ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נד - וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים... שלא יפל לשכחה, בחינת מיתת הלב ועקר הזכרון הוא לזכר תמיד בעלמא דאתי שלא יהיה בדעתו, חס ושלום, שאין עולם אלא אחד ועל ידי מה שמדבק מחשבתו בעלמא דאתי על ידי זה נעשה יחוד ה' אלקי הנ"ל. [כי ה' ... מבאר בסבא על פסוק זה ה' אלקי דא שרותא דמהמנותא, סליקו דמחשבה דעלמא דאתי] ב. ובחינה זו, לזכר תמיד בעולם הבא דהינו לאדבקא מחשבתה בעלמא דאתי הוא בכלליות ובפרטיות בכלליות כך ראוי להיות מנהג יראי השם תכף בבקר בהקיצו, קדם שיתחיל שום דבר, יזכר מיד בעלמא דאתי ואחר כך יעשה זאת בפרטיות כי כל העולם הזה הוא התלבשות מדרגות התחתונות של הקדשה הינו בחינת רגלין של הקדשה, בבחינת "והארץ הדם רגלי" אף שגם מדרגות העליונות של הקדשה יש מהם גם כן התגלות בעולם הזה אך שאין ההתגלות מתלבש בעצם בזה העולם כי אם הארה שמאיר בבחינת רגלין אבל בחינת רגלין, מתגלין בעצם בזה העולם וכל יום יש בו מחשבה דבור ומעשה והקדוש ברוך הוא מצמצם אלקותו מאין סוף עד אין תכלית עד נקדת המרכז של עולם הגשמי שעומד עליו ומזמין לו לכל אדם מחשבה דבור ומעשה לפי היום ולפי האדם ולפי המקום ומלביש לו בזאת ... בזה למעלה ממדרגתו כי 'במפלא ממך אל תדרש' וזה גדלת מאד, הוד והדר לבשת הינו כשרוצה לקח דבר מזה העולם שהוא בחינת: "הוד והדר לבשת" שהם בחינת רגלין המלבשין בזה העולם יהיה בבחינת גדלת מאד הינו שההגדלת השכל, יהיה במדה ובצמצום וזה מאד, שהוא סטרא דשמאלא שממנו הצמצום [כמו שכתוב ... שזוכה להבין הרמזים שמרמז לו השם יתברך בכל דבר ואם כן ירצה לעסק רק בזה, הינו שיעסק רק בעסקי העולם הזה מאחר שהוא מבין הרמזים שהשם יתברך מרמז בהם אך באמת אינו כן כי צריך האדם שיהיה לו הסתפקות להסתפק מזה העולם, רק במה שצריך לו בהכרחיות מזה העולם וזה מחמת שני טעמים א מחמת שזאת הקדשה המלבשת בעסקי העולם הזה הוא בחינת רגלין: "עון עקבי יסבני" שהקליפות מסבבין אותה תמיד, ורוצין לינק מהם על כן הוא מקום מסכן ... לו בכל דבר בכל יום, אפילו בעסקי חל ועל ידי זה הוא יכול לעבד את השם יתברך בכל הדברים שבעולם אפילו בעסקי חל ואם כן ירצה, חס ושלום, לעסק רק בזה, דהינו בעסקי חל מאחר שהוא יודע הרמזים שיש בהם ויכול להתקרב לעבודת השם יתברך על ידם אבל באמת אינו כן כי אסור להרבות בעסקי העולם הזה אפילו למי שיודע ומבין הרמזים הנ"ל מחמת שני הטעמים הנ"ל א מחמת שזאת העבודה בעסקי העולם הזה הוא מקום מסכן מאד וכו' כנ"ל והב' מחמת שיש קדשה ועבודה גבוהה מזה, דהינו קדשת התורה והמצוות ועל כן אפילו מי שיודע הרמזים הנ"ל הוא צריך הסתפקות, להסתפק מזה העולם בהכרחיות לבד כנ"ל] וההסתפקות הוא בחינת עוטה אור כשלמה הינו בחינת אור מלא כי הרשעים שאין להם ההסתפקות, בבחינת ... לברכה ותפילה, הוא בחינת: "הוד והדר" הנ"ל הינו בחינת: "הארץ הדם רגלי" הנ"ל הינו בחינת רגלי הקדשה המלבשין בזה