ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסג - לִפְעָמִים מֻנָּח הַדִּבּוּר וּמוּכָן לָצֵאת
לפעמים מנח הדבור ומוכן לצאת, ואינו יוצא דרך הפה כי אם דרך הערף [וממש אפשר לשמע כמה פעמים שהדבור אינו יוצא דרך הפה רק דרך הערף] כי יש שלש קליפות והקליפות רוצים תמיד לתפס הדבור לעצמם בפרט דבור הקדוש מאדם גדול כי אצלם כל הדבורים יפים ונאים וחשובים, ורוצים לתפסם מכל שכן כשהדבור נאה באמת כי המצריים שהיו כלם שחורים אלו לא היתה שרה יפת תאר כל כך, גם כן היתה חשובה בעיניהם מאד והדבור הוא בחינות שרה לכל אחד לפי ערכו יש שהוא בחינות שרה לאמתי (ברכות יג) : שהוא מושל בדבור שלו על עיר ומדינה ויש שהוא בחינת שרה על כל העולם כלו ויש שהוא שורר בביתו אך אצלם שהם בחינות מצרים, שכלם שחורים ושפלים כל הדבורים חשובים ורוצים לתפסם כי השלש קליפות הם שר האופים ושר המשקים ושר הטבחים, שהם תאוות אכילה ושתיה ופרעה הוא אותיות הערף שעומד אחורי הקדשה ותכף שרואין השלשה שרים הנ"ל, שהם שרי פרעה, את שרה שהוא הדבור אזי יפה ונאה בעיניהם ותופסים אותו לפרעה כמו שכתוב (בראשית י"ב) : "ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה" כי השלשה שרים הנ"ל הם קנה וושט וורידין, ותופסין הדבור להערף והנה כשהדבור הוא דבור הקדוש בחינות שרה שהיה שכינה עמה אף שהיה צר לאברהם מאד מאד בעת שנלקחה עם כל זה ידע ובטח בה' שהוא טובה גדולה שנתפסה לשם שנעשה מזה נחת גדול להשם יתברך שהוא בחינת "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו" (קהלת ח) שלקטה משם ניצוצות הקדושים כידוע אבל אם הוא דבור פשוט, חס ושלום אפשר שיתפסו אותו לשם, וכמעט, חס ושלום, ישתקע שם אם לא שיבוא צדיק אמת, שיש לו כח להוציאו משם ויש אדם, שנעשה מכלו וממנו דבור שנעשה שיחה בפי הבריות, והכל דוברין ממנו והוא הולך נע ונד ומתפזר בפי כלם ואצל כל אחד ואחד שבא לשם יש לו ענויים וצרות משנות כי אצל כל אחד יש לו פרעה לפי בחינתו וכשבא לפי אדם גדול שם פרעה מלך ומצרים מדינה ושלשה שרים אף כשהם תופסים הדבור ונופל אליהם צר לו מאד עם כל זה יש לו ניחא, שאפשר לו למצא שם ניצוצות הקדושים ויהיה טובה מזה אך כשבא לפי אנשים שפלים ושם כשתופסים הדבור להערף והוא נופל שם ושם מדבר שממה ציה וערבה לא עבר בה איש אין לו עם מי לפגע, צר ומר מאד הנפש הולכת נעה ונדה ומתפזרת בפזור