ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות נא
העולם הזה אינו כלום רק למשך אל התכלית הנצחי ואין להסתכל אם יהיה לו מעות אם לאו כי בין כך ובין כך יבלה ימיו בשוה כי העולם הזה מטעה אותנו לגמרי שמראה אל האדם כאלו הוא מרויח בכל פעם ובסוף אינו כלום כאשר נראה בחוש ברב בני אדם שעוסקים ועובדים ימים ושנים בסחורות ומשא ומתן ולבסוף כשבאין לחשבון אין נשאר בידם כלום ואם אפילו משיג מעות לוקחין אותו מן המעות והכלל ששניהם אין להם קיום ביחד דהינו האדם עם המעות רק או שלוקחין המעות מן האדם, או שלוקחין האדם מהמעות ומעולם לא נמצא שישאר אחד עם המעות רק כנזכר לעיל גם היכן הוא כל המעות שעושין מימות עולם ? כי מעולם עושין תמיד מעות, והיכן הוא כל המעות ? רק באמת אינו כלום לגמרי ולעבד ה' איני יודע מי הוא שיוכל לומר שיעבד את ה' לפי גדלת הבורא יתברך מי שיודע מעט מגדלתו יתברך איני יודע איך יכול לומר שיעבד אותו יתברך ושום מלאך ושרף אינו יכול להתפאר על זאת שיוכל לעבד אותו יתברך רק העקר הוא הרצון להיות רצונו חזק ותקיף תמיד להתקרב אליו יתברך ואף על פי שהכל חפצים ורוצים לעבדו אף על פי כן אין כל הרצונות שוין ויש חלוקים רבים ברצון אפילו באדם אחד בעצמו בכל עת ובכל רגע יש חלוקים גדולים בין הרצונות והכלל, שעקר הוא הרצון והכסופין שיהיה כוסף תמיד אליו יתברך ובתוך כך מתפללין ולומדין ועושין מצוות [ובאמת לפי גדלתו יתברך כל אלו העבודות אינם כלום רק הכל הוא בדרך "כאלו" כי הכל הוא כמו שחוק בעלמא כנגד גדלתו יתברך] גם חכמות אינם כלום רק תמימות ופשיטות גם בתמימות אסור להיות שוטה אבל אף על פי כן חכמות אין צריכים כלל וכמבאר במקום אחר גם אין טוב להיות זקן הן חסיד זקן, והן צדיק זקן, זקן אין טוב כי צריך רק להתחדש בכל יום להתחיל בכל עת מחדש רק יש מה שהוא משביח כשהוא זקן הינו דבר אחר שמוסיף כח כשמזקין כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת עז:) גם הפקרות אין צריכים אף על פי שבאמת אצלי אינו נקרא הפקרות כלל אדרבא להפך כשרודף אחר עסקי עולם הזה ורחוק מעבודתו יתברך זהו מפקר באמת אך אף על פי כן אפילו מה שנקרא אצל העולם הפקרות דהינו מי שמפקיר כל עסקי עולם הזה מכל וכל ועוסק רק בעבודת ה' שזהו אצל העולם הפקרות גם זה אין צריכים כי יכולים להיות איש כשר בלי הפקרות את זה תקבלו מאתי שלא להניח עצמו להעולם להטעות שלא יטעה אותו העולם כי לא נמצא אחד שיהיה לו קץ וסוף טוב מן העולם וכל בני אדם שהיו אפילו אותן שתפסו בידם כל העולם הזה כלו היה סופם