ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קפה - נסיעתו וישיבתו באומן
אות קפה שנת תק"ע ליל שבת ראש חדש איר היתה שרפה גדולה בברסלב ונשרף גם ביתו. אחר כך ביום שלישי שאחר שבת נסע לאומין כי מקדם בשבוע הקודמת שלח איש אחד לקבע לו שם דירה בבית רנ"נ. וראינו ישועת השם שמכון ממש בשבוע הקודם שלח את השליח הנ"ל וביום ראשון תכף אחר השרפה בא שליח שיסע לשם כי הם מרצים לקבלו שם ונסעתי גם כן עמו. בדרך פגע בנו רבי מאיר מטעפליק והוא היה השליח הראשון הנ"ל וירד רבי מאיר מהעגלה שלו ועמד על העגלה שלנו ודבר עמו רבנו זכרונו לברכה. וספר רבי מאיר לרבנו זכרונו לברכה איך הם מרצים לקבלו שם וששם היא דירה יפה מאד. ענה ואמר הלא הכל שלנו. כי חיב אדם לומר בשבילי נברא העולם כי נוסע כאן נחמן ונתן ואם כן הכל שלנו. וצוה שלא לדבר מזה ואמר הלא רבי מאיר מדיק בשמא. ואמר שתכף בנסעו מברסלב בא על דעתו זאת ונכנס בלבו מאד אך לא רצה לדבר מזה רק על ידי רבי מאיר שפגע בנו על ידי זה גלה זאת כי זה בחינות נסתרות כי הם סתרי הנהגותיו. ואמר בזו הלשון כך הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם וכו'. ואמר אז בדרך צחות אם היו אומרים לאחד רבי נחמן נתן. ודבר אז מענין קדוש ופשט ידו כמו בשעת הקדוש שאוחזין הכוס ואמר זה הקדוש והיין נעשה בבית שלא הזכירו שם בשום פעם את השם יתברך. ואמר אז ענין הנדפס בספורי מעשיות [שיחות הר"ו ג] המתחיל הפליג מאד בגדלת השם יתברך וכו' אות קפו כשיצא מברסלב ענה ואמר גם מחמת זה נכון מאד מה שנסעתי מהם כי אינו נכון שהם יהיו בצער ואני בשמחה. כי בשלמא אם לא הייתי נשרף רק הם בעצמן הייתי מכרח להצטער עמהם כי מחמת שיש לישראל צער כזה גם אני מכרח לסבל עמהם להצטער עמם בצרתם. אבל עכשו שגם ביתי נשרף ובודאי אני צריך לקבל באהבה ובשמחה וצריכים דיקא שמחה גדולה מאד הינו להתגבר בשמחה גדולה מאד ועל כן אין נכון שאהיה עמהם כי הם שרויים בצער ואני אהיה בשמחה. והבן היטב. אחר כך אמר לא מבעיא מעות הינו הפסד ממון בודאי אני מקבל בשמחה כי "עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו" אבל אפילו כשנפקד אצלי נפש חס ושלום [השם יתברך ישמרהו מהיום ולהבא] גם כן הוא מקבל בשמחה גדולה עד שכל עניני אבלות שצריכין לנהג כגון בכיה וכיוצא הוא צריך להכריח עצמו לזה כי יש לו שמחה גדולה אז והכל שוה אצלו כאלו לא היה כלל בעולם השם יתברך ישמרהו תמיד מעתה ועד עולם אות קפז קדם שיצא מברסלב לאומין להסתלק שם בעת שיצא מפתח הבית ולחוץ לעלות על העגלה עמד אצל המזוזה והניח ידו על המזוזה ענה ואמר להעולם תראו להתקבץ יחד ולהתפלל יחד כי אם תתפללו בכונה אולי תוכלו להמשיך אותי לכאן עוד הפעם אות קפח כשנסעתי עמו לאומין בסוף ימיו ודבר עמי על העגלה דברי תנחומין כמה שיחות נאות קדושות מאד המחיין את הנפש מאד. והבנתי מדבריו הקדושים גדל הרחמנות של השם יתברך וסוף כל סוף יגלה השם יתברך האמת וייטיב אחריתנו וכו'. אז עניתי ואמרתי לפניו בהתעוררות הלב אף על פי כן השם יתברך יגמר כרצונו. השיב לי בלשון תמיהה מה הוא זה שאתה אומר שהשם יתברך יגמר ?! הלא השם יתברך גומר תמיד ! אות קפט בדרך בעת נסיעתו לאומין ענה ואמר אף על פי כן השם יתברך עוזר לישראל תמיד, ואין דור יתום. וכמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי כשאמר איזה תנא עתידה תורה שתשתכח מישראל ענה רבי שמעון ואמר לאו, כי בזוהר דא יפקון מן גלותא. כי לא תשכח מפי זרעו ועל כן עמד עצמו על זה הפסוק וגלה אז הסוד הנדפס בלקוטי א' בתחלתו עין שם מגדלת רבי שמעון בר יוחאי. עניתי ואמרתי לו רבי שמעון יש לו גם כן בודאי הנאה מזה הינו מזה החדוש הנפלא. השיב הן אחר כך ענה ואמר רבי שמעון בעצמו הוא ענין אחר כי רבי שמעון הוא עיר וקדיש מן שמיא נחית כנדפס שם ועכשו יש נחל נובע מקור חכמה (משלי י"ח) וכו' גם כבר נשמע שאמר על עצמו שהוא נהר המטהר מכל הכתמים אות קצ בדרך נסיעתו קדם שנכנס לאומין סמוך לעיר ספר מעשה מהבעל שם טוב זכרונו לברכה שפעם אחת בא הבעל שם טוב זכרונו לברכה לאיזה מקום והיה שם במרה שחורה ועצבות גדול מאד והכירו בו שיש לו מרה שחורה. אך מי יפתח פיו לשאל אותו על זה. והיה כך יום וחצי. אחר כך בערב שבת אחר חצות צוה הבעל שם טוב זכרונו לברכה שיבקשו כל האורחים הנמצאים בעיר להביאם אצלו שיאכלו עמו בשבת ולא היה שם הרבה אורחים רק מצאו שני אורחים הולכי רגל והביאום אליו. אחר כך שמעו שטען עמהם הבעל שם טוב זכרונו לברכה ואמר רבנו זכרונו לברכה שאינו זוכר היטב את המעשה איך היה. אך תמצית הענין היה שבאותו המקום היו שם נשמות משל ש מאות שנים שלא היה להם עליה וכשבא הבעל שם טוב זכרונו לברכה לשם נתקבצו כלם אליו כי הם מצפים תמיד על איש כזה שיוכל לתקנם ומחמת זה היתה לו עצבות כי היה כבד עליו ענין זה מאד. והענין היה כי היה בלתי אפשרי לתקנם כי אם על ידי פטירתו וזה היה קשה לו מאד. על כן היה בעצבות והזמין לו השם יתברך אלו השנים ועל ידי זה נצול הבעל שם טוב זכרונו לברכה. וכמדמה שלאלו השנים הנ"ל הגיע להם הזק על ידי זה
אות קפה

