ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות קב
שמעתי בשמו, על פסוק (במדבר כג כא) : "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו" אבל שכחתי הענין אך זאת אני זוכר מה שפרש סוף הפסוק "ותרועת מלך בו" ותרועת לשון שבירה כמו שכתוב (תהלים ב ט) "תרעם בשבט ברזל" הינו כשמשברין את הכפירות אזי "מלך בו" הינו שמוצאין את המלך יתברך גם בתוך הכפירות עצמן כי גם בהכפירות בעצמן מלבש חיותו יתברך גם אמר שהמחקרים גם חייהם אינם חיים כלל אפילו בעולם הזה כי תכף כשיש להם איזה דבר שאינו כרצונם מכל שכן כשיש להם איזה צרה אזי אין להם למי לפנות מאחר שתולין בטבע חס ושלום, רחמנא לצלן ואין להם במה להחיות את עצמן כלל אבל איש אמונות המאמין בה' חייו טובים מאד כי אפילו כשעובר עליו חס ושלום, איזה צרה רחמנא לצלן אזי הוא גם כן יכול להחיות את עצמו בהשם יתברך כי בוטח בה' כי הכל לטובה או שעל ידי יסורים אלו ינכו לו מעוונותיו או שעל ידי זה יזכה לאיזה טובה גדולה בסוף וכיוצא בזה כי כונת השם יתברך היא בודאי לטובה על כן איש אמונות הוא חי חיים טובים תמיד וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא אבל המחקרים אין להם שום חיות לא בעולם הזה ולא בעולם הבא וזה מבאר מאד למי שבקי בהם כי הם מלאים יסורים תמיד כנראה בחוש כי אי אפשר שיתנהג להם כרצונם ומאחר שהם בוחרים רק בעולם הזה שהוא כלו מלא יסורים ויגונות רחמנא לצלן על כן בכל עת ובכל שעה יש להם צער ויגונות ודאגות מעניני העולם הזה שאין מתנהג להם כרצונם וכל ימיהם כעס ומכאובות כי אי אפשר שיתנהג להאדם בעולם הזה שום דבר שיהיה הכל כרצונו ומאחר שאין מסתכלין על התכלית האמתי והנצחי רק על תאוות עולם הזה על כן בודאי הם מלאים יסורים תמיד כנ"ל וגם כשבאין עליהם היסורים והדאגות והיגונות אין להם במה להחיות את עצמן כנ"ל אבל איש כשר מאחר שמאמין בהאמת ועקר תקותו הוא לעולם הבא על כן חייו טובים מאד כי כל מה שעובר עליו הוא מאמין שהכל לטובה כדי להזכירו שישוב מעוונותיו או בשביל כפרה על עוונותיו כדי שיזכה לחיי עולם הבא לטוב הנצחי וכיוצא בזה ואפילו היסורים שיש לאיש כשר מחמת הצער של החרטה כשנזדמן לו איזה פגם או איזה עברה חס ושלום אפילו אם חס ושלום, עבר עברה ממש רחמנא לצלן אחר כך כשזוכה להתחרט עליו אף על פי שיש לו צער גדול מאד ויסורים גדולים על שבא לידי מכשול או לידי עברה רחמנא לצלן אף על פי כן גם אלו היסורים אינם יסורים כלל כי זה הצער והיסורים שיש לו על שעבר עברה חס ושלום אלו היסורים הם מוסיפים חיים להאדם בבחינת (משלי י כז) : "יראת ה' תוסיף ימים" ותדע כלל זה כי כל היראות וכל היסורים שיש לאדם הם מקצרים ומכלים ימי חייו ועל כן אלו הקלי עולם העוסקים בחקירות חייהם אינם חיים כלל כי היסורים והדאגות שלהם מכלים חייהם כנ"ל אבל כל היראות וכל היסורים שיש לאדם מחמת יראת ה' הם מוסיפים ימים וחיים בבחינת "יראת ה' תוסיף ימים" וגם אלו היסורים שיש לאדם מחמת שעבר איזה פגם או עברה חס ושלום, ומתחרט על זה ויש לו צער גדול מזה אלו היסורים הם בחינת "יראת ה' תוסיף ימים" כי היסורים שלו הם מחמת שמתירא מהשם יתברך הן מחמת רוממותו יתברך או מחמת יראת הענש ואיך שהוא על כל פנים הוא בכלל יראת ה' כי הכל מיראתו יתברך ועל כן היא מוספת ימים כנזכר לעיל גם מי שהוא איש אמונה התשובה שלו היא יותר קלה כי התשובה צריכה להיות תשובת המשקל דהינו שכפי התענוג שהיה לו מהעברה כן יהיה לו ממש צער ויסורים ומאחר שיש לו אמונה על כן לא היה תענוגו בשלמות בשעת העברה חס ושלום, רחמנא לצלן כי היה מערב ביגון כי ידע כי מרה תהיה באחרונה כי יהיה לו ענש קשה ומר רחמנא לצלן רק שלא היה יכול להתגבר על תאוותו על כן תשובתו קלה יותר כי אין צריך לסבל יסורי התשובה כל כך מאחר שגם בשעת העברה לא היה תענוגו בשלמות כנ"ל אבל המחקרים שאין להם אמונה תשובתם כבדה יותר כי לא היה להם יסורים כל כך בשעת העברה כי התשובה צריכה להיות תשובת המשקל כנזכר לעיל ועין בספר "שני לוחות הברית" במסכת שבועות, שם מבאר ביותר גדל עצם האסור להסתכל בספרי המחקרים והביא שם שמי שמסתכל באלו הספרים אין לו חלק לעולם הבא והביא שם בשם כמה גדולי הקדמונים שהפליגו בעצם אסור זה שחמור מכל עברות שבתורה וכן מבאר בכמה ספרים קדושים
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ, עַל פָּסוּק: "לא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקב וְלא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלקָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ"