רע מאד גם לדורי דורות קלקלו והפסידו ואפילו אמות העולם צריכים לידע מזה מאחר שאין העולם הזה כלום מה צריכים לעשות ? על זה צריכים זכיה מן השמים לזכות לידע מה שצריכים לעשות אך ישראל אין צריכים לזה כי כבר הם יודעים מה לעשות על ידי התורה העולם אומרים שאין צריך לבקש גדולות ואני אומר שצריך דוקא לבקש גדולות לבקש ולחפש אחר הצדיק הגדול ביותר דוקא וכבר מבאר מזה בספרים שצריך לחפש דיקא אחר הצדיק והרבי הגדול ביותר וכנגד התאוות המטרידים את האדם באמת אין נמצא שום תאוה כלל כי אכילה ושתיה הוא הכרח לקיום הגוף וגם בנים מכרחים להוליד וכל זה האדם מכרח ואם כן אין שום תאוה כלל רק שצריכים להתנהג בהם בקדשה ובטהרה והשכל של האדם יכול לעמד כנגד כל התאוות כי הקדוש ברוך הוא יהב חכמתא לחכימין כי יש לכל אחד חכמה בכח רק שצריכין להוציאם מכח אל הפעל ובזה השכל לבד שיש לכל אחד בכח חכמתו דהינו מה שיש לו מעצם בריאתו מלבד מה שהשם יתברך מוסיף לתן חכמה לחכימין בכח חכמתו לבד יכול גם כן לעמד כנגד התאוות ואפילו מי שכבר נמשך אחר תאוות עולם הזה ועבר מה שעבר ונפגם שכלו ונתבלבל ונתמעט אף על פי כן במעט מעט שכל הנשאר יכול גם כן לעמד ואפילו נקדה אחת מן השכל יכולה לעמד כנגד כל העולם עם התאוות ובכל מקום שהוא יכולין להיות סמוכין לשם יתברך ועין במקום אחר מזה שגם בשאול תחתיות חס ושלום, יכולין להתקרב אליו יתברך ולעבדו יתברך באמת ענה ואמר : או שצריכין לזה רחמנות מהשם יתברך או יגיעות ועבודות או שצריכין שניהם שיהיה לו יגיעות גדולות בעבודת ה' וגם רחמנות מאתו יתברך קדם שזוכין שיעמדו וישקטו שמרי המח למטה עד שלא ירצה שום דבר בעולם ויהיה הכל שוה אצלו "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך" הינו שהכל שוה ואין שום חלוק בין העולם הזה ובין הקבר ובין העולם הבא כי (משלי ו כב) "בהתהלכך תנחה אותך" התורה וכן "בשכבך תשמר עליך" ששם בשכבך בקבר שם גם כן השם יתברך והתורה וכן "והקיצות" לעולם הבא וכו' (אבות ו ט) כי מאחר שאין לו שום תאוה ורצון כלל לשום דבר רק להשם יתברך ולהתורה נמצא שהכל שוה אצלו בין בעולם הזה, בין בקבר, בין בעולם הבא בכלם הוא דבוק רק בהשם יתברך ובהתורה כי מי שמקשר בעולם הזה יש חלוק בין העולם הזה שהוא רחבת ידים ובין הקבר שהוא מקום צר וכיוצא בזה אבל מי שנזדכך מחו ואין לו שום שמרים במח הכל שוה אצלו כנזכר לעיל
הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ כְּלוּם רַק לִמְשׁךְ אֶל הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי

וְאֵין לְהִסְתַּכֵּל אִם יִהְיֶה לוֹ מָעוֹת אִם לָאו

כִּי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יְבַלֶּה יָמָיו בְּשָׁוֶה

כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה מַטְעֶה אוֹתָנוּ לְגַמְרֵי

שֶׁמַּרְאֶה אֶל הָאָדָם כְּאִלּוּ הוּא מַרְוִיחַ בְּכָל פַּעַם

וּבַסּוֹף אֵינוֹ כְּלוּם

כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה בְּחוּשׁ בְּרב בְּנֵי אָדָם

שֶׁעוֹסְקִים וְעוֹבְדִים יָמִים וְשָׁנִים בִּסְחוֹרוֹת וּמַשָּׂא וּמַתָּן

וּלְבַסּוֹף כְּשֶׁבָּאִין לְחֶשְׁבּוֹן אֵין נִשְׁאָר בְּיָדָם כְּלוּם

וְאִם אֲפִילּוּ מַשִּׂיג מָעוֹת

לוֹקְחִין אוֹתוֹ מִן הַמָּעוֹת

וְהַכְּלָל שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֵין לָהֶם קִיּוּם בְּיַחַד

דְּהַיְנוּ הָאָדָם עִם הַמָּעוֹת

רַק אוֹ שֶׁלּוֹקְחִין הַמָּעוֹת מִן הָאָדָם, אוֹ שֶׁלּוֹקְחִין הָאָדָם מֵהַמָּעוֹת

וּמֵעוֹלָם לא נִמְצָא שֶׁיִּשָּׁאֵר אֶחָד עִם הַמָּעוֹת

רַק כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

גַּם הֵיכָן הוּא כָּל הַמָּעוֹת שֶׁעוֹשִׂין מִימוֹת עוֹלָם ?

כִּי מֵעוֹלָם עוֹשִׂין תָּמִיד מָעוֹת, וְהֵיכָן הוּא כָּל הַמָּעוֹת ?

רַק בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כְּלוּם לְגַמְרֵי

וְלַעֲבד ה'

אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא שֶׁיּוּכַל לוֹמַר שֶׁיַּעֲבד אֶת ה' לְפִי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ

מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מְעַט מִגְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ יָכוֹל לוֹמַר שֶׁיַּעֲבד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ

וְשׁוּם מַלְאָךְ וְשָׂרָף אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפָּאֵר עַל זאת שֶׁיּוּכַל לַעֲבד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ

רַק הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן

לִהְיוֹת רְצוֹנוֹ חָזָק וְתַקִּיף תָּמִיד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ

וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכּל חֲפֵצִים וְרוֹצִים לְעָבְדוֹ

אַף עַל פִּי כֵן אֵין כָּל הָרְצוֹנוֹת שָׁוִין

וְיֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בָּרָצוֹן אֲפִילּוּ בְּאָדָם אֶחָד בְּעַצְמוֹ בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע

יֵשׁ חִלּוּקִים גְּדוֹלִים בֵּין הָרְצוֹנוֹת

וְהַכְּלָל, שֶׁעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין

שֶׁיִּהְיֶה כּוֹסֵף תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ

וּבְתוֹךְ כָּךְ מִתְפַּלְּלִין וְלוֹמְדִין וְעוֹשִׂין מִצְווֹת

[וּבֶאֱמֶת לְפִי גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ

כָּל אֵלּוּ הָעֲבוֹדוֹת אֵינָם כְּלוּם

רַק הַכּל הוּא בְּדֶרֶךְ "כְּאִלּוּ"

כִּי הַכּל הוּא כְּמוֹ שְׂחוֹק בְּעָלְמָא כְּנֶגֶד גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ]

גַּם חָכְמוֹת אֵינָם כְּלוּם

רַק תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת

גַּם בִּתְמִימוּת אָסוּר לִהְיוֹת שׁוֹטֶה

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן חָכְמוֹת אֵין צְרִיכִים כְּלָל

וְכַמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר

גַּם אֵין טוֹב לִהְיוֹת זָקֵן

הֵן חָסִיד זָקֵן, וְהֵן צַדִּיק זָקֵן, זָקֵן אֵין טוֹב

כִּי צָרִיךְ רַק לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם לְהַתְחִיל בְּכָל עֵת מֵחָדָשׁ

רַק יֵשׁ מַה שֶּׁהוּא מַשְׁבִּיחַ כְּשֶׁהוּא זָקֵן

הַיְנוּ דָּבָר אַחֵר

שֶׁמּוֹסִיף כּחַ כְּשֶׁמַּזְקִין כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

גַּם הֶפְקֵרוּת אֵין צְרִיכִים

אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת אֶצְלִי אֵינוֹ נִקְרָא הֶפְקֵרוּת כְּלָל

