תאוות אכילה / אכילה לשם שמים ועוד... היא בחינת גוף. ועקרונית כל תאוות הגוף נכללות בעניין של תאוות אכילה. וגם ידבר מעניין שצריך לקשר את עצמו לתכלית של כל דבר. והצדיק האמת מקושר תמיד אל התכלית הזו ממילא. * אחת מהפעולות הנפוצות ביותר אותן עושה האדם, זו האכילה. גם אכילה כמו כל שאר הפעולות אותן עושה האדם, היא לכשעצמה היא אינה התכלית. ז"א תכלית האכילה היא אינה האכילה עצמה. האדם אוכל מסיבות שונות. הן סיבות השרדותיות כגון רעב והן סיבות רגשיות כגון הנאה וכיו"ב. הדבר החשוב ביותר באכילה, הוא שהאדם יקשר את עצמו תמיד לתכלית של האכילה ולא לאכילה עצמה. כאשר האדם זוכר את הסיבה שבגללה הוא אוכל, אז הוא בעצם מרגיל את עצמו להיות מקושר תמיד במחשבה שלו לתכלית הפנימית של מעשיו. כאשר האכילה מקושרת לתכלית שלה, על ידי זה האכילה הופכת להיות בריאה יותר. אכילה עם מחשבה ועם דעת. לעומת זאת, כאשר האדם שוכח את התכלית של האכילה שלו, על ידי זה נוצרת התמכרות לאכילה עצמה, מה שתמיד גורר אחריו בעיות בריאותיות, כגון השמנה, בעיות תזונה וכיו"ב. כאשר האדם זוכר את התכלית שלשמה הוא אוכל, על ידי זה הוא לא נקשר רגשית לאוכל. האוכל מספק לאדם בראש ובראשונה תחושה של שובע. ... תחושה של שובע, גם מתיקות וגם אהבה וכולי. על האדם לשים לב תמיד מהי הסיבה שבגללה הוא אוכל. מהי התכלית של האכילה עצמה. כאשר האדם מקושר במחשבה שלו לתכלית של האכילה, על ידי זה הוא נשמר מליפול לקשר רגשי עם האוכל. קשר רגשי עם אוכל = התמכרות = תלות רגשית = צרות. כאשר האדם אוכל מתוך מחשבה = קישור המחשבה לתכלית ולמהות ולא לפעולה החיצונית = פעולה נכונה.