ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסג - לִפְעָמִים מֻנָּח הַדִּבּוּר וּמוּכָן לָצֵאת
לפעמים מנח הדבור ומוכן לצאת, ואינו יוצא דרך הפה כי אם דרך הערף [וממש אפשר לשמע כמה פעמים שהדבור אינו יוצא דרך הפה רק דרך הערף] כי יש שלש קליפות והקליפות רוצים תמיד לתפס הדבור לעצמם בפרט דבור הקדוש מאדם גדול כי אצלם כל הדבורים יפים ונאים וחשובים, ורוצים לתפסם מכל שכן כשהדבור נאה באמת כי המצריים שהיו כלם שחורים אלו לא היתה שרה יפת תאר כל כך, גם כן היתה חשובה בעיניהם מאד והדבור הוא בחינות שרה לכל אחד לפי ערכו יש שהוא בחינות שרה לאמתי (ברכות יג) : שהוא מושל בדבור שלו על עיר ומדינה ויש שהוא בחינת שרה על כל העולם כלו ויש שהוא שורר בביתו אך אצלם שהם בחינות מצרים, שכלם שחורים ושפלים כל הדבורים חשובים ורוצים לתפסם כי השלש קליפות הם שר האופים ושר המשקים ושר הטבחים, שהם תאוות אכילה ושתיה ופרעה הוא אותיות הערף שעומד אחורי הקדשה ותכף שרואין השלשה שרים הנ"ל, שהם שרי פרעה, את שרה שהוא הדבור אזי יפה ונאה בעיניהם ותופסים אותו לפרעה כמו שכתוב (בראשית י"ב) : "ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה" כי השלשה שרים הנ"ל הם קנה וושט וורידין, ותופסין הדבור להערף והנה כשהדבור הוא דבור הקדוש בחינות שרה שהיה שכינה עמה אף שהיה צר לאברהם מאד מאד בעת שנלקחה עם כל זה ידע ובטח בה' שהוא טובה גדולה שנתפסה לשם שנעשה מזה נחת גדול להשם יתברך שהוא בחינת "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו" (קהלת ח) שלקטה משם ניצוצות הקדושים כידוע אבל אם הוא דבור פשוט, חס ושלום אפשר שיתפסו אותו לשם, וכמעט, חס ושלום, ישתקע שם אם לא שיבוא צדיק אמת, שיש לו כח להוציאו משם ויש אדם, שנעשה מכלו וממנו דבור שנעשה שיחה בפי הבריות, והכל דוברין ממנו והוא הולך נע ונד ומתפזר בפי כלם ואצל כל אחד ואחד שבא לשם יש לו ענויים וצרות משנות כי אצל כל אחד יש לו פרעה לפי בחינתו וכשבא לפי אדם גדול שם פרעה מלך ומצרים מדינה ושלשה שרים אף כשהם תופסים הדבור ונופל אליהם צר לו מאד עם כל זה יש לו ניחא, שאפשר לו למצא שם ניצוצות הקדושים ויהיה טובה מזה אך כשבא לפי אנשים שפלים ושם כשתופסים הדבור להערף והוא נופל שם ושם מדבר שממה ציה וערבה לא עבר בה איש אין לו עם מי לפגע, צר ומר מאד הנפש הולכת נעה ונדה ומתפזרת בפזור הנפש בפי כמה אנשים והוא עיף ורעב וצמא במדבר, ואין לה אכל להשיב נפשה הרעבה והצמאה ואוכלת את עצמה בבחינת: "איש בשר זרועו יאכלו" (ישעיה ט) וכדמיון האיש שגבר עליו הקרירות מאד ואין לו שום כסוי לחמם עצמו ולהתעטף בו והוא מכפל ומחבק ומכוץ עצמו כמו כן הנפש, אין לה שום כסוי להתעטף ולכסות עצמה והיא בחינת: "נפשם בהם תתעטף" שמתעטפת מעצמה מנה ובה וכל כך נתעלפה, עד שאפילו אם נותנין לה דבר מאכל, אינה יכולה לקבל לאכל כמו החולה שמטל זמן רב בחליו, עד שנתעלף כל כך, שאי אפשר לו לקבל שום מאכל וכשנותנין לו, הוא דוחה ואינו יכול לקבל ומה נעשה, ואנחנו גרמנו לעצמנו, שלא שמענו לעצות טובות שנתן לנו השם יתברך [כי פנו אלי ערף, ולא פנים] ואז הוא חבוש בבית האסורין, כי נתפס ונאסר שם ולפעמים מגביהו למעלה ומעלהו לשמים ואחר כך משליכו מאד למטה כי העליה לא היתה כסדר, רק בדרך השלכה כלאחר יד למעלה ועל כן נשלך למטה כמו שכתוב (תהלים ק"ז) : "יעלו שמים ירדו תהומות" השם יתברך ישלח רפואת הנפש כי בטחנו שיהיה הכל נכון, וייטיב אחריתנו אמן [כל זה שמעתי מפיו הקדוש אבל אחר כך, כשראה דברים אלה אצלי בכתב, אמר: שדברים אלה לא כתבתים יפה כראוי ואמר שכל דברים אלה מקשרים למאמר רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות נד:) : 'ארבעה צריכין להודות', שהם מבארים במזמור ק"ז וכפי הנראה ומובן מדבריו, שכל ארבעה הנ"ל, שהם הולכי מדברות וחבושים בבית האסורים וחולה ויורדי הים הכל מרמז על צרות הנפש, כמבאר לעיל בענין צרות הנפש שהולכת נעה ונדה, עיף ורעב וצמא במדבר וכו' וזה בחינת תעו במדבר וכו' וכן מדבר מענין חלי הנפש, שכל כך נתעלפה, עד אשר אפילו אם נותנין לה דבר מאכל וכו' וזה בחינת: "כל אכל תתעב נפשם", שמדבר מחולה וכן מדבר מענין חבוש בבית האסורים ומענין : "יעלו שמים ירדו תהומות", שזהו בחינת יורדי הים ומבאר כונתו הקדושה, שמרמז כל הארבעה צריכין להודות על ענין צרות הנפש בעבודת השם שיש עליה מחלקת רבים ורבים קמים עליה, וסובלת ענויים ויסורים וטלטולים גדולים וצרות משנות וכו' כנ"ל והשם יתברך מציל אותה בכל פעם מכל הצרות ועל זה אנו חיבים להודות תמיד והשם יתברך יזכנו להבין כונתו הקדושה [ועין ענין זה בהתורה "ויסב אלהים" בסימן ס"ב]
לִפְעָמִים מֻנָּח הַדִּבּוּר וּמוּכָן לָצֵאת, וְאֵינוֹ יוֹצֵא דֶּרֶך הַפֶּה כִּי אִם דֶּרֶך הָערֶף