אֲבָל שָׁכַחְתִּי הָעִנְיָן

אַךְ זאת אֲנִי זוֹכֵר מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ סוֹף הַפָּסוּק "וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ"

וּתְרוּעַת לְשׁוֹן שְׁבִירָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "תְּרעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל"

הַיְנוּ כְּשֶׁמְּשַׁבְּרִין אֶת הַכְּפִירוֹת

אֲזַי "מֶלֶךְ בּוֹ"

הַיְנוּ שֶׁמּוֹצְאִין אֶת הַמֶּלֶךְ יִתְבָּרַךְ גַּם בְּתוֹךְ הַכְּפִירוֹת עַצְמָן

כִּי גַּם בְּהַכְּפִירוֹת בְּעַצְמָן מְלֻבָּשׁ חִיּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ

גַּם אָמַר שֶׁהַמְחַקְּרִים גַּם חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים כְּלָל אֲפִילּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה

כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כִּרְצוֹנָם

מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה צָרָה

אֲזַי אֵין לָהֶם לְמִי לִפְנוֹת

מֵאַחַר שֶׁתּוֹלִין בַּטֶּבַע חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְאֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמָן כְּלָל

אֲבָל אִישׁ אֱמוּנוֹת הַמַּאֲמִין בַּה' חַיָּיו טוֹבִים מְאד

כִּי אֲפִילּוּ כְּשֶׁעוֹבֵר עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה צָרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן

אֲזַי הוּא גַּם כֵּן יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

כִּי בּוֹטֵחַ בַּה' כִּי הַכּל לְטוֹבָה

אוֹ שֶׁעַל יְדֵי יִסּוּרִים אֵלּוּ יְנַכּוּ לוֹ מֵעֲווֹנוֹתָיו אוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְאֵיזֶה טוֹבָה גְּדוֹלָה בַּסּוֹף וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

כִּי כַּוָּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִיא בְּוַדַּאי לְטוֹבָה

עַל כֵּן אִישׁ אֱמוּנוֹת הוּא חַי חַיִּים טוֹבִים תָּמִיד וְטוֹב לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא

אֲבָל הַמְחַקְּרִים אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת לא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלא בָּעוֹלָם הַבָּא

וְזֶה מְבאָר מְאד לְמִי שֶׁבָּקִי בָּהֶם

כִּי הֵם מְלֵאִים יִסּוּרִים תָּמִיד כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ

כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְנַהֵג לָהֶם כִּרְצוֹנָם

וּמֵאַחַר שֶׁהֵם בּוֹחֲרִים רַק בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מָלֵא יִסּוּרִים וִיגוֹנוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלָן

עַל כֵּן בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה יֵשׁ לָהֶם צַעַר וִיגוֹנוֹת וּדְאָגוֹת מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵין מִתְנַהֵג לָהֶם כִּרְצוֹנָם וְכָל יְמֵיהֶם כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת

כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְנַהֵג לְהָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה שׁוּם דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה הַכּל כִּרְצוֹנוֹ

וּמֵאַחַר שֶׁאֵין מִסְתַּכְּלִין עַל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי וְהַנִּצְחִי