הנפש בפי כמה אנשים והוא עיף ורעב וצמא במדבר, ואין לה אכל להשיב נפשה הרעבה והצמאה ואוכלת את עצמה בבחינת: "איש בשר זרועו יאכלו" (ישעיה ט) וכדמיון האיש שגבר עליו הקרירות מאד ואין לו שום כסוי לחמם עצמו ולהתעטף בו והוא מכפל ומחבק ומכוץ עצמו כמו כן הנפש, אין לה שום כסוי להתעטף ולכסות עצמה והיא בחינת: "נפשם בהם תתעטף" שמתעטפת מעצמה מנה ובה וכל כך נתעלפה, עד שאפילו אם נותנין לה דבר מאכל, אינה יכולה לקבל לאכל כמו החולה שמטל זמן רב בחליו, עד שנתעלף כל כך, שאי אפשר לו לקבל שום מאכל וכשנותנין לו, הוא דוחה ואינו יכול לקבל ומה נעשה, ואנחנו גרמנו לעצמנו, שלא שמענו לעצות טובות שנתן לנו השם יתברך [כי פנו אלי ערף, ולא פנים] ואז הוא חבוש בבית האסורין, כי נתפס ונאסר שם ולפעמים מגביהו למעלה ומעלהו לשמים ואחר כך משליכו מאד למטה כי העליה לא היתה כסדר, רק בדרך השלכה כלאחר יד למעלה ועל כן נשלך למטה כמו שכתוב (תהלים ק"ז) : "יעלו שמים ירדו תהומות" השם יתברך ישלח רפואת הנפש כי בטחנו שיהיה הכל נכון, וייטיב אחריתנו אמן [כל זה שמעתי מפיו הקדוש אבל אחר כך, כשראה דברים אלה אצלי בכתב, אמר: שדברים אלה לא כתבתים יפה כראוי ואמר שכל דברים אלה מקשרים למאמר רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות נד:) : 'ארבעה צריכין להודות', שהם מבארים במזמור ק"ז וכפי הנראה ומובן מדבריו, שכל ארבעה הנ"ל, שהם הולכי מדברות וחבושים בבית האסורים וחולה ויורדי הים הכל מרמז על צרות הנפש, כמבאר לעיל בענין צרות הנפש שהולכת נעה ונדה, עיף ורעב וצמא במדבר וכו' וזה בחינת תעו במדבר וכו' וכן מדבר מענין חלי הנפש, שכל כך נתעלפה, עד אשר אפילו אם נותנין לה דבר מאכל וכו' וזה בחינת: "כל אכל תתעב נפשם", שמדבר מחולה וכן מדבר מענין חבוש בבית האסורים ומענין : "יעלו שמים ירדו תהומות", שזהו בחינת יורדי הים ומבאר כונתו הקדושה, שמרמז כל הארבעה צריכין להודות על ענין צרות הנפש בעבודת השם שיש עליה מחלקת רבים ורבים קמים עליה, וסובלת ענויים ויסורים וטלטולים גדולים וצרות משנות וכו' כנ"ל והשם יתברך מציל אותה בכל פעם מכל הצרות ועל זה אנו חיבים להודות תמיד והשם יתברך יזכנו להבין כונתו הקדושה [ועין ענין זה בהתורה "ויסב אלהים" בסימן ס"ב]
לִפְעָמִים מֻנָּח הַדִּבּוּר וּמוּכָן לָצֵאת, וְאֵינוֹ יוֹצֵא דֶּרֶך הַפֶּה כִּי אִם דֶּרֶך הָערֶף

