וְחַיִּים בִּבְחִינַת "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים"

וְגַם אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵחֲמַת שֶׁעָבַר אֵיזֶה פְּגָם אוֹ עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְחָרֵט עַל זֶה וְיֵשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה

אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים הֵם בְּחִינַת "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים"

כִּי הַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ הֵם מֵחֲמַת שֶׁמִּתְיָרֵא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

הֵן מֵחֲמַת רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אוֹ מֵחֲמַת יִרְאַת הָענֶשׁ

וְאֵיךְ שֶׁהוּא עַל כָּל פָּנִים הוּא בִּכְלַל יִרְאַת ה'

כִּי הַכּל מִיִּרְאָתוֹ יִתְבָּרַךְ

וְעַל כֵּן הִיא מוֹסֶפֶת יָמִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

גַּם מִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמוּנָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁלּוֹ הִיא יוֹתֵר קַלָּה

כִּי הַתְּשׁוּבָה צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל

דְּהַיְנוּ שֶׁכְּפִי הַתַּעֲנוּג שֶׁהָיָה לוֹ מֵהָעֲבֵרָה

כֵּן יִהְיֶה לוֹ מַמָּשׁ צַעַר וְיִסּוּרִים

וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה

עַל כֵּן לא הָיָה תַּעֲנוּגוֹ בִּשְׁלֵמוּת בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן

כִּי הָיָה מְערָב בְּיָגוֹן

כִּי יָדַע כִּי מָרָה תִּהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה

כִּי יִהְיֶה לוֹ ענֶשׁ קָשָׁה וָמַר רַחֲמָנָא לִצְלָן

רַק שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָותוֹ

עַל כֵּן תְּשׁוּבָתוֹ קַלָּה יוֹתֵר

כִּי אֵין צָרִיךְ לִסְבּל יִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה כָּל כָּךְ

מֵאַחַר שֶׁגַּם בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה לא הָיָה תַּעֲנוּגוֹ בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל

אֲבָל הַמְחַקְּרִים שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה תְּשׁוּבָתָם כְּבֵדָה יוֹתֵר

כִּי לא הָיָה לָהֶם יִסּוּרִים כָּל כָּךְ בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה

כִּי הַתְּשׁוּבָה צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

וְעַיֵּן בְּסֵפֶר "שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית" בְּמַסֶּכֶת שָׁבוּעוֹת, שָׁם מְבאָר בְּיוֹתֵר גּדֶל עצֶם הָאִסּוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּסִפְרֵי הַמְחַקְּרִים

וְהֵבִיא שָׁם שֶׁמִּי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּאֵלּוּ הַסְּפָרִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא

וְהֵבִיא שָׁם בְּשֵׁם כַּמָּה גְּדוֹלֵי הַקַּדְמוֹנִים שֶׁהִפְלִיגוּ בְּעצֶם אִסּוּר זֶה שֶׁחָמוּר מִכָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְכֵן מְבאָר בְּכַמָּה סְפָרִים קְדוֹשִׁים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעג - יֵשׁ בְּנֵי עֲלִיָּה גְּדוֹלִים מְאד שֶׁמּוֹלִידִים נְשָׁמוֹת
...ח"א - תורה רעג - יש בני עליה גדולים מאד שמולידים נשמות דע שיש בנים שמולידים בזה העולם אבל יש בני עליה גדולים מאד שמולידים נשמות שהם למעלה מהנשמות המתלבשים בבנים הנולדים בעולם כי כל הנשמות שהם בעולם הם ששים רבוא ואף שיש יותר, הם רק מהתחלקות הניצוצות אבל בכלל הם רק ששים רבוא אבל אלו הנשמות הנ"ל הם למעלה מששים רבוא נשמות שמתלבשים בזה העולם כי הם אינם ראויין כלל להתלבש בזה העולם ואפילו כשבאין בזה העולם, הם אינם נחשבים מזה העולם כלל וזה בחינות בני משה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מג - עַל יְדֵי חֲלִישׁוּת הַלֵּב נוֹפְלִים פְּחָדִים עָלָיו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מג - על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו כי הגבור אין לו שום פחד ועקר הגבורה הוא בלב דהינו מי שלבו חזק, אינו מתירא משום דבר ורץ לתוך קשרי המלחמה, ומתגבר על ידי חזק ואמץ לבו וכן להפך, רכי לבב הם מתפחדים "איש הירא ורך הלבב" פרש רש"י: 'הירא' וכו' כי על ידי רך לבב על ידי זה הוא מתירא כנ"ל
ספר המידות - נהנה מאחרים
...הממון הוא ספק גזל, אף על פי כן מתר לקבל ממנו, כדי שלא יקבל הרשע לעצמו איזהו תלמיד חכם רשע, ויאמר עליו שהוא צדיק, ויתן לו הממון, ויחלק על הצדיק האמת. ב. משרבו מקבלי מתנות, נתמעטו הימים ונתקצרו השנים. ג. אדם שקבלת הנאה ממנו פעם אחד, אל תבזהו. ד. מי שמכביד עלו על בני ישראל, לסוף שנצרך לאחרים. ה. מי שעושה טובות לבני אדם, מתר לו להנות מהם וצריכים לשרתו. ו. על ידי הנאה שאתה מקבל מחברך, על ידי זה אתה סובל צער על עוונותיו. ז. מי שאינו מקבל ממון מאחרים, יגדל...
שיחות הר"ן - אות קסט - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...וטרחתו בעבודת ה' ועיניו היו מאירות כשמש וכירח ממש בפרט בשבת קדש היו עיניו מאירות מאד מאד ופניו היו מאירות ומאדימות מאד בשבת קדש ומי שלא ראה עצם קדשתו ורשפי שלהבת דבקותו בשבת קדש, וסדר הקדוש שלו בליל שבת עם סדר השלחן, והנגון שהיה מזמר אתקינו סעודתא אזמר בשבחין, ואיך שהיה מזמר שאר הזמירות כל מקדש, מנוחה ושמחה, ואשת חיל, ומעין עולם הבא ומי שלא ראה זאת, לא ראה טוב מעולם וכל מי שעמד אז באותו מעמד היה מעיד שלא יהיה נראה כזאת עד שיבוא משיח צדקנו ואלו כל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי
...מוהר"ן ח"א - תורה סו - ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, ויאמר וכו' אם תראה אתי לקח מאתך יהי לך כן וכו' והנה נתקים אחר כך באלישע פי שנים נמצא שהיה אלישע מתפלל בכונה יותר מאליהו רבו כי כל הנסים והגדולות שעשה אלישע, כלם היו על ידי תפילה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה על פסוק: "ספרה נא לי את כל הגדלות אשר עשה אלישע" א. דע, שאפשר שיהיה התלמיד גדול מהרב דהינו שיהיה לו פי שנים כרבו ואף על פי כן, הכל יהיה בכחו של רבו וזה בחינת: "ויהי...
חיי מוהר"ן - תסו - עבודת השם
...הצרות וממיתות משנות שמתו בני אדם באוסטרהא רחמנא לצלן בשעת השרפה שהיתה שם בערב שבת קדש העבר. אמר, לא אחד שסובל צרות קשות על ידי הנגון. הינו הנגון שמסימין בסוף "ונתנה תקף" שקדם מנגנין בנגון הידוע מי ינוח ומי ינוע ומסימין בנגון מי ישפל ומי ירום ואחר כך מסימין בנגון לבד בלי תבות קדם שמתחילין ותשובה ותפילה וצדקה. כידוע להעולם. ואותו הנגון הנמשך אחר הסיום ומי ירום הוא מורה גם כן על איזה גזרות חס ושלום. כי בתחלה הוא מפרש בפרוש כמה גזרות, מי ינוח מי ישפל...
שיחות הר"ן - אות קמא
...הר"ן - אות קמא בסימן צ"ב "לקוטי תנינא", תקון למקרה לילה רחמנא לצלן לומר עשרה קפיטל תהלים כמבאר בסימן ר"ה וכו' ודע שאלו הם העשרה קפיטל מזמורי תהלים וכו' דע אחי, כי בתחלה אמר הוא זכרונו לברכה, התורה המתחלת תקון למקרה לילה כנדפס בספר הראשון בסימן ר"ה ובתחלה בעת שהתחיל לגלותה לא הייתי לפניו אז אך השם יתברך זכני ובאתי אצלו סמוך מאד לאותה העת שהתחיל לגלותה וספר לי אחד בשמו התורה הנ"ל כפי מה ששמעה מפיו הקדוש ובתוך כך, באותה השעה ששמעתי מפי אחר בשמו התורה...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יא
...אליו הסרסור הנ"ל והראה לו אגרות הרבה מצדיקי דורנו ששלחו אליו בקשתם להיות לעזר לאנשים הנוסעים מהכא להתם כי הוא חשוב בעיני השרי מלוכה בכן תדעו, אם תגלו לי מי אתם ומאיזה משפחה אתם הרי טוב ואם לאו יש לאל ידי לעשות עמכם רעה אשר לא תוכלו כפרה ולא יועיל הון לשחד בממון ולא די שלא תסעו לארץ הקדש גם תהיו בבית האסורים וכיוצא בדברים אלה וכאשר שמע זאת רבנו זכרונו לברכה מיד אמר לו האמת ששמו רבי נחמן, והוא נכד להבעל שם טוב זכרונו לברכה, ולרבי נחמן מהרידענקא, זכרונו...
שיחות הר"ן - אות רס - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...עמי והפליג במעלת ההשתוקקות והכסופין והגעגועים לדברים שבקדשה אף על פי שאינו זוכה לעשותם אף על פי כן ההשתוקקות והגעגועים בעצמן טובים מאד וכו' וכמבאר בדברינו כמה פעמים ואז הביא ראיה לזה מהדין המבאר בשלחן ערוך ארח חיים סימן ס"ב שמי שהוא במקום שאינו נקי ואינו יכול לקרות קריאת שמע יהרהר בלבו ופרשו שם שהפרוש הוא שיהרהר בלבו שהוא צריך לקרות קריאת שמע ואינו יכול ויצטער על זה והוא מקבל שכר על זה עין שם נמצא שההשתוקקות והגעגועים שמצטערים לעשות המצוה אף על פי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריג - כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא רוֹצֶה לְהַסְתִּיר וּלְכַסּוֹת אֶת הָאָדָם
...להסתיר ולכסות את האדם דע שיש שם שכשהקדוש ברוך הוא רוצה להסתיר ולכסות את האדם מן הבעל דבר להציל אותו ממות שנגזר עליו אזי הוא מסתיר ומכסה אותו בזה השם ואזי הבעל דבר משוטט ומחפש סביבות זה האדם לבקש לו מקום שיוכל להכנס תחת המסתר והמכסה להזיק לזה האדם אך תכף כשמביט עליו נסתלק ואין לו כח מחמת זה השם אבל דע שכשחס ושלום, מוצא מקום לכנס תחת המסתר והמכסה לשלט על האדם אזי אדרבא מקבל עוד הבעל דבר יותר כח מזה השם וזה בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש 'שראה פינחס המ"ם...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3594 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 18:03:54 - wesi2