רַק עַל תַּאֲוָות עוֹלָם הַזֶּה

עַל כֵּן בְּוַדַּאי הֵם מְלֵאִים יִסּוּרִים תָּמִיד כַּנַּ"ל

וְגַם כְּשֶׁבָּאִין עֲלֵיהֶם הַיִּסּוּרִים וְהַדְּאָגוֹת וְהַיְגוֹנוֹת

אֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמָן כַּנַּ"ל

אֲבָל אִישׁ כָּשֵׁר מֵאַחַר שֶׁמַּאֲמִין בְּהָאֱמֶת

וְעִקַּר תִּקְוָתוֹ הוּא לָעוֹלָם הַבָּא

עַל כֵּן חַיָּיו טוֹבִים מְאד

כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו הוּא מַאֲמִין שֶׁהַכּל לְטוֹבָה כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ שֶׁיָּשׁוּב מֵעֲווֹנוֹתָיו

אוֹ בִּשְׁבִיל כַּפָּרָה עַל עֲווֹנוֹתָיו כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא לַטּוֹב הַנִּצְחִי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

וַאֲפִילּוּ הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לְאִישׁ כָּשֵׁר מֵחֲמַת הַצַּעַר שֶׁל הַחֲרָטָה כְּשֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ אֵיזֶה פְּגָם אוֹ אֵיזֶה עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם

אֲפִילּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם, עָבַר עֲבֵרָה מַמָּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלָן

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְחָרֵט עָלָיו

אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מְאד וְיִסּוּרִים גְּדוֹלִים עַל שֶׁבָּא לִידֵי מִכְשׁוֹל אוֹ לִידֵי עֲבֵרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן

אַף עַל פִּי כֵן גַּם אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים אֵינָם יִסּוּרִים כְּלָל

כִּי זֶה הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם

אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים הֵם מוֹסִיפִים חַיִּים לְהָאָדָם בִּבְחִינַת: "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים"

וְתֵדַע כְּלָל זֶה

כִּי כָּל הַיִּרְאוֹת וְכָל הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם הֵם מְקַצְּרִים וּמְכַלִּים יְמֵי חַיָּיו

וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַקַּלֵּי עוֹלָם הָעוֹסְקִים בַּחֲקִירוֹת חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים כְּלָל

כִּי הַיִּסּוּרִים וְהַדְּאָגוֹת שֶׁלָּהֶם מְכַלִּים חַיֵּיהֶם כַּנַּ"ל

אֲבָל כָּל הַיִּרְאוֹת וְכָל הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵחֲמַת יִרְאַת ה'

הֵם מוֹסִיפִים יָמִים וְחַיִּים בִּבְחִינַת "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים"

וְגַם אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵחֲמַת שֶׁעָבַר אֵיזֶה פְּגָם אוֹ עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְחָרֵט עַל זֶה וְיֵשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה

אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים הֵם בְּחִינַת "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים"

כִּי הַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ הֵם מֵחֲמַת שֶׁמִּתְיָרֵא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

הֵן מֵחֲמַת רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אוֹ מֵחֲמַת יִרְאַת הָענֶשׁ

וְאֵיךְ שֶׁהוּא עַל כָּל פָּנִים הוּא בִּכְלַל יִרְאַת ה'

כִּי הַכּל מִיִּרְאָתוֹ יִתְבָּרַךְ

וְעַל כֵּן הִיא מוֹסֶפֶת יָמִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

גַּם מִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמוּנָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁלּוֹ הִיא יוֹתֵר קַלָּה

כִּי הַתְּשׁוּבָה צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל

דְּהַיְנוּ שֶׁכְּפִי הַתַּעֲנוּג שֶׁהָיָה לוֹ מֵהָעֲבֵרָה

כֵּן יִהְיֶה לוֹ מַמָּשׁ צַעַר וְיִסּוּרִים

וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה

עַל כֵּן לא הָיָה תַּעֲנוּגוֹ בִּשְׁלֵמוּת בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן

כִּי הָיָה מְערָב בְּיָגוֹן

כִּי יָדַע כִּי מָרָה תִּהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה

כִּי יִהְיֶה לוֹ ענֶשׁ קָשָׁה וָמַר רַחֲמָנָא לִצְלָן

רַק שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָותוֹ

עַל כֵּן תְּשׁוּבָתוֹ קַלָּה יוֹתֵר

כִּי אֵין צָרִיךְ לִסְבּל יִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה כָּל כָּךְ