שְׁנַת תק"ע לֵיל שַׁבָּת ראשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר

הָיְתָה שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה בִּבְּרֶסְלַב וְנִשְׂרַף גַּם בֵּיתוֹ.

אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁאַחַר שַׁבָּת נָסַע לְאוּמֶין

כִּי מִקּדֶם בַּשָּׁבוּעַ הַקּוֹדֶמֶת שָׁלַח אִישׁ אֶחָד לִקְבּעַ לוֹ שָׁם דִּירָה בְּבֵית רנ"נ.

וְרָאִינוּ יְשׁוּעַת הַשֵּׁם שֶׁמְּכֻוָּן מַמָּשׁ בַּשָּׁבוּעַ הַקּוֹדֵם שָׁלַח אֶת הַשָּׁלִיחַ הַנַּ"ל

וּבְיוֹם רִאשׁוֹן תֵּכֶף אַחַר הַשְּׂרֵפָה בָּא שָׁלִיחַ שֶׁיִּסַּע לְשָׁם

כִּי הֵם מְרֻצִּים לְקַבְּלוֹ שָׁם

וְנָסַעְתִּי גַּם כֵּן עִמּוֹ.

בַּדֶּרֶךְ פָּגַע בָּנוּ רַבִּי מֵאִיר מִטֶּעפְּלִיק וְהוּא הָיָה הַשָּׁלִיחַ הָרִאשׁוֹן הַנַּ"ל

וְיָרַד רַבִּי מֵאִיר מֵהָעֲגָלָה שֶׁלּוֹ וְעָמַד עַל הָעֲגָלָה שֶׁלָּנוּ וְדִבֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְסִפֵּר רַבִּי מֵאִיר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיךְ הֵם מְרֻצִּים לְקַבְּלוֹ שָׁם וְשֶׁשָּׁם הִיא דִּירָה יָפָה מְאד.