[וּמַמָּשׁ אֶפְשָׁר לִשְׁמעַ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהַדִּבּוּר אֵינוֹ יוֹצֵא דֶּרֶך הַפֶּה רַק דֶּרֶך הָערֶף]

כִּי יֵשׁ שָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת

וְהַקְּלִיפּוֹת רוֹצִים תָּמִיד לִתְפּס הַדִּבּוּר לְעַצְמָם

בִּפְרָט דִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ מֵאָדָם גָּדוֹל

כִּי אֶצְלָם כָּל הַדִּבּוּרִים יָפִים וְנָאִים וַחֲשׁוּבִים, וְרוֹצִים לְתָפְסָם

מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהַדִּבּוּר נָאֶה בֶּאֱמֶת

כִּי הַמִּצְרִיִּים שֶׁהָיוּ כֻּלָּם שְׁחוֹרִים

אִלּוּ לא הָיְתָה שָׂרָה יְפַת תּאַר כָּל כָּך, גַּם כֵּן הָיְתָה חֲשׁוּבָה בְּעֵינֵיהֶם מְאד

וְהַדִּבּוּר הוּא בְּחִינוֹת שָׂרָה לְכָל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ

יֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת שָׂרָה לְאֻמָּתִי: שֶׁהוּא מוֹשֵׁל בַּדִּבּוּר שֶׁלּוֹ עַל עִיר וּמְדִינָה

וְיֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׂרָה עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ

וְיֵשׁ שֶׁהוּא שׂוֹרֵר בְּבֵיתוֹ

אַך אֶצְלָם שֶׁהֵם בְּחִינוֹת מִצְרִים, שֶׁכֻּלָּם שְׁחוֹרִים וּשְׁפָלִים

כָּל הַדִּבּוּרִים חֲשׁוּבִים וְרוֹצִים לְתָפְסָם

כִּי הַשָּׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הֵם שַׂר הָאוֹפִים וְשַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הַטַּבָּחִים, שֶׁהֵם תַּאֲווֹת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה

וּפַרְעה הוּא אוֹתִיּוֹת הָערֶף

שֶׁעוֹמֵד אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה

וְתֵכֶף שֶׁרוֹאִין הַשְּׁלֹשָׁה שָׂרִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם שָׂרֵי פַּרְעה, אֶת שָׂרָה שֶׁהוּא הַדִּבּוּר

אֲזַי יָפֶה וְנָאֶה בְּעֵינֵיהֶם וְתוֹפְסִים אוֹתוֹ לְפַרְעה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּרְאוּ אוֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעה וַיְהַלֲלוּ אוֹתָהּ אֶל פַּרְעה"

כִּי הַשְּׁלֹשָׁה שָׂרִים הַנַּ"ל הֵם קָנֶה וּוֵשֶׁט וּוְרִידִין, וְתוֹפְסִין הַדִּבּוּר לְהָערֶף

וְהִנֵּה כְּשֶׁהַדִּבּוּר הוּא דִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ בְּחִינוֹת שָׂרָה שֶׁהָיָה שְׁכִינָה עִמָּהּ

אַף שֶׁהָיָה צַר לְאַבְרָהָם מְאד מְאד בְּעֵת שֶׁנִּלְקְחָה

עִם כָּל זֶה יָדַע וּבָטַח בַּה' שֶׁהוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה שֶׁנִּתְפְּסָה לְשָׁם

שֶׁנַּעֲשָׂה מִזֶּה נַחַת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

שֶׁהוּא בְּחִינַת "עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בָּאָדָם לְרַע לוֹ"

שֶׁלִּקְּטָה מִשָּׁם נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים כַּיָּדוּעַ

אֲבָל אִם הוּא דִּבּוּר פָּשׁוּט, חַס וְשָׁלוֹם

אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְפְּסוּ אוֹתוֹ לְשָׁם, וְכִמְעַט, חַס וְשָׁלוֹם, יִשְׁתַּקַּע שָׁם

אִם לא שֶׁיָּבוֹא צַדִּיק אֱמֶת, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּחַ לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם

וְיֵשׁ אָדָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה מִכֻּלּוֹ וּמִמֶּנּוּ דִּבּוּר

שֶׁנַּעֲשֶׂה שִׂיחָה בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, וְהַכּל דּוֹבְרִין מִמֶּנּוּ

וְהוּא הוֹלֵך נָע וָנָד וּמִתְפַּזֵּר בְּפִי כֻּלָּם

וְאֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁבָּא לְשָׁם יֵשׁ לוֹ עִנּוּיִים וְצָרוֹת מְשֻׁנּוֹת

כִּי אֵצֶל כָּל אֵחָד יֵשׁ לוֹ פַּרְעה לְפִי בְּחִינָתוֹ

וּכְשֶׁבָּא לְפִי אָדָם גָּדוֹל שָׁם פַּרְעה מֶלֶך וּמִצְרַיִם מְדִינָה וּשְׁלֹשָׁה שָׂרִים

אַף כְּשֶׁהֵם תּוֹפְסִים הַדִּבּוּר וְנוֹפֵל אֲלֵיהֶם צַר לוֹ מְאד

עִם כָּל זֶה יֵשׁ לוֹ נַיְחָא, שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִמְצא שָׁם נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים וְיִהְיֶה טוֹבָה מִזֶּה

אַך כְּשֶׁבָּא לְפִי אֲנָשִׁים שְׁפָלִים

וְשָׁם כְּשֶׁתּוֹפְסִים הַדִּבּוּר לְהָערֶף וְהוּא נוֹפֵל שָׁם

וְשָׁם מִדְבַּר שְׁמָמָה צִיָּה וַעֲרָבָה לא עָבַר בָּהּ אִישׁ

אֵין לוֹ עִם מִי לִפְגּעַ, צַר וּמַר מְאד

הַנֶּפֶשׁ הוֹלֶכֶת נָעָה וְנָדָה וּמִתְפַּזֶּרֶת בְּפִזּוּר הַנֶּפֶשׁ בְּפִי כַּמָּה אֲנָשִׁים