[וּמַמָּשׁ אֶפְשָׁר לִשְׁמעַ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהַדִּבּוּר אֵינוֹ יוֹצֵא דֶּרֶך הַפֶּה רַק דֶּרֶך הָערֶף]

כִּי יֵשׁ שָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת

וְהַקְּלִיפּוֹת רוֹצִים תָּמִיד לִתְפּס הַדִּבּוּר לְעַצְמָם

בִּפְרָט דִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ מֵאָדָם גָּדוֹל

כִּי אֶצְלָם כָּל הַדִּבּוּרִים יָפִים וְנָאִים וַחֲשׁוּבִים, וְרוֹצִים לְתָפְסָם

מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהַדִּבּוּר נָאֶה בֶּאֱמֶת

כִּי הַמִּצְרִיִּים שֶׁהָיוּ כֻּלָּם שְׁחוֹרִים

אִלּוּ לא הָיְתָה שָׂרָה יְפַת תּאַר כָּל כָּך, גַּם כֵּן הָיְתָה חֲשׁוּבָה בְּעֵינֵיהֶם מְאד

וְהַדִּבּוּר הוּא בְּחִינוֹת שָׂרָה לְכָל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ

יֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת שָׂרָה לְאֻמָּתִי: שֶׁהוּא מוֹשֵׁל בַּדִּבּוּר שֶׁלּוֹ עַל עִיר וּמְדִינָה

וְיֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׂרָה עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ

וְיֵשׁ שֶׁהוּא שׂוֹרֵר בְּבֵיתוֹ

אַך אֶצְלָם שֶׁהֵם בְּחִינוֹת מִצְרִים, שֶׁכֻּלָּם שְׁחוֹרִים וּשְׁפָלִים

כָּל הַדִּבּוּרִים חֲשׁוּבִים וְרוֹצִים לְתָפְסָם

כִּי הַשָּׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הֵם שַׂר הָאוֹפִים וְשַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הַטַּבָּחִים, שֶׁהֵם תַּאֲווֹת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה

וּפַרְעה הוּא אוֹתִיּוֹת הָערֶף

שֶׁעוֹמֵד אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה

וְתֵכֶף שֶׁרוֹאִין הַשְּׁלֹשָׁה שָׂרִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם שָׂרֵי פַּרְעה, אֶת שָׂרָה שֶׁהוּא הַדִּבּוּר

אֲזַי יָפֶה וְנָאֶה בְּעֵינֵיהֶם וְתוֹפְסִים אוֹתוֹ לְפַרְעה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּרְאוּ אוֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעה וַיְהַלֲלוּ אוֹתָהּ אֶל פַּרְעה"

כִּי הַשְּׁלֹשָׁה שָׂרִים הַנַּ"ל הֵם קָנֶה וּוֵשֶׁט וּוְרִידִין, וְתוֹפְסִין הַדִּבּוּר לְהָערֶף

וְהִנֵּה כְּשֶׁהַדִּבּוּר הוּא דִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ בְּחִינוֹת שָׂרָה שֶׁהָיָה שְׁכִינָה עִמָּהּ

אַף שֶׁהָיָה צַר לְאַבְרָהָם מְאד מְאד בְּעֵת שֶׁנִּלְקְחָה

עִם כָּל זֶה יָדַע וּבָטַח בַּה' שֶׁהוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה שֶׁנִּתְפְּסָה לְשָׁם

שֶׁנַּעֲשָׂה מִזֶּה נַחַת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

שֶׁהוּא בְּחִינַת "עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בָּאָדָם לְרַע לוֹ"

שֶׁלִּקְּטָה מִשָּׁם נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים כַּיָּדוּעַ

אֲבָל אִם הוּא דִּבּוּר פָּשׁוּט, חַס וְשָׁלוֹם

אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְפְּסוּ אוֹתוֹ לְשָׁם, וְכִמְעַט, חַס וְשָׁלוֹם, יִשְׁתַּקַּע שָׁם

אִם לא שֶׁיָּבוֹא צַדִּיק אֱמֶת, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם

וְיֵשׁ אָדָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה מִכֻּלּוֹ וּמִמֶּנּוּ דִּבּוּר

שֶׁנַּעֲשֶׂה שִׂיחָה בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, וְהַכּל דּוֹבְרִין מִמֶּנּוּ

וְהוּא הוֹלֵך נָע וָנָד וּמִתְפַּזֵּר בְּפִי כֻּלָּם

וְאֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁבָּא לְשָׁם יֵשׁ לוֹ עִנּוּיִים וְצָרוֹת מְשֻׁנּוֹת

כִּי אֵצֶל כָּל אֵחָד יֵשׁ לוֹ פַּרְעה לְפִי בְּחִינָתוֹ

וּכְשֶׁבָּא לְפִי אָדָם גָּדוֹל שָׁם פַּרְעה מֶלֶך וּמִצְרַיִם מְדִינָה וּשְׁלֹשָׁה שָׂרִים