מֵאַחַר שֶׁגַּם בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה לא הָיָה תַּעֲנוּגוֹ בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל

אֲבָל הַמְחַקְּרִים שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה תְּשׁוּבָתָם כְּבֵדָה יוֹתֵר

כִּי לא הָיָה לָהֶם יִסּוּרִים כָּל כָּךְ בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה

כִּי הַתְּשׁוּבָה צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

וְעַיֵּן בְּסֵפֶר "שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית" בְּמַסֶּכֶת שָׁבוּעוֹת, שָׁם מְבאָר בְּיוֹתֵר גּדֶל עצֶם הָאִסּוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּסִפְרֵי הַמְחַקְּרִים

וְהֵבִיא שָׁם שֶׁמִּי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּאֵלּוּ הַסְּפָרִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא

וְהֵבִיא שָׁם בְּשֵׁם כַּמָּה גְּדוֹלֵי הַקַּדְמוֹנִים שֶׁהִפְלִיגוּ בְּעצֶם אִסּוּר זֶה שֶׁחָמוּר מִכָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְכֵן מְבאָר בְּכַמָּה סְפָרִים קְדוֹשִׁים
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עד - אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה
...עד - אחר פורים קורין פרשת פרה אחר פורים קורין פרשת פרה, שהיא הכנה לפסח כי פרשת פרה קורין, כדי שיהיו נזהרין לטהר מטמאת מת כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח פור, כי פורים על שם הפר, ואחר כך נעשה פר"ה כי גם פורים הוא בודאי הלוך ודרך לפסח "שפתותיו שושנים נטפות מור עבר" שפתותיו זה בחינת פסח פה סח שושנה היא אסתר, [שושנה גימטריא אסתר] נטפות מור עבר זה בחינת מרדכי מר דרור, לשון חרות, בחינת חרות של פסח ועל כן צרוף של פורים מרמז בפסח, בפסוק: "שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב, כי בו יצאת ממצרים ולא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נ - כָּל הַפּוֹגֵם בַּבְּרִית, אֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל
...ח"א - תורה נ - כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל [לשון רבנו, זכרונו לברכה] הצילה מחרב נפשי מיד כלב וכו' כי כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל בבחינת: "כל עצמותי תאמרנה" וכשאין מתפלל בבחינת: "כל עצמותי" 'אזי כלבא נחת ואכל קרבנו' הינו תפילתו וכשמתפלל וטועם מתיקות בדבורי התפילה זאת הבחינה נקראת "כל עצמותי תאמרנה" ואין יכול לטעם מתיקות בתפילה אלא כשתקן פגם הברית כי מיין מתיקין, זה בחינת מיין דדכין ומי שהוא בבחינת מיין מתיקין, אזי דבוריו מתוקים וטובים וכשיוצאים מפיו ומשמיע לאזניו, כמו שאמרו: 'השמע לאזנך'...
ספר המידות - חקירה
ספר המידות - חקירה חלק א' א. על ידי החקירות בעולם התהו, הינו מה למעלה מה למטה וכו', על ידי זה גורם קללה, והשומר את עצמו מחקירות האלו גורם ברכה. ב. על ידי החקירה במה למעלה ומה למטה וכו', על ידי זה מזונותיו ביגיעה רבה. ג. המעמיק בעיונו במעשי מרכבה, נסתלק קדם זמנו.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כא - כְּשֶׁמְּחַדְּשִׁין חִדּוּשֵׁי תוֹרָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כא - כשמחדשין חדושי תורה כשמחדשין חדושי תורה ואזי יש אלו הידועים, המסתכלים ומצפים על זה וצריך להעמיד אנשי חיל, להעמידם לפניהם ולאחריהם כדי שלא יתקרב זר וזה נעשה על ידי למוד הפוסקים שצריך ללמד פוסקים קדם החדוש שמחדש ואחר כך ועל ידי זה נעשין בחינת אנשי חיל מלפניהם ומלאחריהם והתורה יורדת והולכת ביניהם לבטח כי האנשי חיל עומדים עם הכלי זין ואינם יכולים אלו הנ"ל להתקרב
שיחות הר"ן - אות נו
