ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות קב
שמעתי בשמו, על פסוק (במדבר כג כא) : "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו" אבל שכחתי הענין אך זאת אני זוכר מה שפרש סוף הפסוק "ותרועת מלך בו" ותרועת לשון שבירה כמו שכתוב (תהלים ב ט) "תרעם בשבט ברזל" הינו כשמשברין את הכפירות אזי "מלך בו" הינו שמוצאין את המלך יתברך גם בתוך הכפירות עצמן כי גם בהכפירות בעצמן מלבש חיותו יתברך גם אמר שהמחקרים גם חייהם אינם חיים כלל אפילו בעולם הזה כי תכף כשיש להם איזה דבר שאינו כרצונם מכל שכן כשיש להם איזה צרה אזי אין להם למי לפנות מאחר שתולין בטבע חס ושלום, רחמנא לצלן ואין להם במה להחיות את עצמן כלל אבל איש אמונות המאמין בה' חייו טובים מאד כי אפילו כשעובר עליו חס ושלום, איזה צרה רחמנא לצלן אזי הוא גם כן יכול להחיות את עצמו בהשם יתברך כי בוטח בה' כי הכל לטובה או שעל ידי יסורים אלו ינכו לו מעוונותיו או שעל ידי זה יזכה לאיזה טובה גדולה בסוף וכיוצא בזה כי כונת השם יתברך היא בודאי לטובה על כן איש אמונות הוא חי חיים טובים תמיד וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא אבל המחקרים אין להם שום חיות לא בעולם הזה ולא בעולם הבא וזה מבאר מאד למי שבקי בהם כי הם מלאים יסורים תמיד כנראה בחוש כי אי אפשר שיתנהג להם כרצונם ומאחר שהם בוחרים רק בעולם הזה שהוא כלו מלא יסורים ויגונות רחמנא לצלן על כן בכל עת ובכל שעה יש להם צער ויגונות ודאגות מעניני העולם הזה שאין מתנהג להם כרצונם וכל ימיהם כעס ומכאובות כי אי אפשר שיתנהג להאדם בעולם הזה שום דבר שיהיה הכל כרצונו ומאחר שאין מסתכלין על התכלית האמתי והנצחי רק על תאוות עולם הזה על כן בודאי הם מלאים יסורים תמיד כנ"ל וגם כשבאין עליהם היסורים והדאגות והיגונות אין להם במה להחיות את עצמן כנ"ל אבל איש כשר מאחר שמאמין בהאמת ועקר תקותו הוא לעולם הבא על כן חייו טובים מאד כי כל מה שעובר עליו הוא מאמין שהכל לטובה כדי להזכירו שישוב מעוונותיו או בשביל כפרה על עוונותיו כדי שיזכה לחיי עולם הבא לטוב הנצחי וכיוצא בזה ואפילו היסורים שיש לאיש כשר מחמת הצער של החרטה כשנזדמן לו איזה פגם או איזה עברה חס ושלום אפילו אם חס ושלום, עבר עברה ממש רחמנא לצלן אחר כך כשזוכה להתחרט עליו אף על פי שיש לו צער גדול מאד ויסורים גדולים על שבא לידי מכשול או לידי עברה רחמנא לצלן אף על פי כן גם אלו היסורים אינם יסורים כלל כי זה הצער והיסורים שיש לו על שעבר עברה חס ושלום אלו היסורים הם מוסיפים חיים להאדם בבחינת (משלי י כז) : "יראת ה' תוסיף ימים" ותדע כלל זה כי כל היראות וכל היסורים שיש לאדם הם מקצרים ומכלים ימי חייו ועל כן אלו הקלי עולם העוסקים בחקירות חייהם אינם חיים כלל כי היסורים והדאגות שלהם מכלים חייהם כנ"ל אבל כל היראות וכל היסורים שיש לאדם מחמת יראת ה' הם מוסיפים ימים וחיים בבחינת "יראת ה' תוסיף ימים" וגם אלו היסורים שיש לאדם מחמת שעבר איזה פגם או עברה חס ושלום, ומתחרט על זה ויש לו צער גדול מזה אלו היסורים הם בחינת "יראת ה' תוסיף ימים" כי היסורים שלו הם מחמת שמתירא מהשם יתברך הן מחמת רוממותו יתברך או מחמת יראת הענש ואיך שהוא על כל פנים הוא בכלל יראת ה' כי הכל מיראתו יתברך ועל כן היא מוספת ימים כנזכר לעיל גם מי שהוא איש אמונה התשובה שלו היא יותר קלה כי התשובה צריכה להיות תשובת המשקל דהינו שכפי התענוג שהיה לו מהעברה כן יהיה לו ממש צער ויסורים ומאחר שיש לו אמונה על כן לא היה תענוגו בשלמות בשעת העברה חס ושלום, רחמנא לצלן כי היה מערב ביגון כי ידע כי מרה תהיה באחרונה כי יהיה לו ענש קשה ומר רחמנא לצלן רק שלא היה יכול להתגבר על תאוותו על כן תשובתו קלה יותר כי אין צריך לסבל יסורי התשובה כל כך מאחר שגם בשעת העברה לא היה תענוגו בשלמות כנ"ל אבל המחקרים שאין להם אמונה תשובתם כבדה יותר כי לא היה להם יסורים כל כך בשעת העברה כי התשובה צריכה להיות תשובת המשקל כנזכר לעיל ועין בספר "שני לוחות הברית" במסכת שבועות, שם מבאר ביותר גדל עצם האסור להסתכל בספרי המחקרים והביא שם שמי שמסתכל באלו הספרים אין לו חלק לעולם הבא והביא שם בשם כמה גדולי הקדמונים שהפליגו בעצם אסור זה שחמור מכל עברות שבתורה וכן מבאר בכמה ספרים קדושים
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ, עַל פָּסוּק: "לא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקב וְלא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלקָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ"