אַף כְּשֶׁהֵם תּוֹפְסִים הַדִּבּוּר וְנוֹפֵל אֲלֵיהֶם צַר לוֹ מְאד

עִם כָּל זֶה יֵשׁ לוֹ נַיְחָא, שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִמְצא שָׁם נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים וְיִהְיֶה טוֹבָה מִזֶּה

אַך כְּשֶׁבָּא לְפִי אֲנָשִׁים שְׁפָלִים

וְשָׁם כְּשֶׁתּוֹפְסִים הַדִּבּוּר לְהָערֶף וְהוּא נוֹפֵל שָׁם

וְשָׁם מִדְבַּר שְׁמָמָה צִיָּה וַעֲרָבָה לא עָבַר בָּהּ אִישׁ

אֵין לוֹ עִם מִי לִפְגּעַ, צַר וּמַר מְאד

הַנֶּפֶשׁ הוֹלֶכֶת נָעָה וְנָדָה וּמִתְפַּזֶּרֶת בְּפִזּוּר הַנֶּפֶשׁ בְּפִי כַּמָּה אֲנָשִׁים

וְהוּא עָיֵף וְרָעֵב וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר, וְאֵין לָהּ אכֶל לְהָשִׁיב נַפְשָׁהּ הָרְעֵבָה

וְהַצְּמֵאָה וְאוֹכֶלֶת אֶת עַצְמָהּ בִּבְחִינַת: "אִישׁ בְּשַׂר זְרוֹעוֹ יאכֵלוּ"

וּכְדִמְיוֹן הָאִישׁ שֶׁגָּבַר עָלָיו הַקְּרִירוּת מְאד וְאֵין לוֹ שׁוּם כִּסּוּי לְחַמֵּם עַצְמוֹ וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ

וְהוּא מְכַפֵּל וּמְחַבֵּק וּמְכַוֵּץ עַצְמוֹ

כְּמוֹ כֵן הַנֶּפֶשׁ, אֵין לָהּ שׁוּם כִּסּוּי לְהִתְעַטֵּף וּלְכַסּוֹת עַצְמָהּ

וְהִיא בְּחִינַת: "נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף" שֶׁמִּתְעַטֶּפֶת מֵעַצְמָהּ מִנֵּהּ וּבֵהּ

וְכָל כָּך נִתְעַלְּפָה, עַד שֶׁאֲפִילּוּ אִם נוֹתְנִין לָהּ דְּבַר מַאֲכָל, אֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַבֵּל לֶאֱכל

כְּמוֹ הַחוֹלֶה שֶׁמֻּטָּל זְמַן רַב בְּחָלְיוֹ, עַד שֶׁנִּתְעַלֵּף כָּל כָּך, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַבֵּל שׁוּם מַאֲכָל

וּכְשֶׁנּוֹתְנִין לוֹ, הוּא דּוֹחֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל

וּמַה נַּעֲשֶׂה, וַאֲנַחְנוּ גָּרַמְנוּ לְעַצְמֵנוּ, שֶׁלּא שָׁמַעְנוּ לְעֵצוֹת טוֹבוֹת שֶׁנָּתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

[כִּי פָנוּ אֵלַי ערֶף, וְלא פָנִים]

וְאָז הוּא חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין, כִּי נִתְפַּס וְנֶאֱסַר שָׁם

וְלִפְעָמִים מַגְבִּיהוֹ לְמַעְלָה וּמַעֲלֵהוּ לַשָּׁמַיִם

וְאַחַר כָּך מַשְׁלִיכוֹ מְאד לְמַטָּה

כִּי הָעֲלִיָּה לא הָיְתָה כְּסֵדֶר, רַק בְּדֶרֶך הַשְׁלָכָה כִּלְאַחַר יָד לְמַעְלָה

וְעַל כֵּן נִשְׁלָך לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת"

הַשֵּׁם יִתְבָּרַך יִשְׁלַח רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ

כִּי בָּטָחְנוּ שֶׁיִּהְיֶה הַכּל נָכוֹן, וְיֵיטִיב אַחֲרִיתֵנוּ אָמֵן

[כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

אֲבָל אַחַר כָּך, כְּשֶׁרָאָה דְּבָרִים אֵלֶּה אֶצְלִי בִּכְתָב, אָמַר: שֶׁדְּבָרִים אֵלֶּה לא כְּתַבְתִּים יָפֶה כָּרָאוּי

וְאָמַר שֶׁכָּל דְּבָרִים אֵלֶּה מְקֻשָּׁרִים לְמַאֲמָר רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת', שֶׁהֵם מְבאָרִים בְּמִזְמוֹר ק"ז

וּכְפִי הַנִּרְאֶה וּמוּבָן מִדְּבָרָיו, שֶׁכָּל אַרְבָּעָה הַנַּ"ל, שֶׁהֵם הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת וַחֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְחוֹלֶה וְיוֹרְדֵי הַיָּם

הַכּל מְרַמֵּז עַל צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ, כַּמְבאָר לְעֵיל בְּעִנְיַן צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ

שֶׁהוֹלֶכֶת נָעָה וְנָדָה, עָיֵף וְרָעֵב וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת תָּעוּ בַּמִּדְבָּר וְכוּ'

וְכֵן מְדַבֵּר מֵעִנְיַן חֳלִי הַנֶּפֶשׁ, שֶׁכָּל כָּך נִתְעַלְּפָה, עַד אֲשֶׁר אֲפִילּוּ אִם נוֹתְנִין לָהּ דְּבַר מַאֲכָל וְכוּ'

וְזֶה בְּחִינַת: "כָּל אכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם", שֶׁמְּדַבֵּר מֵחוֹלֶה

וְכֵן מְדַבֵּר מֵעִנְיַן חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים

וּמֵעִנְיַן: "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת", שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יוֹרְדֵי הַיָּם

וּמְבאָר כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁמְּרַמֵּז כָּל הָאַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת

עַל עִנְיַן צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ מַחֲלקֶת רַבִּים

וְרַבִּים קָמִים עָלֶיהָ, וְסוֹבֶלֶת עִנּוּיִים וְיִסּוּרִים וְטִלְטוּלִים גְּדוֹלִים וְצָרוֹת מְשֻׁנּוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מַצִּיל אוֹתָהּ בְּכָל פַּעַם מִכָּל הַצָּרוֹת

וְעַל זֶה אָנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת תָּמִיד

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך יְזַכֵּנוּ לְהָבִין כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה

[וְעַיֵּן עִנְיָן זֶה בְּהַתּוֹרָה "וַיַּסֵּב אֱלהִים" בְּסִימָן ס"ב]
שיחות הר"ן - אות קעד - גדולות נוראות השגתו
...שמעתי מרבי שמעון הנזכר לעיל שאמר לו רבנו זכרונו לברכה, פה ברסלב סוף ימיו. כמו שאתה רואה אותי כל מה שיגעתי וטרחתי ופעלתי על ידי עבודתי מעודי עד היום הזה עתה אני יכול לפעל כל זה ביום אחד ואחר כך בזמן אחר אמר לו שעתה יכול לפעל כל זה בשעה אחת ואחר כך אמר שעתה יכול לפעל כל זה ברגע אחת והבן היטב עד היכן הדברים מגיעים כי בעת שאמר זאת לרבי שמעון כבר השיג מה שהשיג וכבר אמר עד אותה העת כמה פעמים שכל העבודה והשגה שמקדם אינה נחשבת לכלום נגד מה שהשיג עכשו אף על פי שגם מקדם היתה השגתו עצומה ונשגבה מאד מאד וכן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פה - פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה
...מוהר"ן ח"א - תורה פה - פוסעים בו פסיעה קטנה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] פוסעים בו פסיעה קטנה כי מתחלה המלכות היא אצל זעיר אנפין בבחינת 'אושיט פסיעה לבר', כמובא בזוהר הקדוש סועדים בו פרוש כשאנו רוצים לתקנה ולגדלה בבחינת סעד ועזר כנגדו, שיהא פנים בפנים ולברך שלש פעמים פרוש שצריך להאיר את נצח הוד יסוד דזעיר אנפין כי משם עקר בנינה צדקתם תצהיר פרוש על ידי מה מתברכין נצח הוד יסוד דזעיר אנפין על ידי המחין שהוא מקבל כמובא והמחין הם ארבע, חכמה בינה חסד וגבורה והם מלבשים בנצח הוד יסוד דבינה כאור שבעת הימים...
ספר המידות - מריבה
...- מריבה חלק א' א. אין תקומה במלחמה על ידי העברת השבועה. ב. מי שרודף את חברו, הקדוש ברוך הוא מביא עליו רעה, כדי שישכח את חברו מלרדוף אותו. ג. על ידי קריאת הלל יושיע לך הקדוש ברוך הוא מאויביך. ד. על ידי כבוד התורה אדם נצול משונאיו. ה. קדם המלחמה צריך תפילה לה' יתברך. ו. בכל פעם שאדם נופל מאמונתו, הוא ממשיך עליו מתנגד גדול ועשיר. ז. כשאדם מתפלל על שונאיו, יתפלל בבקר. ח. הסתכלות בכל פעם על השמים זהו מבטל שנאת האויבים. ט. כששוכח את העניים אין מנצח. י. עני שהרשע רודף אותו, תדע שהוא בעל גאוה. יא. מי שהוא...
שיחות הר"ן - אות רי - גדולות נוראות השגתו
...אמר. כל מה שהוא צריך לעשות ברבים קשה לו מאד מאד וצריך שיהיה לו מסירת נפש ממש על זה וספר שקדם הקדוש כשרוצה להתחיל תבה הראשונה של הקדוש נדמה לו שתצא נפשו ממש וכן קדם אמירת התורה כשרוצה להתחיל לומר תורה אזי נדמה לו שבתבה הראשונה שיאמר תצא נפשו ממש ולא היה מתפלל לפני העמוד בשום פעם ולא עשה שום דבר כיוצא בזה כגון קריאת המגלה וקריאת התורה ואפילו לקרות לפני התוקע ושאר דברים כאלה רק קדוש וזמירות על שלחנו בשבת קדש ואמירת התורה וגם זה היה כבד עליו מאד כנזכר לעיל ואפילו כשהיה צריך לומר קדיש על אמו ביום היארצייט...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מז - סַכָּנָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה
...מוהר"ן ח"ב - תורה מז - סכנה גדולה לומר תורה סכנה גדולה לומר תורה וצריך לזה יגיעה גדולה ואמנות יתרה שיוכל לשקל בפלס דבריו באפן שלא ישמע כל אחד ואחד מהשומעין כי אם מה שצריך לו, לא יותר ואף על פי שהכל שומעין כל התורה שאומר עם כל זה לא ישמע כל אחד רק מה שצריך לבד וכמובא על פסוק "וישמע יתרו": 'והלא כל העולם שמעו, אלא יתרו שמע' וכו' כי רק שמיעת יתרו נחשב לשמיעה, שנכנס באזניו ושמיעת כל העולם אינו נחשב שמיעה כלל ומי שאינו יכול לומר תורה בבחינה זו, אסור לו לומר תורה כי כל אחד ואחד כשבא אל הצדיק לשמע תורה...