עָנָה וְאָמַר הֲלא הַכּל שֶׁלָּנוּ.

כִּי חַיָּב אָדָם לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם

כִּי נוֹסֵעַ כָּאן נַחְמָן וְנָתָן וְאִם כֵּן הַכּל שֶׁלָּנוּ.

וְצִוָּה שֶׁלּא לְדַבֵּר מִזֶּה

וְאָמַר הֲלא רַבִּי מֵאִיר מְדַיֵּק בִּשְׁמָא.

וְאָמַר שֶׁתֵּכֶף בְּנָסְעוֹ מִבְּרֶסְלַב בָּא עַל דַּעְתּוֹ זאת וְנִכְנַס בְּלִבּוֹ מְאד

אַךְ לא רָצָה לְדַבֵּר מִזֶּה רַק עַל יְדֵי רַבִּי מֵאִיר שֶׁפָּגַע בָּנוּ עַל יְדֵי זֶה גִּלָּה זאת

כִּי זֶה בְּחִינוֹת נִסְתָּרוֹת כִּי הֵם סִתְרֵי הַנְהָגוֹתָיו.

וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם וְכוּ'.

וְאָמַר אָז בְּדֶרֶךְ צַחוּת אִם הָיוּ אוֹמְרִים לְאֶחָד רַבִּי נַחְמָן נָתָן.

וְדִבֵּר אָז מֵעִנְיַן קִדּוּשׁ

וּפָשַׁט יָדוֹ כְּמוֹ בִּשְׁעַת הַקִּדּוּשׁ שֶׁאוֹחֲזִין הַכּוֹס

וְאָמַר

זֶה הַקִּדּוּשׁ וְהַיַּיִן נַעֲשֶׂה בְּבַיִת שֶׁלּא הִזְכִּירוּ שָׁם בְּשׁוּם פַּעַם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְאָמַר אָז עִנְיָן הַנִּדְפַּס בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת [שִׂיחוֹת הָרַ"ו ג] הַמַּתְחִיל הִפְלִיג מְאד בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ'

אות קפו

כְּשֶׁיָּצָא מִבְּרֶסְלַב עָנָה וְאָמַר

גַּם מֵחֲמַת זֶה נָכוֹן מְאד מַה שֶּׁנָּסַעְתִּי מֵהֶם

כִּי אֵינוֹ נָכוֹן שֶׁהֵם יִהְיוּ בְּצַעַר וַאֲנִי בְּשִׂמְחָה.

כִּי בִּשְׁלָמָא אִם לא הָיִיתִי נִשְׂרַף

רַק הֵם בְּעַצְמָן

הָיִיתִי מֻכְרָח לְהִצְטַעֵר עִמָּהֶם

כִּי מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל צַעַר כָּזֶה גַּם אֲנִי מֻכְרָח לִסְבּל עִמָּהֶם לְהִצְטַעֵר עִמָּם בְּצָרָתָם.

אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁגַּם בֵּיתִי נִשְׂרַף

וּבְוַדַּאי אֲנִי צָרִיךְ לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה

וּצְרִיכִים דַּיְקָא שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאד

הַיְנוּ לְהִתְגַּבֵּר בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאד

וְעַל כֵּן אֵין נָכוֹן שֶׁאֶהְיֶה עִמָּהֶם

כִּי הֵם שְׁרוּיִים בְּצַעַר וַאֲנִי אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה.

וְהָבֵן הֵיטֵב.