וְהוּא עָיֵף וְרָעֵב וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר, וְאֵין לָהּ אכֶל לְהָשִׁיב נַפְשָׁהּ הָרְעֵבָה

וְהַצְּמֵאָה וְאוֹכֶלֶת אֶת עַצְמָהּ בִּבְחִינַת: "אִישׁ בְּשַׂר זְרוֹעוֹ יאכֵלוּ"

וּכְדִמְיוֹן הָאִישׁ שֶׁגָּבַר עָלָיו הַקְּרִירוּת מְאד וְאֵין לוֹ שׁוּם כִּסּוּי לְחַמֵּם עַצְמוֹ וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ

וְהוּא מְכַפֵּל וּמְחַבֵּק וּמְכַוֵּץ עַצְמוֹ

כְּמוֹ כֵן הַנֶּפֶשׁ, אֵין לָהּ שׁוּם כִּסּוּי לְהִתְעַטֵּף וּלְכַסּוֹת עַצְמָהּ

וְהִיא בְּחִינַת: "נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף" שֶׁמִּתְעַטֶּפֶת מֵעַצְמָהּ מִנֵּהּ וּבֵהּ

וְכָל כָּך נִתְעַלְּפָה, עַד שֶׁאֲפִילּוּ אִם נוֹתְנִין לָהּ דְּבַר מַאֲכָל, אֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַבֵּל לֶאֱכל

כְּמוֹ הַחוֹלֶה שֶׁמֻּטָּל זְמַן רַב בְּחָלְיוֹ, עַד שֶׁנִּתְעַלֵּף כָּל כָּך, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַבֵּל שׁוּם מַאֲכָל

וּכְשֶׁנּוֹתְנִין לוֹ, הוּא דּוֹחֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל

וּמַה נַּעֲשֶׂה, וַאֲנַחְנוּ גָּרַמְנוּ לְעַצְמֵנוּ, שֶׁלּא שָׁמַעְנוּ לְעֵצוֹת טוֹבוֹת שֶׁנָּתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

[כִּי פָנוּ אֵלַי ערֶף, וְלא פָנִים]

וְאָז הוּא חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין, כִּי נִתְפַּס וְנֶאֱסַר שָׁם

וְלִפְעָמִים מַגְבִּיהוֹ לְמַעְלָה וּמַעֲלֵהוּ לַשָּׁמַיִם

וְאַחַר כָּך מַשְׁלִיכוֹ מְאד לְמַטָּה

כִּי הָעֲלִיָּה לא הָיְתָה כְּסֵדֶר, רַק בְּדֶרֶך הַשְׁלָכָה כִּלְאַחַר יָד לְמַעְלָה

וְעַל כֵּן נִשְׁלָך לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת"

הַשֵּׁם יִתְבָּרַך יִשְׁלַח רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ

כִּי בָּטָחְנוּ שֶׁיִּהְיֶה הַכּל נָכוֹן, וְיֵיטִיב אַחֲרִיתֵנוּ אָמֵן

[כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

אֲבָל אַחַר כָּך, כְּשֶׁרָאָה דְּבָרִים אֵלֶּה אֶצְלִי בִּכְתָב, אָמַר: שֶׁדְּבָרִים אֵלֶּה לא כְּתַבְתִּים יָפֶה כָּרָאוּי

וְאָמַר שֶׁכָּל דְּבָרִים אֵלֶּה מְקֻשָּׁרִים לְמַאֲמָר רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת', שֶׁהֵם מְבאָרִים בְּמִזְמוֹר ק"ז

וּכְפִי הַנִּרְאֶה וּמוּבָן מִדְּבָרָיו, שֶׁכָּל אַרְבָּעָה הַנַּ"ל, שֶׁהֵם הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת וַחֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְחוֹלֶה וְיוֹרְדֵי הַיָּם

הַכּל מְרַמֵּז עַל צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ, כַּמְבאָר לְעֵיל בְּעִנְיַן צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ

שֶׁהוֹלֶכֶת נָעָה וְנָדָה, עָיֵף וְרָעֵב וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת תָּעוּ בַּמִּדְבָּר וְכוּ'