אַדְּרַבָּא לְהֵפֶךְ

כְּשֶׁרוֹדֵף אַחַר עִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה וְרָחוֹק מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ זֶהוּ מֻפְקָר בֶּאֱמֶת

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אֲפִילּוּ מַה שֶּׁנִּקְרָא אֵצֶל הָעוֹלָם הֶפְקֵרוּת

דְּהַיְנוּ מִי שֶׁמַּפְקִיר כָּל עִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה מִכָּל וָכל וְעוֹסֵק רַק בַּעֲבוֹדַת ה'

שֶׁזֶּהוּ אֵצֶל הָעוֹלָם הֶפְקֵרוּת

גַּם זֶה אֵין צְרִיכִים

כִּי יְכוֹלִים לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בְּלִי הֶפְקֵרוּת

אֶת זֶה תְּקַבְּלוּ מֵאִתִּי שֶׁלּא לְהַנִּיחַ עַצְמוֹ לְהָעוֹלָם לְהַטְעוֹת

שֶׁלּא יַטְעֶה אוֹתוֹ הָעוֹלָם

כִּי לא נִמְצָא אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קֵץ וְסוֹף טוֹב מִן הָעוֹלָם

וְכָל בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ

אֲפִילּוּ אוֹתָן שֶׁתָּפְסוּ בְּיָדָם כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה כֻּלּוֹ

הָיָה סוֹפָם רַע מְאד

גַּם לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת קִלְקְלוּ וְהִפְסִידוּ

וַאֲפִילּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם צְרִיכִים לֵידַע מִזֶּה

מֵאַחַר שֶׁאֵין הָעוֹלָם הַזֶּה כְּלוּם

מַה צְּרִיכִים לַעֲשׂוֹת ?

עַל זֶה צְרִיכִים זְכִיָּה מִן הַשָּׁמַיִם

לִזְכּוֹת לֵידַע מַה שֶּׁצְּרִיכִים לַעֲשׂוֹת

אַךְ יִשְׂרָאֵל אֵין צְרִיכִים לָזֶה

כִּי כְּבָר הֵם יוֹדְעִים מַה לַּעֲשׂוֹת עַל יְדֵי הַתּוֹרָה

הָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ גְּדוֹלוֹת

וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ דַּוְקָא לְבַקֵּשׁ גְּדוֹלוֹת

לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר דַּוְקָא

וּכְבָר מְבאָר מִזֶּה בַּסְּפָרִים

שֶׁצָּרִיךְ לְחַפֵּשׂ דַּיְקָא אַחַר הַצַּדִּיק וְהָרַבִּי הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר

וּכְנֶגֶד הַתַּאֲווֹת הַמַּטְרִידִים אֶת הָאָדָם

בֶּאֱמֶת אֵין נִמְצָא שׁוּם תַּאֲוָה כְּלָל

כִּי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הוּא הֶכְרֵחַ לְקִיּוּם הַגּוּף

וְגַם בָּנִים מֻכְרָחִים לְהוֹלִיד

וְכָל זֶה הָאָדָם מֻכְרָח

וְאִם כֵּן אֵין שׁוּם תַּאֲוָה כְּלָל

רַק שֶׁצְּרִיכִים לְהִתְנַהֵג בָּהֶם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה

וְהַשֵּׂכֶל שֶׁל הָאָדָם יָכוֹל לַעֲמד כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת

כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין

כִּי יֵשׁ לְכָל אֶחָד חָכְמָה בְּכחַ

רַק שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹצִיאָם מִכּחַ אֶל הַפּעַל

וּבָזֶה הַשֵּׂכֶל לְבַד שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד בְּכחַ חָכְמָתוֹ

דְּהַיְנוּ מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵעֶצֶם בְּרִיאָתוֹ

מִלְּבַד מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹסִיף לִתֵּן חָכְמָה לַחַכִּימִין

