סיפורי מעשיות - מעשה יב - מעשה מבעל תפילה / מעשה בבעל תפילה... יתברך והיה יושב חוץ לישוב והיה רגיל לכנס לישוב והיה נכנס אצל איזה אדם מסתמא היה נכנס להקטנים במעלה, כגון עניים וכיוצא והיה מדבר על לבו מהתכלית של כל העולם היות שבאמת אין שום תכלית, כי אם לעסק בעבודת ה' כל ימי חייו ולבלות ימיו בתפילה להשם יתברך ושירות ותשבחות וכו' והיה מרבה לדבר עמו דברי התעוררות ... מהם מסתמא נכנסו לאיזה חיה [דהינו לאדם, שהוא קטן במעלה, כי יש לו סך מועט, שהיה נקרא אצלם חיה, כנ"ל] והתחילו לדבר עמו כדרכם אשר באמת אין זה תכלית כלל ועקר התכלית הוא רק עבודת ה' וכו' ולא שמע להם כלל כי כבר נשתרש אצלם, שעקר הוא רק הממון וכן היה מדבר עוד עם אחר ולא שמע אליו גם כן ... ויתר מזה אין לי פנאי כלל לדבר עמך שאלו: מפני מה? השיב לו היות שאנחנו כלנו מוכנים עתה לעקר מן המדינה לילך למדינה אחרת באשר שראינו, שעקר התכלית הוא רק הממון על כן נסכם אצלנו לילך למדינה, ששם יכולין לעשות ממון דהינו שיש שם עפר, שעושין ממנה זהב וכסף על כן אנו ... להם הצורות הנ"ל והיו מחבקים ומנשקים אותם בכל פעם כי גם אצלם היה עקר האמונה הממון כנ"ל ובא הבעל תפילה הנ"ל אצל שומר אחד והתחיל לדבר עמו מהתכלית. באשר שעקר התכלית הוא רק עבודת ה' תורה ותפילה ומעשים טובים וכו' והממון הוא שטות ואינו תכלית כלל וכו' ולא שמע אליו כלל השומר הנ"ל כי כבר נשקע אצלם מימים רבים, שעקר הוא רק הממון כנ"ל וכן הלך הבעל תפילה לשומר שני ... כי לא היה אפשר לשום אדם לכנס אצלם כנ"ל השיב להם: מאחר שכבר נכנסתי, יהיה איך שיהיה, מה אתם שואלים על זה? והתחיל הבעל תפילה לדבר עם אחד מהתכלית וכו' כנ"ל ולא שמע אליו כלל וכן השני וכן כלם, כי כבר נשקעו בטעותם הנ"ל והיה הדבר תמוה בין אנשי העיר על שבא אדם אצלם ... אתם כלכם ואלהים שלכם, כלם הם רק בני אדם ולא אלוק רק שיש יחיד בעולם, שהוא הבורא יתברך שמו ואותו לבד ראוי לעבד, ולו ראוי להתפלל, וזהו עקר התכלית וכיוצא בדברים אלו דבר הבעל תפילה אל השומר הנ"ל ולא שמע אליו השומר, כי כבר נשקע אצלם טעותם מימים רבים, כנ"ל אך אף על פי ... וכו' כנ"ל וכן כל השומרים כלם השיבו לו תשובה זו בסוף אחר כך נכנס הבעל תפילה אל העיר והתחיל שוב לדבר עמם כדרכו באשר שכלם בטעות גדול, ואין זה תכלית כלל רק עקר התכלית לעסק בתורה ותפילה וכו' ולא שמעו אליו, כי כלם נשקעו מאד בזה מימים רבים וספרו לו מהגבור ושהם רוצים לשלח אל המדינה, שהם ... פעם וצוו לחקר אחריו ולתפסו וחפשו אחריו ותפסהו והביאוהו אל השרים והתחילו לדבר עמו ואמר להם גם כן כנ"ל באשר שכלם בטעות ושטות גדול, ואין זה תכלית כלל [הינו שהממון אינו התכלית כלל] רק שיש יחיד, שהוא