אַחַר כָּךְ אָמַר לא מִבָּעֲיָא מָעוֹת

הַיְנוּ הֶפְסֵד מָמוֹן בְּוַדַּאי אֲנִי מְקַבֵּל בְּשִׂמְחָה

כִּי "עוֹר בְּעַד עוֹר וְכל אֲשֶׁר לְאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ"

אֲבָל אֲפִילּוּ כְּשֶׁנִּפְקָד אֶצְלִי נֶפֶשׁ חַס וְשָׁלוֹם

[הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמְרֵהוּ מֵהַיּוֹם וּלְהַבָּא]

גַּם כֵּן הוּא מְקַבֵּל בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

עַד שֶׁכָּל עִנְיְנֵי אֲבֵלוּת שֶׁצְּרִיכִין לִנְהג כְּגוֹן בְּכִיָּה וְכַיּוֹצֵא

הוּא צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ לָזֶה

כִּי יֵשׁ לוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה אָז

וְהַכּל שָׁוֶה אֶצְלוֹ כְּאִלּוּ לא הָיָה כְּלָל בָּעוֹלָם

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמְרֵהוּ תָּמִיד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם

אות קפז

קדֶם שֶׁיָּצָא מִבְּרֶסְלַב לְאוּמֶין לְהִסְתַּלֵּק שָׁם בָּעֵת שֶׁיָּצָא מִפֶּתַח הַבַּיִת וְלַחוּץ לַעֲלוֹת עַל הָעֲגָלָה

עָמַד אֵצֶל הַמְּזוּזָה וְהִנִּיחַ יָדוֹ עַל הַמְּזוּזָה עָנָה וְאָמַר לְהָעוֹלָם

תִּרְאוּ לְהִתְקַבֵּץ יַחַד וּלְהִתְפַּלֵּל יַחַד

כִּי אִם תִּתְפַּלְּלוּ בְּכַוָּנָה אוּלַי תּוּכְלוּ לְהַמְשִׁיךְ אוֹתִי לְכָאן עוֹד הַפָּעַם

אות קפח

כְּשֶׁנָּסַעְתִּי עִמּוֹ לְאוּמֶין בְּסוֹף יָמָיו וְדִבֵּר עִמִּי עַל הָעֲגָלָה דִּבְרֵי תַּנְחוּמִין כַּמָּה שִׂיחוֹת נָאוֹת קְדוֹשׁוֹת מְאד הַמְחַיִּין אֶת הַנֶּפֶשׁ מְאד.

וְהֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים גּדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְסוֹף כָּל סוֹף יְגַלֶּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָאֱמֶת וְיֵיטִיב אַחֲרִיתֵנוּ וְכוּ'.

אָז עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו בְּהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב אַף עַל פִּי כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִגְמר כִּרְצוֹנוֹ.

הֵשִׁיב לִי בִּלְשׁוֹן תְּמִיהָה

מַה הוּא זֶה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִגְמר ?!

הֲלא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵר תָּמִיד !

אות קפט

בַּדֶּרֶךְ בְּעֵת נְסִיעָתוֹ לְאוּמֶין עָנָה וְאָמַר

אַף עַל פִּי כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל תָּמִיד, וְאֵין דּוֹר יָתוֹם.

וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי

כְּשֶׁאָמַר אֵיזֶה תַּנָּא עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל

עָנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר לָאו, כִּי בְּזוהַר דָּא יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא.

כִּי לא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ

וְעַל כֵּן עָמַד עַצְמוֹ עַל זֶה הַפָּסוּק וְגִלָּה אָז הַסּוֹד הַנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי א' בִּתְחִלָּתוֹ עַיֵּן שָׁם מִגְּדֻלַּת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי.

עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן יֵשׁ לוֹ גַּם כֵּן בְּוַדַּאי הֲנָאָה מִזֶּה

הַיְנוּ מִזֶּה הַחִדּוּשׁ הַנִּפְלָא.

הֵשִׁיב הֵן

אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּעַצְמוֹ הוּא עִנְיָן אַחֵר

כִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִית כַּנִּדְפָּס שָׁם

וְעַכְשָׁו יֵשׁ נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה וְכוּ'

גַּם כְּבָר נִשְׁמָע שֶׁאָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא נָהָר הַמְטַהֵר מִכָּל הַכְּתָמִים

אות קצ

בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ קדֶם שֶׁנִּכְנַס לְאוּמֶין סָמוּךְ לְעִיר

סִפֵּר מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁפַּעַם אַחַת בָּא הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֵיזֶה מָקוֹם

וְהָיָה שָׁם בְּמָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת גָּדוֹל מְאד

וְהִכִּירוּ בּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָרָה שְׁחוֹרָה.

אַךְ מִי יִפְתַּח פִּיו לִשְׁאל אוֹתוֹ עַל זֶה.

וְהָיָה כָּךְ יוֹם וָחֵצִי.