אֲבָל שָׁכַחְתִּי הָעִנְיָן

אַךְ זאת אֲנִי זוֹכֵר מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ סוֹף הַפָּסוּק "וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ"

וּתְרוּעַת לְשׁוֹן שְׁבִירָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "תְּרעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל"

הַיְנוּ כְּשֶׁמְּשַׁבְּרִין אֶת הַכְּפִירוֹת

אֲזַי "מֶלֶךְ בּוֹ"

הַיְנוּ שֶׁמּוֹצְאִין אֶת הַמֶּלֶךְ יִתְבָּרַךְ גַּם בְּתוֹךְ הַכְּפִירוֹת עַצְמָן

כִּי גַּם בְּהַכְּפִירוֹת בְּעַצְמָן מְלֻבָּשׁ חִיּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ

גַּם אָמַר שֶׁהַמְחַקְּרִים גַּם חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים כְּלָל אֲפִילּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה

כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כִּרְצוֹנָם

מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה צָרָה

אֲזַי אֵין לָהֶם לְמִי לִפְנוֹת

מֵאַחַר שֶׁתּוֹלִין בַּטֶּבַע חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן

וְאֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמָן כְּלָל

אֲבָל אִישׁ אֱמוּנוֹת הַמַּאֲמִין בַּה' חַיָּיו טוֹבִים מְאד

כִּי אֲפִילּוּ כְּשֶׁעוֹבֵר עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה צָרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן

אֲזַי הוּא גַּם כֵּן יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

כִּי בּוֹטֵחַ בַּה' כִּי הַכּל לְטוֹבָה

אוֹ שֶׁעַל יְדֵי יִסּוּרִים אֵלּוּ יְנַכּוּ לוֹ מֵעֲווֹנוֹתָיו אוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְאֵיזֶה טוֹבָה גְּדוֹלָה בַּסּוֹף וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

כִּי כַּוָּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִיא בְּוַדַּאי לְטוֹבָה

עַל כֵּן אִישׁ אֱמוּנוֹת הוּא חַי חַיִּים טוֹבִים תָּמִיד וְטוֹב לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא

אֲבָל הַמְחַקְּרִים אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת לא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלא בָּעוֹלָם הַבָּא

וְזֶה מְבאָר מְאד לְמִי שֶׁבָּקִי בָּהֶם

כִּי הֵם מְלֵאִים יִסּוּרִים תָּמִיד כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ

כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְנַהֵג לָהֶם כִּרְצוֹנָם

וּמֵאַחַר שֶׁהֵם בּוֹחֲרִים רַק בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מָלֵא יִסּוּרִים וִיגוֹנוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלָן

עַל כֵּן בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה יֵשׁ לָהֶם צַעַר וִיגוֹנוֹת וּדְאָגוֹת מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵין מִתְנַהֵג לָהֶם כִּרְצוֹנָם וְכָל יְמֵיהֶם כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת

כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְנַהֵג לְהָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה שׁוּם דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה הַכּל כִּרְצוֹנוֹ

וּמֵאַחַר שֶׁאֵין מִסְתַּכְּלִין עַל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי וְהַנִּצְחִי

