ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רו - תָּעִיתִי כְּשֶׂה אבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּך
תעיתי כשה אבד בקש עבדך וכו' (תהלים קי"ט) כי יש חלוק גדול בעברה שעושה האדם, חס ושלום בין אם נתעורר תכף ומיד ושב בתשובה אזי אפשר לו בקל לחזר למקומו כי כשעושה עברה, חס ושלום אזי הולך ונוטה מהדרך הישר אל דרך אחר מקלקל ושם יוצאים מאותו הדרך כמה וכמה נתיבות ודרכים תועים ומקלקלים מאד שכשמתחילין לילך, חס ושלום, באותו הדרך הרע אזי תועים ונבוכים באלו הדרכים עד שקשה לשוב ולצאת משם אבל השם יתברך דרכו לקרות את האדם תכף כשרואה שהוא תועה מדרך השכל וקוראו שישוב לאחוריו ולכל אחד קורא לפי בחינתו יש שקוראו ברמיזה ויש בקריאה ממש ויש שבועט בו ומכהו וזהו הקריאה שלו כי אוריתא מכרזת קמיהו "עד מתי פתיים תאהבו פתי" והתורה, הוא השם יתברך בעצמו שהוא קורא אותם ומבקשם שיחזרו אליו ועל כן כשעדין לא נטה הרבה מדרך הישר אזי אפשר לו בקל לשוב מחמת שהוא מכיר עדין את הקול ורגיל בו כי זה סמוך היה אצל השם יתברך והיה שומע קולו קול התורה ועדין לא שכח את הקול ועדין לא תעה הרבה באלו הדרכים האחרים התועים והנבוכים ועל כן בקל אפשר לו לשוב והוא כמשל הרועה שכאשר שה אחד תועה מהדרך אזי תכף הוא קורא אותו וכשהשה עדין לא תעה הרבה מהדרך אזי הוא מכיר הקול והולך אחריו תכף אבל כשכבר נטה הרבה מהדרך אזי כבר שכח את הקול ואינו מכיר בו וגם הרועה מיאש עוד מלבקשו מחמת שזה זמן רב שהלך ותעה מאתו כן, כשכבר האריך זמן, חס ושלום, ברשעו ונטה ותעה הרבה מהדרך הישר לאלו הדרכים המקלקלים והתועים והנבוכים והמבלבלים אזי קשה לו לשוב כנ"ל ודע שאלו הדרכים המקלקלים והתועים כשאדם תועה בהם, חס ושלום, הרבה מאד אפשר לפעמים שיתעה מאד וילך באלו הדרכים הנבוכים ואזי דיקא מרב תעותו בהם יתהפך וישוב עד שיהיה סמוך מאד למקומו הראשון ולא יהיה רק הרחק מעט בינו לבין מקומו הראשון ובקל על ידי נסיון קל ישוב עוד למקומו אבל כשהשם יתברך קוראו ומזמין לו הנסיון אינו מכיר בקול, ואינו חושש לשוב למקומו וזה הוא החלוק שבין עול ימים לזקן כי מי שעדין בבחרותו ועדין לא הזקין בחטאיו אפשר לו יותר לשוב מהזקן מחמת שעדין הוא סמוך ולא שכח את הקול הקריאה וזה, "תעיתי כשה אבד הינו שתעיתי מהדרך הישר כשה אובד הנוטה מהדרך כנ"ל על כן אני שואל מלפניך בקש עבדך, כי מצותיך לא שכחתי הינו שתמהר לבקשני כל זמן שאני זוכר עדין את הקול הקריאה של התורה והמצוות וזהו :" בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי " שתמהר לבקשני תכף " כי מצותיך לא שכחתי "עדין ועדין אני מכיר את קול הקריאה של המצוות שהם התורה על כן בקשתי, שתרחם עלי לבקשני מהרה מיד כל זמן שעדין לא שכחתי את מצוותיך דהינו שעדין אני מכיר את קול הקריאה של התורה והמצוות כי כשחס ושלום, האדם נזקן בחטאים קשה מאד לבקשו כי כבר שכח את קול התורה והמצוות ואינו מכיר בקול הקריאה על כן צריך האדם לבקש מהשם יתברך שימהר השם יתברך לבקשו להחזירו אליו כל זמן שלא שכח עדין לגמרי את קול התורה והמצוות כנ"ל וזהו מה שבקש דוד המלך עליו השלום "בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי" כנ"ל.
תָּעִיתִי כְּשֶׂה אבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּך וְכוּ'

כִּי יֵשׁ חִלּוּק גָּדוֹל בַּעֲבֵרָה שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם

בֵּין אִם נִתְעוֹרֵר תֵּכֶף וּמִיָּד וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה

אֲזַי אֶפְשָׁר לוֹ בְּקַל לַחֲזר לִמְקוֹמוֹ

כִּי כְּשֶׁעוֹשֶׂה עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם

אֲזַי הוֹלֵך וְנוֹטֶה מֵהַדֶּרֶך הַיָּשָׁר אֶל דֶּרֶך אַחֵר מְקֻלְקָל

וְשָׁם יוֹצְאִים מֵאוֹתוֹ הַדֶּרֶך כַּמָּה וְכַמָּה נְתִיבוֹת וּדְרָכִים תּוֹעִים וּמְקֻלְקָלִים מְאד

שֶׁכְּשֶׁמַּתְחִילִין לֵילֵך, חַס וְשָׁלוֹם, בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶך הָרָע

אֲזַי תּוֹעִים וּנְבוֹכִים בְּאֵלּוּ הַדְּרָכִים עַד שֶׁקָּשֶׁה לָשׁוּב וְלָצֵאת מִשָּׁם

אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך דַּרְכּוֹ לִקְרוֹת אֶת הָאָדָם

תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁהוּא תּוֹעֶה מִדֶּרֶך הַשֵּׂכֶל

וְקוֹרְאוֹ שֶׁיָּשׁוּב לַאֲחוֹרָיו

וּלְכָל אֶחָד קוֹרֵא לְפִי בְּחִינָתוֹ

יֵשׁ שֶׁקּוֹרְאוֹ בִּרְמִיזָה

וְיֵשׁ בִּקְרִיאָה מַמָּשׁ

וְיֵשׁ שֶׁבּוֹעֵט בּוֹ וּמַכֵּהוּ

וְזֶהוּ הַקְּרִיאָה שֶׁלּוֹ

כִּי אוֹרַיְתָא מַכְרֶזֶת קַמַּיְהוּ "עַד מָתַי פְּתָיִים תְּאֵהֲבוּ פֶּתִי"

וְהַתּוֹרָה, הוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַצְמוֹ

שֶׁהוּא קוֹרֵא אוֹתָם וּמְבַקְּשָׁם שֶׁיַּחְזְרוּ אֵלָיו

וְעַל כֵּן כְּשֶׁעֲדַיִן לא נָטָה הַרְבֵּה מִדֶּרֶך הַיָּשָׁר

אֲזַי אֶפְשָׁר לוֹ בְּקַל לָשׁוּב

מֵחֲמַת שֶׁהוּא מַכִּיר עֲדַיִן אֶת הַקּוֹל וְרָגִיל בּוֹ

כִּי זֶה סָמוּך הָיָה אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְהָיָה שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ קוֹל הַתּוֹרָה

וַעֲדַיִן לא שָׁכַח אֶת הַקּוֹל

וַעֲדַיִן לא תָּעָה הַרְבֵּה בְּאֵלּוּ הַדְּרָכִים הָאֲחֵרִים הַתּוֹעִים וְהַנְּבוֹכִים

וְעַל כֵּן בְּקַל אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב

וְהוּא כִּמְשַׁל הָרוֹעֶה

שֶׁכַּאֲשֶׁר שֶׂה אֶחָד תּוֹעֶה מֵהַדֶּרֶך

אֲזַי תֵּכֶף הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ

וּכְשֶׁהַשֶּׂה עֲדַיִן לא תָּעָה הַרְבֵּה מֵהַדֶּרֶך

אֲזַי הוּא מַכִּיר הַקּוֹל וְהוֹלֵך אַחֲרָיו תֵּכֶף

אֲבָל כְּשֶׁכְּבָר נָטָה הַרְבֵּה מֵהַדֶּרֶך

אֲזַי כְּבָר שָׁכַח אֶת הַקּוֹל וְאֵינוֹ מַכִּיר בּוֹ

וְגַם הָרוֹעֶה מְיָאֵשׁ עוֹד מִלְּבַקְּשׁוֹ

מֵחֲמַת שֶׁזֶּה זְמַן רַב שֶׁהָלַך וְתָעָה מֵאִתּוֹ

כֵּן, כְּשֶׁכְּבָר הֶאֱרִיך זְמַן, חַס וְשָׁלוֹם, בְּרִשְׁעוֹ

וְנָטָה וְתָעָה הַרְבֵּה מֵהַדֶּרֶך הַיָּשָׁר לְאֵלּוּ הַדְּרָכִים הַמְקֻלְקָלִים וְהַתּוֹעִים וְהַנְּבוֹכִים וְהַמְבֻלְבָּלִים