אַחַר כָּךְ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אַחַר חֲצוֹת צִוָּה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיְּבַקְשׁוּ כָּל הָאוֹרְחִים הַנִּמְצָאִים בָּעִיר לַהֲבִיאָם אֶצְלוֹ שֶׁיּאכְלוּ עִמּוֹ בְּשַׁבָּת

וְלא הָיָה שָׁם הַרְבֵּה אוֹרְחִים רַק מָצְאוּ שְׁנֵי אוֹרְחִים הוֹלְכֵי רֶגֶל וֶהֱבִיאוּם אֵלָיו.

אַחַר כָּךְ שָׁמְעוּ שֶׁטָּעַן עִמָּהֶם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֵר הֵיטֵב אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֵיךְ הָיָה.

אַךְ תַּמְצִית הָעִנְיָן הָיָה

שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם הָיוּ שָׁם נְשָׁמוֹת מִשְּׁל שׁ מֵאוֹת שָׁנִים שֶׁלּא הָיָה לָהֶם עֲלִיָּה

וּכְשֶׁבָּא הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְשָׁם נִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם אֵלָיו

כִּי הֵם מְצַפִּים תָּמִיד עַל אִישׁ כָּזֶה שֶׁיּוּכַל לְתַקְּנָם

וּמֵחֲמַת זֶה הָיְתָה לוֹ עַצְבוּת כִּי הָיָה כָּבֵד עָלָיו עִנְיָן זֶה מְאד.

וְהָעִנְיָן הָיָה כִּי הָיָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְתַקְּנָם

כִּי אִם עַל יְדֵי פְּטִירָתוֹ

וְזֶה הָיָה קָשֶׁה לוֹ מְאד.