בְּכחַ חָכְמָתוֹ לְבַד יָכוֹל גַּם כֵּן לַעֲמד כְּנֶגֶד הַתַּאֲווֹת

וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁכְּבָר נִמְשַׁךְ אַחַר תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וְעָבַר מַה שֶּׁעָבַר

וְנִפְגַּם שִׂכְלוֹ וְנִתְבַּלְבֵּל וְנִתְמַעֵט

אַף עַל פִּי כֵן בִּמְעַט מְעַט שֵׂכֶל הַנִּשְׁאָר יָכוֹל גַּם כֵּן לַעֲמד

וַאֲפִילּוּ נְקֻדָּה אַחַת מִן הַשֵּׂכֶל יְכוֹלָה לַעֲמד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם הַתַּאֲווֹת

וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא יְכוֹלִין לִהְיוֹת סְמוּכִין לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה

שֶׁגַּם בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת חַס וְשָׁלוֹם, יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וּלְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת

עָנָה וְאָמַר: אוֹ שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה רַחֲמָנוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

אוֹ יְגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת

אוֹ שֶׁצְּרִיכִין שְׁנֵיהֶם

שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת ה' וְגַם רַחֲמָנוּת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ

קדֶם שֶׁזּוֹכִין שֶׁיַּעַמְדוּ וְיִשְׁקְטוּ שִׁמְרֵי הַמּחַ לְמַטָּה

עַד שֶׁלּא יִרְצֶה שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם

וְיִהְיֶה הַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ

"בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתְךָ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ"

הַיְנוּ שֶׁהַכּל שָׁוֶה

וְאֵין שׁוּם חִלּוּק בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה וּבֵין הַקֶּבֶר וּבֵין הָעוֹלָם הַבָּא

כִּי "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ" הַתּוֹרָה

וְכֵן "בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמר עָלֶיךָ" שֶׁשָּׁם בְּשָׁכְבְּךָ בַּקֶּבֶר

שָׁם גַּם כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַתּוֹרָה

וְכֵן "וְהֲקִיצוֹתָ" לָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ'

כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה וְרָצוֹן כְּלָל לְשׁוּם דָּבָר

רַק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַתּוֹרָה

נִמְצָא שֶׁהַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ בֵּין בָּעוֹלָם הַזֶּה, בֵּין בַּקֶּבֶר, בֵּין בָּעוֹלָם הַבָּא

בְּכֻלָּם הוּא דָּבוּק רַק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַתּוֹרָה

כִּי מִי שֶׁמְּקֻשָּׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה

יֵשׁ חִלּוּק בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא רַחֲבַת יָדַיִם