...יש בני אדם שנדמה עליהם שהם רחוקים מאיזה תאוות גדולות כגון מתאוות ממון וכיוצא בזה דע שאף על פי כן יכול להיות שהוא גרוע יותר מחברו שהוא משקע באותה התאוה דהינו שיש לו איזה תאוה אחרת שהוא משקע בה כל כך עד שאפילו תאוות ממון וכיוצא בזה שהיא תאוה גדולה מאד נתבטלה אצלו כנגד אותה התאוה נמצא שהוא גרוע יותר כי הוא משקע כל כך באיזה תאוה עד שאפילו תאוה גדולה של ממון וכיוצא נתבטל אצלו מחמת התאוה ואפילו אם היתה התאוה שהוא משקע בה קטנה מתאוה האחרת שהוא רחוק ממנה עם כל זה אין נפקא מנה כלל מאחר שהוא משקע בה כל כך...
חיי מוהר"ן - תי - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...אות תי ופעם אחת בראש השנה דבר רבנו זכרונו לברכה גם כן מזה מגדל האסור ללמד אלו הספרים המפרשים את התורה על פי דרכי המחקרים [כגון ספרי האבן עזרא, ובפרט הפרוש הרע שעליו הנקרא מרגלית רעה, וספרי הרלב"ג שמפרסם לכל מה שכתוב בו כנגד התורה הקדושה, שחיב אדם לקרע כששומע חס ושלום דבור אחד מדברים אלה. וכיוצא בזה שאר ספרים ההולכים בדרך הזה] אשר כל ההקדמות שלהם לקחו מאריסטו היון ימח שמו ונמח זכרו ושאר האפיקורסים המפרסמים שהיו קצתם קדם חכמי התלמוד וקצתם בימיהם אשר כל כונת בעלי המשנה והגמרא הקדושים שאסרו ללמד ספר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצז - לְשׁוֹן הָרָע שֶׁל הָעוֹלָם מַזִּיק וּפוֹגֵם אֶת הָעֲנִיווּת
...קצז - לשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות דע שלשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות שעל ידי לשון הרע שהעולם מדברים על ידי הפגם הזה, אי אפשר להצדיקים להיות ענוים כי פגם לשון הרע מפריד בין ענווה לחכמה ועל ידי זה, נפגם הענווה, ואי אפשר להיות ענו ואפילו אם יהיה ענו הוא בלא חכמה וזה ידוע שענווה בלא חכמה אינה כלום כי בודאי אין זה מעלת הענווה להראות עצמו בכפיפת ראש בדרך שטות כאלו הוא ענו כי זה ענווה פסולה ועקר הענווה כשהיא בחכמה ועל ידי פגם לשון הרע נעשה פרוד בין ענווה לחכמה ועל ידי זה אי אפשר להיות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצא - דַּע שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּשֵׁב אֶחָד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד בְּגַן עֵדֶן
...- תורה קצא - דע שאפשר שישב אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן דע שאפשר שישב אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן ולזה יהיו כל התענוגים והשעשועים וכל הש"י עולמות וחברו לא ירגיש כלום ולא יהיה לו שום תענוג "כי שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר" וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קלמוסים וכו' אין מספיקין לכתב חללה של רשות' שנאמר: "שמים לרום" וכו' נמצא שלב מלכים גדול הרבה מרום השמים ועמק הארץ שתופסים כל כך מקום כמה וכמה אלפי אלפים פרסאות והלב והמח שקטנים מאד במקומם, הם תופסים הכל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכח - כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִסְתַּכֵּל בַּנְּשָׁמָה
...ח"א - תורה רכח - כשהקדוש ברוך הוא מסתכל בנשמה דע שכשהקדוש ברוך הוא מסתכל בנשמה שתוכל להחזיר בני אדם בתשובה ולעשות גרים אזי הוא יתברך בעצמו כביכול מבקש ורואה שיהיה מחלקת עליו כי 'אין מקבלין גרים לימות המשיח ולא בימי שלמה' 'משום שלחן מלכים' כי אז אינן מתגירין מאהבה רק מחמת שרואין גדלת ישראל ועקר הגרים הוא כשמתגירין בעת שישראל סחופים בעני ודחק כמו שכתוב: "מי גר אתך בעניותך" וכו' ועל כן בהכרח שיהיה מחלקת על מי שמחזיר בני אדם למוטב ומגיר גרים כדי שלא יהיה לו שום שלוה כי אז מי שמתקרב אליו הוא באמת ואזי...
שיחות הר"ן - אות קט
שיחות הר"ן - אות קט רבי שמעון בן יוחאי קדש כל כך את לשון התרגום עד שאפילו שאר דברים הנכתבים בלשון תרגום יש להם כח לעורר להשם יתברך
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2031 שניות - עכשיו 06_06_2026 השעה 02:37:24 - wesi2