וְכֵן מְדַבֵּר מֵעִנְיַן חֳלִי הַנֶּפֶשׁ, שֶׁכָּל כָּך נִתְעַלְּפָה, עַד אֲשֶׁר אֲפִילּוּ אִם נוֹתְנִין לָהּ דְּבַר מַאֲכָל וְכוּ'

וְזֶה בְּחִינַת: "כָּל אכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם", שֶׁמְּדַבֵּר מֵחוֹלֶה

וְכֵן מְדַבֵּר מֵעִנְיַן חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים

וּמֵעִנְיַן: "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת", שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יוֹרְדֵי הַיָּם

וּמְבאָר כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁמְּרַמֵּז כָּל הָאַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת

עַל עִנְיַן צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ מַחֲלקֶת רַבִּים

וְרַבִּים קָמִים עָלֶיהָ, וְסוֹבֶלֶת עִנּוּיִים וְיִסּוּרִים וְטִלְטוּלִים גְּדוֹלִים וְצָרוֹת מְשֻׁנּוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מַצִּיל אוֹתָהּ בְּכָל פַּעַם מִכָּל הַצָּרוֹת

וְעַל זֶה אָנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת תָּמִיד

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך יְזַכֵּנוּ לְהָבִין כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה

[וְעַיֵּן עִנְיָן זֶה בְּהַתּוֹרָה "וַיַּסֵּב אֱלהִים" בְּסִימָן ס"ב]
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעה - מַעֲלַת הַבְּכִיָה הוּא כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה
...קעה - מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה עקר מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה ואפילו' החרטה טוב מאד שתהיה מחמת שמחה שמרב שמחתו בהשם יתברך הוא מתחרט ומתגעגע מאד על שמרד נגדו בימים הראשונים ומתעורר לו בכיה מחמת רב השמחה וזה עקר מעלת הבכיה, שתהיה מחמת שמחה וזה בכיה הוא ראשי תבות בשמך יגילון כל היום שעקר הבכיה שתהיה מחמת שמחה בשמו יתברך כי בכיה הוא מתעורר משם ס"ג, שהוא בבינה ועל כן בכיה בגימטריא המלוי של ס"ג כמובא בכתבי האר"י הינו שהתעוררות הבכיה...
גם לגן עדן צריך להתרגל
...מגהנום לגן עדן, לא כ"כ קל לו להתרגל לגן עדן ויש קשיי הסתגלות גם לגן עדן. איפה רבי נחמן מברסלב כותב משהו כזה? תשובה: כאן breslev.eip.co.il/?key=316 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מד - מה שמכין כף אל כף בשעת התפלה כמו שאנו רואין בחוש, שבני אדם הבאים למדינה שאינם מרגלים באוירה על ידי זה הם נחלשים ומתים אפילו מנוה הרעה לנוה היפה כן הדבר בתפילה אפילו כשעומד להתפלל במקום שהתפלל צדיק אף על פי כן קשה לו מאד להתפלל שם כי אינו מרגל באוירא של מקום היינו, כי גם...
שיחות הר"ן - אות צא
...בלמודו הוא להזהר לבלי לדבר על שום איש ישראלי כמו כשהכלה היא יפה אזי האהבה בשלמות אבל כשיש להכלה איזה חסרון ומום אזי בודאי אין האהבה בשלמות כמו כן התורה נקראת כלה כמו שכתוב: "תורה צוה לנו משה מורשה" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה: "אל תקרי מורשה אלא מאורסה" וכל אחד מישראל יש לו אות בתורה כי ששים רבוא אותיות התורה כנגד ששים רבוא נשמות ישראל וכשיש חסרון באחד מישראל נמצא שיש חסרון בתורה ששם שרש נשמות ישראל כנ"ל ועל כן בודאי אי אפשר לאהב את התורה בשלמות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סא - עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים
...ואמר: "ה' שמעתי שמעך יראתי", אמר: התם יאות הוי למדחל וכו' א. על ידי אמונת חכמים, יכולין להוציא משפטנו לאור כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא הינו בחינת דרך הממצע, שאינו נוטה לימין ולשמאל וזה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" ועל כן, על ידי זה יוצא המשפט ברור כנ"ל, בבחינת: "משפטי אמת" הינו, כי כל הלמודים שהאדם לומד צריך שיקבל ויוציא מהם משפטי אמת, שלא יהיה בבחינת משפט מעקל דהינו, שיקבל וילמד מכל הלמודים שלומד...
שיחות הר"ן - אות רעט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הר"ן - אות רעט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת אמר לי בזו הלשון [וכשכבר רע מאד אזי מתבטלים לגמרי] ושאלתי אותו: איך מבטלין עצמו ? והשיב [סוגרין הפה והעינים והרי זה ביטול] מזה מובן עצה שכשהבעל דבר מתגבר מאד מאד על האדם ומבלבל דעתו מאד בכמה מיני הרהורים רעים ובלבולים הרבה שקשה לו מאד לנצחם אזי יבטל האדם עצמו לגמרי כי כל האדם יכול לבטל עצמו לגמרי לפעמים דהינו לסתם פיו ועיניו ולסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת ומחשבה כלל רק יבטל עצמו להשם יתברך ל...
ביטחון אמיתי דקדושה ובטחון דסטרא אחרא
...דסטרא אחרא רבי נחמן מברסלב מבאר כאן breslev.eip.co.il/?key=331 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ס - דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול וגם כאן breslev.eip.co.il/?key=334 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סג - סוד כונת המילה כי יש בחינת ביטחון אמת דקדושה, ויש בטחון של שקר של הסטרא אחרא. ובטחון דקדושה הוא אמת וביטחון דסטרא אחרא הוא שקר וכולי. והביטחון דקדושה שהוא כולו אמת, הוא תלוי בשכל, כמבואר כאן breslev.eip.co.il/?key=495 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכה...
ספר המידות - חקירה
ספר המידות - חקירה חלק א' א. על ידי החקירות בעולם התהו, הינו מה למעלה מה למטה וכו', על ידי זה גורם קללה, והשומר את עצמו מחקירות האלו גורם ברכה. ב. על ידי החקירה במה למעלה ומה למטה וכו', על ידי זה מזונותיו ביגיעה רבה. ג. המעמיק בעיונו במעשי מרכבה, נסתלק קדם זמנו.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מז - וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹע
...ח"א - תורה מז - ואכלתם אכול ושבוע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואכלתם אכול ושבוע והללתם וכו' מי שהוא משקע בתאוות אכילה בידוע שהוא רחוק מאמת ובידוע שדינים שורין עליו גם זה סימן על דלות גם יבוא לידי בזיונות ובושות "כרם זלת לבני אדם", 'כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו ככרום' . ודע מי שהוא משבר תאוות אכילה הקדוש ברוך הוא עושה על ידו מופתים כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה . כתיב "אשר לא ישא פנים" וכתיב: "ישא ה' פניו אליך" 'אמר הקדוש ברוך הוא: איך לא אשא להם...
שיחות הר"ן - אות סט
שיחות הר"ן - אות סט "זמרו למי שמנצחין אותו ושמח" כי צריכין לנצח אותו יתברך כביכול כי אף על פי שנדמה להאדם שהשם יתברך אינו רוצה לקרבו מחמת שקלקל הרבה וגם עכשו אינו מתנהג כראוי כרצונו יתברך אף על פי כן צריך האדם לחזק עצמו ביותר ולהשתטח עצמו לפניו ולפרש כפיו אליו יתברך שירחם עליו ויקרבהו לעבודתו כי אף על פי כן אני רוצה להיות ישראלי נמצא שרוצה לנצח את השם יתברך כביכול והשם יתברך יש לו שמחה מזה שמנצחין אותו כביכול
בחירה חופשית. יש או אין?
...בחירה חופשית. האם נכון הוא הדבר? מה המקור של השמועה הזאת? ומהי דעתו של רבי נחמן מברסלב לגבי בחירה חופשית? תודה. תשובה: העניין הזה של הבחירה החופשית הוא די מורכב. וכאן לא נשיב עליו לשורשו האמיתי והראשון. כי כדי להבין את עניין הבחירה החופשית בשלמות, לשם כך צריך להגיע לשכל על אנושי ששם כבר אין בחירה וכולי. יחד עם זאת, נביא כאן מספר ציטוטים של רבי נחמן מברסלב בעניין הזה של בחירה חופשית. וכמובן שעל הקורא להעמיק את דעתו בכל אחד מהציטוטים האלו, ולנסות להבין...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 08_08_2025 השעה 17:55:56 - wesi2