עַל כֵּן הָיָה בְּעַצְבוּת

וְהִזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם

וְעַל יְדֵי זֶה נִצּוֹל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְכִמְדֻמֶּה שֶׁלְּאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם הַנַּ"ל הִגִּיעַ לָהֶם הֶזֵּק עַל יְדֵי זֶה
שיחות הר"ן - אות לג
שיחות הר"ן - אות לג שוב פעם אחת היה מדבר מאמונה ענה ואמר אצל העולם אמונה הוא דבר קטן ואצלי אמונה הוא דבר גדול מאד ועקר האמונה היא בלי שום חכמות וחקירות כלל רק בפשיטות גמור כמו שהנשים וההמון עם הכשרים מאמינים
שיחות הר"ן - אות רב - גדולות נוראות השגתו
...שמעתי בשמו זכרונו לברכה שאמר שיש חלוק בין החדושי תורה שמגלין הצדיקים כעין שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: שיש חלוק בין נביא באספקלריא שאינה מאירה לנבואת משה רבנו עליו השלום, שהיה באספקלריא המאירה ועל כן שאר הנביאים התנבאו ב"כה אמר ה'" שהוא בחינת אספקלריא שאינה מאירה אבל משה אמר "זה הדבר" שהוא דבר ברור בחינת אספקלריא המאירה כמובא בפרוש רש"י פרשת מטות ואמר הוא זכרונו לברכה שכמו כן יש בחינת חלוק הזה בין החדושי תורה של הצדיקים כי יש צדיקים שאומרים חדושי...
שיחות הר"ן - אות קסד - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...בעבודת ה' גם כשיצא לקהלת אומאן שהיה סמוך מאד להסתלקותו כמו חצי שנה, וכבר זכה למעלה עליונה שלא זכה בה אדם מעולם כמבאר כבר גם שם היה לו התבודדות הרבה מאד ופעם אחת נכנס הבעל הבית שדר רבנו זכרונו לברכה, אצלו בשכנות שם באומאן ושם היה לרבנו זכרונו לברכה, חדר מיחד שהיה להבעל הבית תפיסת יד בו ונכנס הבעל הבית פתאם לאותו החדר ומצא את רבנו זכרונו לברכה, שהיה שוכב בפשוט ידים ורגלים על הארץ אף על פי שהיה אז חלוש מאד מאד, בלי שעור אשר חיותו היה בנס וכמעט שנגוע...
ספר המידות - משקה
ספר המידות - משקה חלק א' א. על ידי גנבה המשקות מתקלקלין. ב. גם על ידי גאוה.
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פג - עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא קֶשֶׁת, יָכוֹל לְהוֹצִיא הַחִצִּים
...קשת, יכול להוציא החצים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי תקון הברית שהוא קשת יכול להוציא החצים שהיא התפילה שהוא חי ברכן דצלותא שהם תלת ווין, בחינת חצים ומקומם בברית, בבחינת: "ובריתי נאמנת לו" . "ויהי ידיו אמונה": "אצמיח קרן לדוד", בבחינת: "קרנים מידו לו" 'ידו' זה בחינת תפילה ותפילות הם שלשה כי כלליות משיח באבות הינו משיח שהוא הדבור, שבו מתפלל, בחינת משיח אלמים הוא מאש מים, רוח ואז נעשה בן חורין הינו שבא לקדשת שבת, שאסור במלאכה כי שבת זו 'שין בת' 'שין'...
חיי מוהר"ן - תקצח - עבודת השם
...- עבודת השם אות תקצח פעם אחת עמדנו לפניו והגיע זמן סעדת הלילה והיה רוצה לאכל עמנו יחד ואני לא התפללתי ערבית עדין והתחלתי להשמט ממנו ומן העולם שעמדו לפניו כדי לילך ולהתפלל ערבית. והוא זכרונו לברכה ראה זאת ושאל מה זאת והשיבו לו כי לא התפלל ערבית עדין. ענה ואמר איך אנו יכולין להמתין עליו עד שיתפלל כי מי יודע מה יהיה נעשה ממנו על ידי התפילה כי תפילה צריכין להתפלל במסירת נפש. ואם כן מי יודע מה יהיה נעשה ממנו. והבן הדברים כי כך צריכין באמת להתפלל במסירת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'
...- תורה תורות מכת"י - בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'. כי כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות כדי להיטב לזולתו כי מידתו להיטב והיה אורו מתפשט לאין סוף וצמצם את אורו לצדדין ונשאר חלל פנוי ובתוך החלל ברא כל העולמות בדבורו ובחכמתו כ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכו' וכ"ש כולם בחכמה עשית והחלל הפנוי מכונה בשם פרעה כי שם גילה אורותיו אח"כ וקודם הבריאה היה להשי"ת כל המידות הן רחמים הן חכמה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ
...לברכה] ויאמר ה' אל משה, קרא את יהושע וכו' א. כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום כי מי שרודף אחר הכבוד אינו זוכה לכבוד אלהים אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו: "כבד מלכים חקר דבר" והכל חוקרים אחריו ושואלים. מי הוא זה ואיזהו, שחולקים לו כבוד הזה וחולקים עליו שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה אבל מי שבורח מן הכבוד שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום אזי הוא זוכה לכבוד אלוהים ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו ועליו נאמר: "כבד אלוהים...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עג - מִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה, יִהְיֶה רָגִיל בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים
...יהיה רגיל באמירת תהלים מי שרוצה לזכות לתשובה, יהיה רגיל באמירת תהלים כי אמירת תהלים מסגל לתשובה כי יש נון שערי תשובה ומ"ט שערים יכול כל אדם לכנס בהם ולהשיגם אך שער החמשים הוא בחינת התשובה של השם יתברך בעצמו, כביכול כי גם אצלו יתברך מצינו בחינת תשובה, כמו שכתוב: "שובו אלי ואשובה אליכם" ואלו המ"ט שערי תשובה הם בחינת מ"ט אותיות שיש בשמות שנים עשר שבטי יה כי כל שער ושער יש לו אות ממ"ט אותיות השבטים והנה הכל חפצים ליראה את שמך ואף על פי כן לאו כל אדם...
להתקרב לצדיק / לקרוא מהספר ועוד - חלק 1
...eip.co.il/?key=63 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תפלה לחבקוק כי קשה להעולם על מה צריך לנסע להצדיק לשמע מפיו הלא אפשר לעין בספרים דברי מוסר? אך באמת הוא תועלת גדול כי יש חלוק גדול בין השומע מפי הצדיק האמת בעצמו ובין השומע מפי אחר האומר בשמו מכל שכן כששומע מפי ששמע מפי השומע כי יורד בכל פעם מדרגא לדרגא רחוק מפי הצדיק וכן בין השומע מפי הצדיק למעין בספר הוא חלוק גדול ביותר ******** פירוש 1: היינו כי קשה לעולם, מפני מה צריך כל אחד ואחד להגיע לדרגה של...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.4375 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 17:28:15 - wesi2