ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם... להשם יתברך: "למה יחרה אפך בעמך" ולישראל אמר: "אתם חטאתם חטאה גדלה" וכשהרע של הדור גובר על החותם הנ"ל ומקלקל אותו, חס ושלום אזי נתקלקל שלום העולם ונעשה גרושין ומחלקת בעולם הפך השלום בבחינת "ומתבל ינדהו" כי מחותם נעשה נדת כי הם במספר השוה, ... שנתקבל בה המוסר בבחינת "כאשר דבר ה' ביד משה" בחינת: "ויהי ידיו אמונה" וזה החותם צריך שמירה יתרה שלא יתקלקל הינו שלא יתקלקל האמונה כי כשחס ושלום נתקלקל החותם החיצון יוכלו להתקרב לחותם הפנימי ויקלקלו החותם הפנימי על ידי קלקול החותם החיצון שהוא האמונה וכשחס ושלום נתקלקל זה החותם הידים נעשה מזה כפירות שהיא הפך האמונה ונעשה אמונות כזביות כי עקר העבודה זרה אין לה כח ... על ירושלים כי היה מתאבל על ירושלים קריה נאמנה הינו על קלקול האמונה ועל כן סים מסאנא אכמא להורות שנתקלקל חותם הרגלין ונעשה מ'חותם' 'דם נדת' וזה: 'מסאנא אכמא' שנתקלקל הרגלין ונעשה נדת כי 'האי שחר אדם הוא' וזה נעשה על ידי קלקול האמונה כי עקר היא האמונה, כמבאר למעלה [שעל ידי קלקול האמונה שהוא בחינת חותם הידין נתקלקל ממילא חותם הרגלין כי עקר הוא האמונה כנ"ל] אמרו לה: מי חשיב את לאתאבולי וכו' הינו שחשדוהו שיש לו גדלות ועל כן על ידך נתקלקלו הרגלין בבחינת: "אל תבואני רגל גאוה" כי על ידי גדלות נתקלקלו הרגלין בבחינת: 'כל המתגאה, כאלו דוחק רגלי השכינה' ועל כן כיון שחשדוהו בגדלות, חבשוהו כי ענש הגדלות הוא תפיסה ...