העולם כנ"ל. ומשא ומתן, היא בחינת: "נוטה שמים כיריעה" הנ"ל הינו בחינת יחוד צדיק וכנסת ישראל הנ"ל כי צדיק וכנסת ישראל, הם בחינת משא ומתן הצדיק נקרא משא, כי הוא נושא את העולם "כאשר ישא האומן את היונק" והוא נושא כל הברכות, כמו שכתוב: "וברכות לראש צדיק" כמו שכתוב: "ישא ברכה מאת ה'" והוא נושא הטפה זרעיית של כל הנשמות בבחינת: "נושא משך הזרע" ומשפיע לכנסת ישראל והיא נותנת לכל העולם ועל שם זה נקראת כנסת ישראל מתן על שם: "ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה" ויחוד של צדיק וכנסת ישראל נעשה על ידי משא ומתן כי כל דבר שבעולם, יש בו ניצוצות הקדשה שנפלו בשעת שבירה ושבירה, הוא בחינת אותיות שנשברו ונפלו לכל דבר ודבר מזה העולם וכל דבר יש לו שעה וצריך לבוא בשעה זו לאדם זה שהוא משרש אחד עם אותן הניצוצות שיש בזה ... לבך" ושכחה היא על ידי שברי לוחות כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה 'אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות לא היתה שכחה בעולם' נמצא שעקר השכחה, היא על ידי רע עין, שהוא בחינת מיתת הלב שהיא בחינת שברי לוחות שמשם עקר השכחה ... אל תקרי עמי אלא עמי, מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי וכו' ועל ידי זה באים כל ההשפעות והברכות לעולם כמו שכתוב:יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וכו' אך כשהחדושים הם על ידי כח המדמה אזי נבראין רקיעין דשוא ועל ידם בא רעב לעולם ואף שיש בהם גם כן טוב, שהם דברי תורה, שהם בחינת שבע אך מחמת שהרע יותר מהטוב על כן ... שלא ישלט עליו המדמה וזה מי הקים כל אפסי ארץ שעל ידי זה הוא מקים בחינת רגלין המלבש בזה העולם "אפסי", בחינת רגלין, כמו שכתוב: "ויעברני מי אפסים" כי על ידי נגון ביד הנ"ל על ידי זה נכנע המדמה ואזי זוכה לזכרון הנ"ל שהוא בחינת מה שיודע להבין כל הרמזים שיש בכל דבר שבעולם שהם בחינת חיות אלקות בחינת רגלי הקדשה, המלבשים בכל הדברים שבעולם כנ"ל וזהו: "מי הקים כל אפסי ארץ" שמעלה ומקים בחינת רגלי הקדשה המלבשין בזה העולם כנ"ל וזהו, ויהי מקץ שנתים ימים הוא בחינת מוציאי דבה, הנאמר בהם: "יום לשנה יום לשנה" שעל ידם נתקלקל ... רעה שזהו בחינת נגון הנ"ל שעל ידי זה נשמר הזכרון כנ"ל דהינו שעל ידי זה זוכה לזכר תכליתו האחרון לעולם הבא ולחשב תמיד על סופו ולאדבקא מחשבתה בעלמא דאתי תמיד שכל זה הוא בחינת זכרון כנ"ל וזהו: "אזכרה נגינתי ... בחינת הנגון הנ"ל שהוא בחינת ברור הטוב מן הרע כנ"ל כי על ידי בחינת נגון ושמחה יכולין לזכר עצמו בעולם הבא כי שמירת הזכרון הוא, על ידי נגון ביד, שהוא בחינת שמחה כנ"ל בלילה, כי עקר ברור הרוח טובה ... כמים לבך נכח פני ה'" עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי שעל ידי זה נתעוררין לשוח עם לבבו מתכליתו הנצחי לעולם הבא ולחפש ולבקש למצא הנקדות טובות בחינת הרוח טובה שבקרבו, כדי לשוב להשם יתברך על ידי זה כי עקר ...