הבורא יתברך שמו וכו' ובני אותה מדינה שאתם אומרים, שהם כלם אלקות לא יוכלו לעזר לכם כלל, כי הם רק ... העולם כלו ואחר הרעש והבלבול שנתבלבלו כל העולם ישבו עצמן בני העולם לעשות להם מלך וחקרו מי ראוי לעשותו מלך עליהם וחקרו ואמרו באשר שעקר הוא התכלית על כן מי שהוא משתדל ביותר בהתכלית, הוא ראוי להיות מלך והתחילו לחקר מהו התכלית, והיה ביניהם כתות כתות כת אחת אמרו, שעקר התכלית הוא כבוד כי אנו רואים, שהכבוד הוא העקר אצל העולם כי כשאין נותנין לאדם כבודו דהינו שמדברים לו איזה דבור כנגד כבודו יש ... שעושין הכל עושין לך בשביל כבודך] אף על פי שאחר מיתה אין שיך ממון ושום תאוה אצל המת אף על פי כן על כבוד המת מקפידים נמצא שהכבוד הוא העקר התכלית וכיוצא בסברות כאלו [של מבוכה ושטות וכן כל הכתות המבארים למטה, כלם היו להם סברות הרבה לדעתם הנבוכה והסכלה וקצתם מבארים ... הנבוכות שיש באלו הדעות כי יש בזה סברות נבוכות כל כך, עד שאפשר חס ושלום לטעות באמת באלו הסברות של שקר, רחמנא לצלן] עד שנסכם אצלם, שעקר התכלית הוא כבוד על כן צריכין לבקש איש מכבד וגם שיהיה רודף אחר הכבוד הינו שיהיה רודף אחר הכבוד וישיג את הכבוד [שזהו איש מכבד, שיש לו כבוד] כי מאחר שהוא איש מכבד שיש לו כבוד, והוא רודף אחר כבוד, ומסיע את הטבע שהיא רוצה בכבוד כנ"ל נמצא שזה האיש משתדל אחר התכלית ומשיגו כי התכלית הוא כבוד [כל זה היה דעתם הסכלה והנבוכה] כנ"ל על כן זה האיש ראוי להיות מלך והלכו לבקש איש כזה והלכו ומצאו שהיו נושאים ... של הקבצן הזה וקבלו אותו למלך ולהיות גם ארץ גורמת כי יש ארץ שגורמת ומסגלת לכבוד וכן יש ארץ גורמת למדה אחרת על כן אלו הכת [שחקרו לעצמם שעקר התכלית הוא כבוד] בקשו ארץ גורמת לכבוד, ומצאו מדינה שמסגלת לזה וישבו שם כת אחרת אמרו, שאין הכבוד עקר התכלית וחקרו שעקר התכלית הוא רציחה כי אנו רואים שכל הדברים נכלים ונפסדים וכל מה שיש בעולם, עשבים וצמחים ובני אדם וכל מה שיש בעולם הכל צריך לבוא לכליון והפסד נמצא שתכלית הכל הוא הכליון וההפסד על כן הרוצח, שהוא הורג ומכלה בני אדם נמצא שהוא מרבה להביא את העולם אל התכלית על כן נסכם ביניהם שהתכלית הוא רציחה ובקשו איש שיהיה רוצח וכעסן ובעל קנאה ביותר כי איש כזה הוא קרוב יותר אל התכלית [לפי דעתם הנבוכה] והוא ראוי להיות מלך והלכו לבקש ושמעו קול צעקה ושאלו: מהו קול הצעקה הזאת והשיבו להם, שקול הצעקה היא היות שאחד שחט את אביו ואת אמו ענו ואמרו: וכי יש רוצח אביר לב וכעסן יותר מזה שיהרג את אביו ואת אמו האיש הזה השיג את התכלית והוטב בעיניהם וקבלו אותו עליהם למלך ובקשו להם ארץ גורמת לרציחה ובחרו להם במקום הרים וגבעות שהוא מקום הרוצחים והלכו לשם ...