רַק עַל תַּאֲוָות עוֹלָם הַזֶּה

עַל כֵּן בְּוַדַּאי הֵם מְלֵאִים יִסּוּרִים תָּמִיד כַּנַּ"ל

וְגַם כְּשֶׁבָּאִין עֲלֵיהֶם הַיִּסּוּרִים וְהַדְּאָגוֹת וְהַיְגוֹנוֹת

אֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמָן כַּנַּ"ל

אֲבָל אִישׁ כָּשֵׁר מֵאַחַר שֶׁמַּאֲמִין בְּהָאֱמֶת

וְעִקַּר תִּקְוָתוֹ הוּא לָעוֹלָם הַבָּא

עַל כֵּן חַיָּיו טוֹבִים מְאד

כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו הוּא מַאֲמִין שֶׁהַכּל לְטוֹבָה כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ שֶׁיָּשׁוּב מֵעֲווֹנוֹתָיו

אוֹ בִּשְׁבִיל כַּפָּרָה עַל עֲווֹנוֹתָיו כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא לַטּוֹב הַנִּצְחִי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

וַאֲפִילּוּ הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לְאִישׁ כָּשֵׁר מֵחֲמַת הַצַּעַר שֶׁל הַחֲרָטָה כְּשֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ אֵיזֶה פְּגָם אוֹ אֵיזֶה עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם

אֲפִילּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם, עָבַר עֲבֵרָה מַמָּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלָן

אַחַר כָּךְ כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְחָרֵט עָלָיו

אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מְאד וְיִסּוּרִים גְּדוֹלִים עַל שֶׁבָּא לִידֵי מִכְשׁוֹל אוֹ לִידֵי עֲבֵרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן

אַף עַל פִּי כֵן גַּם אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים אֵינָם יִסּוּרִים כְּלָל

כִּי זֶה הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם

אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים הֵם מוֹסִיפִים חַיִּים לְהָאָדָם בִּבְחִינַת: "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים"

וְתֵדַע כְּלָל זֶה

כִּי כָּל הַיִּרְאוֹת וְכָל הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם הֵם מְקַצְּרִים וּמְכַלִּים יְמֵי חַיָּיו

וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַקַּלֵּי עוֹלָם הָעוֹסְקִים בַּחֲקִירוֹת חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים כְּלָל

כִּי הַיִּסּוּרִים וְהַדְּאָגוֹת שֶׁלָּהֶם מְכַלִּים חַיֵּיהֶם כַּנַּ"ל

אֲבָל כָּל הַיִּרְאוֹת וְכָל הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵחֲמַת יִרְאַת ה'

הֵם מוֹסִיפִים יָמִים וְחַיִּים בִּבְחִינַת "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים"

וְגַם אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵחֲמַת שֶׁעָבַר אֵיזֶה פְּגָם אוֹ עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְחָרֵט עַל זֶה וְיֵשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה

אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים הֵם בְּחִינַת "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים"

כִּי הַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ הֵם מֵחֲמַת שֶׁמִּתְיָרֵא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

הֵן מֵחֲמַת רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אוֹ מֵחֲמַת יִרְאַת הָענֶשׁ

וְאֵיךְ שֶׁהוּא עַל כָּל פָּנִים הוּא בִּכְלַל יִרְאַת ה'

כִּי הַכּל מִיִּרְאָתוֹ יִתְבָּרַךְ

וְעַל כֵּן הִיא מוֹסֶפֶת יָמִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

גַּם מִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמוּנָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁלּוֹ הִיא יוֹתֵר קַלָּה

כִּי הַתְּשׁוּבָה צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל

דְּהַיְנוּ שֶׁכְּפִי הַתַּעֲנוּג שֶׁהָיָה לוֹ מֵהָעֲבֵרָה

כֵּן יִהְיֶה לוֹ מַמָּשׁ צַעַר וְיִסּוּרִים

וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה

עַל כֵּן לא הָיָה תַּעֲנוּגוֹ בִּשְׁלֵמוּת בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן

כִּי הָיָה מְערָב בְּיָגוֹן

כִּי יָדַע כִּי מָרָה תִּהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה

כִּי יִהְיֶה לוֹ ענֶשׁ קָשָׁה וָמַר רַחֲמָנָא לִצְלָן

רַק שֶׁלּא הָיָה יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָותוֹ

עַל כֵּן תְּשׁוּבָתוֹ קַלָּה יוֹתֵר

כִּי אֵין צָרִיךְ לִסְבּל יִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה כָּל כָּךְ

מֵאַחַר שֶׁגַּם בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה לא הָיָה תַּעֲנוּגוֹ בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל

אֲבָל הַמְחַקְּרִים שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה תְּשׁוּבָתָם כְּבֵדָה יוֹתֵר

כִּי לא הָיָה לָהֶם יִסּוּרִים כָּל כָּךְ בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה

כִּי הַתְּשׁוּבָה צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

וְעַיֵּן בְּסֵפֶר "שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית" בְּמַסֶּכֶת שָׁבוּעוֹת, שָׁם מְבאָר בְּיוֹתֵר גּדֶל עצֶם הָאִסּוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּסִפְרֵי הַמְחַקְּרִים

וְהֵבִיא שָׁם שֶׁמִּי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּאֵלּוּ הַסְּפָרִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא

וְהֵבִיא שָׁם בְּשֵׁם כַּמָּה גְּדוֹלֵי הַקַּדְמוֹנִים שֶׁהִפְלִיגוּ בְּעצֶם אִסּוּר זֶה שֶׁחָמוּר מִכָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְכֵן מְבאָר בְּכַמָּה סְפָרִים קְדוֹשִׁים
חיי מוהר"ן - קכט - נסיעתו לארץ ישראל
...ישראל אות קכט בתחלה קדם שנסע לארץ ישראל נסע לקאמיניץ כמבאר כבר בספר הנדפס. ובנסיעתו לקאמיניץ אמר לרבי שמעון יש לפני נסיעה ואיני יודע להיכן ושחק רבי שמעון איך נוסעים אם אין יודעים להיכן נוסעים והשיב לו באמת איני יודע. והלך רבי שמעון והכין עגלה וסוסים וכל צרכי הנסיעה ונסע עמו. ובנסיעתו עמו בקש מרבנו זכרונו לברכה. שיסע דרך כפר וואלחיוויץ. וקבל שם עוד איש אחד ונסע איש אחד משם גם כן עמהם, עד שבאו למעזבוז. ועדין לא ידעו להיכן נוסעים. ובבואו למעזבוז לבית אביו ואמו הצדיקים זכרונו לברכה שמחו על ביאתו מאד...
שיחות הר"ן - אות ב
...הר"ן - אות ב טוב מאד להשליך עצמו על השם יתברך ולסמך עליו ודרכי כשבא היום אני מוסר כל התנועות שלי ושל בני והתלויים בי על השם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך וזה טוב מאד גם אזי אין צריך לדאג ולחשב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו מאחר שסומך עליו יתברך ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר הוא מרצה להתנהג בענין אחר כרצונו יתברך וכן כשמגיע שבת או יום טוב אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 3
...שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 3 תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 2. כי באמת כל העניין הזה של התאוות יש בו שורש אחר גבוה יותר, והוא השי"ת עצמו. כי באמת כל הזמן והמקום וכל השינויים שיש בעולם, הם כולם בחינת התאוות והרצונות של השי"ת עצמו! כי כל קיום העולם כולו בכל רגע ורגע לפרטי פרטים, כולו הוא בחינת התאוות של השי"ת וכולי. והדבר הזה נכון לפרטי פרטים ממש. היינו כי כל פרט ופרט מפרטי הבריאה, הוא כולו בחינת רצון ותאווה של השי"ת. אך יחד עם זאת, אצל השי"ת לא שייך תאווה, כי כל תאווה היא בחינת חסר...
חיי מוהר"ן - קנב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...מוהר"ן - קנב - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד אות קנב בשנת תקס"ו הנ"ל כשהתחיל לדבר עמי מענין תקון הנשמות שהוא עוסק שהוא ענין בעל השדה וכו' כנ"ל אז אמר לי בזלאטיפאליע נודע לי קצת מזה. שאז התחיל לידע קצת מענין זה של הבעל השדה. והמובן מדבריו שאז התחיל לידע והעקר יודע עכשו ואמר שרבי שמעון בר יוחאי רמז מעט מזה בזוהר הקדוש והמובן היה שכמו שהוא יודע עכשו בענין זה של הבעל השדה לא ידע עדין שום וכו' אות קנג בשנת תקס"ז הנ"ל קדם פורים נסע מפה ברסלב ולא נודע לשום אדם שום פרוש על פי פשוט על אותה הנסיעה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מה - בְּעִנְיַן בְּנֵי אָדָם שֶׁרוֹצִים לִנְסֹעַ לְצַדִּיק הָאֱמֶת