אֲזַי קָשֶׁה לוֹ לָשׁוּב כַּנַּ"ל

וְדַע שֶׁאֵלּוּ הַדְּרָכִים הַמְקֻלְקָלִים וְהַתּוֹעִים

כְּשֶׁאָדָם תּוֹעֶה בָּהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, הַרְבֵּה מְאד

אֶפְשָׁר לִפְעָמִים שֶׁיִּתְעֶה מְאד

וְיֵלֵך בְּאֵלּוּ הַדְּרָכִים הַנְּבוֹכִים

וַאֲזַי דַּיְקָא מֵרב תְּעוֹתוֹ בָּהֶם

יִתְהַפֵּך וְיָשׁוּב עַד שֶׁיִּהְיֶה סָמוּך מְאד לִמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן

וְלא יִהְיֶה רַק הֶרְחֵק מְעַט בֵּינוֹ לְבֵין מְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן

וּבְקַל עַל יְדֵי נִסָּיוֹן קַל יָשׁוּב עוֹד לִמְקוֹמוֹ

אֲבָל כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך קוֹרְאוֹ וּמַזְמִין לוֹ הַנִּסָּיוֹן

אֵינוֹ מַכִּיר בַּקּוֹל, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לָשׁוּב לִמְקוֹמוֹ

וְזֶה הוּא הַחִלּוּק שֶׁבֵּין עוּל יָמִים לְזָקֵן

כִּי מִי שֶׁעֲדַיִן בְּבַחֲרוּתוֹ וַעֲדַיִן לא הִזְקִין בַּחֲטָאָיו

אֶפְשָׁר לוֹ יוֹתֵר לָשׁוּב מֵהַזָּקֵן

מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן הוּא סָמוּך וְלא שָׁכַח אֶת הַקּוֹל הַקְּרִיאָה

וְזֶה, "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אבֵד

הַיְנוּ שֶׁתָּעִיתִי מֵהַדֶּרֶך הַיָּשָׁר כְּשֶׂה אוֹבֵד הַנּוֹטֶה מֵהַדֶּרֶך כַּנַּ"ל

עַל כֵּן אֲנִי שׁוֹאֵל מִלְּפָנֶיך

בַּקֵּשׁ עַבְדֶּך, כִּי מִצְוֹתֶיך לא שָׁכָחְתִּי

הַיְנוּ שֶׁתְּמַהֵר לְבַקְּשֵׁנִי

כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי זוֹכֵר עֲדַיִן אֶת הַקּוֹל הַקְּרִיאָה שֶׁל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת

וְזֶהוּ:" בַּקֵּשׁ עַבְדֶּך כִּי מִצְוֹתֶיך לא שָׁכָחְתִּי "

שֶׁתְּמַהֵר לְבַקְּשֵׁנִי תֵּכֶף

" כִּי מִצְוֹתֶיך לא שָׁכָחְתִּי "עֲדַיִן

וַעֲדַיִן אֲנִי מַכִּיר אֶת קוֹל הַקְּרִיאָה שֶׁל הַמִּצְווֹת שֶׁהֵם הַתּוֹרָה

עַל כֵּן בַּקָּשָׁתִי, שֶׁתְּרַחֵם עָלַי לְבַקְּשֵׁנִי מְהֵרָה מִיָּד

כָּל זְמַן שֶׁעֲדַיִן לא שָׁכַחְתִּי אֶת מִצְווֹתֶיך

דְּהַיְנוּ שֶׁעֲדַיִן אֲנִי מַכִּיר אֶת קוֹל הַקְּרִיאָה שֶׁל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת

כִּי כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם, הָאָדָם נִזְקָן בַּחֲטָאִים קָשֶׁה מְאד לְבַקְּשׁוֹ

כִּי כְּבָר שָׁכַח אֶת קוֹל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְאֵינוֹ מַכִּיר בְּקוֹל הַקְּרִיאָה

עַל כֵּן צָרִיך הָאָדָם לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

שֶׁיְּמַהֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְבַקְּשׁוֹ לְהַחֲזִירוֹ אֵלָיו

כָּל זְמַן שֶׁלּא שָׁכַח עֲדַיִן לְגַמְרֵי אֶת קוֹל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶך עָלָיו הַשָּׁלוֹם