וּבֵין הַקֶּבֶר שֶׁהוּא מָקוֹם צַר

וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

אֲבָל מִי שֶׁנִּזְדַּכֵּךְ מחוֹ וְאֵין לוֹ שׁוּם שְׁמָרִים בַּמּחַ

הַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל
חיי מוהר"ן - פ - שיחות שהיה אצל כל תורה
...שהיה אצל כל תורה אות פ מה שנאמר שם בסוף על פסוק ויהי מקץ על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה על בר בי רב דחד יומא. זה נתגלגל על ידי איש אחד מבני הנעורים שנסע אליו על שבת חנוכה מברסלב ונתעכב בנעמרוב ולא בא על אותו שבת ואחר שבת בא לכאן ורבנו זכרונו לברכה בעת שאמר התורה ימי חנוכה הנ"ל לא סים לפרש המקרא ויהי מקץ על פי התורה הנ"ל עד שבא האיש הנ"ל אחר שבת אז התחיל לפרש המקרא הנ"ל על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה מענין בר בי רב דחד יומא. והיה מענינו כי זה האיש היה ממש בר בי רב דחד יומא כי בשבת לא היה אצלו רק...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכז - מַּה שֶּׁאוֹמְרִים כְּשֶׁעוֹבְרִין עַל הַקּוֹצְרִים ה' יַעְזר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכז - מה שאומרים כשעוברין על הקוצרים ה' יעזר שמעתי בשמו שספר בשם צדיק אחד שדרש בבית הכנסת שמה שאומרים כשעוברין על הקוצרים ה' יעזר כי יש רשעים שהם מגלגלים בעשבים הגדלים על הגגות ואין להם עליה, כי אין קוצרין אותן העשבים וזה בחינת: "יהיו כחציר גגות וכו' שלא מלא כפו קוצר וכו' ולא אמרו העוברים ברכת ה'" וכו' כי אין קוצרין אותן ואין אומרים עליהם ברכת ה' בשעה שעוברין עליהם ועל כן אין להם עליה אבל אותה התבואה שקוצרין, אומרים העוברים ברכת ה' כנ"ל ועל ידי זה יש לה עליה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סח - כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים וּמִתְאַוִּים לְמָמוֹן
...תאבים ומתאוים לממון כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון ולא לממון בלבד מתאוים ואוהבים אותו אלא אפילו להאדם שיש לו הממון דרך בני אדם למשך אליו ולאהב אותו מחמת שיש לו ממון כמו שאנו רואין בחוש, וכמו שכתוב: "ואוהבי עשיר רבים" וזה מחמת שהנפש באה ממקום עליון שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם כי בודאי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון הוא בודאי בחינת קדשה ושפע קדש ואחר כך נתגשם למטה, כדרך ההשתלשלות, ונתהוה ממון ועל כן הנפש תאבה לממון מחמת שהנפש באה ממקום שהממון בא משם אך צריך לבלי להתאוות להממון כמבאר כבר כמה פעמים גדל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעט - יֵּשׁ שֶׁאוֹמְרִים תּוֹרָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה
...מלמטה למעלה דע שיש שאומרים תורה מלמטה למעלה והיא מלמטה רחבה מאד שלמטה מרחיבין הדבר ומגדילין אותו מאד ולמעלה הוא קצר, והולך ומקצר ועולה עד שלמעלה מעלה הוא קצר מאד מאד כי למעלה לא נשאר ממנה כלום, רק מעט מעט כי בודאי יש שם איזה ניצוץ הקדוש אבל יש להפך שאומרים תורה מלמעלה למטה ושם למעלה היא רחבה מאד מאד וכל מה שיורדת למטה מתקצרת ויורדת עד שלמטה היא קצרה מאד והיא רק מעט מעט למטה אבל למעלה היא רחבה מאד. וכן בהתעוררות מלמטה צריך שיהיה מלמטה קצר בבחינות "ודבר פי בצר לי" בבחינת שופר, שהרחב הוא למעלה והקצר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מג - עַל יְדֵי חֲלִישׁוּת הַלֵּב נוֹפְלִים פְּחָדִים עָלָיו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מג - על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו כי הגבור אין לו שום פחד ועקר הגבורה הוא בלב דהינו מי שלבו חזק, אינו מתירא משום דבר ורץ לתוך קשרי המלחמה, ומתגבר על ידי חזק ואמץ לבו וכן להפך, רכי לבב הם מתפחדים "איש הירא ורך הלבב" פרש רש"י: 'הירא' וכו' כי על ידי רך לבב על ידי זה הוא מתירא כנ"ל