...- תורה מה - בענין בני אדם שרוצים לנסע לצדיק האמת בענין בני אדם שרוצים ומכינים עצמן כמה פעמים לנסע לצדיק האמת ואחר כך יש להם מניעות, ונמנעים דע, כי שבת היא נקדה הפנימית וממנה יונקים כל הששה ימים שהם בחינת העגולים סביב הנקדה, כמו שכתוב בזוהר והקליפות מוליכין את הרשעים סביב הנקדה, בבחינת: "סביב רשעים יתהלכון" ואינם מניחים אותם להתקרב לפנים אל הנקדה הפנימית וכל זמן שהם עדין בתוך העגולים עדין יש להם תקוה להתקרב אפילו פושעי ישראל כל זמן שלא יצא מן העגולים לגמרי, חס ושלום עדין יש לו תקוה להתקרב אל הנקדה...
שיחות הר"ן - אות קמו
...קשיא ראשי תבות "ש'מע י'הוה ק'ולי א'קרא" [ב"לקוטי תנינא" סימן מ"ו] קדם תבת ועל כל פנים השם יתברך שומע קולו שזה ישועתו שנראה לי שחסר שם והעקר כי הצעקה בלבו בעצמה הוא בחינת אמונה כי אף על פי שבאים עליו כפירות גדולות וקשיות עם כל זה מאחר שצועק על כל פנים בלבו בודאי עדין יש בו ניצוץ ונקדה מהאמונה הקדושה כי אם חס ושלום, לא היה בו עוד שום נקדה מהאמונה כלל לא היה צועק כלל נמצא שהצעקה בעצמה הוא בחינת אמונה והבן זה וגם על ידי הצעקה זוכין לאמונה הינו שהצעקה בעצמה הוא בחינת אמונה כנזכר לעיל רק שהאמונה הוא בקטנות...
שיחות הר"ן - אות א
...כי גדול ה' ואדונינו מכל אלהים" דוד המלך, עליו השלום, אמר "כי אני ידעתי" אני ידעתי דיקא כי גדלת הבורא יתברך אי אפשר לומר לחברו ואפילו לעצמו אי אפשר לספר מיום ליום לפי מה שמזריח לו ומתנוצץ לו באותו היום, אינו יכול לספר לעצמו ליום שני הזריחה וההתנוצצות של גדלתו יתברך שהיה לו אתמול ועל כן אמר: "כי אני ידעתי", אני ידעתי דיקא כי אי אפשר לספר כלל ואמר: שמה שכתוב אחריו: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ" וכו' הוא ענין אחר לגמרי ורחוק לגמרי משבח "כי אני ידעתי" כי כונתו באלו הדברים "כי אני ידעתי" אי אפשר לספר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עט - בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב
...מוהר"ן ח"א - תורה עט - בטח בה' ועשה טוב [לשון החברים] בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה הנה הכלל שצריך כל אדם לראות שמצדו לא יהיה עכוב משיחא דהינו לעשות תשובה שלמה ולתקן מעשיו ובכל צדיק וצדיק, מי שהוא צדיק באמת, יש בו התגלות משיח ואף על פי שאין בו התגלות משיח יש בו מדה של משיח, שהוא בחינת משה כמו שכתוב בזוהר הקדוש: 'משיח דא משה', כמו שאפרש כי משה מסר נפשו בעד ישראל כי ידע שפלותו באמת, וידע חשיבות וגדלות ישראל כמו שכתוב: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" ומחמת זה מסר נפשו וחיותו בעדם לכן מי שהוא צדיק...
מחלוקות שבין החכמים ותאוות ממון
...שבין החכמים ותאוות ממון כאן breslev.eip.co.il/?key=570 - חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו רבי נחמן מברסלב מביא, שאם לתלמידי החכמים לא הייתה תאוות ממון, לא היו ביניהם מחלוקות. מדוע דווקא תאוות ממון? מה הקשר שבין שורש הממון לבין המחלוקות? רמז: ממון הוא בחינת הקדמות / חוכמות חיצוניות - איפה מובא בליקוטי מוהר"ן? כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה מוסבר שהכרחי שיהיו מחלוקות בין חכמים, בשביל בריאת העולם. מה הקשר שבין הדברים, וכיצד הם מסתדרים? * כי...
ספר המידות - התבודדות
ספר המידות - התבודדות חלק א' א. מי שמתבודד את עצמו ובודל את עצמו מבני אדם, מזדקקין עליו מלמעלה. ב. על ידי התבודדות ומפנה לבו לבטלה בא לכעס. חלק שני א. השיחה שאדם משיח בינו לבין קונו, השיחה הזאת נעשית אחר כך גאלה וישועה לבניו.
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1445 שניות - עכשיו 17_04_2026 השעה 16:18:12 - wesi2