"בַּקֵּשׁ עַבְדֶּך כִּי מִצְוֹתֶיך לא שָׁכַחְתִּי" כַּנַּ"ל.
ספר המידות - צדקה
...א. כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה, שלום גדול ומליצי ישר בין ישראל לאביהם שבשמים. ב. גדולה צדקה שמקרבת את הגאלה. ג. ומצלת מן המיתה. ד. ומקבל פני השכינה. ה. ונעשה מלוה להקדוש ברוך הוא. ו. ונתרומם מזלו. ז. ונקרא צדיק גמור. ח. על ידי צדקה נעשה סור מרע. ט. מצוה לזון אלו שעוסקים בתורה יותר מאלו שאין עוסקין, אבל לענין דינא אין לחלק. י. כשמוציא גזלה מתחת יד חברו, כאלו נתן צדקה. יא. הפשרה היא משפט, שיש בו צדקה. יב. הנותן צדקה לעני שאינו הגון, אין מקבל על זה שכר. יג. צריך להחזיק טובה לנותן, ואל תאמר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כו - צָרִיך לְהַרְחִיק מִשִּׁכְרוּת
...ח"ב - תורה כו - צריך להרחיק משכרות שיך לא"ב החדש, שכרות, אות ד צריך להרחיק משכרות ולדקדק שלא לשתות יותר מיכלתו כדי שלא יבוא לידי שכרות כי מעט השתיה לפי הצרך הוא טובה להרחיב דעתו ודע, כי הדעת מלבש בחסדים וכששותה במדה כראוי לפי ערכו אזי נתרחב דעתו ונתרומם מחו ואזי נגדלין החסדים ביותר על ידי השתיה כי כשנתרומם הדעת, נתרוממין ונגדלין החסדים כי הדעת מלבש בחסדים כנ"ל "כל המתפתה ביינו, יש בו מדעת קונו" 'מתפתה' דיקא, בחינת חסדים שעל ידי היין נגדלין החסדים וזהו 'מתפתה' שעל ידי הגדלת החסדים הוא מתפתה ומתפיס...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מז - סַכָּנָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה
...גדולה לומר תורה סכנה גדולה לומר תורה וצריך לזה יגיעה גדולה ואמנות יתרה שיוכל לשקל בפלס דבריו באפן שלא ישמע כל אחד ואחד מהשומעין כי אם מה שצריך לו, לא יותר ואף על פי שהכל שומעין כל התורה שאומר עם כל זה לא ישמע כל אחד רק מה שצריך לבד וכמובא על פסוק "וישמע יתרו": 'והלא כל העולם שמעו, אלא יתרו שמע' וכו' כי רק שמיעת יתרו נחשב לשמיעה, שנכנס באזניו ושמיעת כל העולם אינו נחשב שמיעה כלל ומי שאינו יכול לומר תורה בבחינה זו, אסור לו לומר תורה כי כל אחד ואחד כשבא אל הצדיק לשמע תורה בא עמו גם הרע שלו דהינו הקליפות...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - ע"י צדקה מקררין חמימות תאוות ממון
...מקררין חמימות תאוות ממון [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] [זאת התורה נדפסה בסגנון אחר קצת בסי' י"ג וגם שם הוא לשון רבינו ז"ל כפי מה ששמעתי מפיו הק' בלה"ק שהי' יושב על ספרו הנכתב ואמר לי מלה במלה בלה"ק אפס איזה דברים מעוטים אמר לי בלשון אשכנז ואני כתבתים בלה"ק וזאת התורה שמצאתי עתה היא כתיבת ידו בעצמו ויש ביניהם קצת שינויים וכנ"ל ע"כ העתקתיהו וזהו] איתא בזוהר רוחא נחית לשכך חימום הלב זה בחי' צדקה שהוא רוח נדיבה ע"י מקררין חמימות תאוות ממון וזה בחי' יבצור רוח נגידים שהרוח ממעט תאוות הנגידות ועשירו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסח - כְּשֶׁאֵין הָאָדָם מִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, לָמָּה לוֹ חַיִּים
...האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים והנה הנפש מתגעגעת תמיד לעשות רצון יוצרה וכשרואה שאין האדם עושה רצונו יתברך, חס ושלום אזי היא מתגעגע מאד לחזר לשרשה ומתחלת להמשיך עצמה להסתלק מגוף האדם ומזה נחלה האדם על ידי שנחלש כח הנפש על ידי שממשכת עצמה ממנו מחמת שאין ממלא רצונה כי היא רוצה רק שיעשה רצון המקום ברוך הוא ומה שהאדם חוזר לבריאותו על ידי רפואות הוא מחמת שהנפש רואה שזה האדם יכול לכף עצמו לעשות הפך תאוותו ורגילותו כי הוא מרגל באכילת לחם ושאר מאכלים ועכשו כופה...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נח - יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹמְרִים, שֶׁכְּשֶׁהַצַּדִּיק גָּדוֹל בְּמַעֲלָה