חיי מוהר"ן - מד - שיחות השיכים להתורות
...אות מד לענין מה שמבאר בלקוטי תנינא סימן נ' שהמחשבה ביד האדם לתפסה בידו, ולהטותה כרצונו. ואפילו כשנוטה מחשבתו לדברים אחרים, או להרהורים חס ושלום, יכול לתפסה להחזירה למחשבה אחרת טובה כרצונו כמו סוס שיוצא מן הדרך שיכולין לתפסו באפסר להטותו כרצונו לדרך הטוב. ספר לי איש אחד מאנשי שלומנו שפעם אחת דבר רבנו זכרונו לברכה עמו מענין זה ואז באר קצת יותר. ואמר שהמחשבה נבראת שלא תהיה נחה לעולם והוא כמו האינו נח שבאבן השעות [שקורין שעון] שאינו נח לעולם. ואפילו בשעת שנה המחשבה חושבת לעולם רק שכשהשנה חזקה על האדם...
קושיות וסתירות בספרי רבי נחמן מברסלב
...רבי נחמן מברסלב מביא, כי הכרחי שימצאו סתירות וקושיות בדברים שלו. היכן הוא מביא עניין זה? ומה פשר עניין זה? דבר נוסף, איך כל זה קשור לעניין של רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=324 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עקר הולדה תלוי בה"א לגבי ה' הדעת, שבו תלוי ההולדה. ואיך זה קשור לשאלות שבאות מהחלל הפנוי, כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה תשובה: רבי נחמן מברסלב מביא כי על הצדיק מוכרח שיהיו קושיות, כי הצדיק דומה לבורא שגם עליו יש קושיות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סב - עַל יְדֵי אֲכִילָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, נַעֲשֶׂה יִחוּד
...- על ידי אכילתם של ישראל, נעשה יחוד [לשון רבנו זכרונו לברכה] ויסב אלהים את העם וכו' [עיין התורה הזאת בנוסח אחר מכת"י רבינו ז"ל בעצמו] א. דע, שעל ידי אכילתם של ישראל נעשה יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה אפין באפין בבחינת: "ויאמר בעז לרות לעת האכל גשי הלם" 'לעת האכל' דיקא הינו על ידי האכילה 'גשי הלם' דא יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה בחינת: "ויגש אליו יהודא" 'דא תקרבתא מלכא במלכא' רק האכילה צריך להיות מאוכל אחר שנתברר, ואין בו שום תערובות כי מאכל שיש בו תערובות, על ידי מאכל כזה, יוכל האדם לחטוא ב. והברור של...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצו - אַל תַּעַשֶׂה תְּפִלָּתְך קֶבַע אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים
...- תורה קצו - אל תעשה תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים וכשאתה מתפלל אל תעשה תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים וכו' כי אסור לאדם לעמד עצמו על שום דבר הינו שאסור להתעקש בתפילתו שהקדוש ברוך הוא יעשה לו דוקא את בקשתו כי זה הוא כמו לוקח דבר בחזקה, בגזלה רק צריך להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים אם יתן השם יתברך יתן ואם לאו לאו כמובא במקום אחר [בהתורה ט' תיקונין סי' כ'] וזה: 'אל תעשה תפילתך קבע', מלשון גזלה כמו שכתוב: "וקבע את קבעיהם נפש" הינו שכל מה שהוא מבקש, הן פרנסה או בנים או שאר צרכים אסור להתעקש...
ספר המידות - ישועה
...למי שיש לו מסירות נפש על קדוש השם. ב. השמח ביסורים, מביא ישועה. ג. על ידי התבודדות בא ישועה. ד. על ידי נסיון עושין לו נס. ה. על ידי צדקה בא ישועה. ו. על ידי צניעות של אדם מחזירין לו כל הטובות, שנטל אדם אחר בתפילותיו. ז. אין עושין נס לנואף. ח. אל תסמך על הנס, כל זמן שאפשר לך להנצל בממון או בדבר אחר. ט. קדם שעושה הקדוש ברוך הוא נס לאדם, האדם הזה נופל לרעה, והכל לפי גדל הנס. י. מי שאינו מזכיר שם עבודה זרה, הקדוש ברוך הוא עושה לו טובות. יא. מי שצריך לאיזה ישועה, ישמח את הצדיק. יב. על ידי בטחון האדם...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1865 שניות - עכשיו 22_02_2026 השעה 03:04:08 - wesi2