חיי מוהר"ן - פד - סיפורים חדשים
...אות פד מה שספר קדם ראש השנה תקס"ט סוף קיץ תקס"ח ובאותו העת הביא לו השוחט מטעפליק כסא נפלאה. וסמוך לזה ספר זאת שראה במראה או בחלום שהביאו לו כסא, והיה אש סביבה. והלכו כל העולם אנשים ונשים וטף לראותה. וכשחזרו משם אזי תכף נתקשרו זה עם זה ונעשה שדוכים ביניהם. וגם כל מנהיגי הדור כלם הלכו לראותה. ושאלתי כמה היא רחוקה, ומפני מה תכף נעשו שדוכים. והלכתי והקפתי סביבם לילך שם. ושמעתי שהולך ובא ראש השנה. והייתי מספק אם לחזר אם להתעכב שם והייתי נבוך בדעתי ואמרתי בלבי איך אשאר בכאן על ראש השנה ואמרתי בדעתי לפי...
ספר המידות - זכירה
...חלק א' א. מי שמביש פני חברו, נעשה שכחן. ב. על ידי דאגה בא שכחה. ג. על ידי למוד בפה מלא בא זכירה. ד. על ידי צער בא שכחה. ה. כשתציר לפניך צורת אביך ואמך, תבוא לזכירה. ו. על ידי מצות מעשיות האדם נתר ממדת שכחה ונקשר במדת זכירה. ז. על ידי ניאוף מאבד הזכרון. ח. על ידי כזבים בא שכחה. ט. מי שאין לו זכרון, יחזיר את בני אדם בתשובה. י. מי שאין לו זכרון, בידוע שלא תקן חטאות נעורים. יא. מי שהוא שכחן, יתן צדקה. יב. מי שאין לו זכרון, יקדש את עצמו בקדשה גדולה. יג. על ידי שפלות תזכה לזכרון. יד. על ידי עצבות בא שכחה...
שיחות הר"ן - אות קח
שיחות הר"ן - אות קח ידוע שלמוד הזוהר מסגל מאד מאד ודע שעל ידי למוד הזוהר נעשה חשק לכל מיני למודם של התורה הקדושה והלשון הקדוש של הזוהר מעורר מאד לעבודת השם יתברך דהינו השבח שמשבח ומפאר את העובד ה' דהינו הלשון הרגיל בזוהר לומר זכאה וכו' על כל מצוה ועבודה ולהפך הצעקה שצועק וי וכו' וי לה וי לנשמתה על הסר מעבודת ה' אלו הלשונות מעוררים מאד את האדם לעבודתו יתברך
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סה - וַיּאמֶר בּעַז אֶל רוּת
...ויאמר בעז אל רות ויאמר בעז אל רות, הלא שמעת בתי, אל תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה וכו' עיניך בשדה אשר יקצרון, והלכת אחריהן הלוא צויתי את הנערים לבלתי נגעך וצמת, והלכת אל הכלים ושתית, מאשר ישאבון הנערים א. דע כי יש שדה, ושם גדלים אילנות ועשבים יפים ונאים מאד וגדל יקר יפי השדה וגדוליו אי אפשר לספר, אשרי עין ראתה זאת ואילנות ועשבים, הם בחינת נשמות קדושות הגדלים שם ויש כמה וכמה נשמות ערמות, שהם נעים ונדים מחוץ לשדה וממתינים ומצפים על תקון, שיוכלו לשוב ולכנס אל מקומם וגם אפילו נשמה גדולה, שבה...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יט
...סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יט ואחר שבת ביום ראשון בא הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל אל רבנו, זכרונו לברכה, לאכסניא שלו ודברו ביחוד שניהם ואחר יום או יומים נפל רבנו, זכרונו לברכה, על ערש דוי רחמנא לצלן ושלח על פדיון להצדיק הנ"ל ובכל יום ויום היה הולך הרב מורנו הרב אברהם הנ"ל לבקרו אחר כך היה שם המעשה המפרסם של המסור שהיה שם והמסור היה אחד מאנשי חוץ לארץ שבאו לשם ונעשה מסור אצל הפעשא ועשה רעות גדולות לאנשי טבריה ותפס את גדולי העיר בשביה ותפס אותם בבור תשעה שבועות ואחר כך נסעו אנשי הספרדים אל הפעשא...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 23_12_2025 השעה 01:59:36 - wesi2