...בני אדם שאומרים, שכשהצדיק גדול במעלה יש בני אדם שאומרים שכשהצדיק גדול במעלה מחמת גדלתו אינו יכול להשגיח ולהסתכל על בני העולם כי הוא רחוק מהעולם ובאמת אינו כן כי אדרבא, כשהצדיק גדול מאד הוא יכול להשגיח ולהסתכל יותר על העולם וכמו שמצינו ברבן יוחנן בן זכאי שבודאי היה גדול במעלה מאד מאד יותר ויותר הרבה מהצדיקים שבזמן הזה ואף על פי כן אמר: 'אוי לי אם אמר, אוי לי אם לא אמר' נמצא שרבן יוחנן בן זכאי היה בקי כל כך בתוך העולם עד שהיה מתירא לומר דברי תורה שלא ילמדו ממנו הרמאים הרי שהיה בקי מאד בהעולם עד שאדרבא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פה - פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה
...ח"א - תורה פה - פוסעים בו פסיעה קטנה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] פוסעים בו פסיעה קטנה כי מתחלה המלכות היא אצל זעיר אנפין בבחינת 'אושיט פסיעה לבר', כמובא בזוהר הקדוש סועדים בו פרוש כשאנו רוצים לתקנה ולגדלה בבחינת סעד ועזר כנגדו, שיהא פנים בפנים ולברך שלש פעמים פרוש שצריך להאיר את נצח הוד יסוד דזעיר אנפין כי משם עקר בנינה צדקתם תצהיר פרוש על ידי מה מתברכין נצח הוד יסוד דזעיר אנפין על ידי המחין שהוא מקבל כמובא והמחין הם ארבע, חכמה בינה חסד וגבורה והם מלבשים בנצח הוד יסוד דבינה כאור שבעת הימים שהם סוד...
האם אתה מפורסם של שקר?
...כידוע דיבר רבי נחמן מברסלב רבות על עניין המפורסמים של שקר. ועניין זה התבאר בהרחבה כאן: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=77 - איך לזהות מפורסמים של שקר? וגם כאן: forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=65 - מיהו מנהיג אמיתי? ומיהו מפורסם של שקר? ובהמשך לכך, יש להוסיף ולבאר כי עניין המפורסם של שקר, חל כמובן גם על האדם עצמו ביחס לעצמו! כי כל העניין של מפורסמים / רבנים / מנהיגים של שקר, הוא רק מקרה פרטי של עניין אחר, והוא כי היצר הרע לדוגמא גם הוא מפורסם של שקר. והשכל האנושי של האדם, גם הוא מפורסם של...
שיחות הר"ן - אות קד
...הר"ן - אות קד "אם פגע בך מנול זה משכהו לבית המדרש" כי לפעמים הוא [הינו הבעל דבר] מתפלל מתוך האדם ואזי האדם כמו בית הכנסת ואחד מתפלל בתוכו וכן בלמוד לפעמים האדם הוא כמו בית המדרש ואחד לומד בתוכו אך אף על פי כן למוד כזה טוב יותר מתפילה כזו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ" וזהו אם פגע בך מנול זה פגיעה לשון תפילה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה הינו כשהמנול מתפלל מתוכך ואתה רק כמו בית הכנסת משכהו לבית המדרש כי טוב יותר שיהיה נעשה בחינת בית המדרש כי הלמוד טוב יותר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סט - הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ מָמוֹן, בָּזֶה הוּא גּוֹזֵל מִמֶּנּוּ בָּנִים
...סט - הגוזל את חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים דע, שהגוזל את חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים הינו שהגזלן נוטל מהנגזל בנים כי עקר הממון של האדם, בא לו על ידי בת זוגו כי על ידי אור נפשה, מזה בא לו הממון הינו על ידי שמתנוצץ ומתפשט אורות מאור נפשה אלו האורות הם בחינת הממון כי הממון הוא ממקום הנפש, כמבאר במקום אחר ונפש היא בחינת נקבה כידוע בכתבי האר"י כי היא הבחינה האחרונה מן נפש רוח נשמה וכן כלל נפש רוח ונשמה שלה, הוא בחינת נפש נגדו כי כלל המדרגה התחתונה היא בחינות נפש, בחינת נקבה, נגד מדרגה שלמעלה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 02_11_2026 השעה 06:55:12 - wesi2